ידיעה על בעיות ברכב לפני רכישה

תביעה כספית בעילה חוזית, נזיקית ועשיית עושר ולא במשפט הוגשה בגין מצג שווא במכירת רכב כחדש, אשר התגלה לתובעת כי הוא לקוי בגין כתמי צבע שלא ניתן להסירם. לטענת התובעת, היה ידוע לנתבעת כי הרכב פגום ואף בוצעו בו תיקון עובר למכירתו. הנתבעת נהגה בחוסר תום לב והערימה קשיים בבירור הליקוי שהתיקונים בו, רק החמירו את הנזק. לפיכך, דורשת התובעת פיצוי בגין נזקיה בסך של 160,000 ₪ ממנו יש לקזז סך של 80,539 ₪ בגין תגמולי ביטוח ששולמו לה עקב גניבת הרכב. הנתבעת, דוחה את טענותיה של התובעת. הרכב, נמסר לתובעת במצב תקין לחלוטין כפי שהיא אישרה בעצמה, בטופס המסירה. מבדיקת הרכב עלה שנקודות לבנות שהתגלו בו, נוצרו מגורם חיצוני שאינו קשור לנתבעת ואינם באחריותה. למרות זאת ניאותה הנתבעת לבצע טיפול 'פוליש ווקס' ברכב לאור פנייתה של התובעת ולאור טענותיה של התובעת לאחר אותו טיפול, הוצע לה לפנים משורת הדין לבצע צביעה מקורית של הרכב במימונה של הנתבעת ותשלום בגין שיעור ירידת ערך של הרכב עקב הליקוי בצבע ולחילופין, הוצע לה לרכוש רכב בעסקת "טרייד אין". התובעת , דחתה את ההצעות ולאחר גניבת הרכב, מששולמו לה תגמולי ביטוח לא נגרם לה נזסק כלשהו, המוכחש כשלעצמו. השתלשלות העניינים לפי טענות הצדדים: התובעת, רכשה מהנתבעת ביום 2.9.2009 רכב מסוג סיאט איביזה STYLANCE , שנת יצור 2009 מ.ר. 26-001-67 (להלן - "הרכב"). למרות שהיא שלמה סך של 105,900 ₪ נמסר לה הרכב באיחור, רק ביום 24.9.09 ומד אוץ הראה 5 ק"מ (נספח א-ו לכתב התביעה). במענה לפנייתה לנתבעת לפי טענתה בנוגע לקילומטראג' נאמר לה כי הרכב אוכסן בארץ ועבר בדיקות תקינות וכשירות. רק משנימצא תקין, הוא נמסר לחזקתה. התובעת טוענת כי מייד, עם קבלת הרכב, היא הבחינה בכתמים לבנים (דמויי תרחיף לבן) על הרכב. היא לא ייחסה לכך חשיבות, משסברה כי מדובר בהצטברות אבק על הרכב הצבוע. בחלוף מספר ימים, לאחר ניקוי הרכב הופתעה לפי גרסתה לגלות כי נותרו הכתמים הלבנים לאחר שטיפת הרכב. אי אז התעורר חשדה, שסופק לה רכב פגום ובאיכות צביעה ירודה ולקויה. התובעת טוענת כי שבוע לאחר קבלת הרכב לידיה, כבר ביום 1.10.2009 , היא הלינה בפני הנתבעת בנוגע לליקוי בצבע . הנתבעת, טיפלה בפנייתה לדידה, בסחבת תוך הטרחתה לפנות לגורמים שונים אצלה. ביום 11.10.2009 , כ- 17 יום מיום קבלת הרכב, הודה מנהל המוסך באזניה, כי קיימת בעיה עם הרכב אך סירב לפרט את הגורמים לכך והודיעה כי יש לבצע פוליש לרכב. בדיעבד, הוברר כי טיפול פוליש החמיר את נזקי הצבע ברכב בשל טיפול רשלני ובלתי מקצועית לפי דבריה. בלית ברירה, בחלוף 40 יום מיום קבלת הרכב , ביום 2.11.09 הודיעה התובעת לנציג בכיר של הנתבעת (חזי) על ביטול העסקה ולחילופין תבעה קבלת רכב חדש. בקשותיה סורבו והוצע לה ע"י הנתבעת "צביעה נקודתית". ביום 27.11.09 פנתה התובעת לשמאי