בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). התובעת, ילידת 1973, נפגעה בתאונת דרכים, המהווה גם תאונת עבודה, ביום 22.4.08. אין מחלוקת לעניין חבות הנתבעת, מבטחת השימוש בקטנוע בו נהגה התובעת, לפצות התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. המחלוקת היא בשאלת הנזק ובשאלה זו נשמעו ראיות. לתובעת נגרם שבר במשטח הטיביאל לטרלי משמאל. השבר קובע בניתוח. היא אושפזה עד לתאריך 4.5.08 ולאחר מכן עברה תקופת שיקום. התובעת עמדה בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי. תחילה נקבעה לה תקופת אי כושר בת שלושה חודשים, עד ליום 22.7.08, ולאחר מכן נכות זמנית בת 100% עד לתאריך 30.9.09. החל מיום 1.10.09 הועמדה נכותה הרפואית הצמיתה על 23.05%, נכות המורכבת מ- 10% בתחום האורטופדי, בגין מצב לאחר שבר במשטח הטיביאלי השמאלי עם קיבוע פנימי, בהתאם לסעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"); 10% בתחום הנפשי, בגין דיכאון הסתגלותי עם אלמנטים של חרדה, בהתאם לתקנה 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי ו- 5% בגין צלקת מתחת לברך, לפי סעיף 75(1) א-ב לתקנות הביטוח הלאומי. קביעת המוסד לביטוח לאומי באשר לנכות הרפואית עקב התאונה היא קביעה על פי דין ובהתאם לסעיף 6ב לחוק מחייבת בהליך זה. ובאשר לפגיעה התפקודית והפסדי ההשתכרות. התובעת היא ילידת צרפת, בוגרת 12 שנות לימוד ועלתה לישראל בשנת 1999. היא נישאה בשנת 2000 והיא אם לשלושה: יליד 2000, ילידת 2002 ויליד 2006. בסוף שנת 2003 החלה לעבוד כמזכירת ייבוא בחברת טכנו עד בע"מ עד אוקטובר 2005. צורפו תלושי שכר לחודשים מאי 2005 - ספטמבר 2005. שכרה החודשי הממוצע ברוטו עמד על כ- 5800 ₪, משוערך להיום כ- 6800 ₪, כאשר בהתאם לנתוניה של התובעת לא מנוכה מס הכנסה מסכום זה. צורף מכתב מטכנו עד מתאריך 20.5.08 בו נרשם, כי התובעת סיימה עבודתה בתאריך 28.10.05 עקב אי יכולתה לעמוד בתנאי העסקתה המקוריים וכי נאלצה להפחית שעות עבודה כדי לטפל בילדיה. לאחר מכן החלה התובעת לעבוד בבית החולים איכילוב כמזכירה רפואית, לאחר שנשלחה לקורס הכשרה. צורפו תלושי שכר לחודשים יולי 2006 - נובמבר 2006. שכרה החודשי הממוצע ברוטו עמד על כ- 5500 ₪, משוערך להיום 6300 ₪. היא יצאה לחופשת לידה עקב לידת בנה השלישי ולא חזרה לעבוד בבית החולים. בינואר 2008 החלה לעבוד בעבודות שליחות בחידוש סוכנות לביטוח. בהתאם לרישומי המוסד לביטוח לאומי עמד שכרה הממוצע החודשי ברוטו עובר לתאונה על 4341 ₪, משוערך להיום 4900 ₪. במסגרת עבודתה זו ארעה התאונה. בתצהירה טענה התובעת כי עבודה זו הייתה עבודה זמנית, במשרה חלקית, שהתאימה להיותה אם לשלושה ילדים קטנים וכי בסיס השכר לחישוב הפסדיה אמור להיות גבוה יותר משכר זה. התובעת ציינה בחקירתה כי לאחר מועד מתן תצהירה והחל מיום 1.9.11 החלה לעבוד בחברת תריטק תשתיות בע"מ. צורפו תלושי שכר לחודשים ספטמבר 2011 - דצמבר 2011. השכר הממוצע החודשי ברוטו עומד על 4552 ₪. לגבי עברה התעסוקתי עובר לתאונה ציינה כי עבודתה הראשונה, לאחר שעלתה לישראל, הייתה בחברת פלאפון, שם עבדה בשנת 2001 ועד שילדה את ילדתה בשנת 2002. לאחר מכן החלה לעבוד בשנת 2003 בחברת טכנו עד היא עזבה "כי רציתי לצמצם שעות העבודה בגלל הילדים. הייתי מזכירת יבוא מול ארה"ב ומתחילים רק ב 15:00 אחה"צ, עזבתי בגלל השעות והטיפול בילדים. ישר לאחר מכן התחלתי לעבוד, שם כולם זמניים בהתחלה...