הסכם להפעלת מכון רישוי עם קבלן משנה עניינה של עתירה זו, בהחלטות המשיב - משרד התחבורה, אגף הרכב ושירותי תחזוקה, על פיהן יתאפשר לעותרת - "המכללה הארצית להכשרה מקצועית סחנין בע"מ (להלן: "המכללה הארצית"/ "העותרת"), להעתיק את מכון הרישוי שהיא מנהלת (להלן: "המכון"), ממקומו הנוכחי למקום אחר, בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: הצהרת אקסטרה (להלן: "קבלן המשנה") כי יפעיל את מכון הרישוי לזמן קצוב, עד להעתקת מכון הרישוי למקום אחר ולהפעלתו בפועל על ידי העותרת בלבד. העתקת המכון לאזור התעשייה של עיריית רהט בלבד. מכון הרישוי אותו מבקשת העותרת להעתיק ולהפעיל (לאחר חידוש ההרשאה), תפקידו לוודא כי כלי הרכב "ראוי לשימוש". בעבר מכוני הרישוי הופעלו על ידי המשיב עצמו בשלושה מכונים בארץ, אולם עקב הגידול במספר כלי הרכב שנדרשו המכונים לבדוק, הועבר התפקיד, לגופים פרטיים שהוסמכו לכך. ההסמכה של מכון רישוי נעשית באמצעות כתב הרשאה מפורש שניתן מטעם רשות הרישוי במשרד התחבורה. העותרת זכתה במכרז מיום 08/01/1998 אשר הקנה לה כתב הרשאה להפעלת מכון למבחני רישוי לכלי רכב. העובדות בתמצית העותרת זכתה במכרז מיום 08/01/1998 אשר הקנה לה כתב הרשאה להפעלת מכון למבחני רישוי לכלי רכב בעיר רהט. מאז קבלת כתב הרשאה כרתה העותרת הסכם להפעלת מכון רישוי עם קבלן המשנה. המקרקעין, המבנים והציוד שבהם בבעלות קבלן המשנה, כאשר העותרת נתנה לקבלן המשנה רשות לעשות שימוש בכתב הרשאתה כנגד עמלה. לימים נקלעו העותרת וקבלן המשנה לסכסוך עסקי אשר הוכרע בבית המשפט העליון. בעקבות אותו סכסוך נאלצה העותרת להביא לסיום ההתקשרות עם קבלן המשנה אשר חדל להעמיד את המקרקעין, הציוד וכוח האדם הדרוש להפעלת המכון. בעקבות כך, פנתה העותרת למשיב בבקשה לאשר לה להעתיק את מכון הרישוי למקום אחר בנפת באר- שבע. בעקבות החלטת המשיב, אשר התנה הסכמתו בהפעלת המכון הקיים בתקופת המעבר, הוגשה על ידי העותרת עתירה קודמת בה הגיעו הצדדים להסכם שקבע, בין היתר, כי המשיב יערוך שימוע לעותרת וימנע מלצאת במכרז לגבי מכון רישוי בעיר רהט. החלטות המשיב בעקבות השימועים שנערכו לעותרת אשר קבעו את התנאים המצטברים הנ"ל, עומדות בבסיס העתירה. במהלך הדיונים בעתירה ובעקבות ניסיון להביא להסכמה בין הצדדים, הציעה העותרת, לטענתה, למשיב להקים את המכון החדש באחד הישובים הסמוכים לרהט, מרחק של 5-7 דקות נסיעה מרהט, אך לטענת העותרת, המשיב סירב לכך. טענות הצדדים בקצרה טענות העותרת העותרת טענה, בין היתר, כי החלטות המשיב ובהן שני התנאים שלעיל שהציב לעותרת נתקבלו בחוסר סבירות, חוסר מידתיות, בחוסר שוויון ובניגוד לכללי הצדק הטבעי. התנאי הראשון הינו הקמת המכון בשטחי העיר רהט בלבד והשני חובתה של העותרת להתקשר עם המכון הקיים עד להקמתו של המכון החלופי. העותרת שבה על טענותיה שבעתירה הקודמת שהוגשה וכן על טענותיה השונות שהועלו בהתכתבויות בינה ובין המשיב. בין היתר, טוענת העותרת, כי קיימת לה זכות על פי החוק והנהלים של משרד התחבורה להעתיק את המכון ממקומו הקיים למקום אחר בנפת רהט ו/או באר שבע ללא תנאי כלשהו. כמו כן, טוענת העותרת כי קיימת לה זכות להמשיך ולקבל את כתב ההרשאה