1. כללי לפניי בקשה הכוללת שתי עתירות; האחת למתן צו כינוס זמני לנכסיו של המשיב והשנייה למתן צו מניעה זמני האוסר על דיספוזיציה בכל נכס מנכסיו, וזאת במסגרת בקשה שהגישו המבקשות להכריז על המשיב כפושט רגל. 2. עיקרי הדברים: המבקשת 1 (להלן: "המבקשת"), היא רעייתו של המשיב, והמבקשות 2 ו-3 הינן בנותיהן של הצדדים. בני הזוג נמצאים בסכסוך, חיים בפירוד ומתנהלים ביניהם הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב יפו ובבית הדין הרבני. ביום 10.11.10 ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה (להלן: "החלטת המזונות") ולפיה, חויב המשיב בתשלום מזונות זמניים למבקשות (להלן: "החוב"). על החלטת המזונות הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי בתל אביב יפו. ביום 14.6.11 נדחתה בקשת רשות הערעור. בין לבין, נקטו המבקשות בהליכי הוצאה לפועל לגביית החוב. לטענתן, הליכים אלה לא נשאו פרי, לא כל שכן המשיב הצהיר מספר פעמים, כי אין לו את היכולת לעמוד בתשלום החוב, ומשכך עשה מעשה פשיטת רגל וכקבוע בסעיף 5(5) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"). לפיכך, הגישו המבקשות ביום 2.6.11 בקשת נושה לצו כינוס נכסים והכרזת המשיב כפושט רגל. בד בבד הוגשה על ידן בקשת ביניים, מתן צו כינוס נכסים זמני וצו מניעה זמני, היא הבקשה המונחת לפתחי. בערבו של אותו יום, ועוד בטרם מתן החלטה, הגיש המשיב בקשה בהולה למתן צו איסור פרסום שהובאה לפני שופט תורן, שנעתר לה. דא עקא, בעת מתן ההחלטה כבר הופץ דבר הבקשה ואף פורסם בהרחבה בכלי התקשורת, ומשכך סר הטעם בצו איסור הפרסום והוא בוטל בדיון במעמד הצדדים שהתקיים ביום 5.6.11. לכן, איני נדרש לצורך ההחלטה לשאלה, האם שעה שמוגשת בקשה לפשיטת רגל על ידי בן זוג כנגד משנהו, חל עליה איסור פרסום מכוח סעיף 68 (ה) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], תשמ"ד-1984 המורה כי הדיונים בבתי המשפט לענייני משפחה, ידונו בדלתיים סגורות. עם זאת, נמנעתי במידת האפשר, לציין בהחלטתי פרטים שטרם פורסמו בכלי התקשורת. עם הבאת הבקשה לפניי, לא ראיתי מקום ליתן צו כינוס במעמד צד אחד, תוך שהוריתי כי ניתן להסתפק בצו מניעה זמני האוסר על המשיב לעשות כל דיספוזיציה ברכושו. קבעתי דיון דחוף במעמד שני צדדים, ולאחר קבלת תגובת המשיב. 3. עמדת המבקשות בבקשה נטען שהחיוב הכספי למועד הגשת הבקשה עומד על סך של כ- 780,000 ₪, וכי המשיב הודה שאינו יכול לעת עתה לשלמו. עוד נטען כי עסקיו ניצבים על סף תהום ולאחר ש"ספג" הפסדים כבדים בעסקאות שונות ולרבות בחברות שבשליטתו וכי הליכי הוצאה לפועל שננקטו על ידי המבקשות, לא הועילו. בנוסף נטען שהמשיב אישר שאם לא יעוכב ביצוע תשלום החוב, הוא עלול לקרוס מבחינה כלכלית. יחד עם זאת אדגיש, כי בבקשה נאמר שהמשיב הינו בעל מחצית הזכויות במועדון הכדורגל "הפועל תל אביב" השווה מיליוני שקלים, אם לא עשרות מיליוני שקלים, ושאותן הוא עתיד למכור לשותפו מר טביב (להלן: "מועדון הכדורגל"). לאור כל זאת