קשר זוגי כן ואמיתי לפני מתן אזרחות לבן זוג זר העתירה והסעדים המבוקשים 1. לפני עתירה שהגישה הגב' אוקסנה ירון (להלן: "העותרת") על החלטת משרד הפנים (להלן: "המשיב") מיום 20.10.2009, הדוחה את בקשתה להעניק לה אזרחות או לחילופין תושבות קבע בישראל. זאת, לטענתה, לאור העובדה שהיא מתגוררת בישראל תקופה ארוכה של 18 שנה, וכמו כן סיימה את ההליך המדורג, על פי נוהל "הטיפול במתן מעמד לבן זוג הנשוי לאזרח ישראלי", נוהל מספר 5.2.0008 (להלן בהתאמה: "הנוהל" או "נוהל ההליך המדורג"). לטענת העותרת, מאחר שסיימה את ההליך המדורג זה מכבר היא איננה נזקקת לבדיקת הקשר עם בן זוגה, מר משה ירון, (חרף היותם זוג נשוי המתגורר היום יחד). עוד נדרש המשיב ליתן טעם מדוע נקט בסחבת בעניינה והעניק לה רק אשרת עבודה וזאת בניגוד לנוהל. גלגוליו של הדיון בעתירה 2. העתירה עצמה הוגשה, לראשונה, לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, ביום 3.2.10. ובנלווה אליה, הוגשה בקשה לצו זמני למניעת הרחקת העותרת מישראל עד להכרעה בעתירה. המשיב הגיש בקשה לסילוק העתירה על הסף שבה טען כי הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. העותרת, בתגובה מיום 1.3.10, ביקשה להעביר את העתירה לבית המשפט בירושלים ללא צורך במחיקתה, כדי למנוע סחבת ועינוי דין הכרוכים בהגשת עתירה מחדש. בהחלטה מאותו יום הורה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, כב' השופט ד"ר קובי ורדי, להעביר את התיק לבית משפט זה. 3. יצויין, כי כבר בהחלטה מיום 3.2.10, בבקשה למתן צו מניעה להרחקת העותרת מישראל שנלוותה לעתירה, הורה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב לעותרת, להבהיר מדוע לא צרפה את בן זוגה הנטען, מר ירון משה, לעתירה, ולא צורף תצהיר מטעמו. יצויין, כי בעקבות אותה החלטה, העותרת צרפה ביום 15.2.10 תצהיר של מר ירון משה התומך בעתירתה ומביע נכונות להצטרף לעתירה כעותר נוסף. ואולם, מאז תצהיר זה ועד לסיום הדיון בעתירה, לא הגישה העותרת בקשה לצרף את מר ירון משה כעותר וגם הוא עצמו לא הגיש בקשה כזו. זאת, גם לאחר שהוגשה עתירה מתוקנת מטעמה ביום 27.11.11, כפי שיפורט בהמשך. 4. הדיון בעתירה הועבר לטיפולו של מותב זה ב-13.4.10. המועד הראשון לדיון בעתירה נקבע ליום 5.12.10. בקשה מוסכמת מטעם ב"כ המשיב להארכת מועד כתב התשובה נעתרה. אולם, ביום 5.12.10 התקיימה שביתה של פרקליטי המדינה ולפיכך לא התקיים הדיון והוא נדחה, לפי יומנו של בית המשפט, ליום 6.3.11. בהמשך, הוגשה בקשה מוסכמת לדחיית הדיון על ידי ב"כ העותרת והוא נדחה ליום 20.3.11. אולם, בשל נפילת מועד זה ביום חג הפורים בערי הפרזות, י"ד באדר, הוא נדחה שוב, לבקשת ב"כ העותרת, ליום 28.4.11. 5. במועד זה לא היתה התייצבות מטעם שני הצדדים לדיון. בהודעה משותפת מטעם הצדדים שהוגשה ביום 28.4.11, הובהר כי לאחר שביתת הפרקליטים הועבר התיק לידי פרקליטה אחרת, אך משום שלא התקבלה, עד למועד זה, תגובה מטעם המשיב, סברה באת-כוחו כי ראוי לבקש את דחיית הדיון. אולם, בקשה זו שהוגשה לטענת ב"כ הצדדים יום לפני מועד הדיון, לא הוקלדה במועד ולפיכך סברו ב"כ הצדדים, כי הדיון נדחה. לנוכח בקשה זו, נדחה מועד הדיון ליום 7.7.11. ביום 5.7.11, הוגשה בקשה מטעם ב"כ העותרת לדחיית הדיון מפאת מחלה והדיון נדחה שוב ליום 30.10.11. ביום 3.8.11, הגישה ב"כ העותרת בקשה לדחייה קצרה נוספת, בשל התנגשות אותו מועד עם דיון אחר, והעתירה נקבעה לדיון ליום 6.11.11. בהחלטה מיום 13.9.11, הוקדם הדיון, מאילוצי יומנו של בית המשפט, ליום 3.11.11. 