פשרה לאחר דיון הוכחות - האם יש החזר אגרה ?

פסק הדין ניתן לאחר הגשת סיכומי הצדדים בכתב וזאת במסגרת תביעה כספית אשר הוגשה ע"י התובע, מר ניסים סעדה (להלן "ניסים") כנגד הנתבע, עו"ד ישראל אברהם (להלן "עו"ד אברהם") בגין סך של 111,314 ₪, וכן במסגרת תביעה שכנגד אשר הוגשה כנגד ניסים ע"י עו"ד אברהם בגין סך של 96,809 ₪. רקע עובדתי ביום 31.12.03 נשרף עסקו של ניסים. חברת הביטוח הפניקס אשר ביטחה את עסקו של ניסים סירבה לשלם לניסים פיצוי בגין השריפה ועל כן הוגשה תביעה כנגד חברת הביטוח בבית משפט השלום בת"א, במסגרת ת.א. 50461/04. בתחילה ייצג את ניסים עו"ד אלדד משען (להלן: "עו"ד משען"), אשר הגיש את כתב התביעה ע"ס 468,000 ₪ כנגד חברת הביטוח הפניקס. עו"ד אברהם ייצג את אחיו של ניסים בעניין אחר ועל רקע זאת ולאחר הגשת כתב התביעה הנ"ל, הועבר הייצוג בתיק לעו"ד אברהם. בין ניסים לעו"ד אברהם נחתם הסכם שכ"ט ללא תאריך. לטענת עו"ד אברהם, ניסים התחייב לשלם שכ"ט בשיעור של 17.5% + מע"מ מסכום התביעה, עבור כל שעת הופעה בביהמ"ש סך של 200$ ארה"ב לשעה בתוספת מע"מ והוצאות בסך 2,533 ₪. לעומתו טוען ניסים כי עו"ד אברהם "פברק" את הסכם שכה"ט, וכי נקבע ביניהם כי שכה"ט יעמוד על 17.5% + מע"מ מסכום הכספים שיתקבלו מחברת הביטוח בפועל. עו"ד משען הגיש כנגד ניסים תביעה נפרדת לתשלום שכ"ט עו"ד ועו"ד אברהם ייצג את ניסים גם בתיק זה מבלי שנחתם הסכם שכ"ט בין הצדדים. לאחר שהתקיים דיון הוכחות בתיק הושגה פשרה בין ניסים (באמצעות עו"ד אברהם) ובין עו"ד משען ולפיה ניסים ישלם לעו"ד משען סך של 18,000 ₪ + מע"מ. כמו כן, במסגרת ניהול ההליך בת.א. 50461/04, שכר ניסים את שירותיו של שמאי לשם הערכת נזקי השריפה והתחייב לשלם לשמאי שכ"ט בסך 32,042 ₪ ולצורך כך הפקיד בידי עו"ד אברהם סך של 11,650 ₪ לתשלום חלק ראשון משכ"ט השמאי ועו"ד אברהם העביר לשמאי 10,000 ₪. בת.א. 50461/04 הושג הסדר פשרה בין ניסים באמצעות עו"ד אברהם לבין הפניקס ולפיו הפניקס תשלם לניסים סך של 241,362 ₪. לאחר חתימת הסכם הפשרה, ניסים הגיע עם השמאי להסדר לפיו שכ"ט הכולל יעמוד על 25,000 ₪ ולכן הוא שילם לו סכום נוסף של 15,000 ₪. טענות הצדדים בכתב התביעה טען ניסים כי על עו"ד אברהם לשלם לו סך של 111,314 ₪, לפי הפירוט הבא: 18,000 ₪ + מע"מ ובסה"כ 21,060 ₪ ששולם לעו"ד משען בגין שכ"ט ובמסגרת ההסדר הנ"ל. 41,362 ₪ - יתרת סכום הפשרה שהתקבלה בת.א. 50461/04 ואשר לא הועברה לידי ניסים. 6,850 ₪ - החזר מחצית תשלום אגרת ביהמ"ש שהתקבל והועבר לידי עו"ד אברהם. 22,042 ₪ - סכום שהושאר בידי עו"ד אברהם מתוך הסך שהתקבל במסגרת הסכם הפשרה כאשר לטענת עו"ד אברהם הסכום היה עבור תשלום שכ"ט השמאי. 20,000 ₪ - בגין עוגמת הנפש. לטענת ניסים, עו"ד אברהם שכנע אותו לעזוב את עו"ד משען ולהעביר את הייצוג בתיק אליו שכן לטענתו הוא בעל קשרים בחברת הביטוח ואף טען כי אין בעיה בהעברת התיק אליו מאחר ולעו"ד משען אין זכות לקבל שכ"ט כלשהו. לאור שידוליו של עו"ד אברהם העביר ניסים את הטיפול בתיק לידי עו"ד אברהם. לאחר העברת התיק לעו"ד אברהם, הגיש עו"ד משען כנגד ניסים תביעה לתשלום שכ"ט בגין הגשת כתב התביעה. עו"ד אברהם אמר לניסים שלאור המלצתו להעביר אליו את התיק כנגד חברת הביטוח, הוא ייצג אותו כנגד עו"ד משען בחינם. לפיכך, על עו"ד אברהם לשפות אותו בגין הסכום אותו נאלץ לשלם עקב המלצתו הקלוקלת לפיה אין לניסים כל חובה לשלם לעו"ד משען מאומה. בנוסף, טוען ניסים, כי עו"ד אברהם הודיע לו כי קיבל בת.א. 50461/04 הצעת פשרה מחברת הביטוח על סך 200,000 ₪ והוא נתן הסכמתו לכך. ניסים קיבל במשרד הנתבע שיק על סך 135,000 ₪ לאחר ניכוי שכ"ט בסך 17.5% בתוספת מע"מ בסך 40,425 ₪, ניכוי תקבולים פטורים ממע"מ בסך 2,533 ₪ וניכוי יתרת שכ"ט שמאי בסך 22,042 ₪. מאוחר יותר, התובע גילה כי הסכם הפשרה היה על סך 241,362 ₪ וכי ביהמ"ש הורה על השבת מחצית האגרה השנייה לניסים בסך 6,850 ₪ שהועברה לעו"ד אברהם. לפיכך על עו"ד אברהם להשיב לו יתרת סכום הפשרה בסך 41,362 ₪ (בסיכומים ניסים תיקן את הסכום והעמידו על סך 32,641 ₪ לאחר קיזוז 17.5% שכ"ט כפי שסוכם בין הצדדים) ולהעביר לו את מחצית האגרה שהועברה אליו ולא נמסרה לניסים. ניסים מציין, שהשמאי הודיע לו כי לא קיבל את הפרשי הכספים מעו"ד אברהם ולפיכך השלים ניסים מכיסו סכום נוסף של 15,000 ₪ (מעבר ל- 22,042 ₪ אותם קיזז עו"ד אברהם בגין שכ"ט שמאי שלא הועבר). כמו כן, לאחר שגילה ניסים כי עו"ד אברהם שילם לשמאי רק 10,000 ₪ מתוך 11,650 ₪, השיב עו"ד אברהם לניסים סך של 1,650 ₪ בטענה כי טעה. לטענת התובע, לאור התנהלותו של עו"ד אברהם, ביום 25.6.07 שלח ניסים מכתב תלונה כנגד עו"ד אברהם ללשכת עורכי הדין. בעקבות התלונה פנה אליו עו"ד אברהם והציע לו סך של 60,000 ₪ כפשרה בתמורה לביטול התלונה שהוגשה. אך משביטל את התלונה חזר בו עו"ד אברהם ממה שהוסכם על שני הצדדים והסכים להעביר לניסים שיק על סך 41,362 ₪ בלבד. לעומת זאת טוען עו"ד אברהם בכתב