רקע ותמצית טענות הצדדים לפני ערעור על שתי החלטות של כבוד הרשמת עביר גבריס מיום 28.11.11 ומיום 6.2.12. המערער טוען, כי במסגרת ההחלטה מיום 6.2.12 נדחתה טענת פרעתי בגין חוב צ'ק על סך 30,000 ₪ מיום 31.10.12. במסגרת החלטה מיום 28.11.11 נדחתה בקשתו להעיד עדים אשר לא הוגשו תצהיריהם. לטענתו, כבוד הרשמת שגתה שעה שדחתה בקשתו להעיד עדים נוספים לשם הוכחת גרסתו. המערער טוען, כי העדים האמורים סירבו להגיש תצהיר והוא ביקש לזמנם באמצעות בית המשפט. לאחר שהגיש בקשה לזימון העדים על ידי בית המשפט ניתנה, ביום 3.11.11, החלטה לפיה עליו לנמק בקשתו. ביום 7.11.11 הגיש המערער נימוקיו אולם לא ניתנה החלטה בבקשתו. לטענת המערער, בדיון אשר נערך ביום 28.11.11 נדחתה הבקשה לזימון עדים והנימוק לדחייה היה אי הגשת הודעה על בקשה להזמנת עדים, על אף שבקשה כאמור אכן הוגשה. לטענתו, אי העדת העדים האמורים פגעה משמעותית בטענותיו, כך שלא ניתן לו יומו בבית המשפט. עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט שעה שקיים הליך בטענת פרעתי בסכומים אשר שולמו לפני מתן פסק הדין. לטענתו, סמכות הרשם מוגבלת לדון בעובדות אשר התעוררו לאחר מתן פסק הדין ואין הוא מוסמך לדון במחלוקת סביב כספים אשר שולמו לפני מועד מתן פסק הדין ובאשר לרלוונטיות שלהם לחוב הפסוק. לטענתו, אף כבוד הרשמת התייחסה לעניין זה ועל כן לא ברור מדוע דנה בתיק ולא העבירה אותו לבית המשפט. המשיב מתנגד לערעור וטוען, כי דינו להדחות. לטענתו, משלא צורף תצהיר לערעור הרי שדינו להדחות ולחלופין יש להתעלם מטענות עובדתיות אשר העלה המערער. לטענת המשיב, הערעור והבקשה בטענת פרעתי הוגשו שבע שנים לאחר שנפתח תיק הוצאה לפועל נגד המערער ובמסגרתו הוגשה בקשה לביצוע שיק. לטענתו, רק לאחר שהוטלו עיקולים על כספים המגיעים למערער ממכירת דירת אמו המנוחה הועלתה על ידו לראשונה טענת פרעתי. לטענת המשיב, ככל שהיה ממש בטענת המערער בעניין זה, הרי שהוא היה מעלה טענתו במועד בו נפתח נגדו תיק ההוצאה לפועל. המשיב טוען, כי טענת המערער לפיה כבוד הרשמת לא הייתה מוסמכת לדון בטענת הפרעתי הינה אבסורדית לאור העובדה שהמערער הגיש לכבוד הרשמת בקשה בטענת פרעתי. עוד טוען המשיב, כי ככל שהרשמת אינה מוסמכת לדון בטענת הפרעתי הרי שלא ברור מדוע המערער מערער על כך שלא ניתן לו להעיד עדיו. המשיב טוען, כי ביום 28.11.11, תוך כדי חקירת המערער, התברר לראשונה, כי לטענתו הוא פרע את החוב עוד לפני שהשטר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. לטענת המשיב, טענת פירעון אשר התגבשה לפני מתן פסק הדין יש לטעון בבית המשפט שדן בתביעה ובענייננו במסגרת התנגדות לביצוע השטר. טענה כאמור אשר לא נטענה בשלב זה עבר זמנה ולא ניתן להעלותה במסגרת טענת פרעתי. המשיב טוען, כי בהעדר תצהיר מטעם המערער לא ניתן לסטות מהממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי כבוד הרשמת. לטענתו, בערעורו ציין המערער לראשונה, כי העדים סירבו להגיש תצהיר. לטענתו, טענה זו אינה נכונה והיא אף לא הוכחה. לטענת המשיב, לבקשתו בטענת פרעתי צירף המצהיר את תצהירו ותצהיר נוסף ולא הודיע, כי ישנם