טוענות המבקשות, בבקשה הנתמכת בתצהירה של המבקשת, כי יש צורך למנות כונס נכסים זמני אשר יבחן את מצבו הכלכלי של המשיב, יגן על נכסיו וידאג לאינטרס שלהן, כנושות בדין קדימה, הנמצאות במצוקה. עוד נטען כי יש ליתן צו מניעה על מנת שהמשיב לא יעשה דיספוזיציה בנכסיו במהלך בירור בקשת פשיטת הרגל. 4. עמדת המשיב המשיב טוען שאין כל בסיס לנקיטה בהליך פשיטת רגל נגדו, הן מהפן העובדתי והן מהפן המשפטי, וכי כל הבקשה מושתתת על מניעים פסולים ותכליתה להפעיל עליו לחץ לא לגיטימי. לעמדת המשיב, החוב מבוסס על החלטה בדבר תשלום זמני, קרי מזונות זמניים שמטבע הדברים ניתנת לשינוי וכפי שהדבר אף נקבע במפורש בפסק הדין שניתן בבקשת רשות הערעור על החלטת המזונות. עוד טוען המשיב שהוא אינו חדל פירעון אלא יש לו קושי תזרימי זמני, דבר הידוע היטב למבקשת. המשיב גורס כי לא מוצו הליכי הוצאה לפועל נגדו, וגם משום כך טרם הגיעה העת לנקוט בהליכי פשיטת רגל. עוד נטען כי הבקשה לוקה בחוסר תום לב, וזאת בין היתר מחמת הצהרות סותרות של המבקשת. המשיב חולק על החוב הנטען, לפי שלגירסתו הוא שילם כספים למבקשות, שלא הופחתו מהחוב. המשיב מצהיר כי לא ביצע ואין בדעתו לעשות כל דיספוזיציה בנכסיו, כך שאין חשש המצריך את מינוי כונס הנכסים. מוסיף וטוען המשיב כי ממילא עיקלו המבקשות את זכויותיו במועדון הכדורגל וגם בכך יש כדי להסיר את החשש האמור. המשיב הציע להעמיד כבטוחה לחוב, דירת מגורים של צד ג' ששווייה עולה עשרות מונים על החוב. 5. במהלך הדיון נחקרו בעלי הדין על תצהיריהם ולאחר מכן סיכמו באי כוחם את טענותיהם. ב"כ כונס הנכסים הרשמי, נעדר מהדיון הגם שזומן ולדאבוני הניסיונות להביא את הצדדים לידי הסדר, לא צלחו, ומשום כך אין מנוס אלא להכריע בבקשה. לדברי ב"כ הצדדים, הבקשה לכינוס נכסים, קבועה לדיון בחודש ספטמבר 2011 לפני כב' השופטת אלשיך. דיון והכרעה 6. הליך פשיטת הרגל - על יסוד החלטת מזונות זמניים לעמדת המשיב, דין הבקשה להידחות בראש וראשונה מחמת שאין יסוד לבקשת המבקשות למתן צו כינוס והכרזתו כפושט רגל. לפיכך, שומה עלי לבחון תחילה טענה זו, שכן אם דינה להתקבל, ממילא אין בסיס לסעדים הזמניים היונקים את כוחם מהליך פשיטת הרגל. בהקשר זה טוען המשיב, בין היתר, כי לא התקיימו התנאים הקבועים בפקודת פשיטת הרגל למעשה פשיטת רגל, שהם תנאי לעצם נקיטה בהליך. לעמדת ב"כ המשיב תנאי לבקשה לפשיטת רגל המושתתת על המצאת התראת פשיטת רגל לפי סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, הוא קיום "פסק דין חלוט" ואילו בענייננו החוב מושתת על החלטה בדבר מזונות זמנים. עוד הוא נסמך על סעיף 7(2) לפקודת פשיטת הרגל שמגדיר את "החוב "כסכום קצוב בכסף שיש לשלמו מיד או בזמן עתיד קבוע", ושאינו מתיישב עם מהות החוב על יסוד ההחלטה בדבר מזונות זמניים. לאחר בחינת הטענות האמורות ורק לצורך ההליך שלפניי, ומבלי שיהיה בכך לקבוע מסמרות, אין בידי לקבל את טענותיו דנן של המשיב. בקשת פשיטת הרגל שלפניי, אינה נסמכת על "התראת פשיטת רגל" לפי