הגנתו, כי ניסים פנה אליו ואמר לו שעזב את עו"ד משען מאחר ולא היה מרוצה מהשירות אותו קיבל והוא מעוניין שעו"ד אברהם ייצגו בתביעתו נגד חברת הביטוח. עו"ד אברהם מציין כי לא שכנע את ניסים לעזוב את עו"ד משען ולהעביר את הייצוג בתיק אליו ולא אמר לו כי לעו"ד משען אין זכות לקבל שכ"ט עבור עבודתו. ההפך הוא הנכון, עו"ד אברהם הבהיר לניסים כי יהיה עליו לשלם לעו"ד משען שכ"ט עבור העבודה שביצע עבורו עד אותו שלב. עוד טוען עו"ד אברהם, כי לא הונה את ניסים ולא הסתיר ממנו מידע כלשהו. ניסים ידע בדיוק מה סכום הפשרה עליו הוסכם, מאחר וניסים ואשתו היו נוכחים בדיון (היו אמורים להעיד באותו יום על התצהיר שהוגש על ידם) בו ביהמ"ש הציע הסכם פשרה בסך 241,362 ₪. עו"ד אברהם הבהיר כי ניסים הגיע למשרדו חדשות לבקרים והתיק כולו, על המסמכים המצויים בו, לרבות הסכם הפשרה, היו מונחים לפניו. עו"ד אברהם אף הכין שיק ע"ס 6,850 ₪ עבור החזר האגרה לפקודת ניסים, אך ניסים סירב לקחת את השיק מסיבות השמורות עימו. מאחר וניסים פנה אל עו"ד אברהם וטען כי יש לו חובות רבים וכי הוא זקוק לכסף בדחיפות, לאור היכרותו הארוכה עם ניסים ובני משפחתו, ולמרות שטרם נערכה התחשבנות לגבי התיקים הנוספים בהם טיפל עו"ד אברהם עבור ניסים, עו"ד אברהם העביר לניסים סכום מיידי של 135,000 ₪ והסכים לקזז רק חלק משכר טרחתו ולאפשר לתובע לשלם את יתרת חובותיו כלפיו בשלב מאוחר יותר. לטענת עו"ד אברהם, הועברו על ידו לב"כ השמאי על חשבון שכ"ט השמאי סך של 10,000 ₪ ללא רכיב המע"מ, כאשר תשלום המע"מ נדחה למועד הוצאת החשבונית אשר לא הועברה לידיו. כמו כן נטען לעניין זה כי לאחר שעו"ד אברהם קיבל אישור ב"כ השמאי כי התובע הסדיר את נושא שכ"ט השמאי ישירות עם השמאי, החזיר לניסים את סכום המע"מ בסך 1,650 ₪. עו"ד אברהם טוען בתצהירו, שניסים הוא זה שביקש ממנו לעכב את העברת התשלום בסך 22,042 לשמאי עד שניסים יגיע עם השמאי להסדר בדבר גובה שכ"ט בסכום נמוך יותר. לטענת עו"ד אברהם, הוא מעולם לא התחייב לשלם לניסים סכום כלשהו בתמורה לביטול התלונה שהוגשה נגדו ע"י ניסים ללשכת עורכי הדין ולא אמר לו מעולם כי עליו לבטל תלונה זו. עקב ההטרדות והאיומים הבלתי פוסקים מצד ניסים, ומאחר ועו"ד אברהם מייצג בני משפחה של ניסים, הוצע לשלם לו סכום מסוים לצורכי פשרה בלבד, כנגד קבלת השכר לו הוא זכאי מבני משפחתו של ניסים המסתכם בסכום לא מבוטל. בכתב תביעה שכנגד טען עו"ד אברהם שניסים התעשר שלא כדין על חשבון עו"ד אברהם וכי הוא זה שחייב לעו"ד אברהם כסף בגין שכ"ט עבור טיפול משפטי שהעניק לו בסך 96,809 ₪, לפי הפירוט הבא: במסגרת התביעה נגד עו"ד משען - סך של 35,426 ₪. יתרת שכר טרחה בתביעה נגד הפניקס - סך של 7,565 ₪. בגין התביעה נגד איילון - סך של 6,888 ₪. עבור ייעוץ משפטי כללי - סך של 6,930 ₪. בגין עוגמת נפש - סך של 40,000 ₪. לטענת עו"ד אברהם, ניסים נתן את הסכמתו בע"פ לשלם שכ"ט בתביעה נגד עו"ד משען על פי שעות העבודה שישקיע, לפי בסיס של 200$ ארה"ב לשעה. מאחר והושקעו 36 שעות עבודה, על ניסים להעביר סך 35,425 ₪ כולל מע"מ. מאחר וניסים טען כי אין לו כסף לשלם את שכ"ט עוה"ד באותו מועד הוא ביקש לקזז את הסכום מהכספים הנ"ל שיתקבלו מחברת הביטוח בגין השריפה. לחיזוק טענותיו, צירף עו"ד אברהם חוו"ד מומחה של עו"ד אלקריף לעניין שכ"ט ולפיה כמות שעות העבודה שהושקעה בתיק (36 שעות) סבירה בנסיבות העניין ולכן הדרישה לשכ"ט בסך 35,426 ₪ סבירה וראויה. לטענת עו"ד אברהם, הסכם שכ"ט עוה"ד שצורף לכתב התביעה הנו הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים. עו"ד אברהם לא "פברק" הסכם כלשהו ולא הוסיף דבר להסכם לאחר שנחתם ע"י ניסים. עו"ד אברהם מציין, כי בהסכם נרשם במפורש כי שכר הטרחה אינו מותנה בתוצאות המשפט. בנוסף, טרם החתימה על הסכם שכ"ט, הבהיר לניסים כי שכ"ט הנו אחוז מסכום התביעה, ולכן נוספו בכתב יד המילים "מסכום התביעה". לפיכך טוען עו"ד אברהם, כי היה על ניסים לשלם לו עבור הטיפול בתיק ת.א. 50461/04 סך של 120,777.93 ₪ וזאת בהתאם לתחשיב הבא; סכום התביעה עמד על סך 537,009 ₪ ולכן שכ"ט עוה"ד הכולל שעל ניסים לשלם הינו סך 93,976.57 ₪ בצירוף מע"מ, דהיינו 108,542.94 ₪. בתיק של ניסים התקיימו חמישה דיונים, עליהם יש לשלם סך נוסף של 2,000$ (עו"ד אברהם לא סיפק הסבר לדרך חישוב הסכום) בתוספת מע"מ, דהיינו 8,400 ₪ ובצירוף מע"מ, יוצא סך של 9,702 ₪. כמו כן יש להוסיף לסכומים הנ"ל הוצאות בתיק בסך 2,533 ₪ אותן התחייב ניסים לשלם. מאחר ועו"ד אברהם העביר לניסים סך של 135,000 ₪, נותר אצל עו"ד אברהם סך של 106,362 ₪ בלבד. מסכום זה שולם לעו"ד אברהם שכ"ט והוצאות בשיעור של 84,320 ₪. היתרה בסך 22,042 ₪, נותרה בפיקדון אצל עו"ד אברהם בגין יתרת שכ"ט השמאי (שכאמור הוסדר בין ניסים לשמאי) בנוסף, סכום החזר האגרה בסך 6,850.58 ₪ נותר בידי עו"ד אברהם מאחר ולא נדרש ע"י ניסים. לאחר קיזוז סכומים אלו, יתרת שכ"ט שניסים חייב לעו"ד אברהם עומדת על סך של 7,565 ₪. מוסיף