1. בפניי תביעה כספית. עניינה של התביעה בתלונה שהוגשה נגד התובע למשטרה, ובהתנגדות שהוגשה ללשכת עורכי הדין לקבלתו כחבר בלשכה (ראו הודעת התובע, 7.12.11). בהחלטה מיום 7.12.11 קבעתי כי עולה מן החומר שהוגש סימן שאלה האם קיימת שאלה ראויה לבירור בעניינם של הנתבעים 1 - 2, 5 ו - 6. בהמשך לכך, הוגשו על ידי הצדדים טיעונים בשאלה זו. עניינה של החלטה זו בהכרעה האם מגלה התביעה שאלה ראויה לבירור כאמור. בשולי ההחלטה אדון גם בעניין העמדת ההליכים בתיק שבכותרת, על רקע הליך אחר התלוי ועומד בין התובע ובין חלק מן הנתבעים. התביעה נגד נתבעים 1 ו - 2 2. נתבעים 1 ו - 2 הם הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, ולשכת עורכי הדין בישראל (להלן בהתאמה - הוועד המרכזי והלשכה). עניינה של התביעה נגד נתבעים אלה באופן הטיפול בהתנגדות למתן רישיון עריכת דין לתובע, שהוגשה ללשכה על ידי נתבע 4 (להלן - ההתנגדות). בבסיס ההתנגדות האמורה עמדה הודעה על הגשת תלונה במשטרה לגבי מסמך שצירף התובע לתביעה בהליך אחר (תמ"ש 25911/02). מדובר בתיק שנפתח בשנת 2006, ומתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא. הצדדים לו הם התובע מצד אחד, ועיזבון אחיו, אשר נתבעים 4 - 6 נמנים על יורשיו. התלונה למשטרה הוגשה על ידי נתבע 4, ביום 25.3.08. עניינה בטענה לזיוף המסמך הנזכר לעיל. ההתנגדות הוגשה ללשכת עורכי הדין בתל אביב ביום 6.4.08, וללשכת עורכי הדין בירושלים ביום 1.5.08. 3. מן החומר עולה, כי ביום 15.5.08 פנתה הגב' רחל אופיר, סמנכ"ל הלשכה, לתובע, על מנת לקבל את התייחסותו המהירה לאמור במכתב, "ובמיוחד לעניין התלונה שהוגשה נגדך בחשד של זיוף". לא למותר לציין, כי טקס ההסמכה של עורכי הדין החדשים היה אמור להתקיים ביום 10.6.08. 4. התובע טוען כי לא ידע על פנייה זו עד ליום 22.5.08. לטענת התובע, באותו יום, לאחר שעבר בהצלחה את הבחינה בעל פה לשם קבלת רישיון עריכת דין, ניגש לדלפק הלשכה, כדי לקבל הזמנה לטקס ההסמכה. על פי הטענה, הופנה התובע לסמנכ"ל הלשכה, הגב' רחל אופיר. הגב' אופיר הציגה בפניו את ההתנגדות. לטענת התובע, הודע לו כי העתק מההתנגדות נשלח לכתובתו באמצעות הדואר. התובע טוען, כי התבקש להתייחס אך לעניין תלונה שהוגשה נגדו במשטרת ראש העין, אשר עניינה זיוף המסמך. 5. התובע נחקר במשטרה באזהרה, בגין התלונה, ביום 26.5.08. על פי הנטען בכתב התביעה (פיסקה 35), בקשתו מן המשטרה כי החקירה תואץ בשים לב למועד טקס ההסמכה של לשכת עורכי הדין, לא נענתה בחיוב. לטענת התובע, רק ביום 26.5.08 נודע לו על התלונה, כאשר ניגש למשטרה בעקבות פנייתה של הגב' אופיר ביום 22.5.08 (בפיסקה 8). 6. ביום 27.5.08 הופיע התובע בפניי ועדת המתמחים של לשכת עורכי הדין. הוא הביא בפניה כתב התייחסות מטעמו לטענות נגדו. המלצת ועדת ההתמחות היתה, על רקע חקירתו של התובע באזהרה במשטרה בחשד לזיוף, כי "בהתאם למדיניות הנקוטה בלשכה לא ניתן לקבלו כחבר בלשכה כאשר יש תיק חקירה פתוח בעבירה שנוגעת לטוהר המידות". 