תביעה לקבלת פיצוי כספי בסך של כ-160,000 ₪ במסגרת פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל שרכשה התובעת 1 מהנתבעת. אקדים ואומר כי מצאתי שיש לדחות את התביעה וזאת לאחר ששוכנעתי כי הכיסוי שנרכש על ידי התובעת לא כלל לידה מוקדמת בחו"ל או טיפול בתינוק ושהתובעת הייתה ערה לסייגי הפוליסה שנמסרו לה טלפונית. הנסיבות שהביאו לכריתת חוזה הביטוח התובעת 1, ילידת 1977, נשואה לתובע 2. ב-1/10/06 - יום ראשון בשבוע - טסו בני הזוג לטיול בן חמישה ימים בטורקיה. במועד הטיול הייתה התובעת בהריון, בשבוע ה-27 להריונה, ולכן ביקשה לרכוש ביטוח נסיעות לחו"ל הכולל הרחבה להוצאות הקשורות בהריון. התובעת פנתה לחברת הנסיעות ממנה רכשה את הכרטיס (הדקה ה-90) שהפנתה אותה למוקד קופת חולים כללית ומשם הופנתה לנתבעת. התובעת התבקשה להציג אישור רופא נשים שאין מניעה רפואית לנסיעה. אישור הרופא התקבל ביום רביעי, 27/9/06 והועבר לנתבעת. ביום חמישי, 28/9/06 - שלושה ימים לפני הטיסה - התקיימה שיחה טלפונית בין התובעת לבין נציגת הנתבעת שבמהלכה נרכשה פוליסת הביטוח. שיחה זו, שהיא בלב המחלוקת בתיק, הוקלטה והוגשה לבית-המשפט יחד עם תמלילה. תוכן השיחה אינו שנוי אפוא במחלוקת ועיקר לענייננו הוא בחילופי הדברים הבאים: "נציגת הנתבעת: התכנית מכסה כל הוצאה רפואית שהיא בלתי צפויה עד 600,000$, כן? התובעת: או-קיי. נציגת הנתבעת: יהיה כיסוי לגבי ליקוי הריון עד 50,000$. התובעת: ממממ נציגת הנתבעת: המטען האישי יכוסה עד 1,750$, או-קיי, אבל מה שחשוב לי ליידע שהביטוח לא מכסה לא לידה מוקדמת או טיפול בעובר או בוולד. לזה אין כיסוי. התובעת: או-קיי בסדר." בעקבות שיחה זו נשלח לתובעת בפקס מסמך כללי המאשר את רכישת הפוליסה ("הרשימה") ובו נכתב, בין השאר, "כיסויים מיוחדים - הריון עד 50,000 דולר". לא נרשמו ברשימה הסייגים שהועלו בשיחה הטלפונית. הפוליסה עצמה נשלחה בדואר ונוכח סמיכות הזמנים - הפוליסה נרכשה ביום חמישי והטיסה היתה ביום ראשון בבוקר - הגיעה לבית התובעים רק לאחר הטיסה. הלידה בטורקיה ב-2/10/06, יום לאחר שהגיעה לטורקיה, חשה התובעת ברע. התובעת פונתה למרפאה קרובה שם אובחנו דלקת והתייבשות ובהמשך החל דימום. התובעת פונתה לבית-חולים בו ילדה את בנה - איתי. התינוק נולד פג במשקל של 1,042 גרם ובשל הלידה המוקדמת והמשקל הנמוך נזקק לטיפול מיוחד בפגיה. ב-12/10/06 לאחר שהתייצב מצבו הוטס לישראל באמבולנס אווירי. נעצור להפוגה קצרה ונציין, לשמחת כולנו, כי למרות האירועים הדרמטיים של לידתו לאיתי ולאימו שלום. נשוב לענייננו ונאמר כי התובעים נדרשו לשלם לבית-החולים בטורקיה סכום של 25,000$ ואילו עבור הטיסה הרפואית הם שילמו סכום של 35,752 ₪. אלו הם, בעיקרם, סכומי התביעה שבפנינו. עם חזרתם ארצה פנו התובעים לנתבעת ולאחר דין ודברים הסכימה הנתבעת, לטענתה לפנים משורת הדין, לכסות את הוצאות האשפוז של התובעת, כולל הלידה עצמה, ולפצות את התובעים בסכום של 1,150$ בגין הוצאות אלו ובשל קיצור הטיול [מכתב מ-27/11/06]. הנתבעת סירבה לפצות את התובעים בגין הטיפול בתינוק