1. מהות הבקשה המבקשים ביקשו כי בית משפט יקבע שהסדר הנושים של החברות אשר אושר ביום 30.06.11, לא יחול על היחסים בינם לבין החברות בכל הנוגע להמשך תובענה בבית המשפט המחוזי בת"א 1192/09. לחלופין, ביקשו המבקשים להתיר להם להגיש לנאמן הוכחת חוב 14 יום ממועד מתן ההחלטה בבקשה. בבקשה נאמר כי המבקשים הם עורכי דין אשר העניקו במהלך השנים 2000-2001 שרותים משפטיים לקבוצת אנג'ל ולחברות עצמן בקשר לפרויקט נדל"ן בהונגריה. בפברואר 2009 הוגשה תביעה כנגד החברות ונתבעים נוספים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. התביעה הועמדה לצורכי אגרה על סך של 10 מליון ₪ (להלן: "התביעה"). מנספח א' אשר צורף לבקשה, עולה כי בין הנתבעים בתביעה נמצאות חברות נוספות מקבוצת אנג'ל ומר יעקב אנג'ל באופן אישי. בתיק הוגשו תצהירי עדות ראשית והתיק היה קבוע להוכחות בחודשים ינואר ופברואר 2012. בבקשה פורטו התאריכים הרלוונטיים: התביעה הוגשה ביום 16.02.09. ביום 07.11.10 הודיע ב"כ החברות בתיק התביעה לבית המשפט כי ניתן צו פירוק כנגד נתבעת 2, חברת לגנא הולדינגס בע"מ, וכי עו"ד כשר מונה כנאמן לחברות המשיבות בבקשה שבפניי, לצורך כינוס אסיפת נושים והצבעה על הסדר נושים. על פי הודעת הנאמן לבית המשפט ניתן היה להגיש תביעות חוב עד ליום 19.10.10. מכאן עולה כי החברות עדכנו את בית המשפט ואת המבקשים עצמם לאחר שחלף לכאורה המועד להגשת תביעות החוב. אין ספק כי החברות ידעו על ההליכים עוד ביום 26.08.10 כאשר הוגשה על ידן הבקשה להסדר נושים. בסעיף 3 להודעה שנמסרה לבית המשפט ציין ב"כ החברות כי מוסר ההודעה בודק את מי מהנתבעות הוא ימשיך לייצג וכי יעדכן את בית המשפט על כל שינוי. עדכון ניתן כ-10 חודשים לאחר מכן, רק לאחר שההסדר אושר על ידי בית משפט ולאחר שנקבע כי לא ניתן להמשיך בהליכים כנגד החברות. ביום 17.02.11 הגיש הנאמן לבית המשפט הודעה בדבר הכרעות ארעיות בהוכחות החוב. ביום 24.02.11 התקיימה אסיפת נושים במסגרתה אושרה הצעת ההסדר. ביום 27.02.11 התקיים קדם משפט בתביעה. הצדדים טענו לעניין המחלוקת וניתן היה להבין כי אין מניעה להמשך ההליכים כנגד כל הנתבעים. באותה עת לא מסר ב"כ החברות עדכון כלשהו באשר להליכי ההסדר. בהמלצת בית המשפט החליטו הצדדים לפנות לגישור. ביום 03.03.11 דיווח הנאמן לבית המשפט על תוצאות האסיפה וביום 05.05.11 הגיש לבית המשפט בקשה לאישור הסדר נושים. עוד נאמר בבקשה, כי ביום 16.05.11 התקיימה ישיבת גישור במהלכה הועלו הצעות לסיום הסכסוך. באותה ישיבה לא נאמר דבר אודות הליכי ההסדר של החברות. ביום 19.05.11 התקיים קדם משפט נוסף. ב"כ החברות הודיע כי ניתן צו פירוק כנגד נתבעת 2 וביקש לשחרר אותו מהמשך הייצוג. נאמר בבקשה כי במהלך הדיון לא דווח דבר ביחס לחברות. ב"כ החברות לא ציין כי שבועיים קודם לכן הגיש הנאמן בקשה לאישור ההסדר. מועד ההוכחות נקבע ליום 17.11.11 ובית המשפט המליץ לצדדים לקיים ישיבה נוספת בפני המגשר. ביום 30.06.11 אישר בית משפט זה את הסדר הנושים. ביום 05.09.11 הגיש ב"כ החברות בתיק התביעה הודעה לפיה אישר בית המשפט את הסדר הנושים וכי לא ניתן להמשיך בהליכים כנגד החברות הנתבעות. המבקשים טענו כי במהלך כל קיומו של ההליך המשפטי, גילו החברות את דעתן כי הן מבקשות להמשיך את ניהול התביעה באופן מנותק וללא כל קשר לבקשה להסדר נושים. ניתן היה להניח כי בקדם המשפט אשר התקיים ביום 27.02.11 תימסר הודעה מתאימה לבית המשפט, לאחר שהנאמן פירסם מספר ימים קודם לכן הכרעה מקדמית בתביעת החוב והתקיימה אסיפת נושים. החברות גם לא טרחו לעדכן כי באסיפת הנושים אשר התקיימה ביום 24.02.11 אושר ההסדר. נטען כי החברות יצרו מצג על פיו קיומו של ההליך להסדר נושים אינו משפיע באופן כלשהו על קיומו של ההליך בתיק התביעה. רק לאחר שהנאמן הגיש ביום 19.07.11 בקשה למתן הוראות על פיה לא ניתן יהיה להמשיך בהליך כנגד החברות, הודיעו החברות לבית