7. בהמשך לכך, התובע הגיש לוועד המרכזי טיעונים משפטיים בנוסף לטיעונים שהעלה בפניי ועדת המתמחים. חרף זאת, הודיעה הלשכה לתובע כי הוועד המרכזי החליט ביום 3.6.08 לאשר את המלצת ועדת ההתמחות מיום 27.5.08, שלא לאשר את קבלתו של התובע כחבר בלשכה בטקס קבלת החברים ביום 10.6.08. הוסבר, כי "הסירוב לקבלתך כחבר בלשכה הוא בגין תיק חקירה התלוי ועומד נגדך בחשד לזיוף, עבירה הנוגעת לטוהר המידות". התובע התבקש לעדכן את לשכת עורכי הדין בכל התפתחות שתהיה בעניין זה. 8. המשטרה הודיעה לתובע ביום 23.6.08 על סגירת תיק החקירה, בשל העדר ראיות מספיקות. בהמשך לכך, התובע פנה ללשכה בבקשה לבטל את ההחלטה בעניינו, ביום 24.6.08. הוא חזר בפנייה על טענות שהעלה בהזדמנויות קודמות. הוא צירף את הודעת המשטרה על סגירת תיק החקירה. ביום 1.7.08 נמסר לתובע רישיון עריכת הדין. אין חולק כי הרישיון נושא תאריך 10.6.08 (ראו בנספח יב' לכתב התביעה). 9. התובע טוען, כי התלונה למשטרה וההתנגדות שהוגשו ללשכת עורכי הדין היו תלונות סרק, והיה בהן שימוש לרעה בהליכים. לטענתו, היה על נתבעים 1 ו - 2 לדחותן, בשל המטרה הבולטת שעמדה בבסיסן, היא השפעה על תוצאות הליך משפטי שהתנהל בין התובע ובין המתלוננים מחד גיסא, ועל הסמכת התובע כעורך דין מאידך גיסא. לטענתו, היה על הוועד המרכזי שלא לאמץ את המלצת ועדת המתמחים, ולתת משקל לנסיבות המקרה ולטיעוני התובע, ובכלל זה נכונותו להיבדק בפוליגרף, קיומה של חוות דעת גרפולוגית התומכת בטענות התובע, וקיומם של שני עדים למעמד החתימה. לטענת התובע, הוועדה, כמו גם הוועד המרכזי, היו חייבים להבחין בנסיבות שאינן אופייניות ומוזרות באופן בולט. לטענתו, נתבעים 1 ו - 2 התעלמו מכך שמדובר בהתנגדות סרק. לטענת התובע, נתבעים 1 ו -2 לא שקלו את טענות חוסר תום הלב וחוסר ניקיון הכפיים של הנתבעים 3 - 6 בהגשת התלונה וההתנגדות. התובע מייחס לנתבעים 1 ו - 2 עוולות שונות בהתנהלותם לעניין זה, ובכלל זה טענה להתרשלות. הוא טוען לנזקים שונים בגין ההתנהלות האמורה. 10. למעט עניין אחד, עליו אעמוד בהמשך, טענותיו של התובע אינן מגלות עילה הראויה לבירור, ולו לכאורה, בכל הנוגע לנתבעים 1 - 2. אבאר את הטעמים ביסוד מסקנה זו. 11. נקודת המוצא לדיון מצויה בסעיף 44 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961. סעיף זה קובע כי הלשכה רשאית, לאחר שנתנה למועמד הזדמנות לטעון טענותיו לפניה, שלא לקבלו כחבר הלשכה, על אף כשירותו, אם נתגלו עובדות, לרבות על ידי התנגדות שהוגשה לפי סעיף 43 לחוק, והלשכה סבורה שלאור עובדות אלה אין המועמד ראוי לשמש עורך דין. 12. במקרה זה, הוועד המרכזי של הלשכה לא החליט על סירוב קטגורי לקבל את התובע ללשכת עורכי הדין. מקריאת תוכנה של ההחלטה מיום 3.6.08 עולה, כי מדובר בהחלטה זמנית באופיה, המתייחסת לטקס שהיה צפוי להתקיים ביום 10.6.08. הדבר עולה לא רק מן ההתייחסות המפורשת לטקס. הוא נובע גם מכך, שהתובע התבקש במפורש לעדכן בהתפתחויות נוספות. הגשת תלונה, וחקירתו של התובע באזהרה בגינה, היוו נתונים אשר היה בהם כדי להצדיק את ההחלטה הזמנית האמורה (ראו על"א 1/72 כהנוב נ' לשכת עורכי הדין פ"ד כו(1) 565 (1972) בעמוד 566). 