1. הנאשם הודה בעבירה של תקיפת בת זוג, לפי סעיפים 379 ו-382 (ב) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977. 2. הנאשם יליד 1970 ואין בעברו רישום פלילי. 3. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 1.8.10 הכה הנאשם את המתלוננת בראשה בעודה שכובה על ספה בביתם. 4. תסקירי שירות המבחן כפי שהוגשו בעניינו של הנאשם העלו המלצה להימנע מהרשעתו ולהשית עליו צו מבחן. מכח המלצה זו הגיעו הצדדים להסדר טיעון הכורך רכיבים של אי הרשעה וצו מבחן טהור. שירות המבחן סקר את רקע חייו של הנאשם, שלא ארחיב בהקשר זה מחמת צנעת הפרט. אך אציין כי הנאשם נשוי למתלוננת מזה כ- 15 שנים ולהם ילדה משותפת כבת 9. הנאשם עלה ארצה יחד עם המתלוננת בשנת 1999, בארץ מוצאו סיים לימודים אקדמאיים והוכשר כמורה לשפה וספרות רוסית. כיום עובד הנאשם ביצור. בשנת 2010, החל הנאשם בלימודי סיעוד בבית הספר לאקדמאים "אסף הרופא", אך עקב קשיים כלכליים נאלץ לפרוש מלימודיו. הוצג אישור מיום 27.1.11 לפיו הנאשם משולב בלימודים אלו ומתעתד לסיימם ביום 1.4.13. בפני שירות המבחן הוצגו מכתבי המלצה חיוביים ממעסיקיו של הנאשם. שירות המבחן הבהיר כי הנאשם ביטא צער על הפגיעה במתלוננת והתרשם כי מדובר באירוע שבבסיסו משבר אמון בין בני הזוג, כשלהערכתו אין אינדיקציה לקיום דפוסי התנהגות אלימים לנאשם. כמו כן, הנאשם הביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי זוגי. שירות המבחן שוחח עם המתלוננת שהדגישה בפניו כי תלונתה הוגשה לשם הצבת גבולות לנאשם להבדיל מתחושת איום מפניו. בנוסף, המתלוננת ביטאה רצון להמשיך ולנהל חיים משותפים עם הנאשם. הנאשם השתלב בקבוצה טיפולית לגברים אלימים, הגיע למפגשים ושיתף פעולה באופן מלא ופעיל ונעזר בכלים להם נחשף תוך גילוי נכונות לסייע לחברי הקבוצה. שירות המבחן המליץ לאפשר לנאשם למצות את ההליך הטיפולי והעריך כי הסיכון לפגיעה חוזרת במתלוננת פחת. על אף שהנאשם לא הציג נימוקים לפגיעה מיידית בתעסוקתו במידה ויורשע בדין, העריך שירות המבחן כי הרשעתו עלולה לפגוע בהמשך התקדמותו והתפתחותו האישית והמקצועית. 5. ב"כ המאשימה עתרה לאימוץ המלצות שירות המבחן תוך עתירה נוספת להשתת התחייבות. 6. ב"כ הנאשם הדגישה את חריגות האירוע לרקע חייו הנורמטיביים של הנאשם, כי אין נובעת ממנו מסוכנות וכי בני הזוג חזרו להתגורר יחדיו. עוד הודגשו עברו הנקי של הנאשם, נטילת אחריות מטעמו, שיתוף הפעולה המלא שהפגין אל מול שירות המבחן והעדר פתיחת תיקים חדשים. עוד נטען כי בכוונת הנאשם להתמיד בלימודיו בתחום הסיעוד וכי הרשעה בדין תפגע בו ובמשפחתו. 7. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, הביע צער על מעשיו, ציין כי הוא והמתלוננת חיים יחדיו וביקש כי בית המשפט ייתן בו אמון שיחזור לסורו. 8. דעתי אינה נוחה מההסדר כפי שהוצג מלפניי, אך לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, המלצות שירות המבחן ומכלול נסיבות העניין, התרשמתי כי לא נמצא בו פסול כדי כך על מנת שניתן יהיה להתערב בו. 9. כידוע, בעבירות אלימות במשפחה רק מקרה חריג שבחריגים יאפשר הימנעות מהרשעה. התרשמתי כי אין עסקינן במקרה קל ערך מחד גיסא ובפגיעה קשה בנאשם מאידך גיסא בהינתן הרשעתו, על מנת שראוי יהא לבטלה. עם זאת, שוכנעתי כי חזקה על המאשימה ששקלה סופו של יום את כל הנדרש טרם הגיעה להסדר עם הנאשם ולכן אימצתי את עקרונותיו. 