כולם זמניים באיכילוב משך שנים. אין יותר קביעות באיכילוב. עבדתי שם שנתיים לערך". היא עזבה עקב לידת ילדה השלישי. היא לא חזרה לעבוד לאחר חופשת הלידה לאיכילוב וגם לא לעבודה אחרת: "זה שלושה ילדים לטפל. זה יותר בלאגן" (עמ' 8). באשר לעבודה באיכילוב: "היה לי קשה עם השעות מבחינת הטיפול בילדים. הצהרון שלהם הוא עד 15:30 ונסיעה באוטובוס שעה נסיעה. עד היום לא ניסיתי לחזור לעבוד כמזכירה רפואית, ואני לא יכולה גם היום לעבוד 8 שעות". היא נשאלה אם ניסתה למצוא עבודה בבית חולים קרוב יותר והשיבה: "ניסיתי, היה מקום עם משמרות וזה לא התאים לי. בגלל הילדים אני לא יכולה לעבוד במשמרות. אם הייתי מוצאת מזכירה רפואית בשעות מועטות יותר הייתי רוצה". היא ניסתה לחפש עבודה במשרה חלקית אך לא מצאה. לגבי עבודתה בסוכנות הביטוח חידוש ציינה: "עבדתי כמזכירה, בשליחויות, זו עבודה לא רצינית...חצי מהזמן שליחות חצי מזכירות. לא הייתי שם הרבה שעות. זה התאים לי בגלל שהילדים בגן וזה גם היה קרוב לבית והוא היה משאיר לי את הקטנוע. אבל זה היה זמני מאד. כשקרתה התאונה הייתי בת 35 זה לא רציני שאסע על אופנוע, אני אם לשלושה ילדים.עבדתי 6 שעות" (עמ' 9). באשר לעבודה כמזכירה רפואית ציינה: "כמזכירה רפואית לא הייתה לי עבודת שליחויות. עבודת מזכירה רפואית כרוכה גם בהליכה, יש הרבה ללכת, הבית חולים ענק. אני עבדתי בפתולוגיה. העבודה בעיקר מול מחשב, מתוך 8 שעות עבודה - 5 מול מחשב". היא לא חזרה לעבוד בסוכנות הביטוח "בגלל התאונה" (עמ' 10) "זה לא רציני לאמא עם שלושה ילדים לחזור לעבודה עם קטנוע. חיכיתי שהילדים יגדלו. עובדה שהיום אני עובדת כבר חצי שנה". לולא התאונה היא הייתה ממשיכה לעבוד בחידוש אך: "מחפשת עבודה במשרה מלאה". היא חיפשה עבודה לאחר תקופת אי הכושר: "הלכתי ללשכה, הם אמרו שלא יכולים לספק עבודה פחות מ - 8 שעות ולא יכולתי, רציתי 5-6 שעות בתקווה לחזור לשעות נורמליות. בלשכה אמרה הפקידה שהיא לא יכולה להבטיח ובלשכה אין משרות חלקיות...ב 9/11 לראשונה מצאתי עבודה של 6 שעות, עד אז לא הצלחתי למצוא עבודה של 6 שעות בשעות שמתאימות לי...אני עובדת כיום משעה 08:30 עד 15:00, אני עושה עבודה מגוונת. אני עושה הנה"ח, יבוא, להביא סחורה מחו"ל - עבודה משרדית. אין לי בעיה בעבודה הזאת - 6 שעות אין לי בעיה" (עמ' 11). הוצע לה שיקום מקצועי מהמוסד לביטוח לאומי אך נאמר לה שעליה ללמוד היטב עברית לפני שניתן יהיה לעזור לה: "זה היה שעות מאוחרות ומבחינת הילדים לא יכולתי" (עמ' 12). מטעם התובעת העידה הגב' שמחה ריש. הגב' ריש עובדת כמזכירה רפואית בבית החולים איכילוב. היא ציינה בתצהירה כי היא מכירה את התובעת מהתקופה בה התובעת עבדה בבית החולים איכילוב בשנת 2006 והשתתפה יחד עמה בקורס הכשרה למזכירות רפואיות. היא צירפה תלושי שכר לחודשים אוקטובר - דצמבר 2006, כאשר השכר הממוצע החודשי ברוטו עומד על כ - 7000 ₪, לחודש דצמבר 