עו"ד אברהם, כי בנוסף טיפל עבור ניסים בתיק מול חברת איילון. עבור הטיפול בתיק זה ניסים התחייב לשלם לו סך של 200$ ארה"ב בתוספת מע"מ עבור כל שעת עבודה כפול 7 שעות עבודה, סה"כ 6,888.42 ₪ כולל מע"מ. עו"ד אברהם מציין, כי המסמכים הנוגעים לתיק זה אינם נמצאים בידו, מאחר והתובע גנב את התיק ממשרדו ללא רשותו. כל הראיות הקשורות לתיק זה נמצאות בידי ניסים, ועל כן יש להעביר אליו את הנטל בכל הקשור לתיק זה. זאת ועוד, לטענת עו"ד אברהם, הוא ייעץ לניסים בנושאים שונים, כגון קנסות חניה לעיריית פתח תקווה, ייעוץ בנושא משכנתא, ייעוץ בעניין התנהלות עסקית עם חובות ועוד. עבור ייעוץ משפטי זה, ניסים התחייב לשלם סך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ, דהיינו 6,930 ₪. לטענת עו"ד אברהם, נגרמה לו עוגמת נפש רבה כתוצאה מהאיומים ומההטרדות הבלתי פוסקות של ניסים ובני משפחתו, אשר התבטאו בשיחות טלפון בכל שעות היום והלילה, ביקורים לא מתואמים במשרדו, אשר היו מלווים בצעקות, לעיתים בנוכחות לקוחותיו ועורכי דין ממשרדים סמוכים, איומים על חייו ואיום בשפיכת חומצה. לעומת זאת טוען ניסים בכתב ההגנה שכנגד, כי לאחר שהציג לעו"ד אברהם את התביעה לשכ"ט של עו"ד משען, עו"ד אברהם אמר לו שלאור המלצתו להעביר אליו את התיק, הוא ייצג אותו כנגד עו"ד משען בחינם ושכ"ט עוה"ד סוכם מראש בגין הטיפול בשני התיקים כ"עסקת חבילה". עוד טען ניסים, כי עו"ד אברהם לא טיפל בתיק כנגד חברת איילון, למעט כתיבת מכתב אחד על מנת לראות אם יש טעם להגיש תביעה בתיק כנגד חברת הביטוח איילון. החומר ניתן לניסים בהסכמת עו"ד אברהם, וללא שדרש מניסים שכר בגין ה"טיפול" המשפטי שביצע בתיק, זאת לאחר שניסים יחד עם עו"ד אברהם החליטו לא להגיש תביעה כנגד חברת הביטוח איילון. הסכם שכ"ט לא נכנס לתוקף, היות ולא בוצעה כל פעולה משפטית בסופו של יום. בנוסף טוען ניסים בסיכומים, כי ישנה הנחיה חד משמעית של וועדת האתיקה של לשכת עו"ד לפיה במקרים בהם השכר נקבע לפי תעריף שעת עבודה עורך דין חייב למסור ללקוח מהי תקרת שעות העבודה הצפויה בתיק. מוסיף ניסים, כי ה"ייעוץ המשפטי" שהעניק עו"ד אברהם בעניין קנסות מעיריית פתח תקווה ונושאי משכנתא, היו על חשבונו של עו"ד אברהם, לאחר שאמר לניסים במפורש, כי לאור העובדה כי העניינים הללו הינם "קטנים" לא יגבה על כך כסף. הסכם שכ"ט לא הגיע לידי מימוש, שכן לניסים לא ניתן כל ייעוץ משפטי מעבר למפורט לעיל. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, שתוכנם זהה לאמור בכתבי הטענות הנ"ל בשינויים קלים. ניסים צירף לתצהירו תמלולי שיחות טלפון בינו לבין עו"ד אברהם. עו"ד אברהם הגיש תצהיר עדות ראשית לביסוס תביעתו אליו צירף תצהיר של עו"ד מיכל נבון - עובדת במשרד אשר הצהירה בנוגע להתנהגותו האלימה של ניסים במשרדם. עו"ד אברהם הגיש בנוסף וכאמור לעיל חוו"ד מומחה מטעמו, של עו"ד יוסי אלקריף אשר כאמור לעיל נתן חוות דעת לעניין גובה שכר טרחת עוה"ד שמן הראוי לגבות במקרה דנן. דיון לאחר עיון בממצאים שבפני ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי ניסים ועו"ד אברהם הוכיחו את תביעותיהם באופן חלקי, כאמור להלן. ניתן לחלק את תביעתו של ניסים, התביעה העיקרית לשני ראשי נזק עיקריים: 18,000 ₪ + מע"מ ובסה"כ 21,060 ₪ ששולם לעו"ד משען בגין שכ"ט במסגרת ההסדר מול עו"ד משען. הפרשי הסכומים בסך כולל של 61,533 ₪ שהתקבלו במסגרת הסכם הפשרה בין התובע לחברת הביטוח וכן במסגרת טיפולו בתביעה. כספי ההסדר מול עו"ד משען ישנה מחלוקת שבעובדה בין ניסים לעו"ד אברהם, כאשר לטענת ניסים הוא הפסיק את ההתקשרות עם עו"ד משען לפי המלצת עו"ד אברהם שאמר לו שאין בעיה להעביר את הייצוג וכי עו"ד משען לא זכאי לשכ"ט. לעומתו טוען עו"ד אברהם, כי הוא לא שידל את ניסים להעביר אליו את הייצוג, ההפך הוא הנכון ניסים פנה אליו ביוזמתו ועו"ד אברהם הסביר לו שאם רצונו להפסיק את ההתקשרות עם עו"ד משען עליו לשלם לו שכ"ט בגין עבודתו. נטל הוכחת התביעה מוטל על התובע, ובעניינו על ניסים להוכיח את תביעתו. ניסים לא תמך את טענותיו בראיות ממשיות. ניסים טוען כי יחסיו עם עו"ד משען היו תקינים וכי הפסיק את ההתקשרות עימו לאחר שעו"ד אברהם שיכנע אותו להעביר את הייצוג אליו. להוכחת טענתו יכול היה לזמן לעדות את עו"ד משען. ניסים בחר להימנע מכך, ולפיכך טענותיו ביחס לראש נזק זה לא הוכחו. בפני בית המשפט גירסה מול גירסה, כשנטל ההוכחה מוטל על התובע ואינני מוצא לנכון לקבוע בעניין זה כי עדותו של ניסים היתה יותר אמינה בעיני בית המשפט מאשר עדותו של עו"ד אברהם. ניסים טען כי עו"ד אברהם עצמו סבר שהוא אינו חייב שכ"ט כלשהו לעו"ד משען, להוכחת טענתו ציטט את סעיף ג' לכתב ההגנה שניסח עבורו עו"ד אברהם בתביעה שהגיש כנגדו עו"ד משען, במסגרתו נטען: "כי שכ"ט מותנה בתוצאות המשפט. מאחר והתובענה נשוא הסכם שכר הטרחה תלויה ועומדת בבימ"ש שלום בת"א , ת.