זקוקים לעורך דין דיני עבודה בערד ? מתי כדאי לתבוע מעסיק באמצעות עו"ד לענייני עבודה ? בין אם אתם מעסיקים ובין אם אתם עובדים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון, מיומן ובקיא בתחום דיני עבודה.

מטרת דיני עבודה בערד להגן על גם על העובדים וגם על המעסיקים. עורכי דין דיני עבודה בערד מעניקים ייצוג משפטי וייעוץ בענייני עבודה במגוון הליכים משפטיים. כל מעסיק וכל עורך דין המתמחה בדיני עבודה בערד, חייב להכיר בשינוי המהותי שעבר תחום דיני העבודה בשנים האחרונות, אנו מאמינים כי שיתוף הלקוח באסטרטגיית ניהול המשפט מהווה את הבסיס להצלחה ולכן אנו מעמידים לרשותכם "מדריך דיני עבודה" שבאמצעותו תוכלו לקבל הצצה לעולם דיני העבודה. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין דיני עבודה ערד ##מחיר (שכר טרחה) עורך דין דיני עבודה:## מרבית העובדים והמעסיקים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין דיני עבודה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה בדיני עבודה בערד, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא בהכרח מבינים כראוי. האם עורך דין שעובד על אחוזים נחשב "עורך דין זול"? לא בהכרח. לעיתים שכר טרחת עורך דין דיני עבודה באחוזים נגזר מהפחתת תשלום. (1) תביעות בבית הדין לעבודה

##(א) פיטורי עובדת ניקיון במשטרת ערד## התובע עבד בשירות הנתבעת כעובד ניקיון המוצב בתחנת המשטרה בערד החל מיום 1.5.02 ועד ליום 21.9.05. התובעת טענה כי פוטרה מעבודתה באופן מיידי משום שהתלוננה כי לא קיבלה שכר על פי שעות עבודתה בפועל. מנגד, הנתבעת טוענת כי עבודתה של התובעת בתחנת המשטרה בערד הופסקה עקב תלונות רבות שהתקבלו הן בנוגע להיעדרה מהעבודה והן בנוגע להתנהגות בלתי הולמת מצידה ואשר כוללת שימוש בקללות כלפי השוטרים. למרות שהנתבע טען תחילה כי התובע הפסיק להגיע לעבודה, גרסה זו ננטשה מאוחר יותר כאשר התברר מהראיות כי התובע נדרש שלא להמשיך להתייצב בתחנת המשטרה בערד. לטענת התובעת, לא הוצע לה דבר, בעוד שלטענת הנתבעת הוצע לה עבודה חלופית בתחנת המשטרה בדימונה. לטענת הנתבעת עצמה, היא נאלצה להפסיק את עבודתה של התובעת לאור בקשותיו של השוטר האחראי במשטרת ערד ולאור בקשתו של קצין האחזקה במטה הארצי של משטרת ישראל האחראית. שירותי תחזוקה. לטענת הנתבעת, בכוונתה לשלם לתובעת את הוצאות הנסיעה וזמן הנסיעה לעבודה בתחנת משטרת דימונה. אין מחלוקת כי התובע מתגורר בערד ונאלץ להגיע לעבודה בדימונה בתחבורה ציבורית כאשר לא יכולה להיות מחלוקת, מכיוון שזמן הנסיעה (כאשר אין קו ישיר בין שתי הערים), נמשך בין שעה חצי עד שעתיים לכל כיוון. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## מכיוון שגרסת התובעת בדבר פיטוריה המיידית לא נסתרה, יש לקבל את תביעתה בעניין זה. ##(ב) זכויות עובד לרכיבי שכר בערד## התובע, תושב ערד, בתביעה נשוא פסק דין זה, התובע תבע את זכויותיו כשכיר, בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה ופיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים. בתביעה טען התובע כי עבד בשירות הנתבעת 1 עד יוני 2000; ובשירות הנתבעת 2, באותו מקום עבודה, עד סוף יוני 2002. משכך, התובע ביקש מהנתבעים 1 ו -2 את הזכויות נשוא התביעה ובהקשר זה, התובע ביקש תשלום פיצויי פיטורים מהנתבע 1 בגין התקופה עד חודש יוני 2000. לדעת הנתבעת 1, יש לדחות את התביעה, ככל שהיא נוגעת לסיבות המצטברות הבאות ולחלופין - היעדר יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבע 1 לתקופה נשוא התביעה, לרבות התקופה שקדמה לה. עד יוני 2000. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## המקרה שלפנינו הוא מקרה חריג; ואנחנו רואים לנכון לתת ביטוי לוויתור של המעביד על זכויות העובד, זכויות שנצברו במהלך 9 שנות עבודה; בעת קביעת הוצאות. ##(ג) תביעה בגין זכאות לפנסיה מוקדמת בשל התמודדות בבחירות בערד## לפנינו טענת התובע שעבד תקופה של 27 שנים במעמד עובד מדינה, שבמרכזה עומדת הדרישה לקבוע כי הוא זכאי לפנסיה מוקדמת מיום הגיל לגיל. מתוך 50. בשנת 2003 התובע ביקש להתמודד לראשות עיריית ערד, ואף ניצח בבחירות, ואכן נבחר לראשות העיר. ביום 1/8/03 יצא התובע לחופשה ללא תשלום מהקמ"ג, התמודד לראשות עיריית ערד ונבחר בסיבוב השני שהתקיים ביום 11/11/03 והחל מיום 2/12/03 כיהן כראש עיריית ערד. העובדה שהתפטרותו עקב בחירתו לראשות עיריית ערד, היא שהובילה לאי-אישור פרישתו, והסיבות לכך פורטו במכתבו של סגן נציב שירות המדינה מר יעקב ברגר לתובע. , בו הוא מבהיר כי: ובמיוחד לנסיבות בהן חלות פוליסות לפרישה מוקדמת. למדיניות הפרישה המוקדמת מטרה שונה לחלוטין והיא מבוססת על נסיבות שונות לחלוטין מהנסיבות בהן עובד נדרש להתפטר עקב בחירתו לראשות העיר ואין לבלבל בין שני התחומים השונים הללו. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## במהלך תקופת המועמדות עד לבחירות, על העובד לצאת לחופשה או לחופשה בתשלום, ורק אם העובד נבחר לתפקיד ראש רשות מקומית ובוחר לממש את זכייתו בבחירות, כי אז עליו להתפטר מ תפקידו בשירות הציבורי. ##(ד) טענת מעסיק שהעובדת התפטרה מרצונה מהסניף בערד## בינואר 2007 הגיש התובע תביעה לפיצויי פיטורים ולניכוי פיצויי פיטורים. לסיכום, התובעת טענה בתביעה לפיצויי פיטורים כי בעקבות קבלת זכויותיה הופסקה עבודתה בדצמבר 2006, בנימוק שהתפטרה מרצונה. בנוסף לתביעה לפיצויי פיטורים, הגיש התובע תביעה לפיצויים בגין עבודה בשעות נוספות, תשלום דמי פדיון חופשה, דמי הבראה ותשלום בגין "יום חופש אחד לחודש", שלא שולמו בתקופה שבין 5.1.05. עד 19.06. עד דצמבר 2006 עבדה התובעת 5 ימים בשבוע, בסניף ביג ויום אחד בסניף ערד, ביום 4.12.06, הודיעה הנתבעת לתובעת על השמתה הסדירה בסניף ערד. בעדותה אמרה התובעת כי ביום 912.06 התקשרה לסניף ערד ואמרו לה כי אין צורך במקום כי הסניף מאויש על ידי עובד אחר. התובעת גם הודיעה לו על גרסת הנתבעת בפגישה ביום 4.12.06, לפיה היא אינה יכולה לעבוד בסניף ערד ומסיבות רפואיות היא רוצה לעבוד במתכונת בה עבדה כל השנים, ברוב ימות השבוע. , בסניף ביג. התובע אמר כי בין ינואר 2005 ליולי 2006 הייתה תחבורה לסניף ערד והחזרה הייתה עצמאית בתחבורה ציבורית. ככל שהתביעה "בגין חופשה של יום אחד לחודש" מתייחסת לזכותו של התובע לחופשה שנתית על פי חוק חופשה שנתית, תביעה זו באה לידי ביטוי בחובת הנתבעת לשלם דמי פדיון חופשה. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## ככל שהתביעה נוגעת לתשלום פיצויים בגין מצבים בהם התובע עבד 7 ימים בשבוע - בעוד שהתובע טוען שהוא נדרש לעבוד מעבר למשמרות הרגילות אחת לשבועיים, גם במוצאי שבת, כלומר 7 ימים א שבוע - התובע אינו זכאי לפדיון. ##(ה) זכויות הנובעות מסיום יחסי עובד מעביד בערד## פסק דין זה נוגע לתביעת התובע של עובד בכיר לשעבר ותביעה שכנגד. התובע התקבל לעבודה על ידי הנתבעת במאי 1998 וזמן קצר לאחר מכן מונה כמנהל סניף הנתבעת בערד. בחודש פברואר 2008 הסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים בהתפטרות התובע, לטענתו, בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים. חברת הנתבעת בע"מ, המספקת שירותי אבטחה, ניקיון וניהול פרויקטים, מפעילה סניף בערד, שמרכזו פועל באזור ים המלח; התובע טען כי ערב האירועים שהובילו להתפטרותו שימש כסמנכ"ל שיווק עבור הנתבעת וכמנהל סניף ערד בשכר של 21,000 ₪ לחודש. בתביעה ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלומי הפרשי השכר בגין אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2007, בהם טען כי שכרו הופחת בכל אחד מאותם חודשים ב -3,000 שקל לחודש והשכר ששולם בגין פברואר 2008. , עד 5 בפברואר 2008. החל מתום יחסי עובד מעביד, בפברואר 2008, שימש התובע כסמנכ"ל השיווק / השיווק של הנתבעת לצד היותו מנהל הסניף בערד. הצדדים לא הגיעו לעמק השווה בתנאים שבהם התובע ימשיך בעבודתו והנתבע קיבל החלטה להדיח את התובע מתפקידו כמנהל סניף בערד. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## מכאן נובע כי ההסדר מבטא את הסכמת הנתבעת לגובה השכר בו הועסק התובע וכי אין בכוחו לוותר באופן חד צדדי על ההסדר באופן שיפגע בשכרו של העובד. (2) מהם חובות המעביד כלפי העובד ?

החוק מטיל על כל מעסיק בערד חובה למסור לעובד הודעה לעובד על תנאי העסקה לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו. (3) מהן זכויות עובדת בהריון ולאחר חופשת לידה ?

החוק אוסר על פיטורים בהריון בערד ללא היתר, גם במקרים בהם המעביד לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון. (4) האם ניתן להגביל את חופש העיסוק ?

במקרים מסוימים ניתנה למעסיק אפשרות להגביל את חופש העיסוק של עובדיו. הגבלת חופש העיסוק בערד נעשית בדרך כלל באמצעות תניית אי תחרות בחוזה עבודה כל עוד מטרתה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד והיא אינה חורגת מעבר לסביר. (5) מה ההבדל בין חוזה עבודה לבין חוזה רגיל ?

בחוזה רגיל היחסים בין הצדדים לחוזה בערד בדרך כלל מסתיימים לאחר חתימת החוזה, יחודו של חוזה עבודה אישי הוא בכך שהוא יוצר יחסים מתמשכים, כלומר לאחר חתימת החוזה היחסים בית הצדדים רק מתחילים ותנאיהם משתנים מעת לעת. (6) רכיבי השכר

החוק קובע שכר מינימום לעובדים וחל גם על תשלום על התלמדות בעבודה בערד, כאשר שכר יסוד הנו השכר "הרגיל" לעניין גמול שעות נוספות משמעו, השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות. תשלומים ישירים או בלתי ישירים המשתלמים לעובד שלא בעד פרקי הזמן שבהם לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה הם בתחום התנאים הסוציאליים כגון: ##(א)## דמי הבראה - צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה קובע כי הזכאות לדמי הבראה, קמה רק לאחר שהשלים העובד את שנת עבודתו הראשונה. ##(ב)## דמי חגים - מענק חג הוא הטבה כספית טהורה, שממנה נהנה העובד בלבד, לכן בהיותה טובת הנאה לעובד מדובר בזכות נלווית אשר ניתנת לפדיון גם לאחר תום יחסי עובד-מעביד. ##(ג)## דמי חופשה שנתית - חוק חופשה שנתית מקנה לעובד זכות לקבל חופשה שנתית, ובמקביל מוטלת על המעביד בערד חובה לתת אותה. פדיון חופשה, המשולם מכוח חוק חופשה שנתית, תכליתו לפצות את העובד שמסיבה זו או אחרת לא ניצל בתקופת עבודתו אצל המעסיק את ימי החופשה השנתית המגיעים לו. ##(ד)## דמי מחלה - חוק דמי מחלה מעניק לעובד זכות לקבל דמי מחלה בעד תקופת מחלתו. גם כאן ראוי לשים לב שהוראות הפטור למעביד מתשלום דמי מחלה מתייחסת לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה ולא לפי חוקים אחרים. ##(ה)## דמי נסיעות - על המעביד החובה להשתתף בהוצאות הנסיעה של עובדיו לפי תעריף תחבורה ציבורית, גם כאשר העובד עושה שימוש ברכבו הפרטי, כאשר תקרת החזר הוצאות הנסיעה ליום עבודה נקבע בצו ומתעדכן מעת לעת. ##(ו)## תשלומי אש"ל - זכות זו אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המילה, היינו תמורה בעד עבודה שנעשתה. חובת המעביד להשתתף בתשלום אש"ל במהלך תקופת העבודה אינה ניתנת לפדיון אלא אם כן הוסדרה הזכות לפדיון בחוק או בהסכם. ##(ז)## תשלומים לקרן פנסיה - כל עוד לא מתאפשר להפריש עבור העובד את ההפרשות הנדרשות לקרן הפנסיה, זכאי העובד לפיצוי בגין אי-ביצוע ההפרשה לפנסיה, כאשר גיל הפרישה בישראל הינו אחיד וקבוע ולא המתחשב בנתוניו הפרטניים של כל עובד בערד. רכיבי שכר נוספים ניתן למצוא, בעיקר בענף ההי-טק, במקרים של הסדר של הענקת אופציות לעובדים לרכישת מניות של חברה שנועד להעניק הטבה כלכלית לעובד. (6) הלנת שכר