המשפט על קיומו של ההסדר. ההחלטה לקיים את הגישור התקבלה לאחר שזמן קצר קודם לכן התקיימה אסיפת נושים. מכאן עולה כי החברות קיבלו החלטה לסיים את הסכסוך במסגרת הליך הגישור ללא קשר לקיומו של ההליך להסדר הנושים. החברות המשיכו במתווה זה גם לאחר מכן ובמהלך ישיבות הגישור הועלו הצעות כספיות לפתרון הסכסוך. המבקשים, וכך גם בית המשפט, טעו לחשוב כי אין כל מניעה להמשיך ולנסות לסיים את הסכסוך במסגרת הגישור. עוד נטען, כי במסגרת הליכי ההסדר לא הביאו החברות בחשבון את החוב למבקשים וניתן להסיק כי החברות ביקשו להשאיר את המבקשים מחוץ להסדר ולנהל את התביעה. לשיטת החברות, ככל שמדובר בתביעה שהן אינן מכירות בה הרי שהתובע אינו חלק מרשימת הנושים ומההסדר המוצע. במסגרת הבקשה להסדר לא הביאו החברות נימוקים מדוע אין לכלול את המבקשים בין כלל נושי החברה. עוד נטען כי החברות לא קיימו הוראות מחייבות המפורטות בתקנות החברות. יש לראות במבקשים כנושה מהותי ולכן היה על החברות להמציא להם את כל הבקשות אשר הוגשו בתיק. היה על הנאמן להמציא למבקשים הודעה בדבר הגשת תביעות חוב ולהמציא להם את כל המסמכים בענין כינוס אסיפות הנושים. כמו כן נטען כי החברות מנועות היום מלטעון כי לאור קיומו של ההסדר יש להפסיק את ההליכים נגדן ולמחוק אותן מכתב התביעה. לחלופין התבקשה הארכת מועד להגשת תביעת חוב. 2. תשובת החברות בתגובת החברות נאמר כי הבקשה לוקה בשיהוי של למעלה משנה. המבקשים טוענים כי לא ידעו אודות הגשת בקשת החברות להסדר ביום 26.08.10 ועל מינוי הנאמן לבדיקת תביעות חוב ביום 05.11.10. זאת למרות שפורסמו הודעות ב-3 עיתונים כדין ואף שמדובר בחברה ציבורית אשר דיווחה לבורסה ולרשות ניירות ערך אודות כל שלבי ההסדר. אין חולק כי ביום 02.11.10, לפני יותר שנה, נמסרה לעורכי הדין הודעה מפורשת על הגשת הבקשה להסדר ועל מינוי נאמן. רק ביום 15.11.11, לאחר שההסדר כבר אושר והחל ביצועו, הגישו עורכי הדין בקשה לאורכה להגשת הוכחת חוב. נראה כי השיהוי היה מכוון. עורכי הדין סברו כי אם ימנעו מהגשת תביעת חוב הרי שלאחר אישור ההסדר יתיר להם בית המשפט להחריג את תביעתם נגד החברות מן ההסדר ולנהל אותה בנפרד. מדובר בהתנהלות בחוסר תום לב. המבקשים הם עורכי דין אשר מנהלים תביעת ענק במושגי שכר טרחת עורכי דין. המבקשים עקבו או יכולים היו לעקוב אחר הפרסומים התכופים בעיתונות, לרבות הודעות רשמיות של החברות ב-4 הזדמנויות שונות וכן דיווחים מיידיים ופומביים לבורסה. בית המשפט אישר לנושים אחרים, אשר איחרו בשבועות ספורים, להגיש את תביעת החוב באיחור. אולם, במקרה הנוכחי מדובר באיחור של למעלה משנה ובהתנהגות שאינה תמת לב. עוד נאמר כי המבקשים כלל לא הציגו הסכם שכר טרחה בינם לבין החברות והחברות צורפו לתביעה ללא עילה ל-4 נתבעים אחרים כדי להפעיל לחץ. עיקר התביעה מופנה כנגד הנתבע 1, יעקב אנג'ל, אשר לטענת עורכי הדין כרת אתם הסכם שכר טרחה אישי. בכתב התביעה נאמר כי הנתבע הציג את עצמו כמי שעומד בראש קבוצה של חברות בניה הבונות בארץ ובחו"ל. הקשר עם הנתבע היה אישי והוא מעולם לא ציין בפני המבקשים כי הוא פועל בשם חברה זו או אחרת או כי חברה כלשהי תהיה אחראית לשלם את שכר טרחתם. הסכם שכר הטרחה נשלח לקבוצת אנג'ל והנתבע חתם עליו באופן אישי. עוד נאמר בתביעה כי הנתבע היה הגורם המרכזי והיחיד שהתחייב לשלם את שכר טרחתם של המבקשים. אין גם מקום לטענתם של המבקשים כי הם נושים מהותיים וכי היתה חובה להודיע להם באופן ישיר ולא באמצעות פרסום בעיתונות אודות הבקשה להסדר. הדין שולל טענה זו שכן נושה מהותי הוא מי שהחברה חבה לו חוב אשר במועד הבקשה עולה על סכום של 100,000 ₪ או מהווה 10 אחוז מסך החובות של החברה שאינם חובות מובטחים. המבקשים היפנו בבקשה לסך החובות שאינם מובטחים אשר נבדקו על ידי הנאמן ודווחו על ידו בהכרעה ארעית מיום 17.02.11 בסך של כ-541 מליון ₪. תביעת המבקשים הועמדה על ידם