2010, בשכר חודשי ברוטו של 8635 ₪ ותלוש שכר לינואר 2011 בו השכר החודשי עומד על 11,125 ₪, והוא כולל מענק חד פעמי בסך 2000 ₪. הגב' ריש ציינה בחקירתה כי היא עובדת בבית החולים איכילוב משנת 1996. דרגתה היא דרגה 8 וזו הדרגה המרבית בתפקידה. היא עובדת במחלקת השיקום, במשמרת הבוקר, במשרה מלאה. יש רק מזכירה רפואית אחת במחלקה. היא חברתה של התובעת במשך כל השנים. התובעת עבדה במחלקת פתולוגיה. היא אינה יודעת אם התובעת הייתה עובדת זמנית או עבדה משרה מלאה. התובעת טוענת בסיכומיה כי נכותה התפקודית עומדת על 29% וכי יש לבסס את הפסדי שכרה לעבר ולעתיד על השכר אותו השתכרה במשרה מלאה בעבר ולפני לידת ילדה השלישי, שכר של 6800 ₪. נטען כי התובעת הייתה בתחילת דרכה התעסוקתית וכי השתכרותה עובר לתאונה אינה משקפת את כושר השתכרותה. נטען כי לתובעת נגרמו הפסדי שכר מלאים מיום התאונה ועד ליום 1.9.11, אז חזרה לעבוד, וכי מאז שחזרה לעבוד נגרם לה הפסד בהתאם לפער בין השתכרותה כיום והשכר אותו יכולה הייתה להשתכר, 6800 ₪ כאמור. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי הצלקת שנותרה לתובעת אינה מהווה נכות תפקודית. באשר לנכות האורטופדית והפסיכיאטרית - נטען כי מדובר בנכויות קלות ונטולות השפעה ממשית על כושר השתכרותה של התובעת. נטען כי אי שובה של התובעת למעגל העבודה מאז התאונה ועד לשנת 2011 אינו על רקע פגיעתה אלא על רקע העובדה שלתובעת שלושה ילדים קטנים ועל רקע רצונה למצוא עבודה קרוב לביתה, למשך 5-6 שעות ליום בלבד, כך שתוכל לאסוף את ילדיה מהמסגרות בהן הם נמצאים בשעות אחר הצהריים המוקדמות. גם שיקום מקצועי לא השלימה בשל הצורך להיות עם ילדיה. התובעת עובדת כיום ללא מגבלה והימנעותה להביא את מעבידה שיעיד אחרת פועלת לטובת מסקנה זו. באשר להפסדי העבר, הנתבעת טוענת כי בתום תקופת הנכות הזמנית בת 17 החודשים שקבע המוסד לביטוח לאומי לא הייתה כל מניעה שהתובעת תשוב לעבודה. המניעה היחידה הייתה רצונה לעבוד 6 שעות ביום. הנתבעת מדגישה כי רצונה של התובעת לעבוד 6 שעות ביום אינו נובע ממגבלותיה הרפואיות ואינו נתמך באישור רפואי. בסופו של דבר התובעת שבה לעבודה דומה לזו בה עסקה עובר לתאונה. עובדה זו מלמדת כי התובעת מסוגלת לעבוד כפי שעבדה עובר לתאונה וכי אין בנכותה כדי להגבילה. ההפרש בין שכרה של התובעת כיום ובין שכרה עובר לתאונה זניח, טוענת הנתבעת, ואין מקום לשייכו לתאונה. אין לקבל הטענה כי התובעת הייתה חוזרת לעבוד במשרה מלאה לולא התאונה. באשר לנתוני שכרה של הגב' ריש מבית החולים איכילוב, הרי שמדובר בעובדת בעלת נתונים שונים: הגב' ריש היא בעלת ותק של 16 שנים במחלקה בה ניתן לעשות גם משמרות ערב, לעומת התובעת, שלא התמידה בעבודתה בבית החולים איכילוב, עזבה את מקום עבודתה עוד בשנת 2006, לא שבה לעבודתה גם בתום חופשת הלידה ולא הועסקה בתקן קבוע אלא בזמני בלבד. לא ניתן ללמוד מנתוניה של הגב' ריש לעניינה של התובעת. התובעת גם לא ניסתה לחזור לעבוד כמזכירה רפואית בבית חולים אחר, הסמוך למקום מגוריה. עבודתה של התובעת כמזכירה רפואית הייתה בעיקר עבודה מול מחשב, עבודה משרדית, ואין השפעה של נכותה הרפואית על אפשרותה לעבוד בעבודה