1. התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת על סך 516,000 ₪, להשבת כספים אשר נתן התובע לנתבעת. ברקע הדברים מערכת יחסים רומנטית שניהלו הצדדים בין השנים 1995 - 2003. 2. בכתב התביעה נטען כי הצדדים הכירו כאשר כל אחד מהם היה נשוי לאחר, התובע התגרש מאשתו בשנת 2001 ואילו הנתבעת טענה בפני התובע כי היא נמצאת בהליכי גירושין מבעלה. כן נטען כי כאשר האיץ התובע בנתבעת להתגרש מבעלה, גילה שאין בכוונתה לעשות כן. התובע טוען כי במהלך שנות היכרותם הוא נתן לנתבעת הלוואות כספיות בסכומים ניכרים אותן התחייבה להחזיר כדלקמן: א. השתתפות ברכישת רכב מסוג רנו מגאן בסך 55,000 ₪ בשנים הראשונות להיכרות. ב. הלוואה בסך של 60,000 ₪ לצורך רכישת רכב אחר לאחר כ - 3 שנים (בתצהיר עדותו הראשית של התובע שונה הסכום לסך של 58,038 ₪). ג. סך של 100,038 ₪ שהועברו לחשבונה של הנתבעת לצורך רכישת ג'יפ לאחר שהתובע לקח את רכב הרנו לרשותו. הוסכם כי הג'יפ ירשם על שם שני הצדדים אך בפועל נרשם על שם הנתבעת בלבד. ד. הלוואה בסך 140,000 ₪ שניתנה בחודש 8/01 או בסמוך לכך. ה. הלוואה בסך 44,000 ₪ לצורך רכישת משאית בשנת 2002. ו. הלוואה בסך 30,000 ₪ למימון בר המצווה של בנה תוך שהנתבעת התחייבה להשיב את הכספים מכספי המתנות שיתקבלו, אך לא עשתה כן. ז. הלוואה בסך 14,900 ₪ ללימודי קוסמטיקה ורכישת ציוד, כנגדה קיבל התובע מהנתבעת שיקים לפרעון מתוכם חזרו שיקים בסכום של 9,300 ₪. ח. השקעה בסך 30,000 ₪, לאחר שהנתבעת שכנעה אותו להשקיע במסחר של תכשיטים והשקיעה גם היא סכום זהה. ט. בתצהיר עדותו הראשית הוסיף התובע הלוואה בסך 15,420 ₪ לצורך טיפולי שיניים ששולמו על ידו בשיקים כאשר האישור הוצא על שם ביתו לצורך קבלת הלוואה מהמפעל בו עבד. התובע טען כי הנתבעת הוליכה אותו שולל בכך שהבטיחה לו נישואין וכי בדיעבד התברר לו כי הצהירה בפניו שתתגרש רק כדי להוציא ממנו כספים במרמה. 3. הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי הבהירה לתובע שאינה מתכוונת להתגרש מבעלה וכי מערכת היחסים היתה של ידידות ונתינה הדדית. הנתבעת טוענת כי ביקשה מהתובע שלא יתגרש מאשתו כדי לשמור על איזון במערכת היחסים. כן נטען כי לא היו הלוואות או מתנות מותנות, למעט בהתייחס לסך של 14,900 ₪. לעניין זה נטען כי כאשר היתה כוונת הלוואה היא היתה ברורה וגלויה. 4. בפני העידו התובע והנתבעת בלבד. התובע צירף לתצהיר עדותו הראשית אסמכתאות להעברות בנקאיות והפקדות מחשבונו לחשבון הנתבעת. בנוסף, בעקבות החלטתי מיום 14.10.10, הוגשו מטעם התובע תמלילי שיחות שנערכו בינו לבין הנתבעת. להשלמת התמונה יוער כי בגין הסך של 9,300 ₪ - יתרת ההלוואה בסך 14,900 ₪ שלא נפרעה, כאמור, ניתן ביום 4.12.06 פסק דין חלקי. דיון והכרעה 5. אין מחלוקת כי הנתבעת קבלה כספים מהתובע למטרות שונות (אם כי הצדדים חלוקים בהתייחס לסכומים שקבלה הנתבעת מהתובע). הדבר