על מנת להרתיע מעבידים בערד מלא לשלם לעובדים את שכרם בזמן ולמנוע מקרים של הפרשי שכר בין השכר שהעובד קיבל לבין השחר שמגיע לו, חוק הגנת השכר קבע כי במקרה של הלנת שכר לעובד ישולמו לו פיצויים. (7) שעות עבודה ומנוחה

##(א) שעות נוספות ## - לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים בערד מחובות רישום שעות עבודה המגמה כיום בעניין הוכחת שעות נוספות של עובד היא לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד ע"י המעביד כמתחייב מהוראות החוק, יועבר נטל ההוכחה על שעות נוספות למעסיק. ##(ב) עבודה בשבת ## - תכלית איסור העסקה בשבת היא סוציאלית, תכלית זו באה לחייב את העובד לנוח שלושים ושש שעות בשבוע עבודה. התכלית השנייה היא תכלית המבקשת לשמר את צביונה היהודי של מדינת ישראל. ##(ג) הפסקה בעבודה## - החוק מחייב את המעביד להעניק לעובד הפסקות בעבודה. המונח "הפסקה" הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה תלוי במכלול העובדות של כל מקרה. ##(ד) עבודה בחגים## - זכות עובד יומי לדמי חגים בגין עבודה בחג אינה מעוגנת בחוק כלשהו. זכות זו יכול ותבוא מהסכם קיבוצי, צו הרחבה ##(ה) עבודת לילה ## - חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר "עבודת לילה כעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06.00. (8) שימוע לעובד לפני פיטורים

מהי זכות השימוע ? זכות שימוע לעובד היא זכותו לדעת מהן הטענות המועלות כלפיו, ולהשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת. כנגד חובתו של המעביד בערד לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו, ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע, אי התייצבות לשימוע - משמעות אי התייצבות לשימוע היא ויתור של העובד על זכות הטיעון (9) פיטורים

השכר הקובע לפיצויי פיטורים מחושב בדרך כלל לפי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתו ועל מנת לזכות בתביעתו, על העובד להוכיח כי תקופת ה"הפסקה" לא הביאה לקטיעת רצף העבודה לצורך פיצויים. חוק פיצויי פיטורים מכיר ברציפות בעבודה לא רק אצל אותו מעביד אלא גם במקום עבודה אחד. במקרה של פיטורים שלא כדין הסעד אותו ראוי להעניק לעובר - פיצויי פיטורים בלבד או אכיפתם של יחסי העבודה, וכן היקפה הראוי של האכיפה - נתון לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה. (10) יחסי עובד מעביד

במשפט הישראלי למונח יחסי עובד מעביד אין הערד מוחלטת ומובנו של מונח זה משתנה עם ההקשר בו הוא מופיע. קיימים 3 סוגים של עובדים: "עובד", "משתתף חופשי" ו"עצמאי", כאשר רק "עובד" זכאי לזכויות ולהגנות שמקנה משפט העבודה ואילו "משתתף חופשי" ועצמאי אינם זכאים להן. (11) אפליה הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות עובדים

לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות הטרדה מינית בעבודה, תביעה מכח החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה באזור ערד יכולה להיות מוגשת כנגד המטריד, על עצם מעשה ההטרדה, וכנגד המעביד, כמי שנושא באחריות בהתאם לחוק. (12) ארגוני עובדים

זכות ההתארגנות במישור יחסי העבודה הקיבוציים בישראל מוגשמת באמצעות ארגון עובדים יציג אחד העומד בתנאים הנדרשים בחוק, והמוגדר כ"ארגון העובדים היציג" והוא זה אשר יכול להיות צד להסכם קיבוצי מול המעסיק ותפקידו בין היתר לדאוג להשוואת תנאים בין עובדים שונים בערד. (13) סוגיות נוספות בדיני עבודה

##(א) ##עובדי מדינה בערד - על המדינה כגוף שלטוני חלה חובה מוגברת לנהוג , ללא שיקולים זרים, על פי כללי הצדק הטבעי וללא ניגוד אינטרסים, אך לא תמיד זהו המצב. קיימים מקרים בהם בית הדין לעבודה יבחן את סבירות ההחלטה של המדינה כגון העברה יזומה של עובדי הוראה, שכר עידוד, אישור שקילות לתואר לצורכי שכר, קיצור תקופת צינון ועוד. ##(ב)## עובדי שטחים - חוקי מדינת ישראל לא חלים באזור יהודה ושומרון אלא מוחלת בו תשתית המורכבת מן הרובד של הדין הירדני, ומצווים שהוציא המפקד הצבאי מתוקף הסמכות שהוקנתה לו על פי כללי המשפט הבינלאומיים. ##(ג) ## דיני עבודה בקיבוצים - "חבר קיבוץ" לא מוגדר כ"עובד" של הקיבוץ כשהוא מועסק במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ. במסגרת זו, חבר הקיבוץ לא מקבל "שכר" תמורת עבודתו. הקיבוץ לא משלם לו משכורת, לא מנפיק לו תלושי שכר ולא משלם לו זכויות סוציאליות. ##(ד) ## זכויות עובדים בפירוק חברה בערד - קיימים מקרים בהם חברה נסגרת מבלי ששילמה לעובדיה את שכרם, במקרים מסוימים בית המשפט יכול לחייב את בעלי החברה באופן אישי לחובות העובדים בהליך המכונה "הרמת מסך", אולם הרמת מסך בדיני עבודה תיעשה רק במקרים חריגים.

 