סעיפים 3 ו-4 לפקודה, בניגוד לטענת ב"כ המשיב, אלא על סעיף 5(5) לפקודה שעניינו מעשה פשיטת רגל מחמת הצהרת חייב שאינו יכול לשלם את חובותיו. לכן, אין רלבנטיות לטענות המשיב באשר להיות החוב מושתת על החלטה בדבר מזונות זמניים, ולא על פסק דין חלוט. מעבר לדרוש; ההלכה הפסוקה מורה כי ניתן לנקוט בהליכי פשיטת רגל עוד בטרם הפך פסק הדין נשוא התראת פשיטת הרגל, לפסק דין חלוט, קרי גם על יסוד חיוב שאינו סופי. לעניין זה נקבע ברע"א 8746/01 שרון נ' עזבון המנוחה מרים שוורץ ז"ל פ"ד נ"ו(6) 448, 464: "הפירוש המוצע על ידי המבקש שלפיו פסק דין חלוט לצורך סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל הינו אך ורק פסק דין שאין עליו עוד ערעור, מנוגד לתכליתה של הוראת סעיף 3 הנ"ל. שהלוא, כידוע, מחד גיסא, כל עוד לא עוכב ביצועו של פסק דין, אף אם המפסיד הגיש ערעור, יש לקיים את פסק הדין גם אם המסלול שנבחר לאכיפת החיוב שבפסק הדין הוא המסלול על פי פקודת פשיטת הרגל". (ראה גם ע"א 6757/07 יוסף מהנא נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ [2007]). טעם נוסף לדחיית הטענה הינו שהמחוקק הגדיר בצורה רחבה את המונח פסק דין ובאופן הכולל גם החלטה. כך בסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 המונח "פסק דין" מוגדר "פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט בענין אזרחי..." בדומה, בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), המונח "החלטה" משמעו "פסק דין וכל החלטה אחרת של בית משפט;" קרי, אין בחוק ההוצאה לפועל ובתקנות סדר הדין האזרחי, אבחנה בין פסק דין לבין החלטה. משכך, גם "החלטה" מהווה אסמכתא מספקת לנקיטה בהליכי פשיטת רגל, הגם שהחלטה היא דבר שניתן לשינוי בנסיבות המתאימות. אף עניינית, איני רואה טעם לאבחן בין יכולת נושה לנקוט בהליכי גבייה על יסוד הכרעה משפטית זמנית לבין הכרעה משפטית סופית. שעה שהמחוקק הכיר בזכות נושה לפעול בהליכי הוצאה לפועל לגביית המגיע לו על יסוד החלטה זמנית, אזי באותה מידה יש לאפשר בידו לנקוט גם בהליכי פשיטת רגל על בסיס אותה החלטה זמנית. 7. מעשה פשיטת הרגל נשוא הבקשה העתירה העיקרית שהגישו המבקשות מושתתת כאמור על סעיף 5(5) לפקודת פשיטת הרגל המורה: "הודיע לנושה מנושיו כי הפסיק, או עומד להפסיק, לשעה או לצמיתות, לשלם את חובו;". לטעמי, ושוב רק לצורך ההכרעה בבקשה שלפניי, שוכנעתי כי המבקשות עומדות בדרישת ההוראה האמורה. לעניין זה אפנה למספר אמירות של המשיב ו/או בא כוחו, בהליכים השונים: בדיון שהתנהל בין הצדדים ביום 5.4.11 לפני רשמת לשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון, במעמד הצדדים ובאי כוחם, הצהיר ב"כ החייב: "לחייב אין אפשרות לשלם כרגע חוב מזונות עבר שהצטבר בתיק ולא משנה מה גובהו". (עמ' 4 לפרוטוקול). בהמשך נאמר מפי החייב: "...