והטסתו ארצה בטענה שטיפול בתינוק אינו מכוסה בפוליסה. תוכן הפוליסה והמחלוקות שבין הצדדים העובדות שפורטו עד-כה אינן שנויות במחלוקת וכך גם העובדה שהפוליסה שרכשה התובעת, אינה מקנה, על-פי לשונה, פיצוי בשל לידה מוקדמת או טיפול בתינוק. הפוליסה הבסיסית כלל אינה מכסה סיכוני הריון באשר הם ואילו בהרחבה שרכשה התובעת נרשמו התנאים והסייגים הבאים: 3. ההיריון ...... אירועים מהשבוע ה-27 עד וכולל שבוע 30 להריון עד לסך 50,000$ וכן הפסד פיקדון או ביטול הנסיעה בהתאם לסעיף 7 בפוליסה וקיצור נסיעה בהתאם לסעיף 5 בפוליסה בלבד ש: א לא יכוסו שמירת הריון, לידה ובדיקות שגרתיות יזומות. ב.ההיריון לא עבר את השבוע ה-30 בו. ג. נסיעת המבוטחת אושרה מראש בכתב על ידי רופא המטפל בארץ. ד. לא יכוסו הוצאות אשפוז והוצאות רפואיות בגין טיפול בוולד או עובר או פג. הנתבעת נסמכת על הסייג שבסעיף 3.ד שלעיל ועל-כך שהסייגים נמסרו לתובעת מבעוד מועד בשיחה הטלפונית. התובעים מצדם טוענים שורה ארוכה של טענות הנוגעות לתוקף הפוליסה וליידוע התובעת בדבר סייגיה. טענתם המרכזית היא שהנתבעת לא הודיעה לתובעת על חריגי הפוליסה כנדרש בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (חוק חוזה הביטוח) ושהתובעת לא הבינה את החריגים בשיחת הטלפון שהתקיימה. עוד נטען כי החריג שבפוליסה נוגד את תקנת הציבור, כי מדובר בחוזה אחיד פסול, כי יש לפרש את ההסכם על פי ציפיותיה הסבירות של התובעת, כי חברת ביטוח אחרת (הראל) הסכימה לבטח את הנתבעת גם ללא החריג וכי שיקולי מדיניות משפטית מחייבים פיצוי התובעים וקבלת התביעה. בחנתי את הטיעונים השונים ואף שטיעוניהם המשפטיים של התובעים מקובלים עלי בעיקרם יישומם בנסיבות המקרה מחייב את דחיית התביעה וזאת משום שהתרשמתי שהתובעת הייתה ערה היטב לחריג שבפוליסה ולכך שהפוליסה אינה מכסה מצב של לידה מוקדמת ואת הוצאות הטיפול בתינוק - שהן למעשה ההוצאות הנתבעות בענייננו - אולם לא יחסה לכך חשיבות משום שלא סברה כי תלד בשבוע ה-27 להריונה. האם הנתבעת הפרה את חובת היידוע והוידוא? טענתם המרכזית של התובעים היא, כאמור, שהנתבעת הפרה את החובה ליידע את המבוטח על חריגי הפוליסה ושכתוצאה מכך הבינה התובעת כי הביטוח מכסה כל סיכון הנובע מהריון ולא הייתה ערה לסייגים לגבי לידה מוקדמת וטיפול בתינוק. חלקה המשפטי של טענה זו אינו יכול להיות שנוי במחלוקת. חובתו של מבטח לפרט ולהבליט סיגים שבפוליסה מעוגנת בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח וגם בתי המשפט הבהירו והדגישו שטעמה של החובה הוא בפער שבין מבטח למבוטח והצורך להגן על מבוטחים מפני חוזים רחבי היקף הכוללים תניות נסתרות ששוללות את הפיצוי (רע"א 3577/93 הפניקס נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70, 83 [1994]). יתרה מכך, נפסק כי על המבטח מוטלת חובה להסב תשומת לבו של מבוטח לתנאי הפוליסה בדרך שתהא מובנת לו (ע"א 4819/92 אליהו נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 773 [1995; וראו בהרחבה ע"א 11081/02 דולב נ' קדוש [2007], בפרק העוסק ב"חובה