1. זוהי תביעה לתשלום שכר עבודה בגין 31 חודשים בצירוף הלנת שכר, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, פיצויי פיטורים, פיצויים בגין עגמת נפש וכן בגין פגיעה בשמו הטוב ובכבוד האדם של התובע. כמו כן, נתבע גם פיצוי עונשי בשל עבירה על חוק ההגנה על עובדים חושפי שחיתות במינהל התקין. 2. מן הראוי לציין כבר בפתח פסק דין זה, כי לאחר שמיעת העדויות בתיק מתברר כי בבסיס וביסוד הסכסוך עומדים במקרה הנוכחי חילוקי דעות וסכסוכים אישיים ומאבקי כוח וכבוד בקרב הצדדים המעורבים בפרשה זו. המחלוקות והסכסוכים האישיים כאמור,והמאבק של כל צד משני הצדדים, "להוכיח" מי "צודק יותר" ומי "צודק פחות" הפכו לעיקר והעיבו על ניהול התיק עד שהתביעה בתיק הפכה למשנית, וחבל מאוד שכך. בנסיבות אלו לא נותר לנו אלא להביע צער גם על כך שהצדדים לא גילו מידת הבנה ורגישות, במיוחד לאור העובדה כי עסקינן בין היתר, בנתבעת1 - שהינה עמותה אשר נוסדה והוקמה על מנת לסייע למשפחות השכולות מקרב בני העדה הדרוזית, ואשר כל הצדדים והמעורבים מכירים בחשיבותה. 3. אין זה מתפקידו של בית הדין, לדון להכריע ולהביע עמדה בסכסוכים אישיים אלה, וכולנו תקווה כי תמצא הדרך ותמצא המסגרת הנאותה לפתרון המחלוקות והסכסוכים הנ"ל בדרכי נועם ושלום, לשביעות רצונם של כל הצדדים ולטובת העמותה (הנתבעת מס' 1- להלן נתבעת מס'1), והקהל שהיא נועדה לשרת. 4. כדי למנוע אי הבנות - פסק הדין מתייחס לטענות, ולמחלוקות בתחום דיני העבודה שהועלו במסגרת כתבי הטענות, וזאת מבלי להתעלם מהתנהלות הצדדים ככל שהדבר רלוונטי לקביעת העובדות ולממצאים בתיק. ההליכים בתיק: 5. תחילתו של הליך זה היה בהגשת בקשה מטעם התובע ב-03.09.09, למתן צו הצהרתי לביטול הודעת הפיטורים אשר קיבל בחודש מרץ 2009, ולהורות על החזרתו לתפקיד מזכיר שלוחת בית יד לבנים בבית ג'אן וכרכז ענייני היתומים והיתומות הדרוזים מטעם בית יד לבנים. 6. בתביעתו העיקרית בטרם תוקנה, בקש התובע להורות לנתבעים להשיבו לעבודתו ולחייבם לשלם לו את שכרו המולן ולפצותו על הנזק, העוול ועוגמת הנפש (סעיף 6 לתביעה המקורית),כשבסעיפים 35 עד 38 לתביעתו מפרט הוא את הנזקים שנגרמו לו כדלקמן: א. משכורות בגין 21 חודשי עבודה בסך כולל של 42,000 ₪ (לפי 2000 ₪ לחודש); ב. פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, לגביהם ניטען כי יחושבו לאחר המצאת תלושי שכר; ג. כסעד חלופי נתבעו פיצויי פיטורים; ד. פיצוי כספי בגין נזקים לא ממוניים, כאב וצער, עוגמת נפש וחרדה, כמו גם "פגיעה בשמו הטוב ובכבוד האדם שלו"; ה. פיצוי עונשי בגין עבירה על חוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין) התשנ"ז-1997 (להלן-חוק ההגנה על עובדים). 