התובעת, ילידת 1958, חלתה במחלת הפוליו בשנת לידתה. ביום 2.3.09 הגישה התובעת תביעה לפיצוי על פי חוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז-2007 (להלן: "חוק הפוליו"). ועדה רפואית מיום 19.4.09 קבעה לתובעת 30% נכות רפואית יציבה. בהתאם לסעיף 4(ב) לחוק הפוליו, זכאית התובעת לקצבה חודשית. הנתבע שילם לתובעת קצבה חודשית החל מחודש 3/09 בו הגישה את תביעתה. בהליך זה טוענת התובעת כי היא זכאית להפרשי קצבה בגין התקופה מחודש 1/07 ואילך, ולחילופין, לתשלום רטרואקטיבי בגין 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה על פי הוראת סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הנתבע טוען כי התובעת אינה זכאית לכל תשלום רטרואקטיבי. המחלוקת בין הצדדים עניינה בפרשנות סעיפים 13 ו-14 לחוק הפוליו, אשר קובעים: "13 סעיפים 297א, 297ב, 298, 302, 304, 308, 311, 315, ו- 327 לחוק הביטוח הלאומי יחולו על תביעה לפי חוק זה, בשינויים המחוייבים". 14 (א) תחילתו של חוק זה ביום י"א בטבת התשס"ז (1 בינואר 2007 (בסעיף זה - יום התחילה): ואולם לא תוגש תביעה למוסד לפי חוק זה לפני יום י"ח באלול התשס"ז - 1 בספטמבר 2007) (בסעיף זה - יום תחילת הביצוע). (ב) תשלומים לפי חוק זה ישולמו למפרע בעד התקופה החל ביום התחילה, ובלבד שנפגע הפוליו הגיש תביעתו למוסד לפי חוק זה עד ליום ד' בטבת התשס"ט (31 בדצמבר 2008), והוראות סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי לא יחולו. (ג) לא ישולמו תשלומים לפי הוראות חוק זה בשל תקופה שקדמה ליום התחילה". לטענת התובעת, הוראת סעיף 14(ב) לחוק הפוליו מטרתה לקבוע הסדר המיטיב עם חולה הפוליו ביחס להסדר הכללי החל בעניין תשלום רטרואקטיבי של גמלאות מאת הנתבע, אשר מוסדר בסעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי. כך, בעוד שעל פי סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי על הנתבע לשלם גמלאות בעד התקופה שקדמה להגשת התביעה ובלבד שאין היא עולה על 12 חודשים, סעיף 14(ב) לחוק הפוליו קובע תשלום רטרואקטיבי של שנתיים, וזאת בשל העובדה שמדובר ב"תקופת הסתגלות" לחוק חדש. לצורך זה נקבע בסעיף 14(ב) לחוק כי סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי, המחייב מבוטח להגיש תביעה לגמלת כסף תוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, לא יחול על תביעות לפי החוק אלא ניתן להגיש תביעה עד לשנתיים מיום התחילה - קרי עד ליום 31.12.08. לטענת התובעת, המחוקק לא החריג את תחולת סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי על תביעות לפי חוק הפוליו, שכן סעיף 14(ב) לחוק הפוליו מורה אך על אי תחולת סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי על תביעות לפי חוק הפוליו, אך איננו מורה על אי תחולה של סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי על תביעות לפי חוק הפוליו. בהתאם לכך, על תביעת התובעת חלים העקרונות הכלליים לגבי תשלום רטרואקטיבי של גמלאות, אשר קבועים בסעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי, דהיינו - זכאות לתשלום רטרואקטיבי עד שנה. הנתבע