עולה הן מתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת, הן מעדותה בבית המשפט והן מתמלילי השיחות. הנתבעת מאשרת בתצהיר עדותה הראשית כי בשנת 1996 התובע סייע לה בתשלומים לחברת הליסינג ברכישת רכב מסוג רנו מגאן, כי בשנת 2000 סייע לה התובע ברכישת רכב מסוג רנו קלאסיק בסך של 58,000 ₪ וכי קבלה מהתובע סך של 100,000 ₪ תמורת רכב הרנו וכן תוספת של 80,000 ₪ לצורך רכישת ג'יפ וזאת כמתנה. הנתבעת גם מודה במימון טיפולי השיניים ובקבלת הלוואה בסך 14,900 ₪. בנוסף מודה הנתבעת בקבלת 18,000 ₪ מהתובע לצורך רכישת טרנזיט וכן בקבלת סך של 25,000 ₪ כמתנה לבר המצווה של בנה. כן מודה הנתבעת כי התובע רכש עבורה חומרי גלם לייצור תכשיטים. גם מתמליל השיחות עולה כי הנתבעת מודה בקבלת כספים בסכום של 350,000 ₪ (עמ' 10 לתמליל). 6. עיקר המחלוקת נוגעת אם כן לשאלה האם מדובר בכספים שניתנו כהלוואה או שמא מדובר בכספים שניתנו כמתנות. כאמור, מדובר במערכת יחסים שארכה כ - 9 שנים. לטענת התובע, הנתבעת ביקשה ממנו הלוואות תוך התחייבות להחזיר לו אותן (ס' 4 לתצהיר). לטענת הנתבעת, מדובר במתנות, כאשר הנתבעת הבהירה לתובע כי אין בכוונתה להתגרש מבעלה. 7. מדובר, כאמור במערכת יחסים רומנטית שנמשכה כ - 9 שנים ברציפות. הנתבעת בעדותה העידה כי: "אני כיבסתי לו, העברתי לו את הדירה וניקיתי לו אותה, בישלתי לו לשבוע שלם כל שבוע ודואגת לו לכל הצרכים שלו מכל הבחינות לרבות חיי אישות" (עמ' 21 ש' 1 - 2 לפרוטוקול). יחסי הצדדים וכן האופן שבו ניתנו הכספים ומטרתם מלמדת על כוונה לתת מתנה. כך, לדוגמא, הסיוע ברכישת הרכבים נועד, על פי תצהיר הנתבעת, להקל על אפשרות מפגשי הצדדים (ר' ס' 4ב' - 4ג' לתצהיר הנתבעת). גם התובע מאשר זאת בעדותו - "... רכשנו רכב ביחד כדי שהיא תוכל לנוע ולפגוש אותי..." (עמ' 3 ש' 5 לפרוטוקול). ויודגש, את הכוונה לתת מתנה יש לבחון במועד מתן המתנה ולא במועד המשבר בין הצדדים. קיומו של משבר אינו הופך את המתנה להלוואה. 8. לאור האמור, נוכח מהות יחסי הצדדים, על התובע להוכיח טענתו כי מדובר בהלוואות אולם טענה זו לא הוכחה. אין כל מסמך בכתב לגבי נתינת הכספים כהלוואה ועדותו של התובע בעניין זה הינה עדות יחידה של בעל דין. העובדה כי ניתנו כספים אינה מספיקה כדי לקבוע כי אכן מדובר בכספים שניתנו כהלוואה. גם התמלילים שהגיש התובע אינם תומכים בגרסתו שכן הנתבעת חוזרת שוב ושוב על כך שמדובר בכספים שניתנו לה על ידי התובע בשל אהבתו אליה ולא עולה מן התמלילים כי עסקינן בהלוואה (עמ' 7 -9 לתמליל). לאמור יש להוסיף כי גם גרסת התובע בעניין זה אינה חד משמעית. על פי גרסת התובע, מדובר בכספים שניתנו לנתבעת מאחר שהטעתה אותו לחשוב כי תתגרש מבעלה (ס' 15 לתצהיר). בכתב התביעה נאמר כי "משגילה התובע, כי אין בכוונת הנתבעת להתגרש ולחיות עמו, ביקש מהנתבעת כי תחזיר לו את כל ההלוואות..." (ס' 17 לכתב