7. במסגרת הדיון שנערך בבקשה לסעד זמני ביום 15.09.09, הסכימו הצדדים להמלצת בית הדין בדבר איחוד הדיון בבקשה הזמנית, יחד עם התביעה העיקרית, כאשר התובע יגיש כתב תביעה מתוקן, לאחריו יגישו הנתבעים כתב הגנה, ונקבעו שני מועדים לשמיעת הראיות. כן הוחלט בהסכמת הנתבעים 1 ו- 2 - שאז היו הנתבעים היחידים - כי "עד לבירור תביעה ומתן פסק דין בה, לא יאיישו המשיבים את משרת רכז אלמנות ויתומים בנתבעת 1 " (סעיף 2 להחלטה מיום 15.09.09). 8. ואמנם הוגש כתב תביעה מתוקן, במסגרתו צורף כנתבע שלישי מר כמאל זידאן (להלן-זידאן), אשר התמנה כמזכיר השלוחה של הנתבעת בכפר בית ג'אן, ובתור מי שההחלטות שיתקבלו בתיק זה עלולות לפגוע בו ובעבודתו בשרות הנתבעת 1. כמו כן הועלו בכתב התביעה המתוקן, טענות עובדתיות ומשפטיות נוספות כנגד הנתבעים מס' 1 ו-2. התובע עתר למעשה לאותם סעדים. כל הנתבעים הגישו כתבי הגנה, כנדרש. 9. בפתח הישיבה הראשונה שנקבעה לשמיעת עדי התביעה, מיום 24.02.10 הגיעו הצדדים להסדר לפיו, התביעה כנגד מר זידאן תימחק, תוך שהוא מצהיר, באמצעות בא כוחו, כי יכבד כל החלטה של בית הדין שיש בה כדי להשפיע על מעמדו, תפקידו ועיסוקו בנתבעת, וניתנה החלטה על ידי בית הדין באותו מועד (עמ' 5 לפרוטוול). 10. כן הסכימו הצדדים לנסות ולפתור את הסכסוך באמצעות הליך גישור ולכן נדחתה שמיעת הראיות למועד הנוסף שהיה קבוע ממילא בתיק ליום 07.03.10. 11. למרבה הצער ניסיון הגישור לא צלח. 12. בתאריך 07.03.10 העידו עדי התביעה, ובישיבה מיום 08.07.10 העידו עדי ההגנה. בין לבין הגיש ב"כ התובע, בהתאם להחלטה מיום 07.03.10, תמליל לשיחת הטלפון שנערכה בין העד מר זוהיד לבין הנתבע 2, מיום 28.03.10. רקע עובדתי: 13. התובע יליד 1959, והינו תושב הכפר בית ג'אן. 14. משפחת אחיו של התובע הוכרה כמשפחה שכולה, לצורך קבלת תגמולים. 15. הנתבעת הינה עמותה רשומה שנוסדה, על מנת להנציח ולסייע למשפחות שכולות מקרב בני העדה הדרוזית (ראה: תקנון האגודה-נספח יז לתצהיר נ/5). 16. הנתבע 2, משמש כחבר וכיושב ראש ההנהלה של הנתבעת מאז היווסדה. 17. התובע היה בעת הרלוונטית חבר בוועד ההנהלה של הנתבעת 1. 18. במסגרת ניהול ענייניה והשגת מטרותיה, מפעילה הנתבעת שלוחות במספר כפרים דרוזיים, ובכלל זה שלוחה בכפר בית ג'אן. (להלן: "השלוחה"). 19. אין חולק כי התובע שימש במשך תקופה מסוימת כמזכיר השלוחה. התובע טוען כי הוא עשה כן החל מסוף חודש 7/2006, ואילו הנתבעים טוענים מנגד, כי התובע החל לעבוד בתחילת חודש 1/2007 . 20. מוסכם על הצדדים כי השכר שסוכם עליו כי ישולם לתובע היה הסך של 2,000 ₪ לחודש, אשר נועד בעיקר לצורך החזר הוצאות. 21. התובע טוען כי מעולם לא קיבל תלושי שכר. לא הוכח בבית הדין כי ניתנו לתובע ו/או הונפקו לו תלושי שכר. הנתבעים נמנעו מלצרף תלושי שכר לתצהירים מטעמם ו/או מלהגישם כראיה. 