והתברר לה לשיטתה, כי קיימים פגעי צבע חמורים בייצור הרכב וכי ליטוש יתר שבוצע בו גרם לנזק בלתי הפיך ברכב (נספחים ז-ט לכתב התביעה). לאור האמור, טוענת התובעת כי הנתבעת יצרה בפניה מצג שווא לפיו היא מוכרת לה רכב יוקרתי ואיכותי ובפועל, מכרה לה רכב פגום ולקוי. אילו ידעה על אותם פגמים מראש, לא היתה רוכשת את הרכב. התובעת, מלינה גם כנגד התנהלותה של הנתבעת שסרבה לתת לה פיצוי על מלוא נזקיה וההליך נוהל תוך כדי ניסיון להסתיר מעיניה ומבית המשפט, מסמכים בעלי משקל ראייתי המעידים כי הרכב טופל ע"י הנתבעת, בטרם מסירתו לידיה. רק לאחר חלוף מס' חודשים ממועד פנייתה לנתבעת לגילוי מסמכים, הוצג בפניה ביום 12.5.11 (בתצהיר גילוי מסמכים) תיעוד של "כרטיס הרכב". התובעת טוענת כי ממסמך מס' 2, תיעוד פעולה 0707 , היא למדה כי אין סיום לתהליך בדיקת פגיעות חיצוניות. מכאן עולה לדידה, כי ישנם ממצאים לליקויים במעטפת החיצונית של הרכב, שלא הסתיימה בדיקתם וללא אישור סופי על תקינות. במסמך מס' 3 , בתיעוד פעולות A862 ו- A864 בפח ובצבע בכנפים ובדלתות נמצא שחלקים אלו, עברו תיקוני פחחות וצבע , עובר למסירת הרכב לידיה (נספחים ב1 ו- ב2 לסיכומי התובעת). לפיכך, התבקש פיצוי בסך של 160,000 ₪ בגין נזקיה ממנו יש להפחית את הפיצוי המשוער בסך של 80,539 ₪ מחברת "הראל" בגין גניבת הרכב, מיום 26.11.11 (נספחים א, ג ו- ד לסיכומי התובעת). מנגד טוענת הנתבעת, כי היא היבואנית הבלעדית בישראל לרכבים מסוג סיאט. ביום 2.9.09 רכשה התובעת את הרכב וביום 24.9.09 , לאחר פחות מ- 15 יום מביצוע מלוא התמורה בגין הרכישה, נמסר לתובעת הרכב לאחר שעבר את כל הבדיקות על ידי הנתבעת. לאחר שהתובעת בעצמה בדקה אותו ומצאה אותו תקין לשביעות רצונה וחתמה על טופס מסירה, היא קיבלה אותו לידיה. בד בבד, עם מסירת הרכב לידי התובעת נמסרה לה גם תעודת אחריות, שתוקפה למשך שנתיים (נספח א' לכתב ההגנה). הנתבעת טוענת כי לאחר 17 יום ממועד המסירה, ביום 11.10.09 , הלינה התובעת על קיומן של נקודות לבנות בצבע הרכב. הרכב הוכנס למוסך ומבדיקתו עלה שהנקודות הלבנות נוצרו מגורם חיצוני, שאינו קשור לנתבעת או באחריותה. הדבר, אושר גם על ידי מר אופיר בורוכוביץ וחזי ברהום, נציגי המכירות שמסרו לתובעת את הרכב. משהתגלו הנקודות לאחר חלוף מעל שבועיים ממועד המסירה, היא אינה אחראית להיווצרותן לדידה. למרות זאת היא ניאותה לטפל בכך ובוצע פוליש לרכב, שגרם למספר שריטות קלות לרכב. לפיכך הוצעה לתובעת לפנים משורת הדין, צביעה מקורית בהתאם להנחיות היצרן ותשלום בגין ירידת ערך רכב בגין הצביעה או לחילופין, רכישת הרכב במחיר מחירון בעסקת "טרייד אין". התובעת, מסיבותיה היא , סירבה להצעות ועמדה על החלפת הרכב בחדש. הנתבעת, הכחישה בטיעוניה כי היה ידוע לה על ליקויים ברכב עובר לביצוע עסקת המכר. פעולותיה היו בתום לב בביצוע העסקה והיא לא הטעתה את