לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 4.5.2011 אשר קבעה, בין היתר, כי המערער אינו זקוק לכסא גלגלים. העובדות המערער יליד 1967. ביום 12.12.2010 התכנסה ועדה רפואית מחוזית לדון בעניינו של המערער (להלן: הוועדה המחוזית). הוועדה המחוזית ביצעה למערער בדיקה אורטופדית ונוירולוגית, פירטה את ממצאי הבדיקות וקבעה כך (מש/1): "מבחינה נוירולוגית אינו נכלל, בהעדר שיתוקים משמעותיים או אטקסיה. מבחינה אורתופדית קיימת דריכה על צד חיצוני של כפות רגליים. בנוסף קיימת הגבלה בתנועות מסוימות של מפרקי ירך אשר לא מקשות על ישיבה וקימה ממצב של שכיבה ללא תמיכה כל שהיא". לסיכום קבעה הוועדה המחוזית כי דרגת מוגבלותו בניידות של המערער היא בשיעור 70% לצמיתות לפי סעיפים ו'א(2) ו-ו'א(5). עוד קבעה כי המערער אינו זקוק לכסא גלגלים. הן המערער והן המשיב הגישו ערר על קביעת הוועדה המחוזית. המשיב טען בערר מטעמו כי הוועדה המחוזית טעתה בקביעת שיעור הנכות של המערער מן הטעם שלא ניתן לקבוע נכות צמיתה כאשר קיים צפי לשיפור בעקבות ניתוחים. בנוסף נטען כי לא קיימת תמיכה למצב של ורוס מקסימאלי בכפות הרגליים בצילומי הוידיאו וכי לא קיימת כוויצה כיפופית בפרקי הירכיים (מש/2). המערער טען בערר מטעמו כי הוועדה טעתה בקביעת סעיפי הליקוי נוכח ממצאי הבדיקה הקלינית וכי לא ביצעה את כל הבדיקות הנדרשות לצורך אבחון מלא של דרגת מוגבלותו. המערער ציין כי הוא שומר על זכותו להשלים את נימוקי הערר לאחר קבלת ייעוץ רפואי (צורף כנספח לתגובת המערער מיום 5.3.2012). ביום 23.3.2011 התכנסה ועדה רפואית לעררים (להלן: הוועדה) לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את ב"כ המערער אשר טען, בין היתר, כי יש לקבוע שהמערער זקוק לכסא גלגלים בשל מגבלותיו בניידות וכן בשים לב למשקלו וגובהו. ב"כ המערער אף הפנה את הוועדה לחוות דעת של אורטופד מטעמו, ד"ר רובינסון, התומכת בכך, ולמספר מסמכים נוספים. הוועדה ביצעה בדיקה אורטופדית ונוירולוגית של שתי רגלי המערער וקבעה כך: "מבחינה אורטופדית: בעמידה תבנית פסקווס על רקע ניורופטיה. הממצאים תואמים לסעיף ו-א-5 40%. בהתייחס לממצאי מפרקי הירך לא קיימת כוויצה כיפופית או הגבלה כפי שנדרש. הועדה מבקשת צילום אגן ומפרק הירך משמאל ותסכם דיוניה לאחר קבלת הצילום ללא נוכחות הנבדק בישיבתה הבאה. הועדה עיינה בחוות דעת לעניין האורטופדי והנוירולוגי על ידי ד"ר רובינזון, אורטופד, מתאריך 10.2.11 ואינה מסכימה עם הממצאים המצוינים בה, לא כל שכן עם המסקנות. אין תבנית הליכה אטקטית או פסאודו אטקטית, אין שיתוק חלקי של הרגליים אשר ליישום לפי סעיף א-3 או סעיף נוירולוגי אחר. הועדה אינה מקבלת את המלצתו לגבי קשיון בקרסוליים ומקבלת את המלצתו לגבי כפות הרגליים ותדון באופן סופי לגבי המלצתו לגבי מפרק הירך". ביום 4.5.2011 התכנסה הוועדה לסכם את הדיון בעניינו של המערער, ללא נוכחותו. וכך קבעה הוועדה: "הועדה התכנסה לדיון ללא נוכחות בהמשך לישיבתה הקודמת מתאריך 23/3/11. הועדה ביקשה כי