על סכום של 10 מליון ₪. כלומר, פחות משני אחוז. גם אם תעשה הבחינה לפי החובות שהנאמן הכיר בהם, בסך כ-360 מליון ₪ הרי שתביעת המבקשים היא פחות מ-3 אחוז. אין גם מקום לטענת המבקשים כאילו הצהרה של החברות בבקשה להסדר כי הן אינן מכירות בתביעת המבקשים, משמעה כי החברות מבקשות להחריג את עורכי הדין מהליך ההסדר. פרשנות זו סותרת את עקרון השוויון בין הנושים. אין גם בהסכמת החברות לגישור כדי לבסס טענה בדבר כוונה להחריג את התביעה מההסדר. הליך הגישור התייחס לכלל הנתבעים ולא רק לחברות. כמו כן, לא התבקשה הקפאת הליכים וכל עוד לא אושר ההסדר - עמדה האפשרות שהוא לא יאושר וזאת מבלי לפטור את מי מהנושים מלהגיש תביעת חוב. ההסכמה לגישור ניתנה ביום 27.02.11, כאשר הבקשה לאישור ההסדר הוגשה ביום 05.05.11. הגישור לא צלח וכאשר הציע בית המשפט בישיבה מיום 19.05.11 לקיים ישיבת גישור נוספת, הפנה ב"כ הנתבעות פעם נוספת להודעה מיום 02.11.10. כמו כן המבקשים אינם עומדים בחריג להארכת המועד, שהיא בקשתם החלופית, להגשת תביעות חוב בנסיבות מיוחדות בהן יוכיח הנושה כי לא יכול היה לדעת אודות המועד להגשת תביעות חוב. הכוונה היא למצבים בהם הוכח כי מעשה הטעיה אקטיבי מצד החייב, להבדיל משתיקה בלבד, הוא שמנע מהנושה להבין כי החייב מצוי בהליך חדלות פרעון. לעורכי הדין המבקשים היו אינספור הזדמנויות, לפני הודעת ב"כ הנתבעות ביום 02.11.10 וגם לאחריה, להגיש בקשת אורכה להגשת תביעת חוב. החברות פרסמו, כאמור, לאורך כל התקופה, מודעות בעיתונות כדין הן על הגשת בקשה להסדר, הן על מינוי הנאמן, הן על כינוס אסיפות נושים והן הודעה בדבר הגשת בקשה לאישור ההסדר. אין מקום לטענה כי החברות מנעו מעורכי הדין את המידע הרלוונטי. המבקשים בחרו ביודעין, במשך למעלה משנה, לא להגיש תביעת חוב לנאמן ולא בקשה להארכת מועד להגשתה. הליך הסדר הנושים הוא הליך קולקטיבי בו פועלים כלל הנושים במסגרת אחת. בבסיסו של הסדר הנושים עומד עקרון העל שהינו השוויון בין הנושים. המשך התביעה או הגשת תביעת חוב כעת היא פגיעה בעקרון השוויון בין הנושים ובצפיית החברות לגדור את חובותיהם במסגרת הסדר הנושים. מחדלו של נושה שלא הגיש הוכחת תביעת חוב בזמן הוא מהותי ולא פרוצדוראלי. בתגובה לתשובה זו טענו המבקשים כי את חוסר תום לב יש לייחס לחברות ולא למבקשים. במשך תקופה של מספר חודשים המשיכו החברות לנהל את תיק התביעה ואף נטלו חלק בישיבת גישור שהתקיימה כאמור ביום 16.05.11, מספר ימים לאחר שהנאמן הגיש לבית המשפט בקשה לאישור הסדר הנושים. נטען כי החברות הטעו את המבקשים וגרמו להם לחשוב כי ההליכים בתיק ממשיכים כסדרם. עוד נטען כי המבקשים הם נושים מהותיים וכך סווגו על ידי החברות במסגרת הבקשה. המועד להגשת תביעות החוב טרם חלף שכן בית המשפט לא קבע דבר בכל הנוגע למועד הגשת התביעות. 3. עמדת הכנ"ר בעמדתו של הכנ"ר נאמר כי לא ברור מדוע רואים עצמם המבקשים שונים מכלל הנושים אשר הגישו תביעות חוב, ומה הבסיס המשפטי המקנה להם כביכול אפשרות להחריג את עילת תביעתם מכלל ההסדר. הכנ"ר סבור כי אין לאשר את הבקשה ואף אין לקבל את הבקשה להגשת תביעת חוב לאור העובדה שהמועד להגשת תביעות חוב חלף ממזמן. מעמדם של המבקשים אינו מעמד על אשר מקנה להם אפשרות להחריג את התביעה. השאלה האם יש בידם עילת תביעה כנגד החברות או כנגד מר אנג'ל אינה רלוונטית שכן לא הוגשה תביעת חוב, לא הוצג הסכם שכר טרחה ואין מקום לדון לגופו של ענין בתביעה. דרך המלך היתה להגיש תביעת חוב ולכל הפחות בקשה להארכת מועד, וכן להגיש במקביל את הבקשה הנוכחית ולא להמתין במשך יותר משנה מהגשת הבקשה ואישור ההסדר ולהגיש אותה כעת. אין כל מקום לטענה בדבר חובת הודעה שונה מזו שבוצעה כלפי כלל הנושים. ההסדר עצמו מקויים ועומד בפני סיום וכך גם מלאכת בדיקה והכרעה בתביעות החוב. לא יעלה על הדעת כי נושים יסגלו לעצמם דפוס בו יבחרו כראות עיניהם, ללא קשר למציאות המשפטית, מתי ובאיזה הליך לנקוט. במסגרת תגובה זו סבר הכנ"ר כי על החברות לתת מענה לסוגיית הגישור. כלומר, מדוע נטלו חלק בגישור והאם אכן במסגרת הגישור לא גילו כי עומדת בפני בית המשפט בקשה לאישור הסדר נושים. 