הביעה). מכאן, שהדרישה להשבת הכספים באה רק כאשר התברר לתובע, לטענתו, כי הנתבעת לא תתגרש מבעלה. על כן, ממילא, גם לגישת התובע, אין מדובר בכספי הלוואה אותם היה על הנתבעת להחזיר בכל מקרה (בין אם תתגרש מבעלה ובין אם לאו) אלא בכספים שהשבתם נדרשה, כאמור, רק לאחר שהתברר כי אין בכוונתה להתגרש. לאמור יש להוסיף כי כאשר רצו הצדדים להסדיר את מתן הכספים כהלוואה הם עשו כן, כפי שהיה בהתייחס לסך של 14,900 ש"ח וגם מכך ניתן ללמוד שהצדדים לא ראו את הסכומים האחרים כהלוואה. 9. למעלה מן הצורך יצויין כי לא נטען וממילא לא הוכח שמדובר בכספים שניתנו כמתנה על תנאי, שכן התובע טוען, כאמור, כי הכספים ניתנו כהלוואה ואין הוא טוען כי מדובר במתנה על תנאי. זאת ועוד, גם לו היתה נטענת טענה כי מדובר במתנה שניתנה על תנאי (ולא ברור איזה תנאי - להתגרש? להינשא?), הרי שהתניית מתנה בתנאי מתלה או מפסיק, חייבת להיעשות בצורה ברורה בעת מתן המתנה. בהעדר ראיות לכך, אין מקום לטעון לקיומו של תנאי. בנוסף, ההתנייה צריכה להעשות במועד מתן המתנה. התובע אמנם טוען כי הנתבעת הטעתה אותו לחשוב כי תתגרש מבעלה אך לא הוכח כי כך היו פני הדברים במועד מתן הכספים. לעניין זה יצויין כי חלק מהכספים ניתנו על ידי התובע עת התובע עצמו היה נשוי. גם מהאמור בתמליל (ס' 12 להלן) עולה כי הנתבעת לא ידעה שמדובר במתנות על תנאי ומכאן שלא הוכח כי במועד מתן המתנות הבהיר התובע כי הן ניתנות על תנאי, כנדרש. יוער כי אין בפניית הנתבעת ללשכה לסיוע משפטי לבחון את עניין הגירושין מבעלה כדי לסייע לתובע, מקום בו לא הוכח על ידו כי הדבר נעשה סמוך לפני מתן המתנות וכתנאי לנתינתן. 10. כאשר מדובר במערכת יחסים רומנטית ממושכת, מתן כספים מתוך כוונה כי יושבו (הלוואה) או "על תנאי" צריך להיעשות בצורה ברורה הניתנת לזיהוי. בהעדר ראייה כלשהי כי עסקינן בהלוואה או במתן "על תנאי", אין די בטענות בעלמא, לאחר מעשה. 11. טוען התובע כי הנתבעת הפרה הבטחת נישואין. בפסיקה נקבע כי על הטוען לקיומה של הבטחת נישואין מוטל נטל כבד להוכחתה. התובע לא עמד בנטל להוכיח טענתו זו. למעט עדותו של התובע, שהיא עדות יחידה של בעל דין בעניין זה, לא הובאה כל ראיה לכך שהנתבעת הבטיחה לתובע כי תינשא לו. יתרה מזו, גם בתצהיר עדותו הראשית של התובע לא נזכרה הבטחת נישואין אלא רק "גירושין מבני הזוג שלנו כדי לחיות יחד" (ס' 2 לתצהיר). על כן, מקום בו לא הוכח כי היתה הבטחת נישואין והדבר אף לא נטען מפורשות, אין לקבל את טענת התובע להפרת הבטחה, כאמור. 