6. בדיון מיום 3.11.11 לא התייצבה ב"כ המשיב, וב"כ העותרת ביקשה לתת פסק דין על סמך האמור בעתירה, במיוחד משום שלא היתה זו הפעם הראשונה שב"כ המשיב לא התייצבה (בדיעבד הוברר כי ב"כ המשיב לא הגיעה לדיון מחמת מעורבותה בתאונת דרכים). בהחלטה מאותו יום, דחיתי את הבקשה אך קבעתי, על סמך הוראת תקנה 18(א)(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים, כי יש מקום לקיים את הדיון בעתירה בהעדר ב"כ המשיב. לאחר ששמעתי את דברי ב"כ העותרת, שהעלתה טענות עובדתיות נוספות, שלא נכללו בעתירה המקורית, התרתי לעותרת להגיש עתירה מתוקנת שבה תכלול את אותם נתונים חדשים, איפשרתי לב"כ המשיב להגיש כתב תשובה מתוקן וקבעתי את העתירה לדיון נוסף ליום 12.12.11. 7. ביום 12.12.11, לאחר שהוגשו העתירה המתוקנת וכתב תשובה מתוקן, התקיים דיון משלים בעתירה והיא נדחתה לעיון ולמתן פסק דין. 8. לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב, הוריתי על קיום דיון נוסף לשם בירור הנסיבות שהביאו להנפקת אשרות מסוג ב/1 לעותרת בין התאריכים 11.5.98 עד 3.1.01. ב"כ העותרת לא התייצבה לדיון ולפיכך הוריתי על קבלת עמדה בכתב של ב"כ המשיב ואיפשרתי לב"כ העותרת להגיב עליה. 9. ביום 11.3.12 הוגשה הודעה בנושא הנדון מטעם המשיב וביום 27.3.12 הוגשה תגובת העותרת וכעת הגיעה עת ההכרעה. העובדות שביסוד העתירה 10. העותרת ילידת 1969, נכנסה לישראל בשנת 1993 כתיירת באשרת תייר מסוג ב\2 מליטא, לדבריה על פי הזמנתו של בן זוגה משה ירון (להלן: "בן הזוג") יליד 1952, שנולד במולדובה והינו יהודי, אזרח ותושב מדינת ישראל. העותרת הכירה, לדבריה, את בן זוגה במהלך ביקורו בליטא אצל חברים. 11. מאז כניסתה לארץ ועד לחודש דצמבר 1996 ומשפגה אשרת התייר שלה, שהתה העותרת בישראל שלא כדין. בעת שהותה של העותרת בישראל כתיירת, התגוררה, לטענתה, עם בן-הזוג בדירתו. בן הזוג באותה תקופה היה בהליכי גירושין מאשתו הראשונה. בני הזוג ניהלו, לטענת העותרת, באותה עת, משק בית משותף. 12. ביום 2.12.96, יצאה העותרת מן הארץ, יחד עם בן הזוג וביציאה שילמו קנס כספי בגין התקופה בה שהתה העותרת בישראל שלא כדין. 13. העותרת ובן הזוג נישאו בטקס נישואין אזרחי בליטא ביום 3.1.97. לאחר מכן, חזר בן הזוג לישראל ללא העותרת. ביום 16.3.1997 העותרת נכנסה לישראל כתיירת זאת באשרת תיור קבוצתית ולא בהזמנתו של בן הזוג, כטענתה בעתירה. 14. לפי הנאמר בעתירה, ביום 16.3.97 התייצבו העותרת ובן זוגה במשרד הפנים בת"א על מנת להסדיר את מעמדה בישראל וביום 17.3.97 התייצבו במשרד החוץ. כתוצאה מכך, אין חולק שאשרת התייר של העותרת הוארכה עד ליום 18.12.97 וביום 11.5.98, ניתן לה רישיון ישיבה מסוג ב/1 עד ליום 11.5.99. לפי ההודעה המשלימה של המשיב מיום 11.3.12 (להלן: "ההודעה המשלימה"), נעשתה הארכה זו לצורך בחינת כנות הקשר בין בני הזוג ובמקביל הועברה פנייה למשטרה לצורך קבלת מידע בעניינם של העותרת ובן זוגה. 15. ביום 14.6.99, הוארך לעותרת רישיון הישיבה מסוג ב/1 למשך שנה נוספת, וזאת על פי הנטען בהודעה המשלימה, בשל הסטוריה של אלימות בין בני הזוג והרשעה פלילית על רקע זה וכן פתיחת תיק מב"ד לעותרת בגין החזקת מקום לשם זנות. ביום 5.6.00 הוארך רישיון הישיבה של העותרת מסוג ב/1 למשך חודשיים עד ליום 31.8.00 וזאת בשל בקשתה לנסוע לחו"ל לבקר את בנה ולקבל אשרת כניסה. 16. בין התאריכים 31.8.00 ועד ליום 14.1.01, לא הגיעו בני הזוג למשרדי המשיב לצורך הארכת השהייה של העותרת, כך שהיא שהתה בארץ למעשה באופן בלתי חוקי. 17. ביום 14.1.01, הוארכה אשרת השהייה של העותרת מסוג ב/1 לחודשיים נוספים, עד ליום 28.2.01 שכן היא ביקשה שוב לנסוע לחו"ל לבקר את בנה ולקבל אשרת כניסה לישראל. 18. ביום 15.3.01 ביקש בן זוגה של העותרת להאריך את אשרת השהייה שלה מסוג ב/1 לשנה נוספת ולא לשדרג את מעמדה ובהתאם הוארכה האשרה מסוג ב/1 בשנה נוספת עד ליום 15.3.02. 