4. הדיון במעמד הצדדים במהלך הדיון נחקר עו"ד יצחק סגל אשר אישר כי נודע לו על הליכי הסדר הנושים בהודעת עורך דין כהן בישיבת בית המשפט מיום 07.11.10. לאחר שעיין בהודעה עצמה, אשר צורפה לבקשה, אישר עו"ד סגל כי ראה את ההודעה אשר נמסרה לבית משפט במסגרת תיק אזרחי 1192/09. עו"ד סגל גם אישר כי להודעה זו צורפה הודעתו של הנאמן כפי שפורסמה בעיתונות, בדבר ההליכים להגשת תביעות חוב. עו"ד סגל נשאל מדוע לא הוגשה תביעת חוב לנאמן משהתקבלו אותם מסמכים מיום 02.11.10. תשובתו היתה כי עו"ד כהן מסר את ההודעה לבית משפט, לא ביקש את הפסקת ההליך ובית המשפט קבע שהוא יתייחס להודעה בישיבה הקרובה. לדבריו, הסיק מכך שלא צריך היה להגיש תביעת חוב. על בסיס ההודעה ועל בסיס התייחסות ביתה משפט בתביעה האזרחית, בה אמר כי הוא יתייחס בישיבה הבאה, טען עו"ד סגל כי "הנחתי שלא צריך להגיש תביעת חוב באותו שלב". עוד נאמר על ידי עו"ד סגל בחקירתו כי בישיבה לאחר מכן דיבר עו"ד כהן, ב"כ הנתבעים בתביעה, על המשך הליכי הגישור כאשר הוא לא החריג את היצוג שלו מאותה חברה לגביה ניתנה ההודעה. עו"ד סגל העיד כי לא עקב אחרי הדיווחים של אנג'ל משאבים שהיא חברה ציבורית נסחרת החייבת בדיווח. עו"ד סגל אף הניח כי הפעם הראשונה בה ביקשו המבקשים את מסמכי הסדר הנושים היתה בספטמבר 2011. ב"כ המבקשים חזר וטען כי יש לראות במבקשים כנושים מהותיים ולכן היתה חובה על פי התקנות להמציא להם, לאורך כל ההליך, מסמכים שונים. לדבריו, אם מפרידים את הודעת הנאמן בדבר ההכרעות הארעיות בהוכחות החוב בין שתי החברות, מסתבר כי החוב של חברה 2 הוא 38 מליון ₪. לכן, לאור העובדה כי התביעה שהוגשה על ידי המבקשים היא בסך 10 מליון ₪, מדובר על חוב שהוא מעל 10 אחוז לפחות לגבי החברה השניה. ב"כ החברות ציין כי אין מחלוקת שביום 02.11.10 נמסרה הודעה ספציפית למבקשים על ההליכים במסגרת התביעה. לגבי הטענה בדבר היות המבקשים נושה מהותי, הרי שמדובר בסכום תביעה אותה חילקו המבקשים עצמם על פני 6 נתבעים. הם איחדו את שתי החברות ולכן אי אפשר להפריד ביניהן. לאור זאת אין מקום לטענה בדבר היותם של המבקשים נושה מהותי. מדובר בגורם אשר ידע בפועל על ההסדר. כמו כן, היה על המבקשים לדעת על ההסדר שכן מדובר בעורכי דין והיו דיווחים בכל שלב במהלך השנה. המבקשים בחרו שלא להגיש תביעת חוב ולהגיש בקשה שנה לאחר שההסדר לא רק אושר אלא גם בוצע, ואז להגיש בקשה להחריג אותם מההסדר ללא טעם מיוחד ואף בקשה להארכת מועד. העובדה כי המשיך להתנהל הליך במקום אחר אינה מעידה דבר לגבי החובות המפורשות בדין בדבר הגשת תביעת חוב, לגבי מי שרוצה להיכלל בהסדר נושים שלא אושר באותו שלב. מי שהימר על כך שההסדר לא יאושר לא יוכל לבוא בטענות אלא לעצמו. גם ב"כ הכנ"ר טענה כי המבקשים עצמם אינם יכולים להישמע בטענה כי החברות לא פעלו על פי התקנות, שכן הם מתעקשים להוציא את עצמם מהחובה לפעול על פי התקנות כפי שפעלו כלל הנושים. הויכוח מתי ניתנה ההודעה או על ידי מי ניתנה ההודעה אינו רלוונטי עוד שכן אין חולק שהמבקשים ידעו בפועל על הגשת הבקשה להסדר והמשיכו בהליכים מול עורך דין אשר ייצג 6 נתבעים ולא רק את שתי החברות אשר נמצאות בהליך הסדר הנושים. המבקשים אף לא הגישו כל הודעה לבית המשפט או בקשה להתיר להם להמשיך לנהל הליך משפטי בנפרד מהליך חדלות הפרעון, ואף לא הגישו כל הודעה לנאמן או לב"כ החברות במסגרת הליך ההסדר. יש להניח כי לאור העובדה שחברה אחת משתי החברות נכנסה לפירוק והשניה נכנסה להליך של כינוס בחרו עורכי הדין, בניגוד לתקנות, להגיש בקשה לבית המשפט להחריג את חובם ובמקביל להגיש בקשה לארכה להגשת תביעת חוב - אשר לא הוגשה עד היום