יומצאו לידיה צילומים של אגן וירך שמאל ותסכם את דיוניה. הועדה מפנה לפרוטוקול מפורט שנערך בישיבה הקודמת ולא תחזור על הרישומים בפרוטוקול הנוכחי. הועדה צפתה בצילומי אגן ומפרק ירך מתאריך 7/4/11. הצילומים מראים שינויים ניווניים עם היצרות של המרווח המפרקי בשני מפרקי הירך בדרגה קלה עד בינונית. בהתייחס לטווחי התנועה כפי שנמדדו בישיבה הקודמת - לא קיימת כוויצה כיפופית וטווחי התנועה מוגבלים במידה שאינה עומדת בדרישת הסעיפים המתייחסים למפרקי הירך. כמו כן, בדיקת הברכיים מראה טווחים שמורים ולא נמצא עדות בבדיקה לקישיון הקרסוליים כפי שנטען ע"י התובע. קיימים שינויים ניווניים מבניים טיפוסיים לכף רגל נוירופתית (C.M.T) בשתי הרגליים. מצב זה מתאים לסעיף ו-א-5 40%. מבחינה נוירולוגית לא קיימים שיתוקים ברמה הנדרשת כפי שפורט בבדיקת השרירים (סעיף ד'1). הועדה דוחה את ערר התובע ומקבלת את ערר המוסד. אינו זקוק ומשתמש לכסא גלגלים". לסיכום קבעה הוועדה כי דרגת מוגבלותו בניידות של המערער היא בשיעור 40% לצמיתות לפי סעיף ו(א)(5). עוד קבעה הוועדה כי המערער אינו זקוק לכסא גלגלים. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. טענות הצדדים המערער טען כי הוועדה לא נימקה את החלטתה לפיה אין הוא זקוק לכסא גלגלים. לטענת המערער בפני הוועדה הוצגו חוות דעת שקבעו במפורש כי הוא זקוק לכסא גלגלים, אליהן לא התייחסה הוועדה. עוד נטען כי הוועדה התעלמה מהחולשה הקיימת בידיו של המערער המפורטת בתעודה הרפואית של ד"ר רוזנברג, שאינה מאפשרת לו להשתמש באופן רציף בקביים. המערער הוסיף וטען כי במסגרת הערר ציין במפורש כי הוא שומר על זכותו להוסיף נימוקים נוספים, אותם העלה בעת התייצבותו בפני הוועדה. המערער ביקש כי עניינו יוחזר לוועדה בהרכב אחר. מנגד טען המשיב כי יש לדחות את הערעור מן הטעם שלא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה וכי החלטתה ברורה ומנומקת. המשיב הוסיף וטען כי קביעת הוועדה המחוזית לפיה המערער אינו זקוק לכסא גלגלים היא קביעה חלוטה מכיוון שלא הוגש ערר על קביעה זו ומשכך לא היה על הוועדה לדון בעניין זה. עוד נטען כי בדו"ח הוועדה נרשם שהמערער צולם - וסרט הוידאו הוגש לוועדה ופורט על ידה - כשהוא מתהלך ונכנס לרכבו ללא צורך בכסא גלגלים. בהתחשב בכך, אין פסול במסקנת הוועדה לפיה אין הוא זקוק לכסא גלגלים. הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים בשאלות משפטיות בלבד. כמו כן, בהתאם לסעיף 14 לתוספת השנייה של הסכם הניידות רשאית הוועדה לעררים לשנות, לאשר או לבטל את החלטה הוועדה המחוזית לעררים ואין כל מגבלה על שיקול דעתה של הוועדה לעררים (דב"ע נא/5 - 01 מוסרי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 66 (1991)). אוסיף כי בהתאם להלכה אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). בעניין לביא (דב"ע מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק". בפתח ישיבת הוועדה מיום 23.3.2011 טען ב"כ המערער במפורש לעניין היזקקותו של המערער לכסא גלגלים באופן הבא: "מדובר באדם שחולה CMT עם הגבלה קשה של הירך והקרסוליים וגם הברכיים הושפעו. משרד הבריאות העניק לו כסא גלגלים. ועדה קודמת קבעה שימוש בכסא גלגלים בהתאם לצורך והוא אינו מרותק... כיון מצבו קשה מאוד, אני מפנה אתכם לחוו"ד של ד"ר רובינזון המתיחס למגבלותיו... וכן לעובדה כי זקוק ומשתמש בכסא גלגלים. מדובר באדם שמן מאוד וגם גבוה...