13. יש ממש בטענת הלשכה, כי עליה לבדוק כל מידע המובא לידיעתה, ממנו עולה כי יתכן שהמועמד אינו ראוי לשמש כעורך דין. יש גם ממש בטענה, כי מקום בו קיימת חקירה משטרתית (ומה גם באזהרה) כלפי מועמד, בשל טענות אשר לאורן יתכן כי מועמד אינו ראוי לשמש כעורך דין, הלשכה מוסמכת לעכב את קבלתו כחבר הלשכה, עד שתתבררנה העובדות הצריכות לעניין. 14. דברים אלה יפים למקרה הנוכחי. נגד התובע הוגשה תלונה למשטרה בגין עבירה של זיוף. הודע על כך ללשכת עורכי הדין. התקיימה חקירה באזהרה בתלונה זו. מדובר בעבירה המטילה צל על יושרו של אדם ועל יכולתו לקבל על עצמו תפקיד של עורך דין, הכרוך במובהק בחובות אמון. בהקשר זה, אין הלשכה חייבת, ואף אין היא יכולה, לקיים בירור מקביל לזה שמקיימת המשטרה. אין היא חייבת, אף אין היא יכולה, לקיים בירור מקביל לזה המתקיים בבית המשפט, בו נדון הסכסוך בגדרו עלתה טענת הזיוף. אף אין היא יכולה לקיים בירור של ממש בטענות לעניין תום ליבם של המתלוננים, עיתוי התלונה, תוכנן של חוות דעת גרפולוגיות וכו'. זאת, גם על רקע החשדות שהעלה התובע לעניין זה. בהקשר דומה העיר בית המשפט בעניין כהנוב, כי אין מקום לכך שהוועד המרכזי של הלשכה יטול לעצמו "שררת שיפוט", ויידרש לגופן של הראיות בעניינו של מי שמתנהל נגדו הליך פלילי (בעמוד 566). הלשכה היתה רשאית, אפוא, להשהות את קבלתו של התובע לשורותיה, עד לבירור הטענות השונות בפניי הגורם המוסמך, היא משטרת ישראל. 15. לעניין זה ניתן להפנות לדברים נוספים שנפסקו בעניין כהנוב הנ"ל, לפיהם "הוועד המרכזי חייב לדון בהתנגדויות הללו דיון של ממש בכובד ראש. יכול והתנגדות זו או אחרת תצריך בירורים נוספים:בפשיטא שהוועד רשאי לומר, עד שלא ייערכו בירורים נוספים אלה, דוחה אני את הדיון בבקשת המועמד להתקבל כחבר הלשכה" (בעמוד 567). הדברים נאמרו על בירורו של כתב אישום. הם יפים גם לעניין תלונה במשטרה, אשר טמון בה פוטנציאל להפוך להליך פלילי. על כך העיר בית המשפט באותה פרשה, כי "עצימת העיניים מפני הליכים פליליים התלויים ועומדים נגד המועמד, עלולה לסכל את רצון המחוקק שמי שהורשע בפלילים לא יתקבל כחבר הלשכה אלא כתוצאה מבדיקות והחלטות מיוחדות של הוועד המרכזי" (בעמוד 567). 16. על רקע כל אלה, לא שוכנעתי כי בחומר שבפניי יש דבר מה, המגלה עילה ראויה לבירור בכל הנוגע להחלטת הלשכה בעניינו של התובע. מסקנה זו מתחזקת בשים לב לכך שהתובע לא נקט בהליך משפטי נגד החלטת הלשכה מיום 3.6.08, עליה ידע בסמוך לקבלתה (ראו פיסקה 14 לתצהיר התובע, ופיסקה 11 לתצהיר פרג' עווד מטעם התובע). הוא לא תקף החלטה זו בפניי בית המשפט לעניינים מינהליים, אף כי היה בידו לעשות כן. העובדה כי בין המועד האמור ובין מועד ההסמכה המיועד היה אמור להיות חג השבועות לא היה בה כדי למנוע הגשת עתירה במועד האמור. 