גם בשנת 2011 וכי למשיב אין כל זכות על פי החוק והנהלים לבטל לחלוטין את כתב ההרשאה שהוענק לה לפני יותר מעשור בהתאם לזכייתה במכרז להקמת מכון רישוי. כן טוענת העותרת, כי העתירה איננה בתקיפת ההחלטה בקשר עם סירוב להעניק רישיון ראשון, כי אם בתקיפה של החלטה לשלול מציאות של קיומו של רישיון קיים אשר ניתן לצמיתות ואשר נטילתו נעשתה תוך הצבת תנאים בלתי סבירים ותוך ניצול מצוקת העותרת, הסכסוך בין העותרת לקבלן המשנה אשר הביאה לסיום ההתקשרות עימו ובעקבות כך לסיום השימוש במקרקעין שלו, מצוקה שנציגי המשיב מודעים לה ועדיין בחרו "לטמון ראשם בחול". חיובה של העותרת להמשיך ולהפעיל את מכון הרישוי על ידי קבלן המשנה, עימו כאמור ניהלה העותרת מאבק משפטי ארוך עולה כדי חוסר סבירות קיצוני בשיקול דעתו של המשיב. לטענת העותרת, ביחס לתנאי השני, היא מצאה עצמה במציאות שבה אין קרקע פנויה בתחום העיר רהט. כמו כן, טוענת העותרת, כי התנאים שהציב המשיב אינם עולים בקנה אחד עם מבחני עקרון המידתיות. לטענת העותרת חוברת המכרז היא ההסכם בין העותרת למשיב ושם לא נקבע דבר בעניין העתקת תחנת הבדיקה ולפיכך טוענת, כי כל עוד אין איסור בתנאי המכרז בעניין העתקת מכון הרישוי העותרת יכולה להעתיקו למקום אחר. כל שנדרש לטענתה, הוא הוכחה כי ישנה קרקע אחרת. כן טענה העותרת, כי מאחר וחלף למעלה מעשור מיום סיום המכרז, הרי שהיחסים בין הצדדים הינם חוזיים לכל דבר ועניין. לטענת העותרת אין למשיב זכות להתנות את העתקת המכון בשלב זה והוא מנוע מלהציב תנאים כיום, לתנאי ההסכם המקורי. טענות המשיב לטענת המשיב ההחלטה נשוא העתירה, להתנות את חידוש כתב ההרשאה של העותרת והעתקתו של מכון הרישוי למיקום חדש בעיר רהט, בהמשך הפעלתו של מכון הרישוי המועתק בתקופת העתקה, הינה ראויה, סבירה והתקבלה כדין. לטענת המשיב, לעותרת אין כל זכות לחידושו של כתב ההרשאה, בין היתר, משום שאינה עומדת בתנאיו הבסיסיים, לפיכך, אין העותרת יכולה לטעון כנגד החלטת המשיב המציבה תנאים לחידוש כתב ההרשאה, אשר ניתנה, לטענת המשיב, לפנים משורת הדין, ומטרתה שמירה על האינטרס הציבורי, ולא להיטיב עם העותרת. לטענת המשיב, העותרת אינה מחזיקה בכתב הרשאה כבר משנת 2009. עוד טוען המשיב, כי כתב ההרשאה איננו "רכושה" הקנייני של העותרת ואין מדובר בזיכיון הניתן להעברה וכי אין לעותרת כל זכות קנויה להפעיל מכון רישוי בעיר רהט, או בכלל. לטענת המשיב, העותרת איננה עומדת בתנאים הבסיסיים ביותר של כתב ההרשאה בו החזיקה, פגמים שאינם ניתנים לריפוי באמצעות אזהרה או התלייה בלבד של כתב ההרשאה, שכן כלל לא עמד לרשות העותרת מכון רישוי. לגופה של ההחלטה, טוען המשיב, כי ההחלטה נשוא העתירה הינה החלטה סבירה אשר ניתנה בשיקול דעת ובהתבסס על כל הנסיבות הרלוונטיות. לטענת המשיב, ההחלטה מגשימה את מדיניותו של המשיב, החלטה המגנה על האינטרס הציבורי ומבוססת על שיקולים מקצועיים של המשיב. לטענת המשיב, אין בהחלטה זו כדי לפגוע בזכויותיה של העותרת, אפילו בהנחה כי כתב ההרשאה היה בתוקף עובר להחלטה, שכן לעותרת אין כל זכות קנויה לכתב הרשאה. לטענתו, ניהול מכוני רישוי בשם משרד התחבורה מהווה פונקציה שלטונית מובהקת והמשיב הפעיל