22. יחד עם זאת יצוין כי, הנתבעים צירפו טופס 106 לשנת המס 2007 בלבד (נספח כ"ה לתצהירים נ/4 ו- נ/5), ממנו עולה כי התובע עבד בשירות הנתבעת במהלך שנת 2007 בחודשים ינואר, פברואר, מרץ, אפריל, מאי ויוני ואחר כך בחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר אשר בגינם שולם לו סך כולל בסך 20,894 ₪ (ברוטו). בטופס לא צוין מועד תחילת העבודה, עובדה שבדרך כלל מצוינת במפורש על גבי תלוש השכר. 23. עצם הנפקת טופס 106 הנ"ל באופן ממוחשב מלמד, כי הנתבעת מנהלת ספרים, ובנקל ניתן היה להנפיק לתובע תלושי השכר כפי שהוצהר בטופס 106 שהוכן על שם התובע. הנפקת תלושי שכר היו בשליטתה הבלעדית של הנתבעת 1, ולהימנעותה מהנפקתם/הצגתם צריך לייחס לחובתה. יש לציין כי התובע טען, כאמור, לאורך כל שלבי ההליך כי לא קיבל לידיו תלושי שכר. במקרה כזה, מן הדין להחיל את ההלכה לפיה הימנעות צד מהבאת ראייה שבשליטתו ו/או בחזקתו, מקימה חזקה שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה מחלישה את עמדתו ומחזקת דווקא את טענות הצד שכנגד. 24. בנסיבות אלו, אנו קובעים כי תחילת עבודתו של התובע הייתה ב-01.07.06. יצוין כי התובע אינו נוקב בתצהירו תאריך מדויק לתחילת עבודתו, ומסתפק בציון העובדה כי הוא נבחר על ידי חברי הנהלת השלוחה בית ג'אן ביום 26.06.06, ולא ציין את המועד המדויק שבו מונה על ידי הנתבעת. במהלך עדותו אישר התובע כי בתקופה שקדמה לחודש 1/07 עבד בהתנדבות וכי החל מחודש 1/07 הועסק בשכר (עמ' 8 משורה 14-18 לפרוטוקול). 25. לשיטתו של התובע, תקופת עבודתו הייתה לתקופה קצובה עד לסוף חודש 6/2010, לכל המאוחר, מועד שחל בטרם הוגשו סיכומיו. אי לכך, המצב העובדתי שנוצר מייתר את הדיון בסעד למתן צו עשה להשבת התובע לעבודתו בנתבעת. 26. למעשה לא היתה מחלוקת שהתובע פוטר מעבודתו ולעצם זכאותו לקבל פיצויי פיטורים ו-דמי הודעה מוקדמת. קיימת מחלוקת בין הצדדים בעניין מועד הפסקת עבודת התובע - לגרסת התובע - הוא פוטר מהעבודה בחודש 2/09 לאחר שמר כמאל זידאן נבחר למלא את תפקידו כמזכיר השלוחה בבית ג'אן, והחל למלא את תפקידו בפועל ביום 19.02.09. מנגד טענו הנתבעים כי, התובע פוטר מהעבודה בתאריך 7.11.2007 (ראה נספח ג' לכתב ההגנה), כאמור במכתב הפיטורים שנמסר לו. 27. עיון במסמכים אשר צורפו לתיק מטעם הצדדים, כמו גם בפרוטוקול עדויות התובע, הנתבעים והעדים מטעמם, מאמתים את גרסת התובע כפי שיפורט להלן: א. התובע קיבל מכתב מהנתבעת 1 אשר נחתם על ידי הנתבע 2, הנושא תאריך 17.2.09, במכתב האמור, הנתבע 2 פונה לתובע בשמו ובתואר תפקידו "מזכיר שלוחת יד לבנים", ובו נרשם כדלקמן: "מאז סוף שנת 2007 עד לסוף חודש אוקטובר 2008, פניתי אלייך מס' פעמים ובקשתי ממך להציג בפניי אישורים מההוצאה לפועל בתל אביב ובחיפה שעניינך סודר,אך לצערי הרב לא הצלחת ולא עלה בידך,לכן הודעתי לך בזמנו שאינך יכול להמשיך בעבודתך