בפועל. הליך מעין זה אינו הליך דיוני קיים. ב"כ הכנ"ר התייחסה אף לענין הסכם שכר הטרחה ונראה לדבריה כי אין לראות במבקשים כמי שנכנסים בשעריו של בית המשפט. ב"כ המבקשים חזר והפנה להסדר שכר הטרחה אשר נחתם בין המבקשים לבין מר יעקב אנג'ל. עוד ציין ב"כ המבקשים כי כאשר בית המשפט שדן בתביעה ציין כי ידון בהודעה בישיבה הבאה, לא טרחו החברות לדווח כי יש כבר הסדר נושים וביקשו להמשיך לנהל הליך של גישור. לא ניתן להתעלם מהמצג שהחברות יצרו. יש להניח כי אם היו המבקשים מקבלים הודעות היו מתעוררים ומבינים. במקרה הנוכחי נעשה ניסיון להרדים את המבקשים ולהסתיר מידע. עוד טען ב"כ המבקשים, כי המועדים להגשת תביעות חוב לא חלפו שכן מדובר במועד שלא נקבע על ידי בית משפט אלא על ידי הנאמן. 5. דיון והחלטה א. המסגרת הנורמטיבית בספרם הקפאת הליכים הלכה למעשה מבהירים המחברים ו' אלשיך ו-ג' אורבך כי דיני הקפאת הליכים כמו דיני הפירוק כוללים מגבלה של זמן להגשת תביעות חוב. אולם, בניגוד לדיני הפירוק ופשיטת הרגל בהם נקבע בחיקוק מועד של שישה חודשים להגשת תביעת החוב, הרי שהתקנות בעניין הקפאת הליכים על פי הוראת סעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") - מותירות את המועד להגשת תביעות חוב לקביעתו של בית המשפט. הגבלת המועדים מלמדת כי אחריה חלה מעין התיישנות של תביעות החוב. ההלכה הפסוקה קובעת כי מחדלו של נושה שלא הגיש הוכחת חוב בזמן הוא מחדל מהותי ולא פרוצדוראלי "הגורר אחריו אובדן מוחלט של זכות התביעה שלו כנגד החברה, תהא מוכחת ומוצדקת ככל שתהיה". (עמ' 501). מבהירים המחברים כי ההנמקה החשובה בענין זה היא שהן לנושים והן לחייב קמה זכות מהותית כי לאחר התקופה הקבועה בחוק לא יוטרדו עוד בתביעות חדשות. החריג היחיד והמצומצם לכך הוא הארכת מועד להגיש תביעה אשר תינתן על ידי בית משפט בנסיבות מיוחדות - אם יוכיח הנושה כי לא יכול היה לדעת אודות המועד להגשת תביעות חוב. מובהר כי מדובר בדרך כלל במצבים בהם הוכח כי מעשה הטעיה אקטיבי מצד החייב הוא שמנע מן הנושה להבין כי החייב מצוי בהליך חדלות פרעון. מובהר כי מאחר ומדובר במועד שנקבע על ידי בית משפט, הרי שגם היכולת להאריך את המועד או להחריג ממנו, גמישה ורחבה יותר מהאפשרות לחרוג ממועד שנקבע בחיקוק. באשר לשיקולים השונים בעניין הארכת המועד להגשת תביעת חוב במסגרת הליכי הקפאת הליכים או הסדרים, נערכה הפנייה להחלטה אשר ניתנה בפש"ר (תל אביב) 1594/04 בש"א 21258/04) יוסף משה מהנדסים אדריכלים וקבלנים בע"מ נ' רואה חשבון ברדיצ'ב בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים של חברת טלמניע בע"מ,. כב' השופטת אלשיך (כתוארה אז) הבהירה במסגרת אותה החלטה כי הבעיה המונחת בפניה הינה בעיה משפטית עקרונית - האם ועד כמה ראוי להחיל על היכולת להאריך מועד בהקפאת הליכים (בקשה לפשרה או הסדר), דין דומה לזה שקבעה ההלכה הפסוקה בעניין סעיף 71 (ב) לפקודת פשיטת הרגל כפי שהוחל אף בפירוק חברה. מדובר למעשה בעניין דומה אשר נועד להשיג הצבת רף קשיח לגיבוש מצבת תביעות החוב, אשר מעבר לו קמה כאמור הן לנושים והן לחייב זכות מהותית שלא להיות מוטרדים עוד בתביעות חוב חדשות. כב' השופטת אלשיך הבהירה כי השאלה איננה פשוטה ויש טעמים לכאן ולכאן. הביטוי העמום "טעמים מיוחדים" נתון מעצם מהותו לפרשנות ושיקול דעת של בית המשפט לפי נסיבות המקרה והמדיניות השיפוטית הראויה בכל תחום. בהחלטה נערכה סקירה של ההבדלים בין פירוק להקפאת הליכים. הובהר כי בהקפאת הליכים - אינטרס ההסתמכות של החברה החייבת והנושים על סופיות וגיבוש מצבת הנשייה הוא קריטי ומהותי לאין ערוך מאשר בפירוק ואף עולה על אותו אינטרס בפשיטת רגל. במסגרת הקפאת הליכים ובהסדר נושים מן הראוי להתחשב בכך שהמטרה לשקם את החברה החייבת, אגב הסדר, היא מטרה ראשית אשר יכולה להיות מסוכלת אם תאמץ הפסיקה גישה ליבראלית מידי כלפי נושים המאחרים להגיש תביעות