19. ביום 15.3.02, הוארך לעותרת רישיון הישיבה, מסוג ב/1, עד ליום 15.4.02. זאת לאחר שבשימוע שנערך לה ביום 7.10.02 מסרה כי נעצרה בבית בושת ברמת-גן, בעת שעבדה בו ללא רישיון כטלפנית. עוד מסרה העותרת כי עבדה תקופה מסוימת בעיתון בשפה הרוסית. כן מסרה כי נוסעת לחו"ל לביקורים קצרים במטרה להביא את בנה לישראל. בתום הראיון הומלץ לתת לעותרת רישיון מסוג ב/1 ואשרת כניסה רב פעמית עד ליום 31.12.02, לדרוש תיעוד מאומת וכן לזמנה לשימוע נוסף. 20. ביום 21.11.02, ניתנה לעותרת תעודת זהות ארעית ואשרה מסוג א/5 עד ליום 13.1.03. אשרה זו הוארכה בהמשך עד ליום 12.1.04. 21. ביום 17.12.03, במהלך תקופת הארכה, הוגשה על ידי בן הזוג של העותרת בקשה להתרת נישואים בתמ"ש 10921/02 (מש/1). ביום 28.12.03 התקבל אצל המשיב מכתב מיום 28.12.03 מאת עו"ד אורית שוורץ, בשמו של בן הזוג (מש/2). על פי הנטען במכתב, בן הזוג נישא לעותרת, מתוך אמונה כי העותרת התכוונה כוונה כנה לחיות עמו חיי שותפות ולפיכך פעל להסדרת מעמדה בארץ. אולם, לדבריו, מספר חודשים קודם למכתב התברר לו כי העותרת החלה לעסוק בזנות והוברר לו משיחות עמה, כי נישאה לו לשם קבלת אזרחות בישראל ותו לא. לטענתו, אף איימה עליו העותרת כי במידה ויחבל בתהליך קבלת האזרחות, היא תעשה שימוש בקשריה עם העולם התחתון ותביא לרציחתו. 22. ביום 24.2.04, הוגשה ע"י בן הזוג בקשה לסגירת תיק התרת הנישואים וביום 2.5.04 הוארכה לעותרת אשרת א/5 עד ליום 17.12.04 ולסירוגין עד ליום 20.12.07. ביום 20.12.07, התקבל מבן הזוג מכתב לפיו, פתח בהליכי גירושין מהעותרת וההליך המדורג של העותרת הופסק (מש/3). בתצהיר בשבועה מיום 11.10.07, שהגיש בן הזוג לבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, הוא הצהיר כי העותרת עזבה את הבית לפני 3 שנים, כי אמרה לו שהתחתנה עמו רק כדי לקבל אזרחות ישראל וכי מזה 3 שנים אין העותרת מתגוררת עמו ואין סיכוי לשלום בית (מש/4). 23. ביום 24.2.08 ביקשה העותרת, בכתב, מהמשיב להאריך את אשרת השהייה שלה (מש/5). המכתב מפרט את מסכת יחסיה עם בן הזוג וטוען כי עד לחודש ספטמבר 2007 התגוררה עם בן הזוג במשק בית משותף. לדבריה, בחודש ספטמבר 2007, בעת שחזרה מביקור בליטא, אסף אותה בן הזוג משדה התעופה, הוריד אותה בדירת המגורים ועזב אותה, לאחר מכן הגיש נגדה תביעת גירושין. מאז אין בני הזוג חיים יחד. לדבריה, מאז 1997 נמצא מרכז חייה ישראל ואין לה מרכז חיים אחר. היא עובדת בישראל ויש לה חשבון בנק בארץ. לפיכך ביקשה להאריך את אשרת השהייה שלה. 24. בקשתה של העותרת הועברה על ידי הוועדה הלשכתית להכרעת המטה של מנהל האוכלוסין, אשר החליט כי אין מקום להעבירה לוועדה הבינמשרדית וכי יש לקיים לבני הזוג שימוע מקיף (מש/6). 25. ביום 23.10.08, נערך לעותרת ולבן הזוג שימועים נפרדים (מש/7). בשימוע שנערך לעותרת בנוכחות באת-כוחה הנוכחית, עו"ד אור-שלם, שבה וטענה העותרת, כי על אף המעלות והמורדות ביחסיה עם בן הזוג, היא התגוררה עמו יחד עד לשנת 2007 שבה נפרדו. לעומת זאת, בן הזוג, בשימוע הנפרד שנערך לו טען, כי העותרת עזבה את דירתם המשותפת בפתח-תקוה, לפני 4 שנים ומאז ביקרה בדירה אולי פעם אחת. לדבריו שיקר בעניין זה בגלל פחדו ממנה וכי הוא אינו מעוניין שהיא תדע שהיה בלשכה. עוד ציין כי הוברר לו שהעותרת שיקרה לו לאורך כל הדרך. בן הזוג טען, כי יחסיו עם העותרת אופיינו בפחד ואהבה. לדבריו אהב אותה, אך היא מצידה נשארה עמו רק מתוך אינטרס לקבל מעמד בארץ ואמרה לו כל הזמן "אני לא צריכה אותך אני צריכה את הניירות". 