טוען כי חוק הפוליו קובע זכאות לתשלום רטרואקטיבי רק למי שהגיש תביעה עד ליום 31.12.08, וזאת ממועד התחילה - 1.1.07. לעומת זאת, מי שהגיש את תביעתו מיום 1.1.09, אינו זכאי לכל תשלום רטרואקטיבי אלא אך ממועד הגשת תביעתו. לטענת הנתבע, סעיפי חוק הביטוח הלאומי שחלים על תביעות לפי חוק הפוליו מנויים בסעיף 13 לחוק הפוליו, וסעיף 296 אינו נמנה עמם. לטענת הנתבע, עמדתו נתמכת בהשוואת הסדרים דומים להסדר שנקבע בחוק הפוליו, שגם על פיהם לא נקבעה זכאות לתשלום רטרואקטיבי. לעניין זה מפנה הנתבע להוראות חוק פיצוי לנפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 וחוק לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס), התשנ"ג-1992, שאף מהן עולה הסדר של אי תשלום בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה. הוראות אלה תואמות את תכליתם של חוקים אלה, אשר בדומה לחוק הפוליו, עניינה ברצון של החברה לסייע לנפגעי המחלות האמורות, המבוסס על אחריות ציבוריות ומוסרית, כפי שנקבע בבג"צ 10771/07 גוירצמן ואח' נ. המוסד לביטוח לאומי (מיום 1.2.10), וזאת להבדיל מפיצוי עקב נכות או נזקקות. מוסיף הנתבע וטוען כי הואיל וחוק הפוליו הוא חוק בעל השלכות תקציביות, יש לפרשו בצמצום בהתאם לפסיקה. התובעת משיבה לטענות הנתבע וטוענת שאין לקבל את גישת הנתבע לפיה מכלל ה"הן" שבנקיבת הסעיפים מתוך חוק הביטוח הלאומי שיחולו על תביעות לפי חוק הפוליו, יש ללמוד "לאו", דהיינו: שסעיף 296 שאינו נמנה עם הסעיפים שסעיף 13 לחוק הפוליו מחיל על תביעות לפיו, לא יחול על תביעות לפי חוק הפוליו. לטענת התובעת, לו היו הוראות חוק הביטוח הלאומי שחלות על תביעות לפי חוק הפוליו מוגבלות להוראות שנמנו בסעיף 13, כי אז לא היה כל צורך בשלילת תחולת סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי אשר נקבעה בסעיף 14(ב) לחוק. מוסיפה התובעת וטוענת כי הסעיפים בחוק הביטוח הלאומי המנויים בסעיף 13 לחוק הפוליו הם טכניים, וזאת להבדיל מסעיף 296, שהינו סעיף מהותי. עוד טוענת התובעת כי אם נכונה טענת הנתבע כי אין כלל תחולה לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי על תביעות לפי חוק הפוליו, המשמעות היא שמגבלת ההתיישנות המיוחדת שנקבעה בחוק הביטוח הלאומי אינה חלה על תביעתה כלל אלא חל הדין הכללי המגביל את ההתיישנות ל-7 שנים. דיון והכרעה ראשית אתייחס לטענה אחרונה זו של התובעת: מקובלת עלי במלואה תשובת הנתבע בסיכומיו לפיה אין כל בסיס לטענה בדבר זכאות התובעת לתשלום רטרואקטיבי שאינה מוגבלת לתקופת ההתיישנות, או למצער ל-1.1.07, שכן ענייננו כלל אינו בהתיישנות לפי חוק ההתיישנות, אשר חלה כלפי הליכים משפטיים בערכאות השיפוט, אלא בקביעת היקף הזכאות של התובעת לגמלה על פי חוק הפוליו. כמו כן, מקובלת עלי נקודת המוצא של הנתבע לפיה אין הוא מוסמך לשלם גמלאות כלשהן אלא בהתאם להוראת חוק. נראה שהתובעת אינה חולקת על כך, אלא שלדעתה משתמעת תחולת סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי על תביעות לפי חוק הפוליו מאי החרגת סעיף 296(ב) לחוק בסעיף 14(ב) לחוק הפוליו. אכן לכאורה, לשני הצדדים טענות לתחולת