חוב. היכולת לחזות את שיעור הדיבידנד הצפוי לכל קבוצת נשייה, מסתמכת על היחס בין מצבת הנשייה לסכום המוצע במסגרת ההסדר. לצד שיקול זה יש שיקולים המושכים לכאורה לכיוון מנוגד. המועדים אשר נקבעים במסגרת הקפאת הליכים הם כאמור מועדים הנקבעים לפי החלטת בית משפט. מועדים אלה נוטים להיות קצרים באופן ניכר מאותם שישה חודשים הקבועים בהליכי פירוק ופשיטת רגל. לכן, הסיכוי שנושים של חברה יחמיצו את המועד הקצר הוא גדול מאשר בפירוק. אין גם אפשרות להניח כי כל נושה יהיה חייב להידרש למצבם של החייבים בתקופה של שבועות בודדים. עוד ציין בית המשפט את הגמישות הקיימת כאשר מדובר במועד שנקבע על ידי בית משפט. למרות שבמקרה הנוכחי קיימת הוראה מיוחדת המגבילה לכאורה את הגמישות ודורשת טעמים מיוחדים יש בכל מקרה לקחת את ההבדל בחשבון. בהקפאת הליכים קיים אף חשש לניצול לרעה של הרף הקשיח בידי החברה. קיים חשש כי ההליך ינוצל בידי בעלי מניות חסרי תום לב, אשר מבקשים להשתמש בהליך השיקום כהליך של שמיטת חובות, כאשר בסופו של דבר הם ירכשו את החברה בעצמם בין אם במישרין ובין באמצעות עיסקה סיבובית. לסיכום (סעיף 8 להחלטה) נאמר כי על הפתרון בכל האמור בהארכות מועד להיות גמיש יותר מאשר ההלכה הקיימת בפירוק או בפשיטת רגל, ולגלות יותר התחשבות בנסיבות המקרה. גם כאן מן הראוי ליתן תוקף לרצון המחוקק ולכן חובה להקפיד שלא להפוך את הארכת המועד לכלל בדרך של פרשנות מקלה מידי. יש לאמץ את הקביעה כי אי ידיעה בתום לב מצד הנושה, אין בה כשלעצמה כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד - קל וחומר שלא כאשר האיחור אירע בשל התרשלות הנושה. בית משפט קבע כי כאשר דנים בהקפאת הליכים יש גם לשיקול את השיקולים הבאים: - מידת האיחור ביחס לאורך המועד שקצב בית המשפט להגשת תביעות חוב וכן המהירות בה הגיש הנושה את תביעת החוב לאחר שנודע לו על הקפאת ההליכים. שיהוי לאחר מועד זה, ולו שיהוי קצר, מהווה שיקול מכריע אשר יביא לדחייתה לאלתר של הבקשה להארכת מועד. זאת במיוחד אם מיום הידיעה הפוזיטיבית ועד להגשת תביעת החוב - חלפה תקופת זמן העולה על המועד המקורי שהוקצב להגשת תביעות החוב. - מידת השפעת תביעת החוב החדשה לאור היקפה על הסדר הנושים. - עמידת החברה בדרישת התקנות בכל האמור לחשיפה מלאה ובתום לב של רשימת נושיה. כאשר מדובר בנושה שקיומו ידוע לחברה, אין הצדקה להשמטתו מרשימת הנושים. לגופו של עניין, נקבע בעניין יוסף משה כי למרות שהחברה לא כללה את המערערת ברשימת הנושים, ולו כנושה נטענת אשר טענותיה מוכחשות על ידי החברה, קיים טעם מכריע אשר מכוחו ראוי לדחות את הערעור - העובדה שהמערערת איחרה את המועד של 45 יום להגיש תביעת חוב, גם אם ייקבע כי מניין המועדים מתחיל מהמועד בו ידעה באופן פוזיטיבי על הקפאת ההליכים: - "למחדל שכזה אין כל הצדקה, ודי בו כדי לקבוע כי המערערת יכולה וראוי היה כי תגיש את תביעת חובה תוך עמידה במועד - למצער במועד מאוחר זה... מן המפורסמות הוא שבכל האמור בטעמים מיוחדים לאיחור, קובעת ההלכה הפסוקה, באופן חד משמעי, כי מרגע בו הסתיים הטעם המיוחד, חובה על הנושה לפעול ללא דיחוי ובאורח מיידי - ואף אין זה וודאי כלל ועיקר כי עומדת לרשותו מלוא התקופה המקורית". ב. בחינת טענות המבקשים - טענת המבקשים בדבר היותם נושים מובטחים. אינני רואה כל מקום לטענה זו של המבקשים. כפי שכבר ציינתי לעיל, הגישו המבקשים עצמם את התביעה כנגד כל החברות וביניהן החברות המשיבות בבקשה. בכתב התביעה נטען כי אחריות כל הנתבעים כלפי המבקשים בגין תשלום שכר טרחה הינה אחריות ביחד ולחוד. האבחנה אשר עשו המבקשים בין החובות של שתי החברות היא אבחנה מלאכותית שאין לה כל מקום. בעניין זה מקובלת עלי לחלוטין עמדת החברות כי סכום התביעה בסך 10 מיליון ₪ אותה הגישו המבקשים כנגד כל החברות יחד ולחוד, מהווה פחות מ- 2% מסך החובות שאינם מובטחים אשר נבדקו על ידי הנאמן ודווחו בהכרעתו הארעית מיום 17.2.11 בסך של כ- 541 מיליון ₪. סכום התביעה מהווה ופחות מ- 3% אף אם הסכום ייבחן על יסוד החובות שהנאמן הכיר בהם בהכרעתו הארעית בסך של כ- 360 מיליון ש"ח. יתרה מזאת, על פי הדוחות המאוחדים של החברות מיום 30.9.09 עמד הונן העצמי של החברות על 270 מיליון ₪. החוב הנתבע על ידי המבקשים מהווה פחות מ- 4% מסכום זה. לכן אין לראות במבקשים כעומדים בהגדרת נושה מהותי על פי סעיף 168 לבקשה להסדר, בו נאמר כי נושים אשר חוב המבקשות (החברות - ד.