26. ביום 22.12.08, הנחתה ראש הדסק את הלשכה שלא להעביר את בקשת העותרת לוועדה הבינמשרדית וקבעה כי יש לדרוש את יציאתה מן הארץ (מש/8). ביום 7.2.09, נשלח לעותרת מכתב, לפיו בקשתה לקבל מעמד הומניטארי נבדקה וסורבה ועליה לצאת את הארץ תוך חודש ימים (מש/9). ביום 21.9.09, הגישה באת כוח העותרת ערעור על ההחלטה אשר נענתה בשלילה ביום 20.10.09 (מש/10). וביום 3.2.10, הוגשה עתירתה של העותרת, שהשתלשלות הדיון בה תוארה בפסקאות 2 - 9 לעיל. 27. יצוין כי העותרת, בעתירתה המתוקנת, טוענת כי יומיים לאחר השימוע המתואר בפיסקה 25 לעיל, שלח בן הזוג מכתב למשרד הפנים שבו הודיע כי הוא חוזר בו מדבריו, אולם נספח זה שסומן כנספח ג', לא צורף לעתירה המתוקנת. עוד יצוין כי בן הזוג, בתצהיר הנוסף מיום 8.11.11 שהגיש בתמיכה לעתירה המתוקנת, לא טען כי שלח למשרד הפנים מכתב החוזר בו מדבריו בשימוע וגם העותרת בתצהירה מאותו יום, איננה טוענת כי נשלח מכתב כזה. עיקר טענות העותרת 28. לטענת העותרת, למרות בקשת בן הזוג להתרת הנישואים ולמרות בקשת הגירושין שהגיש נגד העותרת, היא עודנה נשואה לבן הזוג ושניהם מנהלים משק בית משותף. אולם, לדברי העותרת, עתירתה איננה מבוססת על נישואיה לבן הזוג, אלא על העובדה שההליך המדורג בעניינה, שהחל בחודש מרץ 1997, הסתיים זה מכבר ורק בשל התנהלות המשיב, לא קיבלה העותרת עד היום מעמד של קבע בישראל. 29. לדבריה של העותרת, גם בהפחתת התקופה שבה שהתה העותרת ללא מעמד בישראל, 4 שנים, היא עדיין מתגוררת בארץ מזה 14 שנים ומרכז חייה בישראל. לדבריה היא משלמת את מיסיה כחוק ואיננה בעלת ערכים עבריניים. 30. העותרת טוענת עוד, כי על פי נוהל ההליך המדורג, היה על המשיב לתת לה אשרת עבודה לתקופה של חצי שנה ולאחר מכן רישיון לישיבת ארעי (א/5) לתקופה של 4 שנים שלאחריהן, בהעדר מניעה, היה מקום לתת לה מעמד של קבע בישראל. לטענת העותרת, העובדה שלא קיבלה אשרה לישיבת ארעי אלא רק אשרת עבודה במשך תקופה של 5 שנים, וזאת בטרם פקע הקשר הזוגי בינה לבין בן הזוג, חיבלה באפשרותה להשלים את ההליך המדורג ולקבל מעמד של קבע בישראל. לדברי העותרת, משהשלימה את תקופת ההליך המדורג, חובה על המשיב להעניק לה אזרחות ישראלית ולחילופין, מעמד של תושבת קבע. 31. עוד לדבריה, התנהגות המשיב מצביעה על שרירות לב וחוסר התחשבות ולו מינמאלית בטעמים ההומניטאריים העולים מעניינה וכי היה מקום להביא את עניינה בפני הוועדה הבינמשרדית לטעמים הומניטאריים. עיקר טענות המשיב 32. המשיב, במענה, טוען כי על העתירה להידחות הן על הסף מטעמי שיהוי, חוסר ניקיון כפיים ואי גילוי נאות, והן לגופה. לטענת המשיב, העותרת שהיתה מיוצגת, פעלה בשיהוי משלא הגישה עתירתה בתוך 45 יום מעת קבלת ההחלטה המנהלית האחרונה בעניינה - 20.10.09. לדבריו, העותרת היתה מודעת היטב להשלכות השתהותה בהגשת העתירה, למעלה משלושה חודשים, כפול מפרק הזמן הקבוע בתקנות ולכך שלא הגישה בקשה להארכת מועד, על אף שהיתה מיוצגת. 33. באשר לחוסר ניקיון הכפיים ואי הגילוי הנאות, מצביעה ב"כ המשיב על כך שהעותרת הציגה הן בעתירה המקורית והן בעתירה המתוקנת, מצגים סותרים לגבי מגוריה עם בן הזוג. היא מצביעה על כך שבעתירה הקודמת נטען על ידה שהיא אינה חיה יחד עם בן הזוג ואילו בעתירה המתוקנת היא טוענת שהם כלל לא נפרדו. 34. עוד לטענת המשיב, תצהירי העותרת ובן זוגה בעתירה המקורית ובעתירה המתוקנת, סותרים תצהיר קודם של בן זוגה, שניתן בשבועה, שבו נטען כי איננו חי עם העותרת משך תקופה ארוכה וכי נישאה לו רק לשם מעמד בישראל. 35. המשיב מוסיף וטוען כי חלוף הזמן ומשך השהייה של העותרת בישראל, משך למעלה מ-18 שנה, אינו מהווה טעם ואינו יוצר זכאות לעותרת לקבלת מעמד כל שהוא בישראל ואינו מעמיד את העותרת במעמד של מי שהשלימה את ההליך המדורג. לטענת המשיב, לבן הזוג הזר עצמו, אין זכאות אוטומטית לקבלת אזרחות ישראלית מכוח נישואים לבן זוג ישראלי, ושיקול ההתאזרחות נתונה לשיקול דעתו של המשיב המותנה בבסיסו בקיומו של קשר זוגי כן ואמיתי בין בני הזוג וקיומו של תא משפחתי בישראל. 