כמזכיר שלוחת בית ג'אן. לאור האמור החלטתי להפסיק את עבודתך ואני מזכיר לך שבתאריך 9.11.08 הודעתי בכתב למנכ"ל ארגון יד לבנים על הפסקת עבודתך והעתק נשלח אלייך. אני מאחל לך הצלחה בקבלת עבודה מחוץ למסגרת ארגון יד לבנים הדרוזים" (ראה נספח ב' לכתב התביעה). ב. לשיטת הנתבעים, התובע פוטר מעבודתו כבר בחודש נובמבר 2007. אם כך הדבר - תמוה מדוע בחלוף למעלה משנה ממועד פיטוריו כביכול ביום 07.11.07, פנו הנתבעים אל התובע במכתב מיום 17.02.09, כאשר הם מציינים את תיאור תפקידו "מזכיר שלוחת יד לבנים", כי הרי על פי גרסתם הוא לא כיהן בתפקיד זה מאז 11/07. ג. גם במכתב נוסף ששלחו הנתבעים אל התובע (רא נספח ג' לכתב התביעה המתוקן), הנושא תאריך 24.2.09, נרשם על ידי הנתבעים - "לכבוד מר יוסף אבו חיה, מזכיר שלוחת יד לנים בית ג'אן". על פי המסמכים הללו נראה בעליל, כי גם לאחר חודש נובמבר 2007 התובע המשיך בעבודתו כמזכיר שלוחת יד לבנים בית ג'אן. "פניתי מספר פעמים למר אמל ולמר וג'יה שהוא מורשה חתימה, וכל הזמן אמרו לי שעכשיו אין כסף וברגע שיגיע אני אקבל את המגיע לי, ועד שקיבלתי את השיק בחודש 8/08 ואמרו לי שזה בינתיים מה שיש. לגבי היתר אמרו כשיגיע כסף הם ישלמו" (עמ' 9 משורה 1 פ'). 29. מר וג'יה נסר-מנהל החשבונות של הנתבעת 1, שהינו גם מורשה החתימה של הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים לתביעה, הסביר במסגרת עדותו, כי התובע "לא פוטר. הוא קיבל מכתב שהוא לא יכול להמשיך לעבוד עד שיסדיר את ההליכים של הוצל"פ, ועובדה שנישאר שנה ללא מזכיר כדי לאפשר לו לחזור לעבודה. בשנה הזאת הוא היה בא לישיבות, ובא לכל האירועים וקיבל מלגה מבית יד לבנים" (עמ' 37 משורה 1 לפ'). במסגרת חקירה נגדית נשאל העד מטעם ההגנה: "ש. מי החליט להפסיק את עבודתו של התובע? ת. יש הנהלה ויש הנהלת חשבונות וראו שהם לא יכולים לשלם להוצל"פ, כי הגיעו מהרבה מקומות הודעות עיקול, ולא יכלו לדעת למי לשלם ולכן החליטו להפסיק את העבודה שלו. ש. מה עשיתם עם ההודעות של המעקלים? ת. שלחנו מכתב שהוא לא עובד אצלנו יותר. לשאלתך, כשבאו העיקולים הפסקנו את העבודה שלו לחודשיים, אח"כ הביא ביטול והחזירו אותו לעבודה וקיבל משכורת חודש חודשיים, ואח"כ עוד פעם באו העיקולים. ש. בחודשיים שלא שילמתם לו משכורת, מה השתנה באופן העבודה של התובע? ת. הוא המשיך לבוא לעבודה ולא ביקש משכורת, הוא יודע שלא יכולים לשלם לו עד שיסדר את העניינים. ש. מה הסיבה שלא יכולים לשלם לו? ת. היו לו עיקולים מכל מיני מקומות ולא יודעים למי לשלם קודם, וחיכינו יותר משנה, עד שההנהלה החליטה לבחור מזכיר חודש. ש. ז"א שלא שילמתם לו כסף כדי לא להעביר אותו למעקלים? ת. אבל הוא ידע שהפסיקו את העבודה שלו. אני לא הפסקתי את התשלום לתובע, אלא יש הנהלה שהפסיקה לו את העבודה והתשלום.  