10. בתי המשפט מתבטאים באופן תדיר באשר לתופעה הפסולה לפיה גברים מכים את נשותיהם, תופעה שיש לעקרה מן השורש באמצעות ענישה מחמירה (ר' ע"פ 2037/92 יצחק בן דוד נ' מ"י תק-על 92(2)2877; ע"פ 6758/07 פלוני נ' מ"י - לא פורסם - 11.1.07; ע"פ 498/05 נורדיצקי נ' מ"י תק-על 2005(2)2484; פ' 5002/06 מ"י נ' אביטן - לא פורסם - 27.3.06). 11. אין עסקינן בדחיפה או בפגיעה קלה שגרם הנאשם למתלוננת מאחר והכה במכות בראשה. 12. עם זאת, אין המדובר בהתנהגות אלימה ברף עליון של חומרה, הנאשם משולב בהליכי שיקום מוצלחים, עברו נקי, הוא שינה מתפיסותיו ועמדת המתלוננת מצדדת בהסדר. כמו כן, אין לשלול פגיעה תעסוקתית בנאשם בהינתן הרשעתו נוכח שילובו בלימודיו. 13. הכלל הוא כי בית המשפט יכבד הסדרי טיעון (ר' ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פד"י נז(1) 577). בת"פ  40205/07 (מח-ת"א) מ"י נ'  ורטיק (לא פורסם), ניתן ביום 4.3.08, נקבע כך: "על בית-המשפט לאשר הסדר-טיעון. זהו הכלל שנקבע בפסיקה; אלא אם נוכח הוא לדעת שהשיקולים שהִנחו את התביעה בעריכת ההסדר אינם שיקולים ראויים, או כאשר הסדר-הטיעון חורג במידה בלתי-ראויה מהאינטרס הציבורי, ופוגע באינטרס זה באופן שאינו מצדיק את אישור הסדר-הטיעון. כאשר היחס בין ההקלה שניתנה לנאשם בגדרוֹ של הסדר-הטיעון לבין האינטרס הציבורי הינו יחס בלתי-הולם - בית-המשפט יִטה שלא לכבד את הסדר-הטיעון. מעשי האלימות בכלל .... מחייבים את בתי המשפט לומר את דברם באופן של העברת מסר חד-משמעי של הוֹקעת תופעה זו, ועשיית כל שבידי בית-המשפט על-מנת לעקור תופעה זו מן השורש". התרשמתי כי ההסדר שהוצג אינו חורג במידה כה בלתי ראויה מהאינטרס הציבורי כדי שתימצא הצדקה שלא לאשרו. 14. עוד לזכות הנאשם וכתנאים מסייעים לכיבוד ההסדר, התייחסתי להודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, המשקפת קבלת אחריות, הפנמת הפסול שבמעשיו ומניעת שחזור הטראומה בעבור המתלוננת. אין לכחד גם את השפעת אי ההרשעה על המשך ההתנהלות התקינה בין בני הזוג במסגרת התא המשפחתי. 15. ניתן לייחס משקל יתר לשיקולים אישיים לנאשם על מנת שלא לפגוע בדרכי שיקומו ושעה שאין סכנה שיחזור לסורו (ר' ע"פ 281/91 פלוני נ' מ"י פד"י לה(4) 438; ע"פ 150/87 מ"י נ' צ'יקובסקי פד"י מ"א (4) 492). הנאשם שמלפניי פוסע בדרכי שיקום והתרשמתי כי לא צפויה ממנו סכנה שיחזור לסורו. 16. מכל המקובץ, מצאתי לנכון לאמץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים ובהתאם להמלצות שירות המבחן, נחה דעתי כי יש להשית על הנאשם את העונשים, כדלקמן - צו מבחן - ניתן בזאת צו מבחן כלפי הנאשם לתקופה של שנה. אני מחייב את הנאשם לשתף פעולה עם שירות המבחן על פי הנחיותיו. מובהר לנאשם כי הפרת צו המבחן יכול ותביא להפקעתו, לחידושו ולגזירת דינו מחדש. התחייבות - הנאשם יחתום על התחייבות בסכום של 5,000 ש"ח, להימנע מלעבור במשך שנה מהיום על העבירה לפיה הורשע, שאם לא יחתום על התחייבות כאמור ייאסר למשך 5 ימים. זכות ערעור בתוך 45 ימים. ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ב, 08 מאי 2012. משפט פלילימסמכיםשירות המבחן