סטוטורית להבליט הגבלות"). הלכות אלו יפות כמובן לענייננו, אולם לאחר שבחנתי את עובדות המקרה מצאתי כי הנתבעת מילאה את חובתה שבדין ויידעה את התובעת כי הפוליסה אינה חלה על לידה מוקדמת וטיפול בתינוק. התובעת היתה מודעת לסייגים ובחרה לרכוש את הפוליסה בכל זאת - בחירה סבירה אם מתחשבים בשלב המוקדם יחסית שבו היה הריונה. אכן, בעדותה טענה התובעת כי לא הבינה את תוכן הסייגים שלא הודגשו בשיחה ולכן "בקשר להריון הבנתי שאני מכוסה לכל סיבוך אפשרי שקשור בהריון והלידה" אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם תוכן השיחה הטלפונית ממנה עולה שהתובעת משתתפת פעילה בשיחה ומודעת היטב לתוכנה. כך, בחלקה הראשון של השיחה שעסק במחיר הביטוח, שואלת התובעת שאלות, מבקשת הבהרות, מציינת סכומי כסף שנאמרו לה בשיחה קודמת ומבררת לגבי הנחות שהיא זכאית להן בשל היותה חברה בביטוח כללית מושלם. בהמשך מפרטת נציגת הנתבעת את היקף הכיסויים, לרבות הכיסוי המיוחד לגבי הריון ומציינת במפרש כי "מה שחשוב לי לידע שהביטוח לא מכסה לא לידה מוקדמת או טיפול בעובר או בוולד. לזה אין ביטוח". התובעת עונה לפרט זה במילים - "או-קיי בסדר", ולהבדיל מסוגיית המחיר היא אינה שואלת שאלות ואינה מבררת פרטים כלשהם. אינני מקבל את טענת התובעת (שעלתה בעדותה ובסיכומים) כי נושא החריג הוצנע ביחס לנושאים אחרים ושורבב לשיחה באופן אגבי. מצאתי כי הדברים הועלו באופן גלוי ומודגש ("מה שחשוב לי ליידע...") וכל אדם סביר היה שומע את הדברים, שם לב אליהם ומבין אותם. ניכר שהתובעת הבינה היטב את סוגיית המחיר וסביר ששמה-לב והבינה גם את נושא החריג, אולם הואיל ותרחיש הלידה המוקדמת לא היה צפוי מבחינה רפואית ("לא באמת יודעים להסביר מה קרה, זה היה משהו לא צפוי, הייתי אצל רופא נשים שבוע לפני הטיסה והכל היה תקין, היה סיבוך לא צפוי, לא יודעים להסביר למה" [עמ' 6, 14-16]) ואפשרות הלידה לא היתה ריאלית בעיניה (ראו עדותה בעמ' 14 לפרוטוקול) לא ייחסה לכך חשיבות ולא ביקשה לרכוש ביטוח שיכסה טיפול בתינוק אלא רק סיכונים המתאימים לשלב ההיריון בו נמצאה, היינו - סיבוכים הקשורים בהריון עצמו ולא בלידה שבעקבותיו. התובעים מעלים בנושא זה שתי טענות נוספות. האחת נוגעת לבטלות התנאים משום שהפוליסה המלאה לא הומצאה להם לפני נסיעתם, והאחרת נוגעת לכך שהסייגים לא נרשמו ברשימה שנשלחה להם בפקס. אין בידי לקבל שתי טענות אלו. אשר למשלוח הפוליסה המלאה - ברי כי אדם הרוכש ביטוח נסיעות לחו"ל ביום חמישי בשבוע אינו יכול לצפות לקבל את הפוליסה המלאה עד לנסיעתו ביום ראשון בבוקר. בדיוק למצבים מסוג זה חוקק סעיף 2(ב) לחוק חוזה הביטוח הקובע כי עד להמצאת הפוליסה חלים התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח. במקרה זה הוכח כי לנתבעת אין פוליסה המכסה הריון ולידה בחו"ל ומכאן ש"התנאים הסבירים אצל אותו מבטח" אינם מכסים לידה מוקדמת וטיפול בוולד. ממילא, כאמור, הסייג הנוגע לטיפולים אלה נמסר לתובעת טלפונית והיא הסכימה לו. אשר לכך שהסייגים לא פורטו ב"רשימה" שנשלחה לתובעת בפקס -אכן אין ברשימה