עדים נוספים אשר הינם הכרחיים וכי הם מסרבים להגיש תצהיר. אף לאחר הגשת תגובת המשיב לא הגיש המערער בקשה לזימון עדים באמצעות בית המשפט ותחת זאת ביקש, כי הצדדים יוזמנו לדיון בבקשתו בטענת פרעתי. רק לאחר שהצדדים זומנו לדיון הגיש המערער בקשה, אשר לא נתמכה בתצהיר, וביקש לזמן שישה עדים נוספים זאת מבלי שהבהיר מדוע לא הוגש תצהיר מטעמם. המשיב טוען, כי עסקינן בעדים המצויים בשליטת המערער וכי עדותם הייתה ידועה לו עוד בטרם הגיש בקשה בטענת פרעתי. לטענתו, לא הוסבר מדוע לא הוגש תצהיר מטעם העדים האמורים. המשיב מוסיף וטוען, כי מעיון בבקשת המערער עולה, כי עדות העדים האמורים אינה רלוונטית לטענת הפירעון. המשיב טוען, כי בנסיבות האמורות צדקה כבוד הרשמת שעה שדחתה את בקשת המערער להעיד עדים מטעמו, לאחר שהוא לא הסביר בתצהיר מה מנע ממנו להגיש את תצהיריהם יחד עם הבקשה בטענת פרעתי ולאור העובדה שעדותם אינה רלוונטית למחלוקת. המשיב מוסיף וטוען, כי אף אם העדים היו מעידים שהמערער פרע את החוב למשיב הרי שלא היה בכך כדי להועיל למערער אשר טוען שהחוב נפרע לפני שהשטר הוצג לביצוע, טענה אשר יש להעלות במסגרת התנגדות לבצוע שטר. המשיב טוען, כי המערער איחר בשבע שנים בהעלאת טענה זו. בנסיבות אלו, הרי שלא היה בעדות העדים האמורים בכדי לסייע למערער. המשיב טוען עוד, כי צדקה כבוד הרשמת שעה שדנה בטענת הפרעתי ולא העבירה את הדיון בבקשה לבית המשפט. בעניין זה שב וטען, כי היה על המערער להעלות טענתו באשר לפירעון השטר בטרם הוצג לפירעון במסגרת התנגדות. לטענתו, צדקה כבוד הרשמת שעה שקבעה, כי היא אינה מוסמכת לדון בטענה לפיה החוב נפרע לפני שהשטר הוצג לפירעון. כן צדקה שעה שלא העבירה את הבקשה לבית המשפט שכן היא אינה מוסמכת לעשות כן. המשיב טוען, כי ככל שהמערער רוצה לטעון בפני בית המשפט שהוא פרע את החוב לפני הגשת השיק לביצוע הרי שהיה עליו לבחור את הדרך הדיונית המתאימה ולהגיש בקשתו לבית המשפט. לטענת המשיב, כבוד הרשמת צדקה כאשר קבעה, כי לא עלה בידי המערער להוכיח, כי פרע את החוב. לטענתו, המערער לא הציג ראיה כלשהי המלמדת, כי פרע את החוב. עוד ציין המשיב, כי הרשמת מצאה, כי בחקירת החייב נתגלו סתירות רבות וכי עדותו של העד מטעמו סותרת את עדותו. לטענתו, אף בתצהיר המערער קיימת סתירה כאשר מחד הוא טען, כי שילם את רוב החוב ומאידך טען, כי שילם סכום עודף של 15,000 ₪. המשיב הוסיף, כי כבוד הרשמת מצאה כי עדותו הייתה עקבית ולא נסתרה וכי בדרך כלל בית משפט לערעורים לא יתערב בקביעות עובדתיות אשר נקבעו על ידי הערכאה הראשונה. המשיב טוען, כי בנסיבות האמורות לא נפלה טעות בהחלטת הרשמת ודין הערעור להדחות. דיון ומסקנות הצדדים הסכימו, כי הכרעה בערעור שהוגש תינתן על סמך המסמכים שהוגשו וטענות הצדדים בכתב ללא צורך בקביעת דיון במעמד הצדדים. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המצוי לפניי מצאתי, כי דין הערעור להדחות, מהנימוקים שיפורטו. מהמצורפים לערעור עולה, כי המערער הגיש בקשה לזימון עדים לחקירה וכי נקבע שעליו לנמק בקשתו. בהמשך הגיש המערער תגובתו וטען, כי הנימוק הוא שהם יאמתו את גרסתו. המערער פירט שמותיהם של שישה עדים, אשר אחד מהם הגיש תצהיר. לטענתו, אחד העדים הינו גובה בהוצאה לפועל בחיפה ובידו להשתחרר רק אם יוזמן להעיד. שלושה עדים טוענים, כי ראו אותו משחק במכונות המזל של המשיב ועדה אחת דיברה עם המשיב ובא כוחו והתברר לה שכנראה אין חוב. עד לדיון אשר נערך ביום 28.11.11 לא ניתנה החלטה בבקשה לזימון העדים. בתחילת הדיון מיום 28.11.11 טען המערער, כי הגיש בקשה לזימון חמישה עדים אשר לא הגישו תצהיר. בא כוח המשיב התנגד ופירט עמדתו ולאחר מכן ניתנה החלטת כבוד הרשמת אשר דחתה את הבקשה. החלטה זו הינה אחת מההחלטות בהן עוסק הערעור שלפניי. בהחלטתה ציינה כבוד הרשמת, כי ביום 20.8.11 הגיש המערער בקשה בטענת פרעתי אליה צורפו תצהירו ותצהיר של עד אחד נוסף ולא צורפה הודעה באשר לכוונתו לזמן עדים נוספים אשר לא היה בידו להגיש תצהיר מטעמם. הרשמת ציינה, כי אף בהמשך, כאשר המערער ביקש, כי הצדדים יוזמנו לדיון בטענת פרעתי, הוא לא ביקש לזמן עדים נוספים לדיון. לאחר שנקבע מועד דיון הוגשה בקשתו לזמן שישה עדים. לבקשה זו לא צורף תצהיר. הרשמת ציינה עוד, כי מעיון בבקשה היא מצאה כי לא מדובר בעדים לעניין טענת הפירעון אשר העלה המערער. בנסיבות אלו, נדחתה הבקשה לזימון העדים האמורים. מצאתי, כי לא נפל פגם בהחלטת כבוד הרשמת בעניין זה. בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 היה על המערער לצרף לבקשתו אשר הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל את תצהיריהם של העדים אשר בכוונתו להעיד. המערער לא עשה כן ואף לא פירט, כי בכוונתו להעיד עדים אלו וכי אין בידו להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם. אף כאשר הוגשה בקשתו לזימון העדים האמורים, המערער לא פירט מדוע לא הוגשו תצהיריהם ועל כן התבקש לנמק בקשתו. המערער לא צירף תצהיר לנימוקיו באשר לזימון העדים האמורים וכן לא הסביר מדוע לא הוגשו תצהיריהם. בנסיבות אלו, הרי שלא עלה בידו להוכיח, כי קיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים את זימונם לעדות. לפיכך, מצאתי, כי לא נפל פגם בהחלטת כבוד הרשמת בעניין זה. כמו כן, המערער לא הסביר מדוע עדות כל אחד מהעדים האמורים רלוונטית לשם הוכחת גרסתו. לפיכך, לא שוכנעתי, כי נפל פגם בהחלטת כבוד הרשמת, לפיה אין עסקינן בעדים רלוונטיים. בנסיבות אלו, איני מקבלת את ערעור המערער בנוגע להחלטה מיום 28.11.11. הערעור הוגש אף בנוגע להחלטה מיום 6.2.12, במסגרתה נדחתה טענת הפרעתי אשר הגיש המערער. המערער טוען, כי דין החלטה זו להתבטל בשל העובדה, כי הרשמת לא הייתה מוסמכת לדון בטענתו. מצאתי, כי יש לדחות אף את טענת המערער לפיה כבוד הרשמת לא הייתה מוסמכת לדון בבקשתו. אין מחלוקת, כי המערער הוא זה אשר הגיש את הבקשה בלשכת ההוצאה לפועל. בנסיבות אלו, טענתו באשר לחוסר סמכות אינה ברורה ואינה ראויה. כמו כן, אין מחלוקת, כי במסגרת בקשתו טען המערער, כי עסקינן בטענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. כן אין מחלוקת, כי רשם הוצאה לפועל מוסמך לדון בטענת פרעתי המוגשת לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. מכאן, שכבוד הרשמת הייתה