36. לטענת ב"כ המשיב, בחינת קשר הנישואים היא מהותית ולא פורמאלית ואין צורך בפקיעת הקשר הפורמאלי, כדי לקבוע שחיי המשפחה המשותפים של בני הזוג הסתיימו או אף לא התקיימו מלכתחילה. 37. לטענת ב"כ המשיב, לאחר נישואיה לבן הזוג, קיבלה העותרת אשרת שהייה מסוג ב/1, אשר בהתאם לנהלי המשיב ניתנת לצורך בדיקת עניינם של המבקשים לצורך כניסתם להליך המדורג. משך הבדיקה כפוף לשיקול דעתו של המשיב ולעמדתו, אשרת א/5 איננה ניתנת באופן אוטומטי לבן הזוג הזר וכפופה לשיקול דעתו של המשיב. לטענת ב"כ המשיב לאחר שניתנה לעותרת ביום 21.11.02 אשרת שהייה מסוג א/5, הוגשו על ידי בן הזוג מספר בקשות להתרת נישואים וכן הצהרה בשבועה הסותרת קיום חיים משותפים בינו לבין העותרת. בגין הליכים והצהרות אלה, בא המשיב לכלל הסכמה כי העותרת ובן הזוג אינם מקיימים קשר נישואים כנה ועל כן הופסק ההליך המדורג בעניינה של העותרת ונדחתה בכך, למעשה, בקשתה לקבלת מעמד קבע בישראל. 38. לעמדת המשיב, גם אילו היתה מתקבלת החלטה לחדש את ההליך המדורג, הרי שהתקופה הקודמת, בטרם חידוש ההליך, אינה באה במניין ומתחילה ספירה מחדש של 4 שנים, המאפשרת למשיב לבחון את כנות הקשר בין בני הזוג ואת מרכז החיים שלהם. אולם עמדת המשיב בעניינה של העותרת היא כי ההליך הופסק ולא חודש, ועל כן אין היא זכאית למעמד בישראל. 39. המשיב טוען עוד, כי עצם מתן אשרות השהייה לעותרת, בין השנים 2004 ל-2007, אינו מצביע על אפשרות אוטומטית להתאזרח וחלוף הזמן מאז הגשת הבקשה המקורית, אינו מבטיח לבן הזוג הזר שהוא יקבל אזרחות ישראלית. 40. ב"כ המשיב מדגישה את העובדה, שבן זוגה של העותרת כלל איננו צד לעתירה וכי העובדה שבן הזוג הישראלי נשאר מחוץ לתמונה, מצביעה על כך שהעותרת ובן הזוג למעשה אינם כלל בני זוג ולעותרת עצמה אין זכות קנויה מסוג כל שהוא להתגורר בישראל. המשיב מסכם וטוען, כי העותרת מנסה להתנער מן העובדה שקיבלה את אשרות השהייה בישראל, מלכתחילה, מכוח הנוהל. לדבריו, הטענה שלמרות שלא מתקיים קשר זוגי כנה בינה לבין בן זוגה, מחייב הנוהל, בשל חלוף הזמן, להעניק לה מעמד, הינו טיעון שאינו מתקבל על הדעת. 41. לעניין ההחלטה שלא להעביר את עניינה של העותרת לוועדה לעניינים הומניטאריים, מפנה ב"כ המשיב לנוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמדם של בני זוג של ישראלים (נוהל 5.2.0017) (מש/11) וכן לנוהל הוועדה הבין משרדית מטעמים הומנטיריים (נוהל 5.2.0022) (מש/12). לעמדתה, עפ"י נוהל 5.2.0017 עניינו של בן זוג זר שקשר הנישואין בינו לבין בן זוגו הישראלי פקע תוך כדי ההליך המדורג, מועבר אוטומטית לוועדה רק כאשר לבני הזוג ילדים משותפים, מה שאין כן בענייננו. באשר להעברה לוועדה עפ"י נוהל 5.2.0022, מציינת ב"כ המשיב, כי בעניינה של העותרת לא קיים טעם הומניטארי מיוחד וכי הוועדה הבין משרדית עמוסה לעייפה ומטפלת במקרים קשים ואין מקום להכביד עליה בדיון בבקשה שאינה מגלה על פניה כל עילה הומניטארית. דיון והכרעה 42. דין העתירה להידחות, הן בשל השיהוי בהגשתה, הן בשל חוסר ניקיון כפיים מצד העותרת והן לגופה. 