סמכויותיו השלטוניות ונתן את ההחלטה המקדמת באופן הטוב ביותר את האינטרס הציבורי. לטענת המשיב, היענות לבקשת העותרת ללא נימוקים מיוחדים התומכים בבקשתה, תפגע בעקרונות היסוד של דיני המכרזים. עוד נטען כי, על פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלי רכב) תש"ל-1970 (להלן: "צו הפיקוח"), אשר קובע חובת רישוי להפעלת מכון רישוי, וזאת בנוסף על התנאי הדורש כתב הרשאה להפעלת המכון, נדרשים שלושה תנאים הכרחיים לקבלת רישיון להפעלת מכון רישוי, ומכאן, גם לקבלת כתב הרשאה, אשר החזקת הרישיון כאמור הינו תנאי להפקתו, שעומדים לרשותו של מבקש הרישיון: מקום מתאים, ציוד מתאים וכוח אדם מתאים. מוסיף המשיב וטוען, כי לאחרונה נקבעה על ידי המשיב מדיניות חדשה בעניין העתקת מכוני רישוי, לפיה, בעל מכון רישוי המחזיק בכתב הרשאה בר תוקף, יוכל להעתיק את מכון הרישוי לשטח הנמצא באותה נפה בה ממוקם המכון הקיים, וזאת לאחר קבלת אישור של משרד התחבורה, בתנאי שעמד בדרישות של משרד התחבורה, ובין היתר בתנאים שנקבעו בדין לשם קבלת כתב ההרשאה ורישיון המפעל לכתחילה, היינו שלושה תנאים עיקריים: מקום מתאים לרשותו, ציוד מתאים, וכוח אדם מתאים. לעניין הקצאת כתב ההרשאה בדרך של מכרז, טוען המשיב כי מקור החובה לעריכת מכרז מצוי, בין היתר, בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, תשנ"ב - 1992. דיון והכרעה לאחר שהעותרת זכתה במכרז להפעלת מכון רישוי בשנת 1998, מסרה העותרת לקבלן המשנה שהוא גם בעל הקרקע, בעל הציוד והמעסיק של כוח האדם במכון הרישוי, את הפעלת מכון הרישוי. לאחר שנתגלע סכסוך בין העותרת לקבלן המשנה, לא חודשו על ידי המשיב לעותרת, כתב הרשאה ורישיון מפעל וזאת משנת 2009, זאת משום שהעותרת לא עמדה בתנאי הבסיסי להפעלת המכון והוא קיומו של מכון לגביו לעותרת יש זכויות, משחדל קבלן המשנה להעמיד לרשות העותרת מקום וציוד להפעלת המכון. כתב ההרשאה שהוצא לעותרת הותנה בכך ש"בעלי המפעל מחזיקים ברישיון מפעל תקף שניתן לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב) תש"ל - 1970". התנאים של קיום מקום ומבנה מתאימים להפעלת מכון רישוי, ציוד מתאים וכוח אדם מתאים, נקבעו בצו הפיקוח. בהצעת העותרת במכרז היא ציינה כמיקום המכון את הגוש והחלקה של קבלן המשנה ובכך לקחה על עצמה, את הסיכונים הצפויים ובכללם את הסיכון שמערכת היחסים בינה לבין קבלן המשנה תבוא לידי סיום והיא לא תוכל עוד לעמוד בקיום התנאים הנ"ל. אין לעותרת להלין אלא על עצמה משבחרה להפעיל את מכון הרישוי באמצעות קבלן המשנה. משעה שהעותרת לא הייתה מסוגלת לספק למשיב את השירות שהתחייבה לספק ולא עומד לרשותה מכון רישוי, רשאי היה המשיב, ואף מחובתו היה, שלא לחדש את כתב הרשאתה של העותרת ואין על כן משמעות לכך שכתב ההרשאה שניתן לעותרת הינו לתקופה בלתי קצובה. זאת ועוד, בסעיף 13 לכתב ההרשאה האחרון (נספח ב/1 לכתב התשובה) נאמר: "מבלי לגרוע מהאמור בסעיף 8 הרשות רשאית לפי שיקול דעתה לתת כתב הרשאה, לסרב לתיתו, לחדשו או לסרב לחדשו, להתנות בו תנאים, להוסיף עליהם או לשנותם בדרך כלל או למקרה מיוחד, להגביל את תקופת תוקפו, להתלותו או לבטלו". מהמצוטט לעיל עולה, כי המשיב רשאי