התובעת באשר לטיבו של הרכב . התובעת, לא הודיעה על אי התאמה בממכר בהתאם להוראות הדין ולא עשתה כן, בזמן סביר לשיטתה. לחילופין, גם אם יש לבטל את המכר הפיצוי, צריך שיהא לפי מחירון רכב משומש , בניכוי דמי שימוש ראויים בתקופת השימוש. הנתבעת טענה כי המומחה מטעם בית משפט קבע כי לא ניתן לדעת מה מקור הכתמים שנתגלו על הרכב זאת, כתוצאה מניסיון התיקון ובאופן דומה נקבע ע"י שאר המומחים. לפיכך התובעת לא הוכיחה את תביעתה ודינה להידחות. גם אם יקבע כי היא אחראית לנזק והעיסקה תבוטל, משנגנב הרכב והתובעת קיבלה תגמולי ביטוח בסך של 80,549 ₪ לא ניתן לבטל את העסקה ולהשיבו לידי הנתבעת. בנוסף, אויין רכיב נזק של ירידת ערך של הרכב , מאחר והתובעת קיבלה את מלוא מחיר המחירון בפיצוי ששולם לה ע"י המבטחת. זאת ועוד לטענתה של הנתבעת, בכרטיס רכב נכתב אמנם כי בוצעו עבודות פח וצבע, אך בכך אין כדי להוכיח את טענותיה של התובעת בדבר ליקוי ברכב עובר למכירתו. בדלת הקדמית הימנית ובמראה של הרכב , נתגלתה לפי גרסת הנתבעת שריטה שטופלה באופן מקצועי ויעיל, הא ותו לא (נספח ב' לסיכומים). כמו כן, כרטיס הרכב הוחלף בין הצדדים במסגרת גילוי מסמכים ואין הוא יכול לשמש כראיה משלא הוגש כדין. דיון ומסקנות: ביום 29.8.2011 ניתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני שהושג בין הצדדים, לפיו לא יישמעו ראיות ופסק הדין יינתן לפי כתבי בי-דין וסיכומי הצדדים. מועד הופעת הכתמים הלבנים על הרכב: לפי גרסתה של התובעת היא הבחינה בכתמים לבנים ברכב מיד עם קבלתו ורק ביום 1.10.09 הלינה על קיומם, בפני הנתבעת (סעיף 11 לכתב התביעה וסעיף 9 לתצהירה). הנתבעת, הודתה כי מספר ימים לאחר המסירה של הרכב התלוננה התובעת על כתמים לבנים ברכב (סעיף 24.1 לכתב ההגנה) ואילו בסיכומיה התכחשה לכך וטענה כי רק לאחר 17 יום , התקבלה התלונה (סעיף 7 לסיכומי הנתבעת). בתצהירו של אופיר ברוכוביץ, נציג מכירות באולם התצוגה המרכזי של הנתבעת, נאמר (בסעיף 5) כי הוא בדק ויזואלית את הרכב עובר למסירתו לתובעת מבלי שניראו עליו כתמים לבנים. לאחר שבועיים, התלוננה בפניו התובעת על כתמי צבע לבנים ברכב. משהבחין באותם כתמים ולהסרתם, הוא הציע לתובעת לבצע פוליש והפנה אותה למוסך המרכזי (סעיף 12 לתצהירו). בדומה לכך הצהיר בנה של התובעת, יניב נחום (בסעיף 3 ) כי אחרי שבועיים, משלא הוסרו הכתמים הלבנים בשטיפה, הוא ביקש מאימו שתיצור קשר על אתר עם הנתבעת. מהתצהירים אני למדה כי לכל המאוחר לאחר שבועיים ממועד מסירת הרכב לתובעת ולכל המוקדם, לאחר שבוע ממסירתו דיווחה התובעת לנתבעת על כתמי הצבע ברכב. בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, נאמר כי התובעת התלוננה על כתמי צבע כשבוע לאחר רכישת הרכב (פסקה רביעית בעמ' 1 לחוות הדעת). לאור האמור, גם מבלי להיזקק לקביעתו של המומחה בשאלת מועד ההודעה ולפי גרסתה