17. אשר לטענות התובע בדבר פגיעה בזכות הטיעון שלו. בהקשר זה טוען התובע כי הודע לו על הדיון בועדת המתמחים אך שעתיים לפני שהתקיים, ולא היה בידו השהות להתכונן כנדרש. גם לעניין זה אין בחומר שבפניי עילה של ממש הראויה לבירור. התובע הופיע בפניי ועדת המתמחים. הוא הגיש טיעון מפורט בכתב. בטיעון הכתוב מיום 27.5.08 שטח התובע טענות רבות. הוא עמד על ההליך האזרחי המתנהל בינו ובין מגיש ההתנגדות. הוא טען כי טענת הזיוף חסרת יסוד. הוא העלה טענות לגופה של חוות דעת גרפולוגית שהוגשה על ידי הצד שכנגד בהליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. הוא ציין את המסקנה העולה מחוות דעת גרפולוגית שהגיש הוא עצמו. הוא ציין כי הנתבעים חולקים אך על אחת החתימות שעל המסמך, אך לא על חתימה אחרת. הוא טען כי קיימים שני עדים לעניין המסמך, אשר עשויים להעיד בשלב ההוכחות. כל אלה עשה התובע, אף כי העיר כי אין בכוונתו לנהל משפט אזרחי במסגרת ההתכתבות. 19. התובע העלה בטיעון הכתוב גם טענות לעניין עיתוי התלונה למשטרה. כתב ההגנה ובו טענת הזיוף הוגש בשנת 2006, כשנתיים לפני הגשת התלונה. על רקע זה טען התובע כי אילו סברו הנתבעים כי יש ממש בתלונתם, לא היו משתהים פרק הזמן האמור. הוא העלה טענה כי לנתבעים אין הגנה בהליך האחר, ועל כן הגישו תלונת שווא המהווה שימוש לרעה בהליכים משפטיים. הוא ציין כי הנתבעים איימו בישיבה ביום 5.6.07 בהליך האזרחי כי יממשו מהלכים כפי שנעשו, אם התובע ימשיך בתביעתו בהליך האחר. הוא טען כי מטרת הנתבעים היא לחבל בתהליך הסמכתו. 20. בהמשך לכך הגיש התובע תוספת טיעון מפורטת, ביום 1.6.08. בתוספת טען התובע למעשי התנכלות שונים של מי מן הנתבעים בתקופה 25.3.08 - 5.5.08, על מנת להביא לכשלונו בבחינות. בתוספת הטיעון העלה התובע גם טענות משפטיות לגבי טענת הזיוף שעלתה בכתב ההתנגדות, ובכלל זה טענת התיישנות, נוכח מועד עריכת המסמך (1989). בתוספת עמד התובע גם על כך שהציע כי הצדדים ייבדקו בדיקת פוליגרף, וכי הצד שכנגד סירב להצעה זו. הוא עמד על כך שכתב התביעה שהגיש כולל מסמכים רבים התומכים באותנטיות של המסמך. התובע אף צירף את חוות הדעת הגרפולוגית אותה איזכר בפנייתו מיום 27.5.08. 21. מכל האמור עולה, כי לתובע ניתנו מספר הזדמנויות להעלות את טיעוניו, ואלה נוצלו על מנת לשטוח טיעון מלא ויסודי, בעל פה ובכתב. אזכיר, כי לעניין זה נפסק, כי ניתן לקיים את חובת הטיעון בכתב, ואף בפניי ועדת המתמחים (ראו על"ע 1421/04 דר נ' לשכת עורכי הדין (2004), בפיסקה 6). בנסיבות אלה, אין ההליך מגלה טענה ראויה לבירור בנושא זה. מסקנה זו אינה משתנה גם נוכח הטענה כי פנייה ביום 28.5.08 (לאחר המועד בו הופיע התובע בפניי ועדת המתמחים) של עו"ד תאבת, אשר אימן את התובע, והיה אמור להעסיקו, להופיע עם התובע בפניי ועדת המתמחים, נענתה בשלילה (ראו פיסקה 11 לתצהיר תובע; נספח ת/10 לתצהיר התובע; מכתב עו"ד תאבת, 28.5.08). 