אני צריך להעביר עכשיו 140,000 ₪ לטובת הדירה. קשה לי עכשיו תזרימית לשלם את זה". (עמ' 4 לפרוטוקול). בחקירתו לפניי אישר החייב: "הצטבר סכום רטרואקטיבי של הרבה כסף שמבחינה תזרימית, אני לא יכול לשלם. הכוונה להרבה כסף מדובר בכ - 700,000 ₪". (עמ' 7 שורות 11-12) בסעיף 2 לתשובת המשיב בבקשת רשות הערעור על החלטת המזונות, נטען בין היתר: "ייאמר כאן ועכשיו, כי בכל הנוגע לחוב המזונות ... אין באפשרותו של המבקש (החייב - א.א.) לשלמו". די בהודעות אלה לצורך הבקשה שלפניי כדי לענות על דרישת סעיף 5(5) לפקודת פשיטת הרגל. עסקינן בהודעות החייב ו/או מי מטעמו, שנאמרו לפני בית המשפט, או במסגרת כתבי טענות שהוגשו לבית המשפט, מרצון, במודע, בכוונה וללא הסתייגות. אדגיש כי לפי ההוראה האמורה, די אם החייב מודיע שאין לשלם, ולו באופן זמני את החוב המגיע ממנו ולשון הסעיף אינה מתנה את חלותו למקרה שהמניעה לתשלום היא לצמיתות. לפיכך, אין רלבנטיות לטענת המשיב לפיה יש ביכולתו הכלכלית לעמוד בתשלום המגיע למבקשות, וכי הוא רק מצוי בקשיים תזרימים, המונעים ממנו לפני שעה את החיוב המגיע ממנו. משכך ניתן להסתפק בהצהרתו בדבר הקשיים הזמניים בהם הוא נתון כדי שתתקיים הוראת סעיף 5(5) לפקודת פשיטת הרגל, וזאת שוב לצורך הליך הביניים שלפניי. גם אין לקבל את טענת המשיב החולק על החוב הנטען, שכן אף לגירסתו, סכום החוב עולה על הדרישה הסטטוטורית באשר לגובה החוב המגיע לנושה כתנאי לנקיטה בהליכי פשיטת רגל לפי תקנה 7(1) לפקודת פשיטת רגל. שעה שנדחו טענות המשיב לפיהן אין בסיס לבקשת פשיטת הרגל, אבחן את הבקשה גופה. 8. כינוס נכסים זמני - ככלל בית המשפט מתבקש למנות כונס נכסים זמני לנכסי המשיב, על יסוד סעיף 21(א) לפקודת פשיטת הרגל, המורה: "משהוגשה הבקשה רשאי בית המשפט אם נוכח שיש צורך לעשות כן להגנת הנכסים, למנות את הכונס הרשמי או אדם מתאים אחר, עוד לפני מתן צו הכינוס, להיות כונס נכסים זמני של נכסי החייב או חלק מהם ולהורות לו להחזיק באותם נכסים מיד". לבית המשפט מוקנית סמכות למנות כונס נכסים במגוון מקרים. בין אלה ניתן למנות כונס נכסים לפירוק שותפות לפי סעיפים 47 ו- 67)ב) לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה -1975; מינוי כונס נכסים לנכסי חברה על יסוד אגרת חוב לפי סעיף 198 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג -1983; מינוי כונס נכסים לפי סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז -1967; מינוי כונס נכסים זמני לפי תקנה 387ב' לתקנות סדר הדין האזרחי. הקרוב לעניינו הוא האחרון, שכן במקרים הראשונים, מדובר בכונס נכסים קבוע לצורך מימוש וחלוקת נכסים, לאחר שההליך העיקרי הסתיים ואילו באחרון המדובר במינוי כונס נכסים זמני כמות בבקשה שלפניי. תכלית סעד כינוס נכסים זמני, בהבדל מכינוס נכסים קבוע, הינו בעיקר שמירת הנכסים מחמת חשש לגורלם של אלה ופגיעה בהם, עד שיתברר ההליך העיקרי. אפיון נוסף להליך זמני של כינוס נכסים, הינו בכך שהוא הוכר כדרסטי מבין הסעדים הזמניים, מחמת שמפקיע את השליטה של בעל הנכס ברכושו, תוך פגיעה בזכות הקניין שבסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המותרת רק לפי