מוסמכת לדון בבקשה אשר הגיש המערער, לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל קובע, כי "חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו". מלשון הסעיף עולה בברור, כי עסקינן בטענה לפיה החייב מילא אחר פסד הדין. לפיכך, אין מקום במסגרת טענה לפי סעיף 19 לחוק להעלות טענות באשר לפירעון החוב לפני מתן פסק הדין. טענה מסוג זה היה על המערער להעלות במסגרת התנגדות לביצוע השטר ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו. משלא הוגשה התנגדות השטר כמוהו כפסק דין חלוט ואין בידי המערער להעלות כעת, במסגרת בקשה לפי סעיף 19 לחוק, טענה לפיה פרע את השטר לפני שניתן פסק הדין. בנסיבות אלו, הרי שצדקה כבוד הרשמת שעה שקבעה, כי טענת חייב לפיה הוא פרע את חובו לפני שניתן פסק הדין אינה מצויה בסמכות ראש ההוצאה לפועל וכי סמכות זו מסורה לבית המשפט הדן בתביעה וככל שהטענה לא נטענה שם הרי שאבד עליה הכלח. כבוד הרשמת צדקה שעה שקבעה, כי רק כאשר טענת הפירעון מתייחסת לתקופה שלאחר מתן פסק הדין, ובענייננו לאחר שעברה התקופה במסגרתה היה בידי המערער להגיש התנגדות לביצוע השטר והוא לא עשה כן , ניתן להעלותה במסגרת בקשה בטענת פרעתי בלשכת ההוצאה לפועל. בנסיבות אלו, צדקה כבוד הרשמת שעה שקבעה, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח את בקשתו. המבקש הגיש בקשה בטענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק ולפיכך עליו להוכיח, כי לאחר מתן פסק הדין הוא פרע את חובו. לא עלה בידי המבקש להוכיח טענה זו. אין בעובדה שכבוד הרשמת אינה מוסמכת להכריע בטענה באשר לפירעון החוב לפני מתן פסק הדין בכדי לשלול את סמכותה לקבוע, כי טענת המערער באשר לפירעון החוב לפני מתן פסק הדין אמורה הייתה להעלות במסגרת התנגדות לביצוע השטר וכי טענותיו בעניין זה אין מקומן בבקשה לפי סעיף 19 לחוק ועל כן דין בקשתו להדחות. בקשה לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל מצויה בסמכות כבוד הרשמת. בעת שהיא דנה בבקשה כאמור היא מוסמכת לקבוע, כי לא עלה בידי המערער להוכיח טענתו באשר לפירעון החוב בהתאם להוראות הסעיף וכי אין בטענותיו באשר לפירעון לפני מתן פסק הדין בכדי להועיל לו בבקשתו האמורה. כמו כן, איני מקבלת טענת המערער לפיה היה על כבוד הרשמת להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך לדון בטענתו. המערער הגיש בקשה לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. עסקינן בבקשה אשר ההכרעה בה מצויה בסמכות כבוד הרשמת. כאמור לעיל, את טענותיו באשר לפירעון החוב לפני פסק הדין היה על המערער להעלות במסגרת התנגדות לביצוע השטר, ערעור על פסק הדין או בקשה לביטולו. המערער לא הגיש התנגדות או ערעור ועל כן לא היה מקום להעביר את בקשתו לפיה פרע את החוב לפני מתן פסק הדין להכרעת בית המשפט. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי לא עלה בידי המערער להוכיח טענתו לפיה נפל פגם בהחלטות נשוא הערעור שלפניי. בנסיבות אלו, הערעור נדחה. אני מחייבת את המערער בהוצאות המשיב בסך 2,500₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. הזמנת עדים