זכויות משגיח כשרות

התובע עובד בנתבעת כמשגיח כשרות. תביעתו זו עניינה תשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות בגין עבודתו. כן מצויה בפני תביעה שכנגד שעניינה השבת תשלומים שקיבל התובע מגופים פרטיים בגין ביצוע עבודת השגחת כשרות באופן פרטי שלא באמצעות הנתבעת. רקע עובדתי 1. הנתבעת הינה המועצה הדתית ערד, הפועלת מכח חוק שירותי הדת היהודים [נוסח משולב], התשל"א - 1971 וממונה על שירותי הדת ובין היתר השגחת הכשרות בעיר ערד (להלן - "המועצה" או "הנתבעת"). 2. התובע משמש כמשגיח כשרות של הנתבעת ועובד בשירותה מחודש 3/97 בהיקף של משרה מלאה. התובע משמש גם כיו"ר ועד העובדים במועצה. 3. על יחסי הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 4.12.75 שנחתם בין חבר המועצות הדתיות, הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים, משרד הדתות והמרכז לשלטון מקומי (להלן - "ההסכם הקיבוצי הכללי"). מכוח הסכם זה, חלה על עובדי המועצה הדתית חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות (להלן - "חוקת העבודה"). 4. במהלך שנת 2004 פקע תוקפם של הרכבי המועצות הדתיות ובסמוך לכך, סיים יו"ר המועצה הקודם, הרב חיים טובים, את תפקידו (עדות מר שפיגלר עמ' 32, תצהיר התובע סעיף 5, סעיף 9 לתצהיר מר חיים ברודז'ק). מתחילת שנת 2004, המועצה בדומה למועצות דתיות אחרות, נכנסה לתקופת מעבר שבמהלכה לא היה מנהל מוסמך להתחייב בשמה (להלן - "תקופת המעבר"). אין חולק, כי במהלך תקופה זו, במסגרת תפקידו כיו"ר ועד העובדים בנתבעת, טיפל התובע בתשלום שכר העובדים (סעיף 5 לתצהיר התובע, סעיף 10 לתצהיר מר חיים ברודז'ק), והפיקוח והבקרה על המועצות הדתיות ובתוכן המועצה דנן, נעשה על ידי מר מאיר שפיגלר ורואה החשבון מטעמו (עדות מר שפיגלר - עמ' 32 לפרוטוקול מיום 22.4.09). 5. עובר לשנת 2004, עמד שכר היסוד של התובע על סך של 2,508 ₪, ועל גבי התלוש צויין כי דרגתו עומדת על דרגה 13 בדירוג 40 (תלושי השכר לחודשים 11/03 ו-12/03). 6. בחודש 1/04 הונפק לתובע תלוש שכר עם נתונים שונים, שלפיהם שכרו המשולב הינו 3354.2 ₪ ודרגתו 19 בדירוג 40. על גבי התלוש הוספה הערה שלפיה "דירוג: מינהלי ציבורי, דרגה: דרגה 10 - כ"א, ותק: 10" (נספח א' לכתב התביעה המתוקן). בחודש 2/04 הונפקו לתובע שני תלושי שכר, האחד התואם את תלושי השכר לחודשים 11/03 ו-12/03 שלפיו שכר היסוד המשולב הינו 2,508 ₪, והשני, תלוש שכר התואם את תלוש השכר של חודש 1/04 שלפיו השכר המשולב הינו 3354.2 ₪. מחודש 1/04 ועד לחודש 3/05 כולל, קיבל התובע שכר משולב על פי דרגה 10, כמצוין בתלושי השכר לחודשים אלה. 7. בחודש אפריל 2005 מונה לתפקיד הממונה על המועצה מר חיים ברודז'ק (להלן - "מר ברודז'ק" או "הממונה"). בעקבות המינוי נבדק שכרו של התובע, כמו גם שכרם של כל יתר העובדים ובחודש 4/05 הופחת שכרו המשולב של התובע לסך של 2,372.3 ₪ ודרגתו הועמדה על דרגה 6 (תלוש השכר לחודש 4/05). 8. מעת מינויו של מר ברודז'ק כממונה, נתגלעו בינו לבין התובע חילוקי דעות באשר לתנאי העסקתו של התובע כמשגיח כשרות של המועצה, ובכלל זה דרגתו, שעות עבודתו ועבודתו הפרטית כמשגיח כשרות. 9. בישיבה שהתקיימה ביום 8.8.06 בנוכחות הגב' קלריס ויניג מזכירת האיגוד המקצועי במועצת פועלי ערד (להלן - "הגב' ויניג"), מר הובר יו"ר הסתדרות מרחב הנגב מרכזי, מר ברודז'ק והתובע, הסכימו הצדדים כי החל מחודש 8/06 תינתן לתובע דרגה 8+. בהתאם לסיכום זה, מחודש 8/06 ואילך משולם שכר התובע על פי דרגה 8+(יט2). 10. עם זאת, משלא הגיעו הצדדים לכדי הסכמה בעניינים נוספים ולרבות דרגתו של התובע, הגיש התובע בחודש מאי 2008 תביעה לבית הדין, שעניינה הפרשי שכר על סך של 56,809 ₪. בחודש אוגוסט 2008 הגישה הנתבעת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. בחודש אוקטובר 2008 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן וכלל בו רכיבי תביעה נוספים מלבד הפרשי השכר. תביעתו הועמדה על הסך הכולל של 116,534 ₪. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד על סך של 190,000 ₪. 11. מטעם התובע העידו הוא עצמו, הגב' קלריס ויניג מזכירת האיגוד המקצועי במועצת פועלי ערד (להלן - "הגב' ויניג") ומר מאיר אסרף, ששימש כמנהל החשבונות של המועצה (להלן - "מר אסרף"). מטעם הנתבעת העידו מר יעקב כלפון, בעל בית מאפה "בית הלחם" (להלן - "מר כלפון"), מר משה סרגני, לשעבר בעלים של קונדיטוריה בערד (להלן - "מר סרגני"), מר בנימין ליכשטיין, בעל החנות "סופר חלמיש" (להלן - "מר ליכשטיין"), מר חיים ברודז'ק ומר שפיגלר מאיר, שכיהן כמנהל שירותי הדת במשרד ראש הממשלה, מסוף שנת 2003 ועד לתחילת שנת 2008 (להלן - "מר שפיגלר"). 12. בחודש אוקטובר 2009, הכריזה ההסתדרות על סכסוך קיבוצי נגד הנתבעת (ס"ק 1033/09), אשר במסגרתו הוגשה בין היתר בקשה למתן סעדים זמניים וקבועים למניעת פגיעה בתנאי העסקתו של התובע המשמש כיו"ר ועד העובדים במועצה. במסגרת הדיון בסעד הזמני, נקבע כי התובע יקבל תוכנית לשיבוץ בעבודה בכל יום בין השעות 8:00 - 16:30 וידווח על ביצועה מידי שבוע על גבי טופס מיוחד. עוד נקבע, כי החלטה זו לא תפגע בטענות הצדדים במסגרת ההליך דנן. טענות התובע (הנתבע שכנגד) 13. התובע טוען, כי עם כניסתו של מר ברודז'ק לתפקיד הממונה על המועצה בחודש אפריל 2005, קוצץ שכרו שלא כדין ובאופן שרירותי וכן הורדה דרגתו מדרגה 10 לדרגה 6 (סעיפים 6 ו-10 לתצהיר). כן נטען, כי התובע עבד באופן קבוע שעות נוספות בימי שישי ובערבי חג, וזאת על פי דרישת רבני העיר, אך לא שולם לו כל שכר בגין עבודה זו (סעיף 14 לתצהיר). בנוסף, טוען התובע כי עבד מספר שנים כמשגיח בסניף "מגה" בערד, כי לא ניתנו לו הסעות ל"מגה" מטעם המועצה וכי נסע מספר נסיעות ביום למקום העבודה באוטובוס, וזאת על חשבונו הפרטי. לטענת התובע, זכאי הוא להפרשי שכר בגין הפרשי דרגה, לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות ועבודה בפיצול, לתשלום זכויות סוציאליות ולפיצוי בגין עוגמת נפש. התובע מכחיש את הנטען נגדו בתביעה שכנגד. טענות הנתבעת (התובעת שכנגד) 14. הנתבעת טוענת, כי התובע עבד כמשגיח כשרות של המועצה בהיקף של משרה מלאה ובמסגרת זו שימש כמשגיח כשרות במספר בתי עסק, המקבלים תעודת כשרות מטעם הרבנות ומטעם המועצה הדתית ערד. לטענתה, קיבל התובע את השכר על פי הדרגה שלה הוא זכאי ואין הוא זכאי להפרשי שכר ולזכויות אחרות הנתבעות על ידו. 15. לגרסתה, גבה התובע שלא כדין שכר מאחדים מבתי העסק שהיו תחת השגחתו באופן פרטי וזאת בעודו מקבל שכר מהנתבעת בגין אותן שעות עבודה, בלא היתר המועצה ובאופן היוצר חשש לניגוד עניינים בעבודתו כמשגיח כשרות. הנתבעת פירטה כי בין היתר, גבה התובע שלא כדין כספים מהנזקקים לשירותי הכשרות בעיר בגין ביצוע הכשרות כלים לפסח וכן נטל לכיסו אגרות כשרות לעסקים ואגרות השגחה, אשר אמורים להשתלם לידי המועצה בלבד. לטענת הנתבעת, בכל הפעולות האמורות התעשר הנתבע שלא כדין בכך שגבה שכר וכספים על חשבון הקופה הציבורית ועליו להשיב את הכספים לקופה ולפצותה בגין התנהלותו זו. גדר המחלוקת 16. המחלוקות הטעונות הכרעה הינן - א. מהי הדרגה שלה זכאי התובע? וכפועל יוצא, יש לבחון את זכאותו להפרשי שכר. ב. זכאות התובע לתוספת פיצול ולשכר בגין שעות נוספות. ג. זכאות התובע לתשלום החזר דמי נסיעות במהלך העבודה. ד. פיצוי בגין עוגמת נפש. ה. זכאות הנתבעת לקבלת התשלומים שקיבל התובע מגופים פרטיים שלהם סיפק שירותי כשרות שלא באמצעות המועצה. דרגת התובע א. גרסאות הצדדים 17. התובע טוען, כי יש להגדירו כמשגיח כשרות נודד ולפיכך, מתח הדרגות של משרתו נע בין 7 ל- 10. התובע סומך טענתו על טבלה פנימית של אגף כוח אדם במשרד הדתות (נ/1) ועל טבלת דרגות שפורסמה על ידי האגף לשכר במשרד האוצר הנוגעת לעובדי הרשויות המקומיות (נ/2) לגרסתו, בהסתמך על טבלאות אלה ועל פי הוותק שהיה לו, בדין היה זכאי לדרגה 10 החל מיום 1.1.04. לטענת התובע, מתחילת שנת 2004 קיבל שכר על פי דרגה 10 (ולראיה הוצגו 3 תלושי שכר משנת 2004 ו-3 תלושי שכר משנת 2005 - נ/3), דבר המצביע על זכאותו לדרגה זו. לגרסתו, עם כניסתו של מר ברודז'ק לתפקידו כממונה בחודש אפריל 2005 - הופחתה דרגתו מדרגה 10 לדרגה 6 וזאת שלא כדין (תלושי השכר לחודשים 4/05 ואילך - נ/4). התובע טען, כי בעקבות לחצים ומחאות של האיגוד המקצועי, הסכים הממונה בחודש 8/06, להעלות את דרגתו לדרגה 8+ באופן זמני, ומחודש זה ואילך משולם שכר התובע לפי דרגה זו, שאף היא נמוכה מהדרגה שלה הוא זכאי. התובע טוען כי מדובר בהסכם זמני עד להכרעה בעניינו. לגרסת התובע, הפרשי השכר המגיעים לו מחודש 4/05 בגין 16 חודשים שבהם קיבל שכר לפי דרגה 6 ו-26 חודשים מחודש 8/06 שבהם קיבל שכר לפי דרגה 8+ עומדים על סך של 25,921 ₪. התובע תמך טענתו בעניין זה בתצהירה של הגב' ויניג, אשר לגרסתה על פי הטבלאות (נ/1 ו-נ/2 לכתב התביעה), בהתחשב בעיסוקו כמשגיח כשרות נודד ובוותק עבודתו - הדרגה שלה הוא זכאי הינה דרגה 10. 18. הנתבעת טוענת מנגד, כי בניגוד לנטען על ידי התובע ובהתאם להוראות המשרד לשירותי דת ורישומיו, מתח הדרגות של התובע שהינו בתקן של מוסמך כשרות, נע בין 6 ל-9 ואין לראותו כמפקח כשרות נודד שמתח דרגותיו הינו בין 7 ל-10 (מכתבה של הגב' רנה הללי (נ/3); הוראות הסכם הקיבוצי הכללי בדבר עובדי המועצות הדתיות). לעניין שכרו של התובע משנת 2004, טוענת הנתבעת, כי במהלך שנת 2004, עת פוזרה הנהלתה, טיפל התובע במסגרת תפקידו בתשלום שכר העובדים ובמסגרת זו, העלה לעצמו את שכרו בשיעור הקרוב ל - 35% וזאת שלא כדין וללא כל סמכות. לדבריה, העלאת שכר זו תואמת את העלאת הדרגה מדרגה 6 לדרגה 10. לגרסתה, לאחר מינויו של מר ברודז'ק, שגילה את החריגות בשכר, הוא זימן את הגב' ויניג ואת התובע והודיע להם כי הוא אינו יכול לאשר את החריגות ואינו יכול לשלם מעבר לדרגה המאושרת של התובע שעמדה על דרגה 6. כן נטען על ידי הנתבעת, כי בישיבה שנערכה ביום 8.8.06, הסכימו הצדדים (הגב' ויניג, מר הובר, מר ברודז'ק והתובע) כי החל מחודש 8/06 תינתן לתובע דרגה 8+. לטענתה, מדובר בהסכם סופי לפתרון עניין הדרגה, ועל כן אין מקום לתביעות התובע בכלל, וממועד זה ואילך, בפרט. 19. מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי התובע נהג באופן קבוע לדווח על עבודתו בצורה חלקית, וזאת ללא פירוט המקומות שבהם ביצע את עבודת ההשגחה ותוך רישום שעות כרצונו מבלי שאושרו על ידה. לטענתה, התריעה על כך בפני התובע (מכתב מר ברודז'ק מיום 4.2.07 - נספח ד' לתצהיר; תשובתה של הגב' קלריס - נספח ה' לתצהיר; מכתב הנתבעת מיום 5.2.07 - נספח ו'), אלא שדבר לא השתנה. עוד מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי העובדה שהתובע נמנע במכוון מלהגיש דוחות עבודה, למרות התראות חוזרות ונשנות, מנעה את האפשרות לדון בקידום דרגתו ובתנאי העסקתו (פרוטוקול ישיבת מועצת הפועלים מיום 28.2.07 - נספח ז' לתצהיר הנתבעת). ב. המסגרת המשפטית 20. הבסיס לקביעת מעמדו ודרגתו של התובע מצוייה בהסכמי העבודה החלים על הצדדים כדלקמן - א. פרק ז' לחוקת העבודה מסדיר את עניין קביעת דרגות העובדים, הקידום, השכר, תוספות מיוחדות ותשלומים אחרים. סעיף 24 בפרק זה קובע כי "הרשות תקבע את דרגתו של עובד חדש על פי תפקידו, מתוך הודעה לועד העובדים, בהתאם ללוח התשבוץ." סעיף 25 קובע, כי "העברת עובד מדרגה לדרגה תעשה בהתחשב עם התקן, הכשרת העובד, תפקידו בעבודה בהתאם לשינוי שחל בתפקידו, בכל מקרה על ההנהלה להיוועץ עם ועד העובדים." סעיף 25 מפרט את לוח התפקוד/התשבוץ ומסלולי הקידום בדירוג לעובדים ברשות המקומיות וכן כולל טבלת המרה לבעלי דרגות בדירוג המנהלי מדירוג מנהלי ישן (דרגות 36 עד 63) לדירוג חדש (דרגות 4 עד 16+). ב. ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר עובדי המועצות הדתיות, קובע הקבלת דרגות של עובד המועצה המקומית לעובד בעל תפקיד זהה ברשות המקומית (סעיף 5). כן קובע ההסכם טבלת מסלולי קידום. בתפקיד של מוסמך כשרות נע מתח הדרגות בין 6-8 ואילו בתפקיד של מפקח כשרות נודד נע מתח הדרגות בין 7 ל-10. מהוראות אלה עולה, כי הסמכות לקביעת דרגתו של כל עובד ועובד נתונה לרשות (בעניננו - למועצה), וכי זו תֵעשה בהתאם לתפקיד ובהתאם ללוח הדירוגים הקבוע בחוקת העבודה והוראות ההסכם הקיבוצי. אכן, כעולה מההסכם, מן הראוי היה שחילוקי דעות בדבר יישום מסלולי הקידום, תובאנה להכרעת הועדה הפריטטית וזאת על פי סעיף 7א להסכם הקיבוצי הכללי וסעיפים 82-84 לחוקת העבודה (הודעת העובדים מספר 1/96 שמספרה בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7008/96). אלא משחלקו הצדדים לא רק על יישום הקידום אלא על התקן הראוי לתפקידו של התובע, מצויה ההכרעה בתחום סמכותו של בית הדין. ג. הישום בעניינו של התובע 21. התובע טוען כי הינו זכאי לדרגה 10 החל מחודש ינואר 2004 וזאת בהסתמך על שני טעמים עיקריים - האחד, תפקידו ומסלול הקידום הקבוע בהסכמים הקיבוציים. השני, בשל העובדה כי קיבל שכר לפי דרגה 10 החל מחודש 1/04 ועד לחודש 3/05 ולא היה מקום לשנות מתנאי שכרו. ג.1. תפקיד התובע 22. התובע טוען כי הועסק על ידי המועצה כמשגיח כשרות נודד וככזה, מתח הדרגות של תפקידו עומד על 7-10. לדבריו, בהתחשב בטבלת הדרגות ובוותק עבודתו, זכאי הוא לדרגה 10. 23. א. אין מחלוקת כי התובע לא הציג כל מסמך המלמד על כך שעם קבלתו לעבודה הוגדר תפקידו כ"משגיח כשרות נודד". מנגד, מחומר הראיות גם לא עולה, כי התובע שובץ לעבודה אצל הנתבעת בתקן של "משגיח כשרות" רגיל, דווקא. ב. התובע הציג בתמיכה לטענתו את מכתביהם של מר שלמה שטרן מיום 25.7.05 לגב' ויניג (ת/2), ושל הרב הראשי של ערד, הרב ליפסקר ז"ל (מכתב ללא תאריך, נספח 7 לכתב התביעה). באשר למכתבו של מר שלמה שטרן, עיון במסמך מלמד, כי מדובר במסמך כללי המתייחס למסלולי הקידום של עובדים במועצות הדתיות ואין בו כל התייחסות ספציפית לתובע הן לבחינת תפקידו הן לדרגתו. משכך, אין המכתב מהווה כל אסמכתא לטענות התובע ואין הוא יכול להיבנות ממנו. שונה הדבר בכל הנוגע למכתבו של הרב ליפסקר ז"ל. במכתב זה צויין כהאי לישנא- "משגיח הכשרות מר סויסה מרדכי עובד כמשגיח נודד בכמה בתי עסק בעיר ערד מזה שנים מטעם הרבנות והמועצה הדתית בערד." (הדגשה שלי - י.א.ש.). ג. עיון בלוח התפקוד של המועצות הדתיות מלמד כי בין יתר התפקידים במועצה, קיימים שלושה תפקידים הנוגעים למחלקת הכשרות - מוסמך כשרות; מפקח כשרות נודד וראש ענף פיקוח. הנתבעת טענה כי התובע אינו משמש כ"מפקח כשרות נודד" אולם היא לא נתנה כל הסבר להבדל בהגדרת התפקידים - "מוסמך כשרות" ו"מפקח כשרות נודד". טענותיו של מר ברודז'ק מובאות בחקירתו הנגדית - "ש. מפנה אותך למסמך זה וכן למסמך נוסף של מר שטרן שמפנה להסכם קיבוצי בצרוף טבלאות, יש מסמך חתום על ידי שטרן ומפנה למתח דרגות 7 עד 10 מפקח נודד? ת. האם התובע מפקח? מעולם לא היה מפקח. ש. אני אומרת לך, ששוחחתי עם שלמה שטרן ושאלתי אותו את השאלה? ת. יש מסמך כשרות כתוב 6 עד 8. ש. מה זה נודד? ת. הוא צריך להיות בכל מיני מקומות בארץ ובערים גדולות. כל הטווח רחוב אחד גדול. ש. אין משגיחים שנמצאים במקום אחד כמו מלונות? ת. אז הם לא משגיחים שלי. ש. זה מושג של משגיח רגיל? ת. כן. קיים דבר כזה. ש. משגיח שעובר ממקום למקום לא נודד? ת. בהתאם להסכם הוא נקרא משגיח ולא מפקח. יש הבדל." (עמ' 39 שורות 8 - 19 לפרוטוקול) (הדגשה שלי - י.א.ש.). אין חולק כי התובע לא שובץ במקום עבודה אחד וכי עבודת השגחת הכשרות בוצעה על ידו מידי יום במספר בתי עסק. לטעמי, הגדרת "מפקח כשרות נודד" מתייחסת בדיוק לתפקיד מסוג זה להבדיל מ"משגיח כשרות" המשובץ במקום עבודה אחד. טענת הנתבעת כי ההגדרה נוגעת למצב שבו המשגיח מסתובב בין מקומות שונים בארץ, אין לה כל אחיזה בהסכם הקיבוצי הכללי וההודעות על פיו. להווי ידוע כי עבודת משגיח הכשרות נעשית בתחומי המועצה שבה הוא מועסק ואין משגיח כשרות המועסק במועצה אחת נותן שירותי השגחה בתחומי מועצה אחרת. הטענה השניה הנרמזת בדברי מר ברודז'ק ולפיה, ההגדרה מתאימה רק לערים הגדולות ולא כאשר בתי העסק מצויים בסמיכות זה לזה וכלשונו - "כל הטווח רחוב אחד גדול", גם בה אין ממש. הבחנה כזו אינה מצויה בהסכם. עיון בהוראות הסכמים קודמים מעלה, כי כ"משגיח כשרות נודד" ייחשב משגיח כשרות הנותן שירותי השגחה בלמעלה מ-5 נקודות. כעולה מדו"ח מקומות ההשגחה והעדויות, התובע עומד בתנאי זה (נספחים ג'-ד' לתצהיר מר ברודז'ק - דו"ח מקומות השגחה; סעיף 20 לתצהיר מר ברודז'ק). משהאמור עולה בקנה אחד עם מכתבו של הרב ליפסקר המעיד על מהות עבודת התובע כמשגיח במספר בתי עסק, דין טענת התובע כי יש לראותו כ"משגיח כשרות נודד"- להתקבל, ועל בסיס זה יש לקבוע את דרגתו התחילית של התובע ומסלול קידומו. יובהר, כי מר ברודז'ק טוען כי המקומות המפורטים בנספחים ג'-ד' לתצהירו כוללים מקומות שבהם עבד התובע באופן פרטי. כעולה מהראיות, הוכחה טענה זו ביחס לשני מקומות בלבד ("בית הלחם" - עמ' 31 לפרוטוקול מיום 22.4.09; "מכולת חלמיש" - עמ' 37 לפרוטוקול מיום 22.4.09). בכל הנוגע ליתר המקומות לא נטען וממילא לא הוכח כי התובע ביצע בהם עבודת השגחת כשרות באופן פרטי. משכך, עומד התובע בתנאי של 5 מקומות השגחה ומעלה. ד. הנתבעת נסמכת על מכתביה של הגב' רינה הללי, מרכזת בכירה פרט ותקן ברשות הארצית לשירותי הדת. האחד, מיום 5.11.06 (נ/2) שבו צוין מפורשות כי התובע משובץ בתקן של משגיח כשרות במתח דרגות 6-9, והשני, מכתב מיום 25.2.07 (נ/3) לפיו זכאי התובע לדרגה 7 מיום 1.1.04 ולדרגה 8 מיום 1.1.06. אין במכתבים אלה כדי להעיד על התפקיד של התובע בפועל אלא רק על התקן שבו שובץ לדברי הגב' הללי, הנסמכים על רישומי המועצה. אולם כאמור, לכך לא נמצא כל תימוכין במסמכי המועצה עצמה. משעולה, כי השיבוץ נעשה שלא על פי העבודה והתפקיד בפועל, גם אם נעשה שיבוצו לתקן "משגיח כשרות", אין בעובדה כי השיבוץ נעשה בתקן שגוי כדי לגרוע מזכות התובע לשיבוצו בתקן הנכון וממילא לקבוע את מתח הדרגות שאותו יש להחיל בעניינו. 24. לאור כל האמור, זכאי היה התובע כי דרגתו התחילית תעמוד על דרגה 7 (שהיא הדרגה הנמוכה ביותר לתפקיד משגיח כשרות נודד בדירוג המנהלי החדש) ודרגה זו מהווה את נקודת הבסיס לזכויותיו. יתר על כן, משמציינת הגב' הללי כי מיום 1.1.04 זכאי היה התובע לדרגה 7 (נ/3), הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי בתקופה הרלוונטית לתביעה עומדת דרגתו של התובע לפחות על דרגה 7. ג.2. קבלת הדרגה על ידי התובע בחודש ינואר 2004 25. התובע טוען כי העובדה שקיבל שכר לפי דרגה 10 מחודש 1/04 יש בה כדי להעיד על עצם זכאותו לדרגה זו ואין לפגוע בתנאי שכרו. אין לקבל טענה זו. מהראיות עולה כי בחודש 1/04 פעל התובע להעלאת שכרו שלא כדין ולקביעת דרגתו על דרגה 10. בעוד שבחודש 12/03 עמד שכרו המשולב של התובע על הסך של 2,508 ₪ (תלושי השכר לחודשים 11/03 - 12/03 (דירוג 40 דרגה 13)) הרי שמחודש 1/04, הועלה שכרו המשולב והועמד על הסך של 3354.2 ₪ (דירוג 40 דרגה 19 על גבי תלוש השכר הוספה הערה שלפיה "דירוג: מינהלי ציבורי, דרגה: דרגה 10 - כ"א, ותק: 10"). אין חולק, כי מחודש 1/04 ועד לחודש 3/05 כולל קיבל התובע שכר משולב על פי דרגה 10, כמצוין בתלושי השכר. עם זאת, מהעדויות שהובאו בפני בית הדין לא ברור מקור הזכאות להעלאת שכר זו. 26. בעדותו לא ידע התובע להסביר מה היתה דרגתו עד לשנת 2004, וכך העיד - "ש. מה היתה דרגתך בעבודה בזמנו של מר חיים טובים דרגה 6? ת. לא ראיתי דרגה 6. אני לא יודע מה כתוב שם כתוב 40,13 אני לא יודע מה זה." (עמ' 16 לפרוטוקול). על פי עדותו של מר חיים ברודז'ק - "בשנת 2004 היתה דרגתו של התובע רשומה במחלקת התקן כדרגה 6 ושכרו לא היה בהתאם." (עמ' 38 לפרוטוקול). עיון בהוראות ההסכם הקיבוצי וטבלת ההמרה של הדירוג הישן לדירוג החדש מעלה, כי אין בדירוג הישן דרגה 13 או דרגה 19 כמצויין בתלושי שכרו של התובע, וסולם הדרגות נע בין הדרגות 36 -63. עוד עולה כי דרגה 40 בדירוג הישן זהה לדרגה 6 בדירוג החדש. מעדותו של מר ברודז'ק עולה, כי ככל הנראה דרגה 40 היא זו שהיוותה בסיס לקביעת דרגתו של התובע בדירוג החדש. כאמור, לא הובאה בפנינו כל ראיה אחרת בעניין קביעת דרגתו של התובע ומשעולה הדבר בקנה אחד עם מתח הדרגות הרלוונטי לתפקיד "משגיח כשרות" שזה התפקיד שבו סברה הנתבעת כי יש לשבץ את התובע, ניתן לקבוע כי אכן דרגת התובע קודם לשנת 2004, הועמדה על דרגה 40 (דרגה 6 בדירוג החדש). 27. התובע טען כי שינוי הדרגה נעשה באישור מר שפיגלר. אולם מר שפיגלר העיד כי בעת שפוזרו הרכבי המועצות הדתיות, נתן הוראה ל"צלם את המצב" ולשלם שכר כפי ששולם קודם לכן (עמ' 32 לפרוטוקול). מר שפיגלר ציין כי מונה על ידו רואה החשבון קרמזין לצורך פיקוח ובקרה אפקטיביים (עמ' 33 לפרוטוקול) ומר אסרף הודה כי זו ההנחיה שנתקבלה גם מרואה החשבון קרמזין (עמ' 28 לפרוטוקול מיום 22.4.09) 28. התובע התקשה להסביר כיצד הוכנו תלושי השכר בחודשים הראשונים של שנת 2004 וכיצד אושרה לו הדרגה 10. בתחילת עדותו ניסה התובע להציג מצג שלפיו, אישור הדרגה 10 לא היה כרוך בהעלאת שכר ורק בהמשך הודה כי שכרו המשולב גדל בכ- 35%. וכך העיד - "ש. בתקופה שממאי 2004 ועד לכניסתו של מר חיים ברודזק במאי 2005 מי למעשה שלח את נתוני השכר למנהל החשבונות? ת. גב' קלריס (הגב' ויניג - י.א.