פיסקת ההגבלה שבחוק זה. קל וחומר, עוד בטרם נקבע כי זכויותיו של מבקש הסעד, גוברות על אלו של המשיב. משום כך, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בעת שימוש בסמכותו זו. בהקשר זה אפנה לרע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ ואחר' נ' D & B דן את ברסטריט [2007]: "צו זמני לכינוס נכסים ולתפיסתם הינו צו חמור במיוחד... צו מסוג זה מאפשר חדירה לחצריו של בעל דין, ובכך מאפשר פגיעה בפרטיותו... מתן צו שכזה מחייב, על כן, זהירות רבה ומיוחדת מצידו של בית המשפט". לא בכדי נקבעו מבחנים מחמירים למתן סעד של כונס נכסים זמני. חלקם במפורש בחקיקה וחלקם פרי הפסיקה. כך, תקנה 387ב לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כי תנאי למינוי כונס נכסים זמני הוא קיומן של ראיות מהימנות לכאורה בעילת התביעה ולקיומן של ראיות מהימנות לקיום חשש ממשי לפגיעה בנכסים אם לא יינתן הצו. בהלכה נקבע כי בעת שבית המשפט נדרש למנות כונס נכסים זמני, עליו ליתן דעתו, למבחן המידתיות. קרי, האם ניתן להסתפק בסעד פחות דרסטי מאשר מינוי כונס הנכסים הזמני, על מנת להשיג את אותה מטרה, כך שהפגיעה במשיב תהיה פחותה. בהקשר זה אפנה לדברי בית המשפט העליון ברע"א 9911/01 טלפז תדלוק והשקעות בע"מ נ' פז חברת נפט בע"מ פד"י נו (6)550, 556-557 [2002]: "סעד זמני, ובענייננו מינוי כונס נכסים הגורם להפסקת פעילות הנתבע או להכבדה ממשית עליה, אינו מידתי אף מקום שסעדים זמניים אחרים בו לא השיגו את מטרתם, שכן, באיזון שבין אינטרס התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק-הדין, לבין אינטרס הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע, מוענק לאינטרס הנתבע מעמד עדיף. זאת, ראשית, משום שהתובע הוא זה הנושא בנטל ההוכחה, ושנית - והוא בעיניי העיקר - משום שזכות הקניין הינה זכות חוקתית, המעוגנת היום בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". אמנם, סעיף 21 לפקודת פשיטת הרגל, אינו נוקט בדרישות המנויות בתקנה 387ב לתקנות סדר הדין האזרחי, וגם אינו מורה על מדרוג הסעדים מבחינת פגיעה פחותה בחייב, אך סבורני כי יש לאמצם גם לצורך מינוי כונס נכסים זמני לפי פקודת פשיטת הרגל, ואבהיר: התכלית במנוי כונס נכסים זמני לפי פקודת פשיטת הרגל ולפי תקנות סדר הדין האזרחי דומה, שכן בשני המקרים נועד הדבר למנוע פגיעה בנכסי המשיב, שעה שקיים חשש לגורלם של אלה. לכן, ככל שאין ראיות במידה הנדרשת לחשש לגורל הנכסים, אין מקום למנות כונס נכסים זמני בכל אחד מהמקרים האמורים. דעתי זו נתמכת אף בגישתם של השופטים לוין וגרוניס, בספרם "פשיטת רגל" מהדורה שנייה [2000] בעמ' 103, לפיה: "הוגשה בקשה לצו כינוס - ועוד לפני מתן הצו - רשאי בית המשפט למנות את הכונס הרשמי, או אדם מתאים אחר להיות כונס זמני על נכסי החייב או חלק מהם ולהורות לו להחזיק מיד באותם נכסים. הוא יעשה כך אם נוכח שיש צורך לעשות כן להגנת נכסי החייב, לאמור, אם קיים חשש ממשי שהחייב ינקוט פעולות להברחת רכוש, כאשר יוודע לו כי ננקטו נגדו הליכי פשיטת רגל". (ההדגשה אינה במקור - א.