זו. לאחר עיון בראיות ובטענות הצדדים, מסקנתי היא כי יש לחשב את הפסדי שכרה של התובעת לעבר ולעתיד בהתאם לכמה תקופות, מתוך הנחה שכל עוד ילדיה של התובעת קטנים היא אינה מעוניינת לעבוד במשרה מלאה. היצע מקומות העבודה בהם יכלה ויכולה להשתלב התובעת הוא מוגבל, נוכח רצונה לעבוד מספר שעות קטן ובמיקום הקרוב לביתה. אף לפני התאונה התובעת לא התמידה במקומות עבודה בשל רצונה לעבוד יום עבודה חלקי וטענות הנתבעת בהקשר זה מקובלות עלי. עם זאת, יש לקבל הטענה כי כאשר ילדיה יגדלו, תוכל התובעת לעבוד שעות רבות יותר ובהתאם לכך להגדיל שכרה. לתובעת פגיעה משולבת, אורטופדית ופסיכיאטרית. לפגיעה זו השלכות תפקודיות והשפעה על מגוון העבודות הפתוחות בפני התובעת, במיוחד כאשר מדובר במי שאין לה השכלה וניסיון מיוחדים, אשר סובלת גם ממגבלת שפה, מה שממילא מקטין את מגוון אפשרויות התעסוקה שלה. בנסיבות אלו, נכותה התפקודית תיקבע בהתאם לנכותה הרפואית האורטופדית והפסיכיאטרית, ללא הצלקת, נכות בת 19%. הפסדי השכר של התובעת לעבר יחושבו, כאמור, בהתאם לשכר אותו השתכרה עובר לתאונה, שכר משוערך להיום בסך 4900 ₪. בגין תקופת אי הכושר והנכות הזמנית בת 17 החודשים זכאית התובעת לסכום של 83,300 ₪. לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע תקופה. לאחר תקופת אי הכושר והנכות הזמנית לא הייתה מניעה, הנובעת מהתאונה, לכך שהתובעת תחזור לעבודה משרדית כלשהי, כמו העבודה שעבדה בחברת טכנו - עד או בבית החולים ולא הייתה הצדקה לכך שהתובעת לא עבדה כלל. המניעה לכך שהתובעת לא שבה לעבוד, כפי שהעידה התובעת עצמה, היא, כי לא מצאה עבודה אשר תואמת את דרישותיה בעניין שעות עבודה מופחתות וקרבה למקום המגורים. גם שיקום מקצועי שהוצע לה על ידי המוסד לביטוח לאומי לא קודם על ידי התובעת בשל מגבלות הנובעות ממחויבותה למשפחה וללא קשר לתאונה. בנסיבות אלו, לא ניתן לפסוק לתובעת הפסדי שכר מלאים וגם לא הפסדי שכר בהתאם להפרש בין השכר אותו השתכרה עובר לתאונה ושכרה כיום. הפיצוי יחושב בהתאם לשכר אותו השתכרה עובר לתאונה ונכות תפקודית בת 19%. ההפסד החודשי יעמוד על 931 ₪. מיום 1.10.09 ועד היום, 32 חודשים, הפיצוי יסתכם בסך 29,800 ₪. לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע תקופה. ובאשר לעתיד - לטעמי יש לחלק את הפסדי העתיד לשתי תקופות. האחת, עד שימלאו לילד הצעיר ביותר של התובעת 13 שנים והוא יסיים בית ספר יסודי, שנת 2019. והשנייה, לאחר מועד זה, שאז, יש להניח, התובעת תהיה פחות מוגבלת מבחינת שעות עבודתה. באשר לתקופה הראשונה - תקופה של 7 שנים, ההפסד יחושב כפי שחושבו הפסדי העבר, והפיצוי המהוון לו זכאית התובעת יעמוד על 70,500 ₪ במעוגל. החל משנת 2019 ועד שימלאו לתובעת 67, שנת 2040, אעמיד את בסיס שכרה על 6800 ₪, בדומה לשכר המשוערך אותו השתכרה במשרה מלאה בחברת טכנו עד. הסכום המתקבל על פי נכות בת 19%, לאחר הוון כפול, עומד על 196,200 ₪. התובעת זכאית גם להפסדי פנסיה ובנסיבות העניין ובהתחשב גם בהפרשות הנחסכות ויחסכו, אעמיד הפיצוי בגין כך על סכום גלובלי בסך 25,000 ₪ נכון להיום. בגין כאב וסבל, על פי נכות בת 23% ו - 13 ימי אשפוז, זכאית