פירוט של התנאים והחריגים אלא נרשם בה באופן כללי שהיא כפופה לחריגים שבפוליסה. עם זאת, ברי כי לא ניתן לכלול ברשימה את מכלול החריגים והתנאים שבפוליסה שאז לא היה הבדל בינה לבין הפוליסה עצמה. מכל מקום, במקרה הנוכחי הסייג הרלוונטי הובהר לתובעת בצורה טלפונית ובאופן ברור ודי בכך כדי לעמוד בחובת גילוי והיידוע שנדרשה בחוק ובפסיקה. טענות התובעים לביטול החריג בהיותו נוגד את תקנת הציבור וכן תניה מקופחת בחוזה אחיד התובעים טוענים כי אי-כיסוי לידה מוקדמת וטיפול בתינוק נוגדים את תקנת הציבור ועל כן יש לבטל חלק זה בפוליסה, זאת בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. לטענתם התובעת רכשה "כיסוי ביטוחי מיוחד להריון, כאשר כיסוי זה כמעט ולא היטיב את מצבה. הוצאות הכרוכות בהפלה היו מכוסות בלאו הכי בכיסוי הבסיסי שהעניקה הנתבעת... והכיסוי הנוגע ללידה מוקדמת, להוצאות הכרוכות בוולד, ללידה צפויה ולטיפולים שגרתיים או צפויים, אינם מכוסים לשיטת הנתבעת". מטעם זה, כך סבורים התובעים, התניה אינה סבירה לחלוטין, ריקה מתוכן, ולכן נוגדת את תקנת הציבור. באורח דומה ממשיכים וטוענים הם כי יש לבטל החריג מאותם טעמים בשל היותו תניה מקפחת בחוזה אחיד. גם במקרה זה טענותיהם המשפטיות של התובעים מבוססות בדין ובפסיקה אולם התקשיתי לקבל את יישומן במקרה הנוכחי. חוזה הביטוח שנכרת בין הצדדים על מכלול תנאיו, סייגיו ועלויותיו מהווה איזון בין הצרכים והסיכונים שנטלו על עצמם הצדדים לחוזה - המבטח והמבוטח. "המבוטח וחב' ביטוח רוכשים כל אחד סיכון וסיכוי תמורת תשלום דמי ביטוח על יסוד אפשרות התרחשות מקרה ביטוח בעתיד, שאין לדעת אם יתרחש. דמי הביטוח נקבעים על פי חישוב אקטוארי הבנוי על הערכת הסיכון והסיכוי שלוקחים על עצמם שני הצדדים. מערכת הסיכונים והסיכויים מתומחרת במסגרת חישובי הפרמיות ותגמולי הביטוח" [ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס [2003]). אכן, אין ספק כי מערכת היחסים בין הצדדים אינה שוויונית ולכן יש לבחון את הסיכונים והאיזונים באופן שיגן על המבוטח, אולם נקודת המוצא לבחינה היא הסיכון המבוטח ויכולתם של שני הצדדים להעריכו. במקרה הנוכחי הסיכון המבוטח לא כלל את הטיפול בתינוק אך מנגד נכללו בו סיכונים וסיבוכים הנובעים מן ההיריון עצמו. טענת התובעים כי מדובר בכיסוי ריק מתוכן נטענה בעלמא ואינה מתיישבת עם מציאות החיים. כך למשל, אישה בהריון הנוסעת לחו"ל וחשה ברע עלולה להיזקק למכלול בדיקות והוצאות כספיות ובהן בדיקת רופא, בדיקות מעבדה, בדיקות דימות (אולטרא סאונד) וכיוצ"ב, וכל אלו עלותן בצידן. היא עלולה להזדקק גם לאשפוז בבית-חולים בחו"ל ולהטסה באמבולנס אווירי לישראל. כל אלה היו מכוסים בפוליסה ככל שהם נוגעים לתובעת לפני הלידה [ראו עמ' 19 בפרוטוקול, בחקירת נציגת הנתבעת]. נזכור כי עיקר ההוצאות הנתבעות נובע מהטיפול בתינוק (שלא היה מבוטח) ולא מהטיפול בתובעת עצמה וכי הנתבעת הודיעה כי היא נכונה לשאת בהוצאות הטיפול בתובעת למרות שמדובר בלידה. על רקע ממצאים אלה לא מצאתי, והדבר גם לא הוכח, שהתובעת רכשה ביטוח