43. באשר לשיהוי, ההחלטה הרלוונטית המסיימת את ההליך מבחינתו של המשיב היתה דחיית ערעורה של העותרת על בקשתה לקבל מעמד הומניטרי, החלטה שניתנה ביום 20.10.09 (מש/10). זאת שעה שהעתירה עצמה הוגשה ביום 3.2.10. עפ"י תקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 יש להגיש עתירה בלא שיהוי ובכל מקרה לא יאוחר מ-45 יום מיום שפורסמה ההחלטה ואילו בענייננו הוגשה העתירה בחלוף פרק זמן כפול מזה וזאת מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד. כפי שנקבע בעע"מ 1981/02 קיסר הנדסה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל לנושא המועדים ודעת חשיבות ראשונה במעלה לעניין הגשתן של עתירות מינהליות וככל שנקבע מועד ספציפי ומיוחד להגשתה של עתירה לבית משפט, יש לכבד את אותם מועדים. כמוסבר ע"י כב' השופט סולברג בבש"א (י-ם) 551/08 עוואד מירפת נ' הלשכה האזורית למינהל האוכלוסין (מיום 5.8.08), אין מדובר בדקדוקי עניות פורמאליים, אלא בשיקול מהותי. "לא בכדי נקבעו בחקיקה מועדים קצובים ואין הצדקה להעמיס את הרשויות השונות בטיפול בעניינים שזמנם עבר, על חשבון עניינים שזקוקים ושראויים לטיפול יעיל". יצוין בהקשר זה, כי העותרת כבר הייתה מיוצגת באותו שלב ע"י באת-כוחה דהיום ולפיכך אין היא יכולה להישמע בטענה של אי ידיעת הדין ולא נמסרה מפיה כל סיבה משכנעת מדוע הוגשה העתירה בשיהוי ומדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד. 44. בנוסף, לוקה העתירה בחוסר ניקיון כפיים, בשל הצגת מצגים סותרים ע"י העותרת ובן זוגה. כך למשל, בעתירה המקורית ובעתירה המתוקנת, טוענים העותרת ובן זוגה כי הם חיים יחד. זאת שעה שבתצהיר מיום 11.10.07 שהוגש לבית המשפט למשפחה (מש/4) הצהיר בן הזוג כי העותרת עזבה את הבית לפני 3 שנים וכי היא מסרה לו שהתחתנה איתו רק על מנת לקבל אזרחות ישראלית. עוד יצוין כי גם בשימוע שנערך לבני הזוג, בנפרד, ביום 23.10.08 ציין בן הזוג כי הוא אינו מתגורר יחד עם העותרת. בנוסף בעתירה המקורית שהגישה העותרת היא טענה כי היא ובן זוגה אינם גרים יחד אך יחסיהם טובים ואילו בעתירה המתוקנת היא טוענת, כי בני הזוג כלל לא נפרדו והם חיים יחד כזוג נשוי. אי גילוי נתונים ועובדות והעלאת טענות עובדתיות סותרות, שיש בהן גם משום הטעיית בית המשפט, די בו כדי להביא לדחיית עתירה מינהלית על הסף. ראו: בג"צ 584/04 העמותה למען כנסיית ישוע האדון (ע"ר) ואח' נ' המשרד לענייני דתות ואח', לא פורסם (2006); בג"צ 2038/06 ח'לוד בדיע חז'נה ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2006); בג"צ 4842/06 פלוני ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2007). 45. גם לגוף העניין דין העתירה להדחות. עמדתה העדכנית של העותרת אינה נסמכת עוד על קשר הנישואין הנטען עם בן זוגה, אלא על התמשכותו של ההליך לפי הנוהל המדורג. לטענתה, מאחר שיישום הנוהל החל, מבחינתה, כבר בשנת 1997 ולאור פרקי הזמן הקבועים בנוהל, מן הראוי היה שעם השלמת התקופה הקבועה בנוהל, היא תזכה באזרחות ישראלית או למצער במעמד של תושב קבע. עמדה זו לא ניתן לקבל. אכן, הנוהל, שבו תחם המשיב את שיקול הדעת המוקנה לו על פי סעיף 7 לחוק האזרחות, התש"ב-1952, קובע את פרקי הזמן ואת הליכי הבדיקה שבסיומם, לאחר שבני הזוג עומדים במכלול התנאים הקבועים בנוהל, יוכל בן הזוג הזר להתאזרח. בעניין זה קובע הפתיח לנוהל, בסעיף ב, כי "ככלל, במהלך בדיקת הבקשה יינתן רישיון ב/1... עד לשישה חודשים. עם אישור הבקשה יינתן רישיון לישיבת ארעי (א/5) לתקופה של שנה וזאת למשך ארבע שנים, שלאחריהן - בהעדר מניעה - ההתאזרחות". עם זאת, הנוהל קובע כי ניתן לעבור מ"תחנה", ל"תחנה", רק משהתקיימו להנחת דעתו של המשיב תנאים מסויימים, בין היתר בדיקת תקינות הקשר והעדר הסתייגות של הגורמים הרשמיים הנדרשים, כאשר לגבי העותרת מדובר, בעיקר, בהתייחסות של משטרת ישראל לגבי פעילות פלילית. 