א. 50461/04 , דין התביעה להדחות על הסף". אין באמור בכתבי טענות שהוכנו על ידי עו"ד אברהם כדי להצביע על המצב האמיתי כפי שהוא בפועל, אלא מדובר בטענות של עורך דין וכפי שנטען על ידי הנתבע, טענות אשר נטענו בהתאם לגירסה עובדתית שנמסרה מניסים לעו"ד אברהם. בנוסף לאמור לעיל, ניסים הגיע להסדר אל מול עו"ד משען ושילם לו את סכום הפשרה בעת שעו"ד אברהם ייצג את ניסים. ניסים לא ביקש מעו"ד אברהם להפסיק את הייצוג או להפחית משכר טרחתו סכום הפשרה וגם לא צורפו אסמכאתות כלשהן על מנת לבסס כי היו לניסים טענות לעניין זה עד למועד הגשת התביעה. על כן ולאור כל האמור לעיל הנני קובע כי ניסים לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו על מנת לבסס את התביעה ע"ס 21,060 ₪ הנ"ל ותביעתו של ניסים לעניין ראש נזק זה נדחית בזאת. הפרשי הסכומים בסך כולל של 61,533 ₪ שהתקבלו במסגרת הסכם הפשרה בין התובע לחברת הביטוח וכן במסגרת טיפולו בתביעה. 61,533 ₪ מורכבים מהסכומים הבאים: סך 32,641 ₪ - החלק של ניסים בניכוי שכ"ט בסך 17.5% מתוך סכום תקבולי הביטוח (241,362-200,000) שלטענתו הועלם ממנו (העלמת סכום ביטוח שהתקבל בסך 41,362 ₪ שמתוכם מגיע לתובע סך של 32,641 ₪). 22,042 ₪ - סכום שהושאר בידי עו"ד אברהם מתוך הסך שהתקבל במסגרת הסכם הפשרה עבור תשלום שכ"ט השמאי. 6,850 ₪ - החזר מחצית תשלום אגרת ביהמ"ש שהתקבל חזרה. ביחס לסך של 1,650 ₪ ניסים טען בסיכומים כי סכום זה נשאר בידי עו"ד אברהם. דא עקא, שבסעיף 11 לכתב התביעה ובסעיף 12 לתצהירו כתב ניסים כי לאחר ששאל את עו"ד אברהם מדוע הסכום הנ"ל נשאר ברשותו, עו"ד אברהם השיב לו כי "טעה". לא ברור מדוע בסיכומים חזר בו ניסים וטען כי הסכום לא הושב לו. כמו כן, הצדדים חלוקים ביחס לטענת ניסים כי עו"ד אברהם העלים ממנו את העובדה שסכום הפשרה עמד על 241,362 ₪ ואמר לו שהסכום עליו הוסכם עמד על 200,000 ₪ ורק בדיעבד לאחר בדיקה בארכיב ביהמ"ש התברר לניסים סכום הפשרה האמיתי. עו"ד אברהם הכחיש טענה זו ולדבריו ניסים ידע מלכתחילה את סכום הפשרה. סימוכין לטענת ניסים ניתן למצוא בתמלול ההקלטות (נספח ח' לתצהירו) של השיחות שנערכו בין ניסים לעו"ד אברהם שם מציינים הצדדים כמה פעמים שסכום הפשרה הוא 200,000 ₪ (ראה עמוד 3 שורה 2, עמוד 4 שורה 13 ועוד). אמנם בסעיף 36 לסיכומים טען עו"ד אברהם, כי הדברים הוצאו מהקשרם וכי בשיחות אלה ניסים ביקש ממנו לשקר ולהפחית את סכום הפשרה ל- 200,000 ₪ בשל כוונתו של ניסים לדרוש מהשמאי להפחית את שכ"ט, ולטענתו "כמובן שהוא סירב לכך". אך, לאחר שעיינתי בתמליל השיחות המלא, לא מצאתי את ההקשר עליו מדבר עו"ד אברהם, ההיפך הוא הנכון, במהלך השיחות המוקלטות עו"ד אברהם אמר בעצמו כמה וכמה פעמים כי סכום הפשרה עמד על 200,000 ₪. חיזוק נוסף לטענת ניסים, ניתן למצוא בחשבונית שנתן עו"ד אברהם לניסים לאחר תשלום שכ"ט בסך 35,000 ₪ + מע"מ המהווה 17.5% מ- 200,000 ₪. מה שמלמד כי עו"ד אברהם אמר לניסים שסכום הפשרה הינו 200,000 ₪ ולפי זה חושב שכה"ט (עובדה זאת מהווה חיזוק גם לטענת ניסים לעניין המחלוקת בנוגע לסכום שכ"ט של עו"ד אברהם שתובא להלן). עיון בחומר הראיות שבתיק מעלה כי התקיים דיון במסגרת ת.א. 50461/04 ביום 14/1/07 במעמד ב"כ הצדדים. קיימת התייחסות בפרוטוקול בית המשפט על כך שנשמעה הצעת בית המשפט אולם אין בפרוטוקול כל התייחסות לסכום הפשרה בפועל, כאשר הסכם הפשרה הוגש לתיק בית המשפט ביום 22/2/07. ניסים הכחיש כי קיבל העתק של הסכם הפשרה וטענה זו לא נסתרה על ידי עו"ד אברהם אשר הצהיר לעניין זה כי התיקים היו לרשות ניסים בכל עת ועל כן היה עליו לדעת מה סכום הפשרה. כנקבע לעיל, ניסים הרים את נטל ההוכחה על מנת לקבוע כי עו"ד אברהם הודיע לו כי קבלו 200,000 ₪ בלבד ונטל זה לא הורם על ידי עו"ד אברהם על מנת לבסס כי אכן הודיע ללקוחו ניסים כי נתקבלו סך של 241,362 ₪ בעקבות הפשרה. לאור האמור, אני מקבל את גרסת ניסים. אך, יצוין כי חשיבות ההכרעה במחלוקת זאת נוגעת בעיקר להבנת ההתנהלות הכללית של עו"ד אברהם ואין לה נפקות מעשית היות והצדדים מסכימים שסכום הפשרה עמד על סך 241,362 ₪. כמו כן, אין מחלוקת כי לניסים הועבר סך של 135,000 ₪ בלבד ושאר הסכום נשאר בידי עו"ד אברהם. המחלוקת העיקרית נוגעת לגובה שכה"ט שניסים התחייב לשלם לעו"ד אברהם בגין התביעה נגד הפניקס, כאשר ניסים טוען כי שכ"ט עוה"ד נקבע לפי שיעור של 17.5% מכל סכום שיתקבל בפועל במסגרת התביעה ובסופו של הליך היה אמור להתקבל סך 241,362 ממנו יש לקזז 17.5% + מע"מ. עו"ד אברהם טוען כי שיעור שכה"ט הוא 17.5% "מסכום התביעה" (537,009 ₪) ללא קשר לסכום שיתקבל בפועל. המחלקות נוגעת לפרשנותו של סעיף 2 להסכם שכה"ט (נספח ו' לתצהיר של ניסים) וכן לנפקות שיש לייחס למילים "מסכום התביעה" אשר מופיעות בהסכם, ולהלן אותו סעיף: "בגין השירותים האמורים והטיפול בעניין שלעיל, אני מסכים לשלם לך שכר טרחה בשיעור של 17.5 + מע"מ. מסכום התביעה. סכום זה לא מותנה בתוצאות המשפט, לרבות אם יושג בפשרה בכל שלב של המשפט ואף אם יושג מחוץ לכתלי בית המשפט, או טרם הגשת ההליך לערכאות". (המילים "מסכום התביעה" נוספו בכתב יד בשורה אחת עם הטקסט על גבי הטופס המודפס ולאחר הנקודה (.) בסוף המשפט). כמו כן, בסעיף 4 להסכם שכ"ט עוה"ד מציון: "כמו כן תהיה זכאי לשכ"ט בגין כל שעת עבודה / הופעה בבית משפט נוספים בשיעור של 200$ (הסכום נוסף בכתב יד) לשעה בצירוף מע"מ לפי שער הדולר האמריקאי הידוע בעת כל תשלום ותשלום". ניסים טוען כי, עו"ד אברהם "פברק" את הסכם שכ"ט והוסיף בכתב ידו את המילים "מסכום התביעה" וכן מילא בכתב ידו את סעיף 4 להסכם בשעה שההסכם כבר היה חתום. עו"ד אברהם טוען, כי ההוספה בכתב יד נעשתה במעמד חתימת ההסכם בכדי להבהיר לניסים את משמעות הסעיף לפיו סכום שכ"ט נגזר מסכום התביעה ללא קשר לתוצאות. יצויין כי מעבר למילים "מסכום התביעה" והסך של 200$ אשר נוספו להסכם שכר טרחת עוה"ד בכתב יד, מילים ומספרים נוספים בכתב יד. כך צוין שיעור האחוז אשר אינו שנוי במחלוקת - "17.5". כך נרשם בכתב יד מספר תיק האזרחי, שמו המלא של ניסים יחד עם מספר תעודת הזהות שלו, שמו של עו"ד אברהם, וראשי התיבות "ת.א." בסע' 6 בהסכם. ללא המילים "סכום התביעה" בסוף השורה הראשונה בסע' 2 בהסכם שכר הטרחה, קיים צורך לפרש את היקפו של הסכם שכר הטרחה שכן אין בכתב המודפס התייחסות לכך ששיעור האחוזים נקבע לפי "תוצאות התביעה" או לפי "סכום התביעה". על כן יש לקבוע האם אכן עו"ד אברהם "פברק" והוסיף בהסכם שכר טרחת עוה"ד את המילים "מסכום התביעה" בטרם חתימת הצדדים על גבי אותו הסכם, ואם לא, עדיין בפנינו השאלה כיצד יש לפרש את הסכם שכר טרחת עוה"ד. במרבית הסכמי שכר טרחת עו"ד קביעות בהתאם לתוצאות בלבד. יחד עם זאת אין לשלול אפשרות שבו עו"ד קובע שכר טרחת עו"ד לפי סכום התביעה בלבד. במצב זה, אין מקום להגיש תביעה בגין סכום מאוד גבוה מקום שקיימת סבירות קלושה לקבל אותו סכום. באם עורך דין מגיש תביעה על סכום גבוה לצורך קבלת שכר טרחת עו"ד גבוה, או על מנת להרתיע את הצד השני להגיע להסדר על סכום ראוי ונמוך יותר, גם מקרה זה אינו מקרה שראוי לקבל שכר טרחת עו"ד לפי סכום התביעה אלא על פי תוצאות התביעה בלבד. במקרה דנן הצדדים הגיעו להסדר בסכום אשר נמוך ממחצית סכום התביעה. עוה"ד הוא זה אשר נותן ייעוץ משפטי ללקוחו בעת שהוא קובע את גובה סכום התביעה שתוגש במסגרת כתב תביעה לבית המשפט. הלקוח הינו נטול כלים כלשהם על מנת להעריך את שוויה האמיתי של התביעה ואין לו אלא לקבל את הייעוץ שניתן לו בעת כריתת הסכם שכר טרחת עו"ד. מקום שבו עו"ד מבקש שכר טרחת עו"ד לפי סכום התביעה להבדיל מתוצאות התביעה, הינו מקום שבו ללקוח יש צפיות סבירה לקבלת מלוא סכום התביעה. אין כל מקום ללקוח להצטייד עם עו"ד אחר מטעמו בעת שהוא עורך הסכם שכר טרחת עו"ד אל מול אותו עו"ד אשר אמור לייצג אותו בתביעה. ראה לעניין פסק הדין אשר ניתן על ידי בית משפט זה בת"א (ת"א) 22198/08 כרמי יעל נ' לוונטהל. לאחר קבלת סכום הפשרה מחברת הביטוח עו"ד אברהם העביר סך של 135,000 ₪ לניסים והותיר בידיו סכום אשר פחות מסכום שכ"ט שלטענתו מגיע לו. עו"ד אברהם טען, כי סכום זה ניתן רק כמקדמה לשכ"ט המלא ובאותה שעה החשבון ביניהם טרם נסגר. ראשית, הטענה אינה מתקבלת על הדעת לאור העובדה שסך של 35,000 ₪ מהווה בדיוק 17.5% מ -200,000 ₪. קשה מאד להניח כי הצדדים לא ערכו כל חשבון באותו מועד ורק ב"מקרה" הועבר סכום המהווה 17.5% מ- 200,000 ₪. גם אם נתעלם מעובדה זאת, טענות עו"ד אברהם אינן מתיישבות עם המצוין בחשבונית אותה העביר לניסים, שכן, לפי דבריו הוא העביר לניסים סך של 135,000 ₪ משום שניסים טען כי הוא זקוק לכסף בדחיפות והם סיכמו כי את גמר החשבון יערכו במועד מאוחר יותר. אין בדברים האמורים בכדי להסביר מדוע בחשבונית נכתב כי התקבל תשלום בסך 35,000 ₪ בגין שכ"ט. הרי אם נכונים דברי עו"ד אברהם לפיהם ניסים ידע שסכום הפשרה עמד על 241,362 ₪ וסכום נוסף של 6,850 ₪ (החזר מחצית האגרה) נותר בידי עו"ד אברהם, בניכוי 135,000 ₪ שהועברו לניסים וסך של 22,042 ₪ שהופקד בידיו באותו מועד לשם תשלום יתרת שכ"ט השמאי, עדיין נותר סך של 91,170 ₪ לשם פירעון חלק גדול מסכום שכ"ט (המחושב לפי גרסת עו"ד אברהם). אמנם עו"ד אברהם טען בסיכומים, כי הוצאו שתי חשבוניות מס בגין שכר טרחה. חשבונית אחת שמספרה 1201 מיום 18.3.07 על סך 42,958, וחשבונית שמספרה 2001 מיום 1.4.07 על סך 41,362 ₪. לטענת עו"ד אברהם כפי שהובהר בדיון ההוכחות, חשבוניות אלה גולו במסגרת הליך גילוי המסמכים שהתקיים בין הצדדים, חשבוניות המס הוצאו במועד, דווחו לרשויות המס וניסים קיבל חשבוניות אלה לידיו. לעומתו טוען ניסים, כי החשבונית השנייה מעולם לא נמסרה לו והיא הוצאה בדיעבד בכדי לטשטש את זיוף הסכם שכה"ט. לטענתו החשבונית היחידה שהוצאה היא החשבונית הראשונה שנמסרה לו במועד בו התקבל סכום הפשרה מהפניקס והיא שיקפה את מלא ההתחשבנות של שכ"ט בין הצדדים. לדבריו, חשבונית זו הוצגה רק במהלך דיון ההוכחות לאחר שחלפו למעלה מ- 3 שנים ממועד הוצאתה והיא אף לא הוצגה ללשכת עורכי הדין במסגרת הטיפול בתלונתו כנגד עו"ד