א.) בדומה, אין מקום להחמיר עם חייב ולנקוט בסעד של כינוס נכסים זמני, בטרם התברר גורל הבקשה לכינוס נכסים והכרזתו כפושט רגל, ויש לבחון האם ניתן להשיג את אותה מטרה, בפגיעה פחותה. מכאן, אבחן האם המבקשות עומדות בתנאים דנן. 9. מן הכלל אל הפרט מעיון בכתבי הטענות, נספחיהם וחקירת המצהירים הגעתי לכלל מסקנה כי לא התקיימו התנאים בעטיים יש מקום להעניק את הסעד של כונס נכסים זמני לנכסי המשיב. בפתח הדברים אציין כי לא הובאה ראיה לפיה קיים חשש לגורל הנכסים של המשיב. נהפוך הוא, שוכנעתי כי המשיב מוגבל למעשה מלממש את נכסיו, ולא יוכל לעשות כן ללא ידיעת המבקשות. זאת בין היתר נוכח צווי העיקול שהוטלו על רכושו לבקשת המבקשות, שיש בהם כדי לייתר את הסעד המבוקש. במיוחד נכון הדבר, באשר לרכוש נכבד של המשיב, העולה עשרות מונים על החוב, וכוונתי לזכויותיו של המשיב במועדון הכדורגל. המבקשת אישרה בחקירתה כי: "אני יודעת שיש עסקה שאמורה להתבצע (הכוונה - מכירת זכויות המשיב במועדון הכדורגל-א.א.). אני יודעת שמעוקלים לטובתי בעסקה מיליון וחצי ₪ להבטחת המזונות...אני אמורה לקבל את הכסף במידה והמשיב ימכור את המניות...אני יודעת שהעסקה אמורה להיות בגובה של 6 מיליון ₪..." (עמוד 5 שורות 13-21). משמע, למבקשות בטוחה בדמות עיקול זמני על זכויות המשיב, שהינו סעד במדרג פחות חמור מזה של כונס נכסים זמני, והמבטיח את המבקשות, ובאופן התואם את ההלכה הפסוקה וכאמור ברע"א 9911/01 טלפז הנ"ל. בנוסף, לא הובאה כל ראיה לפיה המשיב הבריח במשך השנים עברו כל רכוש מרכושו, ולא נסתרה עדותו לפיה לא עשה כן (עמ' 8 שורות 1-3). גם לא ראיתי בנימוקי המבקשות למנות כונס נכסים זמני לרכושו של המשיב, טעם לעשות כן. בהקשר זה נטען על ידי ב"כ המבקשות בסעיף 19 לבקשה כי המינוי דרוש לשם בחינת "מצבו הכלכלי של החייב לאשורו, יגן על נכסיו ובכך ידאג לאינטרס הלגיטימי של המבקשות כנושות בדין קדימה...". יעדים אלה, אינם תכליות המוכרות לשם מינוי כונס נכסים זמני בפקודת פשיטת רגל, אשר כאמור מטרתם שונה, להגן על נכסיו של החייב מפני הברחתם, או פגיעה אחרת בהם. זאת ועוד, המשיב הצהיר כי היה ויעשה עסקה ברכושו, תינתן על ידו הודעה מוקדמת של 14 יום מראש למבקשות, דבר שיש בו כדי להפיג את החשש הנטען לגורל נכסיו. (סיכומי ב"כ המשיב עמ' 10 שורות 3-6). מקבל אני גם את דברי המשיב לפיה הבקשה נגועה בחוסר תום לב, שמהווה כשלעצמו טעם לדחיית בקשה לסעד זמני. לעניין זה, הצהירה המבקשת בתצהירה מיום 18.5.11 שניתן בבית המשפט לענייני משפחה כי המשיב הוא: "אדם עתיר נכסים"..."