46. על פי ההסברים שניתנו על ידי המשיב, בכל הנוגע להתמשכות התקופה שבה שהתה העותרת במעמד ב/1 ולא נסתרו, הרי שרישיון הישיבה הראשון מסוג ב/1, שניתן לה ביום 11.5.98, הוארך לצורך בחינת תקינות הקשר ולצורך העברת פניה למשטרה לשם קבלת מידע בעניינם של העותרת ובן זוגה. במהלך תקופה זו התקבל מידע לגבי קיומה של היסטוריה של אלימות בין בני הזוג כולל קיומה של הרשעה פלילית וכן פתיחת תיק מב"ד לעותרת בגין אחזקת מקום לשם זנות. די היה בנתונים אלה, לפי הנוהל, כדי למנוע באותו שלב את מעבר העותרת ל"תחנה" הבאה של קבלת מעמד מסוג א/5. 47. יצויין עוד כי, אין חולק שבין התאריכים 31.8.00 ועד 14.1.01 לא פנו בני הזוג למשיב לצורך הארכת אשרת השהייה של העותרת, לאחר פוג האשרה הקודמת, והעותרת שהתה בארץ בתקופה זו ללא מעמד מוסדר. מעצם עובדה זו, שלא ניתן לה כל הסבר ע"י העותרת, נקטע מאליו מהלכו של הנוהל והעותרת מנועה להסתמך על האשרה הקודמת שניתנה לה עובר לתקופה זו, לצורך הכללתה במסגרת התקופות הקבועות בנוהל. 48. בהמשך, ביום 14.1.01 קיבלה העותרת, לבקשתה, אשרה מסוג ב/1 לחודשיים נוספים, כדי שתוכל לבקר את בנה המתגורר בחו"ל וכן לקבל אשרת כניסה לישראל ואילו ביום 15.3.01 התקבלה בקשת בן זוגה של העותרת להאריך את אשרת השהייה שלה מסוג ב/1 לשנה נוספת מבלי לשדרג את מעמדה בהתאם לנוהל, עובדה שהעותרת אינה חולקת עליה. יצויין, כי הרציונאל שביסוד הנוהל הוא מימוש זכותו של אזרח ישראלי לקיים בישראל תא משפחתי שהקים עם בן הזוג הזר ואין מטרתו להקנות לבן הזוג הזר זכות ישיבה בישראל, במנותק מהקשר עם בן זוגו הישראלי. זאת כל עוד לא הושלמה תקופת הנוהל וניתנה האזרחות. מכאן, שכל עוד לא ביקש בן הזוג הישראלי לחדש את מרוצת הנוהל, שכאמור נקטע, בשל אי הפניה לחידוש האשרה, לא עמדה לעותרת זכות עצמאית לדרוש את חידושו של הנוהל. 49. לאחר מכן, בשימוע מיום 7.10.02, הובררו פרטים מהם עולה כי העותרת עסקה לכאורה בפעילות פלילית וכן עבדה ללא רישיון ולכן הומלץ לתת לה רישיון מסוג ב/1 ואשרת כניסה רב פעמית עד ליום 31.12.02. בסופו של יום ניתנה לעותרת ביום 21.11.02 תעודת זהות ארעית ואשרה מסוג א/5 עד ליום 13.1.03, שהוארכה בהמשך עד ליום 12.1.04. תוך כדי התקופה הזו הגיש בן זוגה של העותרת בקשה להתרת הנישואים וכן מכתב ממנו עולה שהעותרת הודיעה לו שכוונתה בעת הנישואים לא היתה כנה וכי נישאה לו רק לצורך קבלת אזרחות ישראלית ואף איימה עליו באלימות אם יחבל בהליך קבלת האזרחות שלה, כמפורט בפסקה 21 לעיל. מובן מאליו, כי צעד זה כשלעצמו היה בו כדי לקטוע את מהלך הנוהל המדורג ולמנוע את מעבר העותרת ל"תחנה" הבאה, שהיא הארכה מתחדשת ומותנית של האשרה מסוג א/5, עד לתקופה מירבית של ארבע שנים. 50. כאמור, רק לאחר שהגיש בן הזוג בקשה לסגירת תיק התרת הנישואין, ביום 24.2.04 הוארכה לעותרת האשרה מסוג א/5, עד ליום 17.12.04 ולסירוגין עד ליום 20.12.07, זאת עד אשר התקבל מכתב נוסף של בן הזוג, לפיו פתח בהליכי גירושין מהעותרת, מהלך שהביא להפסקה סופית של ההליך המדורג. 51. הנה כי כן, ולאור המהלכים שפורטו לעיל, ברור כי העותרת לא השלימה תקופה רצופה של 4 שנים במעמד א/5, עד לקבלת ההודעה על הפסקת ההליך המדורג. 52. לא זו אף זו, סעיף ז.1. לנוהל קובע, כי גם לאחר חלוף התקופה של 4 שנים ברישיון א/5, "יש לערוך בחינה נוספת של קיומו וכנותו של קשר הנישואין, קיומו של מרכז חיים בישראל ועמדות גורמים עדכניות. על המתאזרח לעמוד בכל תנאי ההתאזרחות על פי סעיף 7 לחוק. היה והבקשה עומדת בכל תנאי ההתאזרחות, כולל שהייה בישראל של 3 שנים מתוך 4, ומתוכם שנתיים אחרונות ברציפות, לאחר דיון בוועדה הלשכתית רשאי מנהל הלשכה לאשר סיום ההליך המדורג והעברת הבקשה לשלב ההתאזרחות" (הדגש שלי מ.