אברהם. לא מצאתי הסבר בדבריו של עו"ד אברהם מדוע הוצאו 2 חשבוניות בגין אותו תשלום שכ"ט. אילו נכונים דבריו שהחשבונית הוצאה ב- 1.4.07 ודווחה לרשויות המס במועד, הרי שבקלות הוא היה יכול להוכיח זאת באמצעות הצגת ספרי הנהלת החשבונות ו/או דיווחי מיסים ובכך לסתור את כל טענותיו של ניסים לעניין זיוף הסכם שכ"ט עוה"ד. עו"ד אברהם בחר לא להמציא את ספרי החשבונות, דפי חשבון או אסמכתאות לעניין זה כנדרש ולאור כל האמור ובהתאם לכלל הראיה הטובה ביותר אני קובע כי אין בחשבונית השנייה שהוצגה במהלך דיון ההוכחות בכדי לערער את משקלן המכריע של טענות ניסים בעניין זה. כפי שצויין לעיל, הקטע המודפס בהסכם שכר הטרחה אינו ברור כאשר הודפס "שכר טרחה בשיעור של 17.5 + מע"מ", בלבד. לשיטתו של עו"ד אברהם, בעת כריתת הסכם שכר טרחה הוא מוסיף בסוף אותה שורה כל פעם בכתב יד האם מדובר בשכר טרחה לפי תוצאות או לפי סכום התביעה. על כל פנים אין לשלול בנסיבות העניין כי גם אם עו"ד אברהם הוסיף במעמד ניסים את המילים "מסכום התביעה" בכתב יד, ניסים לא קיבל הסבר לעניין זה כנדרש, ובכל מקרה גובה סכום התביעה שנקבע היה נתון לשיקול דעתו של עו"ד אברהם בלבד שכן מדובר בנתון שנקבע בהתאם לשיקול הדעת המקצועי של עורך הדין ובאם נוספו המילים "מסכום התביעה" באותו מעמד היה על עוה"ד להבהיר נקודה זאת היטב ללקוחו בטרם חתימתו על גבי הסכם שכר הטרחה. על רקע התנהלותו של עו"ד אברהם, אין גם לשלול הוספת המילים "מסכום התביעה" בכתב יד בשלב מאוחר יותר, על ידי עו"ד אברהם, אשר לא המציא גם עותק מקורי של הסכם שכר הטרחה, ולכל הפחות ניתן לקבוע כי הנטל להוכחת הוספת המילים "מסכום התביעה" במעמדו של ניסים עבר מניסים לעו"ד אברהם, אשר לא הצליח להרים נטל הוכחה זה. לאור כל האמור לעיל, כשהנני לוקח בחשבון את התנהלותו של עו"ד אברהם בכך שהסתיר מלקוחו אותו סכום פשרה שקיבל מעבר ל-200,000 הש"ח הנ"ל, והעברת נטל ההוכחה לעו"ד אברהם כנ"ל, הנני קובע כי בנסיבות העניין יש לפרש את הסכם שכר הטרחה באופן שבו מדובר בשכר טרחה בהתאם ל"תוצאות" ולא בהתאם ל"סכום התביעה". בסיכומיו של ניסים הובאו טענות נוספות התומכות בגרסתו, בין השאר, טוען ניסים טענה שטעם רב בה ולפיה, אילו אכן חשבון שכ"ט לא נסגר במועד קבלת השיק ונותר חוב של 7,565 ₪ כטענת עו"ד אברהם, מדוע המתין עו"ד אברהם למעלה משלוש שנים עד להגשת תביעה זאת ולא פנה אליו תוך זמן סביר בכדי להסדיר את יתרת התשלום. לאור כל האמור לעיל ולאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בכל החומר הראיות המצוי בתיק, על עו"ד אברהם להשיב לניסים את יתרת הסכום שהתקבל במסגרת הסכם הפשרה בת.א. 50461/04 לפי החשבון כדלהלן: 41,362 ₪ (סכום הפשרה שהועלם מניסים) בניכוי שכ"ט בשיעור 17.5% + מע"מ סה"כ 32,641 ₪. באשר לסכומים הנוספים שהוחזקו בידיו, קרי בגין כספי השמאי סך של 22,042 ₪ והחזר האגרה סך של 6,850 ₪, אין לעו"ד אברהם טענות כלשהן בהתייחס לאותם סכומים, מעבר לטענות קיזוז כפי שהועלו על ידו. על כן ובטרם אתייחס לתביעתו של ניסים לעניין עוגמת הנפש וכן לתביעה שכנגד וטענות הקיזוז של עו"ד אברהם, יוצא כי עו"ד אברהם חייב לשלם לניסים סך של 61,533 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18/3/07 (המועד בו אמור היה הנתבע להעביר את סכום הפשרה לתובע). ביחס לתביעתו של ניסים בגין עגמת נפש, התנהלותו הכוללת של עו"ד אברהם מתחילת ההתקשרות עם ניסים בהסכם הייצוג ועד למועד העברת הכספים שהתקבלו, נגועה הייתה בחוסר תו"ל בולט ותוך הפרת מחוייביותיו הבסיסיות ביותר כלפי הלקוח שלו. עו"ד אברהם העלים מניסים את הסכום שקיבל מעבר ל- 200,000 ₪ והטעה אותו לחשוב שזהו סכום הפשרה שהתקבל. כמו כן, גם מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים בשאלת זיוף הסכם שכה"ט, כפי שכבר נקבע לעיל, לכל הפחות ניתן לקבוע כי עו"ד אברהם לא מילא אחר חובת הגילוי שלו כלפי לקוחו ולא הסביר לניסים כראוי את משמעות ההסכם. כן עלה בטענות הצדדים כי עו"ד אברהם אף הציע להשיב לידי ניסים סכומים שהגיעו לניסים מהסכם הפשרה אולם עד היום עו"ד אברהם לא מצא לנכון להעיברם לידיו בפועל וכתוצאה מכך נאלץ ניסים להגיש את תביעתו עם כל המשתמע מכך לבית המשפט. זה הוא מקרה חמור שבו עו"ד אינו מדווח ללקוח שלו אודות כספים שהגיעו לידיו כשאין לו זכות להחזיק בהם. בנסיבות אלה אני מקבל את טענותיו של ניסים לפיהן התנהלות עו"ד אברהם גרמה לו לעגמת נפש ולטרחה מרובה, ומחייב את עו"ד אברהם לשלם לניסים סך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. באשר לתביעה שכנגד: בנוגע ליתרת שכר טרחה תביעה נגד הפניקס - סך של 7,565 ₪. מאחר ובתביעה העיקרית קבעתי כי יש לפרש את הסכם שכר הטרחה באופן שבו מדובר בשכר טרחה בהתאם ל"תוצאות המשפט" ולא בהתאם ל"סכום התביעה", הרי ששיעור שכה"ט הינו 17.5% מ- 241,362 ₪ ובצירוף מע"מ סה"כ 48,996.48 ₪. כאמור לעיל בידי עו"ד אברהם נותרו למעלה מ-110,000 ₪ (241,362 ₪ בניכוי 135,000 ₪ והוצאות ובצירוף