לפי שיקול דעתו לשנות את כתב ההרשאה ואינו כבול להוראות המכרז משנת 98. העותרת טוענת כי בתנאי ההרשאה המצורפים לכתב ההרשאה נאמר אומנם כי רשות הרישוי תהא רשאית לבטל את כתב ההרשאה בכל עת אך זאת "אם יפר המפעל ו/או לא יקיים תנאי הרשאה זו או הוראה שניתנה לו על ידי בא כוחה פרט למקרה שאי הקיום ו/או ההפרה נגרמו על ידי גורמים שאין ולא יכולה להיות למפעל שליטה עליהם". לטענת העותרת, אי הסכמת קבלן המשנה לחתום על הסכם להפעלת המכון בתקופת הביניים עד להעתקת המכון למקום אחר, הינה גורם שאין לה ולא יכולה להיות לה, שליטה עליו. ואולם, כתב ההרשאה עליו מסתמכת העותרת לקוח מכתב הרשאתה של העותרת אשר ניתן לה בשנת 1999. כתב ההרשאה הינו שנתי ומחודש מידי שנה, באין נסיבות מונעות. כתב ההרשאה האחרון החל על נסיבות המקרה, הוא כתב ההרשאה מספר 440406 (נספח ב'1 לכתב התשובה) ובתנאים המצורפים לו שונה הנוסח באופן שנאמר בו שרשות הרישוי תהיה רשאית לבטל את כתב ההרשאה אם "הפר המפעל או הוא לא יקיים תנאי מתנאי הרשאה זו או הוראה שניתנה לו על יד "רשות הרישוי" ואי קיום התנאי או ההפרה נגרמו על ידי גורמים שמקורם בכוח עליון". ברור שהסכסוך עם קבלן המשנה אין מקורו בכוח עליון ועל כן היה רשאי המשיב שלא לחדש את כתב ההרשאה שהרי, לא יכולה להיות מחלוקת שהעותרת אינה עומדת בקיום התנאי של קיום מקום ומבנה למכון הרישוי ואי קיום התנאי לא נגרם על ידי כוח עליון. גם לו היה בתוקף כתב ההרשאה אליו הפנתה העותרת, לא ניתן היה לקבל את הטענה שההפרה שנגרמה על ידי קבלן המשנה, היא בבחינת "גורמים שאין ולא יכולה להיות למפעל שליטה עליהם" ועל כן, אין המשיב רשאי לבטל את ההרשאה, זאת משהמשיב לא היה צד ליחסים שבין העותרת לקבלן המשנה ולא היה מודע, כדבריו, למצב זה מלכתחילה אלא בדיעבד. במקרה דנן הפרה העותרת את כתב הרשאתה, שכן אין ברשותה לא אתר מתאים להפעלת מכון הרישוי נשוא כתב ההרשאה, לא ציוד ולא כוח אדם, ולמעשה, כל שהיה לה הוא כתב הרשאה שאינו בתוקף משנת 2009 (המשיב התיר למכון הרישוי ברהט לפעול עד סוף שנת 2010 בשל צו של בימ"ש שניתן בסכסוך של העותרת וקבלן המשנה בע"א 3496/08). לפנים משורת הדין ותוך התחשבות בעותרת שהפעילה, באמצעות קבלן המשנה, מכון רישוי במשך שנים רבות וכן תוך ראיית האינטרס הציבורי של מתן שירות לתושבי רהט עד להקמת מכון חדש ברהט, הסכים המשיב לכך שהעותרת תוכל להעתיק את מכון הרישוי למיקום אחר בתחומי העיר רהט ובתנאי שעד להעתקתו ימשיך לפעול המכון הקיים. העותרת לא יכלה לעמוד בתנאי זה בשל הסכסוך עם קבלן המשנה, אך כאמור, אין לבוא למשיב בטרוניה על כך. התנאים שנקבעו לפנים משורת הדין, סבירים בנסיבות העניין. ההחלטה להקים את מכון הרישוי החדש בעיר רהט דווקא, ניתנה בהחלטה של אנשי המקצוע אצל המשיב, המבוססת על צורכי הציבור הידועים לו, על פיזור מכוני הרישוי בנפת באר שבע ובשים לב לצרכים עתידיים של הציבור לאור הרחבתה הצפויה של העיר רהט. אין מקום להתערבות בית משפט זה בשיקול דעתו של המשיב אשר הפעיל סמכותו באופן ראוי וסביר. אשר על כן אני דוחה את העתירה. העותרת תשא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. קבלן משנהחוזהמכון רישויקבלן