22. התובע מעלה טיעונים המטילים דופי באובייקטיביות של ההחלטה שניתנה ובטוהר השיקולים שנשקלו על ידי הלשכה. הועלו טיעונים המייחסים ללשכת עורכי הדין "פעילות אפלה". טיעונים פוגעניים אלה (ונוספים) הועלו בלשון חריפה, אך בלא תשתית ממשית. הוא הדין בטענות לעניין שיעורם של דמי החבר הנגבים על ידי הלשכה, אשר אינם רלוונטיים, ולו באופן אגבי, להליך שבכותרת. אין מדובר בטענות הראויות לבירור. ספק רב, אם היה מקום להעלותן מעיקרו של דבר. 23. כפי שהערתי לעיל, טענה אחת של התובע בעניין נתבעים 1 - 2 ראויה לבירור. מדובר בטענה בדבר שיהוי בטיפול בהתנגדות. ההתנגדות הוגשה ללשכה ביום 6.4.10. פנייתה של הלשכה לתובע בעקבות זאת נעשתה ביום 15.5.10. לתובע טענה ראויה לבירור, כי מדובר בהשתהות שאינה סבירה. זאת, הן על רקע המועד הצפוי של טקס ההסמכה, והן נוכח הצורך בפעולה מהירה, העולה ממכתבה של הלשכה עצמה מיום 15.5.10. גם לא ניתן לשלול קיומן של טענות ראויות לבירור בדבר קשר בין שיהוי כאמור, ככל שייקבע שהיה כזה, ובין לפחות חלק מן הנזקים להם טוען התובע (אבדן הזדמנות להעסקה אצל מאמנו, עו"ד תאבת; עוגמת נפש בשל אי יכולת לקחת חלק בטקס ההסמכה). בירורה של התביעה בעניינם של נתבעים 1 - 2 יוגבל, אפוא, לעניין השיהוי הנטען, ולנזקים אשר נטען כי כרוכים בו. התביעה נגד נתבעות 5 - 6 24. כמוסבר לעיל, התביעה מבוססת על התלונה במשטרה ועל ההתנגדות שהוגשה ללשכת עורכי הדין. בחלק מסעיפי כתב התביעה מייחס התובע לנתבעות 5 - 6 את הגשת התלונה וההתנגדות (ראו למשל בפיסקה 13, 15, 41, 42). עם זאת, מעיון בחומר עולה, כי אין בפי התובע טענה ראויה לבירור בעניין זה. אפרט את השיקולים ביסוד מסקנה זו. 25. נקודת המוצא היא במסמכי התלונה וההתנגדות. ממסמך התלונה עולה כי המתלונן הוא נתבע 4, והוא בלבד. על ההתנגדות חתום אך נתבע 4. היא מנוסחת בבירור כפנייה של נתבע 4 בלבד, תוך הפרדה ברורה בין המתלונן ובין בני משפחה אחרים, שנתבעו בהליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. אין במסמכים אלה ולו קצה חוט, העשוי לקשור את נתבעות 5 - 6 אליהם, ולו בעקיפין. 26. התובע מבסס את אחריותן הנטענת של הנתבעות 5 - 6 על כך שהנתבע 4 הוא מיופה כוחן של נתבעות 5, 6 בהליכים שונים (ראו פיסקה 37 לטיעוני התובע). ביפוי הכוח שצורף לכתב ההגנה אין התייחסות מפורשת לפעולות של הגשת התלונה וההתנגדות נשוא התביעה. בין כך ובין כך, אפילו היתה התייחסות כאמור, לא היה בכך כדי ללמד כי בהגשת התלונה או ההתנגדות פעל הנתבע 4 במסגרת יפוי הכוח בשם נתבעות 5, 6. כאמור, אין בתלונה או בהתנגדות אפילו רמז קלוש לתיזה כאמור. גם אין כל טענה לפעולה קונקרטית כלשהי של נתבעות אלה בקשר להגשת התלונה או ההתנגדות. לא הונחה תשתית עובדתית, ולו לכאורית, העשויה לבסס קשר כלשהו של נתבעות אלה לפעולות האמורות. 27. באופן דומה יש לדחות את הטענה כי נתבע 4 ביצע פעולות שלא כדין (ראו פיסקה 6 לתצהיר התובע) כמיופה כוחן של נתבעות 5, 6. יפוי הכוח אינו כולל פעולות לא חוקיות כמתואר, הכוללות בין היתר איומים ופגיעה ברכוש. מן הבחינה החוקית, הוא אף אינו יכול לכלול פעולות כאמור. ממילא, אין ביפוי הכוח כדי להצביע על טענה ראויה לבירור לעניין זה. 28. התובע טוען, כי ילדיהן הקטינים של נתבעות 5 - 6 היו חלק מפעולות של התנכלות אליו אשר בוצעו על ידי נתבע 4 (ראו פיסקאות 25, 27 לכתב התביעה). ברם, לא הובאה ראייה כלשהי העשויה ללמד, ולו לכאורה, כי נתבעות 5 - 6 עומדות מאחורי המעשים הנטענים (ראו סעיף 6 לתצהיר התובע; ראו גם סעיף 32 לתצהיר האמור). אף אין טענה או ראייה כלשהי, כי התובע הגיש נגד נתבעות אלה תלונה בגין המעשים האמורים. בתוך כך, אפילו היתה מוצגת ראייה כאמור, ספק רב אם היה בכך כדי לגלות ראייה, ולו לכאורה, למעורבות כלשהי של נתבעות 5 - 6 בתלונה ובהתנגדות, אשר שמותיהן נפקדות מהן. 29. התובע נשען על האמור בסעיפים 37 - 43 לתצהיר נתבעת 3. נתבעת 3 היא עורכת דין, המייצגת את נתבעים 4 - 6 בהליכים המתנהלים בין התובע ובין נתבעים אלה בבית המשפט לענייני משפחה. עיינתי בסעיפים אלה. אין בהם כדי לסייע לתובע. בסעיף 37 נטען, כי הנתבעים האמורים התגוננו מפני תביעתו של התובע בבית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, בטענה כי חתימה על המסמך עליו סמך התובע מזוייפת. ברם, בכל הנוגע להגשת התלונה במשטרה, מובהר בסעיף 38 ואילך, כי מדובר בפעולות של נתבע 4 בלבד. יוצא, כי אין בתצהיר האמור טענה, ולו ברמז, הקושרת את נתבעות 5 - 6 להגשת התלונה, קל וחומר להגשת ההתנגדות ללשכת עורכי הדין. 30. בסופו של דבר, אין בפניי ראייה, ישירה או עקיפה, העשויה ללמד, ולו לכאורה, על קשר כלשהו של נתבעות 5 - 6 להגשת התלונה או ההתנגדות. לא למותר להעיר, כי בחלקים של כתב התביעה מייחס התובע את הגשת התלונה וההתנגדות לנתבע 4 בלבד (ראו למשל בפיסקה 10, 12, 34). הוא הדין בפעולות נוספות אותן מגדיר התובע כפעולות "טרור" של נתבע 4 נגדו (פיסקאות 24 - 33 לכתב התביעה). 31. התוצאה היא, כי יש לסלק על הסף את ההליך בעניינן של נתבעות 5 - 6. בהתחשב בהיקף העבודה המוגבל שנעשה עד עתה, בכך שהייצוג בשלב הגשת כתב ההגנה היה משותף לנתבע 4, בסכום התביעה, ובהעדר תשתית ולו ראשונית או לכאורית הקושרת נתבעות אלה לעניין נשוא ההליך, ישא התובע בשכר טירחת עורך דין, בגין כל אחת מנתבעות אלה, בסך של 5,500 ₪. לסכומים אלה אין לצרף מע"מ. הם ישולמו עד ליום 24.5.12. העמדת ההליכים 32. כאמור לעיל, במרכזה של התביעה מצויה, בין היתר, תלונה שהוגשה למשטרה נגד התובע, בטענה לזיוף מסמך. טענת הזיוף האמורה הועלתה בהליך האחר המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה מאז שנת 2006. היא מתבררת בגדריו של אותו הליך. הבירור האמור רלוונטי במישרין לעניין שבפניי. גם על רקע טענות שונות שהועלו על ידי נתבעים 3 (ראו למשל סעיפים 51 ואילך לתגובה שהגישה), 4 ועל ידי התובע, איני רואה כל הצדקה לכפל הליכים בנושא זה. הדברים אמורים הן משיקולים של הקצאת משאבים נאותה, והן משיקולים של מניעת הכרעות סותרות בעניין זה. משכך, אני מורה על העמדת הדיון בהליך שבכותרת, עד להכרעה בהליך האחר בנושא הזיוף (תמ"ש 25911/02 בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא). ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ב, 17 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. עורך דיןלשכת עורכי הדין