החזר האגרה שנותר בידי עו"ד אברהם בסך 6,850 ₪) מתוך הסכום שהתקבל במסגרת הסכם הפשרה. לכן כפי שקבעתי בתביעה העיקרית, עו"ד אברהם הוא אשר נותר חייב לניסים ולא להיפך. לפיכך, אני דוחה את התביעה בגין ראש נזק זה ועל עו"ד אברהם להשיב לניסים סך 61,533 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמפורט לעיל. באשר לשכ"ט בסך של 35,426 ₪ בגין התביעה נגד עו"ד משען. לטענת עו"ד אברהם, ניסים התובע התחייב כלפיו בשכ"ט נפרד בסך 200$ עבור כל שעת עבודה בגין הטיפול בתביעה של עו"ד משען. ניסים הכחיש וטען כי שכה"ט נקבע כ"עסקת חבילה" בגין התביעה כנגד הפניקס ותביעת עו"ד משען יחד. עו"ד אברהם לא הציג הסכם שכ"ט כתוב ולטענתו הוא שכח לחתום על הסכם שכ"ט בכתב ושכ"ט סוכם בע"פ. מקום בו נעדר הסכם שכר טרחה בכתב כשישנן טענות סותרות מצד הלקוח, הדבר עומד לרעת עו"ד בבואו לטעון כי שכה"ט סוכם בע"פ. עו"ד סביר המסכם עם לקוח שיעור שכ"ט, מעגן את ההתחייבות לתשלום שכ"ט בהסכם ברור ובכתב, ביודעו מתוקף תפקידו ומעצם מהותו מהן הבעיות הנוצרות בהסכמים שלא מעוגנים בכתב. בענייננו טען ניסים כי לא הייתה התחייבות לתשלום שכ"ט נפרד בגין הטיפול בתביעת עו"ד משען וכי עו"ד אברהם העלה טענה זאת לראשונה רק ביום 31.7.07, בתשובה לתלונה שהוגשה כנגדו בלשכת עורכי הדין (סעיף 15 לנספח י"ח לתצהירו של עו"ד אברהם), דהיינו, למעלה משנה לאחר שתיק התביעה בעניין עו"ד משען נסגר. גם במסגרת סעיף זה (ס' 15 לתשובה ללשכת עורכי הדין) עו"ד אברהם לא נקב בסכום שכ"ט המגיע לו לטענתו. בנוסף עו"ד אברהם מעולם לא הגיש כנגד ניסים כל תביעה או דרישה בכתב בגין חיוב שכה"ט הנטען, אלא רק לאחר שניסים הגיש את תביעתו כנגד עו"ד אברהם, ובתגובה לתביעתו הגיש עו"ד אברהם תביעה שכנגד ובמסגרתה תבע שכ"ט נפרד בגין הטיפול בתביעת עו"ד משען. טענות אלו לא נסתרו ועו"ד אברהם לא הציג כל אסמתכא שנעשתה פניה מטעמו לניסים בדרישה לתשלום שכ"ט הנטען. בנוסף, סכום התביעה המקורי שהגיש עו"ד משען כנגד ניסים היה 30,000 ₪ ואילו עו"ד אברהם דורש 36,000 ₪ בגין שכ"ט, עניין הנטול כל הגיון כלכלי. להוכחת טענתו והיקף שכר הטרחה שנתבע על ידו במסגרת ראש נזק זה, צרף עו"ד אברהם חו"ד מומחה שעסקה בשאלת הסבירות של גובה שכ"ט לפי טענת עו"ד אברהם. מאחר ששוכנעתי כי כלל לא הוסכם על שכ"ט נפרד בגין הטיפול בתביעת עו"ד משען, וזאת באופן שבו עו"ד אברהם הרים את נטל ההוכחה כדי להוכיח כי אכן היה הסכם שכר טרחה והתחייבות של ניסים לשלם שכר טרחה אל מול טענתו של ניסים כי לנוכח העברת התיק מעו"ד משען לעו"ד אברהם הוסכם כי לא יגבה שכר טרחה כלשהו בגין אותו עניין, מתייתר הדיון בשאלה האם סכום שכ"ט לו טוען עו"ד אברהם, סביר או לא. בנסיבות אלה עו"ד אברהם לא יכול להפיק תועלת מחו"ד המומחה. לגופו של עניין, אין גם כל מקום לקבל את מסקנותיו של המומחה מטעם עו"ד אברהם. לא מדובר כלל בתיק אשר מצדיק תשלום של 36,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד מקום שבו מדובר בטיפול בתביעה בגובה 30,000 ₪ בלבד. כמו כן, מקום שבו לא מוסכם שיעור שכ"ט עו"ד מראש, אין לקבל ולאמץ שיעור גבוה של 200$ לשעה אלא יש להסתפק בסכומים מינימאליים שבית המשפט אינו נדרש לקבלת חוות דעת על מנת לקבוע שיעור זה. כך יוצא כי אם עו"ד אברהם נתן ייעוץ לניסים לשלם 36,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד מקום שבו מדובר בתביעה ע"ס 30,000 ₪ בלבד, אזי מדובר בייעוץ פגום והתנהלות משפטית לא נכונה. בנסיבות העניין, נראה כי עו"ד אברהם לא דרש שכר טרחת עו"ד בגין אותו טיפול אל מול עו"ד משען משום שהוא דאג להעשיר את קופתו בדרך של חוסר דיווח על כספים שנתקבלו במסגרת הסכם הפשרה. במצב דברים זה, ברור הוא כי אין מקום לאפשר חיוב שכ"ט עו"ד מלמפרע, כאשר נחשפת העדר העברת מלוא סכום כספי הפשרה ללקוח. כמו כן, ובהקשר זה ראוי לציין את סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 הקובע כי במילוי תפקידיו יפעל עורך הדין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות. חובות אלה מעוגנות גם בסעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 המתייחס בנוסף גם לחובתו של עו"ד לייצג את לקוחו תוך שמירה על הגינות ועל כבוד המקצוע. מחובות כלליות ורחבות אלה נגזרת בין היתר גם חובת גילוי לגבי שכר הטרחה שדורש עו"ד וכן חובה לנהוג בסבירות ובהגינות בכל הנוגע ליחס שבין העבודה והמאמץ המושקעים בפועל לבין שכר הטרחה שנגבה. כמו כן ראה דברי השופטת פרוקצ'יה בע"א 4849/06 עו"ד משה קפלינסקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2008(1) 2914: "... אין חולק כי לתוצאות ההתדיינות עשויה להיות השלכה סבירה על גובה השכר הראוי הניתן עבור הייצוג. עם זאת הדעת נותנת כי לעולם שכר הטרחה המשולם עבור שירות משפטי להיות מידתי וראוי ואל לו לחרוג אף מעבר למסגרות מקובלות תקינות וסבירות של פיצוי ועל שירות שניתן ועל מאמץ שהושקע". בנסיבות אלה, אני קובע כי עו"ד אברהם לא הרים את נטל הראיה