התובעת לפיצוי בסך 45,000 ₪ במעוגל, כולל ריבית. התובעת עותרת לפיצויים בגין עזרת צד שלישי. בתצהירה ציינה כי לאחר התאונה התקשתה לבצע את עבודות הבית והטיפול בילדים ונעזרה במשך כשנה בעזרה בתשלום. צורפו קבלות לגבי עזרה בשנים 2008 - 2009 בסכום כולל של 16,600 ₪. בחקירתה ציינה כי מאז יוני 2009 היא אינה נוטלת עזרה בתשלום. היא ציינה עוד כי אמה וחמותה סייעו לה והיא אף התגוררה בביתה כחודש לאחר אשפוזה. אמה של התובעת ציינה בתצהירה כי היא סייעה לה בעבודות משק הבית ובטיפול בילדים מאז יולי 2009, לאחר שבתה נקלעה למצב כלכלי קשה ולא יכלה לממן עזרה בתשלום, פעם בשבוע, כשלוש שעות מדי פעם. בחקירתה ציינה כי בשנה האחרונה, מאז ספטמבר 2011, היא מגיעה לבתה בממוצע פעם בחודש. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי גם אם בתקופה שלאחר התאונה נזקקה התובעת לעזרה, הרי שמאז שהתייצבה נכותה היא אינה סובלת ממגבלה תפקודית לעניין ניהול משק הבית והיא אינה מעסיקה עזרה בשכר מאז ועד היום. גם אם אמה בקרה אותה ומבקרת אותה, הרי שאין מדובר במה שחורג מהמקובל בין בני משפחה. לאחר שקילת הראיות ובחינת טענות הצדדים, בהתחשב בנכותה של התובעת, תקופת השיקום ובסכומים ששולמו בפועל, אני מעמידה את גובה הפיצוי בגין עזרת צד שלישי, לעבר ולעתיד, מעבר לעזרה הנהוגה בין בני משפחה, על סכום כולל של 45,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית. התובעת עותרת עוד לפיצויים בגין הוצאות רפואיות, נסיעות לטיפולים רפואיים והתאמת דיור. צורפו קבלות לגבי טיפולים רפואיים, לרבות טיפולים פסיכולוגיים ותרופות, על סך של כ- 5000 ₪ וקבלות לגבי נסיעות בסכום של כ- 3000 ₪. התובעת אישרה בחקירתה כי אין לה קבלות נוספות מעבר למה שצורף וכי קיבלה החזר בסך של כ- 4000 ₪ מקופת החולים בגין הוצאות רפואיות. היא ציינה כי היו לה הוצאות בגין החלפת דלת בסך 7000 ₪ אך לא צורפה קבלה. הנתבעת טוענת כי מדובר בתאונת עבודה והתובעת זכאית למלוא הוצאותיה הרפואיות מהמוסד לביטוח לאומי. הנתבעת טוענת כי לא ניתן לדעת אם התובעת קיבלה החזרים מהמוסד לביטוח לאומי בגין הקבלות שהציגה. נטען כי אין אינדיקציה לכך שהתובעת תיזקק בעתיד לטפול שאינו מכוסה על ידי המוסד לביטוח לאומי. עוד נטען כי לא הובאה כל ראיה רפואית לעניין הצורך בהתאמת דיור. נכותה של התובעת אינה מצדיקה פיצוי בגין נסיעות בעתיד. לאחר עיון בראיות ובטענות הצדדים, בשים לב לקבלות שהוצגו, לנכותה של התובעת, לרבות נכותה הפסיכיאטרית, ולהיות התאונה תאונת עבודה, אעמיד את גובה הפיצוי בגין ראשי נזק אלו, לעבר ולעתיד, על סכום כולל של 30,000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית. מסכום הפיצויים יש לנכות התשלום התכוף ששולם בסך 12,000 ₪, כשהוא משוערך להיום, כמפורט בסיכומי הנתבעת, וכן את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שצורפה לסיכומי הנתבעת, סכום של 342,811 ₪, כולל ריבית. ליתרה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 15.08% והחזר האגרה. הסכומים ישולמו לידי ב"כ התובעת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ב, 08 מאי 2012, בהעדר הצדדים. שבר