ריק מתוכן באופן הנוגד את תקנת הציבור או באורח המהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. העובדה שאשת המכירות אינה סוכנת ביטוח לטענת התובעים העובדה שנציגת הנתבעת שהשלימה את העסקה אינה סוכנת ביטוח מאיינת את חוזה הביטוח מיסודו. התובעים סמכו טענותיהם על סעיף 14 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981 לפיו אדם שאין בידו רישיון לא יעסוק בביטוח. אלא שסעיף זה עוסק ברישוי מבטחים והתובעים לא הבהירו מהו הקשר שבין מתן רישיון לחברות ביטוח לבין סגירת העסקה הטלפונית שהוסכמה מראש בין המבטחת לבין המבוטח וגם פסק הדין היחיד שעליו הסתמכו התובעים (ת.א. (ת"א) דגא נ' מגל טורס בע"מ [2003]) אינו תומך בעמדתם העקרונית של התובעים. יתרה מכך, התובעים זימנו לעדות נציגה מטעם חברת ביטוח אחרת (הראל) ומעדותה נלמד כי גם את פוליסות הביטוח של הראל ניתן לרכוש ללא מעורבות סוכן ביטוח, באמצעות סוכני נסיעות, מוקד קופת חולים ובאתר האינטרנט של החברה, היינו - מדובר בפרקטיקה מקובלת. התובעים שמבקשים כי תקבע קביעה עקרונית וגורפת לפיה אין תוקף להסכמי ביטוח שנכרתו בעסקה טלפונית מול נציג שירות שאינו סוכן ביטוח כשלו אפוא מלהרים את הנטל העובדתי והמשפטי המאפשר קביעה עקרונית שכזו, שיש לה גם השלכות רוחב מעבר לתיק הנוכחי, ועל כן יש לדחות את טענתם. יתרה מכך, התובעים גם לא הראו כי מעורבות סוכן ביטוח היתה עשויה לשנות את התוצאה הסופית ונוכח תוכן השיחה, שלא הצריך מענה על שאלות מטעם התובעת, ספק בעיני כי זהו המצב. לעניין זה אפנה למסקנתו של כב' השופט סטולר בפרשת דגא הנ"ל שם נמצא כי "התקלות, המחדלים ועגמת הנפש שהיו מנת חלקם של הצדדים בתיק זה היו נחסכים אם הפוליסה הייתה מונפקת על ידי סוכן ביטוח אשר עבר הכשרה מתאימה. מן הסתם סוכן ביטוח מוסמך היה מודע למשמעות תשובת המבוטח, מקפיד לשאול את המבוטח שאלות ענייניות ומקפיד לקבל תשובה ראויה ולתעדה". ניתן לראות כי מסקנה זו התבססה על עובדות המקרה ואינה רלוונטית לענייננו. העובדה שחברת הראל מנפיקה פוליסות הכוללות לידה מוקדמת וטיפול בתינוק התובעים הציגו פוליסת ביטוח של חברת ביטוח אחרת (פוליסת "דרכון זהב" של חברת הראל) שכוללת כיסוי עבור לידה מוקדמת בחו"ל כולל טיפול בוולד עד 50,000$. בבית-המשפט העידה נציגה מטעם הראל, גב' נאווה צרף, ומעדותה עלה כי הראל מוכרת מספר פוליסות לחו"ל ובהן כיסויים שונים להריון ולידה שהרחב שבהם כולל לידה מוקדמת בחו"ל. גב' צרף לא התבקשה על ידי התובעים להציג את עלות רכישת הפוליסה המורחבת והיא לא ידעה לפרטה בבית-המשפט. אציין כי עיון בפוליסה גופה מעלה כי מדובר בפוליסה שנועדה לטיסה עד לשבוע ה-32 להריון וכי הפוליסה של הנתבעת היא לטיסה עד לשבוע ה-30 בלבד. התובעים סבורים כי די בכך שחברת ביטוח אחרת מנפיקה ביטוח להוצאות התינוק כדי לקבוע שמבטח סבירה היה מסכים לבטח את התובעת בגין לידה מוקדמת וטיפול בתינוק ומכאן להוביל לקביעה שהתנהלות הנתבעת הנה בלתי סבירה ובטלה מיסודה. גם טענה זו לא הוכחה. כפי שפורט למעלה, חוזה הביטוח מהווה נקודת איזון של