הייתה החלטה שיסדיר את העניין של העיקולים, ורק אז יחזור לעבודה. ... לשאלת בית הדין: ש. מה השתנה בעבודת התובע בתקופה שעבד בשכר לעומת התקופה שהפסקתם את עבודתו והוא בא לעבודה? ת. הוא יושב בבית ג'אן ומנהל את השלוחה של בית ג'אן עם חמו. אם היינו צריכים אותו היה מגיע לבית יד לבנים בדלית אל כרמל. ש. אני אומר לך, שמבחינה מעשית לא היה שינוי בתפקיד התובע בתקופה שהוא קיבל משכורת ובתקופה אחרי שהפסקתם את עבודתו? ת. הקשר שלי היה רק עם רכז השלוחה, מר זויהד. מהעדכונים שקיבלתי ממר זויהד, שאלתי מה קורה אצלם, ואם יש בעיה, ואם הייתה בעיה מתקשרים. אני מהתחלה אמרתי שהתובע עבד גם בתקופה זו אחרי הפסקת העבודה עם מר זויהד, הכל היה בסדר עד שהתמנה מזכיר חדש, ומאותו רגע התחילו הבעיות". דבריו של עד ההגנה מדברם בעד עצמם. מעדותו עולה כי בפועל, לא היה כל שינוי בעבודת התובע החל מחודש ינואר 2007 ועד שהתמנה מזכיר חדש תחתיו בתאריך 19.2.09 (ראה מסמך ת/7). במהלך כל שנת 2008, למעט חודש אחד, ועד שנבחר מזכיר חדש לעמותה, המשיך התובע בעבודתו כמקודם, ורק בשל העיקולים שהוטלו על משכורתו, נמנעה העמותה מלשלם לו את שכרו בטענה שלא ידעה למי מהנושים צריך להעביר את הכספים המעוקלים, מה גם, שדבר העיקולים על שכר התובע לטענת הנתבעים, הכבידו על עבודת ניהול החשבונות של העמותה, ולכן נאמר לתובע כי רק לאחר שהעיקולים יוסרו הוא יקבל את שכרו. מנהל החשבונות העיד שהיה גם מורשה חתימה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, לדבריו: "הוא המשיך לבוא לעבודה ולא ביקש משכורת, הוא יודע שלא יכולים לשלם לו עד שיסדר את העניינים... היו לו עיקולים מכל מיני מקומות ולא יודעים למי לשלם קודם, וחיכינו יותר משנה, עד שההנהלה החליטה לבחור מזכיר חודש...כל הזמן אמרנו לו תסתדר, ויהיה בסדר. הכוונה שיסיר את העיקולים" (ראה עמ' 38 שורה 12 פ'). ללמדך כי הייתה הסכמה שימשיך בעבודתו, תוך השהיית תשלום שכרו. 30. ביום 24.02.09 מונה התובע על ידי הנתבע 2, לכהן כרכז לענייני האלמנות היתומים והיתומות הדרוזיות מטעם ארגון יד לבנים הדרוזים (ראה נספח ג' ל-נ/4). בחלוף כשלושה שבועות ב- 12.03.09 שלח הנתבע 2 מכתב פיטורים לתובע בו הודיע לו: "ברור לך שכל עוד אתה לא מסיים את הבעיות עם ההוצאה לפועל -אתה מנוע מלפעול בקרב האלמנות. לסיום- עליך לפעול ללא דיחוי כי אי אפשר להחזיק את המצב יותר. אנו הודענו להוצאה לפועל בתל אביב שאינך עובד ארגון יד לבנים לדרוזים" (ראה נספח י' ל-נ/4). לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת 1, החלה ב-1.1.2007 והסתיימה ב-12.03.09 מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת. פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת 31. נוכח האמור לעיל, אנו קובעים שהתובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו בת 2.29 שנים בסך 4,580 ₪, ולתשלום חלף הודעה מוקדמת בסך של 2,000 ₪. הפרשי שכר 32. התובע טען כי הוא זכאי לשכר עבודה בסך 42,000 ₪, בגין 21 חודשים בהם עבד ולא קיבל שכר, אמר ולא פירש. מנגד טענו הנתבעים כי התובע סיים את עבודתו כבר בחודש 11/07 ועד למועד זה קיבל את מלוא השכר שהגיע לו. היות והגענו למסקנה כי תקופת עבודתו של התובע הסתכמה רק ב- 27.5 חודשים, כאשר במהלך שנת 2007 התובע קיבל שכר בגין 8 חודשים (סעיף 65 לסיכומי ב"כ התובע), ובעדותו הודה התובע, כי במהלך שנת 2008 בחודש ספטמבר/אוקטובר קיבל שיק נוסף והוא אינו זוכר אם היה בסך של 1,500 ₪ או 2,500 ₪. התובע הודה "אני פרעתי בבנק לא הוצאתי העתק" (עמ' 8 שורה 29 לפ'), מכאן שהתובע קיבל שכר בגין 9 חודשים מתוך 27.5 החודשים שעבד אצל הנתבעת. משכך אנו קובעים כי התובע זכאי להשלמת שכר מהנתבעת מס' 1 עבור 18.5 חודשי עבודה בהם עבד ולא שולם לו שכר בפועל בסך 37,000 ₪. פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים חופשה: 33. לטענת התובע הוא זכאי לפדיון ימי חופשה, הבראה ודמי חגים בגין כל תקופת עבודתו. התובע לא כמת את תביעתו במרכיבים אלה וטען כי הדבר ייעשה לאחר שהנתבעים ימציאו לו את כל תלושי שכרו. בסיכומיו טען התובע כי טרם קיבל את תלושי השכר ומשכך לא עלה בידו לערוך חישוב מדויק לזכויותיו. הלכה היא כי נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד: "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לתת לעובדו וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, ובתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), תשי"ז-1956" (דב"ע לא/ 3-22 צ'ק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ד 215 עמ' 219). בענייננו לא הציגה הנתבעת פנקס חופשות שניהלה לתובע, ונזכיר כי הנתבעים נמנעו מלצרף את העתק תלושי שכרו של התובע. על כן, היות ומוסכם על הצדדים כי שכרו החודשי של התובע עמד על 2,000 ₪ בזמנים הרלוונטיים לתביעה, כאשר שכר המינימום  בשנת 2007 היה בסך 3,710 ₪, ובשנת 2008-2009 היה 3,850 ₪, שכרו של התובע ביחס לגובה שכר מינימום באותן שנים היה מותאם ל- 53% היקף משרה.   לפיכך תשלם  הנתבעת1 לתובע סך של 954 ₪ בגין פדיון דמי חופשה על פי החישוב הבא:                         954 ₪ =80 ₪ שכר יומי  X   53% היקף משרה  X  22.5 ימי חופשה (לכל תקופת העבודה) דמי הבראה: 34. בהתאם לחלקיות משרתו (53%), זכאי התובע ל-843 ₪ בגין השנה הראשונה לעבודתו (1/2008), ולסך של 1,053 ₪ בגין השנה השניה לעבודתו (1/09 ), ולסך של 496 ₪ לחלק היחסי של השנה השלישית לעבודתו. לאור האמור, אנו מחייבים את הנתבעת 1, לשלם לתובע בגין דמי הבראה סך של 2,392 ₪. חגים: 35. התובע טוען, כי הוא זכאי לתשלום עבור  ימי