צו גילוי מסמכים תכתובות פנימיות בת"א 5650/09 המתנהל בבית-משפט השלום בירושלים, תובעת המבקשת את המשיבות. עניינה של התביעה שהוגשה נגד המשיבות, היא אחריותן הנטענת של המשיבות לפיצוי המבקשת בגין נזקים, שנגרמו למבקשת, לטענתה, כאשר היא נכוותה משמן רותח מסיר לטיגון, שניתז עליה כאשר טיילה ביריד שהתקיים בעיר בית שמש. במסגרת התביעה הגישה המבקשת "בקשה למחיקת כתב הגנה ולפסיקת קנס בגין בזיון בית המשפט". בקשה זו התייחסה למשיבה 1 - היא עיריית בית שמש. טענתה של המבקשת באותה בקשה, הרלבנטית לענייננו, הייתה שמשיבה 1 הפרה צו גילוי מסמכים שניתן על-ידי בית-משפט קמא (ביום 24.3.2011) בשניים: ראשית, בכך שהמסמכים גולו במכתב ולא בתצהיר כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי; שנית, בכך שמשיבה 1 לא העבירה לעיונה של המבקשת מסמכים שכל מה שנאמר לגביהם במכתב היה: "תכתובות פנימיות לגביהן נטענת טענת חיסיון (הוכנו לצורך המשפט)" כמו גם "דו"חות חקירה על נספחיהם לגביהם נטענת טענת חיסיון (הוכנו לצורך המשפט)". חרף החלטת בית המשפט השלום מיום 8.11.2011, משיבה 1 לא הגישה תשובה לבקשה. בהחלטה מיום 20.12.2011, דן בית-משפט השלום (כב' השופטת ע' זינגר) בבקשה בלא הגשת תשובה. בין היתר, נקבע בהחלטה ש"לא מצאתי שיש מקום להורות על גילוי חומר שהוכן לצורך משפט ו/או תכתובות פנימיות". על קביעה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, שבמסגרתה עותרת המבקשת, בעיקרו של דבר, לכך שהעירייה תחוייב בגילוי בתצהיר של אותם מסמכים שסווגו במכתב כחסויים ולכך שמסמכים אלה ימסרו לעיונה. משיבה 1, בתשובה שהגישה לבקשת רשות הערעור לפי החלטות בית המשפט, סומכת את ידיה על החלטתו של בית-משפט קמא. לטענתה, במכתב מיום 28.3.2011 שהועבר למבקשת, צוין במפורש שמדובר במסמכים החוסים תחת חיסיון של מסמכים שהוכנו לצורך משפט, וכי ה"תכתובות הפנימיות" שנזכרו במכתב הן, למעשה, תכתובות בין עורך דין ללקוח החוסות בנוסף גם תחת חיסיון זה. לאחר שעיינתי במכלול החומר שהונח לפניי, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. זאת, לאחר שהצדדים הסכימו לכך שהבקשה תידון כערעור. מדובר אמנם בעניין של סדרי דין וניהול הדיון, בו מסור לערכאה המבררת שיקול דעת רחב ולא בנקל תינתן רשות ערעור. אולם מצויים אנו בשלב מוקדם של ההליך והסוגיה העומדת להכרעה - עניינה הליכי גילוי ועיון ונסיבות המקרה הן כאלו בהן ניתן לקבוע כי הדיון בערעור נחוץ כבר בעת הזו, על אף שההליך טרם הגיע לסיומו (ראו בהרחבה לאחרונה, רע"א 1795/12 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 8.3.2012 והאמסכתאות שם). לגופו של עניין ובערעור שלפניי, דין הערעור להתקבל, כמבואר להלן. יצוין תחילה, כי חרף מחדלה של משיבה 1 בכך שלא הוגשה על-ידה תשובה לבקשת המבקשת בבית-משפט קמא, לא מצאתי, בנסיבות העניין, לנקוט בסעד הדרסטי אותו ביקשה המבקשת - הוא מתן צו המורה למשיבה 1 לאפשר למבקשת לעיין בכל המסמכים בעת הזו ומבלי ששאלת החיסיון תתברר לגופה. בגין מחדל זה חייב בית המשפט קמא את משיבה 1 בהוצאות, וסבורני שאין עילה להתערב בקביעתו זו. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לקביעותיו של בית המשפט בעניין הגילוי. כאמור, בית-משפט קמא פטר כליל את משיבה 1 מגילוי - בתצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין - של המסמכים אשר לגביהם טענה משיבה 1 באופן כללי לחיסיון במכתבה. בקביעה זו של בית-משפט קמא, מצאתי עילה להתערבות. טענת חיסיון כשלעצמה אינה פוטרת בעל דין מלגלות מסמך, שלגביו נטענת טענת חיסיון (רע"א 5460/06 טלבי נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 18.9.2006); יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 432 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). פטור גורף וכללי מעין זה, לו טוענת משיבה 1, היה משמיט במידה רבה את האפשרות לאתגר את טענת החיסיון לפני ערכאה שיפוטית, ובכך קיים קושי בלתי מבוטל. משכך, לא היה מקום בנסיבות