מבקשים לקבוע סעיף והיזקקות לכסא גלגלים. יש גם חוו"ד של פרופ' אנקא ופרופ' ירניצקי". למרות טענותיו המפורטות של ב"כ המערער בפתח ישיבת הוועדה בכל הנוגע להיזקקותו של המערער לכסא גלגלים, קבעה הוועדה באופן לקוני ביותר - וללא הנמקה - כי המערער אינו זקוק לכסא גלגלים. הוועדה התעלמה מהטענות הנוגעות למשקלו של המערער ולגובהו, כמו גם חולשה נטענת בידיו, המקשים על שימוש בהליכון או קביים. הוועדה אף לא התייחסה לטענת המערער כי אושר לו כסא גלגלים במימון משרד הבריאות; להמלצתו של ד"ר רוזנברג מיום 21.2.2008 בה צוין כי המערער "זקוק לכסא גלגלים"; או לקביעותיו של ד"ר רובינסון בהקשר זה בחוות הדעת מיום 10.2.2011 (נספח ה' לכתב הערעור). בכך נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה. אציין כי לא נעלם מעיני שבערר המערער לא קיימת כל טענה כנגד קביעת הוועדה המחוזית לפיה המערער אינו זקוק לכסא גלגלים, אלא שלטעמי כאשר נטענו טענות מפורשות בעניין זה בפתח ישיבת הוועדה ע"י ב"כ המערער, היה על הוועדה לדון באותן טענות גם אם לא צוינו במפורש בערר. בעניין הרכב הוועדה אציין כי לא מצאתי שהמקרה שבפני הוא מסוג המקרים הנדירים בהם יש לסטות מהכלל לפיו עניינו של מבוטח יוחזר לאותה ועדה שכבר דנה בעניינו ולא לוועדה בהרכב אחר (עב"ל 231/09 ד"ר אריה קופפרברג - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 21.10.2009); עב"ל 493/08 המוסד לביטוח לאומי - יונה הררי, (לא פורסם, 28.4.2009)). לא מצאתי כי קיים חשש ממשי שהוועדה לעררים תהיה מקובעת בעמדתה או שהרכבה של הוועדה אינו נאות (עב"ל 282/99 יהודית אבן חן - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 3.9.2001)). אי לכך, אין מקום להורות על העברת עניינו של המערער לדיון בוועדה לעררים בהרכב אחר. סוף דבר - הערעור מתקבל. עניינו של המערער יוחזר לוועדה על מנת שתשקול בשנית קביעתה בנוגע להיזקקותו של המערער לכסא גלגלים. הועדה תתייחס בהקשר זה בין היתר למשקלו וגובהו של המערער; לטענתו (שנתמכה במסמך) כי אושר לו כסא גלגלים על ידי משרד הבריאות; וכן לאמור במסמך הרפואי של ד"ר רוזנברג מיום 21.2.2008 (נספח ב' לכתב הערעור) ובחוות הדעת של ד"ר רובינסון מיום 10.2.2011 בנושא זה. הועדה תזמין את המערער ובא כוחו לטעון בפניה, ותנמק החלטתה. המשיב ישא בהוצאות שכ"ט בא כוח המערער בסכום של 1,500 ₪. לא ישולם סכום זה בתוך 30 יום, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 30 יום. ניתן היום, ג' אייר תשע"ב, 25 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. ניידותערר