הראשונה של הנתבעת, אני דוחה את טענתה של הנתבעת בסיכומיה כי הנזק נוצר במהלך 17 הימים ממועד המסירה ואני קובעת, כי כבר לאחר שבוע התגלו הכתמים ודווח עליהם לכל המאוחר לאחר 14 יום ממועד קבלת הרכב. התנהגותה של הנתבעת לאחר קבלת התלונה: יניב נחום, הצהיר כי אחרי שבועיים משלא הוסרו הכתמים בשטיפה נמסר הרכב לפוליש לפי הצעתה של הנתבעת, אך ללא הועיל והמצב רק החמיר. אין חולק כי לאחר הפוליש, התגלו שריטות בצבע של הרכב ולפי תצהירו היו מקומות ברכב בהם הצבע ירד לגמרי. יניב נחום הצהיר (בסעיף 11 ) כי נציג הנתבעת,חזי, הודה בפניו שהפוליש גרם לנזק משמעותי לצבע הרכב (בהפנותו לנספח א תמלול השיחה איתו , עמ' 1 שורה 10 ). גם אופיר ברוכוביץ, נציג הנתבעת, הצהיר כי לאחר שבועיים התלוננה בפניו התובעת שעל גוף הרכב קיימים כתמי צבע לבנים ואישר כי הוא היפנה את התובעת לפוליש להסרתם במוסך המרכזי (סעיף 12 לתצהירו). לפי האמור בתצהירו (סעיף 13) לאחר ביצוע הפוליש הופיעו על גבי צבע הרכב , מספר שריטות והוא הציע לבצע טיפול צבע נקודתי ולכך, סרבה התובעת. מהתנהגותה של הנתבעת עולה כי בטרם הוגשה התביעה ובסמוך לאחר הגשת התלונה ע"י התובעת נטלה על עצמה הנתבעת אחריות לטיפול בכתמי הצבע על חשבונה , באופנים שונים. מכאן ניתן ללמוד כי לנתבעת לא היה בסיס עובדתי באותה עת, בסמוך למועד התלונה, לטענתה בכתב ההגנה כי הנזק נגרם מחמת גורם אחר שאינו באחריותה במהלך שבועיים ממועד המסירה. הנתבעת, הודתה לאחריותה לשריטות והורדת צבע מהרכב כתוצאה מטיפול פוליש שבוצע על ידה. אילו סברה הנתבעת כי הכתמים הלבנים נגרמו מגורם חיצוני שאינו באחריותה, צפוי שהיא לא היתה פועלת באופן בו נהגה, בביצוע טיפול להסרת הכתמים והיא לא היתה מציעה את הצעותיה להשלמת הטיפול ותשלום פיצוי כפי שהוצעו, זאת רק מחמת השריטות כי אם סביר יותר להניח, כי נהגה כן לפי התנהגותה, מחמת כתמי הצבע ולא רק בגין השריטות. יתירה מכך, הוכח כמובא לעיל, בחוות הדעת של המומחים, כי טיפול הפוליש מנע אפשרות לבדוק את מקור כתמי הצבע , מבלי שהוכח שהנתבעת הזמינה מומחה שיבדוק את הכתמים ונימצא בדיעבד, כי הטיפול עליו המליצה ואותו בצעה הנתבעת, הותירו כתמי צבע בלתי מזוהים שלא ניתן היה לרדת לחיקרן. מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, שבחן את הרכב ביום 7.4.11 עולה כי מכתמי הצבע המקוריים שעליהם הלינה התובעת כשבוע לאחר הרכישה לא נותר סימן. בשונה מכך, ניראו סימנים ברורים של ביצוע פעולות פוליש שגרמו לשריטות ובמספר מקומות בוצע פוליש בעומק מופרז באופן שגרם לחשיפת צבע היסוד של הרכב. לאור זאת קבע המומחה : א. לרכב היו כתמי צבע בלתי מזוהים. ב. הנתבעת ביצעה פעולות תיקון להעלמת כתמי הצבע. ג. תוצאות התיקון אינן טובות. לפיכך, המליץ המומחה כי יבוצעו תיקוני צבע ועקב כך תהיה ירידת ערך לרכב. בסיכום ובהמלצות קבע המומחה כי כיום לא