ש.) בשיחה עם מר מאיר שפיגלר הוא ביקש ממנה להכין את כל התלושים, אין תלושים אין דרגות אין כלום. היא הכינה הכל על פי חוקה וביקשה שהעביר זאת לרואה חשבון של המועצה. בדקו זאת עם רואה חשבון כרמזין. אני הייתי השליח להעביר ממקום למקום. ש. נתוני השכר הוכנו במועצת הפועלים בערד? ת. כן. ש. אתה יודע לומר איך הוכנו נתוני השכר? ת. לא. ש. אתה יכול לומר איך הגיעו לדרגה 10? ת. תשאל את קלריס. ש. אתה לא התעניינת איך גדל השכר שלך ב 35%- ת. זה לא יכול להיות. קיבלתי 4,100 ... ש. השכר המשולב גבוה בערך ב 35%- מהשכר בחודש הקודם? ת. כן. ש. מהיכן באה העלייה הזו? ת. לאורך הזמן שהייתי עם חיים טובים והיה סכסוכים והיו הרבה שביתות לכן שכבר לא היה ראש מועצה היו צריכים להכין תלושים ההסתדרות לא היתה מוכנה שלא יצאו תלושים מתוקנים אלא רק על פי החוקה ולכן חודשיים עבדו מאוד קשה הם ורואה החשבון ומאיר שפיגלר ויצא התלוש המתוקן הזה שאושר על ידי כל הגורמים." (עמ' 17 - 18 לפרוטוקול) (הדגשות שלי - י.א.ש.). באמור אין כל הסבר להעמדת דרגת התובע על דרגה 10. יתר על כן, הן מעדות התובע הן מעדותה של גב' ויניג עולה כי לא ניתן כל אישור להעלאה בדרגה אלא שנעשה נסיון ללמוד על אישור במשתמע מהעובדה שתלושי השכר אושרו על ידי הגורמים המוסמכים. וכך העיד התובע - "ש. זה אושר על ידי שפיגלר? ת. כן. ש. היכן האישור? ת. יש לו רואה חשבון. שום שקל לא יוצא מבלי הסכמתו של רואה החשבון כרמזין זה רואה חשבון שמינו אותו למועצות הדתיות שאין ממונה. שום שקל לא היה מוציא אם זה לא על פי החוקה. זה האישור שלו. התלוש זה האישור. אחרת אתה אומר שהוא לא בסדר. ש. היכן האישור של מר מאיר. ת. אין אישור. כרמזין אישר זאת והוציא תלוש ואמר לי ללכת למאיר אסרף. ש. אני אומר שהחומר הוכן במועצת הפועלים והועבר למאיר, היכן האישור של שפיגלר? ת. אין אישור." (עמ' 17 - 18 לפרוטוקול) (הדגשות שלי - י.א.ש.). ואילו הגב' ויניג ציינה בעניין זה - "ש. את יכולה להראות בתצהירך האישורים שמר שפיגלר לתלושים שהוצאו בין מר טובים לבין חיים? ת. איזה אישורים? אני אראה לך עשרות מכתבים שכתבתי למאיר אבל אין קשר. אתה ממנה רואה חשבון מטעמך והוא עושה מה שאתה רוצה ולא מה שאני. איזה אישור אתה רוצה התלושים הם הראיה הכי טובה שיש. ש. נתוני השכר בתלושים היכן הוכנו במועצת הפועלים בערד? ת. אתה אומר שאני הכנתי את התלושים? ש. מועצת הפועלים אחראית על התלושים? ת. אם אומר לך שרואה החשבון של שפיגלר הכין את התלושים ומי ששילם את השכר אינם מועצת הפועלים בערד. בשיחות שלי עם מר שפיגלר הוא ביקש ממני לסייע ולהיות בקשר עם רואה החשבון שלו על מנת שישולם לעובדים בדיוק בהתאם לחוקת העבודה כי זה מה שהוא מעונין שיקרה במועצה בערד. דיברתי מספר פעמים עם רואה החשבון ובדק את הדברים מול חוקת עבודה ושילם מה ששילם." (עמ' 25 לפרוטוקול) (הדגשות שלי - י.א.ש.). 29. ואילו מעדותו של מר חיים ברודז'ק בעניין זה עולה כי הפיקוח של הרשות לשירותי דת לא נעשה באופן הדוק תוך ירידה לפרטים, ולדבריו - "ש. ידוע לך שפיקוח המשכורות היה בידי שפיגלר ורואה חשבון מטעמו? ת. ידוע לי שלא. ש. אתה בעצם מאשים את מנהל שירות הדת שפיגלר שלא פיקח על תלושי השכר ונתן לעובד המועצה להכין כרצונו? ת. לא. אני לא אמרתי שפיגלר חייב לפקח. לפי הסבר שנתן לי מצבם של רוב המועצות הדתיות בארץ באותה תקופה היה בחוסר מזומנים בקופות ולא ידעו מה נעשה כלל. משהכינו את טבלאות השכר בהסתדרות יחד עם התובע העבירו לרואה חשבון ומר שפיגלר ידע סך הכל השכר ללא פירוט של שינוי דרגה. שינוי דרגה במועצה דתית חייב להתבצע על ידי אישור של מחלקת תקן במשרד לשירותי דת." (עמ' 38 לפרוטוקול) (הדגשות שלי - י.א.ש.). 30. מעדותו של מר אסרף, מנהל החשבונות של המועצה בתקופה הרלוונטית (שהפיק את תלושי השכר לחודש 1/04 ואילך), עולה הטענה כי תלושי השכר הופקו על ידו בהתאם לנתונים הכספיים שקיבל מהמועצה ו"על בסיס נתונים שהיו קודם לכן" (עמ' 29 לפרוטוקול). אולם בהמשך הסביר מר אסרף את חישובו כדלקמן - "ש. מאיפה לקחת את הנתון של דרגה 10 ? ת. יש פה תלוש של 12/03 שהוא בכלל לא קשור לחלוטין לדירוג ולדרגה, אין שום מערכת שכר שאם תכניסו... הגעתי לדרגה 10 כי 4,381 ₪ מביא אותנו לדרגה 10. ניסיתי להוציא מתלוש 12/03 את השכר הכולל וחיפשתי את הדרגה המתאימה שתתן לי את אותה מסגרת תשלומים. אני הייתי מציע לקרוא לאסולין שיסביר את תוכנת מכפל." (עמ' 30 לפרוטוקול) (הדגשה שלי - י.א.ש.). מר אסרף ציין כי לא היתה כל משמעות לנתונים שצוינו בתלושי השכר כדירוג 40 דרגה 13 (עמ' 30 לפרוטוקול). ומעדותו עולה כי הוא עצמו לא ידע להסביר כיצד חושבה הדרגה. אין לקבל את טענתו שלפיה, הדרגה נגזרה מהשכר הכולל בסך של 4,381 ₪. טענה זו עומדת בסתירה למבנה התלוש אשר כלל תוספות ורכיבים רבים בנוסף לשכר המשולב, וממילא אין בה הסבר כיצד עלה שכר התובע בשיעור ניכר. בחינת דרגתו של התובע היתה צריכה להיעשות על פי שכר היסוד של התובע שעמד על 2,508 ₪ ולא כפי שנעשתה על ידי מר אסרף. 31. משאין חולק כי באותה התקופה היה התובע מעורב במסירת הנתונים למנהל החשבונות, מוטל הנטל להוכיח את הבסיס לשינוי בדרגתו ושינוי הסכומים בתלושי השכר, על כתפי התובע (סעיף 5 לתצהיר התובע; סעיף 10 לתצהיר מר ברודז'ק). כאמור, התובע לא הרים נטל זה. משמכל האמור עולה, כי בחודש דצמבר 2003 עמד שכר התובע על שיעור התואם לדרגה 40 (דירוג ישן, דרגה 6 בדירוג החדש) ומתן הדרגה בתלוש השכר לחודש 1/04 נעשה בתקופת מעבר שבה ניתנו הנחיות חד משמעיות של משרד הדתות על הקפאת המצב הקיים בנוגע לדרגות ותשלומי שכר, ומשלא הוכח כי ניתן אישור של משרד הדתות, הרשות לשירותי דת או המועצה, לשינוי הדרגה - המסקנה המתחייבת הינה, כי העלאת הדרגה של התובע לדרגה 10 היתה פסולה, נעשתה בחוסר תום לב והתובע אינו יכול לבסס זכאות לדרגה 10 מכוח העובדה כי זו שולמה לו בפועל. ג.3. קידום הדרגה 32. התובע מוסיף וטוען כי לא זו בלבד שהדרגה שקיבל לא שיקפה את הוותק שלו אלא שעל פי מסלול הקידום היה זכאי מידי שנתיים לקידום והעלאה בסולם הדרגות. טענה זו, דינה להידחות. 33. על פי ההלכה הפסוקה, שיקול הדעת אם לקדם עובד בסולם הדרגות נתונה למעביד. וכך נקבע על ידי בית הדין הארצי בפרשת נוח עמרם - "באשר לקידום בדרגה - מסלול הקידום בדרגה על פי מתח הדרגות בתפקיד מסוים לאור פרק הזמן המינימלי (להלן-הפז"מ) של שהות בדרגה - אינו אוטומטי. למעביד שיקול דעת אם לקדם עובד לאחר השהות בפז"מ אם לאו. כך למשל, ההחלטה אם לקדם עובד מסויים בדרגתו לאחר ששהה בה את תקופת הפז"מ תלויה באופן תפקודו של אותו עובד. מעבר לכך יודגש העקרון, כי עניינים של דרגות ופז"מ לשהות בדרגה מסויימת, נתונים לשיקול דעת המעביד הן ברמת הפרט כאמור, והן ברמת ציבור עובדי העירייה בכלל. לאור זאת, מצב כלכלי קשה והעדר יכולת לשלם משכורות, אפשר שיצדיקו החלטה בדבר הקפאת קידום בדרגה..." (ע"ע 567/05 נח עמרם - עיריית לוד, ניתן ביום 1.8.06) (הדגשות שלי - י.א.ש.). מכאן, כי התובע אינו זכאי לקידום אוטומטי בדרגתו והנתבעת רשאית היתה לשקול שיקולים של תיפקוד העובד מחד וקשיים תקציביים מאידך. 34. הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי לא היתה מחוייבת בקידום אוטומטי של דרגת התובע. ראשית, אין חולק כי מצבה הכספי של המועצה היה בכי רע וכי המועצה לא עמדה בהתחיבויותיה. שנית, לנתבעת היו טענות חוזרות ונשנות כלפי התובע הן לעניין העדר דיווחיו על נוכחות והעדר נוכחות בפועל בעבודתו כמשגיח כשרות, הן בנוגע לביצוע עבודות פרטיות ללא היתר. התובע לא סתר טענות אלה (עמ' 10 לפרוטוקול). שלישית, לצורך העלאה בדרגה נדרש אישור משרד הדתות/הרשות לשירותי דת ואישור כזה לא ניתן עובר לקביעת דרגה 10 כדרגתו של התובע בתלוש השכר לחודש 1/04. 35. באשר לפרקטיקה הנהוגה במשרד הדתות באשר לשינוי תקן או דרגה העיד מר שפיגלר - "ש. מה היו הכללים בקשר לשינוי תקן או דרגה לעובד במועצה הדתית? ת. זה לא היה רק בתקופתי, לגבי ההסטוריה שאני מכיר בשנת 2001 אין אישורי תקנים ללא אישור מראש של האגף למועצות הדתיות שהיה במשרד הדתות טרם פירוקו. לאחר מכן של עובדי האגף הזה ושלי." (עמ' 32-33 לפרוטוקול) (הדגשות שלי - י.א.ש.). התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי אישור כזה לדרגה 10 ניתן לו עובר לחודש 1/04 ו/או לאחר מכן (ראה הפרוט בסעיף 28 לפסק דין). 36. באשר להתנהלות התובע - אין חולק, כי מתחילת שנת 2004 טיפל התובע במסגרת תפקידו כיו"ר ועד העובדים בתשלום שכר העובדים, כולל שכרו שלו (תצהיר התובע סעיף 5, סעיף 10 לתצהיר מר חיים ברודז'ק). כעולה מהראיות שהובאו בפני בית הדין - התובע ניצל את מעמדו כיו"ר ועד העובדים ופעל בתקופת המעבר לשיפור תנאיו והגדלת שכרו ודרגתו באופן רטרואקטיבי וללא אישור משרד הדתות (עמ' 17 - 18 לפרוטוקול). די בהתנהלות זו הנוגדת כל מינהל תקין כדי להוות כשלעצמה טעם מוצדק לאי קידומו של התובע בדרגה על פי המסלול הקבוע בהסכם הקיבוצי. לכך מצטרפות טענות הנתבעת, כי התובע לא דיווח באופן שוטף על נוכחותו וביצע עבודות פרטיות ללא היתר. כפי שיובא להלן, יש ממש גם בטענות אלה. מכאן, כי עמדת הנתבעת שלפיה אין היא מחוייבת בקידום אוטומטי של דרגת התובע - להתקבל. 37. עם זאת, אין להתעלם ממכתבה של הגב' הללי שממנו עולה כי ביום 1.1.04 קודם התובע בדרגה אחת ואילו ביום 1.1.06 קודם בדרגה נוספת. עוד אין להתעלם מההסכמה שאליה הגיעו הצדדים ביום 8.8.06, שלפיה, מחודש 8/06 תועמד דרגתו של התובע על דרגה 8+. לטעמי, יש להתאים הנחיות והסכמות אלה למתח הדרגות התואם את תפקידו והתקן של התובע כ"משגיח כשרות נודד". אשר על כן, משמתח הדרגות של התובע מתחיל מדרגה 7, זכאי היה כי מיום 1.1.04 תועמד דרגתו על דרגה 8, מיום 1.1.06 תועמד דרגתו על דרגה 9 ומחודש 8/06 תועמד הדרגה על 9+. לאור האמור, על הנתבעת לחשב את זכויותיו של התובע על בסיס דרגות אלה תוך קיזוז סכומים ששולמו לתובע שלא כדין על בסיס דרגה 10 בין החודשים 1/04 - 4/05. תוספת שכר הנובעת מאחוזים מהשכר המשולב 38. משנתקבלה טענת התובע כי הוא זכאי להפרשי דרגה תחילית שתועמד על דרגה 7, משנקבע כי מחודש 1/04 זכאי התובע לדרגה 8; מחודש 1/06 זכאי התובע לדרגה 9; ומחודש 8/06, זכאי התובע לדרגה +9 - יש לערוך את חישוב תוספות השכר בשיעור 4% ו- 3.6% ותוספת השגחה בשיעור של 10% הנובעות מהפרשי דרגות אלה שלהן הוא זכאי מיום 1.1.04, בניכוי הסכומים שקיבל ביתר. תוספת פיצול 39. התובע טען, כי כמשגיח כשרות נודד, העובד במספר מקומות, עבד מזה שנים רבות בשעות עבודה מפוצלות ועל כך זכאי הוא לתוספת פיצול לשכרו בשיעור של 10.4% ובסך של 16,604 ₪. התובע ביסס את תביעתו ברכיב זה על מכתבו של הרב הראשי (נ/7) ועל תלושי השכר מחודש 1/04, שעל פיהם קיבל תוספת פיצול בשנים קודמות. 