העניין ועל פי הטיעון המינימלי שנשמע בנדון בבית-משפט קמא, לפטור כליל את משיבה 1 מגילוי המסמכים בתצהיר ערוך כדין. היה על המשיבה 1 לגלות את המסמכים החסויים הנטענים בתצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין - אלו אותם מסמכים שאליהם היא מכוונת בסעיפים 1.4 ו-1.5 במכתבה מיום 28.3.2011 או לכל הפחות לנמק מדוע לא ניתן אף לגלות באילו מסמכים מדובר. יובהר, שלא ניתן להסתפק בתיאור כללי של סוגי המסמכים בתצהיר (כפי שעשתה המשיבה 1 במכתב האמור מיום 28.3.2011, עת ציינה כאמור אך שמדובר ב"תכתובות פנימיות לגביהן נטענת טענת חיסיון (הוכנו לצורך המשפט)" כמו גם ב"דו"חות חקירה על נספחיהם לגביהם נטענת טענת חיסיון (הוכנו לצורך המשפט)". אמנם נפסק כי בנסיבות מסוימות ניתן להסתפק בתיאור כללי של המסמכים מבלי לזהות כל אחד ואחד מן המסמכים (ראו בר"ע 95/68 עממית חברה לביטוח בע"מ נ' בריטיש אנד אובו סיס אינשורנס קומפני, פ"ד כב(2) 689 (1968); וכן ע"א 267/81 מזרחי נ' מלון קזינו אילת בע"מ (לא פורסם, 6.3.1984)). נסיבות מעין אלו, יכולות להיות כאשר מדובר במסמכים רבים או כאשר זיהוי המסמכים אינו מועיל, למשל כאשר המסמכים מועברים לעיון ממילא (עניין עממית חברה לביטוח בע"מ, לעיל). עם זאת, יש לזכור שהכלל הוא שיש לזהות כל מסמך ומסמך, לתאר אותו, לציין את תאריכו; וכאשר ישנה התנגדות להצגת מסמך מסוים - נדרש המצהיר לפרט את נימוקי ההתנגדות (ראו, זוסמן, לעיל, בעמ' 434; טופס 11 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בענייננו, משיבה 1 לא טענה שמדובר בכמות גדולה מאוד של מסמכים חסויים המקשה עליה לפרטם בתצהיר. היא גם לא טענה שיש מניעה של חיסיון לגילוי תאור המסמך ותאריכו - במובחן מתוכנו. טענתה הייתה טענה כללית בדבר חיסיון. אלא שמשעה שמשיבה 1 טוענת לחיסיון של אותם מסמכים, יש משמעות לזיהויים הפרטני. כך הדבר, אפילו מדובר בחיסיון עו"ד-לקוח (לו נטען בתשובה לבר"ע). זיהוי מעין זה, יכול ויסייע למבקשת לכלכל את צעדיה - אם בשאלת תקיפת טענת החיסיון בכלל, ואם בשאלה בקשר לאלו מסמכים ספציפיים ברצונה לתקוף את טענת החיסיון. הזיהוי הפרטני דרוש אפוא אף כדי לייעל את בירור ההתנגדות לטענות החיסיון לפני בית-משפט השלום, ככל שלאחר קבלת התצהיר תחליט המבקשת לעמוד על טענותיה במישור זה. מן הטעמים האמורים מעלה, מתקבל אפוא הערעור במובן זה שמשיבה 1 תפרט בתצהיר גילוי המסמכים את המסמכים שלגביהם היא טוענת לחיסיון "אחד לאחד" ותיתן תיאור קצר וכללי של כל מסמך (מבלי חובה לחשוף בשלב זה את תוכנו כמובן). ככל שטענת החיסיון יורדת לשורש הענין ומונעת אף פירוט זה, תנמק העניין ותציינו בתצהיר. בכלל זה, תציין משיבה 1 את תאריכו של כל מסמך. תצהיר זה יועבר לבא כוח המבקשת עד ליום 17.4.2012. כל בקשה בעניין מועד זה - ככל שתהא - תתברר לפניי בית משפט השלום. אוסיף ואציין, כפי שנרמז לעיל, כי בשלב זה, וכל עוד לא ניתן תצהיר כאמור, אין מקום להידרש לבקשתה הנוספת של המבקשת לעיין במסמכים. מדובר בטענה המקדימה את זמנה. לאחר שיגולו המסמכים בתצהיר כאמור לעיל, יוכל בא כוח המבקשת להגיש בקשה לבית-משפט השלום בנוגע למסמכים הספציפיים, שיפורטו בתצהיר, וככל שהוא עומד על העיון בהם ומבקש לאתגר את טענת החיסיון של משיבה 1 בעניינם. בבקשה מעין זו, ככל שתוגש לבית-משפט השלום, יהיה העניין מסור לשיקול דעתו של בית-משפט השלום לדון בטענות החיסיון לגופן על-פי הכללים שנקבעו בדין, ובכלל זה לבחון את האפשרות לעשות שימוש בתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולעיין במסמכים לשם הכרעה בשאלת חסיונם. התוצאה היא אפוא, שחלקה של החלטת בית-משפט קמא שהיא מושא ערעור זה, ואשר צוטטה לעיל, מבוטלת. משיבה 1 תמציא למבקשת תצהיר גילוי מסמכים כאמור בסעיף 8 לעיל עד ליום 17.4.2012. כמו כן, תישא משיבה 1 בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת עורך דינה בסך כולל של 5,000 ₪. העירבון שהופקד - ככל שהופקד - יושב למבקשת. גילוי מסמכיםצו גילוי מסמכיםמסמכיםצווים