12. גם מתמליל השיחה שהוקלטה ביוזמת התובע וללא ידיעתה של הנתבעת, עולה כי הנתבעת מכחישה את טענת התובע לפיה הוא נתן לה כספים על סמך הבטחה להתגרש מבעלה ולהינשא לו. כך: "י. ... לא סתם עשיתי את זה, עשיתי את זה על סמך זה שאת הולכת להיות אשתי. ז. אה סליחה י. שניה אחת ז. לא, אל תגיד לי עשיתי על סמך כלום י תני לי לדבר, תני לי לדבר ז. לא. עשית על סמך שאתה אוהב אותי, אל תגיד לי על סמך שום אין אין. אל תגיד לי על סמך זה או על סמך זה, את זה שעשית על סמך זה שאתה חשבת שאני אהיה אשתך זאת כבר בעיה שלך, אנחנו ישבנו וליבנו דברים י לא עד כאן ז. לא לא י. אחרי שקיבלת את הכסף, ואחרי שאת יודעת שאין לי כבר כלום, אז את אומרת לי אני לא מתגרשת. אבל כשבהתחלה ז. לא אתה אמרת לי אני זוכרת יותר טוב ממך י. את אמרת לי את אמרת לי אתה תתגרש ז. אני אמרתי לך לא מתגרשת, אל תפיל על המצפון שלי י. אחר כך אחר כך ז. לא נכון, מלכתחילה אמרתי לך י. לא נכון ז. אתה מתגרש אל תביא את זה על המצפון שלי י. זהבה, אם היית אומרת לי שאת לא מתגרשת ואת לא מתחתנת איתי, אולי הייתי עוזר לך אבל לא בצורה כזאת כאילו ז. מה אמרת לי פעם אחת? שכחת? אני עוזר לך ונותן לך כי אני אוהב אותך י. אני אוהב אותך. גם ז. זהו אל תפיל את הקטע שלי י. לא אני ז. אם הייתי יודעת שבראש שלך מתנהל משהו אחר, לא הייתי לוקחת שקל" (עמ' 7 לתמליל). ובהמשך, "ז. לפעמים כשגבר אוהב הוא נותן הכל, ואל תגיד לי לא סתם. היתה לזה משמעות י. אני לא מכיר גבר שאוהב כן? שיש לו מליון שקל והוא נותן חצי, נותן חצי מזה, אני לא מכיר אחד כזה ז. אז אני מכירה מליונים י. אז אני אומר לך ז. אז אני מכירה מליונים והם נשואים ולא י. למה ז. למה כשהיית נשוי נתת לי? י. כן ז. נתת לי ואף פעם לא חישבנת, אה פתאום עכשיו שאתה פנוי אתה מחשבן את זה י. תשמעי אני עכשיו פנוי, תשמעי אני פנוי עכשיו, אני עכשיו פנוי כן? אני לא אומר שהתגרשתי בגללך לא. הייתי מתגרש גם ככה, אבל להוציא כל כך הרבה כסף שלי היום... ז. אז אל תוציא י. לא נשאר לי עוד ז. אל תוציא תגיד זהבה מספיק אני לא יכול, לא רוצה לתת לך. למה פחדת ממשהו? י. לא ז. אז? י. אני מתוך הנחה שאת ז. אין הנחה, אני אמרתי לך מראש. אתה אמרת לי הרבה פעמים: זהבה כי אני אוהב אותך אני נותן לך, אם לא הייתי אוהב אותך אני לא יעזור לך ככה..." (עמ' 8 - 9 לתמליל). יש בתמליל כדי לתמוך בגרסת הנתבעת לפיה לא הבטיחה לתובע, במועד מתן הכספים, כי תתגרש ותינשא לו, בניגוד לטענתו. מכאן, שלא הוכחה הפרת הבטחת נישואין או קיומו של מצג שווא מצד הנתבעת לפיו בכוונתה להתגרש ולהינשא לתובע. 13. לאור האמור, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שמדובר בהלוואה. בנוסף, נוכח יחסי הצדדים בתקופה הרלבנטית לא הוכח כי הכספים ניתנו שלא במתנה או כי ניתנו על תנאי. כמו כן לא הוכחה הפרת הבטחת נישואין או קיומו של מצג שווא, כנטען. משכך, מתייתר הדיון ביתר טענות הצדדים לרבות בהתייחס לשיעור הסכומים. 14 אשר על כן, התביעה נדחית. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, אינני מוצאת לעשות צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ב, 18 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. נישואין / חתונהנטל ההוכחההפרת הבטחת נישואין