40. הנתבעת הכחישה זכאותו של התובע לרכיב זה וטענה, כי הפיצול הנטען אינו מופיע בדוחותיו של התובע (נספח ח' לכתב ההגנה) וכי התובע עצמו הודה בבית הדין שלא ציין בדוחותיו את שעות הפיצול, היכן עבד ומתי. כן טענה הנתבעת, כי תוספת הפיצול "נולדה" לראשונה במסגרת שינוי תלושי השכר שערך התובע ואין לה כל אחיזה במציאות. 41. הזכאות לתוספת הפיצול נקבעה בסעיף 27.7 לחוקת העבודה, שהוחלה כאמור לעיל על עובדי המועצות הדתיות מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי. על פי הוראות הסעיף, תינתן התוספת לעובדים הנדרשים לעבוד ביום עבודה מפוצל אם נתקיימו התנאים הבאים : א. משך הפסקת הצהרים היא 3 שעות לפחות; ב. העובד מועסק דרך קבע לפחות בשני ימי עבודה מפוצלים בשבוע; ג. העובד אינו זכאי לקבל כל הטבה בקיצור יום העבודה בעד יום העבודה מפוצל; ד. העובד מועסק במסגרת שבוע עבודה של 42.5 שעות. כן נקבע, כי שיעור התוספת לחודש באחוזים מהמשכורת הינה על פי מספר ימי העבודה המפוצלים בשבוע. שיעור התוספת של 10.4% הנתבעת על ידי התובע הינה בעבור 5 ימי עבודה מפוצלים. עולה מן האמור, כי לצורך קבלת תוספת פיצול בשיעור של 10.4% על התובע להוכיח את כל הנתונים העובדתיים הצריכים לתוספת זו על פי חוקת העבודה. 42. התובע לא הציג כל מסמך המלמד על דרישת הנתבעת שלפיה עליו לעבוד במתכונת של ימי עבודה מפוצלים והוא מסתמך בתביעתו זו על מכתבו של הרב ליפסקר ז"ל (נ/7) שבו נכתב כדלקמן- "בחלק ממקומות הכשרות בעיר אני הרב המכשיר ולפי הוראות הכשרות שלנו צריך המשגיח להיות נוכח במקומות הכשרות בשעות הבוקר ובשעות אחה"צ המאוחרות ובערב וכן בימי שישי וערבי חג. כל זה עפ"י דרישות הרב הראשי בעיר. וכמו כן מחוץ לשעות העבודה עובד משגיח הכשרות מר סויסה מרדכי בכמה מקומות נוספים בעיר ערד לשמירת הלכות הכשרות במקומות אלו." מכתבו זה של הרב ליפסקר שפיקח על עבודת התובע מבחינה הלכתית מלמד על הצורך בהשגחה גם בשעות אחר הצהרים, אך אין הוא מהווה כל ראיה לכך כי התובע עצמו נדרש על ידי הממונה עליו לעבוד ימים מפוצלים. התובע עצמו הודה כי כפיפותו לרב הינה במישור ההלכתי בלבד ולא במישור המינהלי (עמ' 9 לפרוטוקול). בעניין זה העיד מר ברודז'ק כי לו היתה מוגשת בקשה מצד הרב לעבודת השגחה מפוצלת, היה דואג לפצל את העבודה בין שני משגיחים על מנת למנוע חיוב המועצה בתשלום סכומים שאין בידה לשלם (עמ' 44 לפרוטוקול). 43. לא זו בלבד שהתובע לא הציג כל מסמך המלמד על דרישת הממונה עליו לעבוד במתכונת של ימי עבודה מפוצלים, אלא שהוא אף לא הרים את הנטל להוכיח כי עבד בפועל באופן מפוצל כנדרש בחוקת העבודה. התובע לא הגיש את דוחות הנוכחות או רישום מטעמו עבור כל תקופת עבודתו. דוחות חלקיים לגבי תקופה של 12 חודשי עבודה הוגשו מטעם הנתבעת בלבד (נספח ח' לכתב ההגנה המתוקן). עיון בדוחות אלה מעלה כי נערכו על ידי התובע בכתב יד, ללא פירוט שעות הכניסה והיציאה. יתרה מזו, בדוחות השעות ציין התובע כי במרבית הימים עבד 8.5 שעות או 6.5 שעות, ואף כי בחלק מהימים פירט כי עבד בפיצול, לא פירט היכן ובאילו שעות מדובר וכן לא ציין את שעות ההפסקה שנטל. מהעדויות עולה, כי בעקבות דו"ח השעות לחודש 1/07 שהגיש התובע, פנה אליו מר ברודז'ק בדרישה לפרט את שעות העבודה שביצע כולל זמנים ומקומות (מכתב מיום 4.2.07 - נספח ד' לתצהיר) אולם התובע לא השיב לפנייתו זו. התובע הודה, כי לא ענה למכתב הממונה ולא הגיש דו"ח מתוקן וטען כי עשה כן משום שהסתמך על כך שהפרטים ידועים לרב בוסי, מפקח הכשרות ששולח אותו למקומות ההשגחה (עמ' 13 לפרוטוקול). (לעניין פניות הנתבעת לתובע להגשת דו"חות נוכחות מלאים ראה גם תשובתה של הגב' ויניג למר ברודז'ק מיום 4.2.07 כנספח ה' לתצהיר, מכתב הנתבעת מיום 5.2.07 כנספח ו', פרוטוקול ישיבת מועצת הפועלים מיום 28.2.07, נספח ז' לתצהיר הנתבעת). מעיון בדוחות שהגיש התובע לחודשים 4/07 ו-5/07 עולה, כי גם לאחר דרישת מר ברודז'ק, לא שינה התובע ממנהגו והמשיך להגיש דו"חות חסרים ללא ציון שעות כניסה ויציאה וללא פירוט המקומות שבהם ביצע את ההשגחה. למעט באשר ל-4 ימים שבהם צוינו שעות העבודה בבוקר 8.30 - 13.30 ואחר הצהרים 16.30-20.00 (ימים 16-19 בחודש 4/07), לא פורטו כלל שעות העבודה ולא עולה מהדוחות שמילא התובע עצמו, כי עבד ימים מפוצלים, באופן המקנה לו תוספת פיצול כנדרש על פי חוקת העבודה. זאת ועוד, מהעדויות עולה כי חלק מהעבודה המפוצלת בוצעה במקומות שבהן עבד באופן פרטי. בגין עבודה פרטית זו אין מקום ליתן תוספת פיצול. מכל האמור לעיל עולה, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את שעות עבודתו המפוצלות, ומכאן לא הוכיח את זכאותו לתשלום בגין כך. 44. שלא למותר לציין, כי טענת התובע שלפיה בדין קיבל את תוספת הפיצול בחודשים 1/04 - 3/05 ולפיכך הוכחה זכאותו לתוספת זו - אין לקבלה. כפי שנקבע לגבי העמדת הדרגה על דרגה 10, גם תוספת הפיצול ניתנה לתובע לראשונה בתלוש השכר לחודש 1/04, וזאת תוך שינוי תלושי השכר שלא כדין. תשלום תוספת הפיצול לא שולמה קודם לחודש 1/04 ומשלא הוכיח התובע כי הינו עומד בתנאים המזכים אותו בקבלת תוספת זו - אין ללמוד על עצם זכאותו לתוספת הפיצול מהעובדה שזו שולמה לו במשך החודשים האמורים. דמי חופשה 45. בכתב התביעה תובע התובע תשלום דמי חופשה בסך של 10,241 ₪ בעבור 49 ימי חופשה אשר לטענתו צבר עד למועד הגשת התביעה. הנתבעת טוענת בכתב הגנתה, כי תביעת התובע ברכיב זה אינה ברורה, שכן התובע מעולם לא פנה אליה בדרישה לאישור חופשה וזו נדחתה על ידה, וכי תמורה כספית לימי חופשה אינה קיימת בחוקת העבודה. טענתה נתמכה בדברי התובע בעדותו (עמ' 20 לפרוטוקול). מעדותו של מר ברודז'ק עולה, כי הנתבעת לא ערכה מעקב אחר ימי החופשה שהתובע ניצל וכי בהתאם לייעוץ משפטי הוחלט ליתן לתובע את המכסה המקסימאלית הניתנת לצבירה לעובדים, וכן הוחלט כי התובע יהא רשאי לנצלה בתיאום מראש עם הממונה (עמ' 43-44 לפרוטוקול). בסיכומיו, ציין התובע כי לאור הבטחת הממונה בבית הדין שלפיה יקבל את מלוא החופשה הצבורה, הרי הוא זונח את תביעתו בשלב זה ומקווה שבכך תתייתר כל תביעה בעתיד. משכך, ולאור הצהרת הנתבעת - נדחית תביעת התובע לתשלום דמי החופשה בהיותה מנוגדת להוראות החוק וההלכה הפסוקה. התובע יהא זכאי ליטול חופשתו הצבורה וזאת בתיאום מראש עם הממונה מר ברודז'ק. גמול שעות נוספות 46. לטענת התובע, עבד באופן קבוע 4 שעות נוספות בימי שישי ובערבי חג, וזאת על פי דרישת הרבנים הראשיים של העיר ערד ובעבור עבודה זו לא קיבל כל שכר (סעיף 14 לתצהיר). התובע תבע תשלום שעות נוספות בגין עבודה בימי ו' וערבי חג והעמיד את תביעתו בגין רכיב זה על סך של 24,382 ₪, וזאת כמפורט בנספח 5 לכתב התביעה. התובע סומך תביעתו זו על מכתבו של הרב ליפסקר (נ/7) שבו נכתב כי - "בחלק ממקומות הכשרות בעיר אני הרב המכשיר ולפי הוראות הכשרות שלנו צריך המשגיח להיות נוכח במקומות הכשרות בשעות הבוקר ובשעות אחה"צ המאוחרות ובערב וכן בימי שישי וערבי חג. כל זה עפ"י דרישות הרב הראשי בעיר." (הדגשה שלי - י.א.ש.). 47. הנתבעת טוענת מנגד, כי יש לדחות את תביעתו זו שכן התובע לא נדרש ממעסיקיו לעבוד בימי שישי ולא דיווח על המקומות והשעות שבהם ביצע השגחה בימים אלה. לעניין עבודה בימי חג - טענה הנתבעת, כי עבודה בערב חג נחשבת כיום עבודה רגיל לכל דבר ועניין. עוד נטען, כי התובע לא הוכיח את תביעתו וכי הוא עצמו ציין בדוחותיו, כי עבד בימי שישי רק שעה וחצי ולא כנתבע על ידו. 48. הלכה פסוקה היא, כי - "התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב" (דב"ע (ארצי) לב/3-32 פרוימוביץ - ישראל בר אדון, פד"ע ד' 39). זאת ועוד, על התובע גמול שעות נוספות להביא בפני בית הדין את כל הנתונים העובדתיים הצריכים לקביעת הסכום המגיע, ולהוכיחם (דב"ע לז/2-1 תופיק חלד מחמוד - "דקל מרקט", פד"ע ח 343). התובע לא הוכיח את תביעתו שלפיה עבד כל יום שישי 4 שעות וכן לא הוכיח מתכונת העסקה קבועה בימי שישי המצדיקה את קבלת תביעתו. כאמור, התובע לא הגיש דוחות נוכחות מטעמו עבור כל תקופת עבודתו ואילו דוחות חלקיים לגבי תקופה של 12 חודשי עבודה הוגשו מטעם הנתבעת בלבד. 49. מעיון בדוחות הנוכחות של התובע, עולה כי בחלק מהשבועות דיווח התובע על 1.5 שעות עבודה בימי שישי, בחלקם על 2.5 שעות ובחלקם על 3 שעות עבודה. מכאן, שדיווחים אלה אינם תומכים בתביעתו של התובע לתשלום בגין 4 שעות עבודה בימי שישי. דיווחים אלה אף אינם מצביעים על מתכונת עבודה קבועה בימי שישי וכך עולה גם מעדותו בעניין זה - "ש. איזה עבודה ביצעת ביום שישי? ת. השגחה. כל פעם זה משתנה. היום אני עושה בשתי המגות. בכל המקומות שצריך בבורגראנץ. זה דרישה של הרבנים." (עמ' 16 לפרוטוקול) (הדגשות שלי - י.א.ש). בהעדר ראיות המוכיחות עבודה בהיקף של 4 שעות בימי שישי ו/או כל היקף אחר, או לחילופין עבודה במתכונת העסקה קבועה - דין התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות להדחות. 50. יתרה מזו, התובע לא הרים את הנטל להוכיח, כי שעות עבודתו בימי שישי, ככל שהיו כאלה, היו מעבר ל-42.5 השעות המהוות את מסגרת העסקתו במשרה מלאה אצל הנתבעת. בהתייחס לשעות עבודתו העיד התובע כי הינו משמש כמשגיח במסגרת עבודתו במועצה ב-5 בתי עסק וכי במסגרת שמונה השעות היומיות, יש לו כשעתיים עד שלוש פנויות ביום שכן לא ניתנו לו מספיק מקומות השגחה (עמ' 14 לפרוטוקול). עדות זו מלמדת על כך שבימי א'-ה' לא עבד התובע בפועל את מכסת השעות המלאה. יודגש כי התובע לא שהה במקום עבודה אחד בלבד ומכאן כי בשעות שבהן לא שימש כמשגיח היה פנוי לענייניו ולא ניתן לומר כי עמד לרשות המעביד (הראיה כי בשעות אלה עבד במקום אחר באופן פרטי). ראיה נוספת המצביעה על שעות עבודתו של התובע הינה מכתבו מיום 26.2.08 לרבני העיר, שבו הוא מפרט את סדרי עבודתו היומיומית, כדלקמן - שעתיים - ב"מגה", שעה - ב"גריל בר", "פיצוחי יניב" ו"בורגראנץ" - חצי שעה כל אחד, וביניהם עוד כחצי שעה הליכה. ובסך כולל של 5 וחצי שעות ביום (כולל ההליכה של 3 פעמים חצי שעה). במכתבו אמנם טען התובע, כי הוא "מבזבז" 3 שעות ביום על הליכה ל"מגה", אך בכתב התביעה סתר התובע את האמור וטען, כי נאלץ לנסוע באוטובוס ארבע נסיעות ביום ותבע החזר בגין דמי נסיעתו. בעדותו טען התובע, כי בחלק מהתקופה נסע באוטובוס, היתה תקופה שהלך ברגל ולפעמים גם נסע ברכבו הפרטי (עמ' 19 לפרוטוקול). מכאן עולה, כי אין ממש בטענת התובע, כי "ביזבז" 3 שעות מידי יום בהליכה ולטעמי ניתן להעריך את זמן הנסיעה המצטבר ל"מגה" כשעה ביום לכל היותר. כך שמדבריו של התובע עצמו עולה, כי יום עבודתו