הכלל "מכלל הן אתה שומע לאו" וכל צד טוען כי כלל זה פועל לטובתו. עם זאת, ממכלול הוראות חוק הפוליו ומתכלית החוק, עולה לדעתי כי כוונת המחוקק היתה כפי שהנתבע טוען לה ולא כפי שהתובעת טוענת לה. במה דברים אמורים? סעיף 13 לחוק הפוליו מהווה התייחסות ישירה של המחוקק לשאלה אלו סעיפים מתוך חוק הביטוח הלאומי יחולו על תביעות לפיו, וסעיף 296 אינו נמנה עמן. זוהי אינדיקציה חזקה לכוונת המחוקק שלא להחיל על תביעות לפי החוק את הוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי. לעומת זאת, הוראת סעיף 14(ב) לחוק הפוליו אינה מהווה אינדיקציה חזקה לכוונת המחוקק להחיל את סעיף 296(ב) על תביעות לפי החוק, להבדיל מסעיף 296(א). עניינו של סעיף 14(ב) לחוק הוא בהסדרת היקף התשלומים הרטרואקטיביים לפי החוק, ונראה כי מטרתו, כפי שהתובעת טענה, לאפשר תשלומים רטרואקטיביים ב"תקופת הסתגלות" לחוק. ואולם לדעתי דווקא ממטרה זו - קביעת תקופת הסתגלות בה מוסמך הנתבע לשלם תשלומים רטרואקטיביים - עולה כוונת המחוקק לשלול, דרך כלל, תשלומים רטרואקטיביים לפי החוק שלא במסגרת אותה "תקופת הסתגלות". בהתאם לכך, לדעתי מטרת סעיף 14(ב) לחוק הפוליו היא להשמיענו שחרף היעדר כל הסמכה אחרת בחוק הפוליו לשלם תשלומים רטרואקטיביים, תשלומים רטרואקטיביים ישולמו רק באותה תקופת הסתגלות שמשכה מיום התחילה (1.1.07) עד ליום 31.12.08 וכי לעניין זה לא יחולו הוראות סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי מטיל על מבוטח להגיש תביעה תוך שנים עשר חודשים מיום שבו נוצרה העילה. אין להסיק מכך שסעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי חל על תביעות לפי החוק. מקובלת עלי עמדת הנתבע לפיה אחד ממקורות הפרשנות לאיתור תכלית החקיקה הוא בדיקה ה"סביבה החקיקתית" של דבר החקיקה וכי לעניין זה ניתן להיעזר בהסדרים דומים לצורך איתור תכלית החקיקה (בג"צ 693/91 מיכל אפרת נ. הממונה על מרשם האוכלוסין, פ"ד מז (1) 873). כן מקובלת עלי טענת הנתבע כי הסדרי חוק פיצוי לנפגעי גזזת וחוק לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס), שמטרתם דומה למטרת חוק הפוליו, תומכים בפרשנותו של הנתבע. גם המהות הביטוחית של חוק הביטוח הלאומי, המסדיר ביטוח לאומי חובה בגין סיכונים או מחסורים שונים בפניהם עומד אדם במהלך חייו, מצדיקה גישה מרחיבה יותר לסוגיית התשלומים הרטרואקטיביים, בשים לב לכך שהזכות לגמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי נרכשת על ידי תשלום דמי ביטוח, מה שאין כן לגבי תשלומים לפי חוק הפוליו, שבה ראה המחוקק להחיל כלל המכפיף תחילת תשלום מכוח האחריות הציבורית שהמדינה נטלה על עצמה בחוקקה את חוק הפוליו, למועד הגשת תביעה מתאימה. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה שהדין עם הנתבע וכי בשים לב לכך שתביעת התובעת הוגשה בחודש 3/09, לאחר חלוף התקופה הקבועה בסעיף 14(ב) לחוק הפוליו, אין היא זכאית לתשלומים בגין התקופה שקדמה להגשת תביעתה. התביעה נדחית, ללא צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום, י"ז אייר תשע"ב, 09 מאי 2012, בהעדר הצדדים. פוליורטרואקטיביות