ולא הוכיח כי ניסים התחייב בשכ"ט נפרד בגין הטיפול בתביעת עו"ד משען, ולפיכך אני דוחה את התביעה בגין ראש נזק זה. באשר לתביעה נגד איילון - סך של 6,888 ₪. לטענת עו"ד אברהם בכתב התביעה שכנגד, בין הצדדים נחתם הסכם שכ"ט ולפיו סוכם כי מקום בו יפסיק ניסים את הטיפול בתיק, בכל שלב שהוא, ישלם לעו"ד אברהם שכ"ט עבור עבודתו, ובכל מקרה סכום מינימאלי של 5,000$ ארה"ב בתוספת מע"מ. חרף האמור בהסכם ולפנים משורת הדין, מאחר והטיפול בתיק היה בשלב מקדמי, עו"ד אברהם תבע בשלב זה עבור שעות העבודה אשר השקיע בפועל בתיק זה סך 1,400$ ארה"ב בתוספת מע"מ בלבד, דהיינו 6,888 ₪ (לפי חישוב של 200$ לשעה כפול 7 שעות עבודה אשר לטענתו השקיע בפועל). יצוין כי בסעיף 39 לתצהיר ובסעיף 70 לסיכומים תבע עו"ד אברהם סך 5,000$ בתוספת מע"מ, סה"כ 24,814.5 ₪ עבור הטיפול בתיק אולם מאחר ובכתב התביעה שכנגד צומצם הסכום ל-6,888 ₪ לא ניתן להרחיב את סכום התביעה בסיכומים. לטענת ניסים, אכן נחתם הסכם שכ"ט, אולם לדבריו בהסכם שכה"ט שצורף לתצהירו של עו"ד אברהם צוין כי מהות הטיפול הינו הגשת תביעה כנגד חברת איילון. אך, מעבר לשליחת מכתב דרישה לחברת הביטוח, לא נעשה דבר. עוד מציין ניסים, כי הדרישה לשכ"ט התעוררה רק לאחר שהוגשה תלונה ללשכת עו"ד. אין חולק כי נחתם הסכם שכ"ט ובסעיף 3.6 להסכם נקבע: "אם יחליט הלקוח להפסיק את טיפולו של עורך הדין בכל שלב ישלם הלקוח לעורך הדין שכ"ט בשיעור של 2/3 משכר הטרחה המוסכם לעיל ו/או מינימום של 5,000$ ארה"ב". בנוסף ניסים מאשר (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 19-21) כי הוא בחר להפסיק את הטיפול של עו"ד אברהם בתיק מפני ש"אין לו מה לעשות בזה יותר". אך מאחר ומהות הטיפול בגינו התחייב ניסים לשלם שכ"ט לעו"ד אברהם הוא הגשת תביעה כנגד חברת איילון, פעולות עו"ד אברהם לא הבשילו לכדי הגשת תביעה והסתכמו בשליחת מכתב דרישה בודד. בנוסף, עו"ד אברהם לא פרט את היקף עבודתו בתיק זה מעבר לטענה סתמית לפיה הוא השקיע 7 שעות בלימוד התיק ועריכת מכתב הדרישה שאף לא הוצג. עו"ד אברהם לא הציג דף שעות שבו ניתן היה להוכיח באמצעותו ולו לכאורה את היקף השעות אשר נדרש לצורך כתיבת מכתב התראה בפועל. מנגד, קיים הסכם שכר טרחה ממנוט עולה כי באם יחליט הלקוח להפסיק בכל שלב את הטיפול כאמור לעיל, אזי עוה"ד יהיה זכאי לקבל 5,000$. 5,000$ לא נתבעו אלא סך של 6,888 ₪ בלבד. על רקע האמור לעיל, כאשר היקף העבודה לא הוכחה בפועל ואל מול זאת קיים הסכם שכר טרחת עו"ד שבו פיצוי מוסכם, כאשר אכן לא הוגשה תביעה בפועל, בהפעלת שיקול דעת בנוגע לפיצוי המוסכם אשר נתבע, הנני מקבל את תביעתו של עו"ד אברהם לעניין ראש נזק זה בסכום של 3,000 ₪ בלבד. באשר לייעוץ משפטי כללי - סך של 6,930 ₪ שכ"ט, לטענת עו"ד אברהם, ניסים התחייב לשלם לו סך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ, דהיינו 6,930 ₪ בגין ייעוץ בנושאים שונים, כגון קנסות חניה לעיריית פתח תקווה, ייעוץ בנושא משכנתא, ייעוץ בעניין התנהלות עסקית עם חובות וכד'. להוכחת טענתו צירף עו"ד אברהם הסכם שכ"ט חתום על ידי ניסים. לעומתו טוען ניסים, כי הייעוץ המשפטי הסתכם בפניה לעיריית פ"ת לביטול דו"ח חניה ע"ס 714 ₪, ולפיכך מדובר בדרישה בלתי סבירה לתשלום שכ"ט מופרך ובלתי מבוססת בסך 6,930 ₪. עו"ד אברהם לא הציג שום הוכחה או אסמכתא לגבי ייעוץ או טיפול משפטי אותו העניק לתובע מעבר למכתב פניה לעריית פ"ת. שכ"ט בסך 6,930 ₪ בגין טיפול בדו"ח חניה בסך 714 ₪ מוגזם וחסר כל יחס סביר בין השירות שסופק לניסים ובין גובה שכ"ט הננתבע. יתר על כן, עיון בהסכם שכה"ט מעלה כי הטיפול המשפטי עליו סוכם מתייחס לטיפול בתביעה כלשהי ולא לייעוץ, ראה סעיף 3.1. להסכם שכר הטרחה: "שכר הטרחה המוסכם הינו 6,000 ₪ בצירוף מע"מ, בנוסף 15% מכל סכום שיתקבל ובנוסף שכ"ט כפי שיקבע בית המשפט" (הדגשה של מ.ת), וסעיף 3.6 להסכם שכר הטרחה: "אם יחליט הלקוח להפסיק את טיפולו של עו"ד בכל שלב עוד לפני הדיון הראשון או לפני הגשת התיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ, ישלם הלקוח לעורך הדין שכ"ט בשיעור של 2/3 משכר הטרחה המוסכם לעיל" (הדגשה של מ.ת). בנסיבות אלה, אני דוחה את התביעה שכנגד בגין ראש נזק זה. סיכומם של דברים: לאור כל האמור בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד, על עו"ד אברהם לשלם לניסים את הסכומים הבאים: סך של 58,533 ₪ (שהם 61,533 ₪ שעו"ד אברהם חייב לשלם לניסים בהתייחס לאותם סכומים שלא הועברו לניסים אגב הסכם הפשרה פחות 3,000 ₪ אשר נפסקו לחובת ניסים במסגרת התביעה שכנגד כנ"ל) וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18/3/07 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. סך של 3,000 ₪ בגין הוצאות לרבות סכום האגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפעול. סך של 15,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ניתן להגיש פסיקתא לחתימה.דיון הוכחותדיוןשאלות משפטיותאגרהפשרה