יש לו יכולות כלכליות עצומות והוא מעשירי העולם" (עמ' 4 שורות 25-27), זאת ככל הנראה להאדיר את מצבו הכלכלי ועל מנת ליצור תשתית לחיוב מזונות גבוהים. לעומת זאת, בבקשה נשוא הליך פשיטת הרגל נטען על ידה כי אין בידי החייב לשלם את החוב. ככל שהמבקשת מחזיקה בטענתה כמות שהוצגה על ידה בבית המשפט לענייני משפחה, לפיה החייב הוא אדם אמיד, היה עליה לדבוק בגרסתה זו, אך כזאת לא עשתה. טענתה בבית המשפט לענייני משפחה, אינה דרה בכפיפה עם טענתה לפניי לפיה אין למשיב יכולת לשלם את החוב, שאין חולק כי הינו נמוך במידה משמעותית מסכום החוב. ודוק, הבקשה לפשיטת רגל אינה מבוססת על התחמקות המשיב מנושיו או הברחת רכושו, לפי סעיף 5 (1) לפקודת פשיטת הרגל, שאז ייתכן והיה מקום לעמדת המבקשות, אלא מושתתת על העדר יכולת של המשיב לשלם את החוב, שאינה מתיישבת כאמור עם טענות והצהרות המבקשת לפני בית משפט אחר. ער אני לטענת המבקשות לפיה לא הועילו הליכי ההוצאה לפועל וכי החייב אינו משלם את חובו, אך בכך אין נפקא מינא לבקשה שלפניי. היה על המבקשות להראות ולו לכאורה כי המשיב עשה להבריח את רכושו, או נוקט בפעולות לעשות כן, וכזאת לא עלה בידן. לא התעלמתי מטענות אחרות של המבקשות באשר למצבו הכלכלי של החייב והתנהלותו, אך לא ראיתי באלה, כדי להגיע למסקנה אחרת. כך ההפניה להפסדים הניכרים בעסקיו השונים של החייב, לרבות חברות בשליטתו. העובדה שהמשיב "ספג הפסדים כלכלים" כלשון הבקשה, אינה מלמדת כי האחרון פועל להבריח את רכושו. ודאי אין לייחס למשיב שעשה כן בכוונה על מנת לפגוע באשר יגיע למבקשות, ככל שיגיע. כן נתתי דעתי לטענת המבקשות לפיה לא עלה בידן לאתר רכוש של החייב באמצעות הליכי הוצאה לפועל. גם אם כך הם פני הדברים, אין באלה כדי לתמוך בבקשה למנוי כונס נכסים זמני, שכאמור מטרתו אינה לאתר רכוש של החייב, אלא למנוע הברחת רכוש קיים. באשר לטענת המבקשות כי המשיב העיד בבית המשפט לענייני משפחה ביום 21.12.10 כי בדעתו למכור דירה שבבעלותו במגדלי מנהטן לגביה התבקש צו מניעה, אזי אין ולא הייתה מניעה בידי המבקשות לעקל את זכויותיו בדירה האמורה, ככל שהדבר טרם נעשה, אך אין מקום לסעד הדרסטי של כינוס נכסים זמני על זכויות בדירה. במיוחד שלא הובאו כל ראיות באשר לזכויות האמורות, שווי הדירה לעומת החוב וכדומה. 10. המשיב הציע למבקשות כי להבטחת המגיע להן, תשועבד לטובתן זכויות צד ג' בדירת מגורים ששוויה עולה במידה ניכרת על החוב, ותוך שצד ג' מוותר על דיור חלוף ועל דיור מוגן. אמנם, הבטוחה האמורה אינה שומטת את הקרקע תחת הליכי פשיטת רגל שנקטו המבקשות, אך היה בה כדי לאיין את החשש ביסוד הבקשה לכינוס נכסים זמני. לא ניתן טעם ענייני על ידי המבקשות, מדוע, על רקע מכלול הטעמים שהועלו בדיון, סירבו להצעה האמורה, שלכאורה, היה בה כדי להסיר את היסוד תחת החשש שביסוד בקשתן באשר לצורך למינוי כונס נכסים זמני. 11. לאור כל האמור דין הבקשה להידחות. עם זאת, ובין היתר לאור הסכמת המשיב, נותר על כנו הצו המורה למשיב להודיע למבקשות, על כל עיסקה בדבר דיספוזציה ברכושו בהתאם להסכמה מיום 5.6.11, ועל מנת שאלה תוכלנה לשקול את צעדיהן. המבקשות יישאו בהוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪. המזכירות תשגר את ההחלטה לב"כ הצדדים בפקס ותשלח העתקה בדואר רשום. ניתנה היום, א' תמוז תשע"א, 1 יולי 2011, בהעדר הצדדים. צו כינוסצוויםכינוס נכסים