ניהול משק בית משותף - הבטחת הכנסה 1. לפני תביעת התובע לקבלת החזר תוספת השלמת הכנסה שקוזזה לו מקצבת הזיקנה רטרואקטיבית, החל מחודש פברואר 2001. 2. אין מחלוקת בין הצדדים, לגבי העובדות הבאות: א. התובע נשוי ולטענתו, אינו חי עם אשתו תוך ניהול משק בית משותף. ב. החל מיום 1/1/96, התובע מקבל קצבת זיקנה מהנתבע. ג. החל מחודש פברואר 2001, אושרה לתובע השלמת הכנסה כיחיד. ד. ביום 29/11/2009 נשללה זכאותו של התובע להשלמת הכנסה לקצבת הזיקנה, רטרואקטיבית, החל מחודש פברואר 2001. ה. ביום 13/8/97 קיבל התובע פסק דין מבית המשפט לענייני משפחה המאשר לו להתגורר בקומת הגג בביתו, כאשר אשתו אמורה להתגורר בקומה התחתונה. 3. לטענת התובע, הוא חי בנפרד לחלוטין מאשתו ואינו מנהל עימה משק בית משותף ולפיכך, שלילת השלמת הבטחת ההכנסה נעשתה שלא כדין. 4. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה מאחר והתובע מנהל עם אשתו משק בית משותף. 5. הפלוגתא שעל בית הדין לפסוק בה, היא: האם כדין נשללה בדיעבד זכאות התובע לתוספת השלמת הבטחת הכנסה לקצבת זיקנה, החל מחודש פברואר 2001 בשל מגורים וניהול משק בית משותף עם אשתו, כטענת הנתבע? 6. בדיון היום העידו ונחקרו התובע ובתו הבכורה גב' זהבית חזן. מחקירתם עולה תמונה עגומה של חיי משפחה הרוסים, אולם לענייננו, שוכנעתי, כי התובע ואשתו מנהלים משק בית משותף. התובע נחקר על ידי חוקר הנתבע ביום 27/10/2009 - החקירה הוגשה וסומנה מוצג נ/1. באותה חקירה הבהיר התובע, כי למרות פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, הוא איננו מתגורר בקומה העליונה של ביתו, אלא בחדר בקומה התחתונה של הבית, (הגם שאין זה חדרה של אשתו). מהודעתו לחוקר עולה, כי בקומה העליונה מתגורר הבן שמעון. התובע תיאר בפני החוקר את ניהול משק הבית המשותף בינו לבין אשתו באופן שאת חלק מהמיסים משלמת האישה - ארנונה, בזק וחשמל ואילו הוא משלם את ועד הבית. לגבי קניית מצרכי מזון תיאר התובע לחוקר מציאות לפיה פעם הוא קונה מצרכים ופעם אשתו. כנ"ל לגבי כביסת הבגדים. בדיון היום הכחיש התובע כי אמר דברים אלו לחוקר ולטענתו החוקר בדה אותם מליבו. הלכה פסוקה היא, שבית הדין מייחס משקל רב לדברים שנאמרים לחוקר, תוך ייחוס דברים אלו לאמירות בתום לב, לעומת עדות בפני בית הדין שהינה מגמתית לצורך הדיון המשפטי. טענת התובע, כי החוקר רשם דברים שלא נאמרו לו על ידו אינם עולים בקנה אחד עם העובדה שמדובר בתיאור מפורט וארוך לגבי מספר רב של נושאים הנוגעים לניהול משק בית משותף ולא יתכן שדברים אלו היו בידיעת החוקר מבלי שנמסרו לו על ידי התובע. לגבי חלק מהדברים כגון בישול וקניית מוצרי מזון, הודה התובע בחקירתו הנגדית ואישר את הדברים שנאמרו על ידו גם לחוקר הנתבע. כך בעמ' 5 לפרו' שורה 3: "כשאני קונה למשל דברים ואני שם במקרר אני לא אומר לה לא לבשל והיא מבשלת. אז מה אני לא אוכל?". זאת ועוד - בתו של התובע הודתה בעדותה ותמכה בגירסת הנתבע לגבי נהול משק הבית המשותף. כך בעמ' 5 לפרו' שורות 25 - 26: "אמא משלמת ארנונה מים וחשמל...". לאור האמור, התרשמתי כי הגם שמערכת היחסים בין התובע לאשתו עכורה, הם מנהלים משק בית משותף. 7. לגבי זכאות להשלמת הכנסה קובע ס' 11 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 כי מי שיש לו בן זוג, תהיה הכנסתו לענין חוק זה צירוף הכנסתו והכנסת בת זוגו, זולת אם מוכח שבני הזוג אינם מנהלים משק בית משותף. במקרה הנדון, שוכנעתי כאמור, כי בני הזוג מנהלים משק בית משותף ולכן כדין היה מקום להתייחס גם להכנסת אשתו של התובע בעת העלאת דרישת התובע לתשלום השלמת הכנסה. מששולמה תוספת זו לתובע, בטעות, היה הנתבע רשאי לקזז אותה כדין, מאחר והתובע מנהל משק בית משותף עם אשתו. 8. אשר על כן, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. מומלץ לתובע לפנות לרשויות הרווחה כדי לקבל יעוץ לגבי ההליכים שהוא אמור לנקוט בהם וכן יובהר לתובע כי היה ויחול שינוי נסיבתי עובדתי לגבי הכנסות אשתו, הוא רשאי לשקול הגשת תביעה מחודשת להשלמת הכנסה. בית הדין ממליץ לתובע ולבתו לפנות שוב לנתבע בבקשה להגיע להסדר תשלומים, תוך ביטול יתרת ההצמדה לחוב ובנסיבות המיוחדות של תיק זה ראוי שהנתבע ישקול בקשה זו בחיוב. הבטחת הכנסהבתים משותפים