ק.) כלפיהם מהווה פחות מ- 15% מהונה העצמי נכון ליום 30.9.09 של החברה הרלוונטית סווגו כנושים לא מהותיים. - טענת המבקשים כי יש להחריג אותם מהסדר הנושים. אין מקום לראות בהמשך ההליכים המשפטיים בין המבקשים לבין שישה נתבעים כנגדם הוגשה התביעה כל עוד לא אושר הסדר הנושים - כמצג או הטעייה כלשהי מצד החברות בדבר רצונן או הסכמתן להמשך ניהול התביעה כלפי החברות ללא קשר להסדר הנושים. אין כאמור מחלוקת כי גם אם לא ידעו המבקשים על הגשת הבקשה לכינוס אסיפות נושים אשר הוגשה באוגוסט 2010, בעקבות הפרסומים אשר נעשו כדין, הרי שנודע למבקשים, כפי שעולה מעדותו של עו"ד סגל, על ההודעה אשר נמסרה לבית המשפט בו התנהלה התביעה בנובמבר 2010. ביום 7.9.11 ניתנה אכן החלטה על ידי כב' השופטת שבח בה נאמר "אתייחס להודעה, במידת הצורך, בישיבה הקרובה". בהחלטה זו כשלעצמה לאחר מסירת ההודעה אין כדי להצביע על מצג כלשהו מצד החברות, לא כלפי בית משפט שדן בתביעה ולא כלפי המבקשים עצמם, על פיה ממשיכה התביעה להתנהל ללא כל קשר להסדר הנושים, אשר בשלב זה עדיין לא קרם עור וגידים אלא היה בגדר הצעה בלבד. אסיפת הנושים עצמה התקיימה ביום 24.2.11 ובמסגרתה אושרה הצעת ההסדר. בישיבת קדם משפט אשר התקיימה ביום 27.2.11 טרם דיווח הנאמן לבית המשפט על תוצאות האסיפה, דיווח אשר נעשה ביום 3.3.11. רק ביום 5.5.11 הגיש הנאמן לבית המשפט בקשה לאישור הסדר הנושים. בישיבת קדם משפט אשר התקיימה ביום 27.2.11 הסכימו אכן הצדדים לפנות לגישור. בהקשר זה חשוב לחזור ולציין את העובדה כי מדובר בתביעה כנגד שישה נתבעים כאשר החברות נתבעות יחד ולחוד עם ארבעה נתבעים אחרים. ישיבת הגישור לא הצליחה, כפי שהודיעו הצדדים בישיבת קדם משפט נוספת אשר התקיימה ביום 19.5.11. באותה ישיבה הורה בית משפט על עיכוב הליכים כנגד הנתבעת 2, לגנא הולדינס בע"מ, כנגדה ניתן צו פירוק. בית המשפט קבע את התיק להוכחות. עם זאת, יש להתייחס לאמור בסעיף 7 להחלטה "לאור ההתפתחויות העובדתיות המתרחשות שלא בשליטתנו, דהיינו, מצבן של החברות הנתבעות, מוצע לצדדים לקיים ישיבה נוספת בפני המגשר על מנת שהתביעה תסולק בסכום כספי שישולם על אתר" מכאן עולה בבירור כי אין מקום לטענת המבקשים בסעיף 10.2.4 לבקשה על פיה, למרות שנמסרה הודעה על מינוי נאמן ביום 7.11.10, הרי שמהתנהלות החברות לאחר מכן - ניתן היה להבין כי החברות סולבנטיות וכי ברצונן לסיים את הסכסוך במסגרת תיק התביעה ואולי גם במסגרת הגישור. נראה כי בית המשפט היה ער לחלוטין למצבן הכלכלי של חלק מהחברות. לכן אף הדגיש בפני הצדדים כולם, לרבות המבקשים, את הצעתו לנסות לסיים את ההליך כנגד כל הנתבעים בסכום כספי. הצעה זו, תוך התייחסות למצבן של החברות, נעשתה על ידי בית משפט למעלה מחודש לפני שאושר הסדר הנושים, כאשר על כל הליך וכל בקשה שהוגשה לבית משפט של פש"ר פורסמו הודעות כנדרש. כל זאת, כאמור, לאחר שנמסרה ההודעה בדבר הגשת בקשה לעצם כינוס האסיפות, הודעה לה היו המבקשים מודעים לחלוטין. לאור כל האמור לעיל, אינני רואה כל מקום לטענת המבקשים כי יש לקבוע שהסדר הנושים איננו חל עליהם, וכי הם רשאים להמשיך את התביעה כנגד כל הנתבעים כולל החברות. - הבקשה להארכת מועד. גם לבקשה זו אין כל בסיס ומקובלת עלי לחלוטין עמדת הכנ"ר כי המבקשים נקטו בהליך דיוני שאיננו קיים. גם אם נתייחס למועד מתן ההודעה ביום 2.11.10 כמועד הרלוונטי לעניין ידיעתם של המבקשים, וזאת כאמור למרות הפרסומים שנעשו קודם לכן, אין כל הסבר או הצדקה לאי הגשת הוכחת חוב או הגשת בקשה להארכת מועד, אלא כשנה מיום שנודעו ההליכים למבקשים, כאשר כבר אושר ההסדר ואף מצוי בשלבי ביצוע מתקדמים. בהקשר זה אינני רואה מקום לטענה כי יש לייחס משמעות של ממש לעובדה כי המבקשים לא צויינו כנושים, ולו רק כנושים שהחוב כלפיהם הוא במחלוקת. אין ספק כי רצוי ונכון לציין גם נושים שטענותיהם מוכחשות. אולם, אין להשוות את המקרה הנוכחי לעניין שנדון בפש"ר 1524/02 די.