ניתן לדעת מה מקור הכתמים שהתגלו על הרכב מחמת ניסיונות התיקון שבוצעו ע"י הנתבעת. על כך חזר המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה (סעיף 3.1). תמיכה למסקנותיו של המומחה מטעם בית משפט ניתן למצוא בחוות דעתו של שמאי הרכב רפי דניאל (נספח ח לכתב התביעה). בסעיף ב ו- ג בחוות הדעת נאמר כי לא ניתן לדעת את מקור כתמי הצבע, מאחר שהרכב נבדק לאחר ביצוע ליטוש פוליש ווקס. כך גם, בחוות דעת של מימון עמי (בסעיף 3.2 ) נקבע כי הוא מצא 4 סוגים של נזקים בצבע של הרכב . הנזק הרלוונטי לתביעה הוא כאמור בסעיף 3.2.1 בדבר שאריות של תרחיף התזה של נקודות זעירות לבנות, שבנסיבות העניין לא ניתן לדעת מהו מקורן. הנתבעת בסיכומיה טענה כי לאור ממצאי המומחה מטעם בית המשפט לפיהן לא ניתן לדעת את מקור הכתמים המקוריים, לא הורם הנטל ע"י התובעת להוכחת תביעתה (סעיפים 2-3 לסיכומי הנתבעת). לא כך הם פני הדברים שכן, המומחה קבע מפורשות כי לרכב היו כתמי צבע בלתי מזוהים והוכח כאמור, כי התובעת הלינה על הכתמים בסמוך ביותר לאחר קבלת הרכב לידיה. לאור סמיכות הזמנים ממועד המסירה, לא נותקה אחריותה של הנתבעת לרכב ולהופעת הכתמים הלבנים. יתירה מכך, הנתבעת בהתנהגותה נטלה אחריות על הכתמים וביצעה על חשבונה במוסך שלה, תיקון להסרת הכתמים. אילו סברה הנתבעת כי אין כל קשר ואחריות שלה להופעת הכתמים הלבנים על הרכב, היא לא היתה מתנדבת לבצע את התיקון על חשבונה ובמוסך מטעמה. בהתאם להשלשלות האירועים כמובא לעיל ולפי כתב האחריות של הנתבעת לרכב (נספח ד' לכתב התביעה) , בדין הוצע ביצוע תיקון על ידי הנתבעת , אשר לא מימשה את זכותה לדחות את התלונה לפי תעודת האחריות היכן שפגם נגרם על ידי גורם חיצוני שלא באחריותה ( סעיף 3.5 לתעודת האחריות ) . בחנתי את שאלת המצג הטרום חוזי בין הנתבעת לתובעת. הרכב שנירכש הוא רכב חדש. במסגרת גילוי מסמכים מיום 15.3.11 המציאה הנתבעת מסמכים שלדידה מעידים כי הרכב תקין לחלוטין וללא כל פגם (סעיף 39 רישא לסיכומי הנתבעת). לעומת זאת, בכרטיס רכב בתיעוד פעולות A862 ו- A864 בפח ובצבע בכנפים ובדלתות נמצא שחלקים אלו עברו תיקוני פחחות וצבע בטרם מסירת הרכב לתובעת. הנתבעת, הודתה כי התגלו שריטות ברכב בדלת הקדמית ימנית ובמראה שטופלו במקצועיות (סעיף 41 לסיכומי הנתבעת). על כך, היה על הנתבעת להודיע לתובעת במסגרת חובת תום לב בניהול מו"מ להתקשרות בעסקה, גם אם היא סבורה כי המצב הוחזר לקדמותו בביצוע התיקון, בהתחשב במכירת רככב חדש (סעיף לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973. ) החובה, לנהל משא ומתן באה לידי ביטוי בהטלת חובה לגלות עובדות מסוימות לצד שכנגד וחובה זו היא חובה אקטיבית. חובת גילוי של פרטים מהותיים כגון ביצוע תיקוני של פח וצבע בדלתות ובכנפים, הינה מהותית בעסקת מכר רכב חדש ( ראו: ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו , פ"ד לז(4) 673, 697-696 (1983); ע"א 144/87 מדינת ישראל נ' אינג' פבר, חברה לבנין, פ"ד מד(3) 768, 778-776 (1990); ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573, 598-596 (1994); ג' שלו , דיני חוזים - החלק הכללי (תשס"ה), בעמ' 151-149). לאור כל האמור אני קובעת כי לנתבעת יש אחריות לקיומם של כתמי צבע מקוריים ברכב. בנוסף, הנתבעת הציגה מצג שווא לעניין הרכב החדש, הואיל והוכח כי הרכב עבר תיקוני פח וצבע עובר למסירתו לתובעת. אין להלין כנגד התובעת על ביסוס טענותיה במסגרת סיכומיה בדבר מצבו של הרכב לפני המסירה שכן, רק בדיעבד במסגרת גילוי מסמכים, התקבלו בידה מסמכי הרכב . נכונים הדברים, לא הכחשה גורפת של הנתבעת דבר הצגת מצג שווא במכירת הרכב מבלי שטרחה לבדוק ולהודיע על ממצאי כרטיס הרכב מה גם, שהנתבעת לא הכחישה בסיכומיה דבר ביצוע התיקונים ברכב לפני מסירתו לתובעת. על בית המשפט להעדיף את הכרעה בתביעה בבחינת מהות הדברים ולא בשל מחדל דיוני זה או אחר, מה גם שהמסמך עליו התבססה התובעת בסיכומיה, הוא מסמך שנמסר לה ע"י הנתבעת עצמה. למרות זאת, אין בידי לקבוע לפי ההסדר הדיוני כי ב'כוונת מכוון' לא הוצג המסמך מוקדם יותר. נזקי התובעת: על תובע את נזקיו בגין הפרת חוזה או בגין התנהלות בחוסר תום לב להוכיח קיומו של נזק ושיעורו (ע"א 355/80 נתן אנסימוב נ' מלון טירת בא שבע , פד"י ל"ה(2) 800; ע"א 634/84 קאסם נ' יואל , פד"י מ"א (3)678, 688). בנוסף, מי שנפגע מהתנהגות חסרת תום-לב של צד למו"מ, זכאי לפיצוי שלילי בגין נזק ישיר שנגרם לו עקב כניסתו למו"מ. לפי ההלכות שנקבעו בפסיקה יש ונקבעים גם פיצויים חיוביים (פיצויי קיום) זאת, היכן שנתבע הפר את חובת תום הלב באופן קיצוני והפרתו זו היא שמנעה את השתכללות החוזה (ראו: ע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ , פד"י נ"ו(3) 289, 301; ע"א 8144/00 עלריג נכסים (1987) בע"מ נ' ברנדר , פד"י נז(1) 158) ונקבע, כי פיצויי קיום יפסקו רק במקרים חריגים. בחוות דעתו של רפי דניאל , שהמומחה מטעם בית המשפט אישר אותה, נקבע כי בגין העבודות של תיקוני צבע ופוליש ווקס הם בסך של 4,543.50 ₪ כולל מע"מ ובגין ירידת ערך רכב צפוי של 5% בסך של 5,220.25 ₪ ובסך כולל של 9,764 ₪. נוסף על כן, דרשה התובעת גם פיצוי בגין אובדן ימי עבודה, הוצאות כלליות בגין שיחות טלפון, נסיעות וכן עבור הוצאותיה בגין שכרו של השמאי בסך 780 ₪, פיצוי בגין שכ"ט עו"ד וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 50,000 ₪. בד בבד עם ניהול התביעה נגנב הרכב ואין חולק כי היא צפויה לקבל תגמולי ביטוח לפי מחיר מחירון בסך 80,539 ₪ (נספחים ג-ד לסיכומי התובעת). בנסיבות אלו על אף שהוכח כי היו ליקויי צבע לרכב שהיו טעונים תיקון וגרמו לירידת ערך, אין התובעת זכאית לפיצוי בגינם שכן, הוכרה זכותה ע"י המבטחת לקבלת תגמולי