הסכמות הצדדים, והעובדה שחברות ביטוח שונות מנפיקות פוליסות בהיקפים שונים ולשלבים שונים של ההיריון פירושה תחרות ולא דווקא אי-סבירות של אחת החברות. במקרה הנוכחי לא מצאתי כי עצם העובדה שהראל מנפיקה כיסוי נרחב יותר הופכת את התנהלותה של הנתבעת לבלתי סבירה, בוודאי כשכלל לא הוכח מהי עלות הביטוח המורחב של הראל וכשנמצא כי שלבי ההיריון המכוסים שונים זה מזה. עוד אוסיף כי התובעת עצמה לא ערכה סקר שוק טרם כריתת חוזה הביטוח, לא בדקה מהם הכיסויים בחברות השונות ולא נתנה דגש לרכישת כיסוי שיכסה לידה מוקדמת ואת הוצאות התינוק [עמ' 12, 29]. סיכום ביניים על רקע כל האמור לעיל שוכנעתי כי התובעת היתה מודעת היטב לטיב הכיסוי אותו רכשה ולעובדה שכיסוי זה אינו כולל לידה מוקדמת וטיפול בוולד. הדברים הובהרו לתובעת בשיחה טלפונית בצורה ברורה ומפורשת, וטענות התובעת, שנטענו בדיעבד, כי לא נתנה דעתה למגבלה זו אינן סבירות בעיני. התובעת לא סברה כי קיים סיכוי ללידה מוקדמת בשלב כה מוקדם בהיריון ולכן לא ייחסה לסוגיה זו חשיבות ולא מצאה לנכון לרכוש ביטוח שיכסה גם את אפשרות הלידה המוקדמת והטיפול תינוק. הנזק הכולל וכיסויי הפוליסה לשלמות התמונה הוספתי ובחנתי את נזקי התובעים ואת כיסויי הפוליסה. אשר לעלויות הטיפול בבית-החולים בטורקיה - התובעים הוכיחו כי מדובר בטיפול שעלותו 25,000$ ואף הציגו העברת כספים מתאימה. אלא שמדובר בכיסוי עבור הוצאות הלידה והטיפול בוולד שאינם מכוסים בפוליסה. עם זאת מובהר כי ככל שהייתה מתקבלת טענתם הבסיסית לגבי הכיסוי הוכח שיעור התשלום. הטסה רפואית - התובעים הוכיחו כי עלות ההטסה רפואית עמדה על 35,752 ₪. לטענתם הואיל והטסה אווירית נכללת בין כיסויי הפוליסה הם זכאים לפיצוי בגינה. אינני מקבל טענה זו. בהתאם לפוליסה "הפוליסה מכסה הוצאות הטסה במטוס אמבולנס שהיו הכרחיות לפי קביעת רופא, בגין אירוע שאינו נמנה על חריגי הפוליסה". במקרה זה האירוע נמנה על חריגי הפוליסה וההטסה נועדה לתינוק ולא לאם. אציין כי ככל שהיה נקבע כי ההטסה נועדה בשל מצבה של התובעת הייתי מקבל את טענת התובעים, אולם, כאמור, ההטסה נועדה בשל מצבו של התינוק שהוצאות טיפולו אינן מכוסות בפוליסה. קיצור הטיול - התובעים מבקשים סכום של 3,012 ₪ בגין קיצור הטיול. אין חולק כי הפוליסה מקנה פיצוי בגין קיצור הטיול אך גם פיצוי זה כפוף לכך שהאירוע הביטוחי עצמו אינו נכלל בין חריגי הפוליסה וכי התאונה או המחלה מבוטחים בביטוח. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה. אציין כי אני ער למשמעות הכלכלית של הדחייה על התובעים ולכן נעשו מאמצים להביא את הצדדים לעמק השווה. עם זאת, משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות לא נותר אלא להכריע הכרעה בינארית במחלוקת והכרעה זו אינה נוטה לטובת התובעים. אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעים לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 15,000₪. ניתן היום, ‏כ"ג ניסן תשע"ב,‏ 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. לידהביטוח נסיעות לחו"ללידה מוקדמת