סי תעשיות נייר ופלסטיק בע"מ אליו היפנו המבקשים בבקשה. באותו עניין דובר בחייב אשר הטעה באופן פוזיטיבי את הנושה באשר לקיומם של הליכי כינוס אשר התנהלו נגדו. שם דובר בנושה אשר הגיש תובענה כנגד החייב וניהל נגדו הליך פעיל, כאשר החייב אינו מודיע לנושה או לבית משפט על כך שניתן צו כינוס בעניינו. במקרה שבפניי, המבקשים הם אלה שהגישו את התביעה כנגד הנתבעים אשר כללו את החברות. אין ספק כי המבקשים עצמם היו ערים לכך כי יש להם נשייה שנויה במחלוקת כלפי כל הנתבעים וגם כלפי החברות - כפי שעולה בבירור מההליכים שהתקיימו בבית המשפט במסגרת התביעה. יתרה מזאת, במקרה הנוכחי, בניגוד לעניין שנידון בענין די.סי, נמסרה הודעה בדבר מצבן של החברות עוד בשלבי קדם משפט מוקדמים. אינני רואה גם כל מקום לטענת המבקשים, כפי שהעיד עו"ד סגל בחקירתו הנגדית, כי ההחלטה שלא להגיש הוכחת חוב או לבקש במועד בו ניתנה ההודעה לבית משפט אורכה להגשתה - התבססה על כך שעו"ד כהן, אשר מסר את ההודעה, לא ביקש את הפסקת ההליך ועל כך שבית המשפט קבע שהוא יתייחס להודעה בישיבה הקרובה. באותו שלב, כאמור, טרם אושר הסדר הנושים. לכן לא היה כל מקום כי עו"ד כהן יבקש את הפסקת ההליך כנגד החברות. הפסקת ההליך רלוונטית רק לאחר אישורו של בית המשפט את הסדר הנושים, אישור אשר ניתן, כאמור, רק ביוני 2011. גם אמירתו של בית המשפט אשר דן בתביעה כי יתייחס להודעה, במידת הצורך, בישיבת קדם המשפט הבאה - אין בה כדי להוות הצדקה כלשהי שלא להגיש הוכחת חוב על ידי המבקשים. הטענה כי על בסיס ההודעה והתייחסות בית המשפט הניח עו"ד סגל שלא צריך להגיש תביעת חוב באותו שלב, איננה עולה בדרך כלשהי בקנה אחד עם האמור בהודעה שפורסמה בעיתונים על ידי הנאמן, בהתייחס להצעת הסדר הנושים בעניינן של החברות, וקביעת הוראות בדבר הגשת הוכחות חוב. כפי שכבר ציינתי לעיל, מחדל של נושה שלא הגיש הוכחת חוב בזמן הוא מהותי ולא פרוצדוראלי. אם נחזור לקביעותיה של כב' השופטת אלשיך (כתוארה אז) בעניין יוסף משה, הרי שמידת האיחור במקרה הנוכחי היא משמעותית ביותר, אף אם נקבע את מניין המועדים מהמועד בו ידעו המבקשים באופן פוזיטיבי על הליכי ההסדר. אין למחדל כל הסבר ויש להחיל את הקביעה כי מרגע בו הסתיים הטעם המיוחד, חובה על הנושה לפעול ללא דיחוי ובאורח מיידי. אין לאפשר לנושה לעשות דין לעצמו ולא להגיש הוכחת חוב במועד ולבוא בדיעבד, מספר חודשים לאחר שאושר הסדר הנושים, ולטעון כי יש מקום להאריך את המועד ולאפשר לו להגיש את הוכחת החוב באותו שלב. אין לשכוח כי מדובר במבקשים שהם עורכי דין. עם זאת, העיד עו"ד סגל כי לא עקב אחר הדיווחים של חברת אנג'ל משאבים בע"מ, שהיא חברה ציבורית נסחרת החייבת בדיווח, בעניין הסדר הנושים למרות ההודעה אשר נמסרה בעניין זה בנובמבר 2010. עו"ד סגל אף העיד כי הוא מניח שהפעם הראשונה בה ביקשו המבקשים את מסמכי ההסדר היתה בספטמבר 2011. להתנהלות מעין זו אין כל הצדקה. אין לראות בה לא רק טעם מיוחד אלא גם לא טעם כלשהו המצדיק את הארכת המועד. התוצאה היא כי דין הבקשה להידחות. המבקשים יישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות החברות בסך 7,500 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד מועד התשלום בפועל. ניתנה היום, 16 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. תביעת חובחוב