הרגיל כולל כשש וחצי שעות עבודה ביום (כעולה גם מהרישום שערך התובע עצמו בדו"ח הנוכחות), ושבוע עבודתו עומד על 32.5 שעות לערך. משכך, אף אם עובד התובע שעתיים מידי יום שישי, (כעולה מדוחותיו זהו הזמן הממוצע שעבד ביום ו') ואפילו 4 שעות, הרי שגם אם נוסיף לעבודה השבועית את השעות האלה, עדיין אין התובע משלים את מכסת השעות של משרה מלאה העומדת על 42.5 שעות שבועיות (סעיף 27.2 לחוקת העבודה). מכל האמור - לא הרים התובע את הנטל להוכיח זכאותו לגמול בגין שעות עבודה נוספות ודין תביעתו ברכיב זה - להדחות. החזר נסיעות 51. התובע טוען בתביעתו, כי עבד כמשגיח כשרות בסניף "מגה" הנמצא באזור התעשייה בפאתי העיר המרוחק יחסית ממרכז העיר. לטענתו, בכל התקופה עד בסמוך להגשת התביעה לא ניתנו לו כלל הסעות ל"מגה" והוא נאלץ לנסוע באוטובוס ארבע נסיעות ביום, וכרטיסי הנסיעה שולמו מכספו הפרטי. התובע העמיד את התביעה בגין רכיב זה על סך של 9,660 ₪. לטענת התובע, הוא זכאי להחזר נסיעות על פי התנאים והשיעורים שנקבעו בסעיף 26.9 לחוקת העבודה. הנתבעת טענה מנגד, כדלקמן - האחת, כי הנתבעת לא שבצה את התובע כמשגיח ב"מגה" וביקשה לשבץ שם את מר דוד דחבש, אלא שעל פי קביעתו של הרב ליפסקר ניתנה הוראה שלא לשבץ את מר דחבש ל"מגה" והתובע שובץ במקומו (מכתבי הנתבעת מיום 25.10.06 ומיום 1.5.08 - נספחים י' לכתב ההגנה, מכתב הרב בוסי מיום 30.4.08 באשר להוראת הרב ליפסקר שלא לשבץ את מר דחבש ל"מגה", נספח כד לכתב ההגנה). השניה, כי לתובע ניתנה האפשרות לנסוע בהסעות של סניף "מגה" וכי אין לקבל את טענתו שלפיה לא נסע בהסעה, שכן אינו יכול לשבת ליד נשים. השלישית, כי הנתבעת לא קיבלה תשלום מ"מגה" עבור נסיעותיו של המשגיח כיוון שהעמידה לרשותו הסעות, ולכן אין הנתבעת יכולה לשלם לתובע תשלום בגין רכיב זה. 52. ככלל, חייב המעביד בתשלום החזר עבור דמי נסיעות שלהן נדרש עובד לצרכי עבודתו והנעשות במסגרת עבודתו וזאת להבדיל מתשלום בגין נסיעותיו ממקום מגוריו לעבודה ולהיפך (שבעניינן קיים סעיף 26.9 לחוקת העבודה). החזר הוצאות אלה אינו מוגבל אלא עומד על שיעורן המלא כפי שהוצאו בפועל. 53. התובע בעניין זה העלה מספר גרסאות סותרות - בכתב התביעה טען כי נסע באוטובוס 4 פעמים ביום. לאחר מכן טען (במכתבו לרבנים מחודש 2/08), כי הלך ברגל או נסע ברכבו הפרטי. בעניין ההסעות טען התובע תחילה, כי לא הועלה להסעה, אחר כך טען כי הוא לא רצה בהסעה עם נשים ורק לאחרונה בסמוך להגשת התביעה נמצא פתרון לעניין זה (עמ' 19 לפרוטוקול). מתלושי השכר עולה, כי הנתבעת שילמה לתובע בגין נסיעות סך חודשי קבוע של 124 ₪. לא ברור האם מדובר בתעריף "חופשי-חודשי" באוטובוס שאם כך, אין מקום לכל תשלום נוסף. אלא שמעבר לכך, לא נסתרה גרסת הנתבעת (והתובע הודה בה לבסוף), כי רשאי היה לנסוע בהסעה שסיפקה "מגה" לעובדיה וכי כך הוא עושה עד היום (עדות מר ברודז'ק - עמ' 42 לפרוטוקול). כך או כך, אם שולם לתובע תעריף נסיעות "חופשי-חודשי" מחד, ומשסופקה לו הסעה מאידך, לא הוכיח התובע כי הוא זכאי לתשלום נוסף בגין נסיעות ל"מגה" ודין תביעתו ברכיב זה להידחות. למעלה מהצריך אוסיף, כי התובע אף לא הוכיח את ההוצאות הנטענות על ידו וגם משום כך, היה מקום לדחות התביעה. תביעה לפיצויים בגין עוגמת נפש 54. התובע טוען, כי סבל סבל רב עקב הקיצוץ הניכר בתשלומי זכויותיו שלא כדין, וזאת כאשר משכורתו הזעומה אינה מספיקה לכלכלת בני משפחתו. כן נטען, כי עוגמת הנפש היתה כפולה ומכופלת נוכח העובדה, כי התובע שימש באותה העת כיו"ר ועד העובדים וכי כתוצאה מכך שפעל לשמירת זכויות כל העובדים, התנכל לו הממונה באופן מיוחד, פגע בזכויותיו באופן אישי והפלה אותו לעומת עובדים אחרים. התובע העמיד את תביעתו בגין רכיב זה על סך של 25,000 ₪. 55. במענה לתביעה זו, מגוללת הנתבעת בכתב הגנתה ובתצהיר מר ברודז'ק מסכת ארוכה של טענות הנוגעות הן לתפקודו של התובע כמשגיח כשרות והן לתפקודו כיו"ר ועד העובדים. לטענתה - ניצל התובע את מעמדו כיו"ר ועד העובדים והעלה לעצמו ולעובדים אחרים את השכר ללא סמכות ובניגוד גמור להנחיותיה; התובע נותן שירותי השגחה לבעלי עסקים באופן פרטי המקבלים תעודת הכשר מהמועצה ומשלשל לכיסו כספים, אשר אמורים להשתלם למועצה, וזאת בניגוד למינהל תקין; התובע פעל כנגד מר ברודז'ק ובחר להפריע לו ולחבל בעבודתו תוך ניצול מעמדו כיו"ר ועד העובדים. הנתבעת מפרטת סאגה של סכסוכי עבודה ושביתות (לרבות הפסקת שירותי קבורה העולה כדי פגיעה בכבוד המת), אשר חלקם הגיעו לפתחו של בית הדין. לטענתה, שביתות אלה והפרת צווי בית הדין, נעשו בניצוחו של התובע, תוך שהלה רותם את האיגוד המקצועי לצרכיו הפרטיים על מנת להשיג זכויות, ועל מנת לפגוע בעבודתו של מר ברודז'ק ובנסיונותיו של האחרון לעשות סדר בעבודת התובע (ראה פרסומים באמצעי התקשורת - כתבה בעיתון נספח יב' לכתב ההגנה; תמליל שידור רדיו - נספח יח לכתב ההגנה). עוד טוענת הנתבעת כי נתקבלו אצלה תלונות בעלי עסקים אשר קיבלו שירותי השגחה מהתובע ושיש בהן כדי להעיד על התנהלות בלתי תקינה של התובע ועל העובדה כי אין הוא נוכח בעסקים בשעות שבעבורן הם משלמים אגרת השגחה (נספחים כא - כה לתצהיר מר ברודז'ק). הנתבעת מדגישה, כי חלק מפניות אלה נשלחו אליה עוד טרם תקופת כהונתו של מר ברודז'ק, כך שוודאי שאין לומר, כי הם קשורים ל"מסע ההתנכלות" שהתובע טוען כי נעשה כנגדו על ידי מר ברודז'ק. 56. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שוכנעתי כי אין ממש בתביעת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש. הנתבעת שהינה רשות ציבורית הפועלת על פי חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] התשל"א - 1971, ומופקדת בין היתר על תנאי העסקת עובדי המועצה, מחוייבת על פי דין לשמירה על מינהל תקין לרבות עבודה מסודרת בהתאם לדוחות נוכחות כמתחייב מחוקת העבודה ומחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958. הרושם העולה מכלל הראיות הוא, כי הרקע למערכת יחסי העבודה העכורה בין הממונה על המועצה לבין התובע טמון במדיניות שאותה נוקט הממונה להסדרת עבודת התובע, כמשגיח כשרות המועסק על ידי המועצה. ביטול שכרו ודרגתו של התובע על ידי הממונה משום שאלה שונו בתקופת המעבר ללא כל בסיס שבדין; דרישת הממונה לפיקוח, דיווח ורישום של שעות העבודה בכרטיס הנוכחות; וכן הימנעות הממונה ממתן היתר לתובע לבצע עבודת השגחת כשרות באופן פרטי - כל אלה אינם נגועים בחוסר תום לב והינם במסגרת האחריות והסמכות של מר ברודז'ק בתפקידו כממונה על המועצה. יוזכר, כי המועצה אינה נחלתו הפרטית של איש ואין להתיר מצב שבו איש הישר בעיניו יעשה. המועצה מתנהלת ולפחות, אמורה להתנהל על פי הוראות הדין. עמידתו של הממונה על קיומן של הוראות החוק, אין לראותה כ"רדיפה" או כ"התנכלות". להיפך, מהעובדות שהובאו בפני עולה, כי התובע הוא זה אשר "עיגל פינות" ולא הקפיד על מילוי הוראות הדין והממונים עליו. זאת ועוד, לא שוכנעתי כי פעולות מר ברודז'ק להסדרת שכרו ותנאי עבודתו של התובע על פי הדין, קשורות באופן כלשהו לתפקידו של התובע כיו"ר וועד עובדי המועצה ולפעילותו למען העובדים ואין לקבל את הטענה כי פעולות מר ברודז'ק כנגד התובע נעשו לאור כך שייצג עובדים אחרים וסייע להם או במטרה לפגוע בחופש ההתארגנות (עדות מר ברודז'ק - עמ' 46 לפרוטוקול). יתרה מזו, התובע לא הוכיח את הטענה, כי נשללו ממנו זכויות והוא הודה מפורשות, כי שכרו ושאר הזכויות הסוציאליות, למעט אלה המצויות במחלוקת בתיק זה, שולמו כסדרן (עמ' 10 לפרוטוקול). התובע אף לא הוכיח כי ננקטו כנגדו הליכי פיטורין או כל הליך אחר, אשר יש בו כדי לפגוע בתפקידו כמשגיח כשרות, וזאת על אף שהנתבעת הוכיחה טענותיה שלפיהן התובע פעל שלא כדין לשינוי שכרו ודרגתו בתקופת המעבר וכי קיימות טענות בעניין תיפקודו כמשגיח כשרות. מכל האמור לעיל - לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הנתבעת התנכלה לו וכי תנאי עבודתו נפגעו שלא כדין. לפיכך, אין כל בסיס לתביעתו לפיצוי בגין עוגמת נפש ודינה - להידחות. פיצויי הלנה 57. משנדחו טענות התובע לזכאותו לדרגה 10 מחד, ומשהתרשמתי כי אי שיבוצו בתקן "משגיח כשרות נודד" נבע מטעות כנה, מאידך, דין התביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר - להידחות. התביעה שכנגד 58. המועצה, התובעת שכנגד, טוענת בתביעתה שכנגד, כי התובע עובד בשירותה כמשגיח כשרות בהיקף של משרה מלאה והינו מקבל שכרו ממנה. לטענתה, בנוסף לעבודתו במועצה, שימש התובע באופן פרטי ומחוץ לעבודתו במועצה, כמשגיח כשרות של מספר עסקים אשר קיבלו תעודות כשרות מטעמה ומטעם הרבנות הראשית לישראל. לדבריה, עבודתו זו נעשתה שלא כדין על חשבון זמן עבודתו אצל הנתבעת ובגינה קיבל התובע תשלומים ישירות מבתי עסק אלו. הנתבעת טוענת, כי בשנים 1999 - 2002, כאשר הועסק התובע כמשגיח כשרות בבית המלון "נוף ערד" קיבל מהמלון תשלומים שונים כמפורט בסעיף 10 לכתב התביעה שכנגד ועקב כך סירב המלון לשלם לתובעת את תשלומי אגרת הכשרות וההשגחה שלהם היתה זכאית. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע גבה שלא כדין כספים מציבור הנזקקים לשירותיה של המועצה הדתית, וזאת במהלך ביצוע הכשרות כלים לפסח. הנתבעת טוענת, כי גביית כספים ואגרות במישרין באופן פרטי בגין שירותי השגחה שביצע התובע, מהווה ניגוד עניינים פסול ועולה כדי עבירה פלילית. 59. הנתבעת מעמידה תביעתה על רכיבים אלה - א. השבת כל הכספים שקיבל במסגרת עבודותיו הפרטיות. המועצה טוענת כי יש לחייב את התובע הן בהשבת הכספים שקיבל ממנה בגין שעות עבודה שבהן עבד באופן פרטי ולא בשירותה, הן בגין תשלומים שלא העביר לידיה אלא נטל לכיסו. המועצה סומכת תביעותיה אלה על חוק עשיית עושר ולא במשפט ועל הפרת חוזה העבודה בין הצדדים. המועצה מעמידה תביעתה ברכיב זה על הסך של 160,111 ₪. ב. פיצוי בגין הטעיית הציבור הרחב בכך שלאורך שנים ניתנו תעודות כשרות לעסקים שבהן דווח כי התובע פועל כמשגיח כשרות בעוד שבפועל לא עשה כן ובכך הביא להכשלת הציבור. המועצה מעמידה תביעה ברכיב זה על הסך של 30,000 ₪. 60. בתשובתו לתביעה שכנגד, טוען התובע כי כל מטרת התביעה שכנגד הינה להפחיד, לאיים ולהרתיעו מלתבוע את מימוש זכויותיו. לטענתו, עבודתו הפרטית כמשגיח כשרות נעשתה שלא בשעות העבודה של עבודתו במועצה; עבודתו בקשר ישיר עם בתי העסק נעשתה באישור מפורש של מנהלי המועצה ורבני העיר אשר גם פיקחו על עבודתו ונתנו לו הוראות לביצוע; הסדר זה נוצר לאור הקושי שאליו נקלעו המועצות הדתיות לשלם בעבור שעות השגחה נוספות והוא משתרע על משגיחי כשרות רבים בארץ; הסדר זה פעל בטרם נכנס מר ברודז'ק לתפקידו ונמשך עד היום; הצעת ההסתדרות לכלול את הגופים המושגחים לתוך מסגרת העבודה ולשלם לתובע גמול שעות נוספות, נדחתה על ידי הממונה. עוד טוען התובע כי ביצע את עבודת ההשגחה במועצה על הצד הטוב ביותר ובשעות מלאות כנדרש וכי עבודת השגחת הכשרות שביצע באופן פרטי לא פגעה בעבודה שאותה ביצע במסגרת המועצה, ואילו עבודת ההכשרה לפסח בוצעה בשעות הלילה ומאז ומעולם, נהוג היה כי התשלום מבוצע ישירות לידי משגיחי הכשרות. לטענת התובע, טענת "ההטעיה בכשרות", טענת סרק היא ויש לדחותה מכל וכל. התובע הוסיף וטען כי התביעה התיישנה וכי אין כל בסיס לסכומים הנתבעים. 