ה). מכאן ניתן ללמוד, שגם חלוף מלוא התקופה הנדרשת מעת הבקשה המקורית למתן המעמד על פי הנוהל, אינו מבטיח לבן הזוג הזר כי הוא יקבל אזרחות ישראלית. שהרי, גם לאחר חלוף תקופה של 4 שנים ברישיון א/5, על המשיב לשוב ולבחון את קשר הנישואין, הן את קיומו והן את כנותו. רק לאחר שהשתכנע בקיומו ובכנותו של הקשר, רשאי המשיב - אך אינו חייב - להורות על העברת הבקשה לשלב ההתאזרחות. (ראו: עת"מ (ת"א) 17800-12-09 אבו קעוד נ' מדינת ישראל (מיום 20.9.10)). 53. מכאן עולה, שכאשר נוכח המשיב, כמו בענייננו, כי קשר הנישואין אינו קיים או איננו כנה, רשאי הוא, גם בשלב זה, להחליט שלא להמשיך בהליך, ואף להורות על הפסקתו. לא זו אף זו, מקובלת עליי העמדה, כי מקום שההליך המדורג נקטע, בשל הודעה של בן הזוג הישראלי על נקיטת הליכים משפטיים לניתוק קשר הנישואין ומתחדש בחלוף זמן, בעקבות הודעה על ביטול אותם הליכים, ניתן לראות בחידושו של ההליך משום התחלה של הליך חדש לפי הנוהל המדורג. זאת בשל העובדה שמתן אזרחות לזר על סמך נישואיו לאזרח ישראלי, הוא עניין של סטטוס שאין להקל בו ראש ויש לבוחנו בקפידה כאשר, במרכז הבחינה צריכים לעמוד תקפו וכנותו של קשר הנישואין. (ראו: עת"מ (מרכז) 46700-12-10 פטרו רושו נ' משרד הפנים (מיום 12.9.11)). במקרה נשוא העתירה, ההליך המדורג בעניינם של העותרת ובן זוגה לא היה רציף, ולאחר שהוצאה לעותרת אשרה מסוג א/5, הוא נקטע על ידי הודעת בן הזוג מחודש דצמבר 2003, לגבי הגשת בקשתו להתרת הנישואין לבית המשפט ולגבי איומי העותרת כלפיו וחודש רק בחודש מאי 2004, לאחר הגשת הבקשה על ידו לסגירת תיק התרת הנישואין. משום כך, יש לראות בחידוש ההליך באותו מועד משום התחלתו מחדש של ההליך לצורך מניין תקופת 4 השנים. לפיכך, גם אם באופן פורמאלי שהתה העותרת בישראל באשרה מסוג א/5 תקופה העולה על 4 שנים, הרי לאור קטיעת ההליך בהודעת בן הזוג, יש לראותה, לצורך מניין התקופה הנ"ל, כאילו החלה בחודש מאי 2004, המועד שבו חודש ההליך. מכאן, שבמועד הפסקת ההליך, בסוף 2007, לא הושלמה על ידה התקופה הנדרשת, ואף אילו הושלמה, ברור היה שלאור הודעת בן הזוג מ-20.12.07, רשאי המשיב, על פי הנוהל, להורות שלא להמשיך את ההליך. 54. מעבר לכך, צודקת ב"כ המשיב בתמיהתה על כך שבן זוגה של העותרת איננו צד לעתירה, על אף שהעתירה במקורה תלתה עצמה בקשר הזוגיות שבין העותרת לבין בן הזוג. לא זו אף זו, בן הזוג הבהיר יותר מפעם אחת, ולאחרונה בשימוע מיום 23.10.08, כי הוא חושש מן העותרת וכי האינטרס היחיד של העותרת בקשר עמו, עליו הצהירה בפניו, היה לקבל מעמד חוקי בישראל. העותרת עצמה אישרה בסופו של יום, כי אינה תולה את בקשתה בקשר הזוגיות בינה לבין בן הזוג, אלא רק בעובדה שמשך השנים העתיקה בפועל את מרכז חייה לישראל. טעם זה כשלעצמו אינו מקנה לה זכות למעמד בישראל, וכשאין לבני הזוג ילדים משותפים הוא גם אינו מצדיק, על פי נהלי המשיב, את העברת עניינה של העותרת לוועדה לעניינים הומניטאריים. 55. מעבר לכך, גם לא מצאתי פגם בהחלטת המשיב, שלא להעביר את עניינה של העותרת לוועדה לעניינים הומניטאריים לגופה, במנותק מנוהל ההליך המדורג. עצם מגוריה של העותרת בארץ משך תקופה ממושכת אינו מצדיק להקנות לה מעמד כאן ולמעט אותו פרק זמן, שבחלקו שהתה כאן ללא מעמד מוסדר, היא אינה מצביעה על כל טעם הומניטארי אחר, שיצדיק להעביר את עניינה לוועדה הבינמשרדית. יצוין בהקשר זה, כי לעותרת אין בני משפחה אחרים בישראל, וכי בנה היחיד מתגורר מחוץ לישראל והזיקה היחידה שהיתה לה לישראל מעבר לקשר עם בן הזוג הינה מגורים ועבודה כאן, טעמים שאינם מהווים עילה להתערבות הוועדה. 56. בנסיבות אלו, העתירה נדחית וצו הביניים מיום 3.2.10, מבוטל. 57. העותרת תעזוב את הארץ לא יאוחר מיום 1.7.12. 58. העותרת תישא בהוצאות המשיב בסך 7,500 ₪. משרד הפניםהליך מדורג (משרד הפנים)אזרחות