ביטוח בגין אירוע גניבה לפי מחיר מחירון. פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, מקורו בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בע"א 348/79 חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ו-2 אח', פ"ד לה (4), 31 נקבע: "עם זאת, כמו בכל נזק אחר, גם לעניין הנזק הלא ממוני, יש לערוך שתי בדיקות (ראה: ע"א 355/80 [2]): האחת, קביעת היקפו ומידתו של הנזק הלא ממוני, שבגין התרחשותו אחראי המפר. זוהי בחינה, המבקשת לתחם את הנזק על-פי אמות מידה של סיבתיות וצפיות; השנייה, קביעת שיעור הפיצויים, לו זכאי הנפגע, בגין הנזק שנגרם לו. בחינה זו מבקשת לערוך שומה וכימות, ובמסגרתה יש לבחון את סכומי הכסף, שיש בהם כדי לפצות את הנפגע על הנזק הלא ממוני, שנגרם לו. בחינה שנייה זו סבוכה היא לעניין הנזק הלא ממוני, שכן, הן בתביעות נזיקין והן בתביעות חוזיות, אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע. לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בכך הוקלה במידת מה מלאכת השומה והכימות. עם זאת, אין להפריז במידת ההקלה, שכן שיקול הדעת, שניתן לבית המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים, הקבועים בחוק התרופות. על-כן, אין בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני, שאינו מקיים את מבחני הסיבתיות והצפיות, הקבועים בסעיף 10 לחוק התרופות... זאת ועוד, בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר... מכאן, שזדונו של המפר עשוי להיות רלוואנטי, רק במידה שהוא משפיע על חומרת הפגיעה של הנפגע(damages aggravated)." מהתצהירים עולה כי נגרמו לתובעת הכבדה בגין אובדן זמן בהבאתו למוסך ובצורך בהידברות עם הנתבעת למיצוי זכויותיה מהנתבעת עקב הרכישה וכן עגמת נפש עקב הפגם בהתחשב ברכישת רכב חדש, שהוברר לה בדיעבד כי היו בו פגמים ובוצעו בו תיקונים עובר למכירתו כמו גם, עגמת הנפש עקב החמרת הפגם עקב תיקון שבוצע בו לאחר שהלינה כנגד מצבו של הרכב. לאחר בחינת הנסיבות , טיב הליקוי ושיעורו והיעדר מניעה משימוש ברכב למרות הפגם אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובעת בגין טירחתה ועגמת נפש שנגרמו לה בסך של 13,000 ₪. התובעת, לא הוכיחה את הפסדיה בגין אובדן ימי עבודה וכן לא את הוצאותיה לדלק וכיוצ"ב ונדחית תביעתה בגין רכיב נזק זה. הנתבעת, תשלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן את הוצאותיה לשכר טירחתו של השמאי מטעמה בסך של 780 ₪ ולחלקה בתשלום שכרו של המומחה מטעם בית המשפט. אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות לשכר טרחת עו"ד בסך של 7,000 ₪ . התשלומים, ישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. עותק יישלח לצדדים. ניתן היום, ל' ניסן תשע"ב, 22 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. רכבתקלות ברכב