61. התובע אישר בעדותו, כי שימש כמשגיח באופן פרטי של בתי העסק - "סטקיית הלב הרחב", "בית הלחם", "פינת האופה", מלון "נוף ערד" ו"מכולת חלמיש". עוד אישר התובע כי בתי עסק אלה קיבלו תעודת כשרות של המועצה והתמורה בגין ההשגחה שולמה על ידי בתי העסק ישירות לידיו (עמ' 6-8 לפרוטוקול). וכך העיד התובע - "ש. סטקיית הלב הרחב? ת. אני צריך להיזכר במקום הזה, זה היה מזמן. כן. אני זוכר את המקום. זה היה חודשיים שלושה. ש. איך שולמה התמורה עבור ההשגחה? ת. שולמה לי. ש. מסרת להם קבלות? ת. לא. איזה קבלה אמסור? אני לא עוסק פרטי. ש. דיווחת להכנסה הזו למל"ל ולמס הכנסה ת. לא. ש. דיווחת על ההכנסה הזו למועצה? ת. לא. לא היה מועצה. ש. בית הלחם איך בוצעה התשלום? ת. כמו סטקיית לב רחב, אותו דבר אלי. ש. עד מתי עבדת שם? ת. עד היום. ש. עד היום זה מתנהל כך? ת. כן. ש. היום יש מועצה? ת. זה לא בשעות העבודה." (עמ' 6-7 לפרוטוקול) (הדגשות שלי - י.א.ש.). בהמשך ציין התובע, כי האישור לבצע עבודות פרטיות ניתן לו על ידי רב העיר, הרב ליפסקר ז"ל, אשר דרש ממנו לעבוד במקומות אלה. התובע הפנה בעדותו למסמך נ/8. (עמ' 8-9 לפרוטוקול). באשר לאישור ראש המועצה לביצוע העבודה הפרטית, ציין התובע - "ש. תראה לי מכתב של ראש המועצה שבו הוא אומר לך שאתה יכול לקבל תשלום מן העסקים ולשלשל אותו לכיסך? ת. אין לי מכתב כזה. זה סוכם עם ראש המועצה הקודם הבהיר שאינו מוכן לשלם שעות נוספות לכן הרב העיר עשה פעולות כאלה וגם הרב השני שלח באופן פרטי על מנת לפתור את הבעיה. ראש המועצה עצמו הפריד את המקומות. הוא לא רוצה אותם במועצה." (עמ' 9 לפרוטוקול). 62. בתמיכה לטענותיו הציג התובע את המסמכים שלהלן - א. מכתבו של הרב ליפסקר שאינו נושא תאריך (נ/7) בו מצוין, כי "מחוץ לשעות העבודה עובד משגיח הכשרות מר סויסה מרדכי בכמה מקומות נוספים בעיר ערד לשמירת הלכות הכשרות במקומות אלו." ב. מכתבו של הרב ליפסקר ז"ל מיום 22.1.03, לגב' ויניג שבו הוא מציין כי הוא הורה למשגיחים ולבתי המלון שהמשגיחים יעבדו שבתות, חגים ושעות נוספות ושכרם ישולם ישירות על ידי המלונות וזאת על מנת לפתור את מצוקת המועצה שאינה יכולה לשאת בתשלום למשגיחים, מחד, ועל מנת שלא יתעורר הצורך להסיר את תעודות הכשרות מבתי המלון, מאידך (נ/8). ג. מכתבה של הגב' ויניג למר ברודז'ק מיום 29.5.08, שבו היא כותבת כי התובע קיבל אישורים לעבוד כמשגיח בעבודה נוספת, מקודמיו בתפקיד של הממונה וכי היא הציעה לממונה לא פעם בעבר לכלול את כל המקומות המושגחים בערד תחת אחריות המועצה, אך הדבר לא אושר (נ/10). ד. כן הפנה התובע למכתבו של מר ברודז'ק מיום 28.8.06 המופנה לרב יוסף אלבו ולרב ליפסקר, שלפיו הורה להחתים את כל בעלי העסק והמשגיחים שאינם עובדי המועצה על הסכם העסקה בנוסח שהוכן על ידי המועצה (נ/12). התובע צירף הסכם העסקה מיום 28.5.08 שנחתם בינו לבין "בית הלחם" ערד (נ/11). לטענתו, לפי הנוסח שהוכן על ידי המועצה, יועסק התובע כמשגיח כשרות של בית העסק בהתאם למדיניות הרב ליפסקר והוראותיו, ושעות עבודתו יהיו בין השעות 5.00 - 8.15, 13.30 - 16.00 ו-19.30 - 22.00. לטענתו, הסכם זה מלמד, כי העסקתו נעשתה בהסכמה מלאה של הממונים עליו. 63. מר ברודז'ק העיד בעניין זה, כי כל נושא העסקת המשגיחים ושכרם אינו בסמכותו של הרב אלא בסמכות המועצה (עמ' 44 לפרוטוקול). על פי עדותו, מאז מינויו לתפקיד פעל למיגור התופעה של ביצוע עבודות השגחת כשרות באופן פרטי (עמ' 47-48 לפרוטוקול). באשר למכתבו של הרב ליפסקר ז"ל (נ/8) שלפיו העבודה בתשלום ישיר מקובלת ב- 80% מבתי המלון בארץ, העיד מר ברודז'ק, כי הסדר זה חל רק כאשר המשגיח אינו עובד המועצה. לטענתו, כאשר מדובר בעובד מועצה העובד בהיקף של משרה מלאה, כדוגמת התובע, אין הוא יכול לקבל שכר נוסף ובוודאי כאשר אין הוא ממלא את מלוא מכסת שעות העבודה ומבלי שקיבל היתר מהמועצה לעבודה נוספת (עמ' 47 לפרוטוקול). באשר לחוזה ההעסקה מיום 28.5.08 שנחתם בין התובע לבין "בית הלחם" (נ/11) העיד מר ברודז'ק, כי חוזה זה נחתם ללא אישורו וכי הוא מתנגד לו (עמ' 48 לפרוטוקול). 64. ממכלול העדויות עולה, כי בעיר ערד, התקיימה מערכת כשרות שבחלקה מקבילה, בחלקה חופפת את מערך הכשרות של המועצה. תעודת הכשרות ניתנה על ידי רב העיר והמועצה הדתית; עבודת ההשגחה בוצעה בפועל על ידי משגיח עובד המועצה אך התשלום שולם לו ישירות שלא באמצעות המועצה. אין חולק כי מערך עבודה זה היה בידיעת כולם וכעולה מהראיות אף בעצימת עין של המועצה. אלא שהתנהלות זו מנוגדת להוראות סעיף 28 לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות החלה גם על עובדי המועצות הדתיות, הקובעות במפורש כי - עובד הרשות המועסק בקביעות במשרה מלאה לא יעסוק בעבודה מחוץ לשירות המועצה אלא בהיתר המועצה. היתר כזה יינתן רק בהתקיים תנאים מסוימים. עובד המועצה הדתית המבקש לעבוד עבודה נוספת נזקק להיתר המועצה. עובד המועצה כפוף מינהלתית לראש המועצה או במקרה דנן, לממונה, ואין הוא יכול לקבל הוראות או היתר לעבודה נוספת מרב העיר. סמכותו של הרב משתרעת על הפן ההלכתי בלבד. כך גם קובעות הוראות סעיף 6א לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] התשל"א - 1971, הקובעות את כפיפותה של המועצה לפסיקה ההלכתית. אין המועצה כפופה לרב במישור המינהלתי (ראה בעניין זה בג"ץ 2957/06 חנן חסן נ' משרד הבינוי והשיכון, האגף לפיתוח מבני דת, ניתן ביום 16.7.06, סעיף ט' לפסק הדין; עת"מ (ב"ש) 276/05 אלי שנה ואח' נ' ניסים חזיזה ואח', ניתן ביום 6.7.05, סעיף 5 לפסק הדין). ערה אני לכך, כי התובע פעל על פי הנחיות רב העיר ובידיעת ראש המועצה הקודם וכי הדבר נבע מקשיים בהתנהלות המועצה. משכך, אין להטיל על התובע לבדו את מלוא האחריות להתנהלות זו. אלא שמרגע שהמועצה הנוכחית ו/או הממונה עליה, הודיעו כי אין המועצה נותנת היתר לעבודה נוספת - עבודתו הפרטית של התובע נוגדת את הוראות חוקת העבודה ואף יכול שתהווה מעשה שבגינו רשאית הנתבעת לנקוט אמצעים משמעתיים. מכל מקום, משניתנה לתובע הוראה מפורשת לחדול מעבודתו הנוספת, היה עליו לעשות כן ובוודאי שאין בית הדין יכול להתירה. 65. אשר לתביעת הנתבעת להשבת הכספים שקיבל התובע מבעלי העסק - דינה להידחות. סעיף 7(ב) לחוק שירותי הדת היהודיים, התשל"א- 1971 קובע, כי "המועצה תגבה אגרות עבור שירותי הדת שהיא מספקת." מהראיות עולה, כי התשלומים שקיבל התובע באופן פרטי מבעלי העסקים שלהם נתן שירותי השגחה הינם במהותם שכר עבודה ולא אגרות בגין שירות שהמועצה סיפקה. על כן לא הוכחה טענת הנתבעת כי מדובר בכספים אשר היו מגיעים למועצה. מר יעקב כלפון, בעל המאפיה "בית הלחם", העיד כי מאז פתיחת העסק הנפיק לתובע תלושי שכר בגין התשלומים ששילם לו (עמ' 31 לפרוטוקול). גם בהסכם ההעסקה מוגדר התשלום כשכר עבודה (נ/11). כך עולה גם מעדותו של מר בנימין ליכטנשטיין, בעל העסק "סופר חלמיש", שאישר כי הוא מעסיק את התובע כמשגיח כשרות מזה כארבע שנים ושכרו משולם על פי תלושי שכר (עמ' 36-37 לפרוטוקול). 66. משמדובר בשכר עבודה ששילמו בעלי עסק לתובע, בגין עבודת השגחה שביצע עבורם, הרי אין לנתבעת כל עילה לתביעה להשבת כספים אלה לידיה. התובע ביצע עבודה ותמורתה שולם לו ואף אם מדובר בעבודה שבוצעה מבלי שקיבל היתר כדין, תרופתה של המועצה אינה במישור הכספי אלא במישור המשמעתי. יתרה מזו, טענת הגב' ויניג, כי הוצע למועצה ליטול לידיה את השגחת הכשרות על כל העסקים בעיר, וזו סירבה - לא נסתרה. משכך, גם טענת המועצה כי מדובר בכספים שנגזלו ממנה וכי התובע התעשר שלא כדין, אין לה בסיס. אשר לטענת הנתבעת שלפיה התובע גבה ממלון "נוף ערד" אגרות אשר היו אמורות להשתלם למועצה - לא מצאתי כי טענה זו הוכחה. טענת הנתבעת כי התובע נתן שירותי השגחת כשרות פרטיים בשעות עבודתו במועצה, עלתה אמנם ממסכת הראיות, אך מכיוון ששעות אלה לא כומתו וממילא לא הוכחו, לא ניתן לקזז תשלומי שכר יתר משכר התובע. עם זאת, ברור הוא כי הנתבעת רשאית לדרוש מהתובע דיווח יומיומי מלא באשר לעבודה המבוצעת על ידו והתובע חייב במסירת דיווח זה. 67. אשר לטענת הנתבעת שלפיה יש לחייב את התובע בפיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין ההטעיה החמורה שהיתה במעשיו כלפי הציבור הרחב במתן תעודות כשרות לעסקים מבלי שווידא כי המזון המוגש בעסקים אלה כשר - המדובר בטענה חמורה ביותר, אשר מן הראוי היה כי הנתבעת תבררה היטב בטרם תועלה על ידה, בפרט בנסיבות שבהן ממשיך התובע לכהן כמשגיח כשרות מטעמה של הנתבעת, תפקיד אשר חייב באמון הציבור. מכל מקום, לגופה של טענה, הרי משזו לא הוכחה ולא הובאו כל ראיות שלפיהן חלו ליקויים הלכתיים בעבודת התובע, דין טענה זו להידחות. 68. בשולי הדברים אוסיף, כי מסכת הראיות שהובאה בפני בית הדין בהליך זה מגוללת מערכת יחסים כמעט בלתי אפשרית בתחום שבו האֵמון מהווה חלק בלתי נפרד ממהות העבודה. אין לי אלא להצטער על כך שההידברות בין הצדדים לא נשאה פרי ושמועצת הפועלים במקום לא השכילה לסייע ביישוב הסכסוך. אחרית דבר 69. לאור כל האמור - א. תביעת התובע להפרשי דרגה מתקבלת כדלקמן - דרגת התובע תועמד על דרגה 8 מיום 1.1.04. מיום 1.1.06 תועמד דרגתו על דרגה 9 ומחודש 8/06 תועמד הדרגה על 9+. התובע זכאי לתשלום הפרשי הדרגה דלעיל, וכן לתוספות השכר בשיעור 4% ו- 3.6% ולתוספת השגחה בשיעור של 10% הנובעים מהפרשי דרגות אלה וזאת מיום 1.1.04. הנתבעת רשאית לקזז את הסכומים ששילמה ביתר על בסיס דרגה 10 בגין החודשים 1/04 - 4/05. הנתבעת תערוך תחשיב ההפרשים וזאת תוך 30 יום ותעביר לתובע את ההפרשים כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (28.5.08) ועד לתשלום המלא בפועל. ב. תביעות התובע לתוספת פיצול, גמול שעות נוספות, דמי נסיעות, פיצוי בגין עוגמת נפש ופיצויי הלנה - נדחות. ג. התביעה שכנגד - נדחית. ד. בנסיבות המפורטות, משנתקבלה תביעת התובע בחלקה ונדחתה ברובה, משנדחתה התביעה שכנגד, מצאתי כי מן הראוי שכל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים - תוך 30 יום. ניתן היום, ז' באב תש"ע, 18 ביולי 2010, בהעדר הצדדים. דיני עבודה