חג בגין כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת1. על פי ההסכם הקיבוצי הכללי בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות (להלן "ההסכם הקיבוצי הכללי"), שהוחל בצו הרחבה על כל העובדים במשק, זכאי התובע ל-9 ימי חג בשנה ובלבד שאינם חלים בשבת, וזאת בתנאי ש"לא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום לאחר החג) ". דמי החגים נועדו לפצות עובד יומי (או שעתי) שאינו עובד בחגים ולא קיבל תמורה בעבורם. (עע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, ניתן ביום 30.04.02). התובע לא הוכיח כי עבד יום לפני ויום אחרי ימי החג (שלטענתו הוא זכאי להם), שזהו תנאי הכרחי לזכאות תשלום דמי חגים.     לאור האמור, תביעת התובע לתשלום דמי חגים נדחית בזאת. פיצוי בשל פיטורים שלא כדין ופגיעה בזכות הטיעון: 36. התובע טען כי פוטר מהעבודה בשל מניעים זרים ופסולים, שבא בעקבות שליחת תלונה על ידו למבקר המדינה בה הלין בין היתר על אי סדרים כספיים בניהול העמותה. ברם, עיון במסמכים אשר צורפו לתיק מגלה כי, התובע לא פוטר בעטייה של התלונה שהגיש כנגד מנהלי העמותה בשל אי סדרים כספיים, ובשל חשיפת שחיתויות כטענתו. למעשה סדר הדברים היה שונה מכפי שען התובע. שכן הוכח כי הוא שלח את המכתב לאחר מועד פיטוריו - התובע פוטר ב-12.03.09 ומכתב התלונה נשלח על ידו יום למחרת קרי ביום 13.03.09 (ראה נספח ד' לכתב התביעה). כפועל יוצא מכך, עניינו של התובע אינו חוסה בצילו של חוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997, ואין הוא זכאי לסעד של פיצוי בשל פיטורים שלא כדין. בהקשר זה נציין כי התלונה שנשלחה על ידי התובע למבקר המדינה, נבדקה על ידי רשם העמותות ממשרד המשפטים - ולאחר בירור מעמיק (ראה נספח ד' 3 לכתב ההגנה) הגיע למסקנה שאין מקום להתערבות מצדם בכל העניינים שהועלו בפניהם, והורו על סגירת התיק. (ראה נספח יג' לנ/4). העדר שימוע: 37. התובע טען, כי לא נערך לו הליך שימוע כדין וכמתחייב בטרם הוחלט על פיטוריו. התובע עתר לחייב את הנתבעים לפצותו בגין נזק לא ממוני שנגרם לו - עוגמת נפש ופיטורים בחוסר תום לב . ככלל, אי מתן זכות שימוע לעובד לפני פיטוריו מהווה פגם במעשה הפיטורים עצמו. יחד עם זאת, פגם זה אינו מוחלט ואינו חייב להביא בהכרח לביטול הפיטורים או להענקת פיצוי כספי לעובד. מכל מקום, הסעד הנתבע ושיעורו תלוי במידה רבה בנסיבות העניין, בטיב ההעסקה, בציפיותיו של העובד להתקשרות לאורך זמן, בהסדרים המיוחדים לכל מעסיק ובשיקולים שונים אחרים, ובכל מקרה נתון לשקול דעת בית המשפט. בפסיקת פיצוי בגין הפרת זכות השימוע, שומה על בית הדין לאזן בין כלל השיקולים הרלוונטיים ואת הנסיבות שהובילו לפיטורי העובד. (ע"ע 1027/01 דר' יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע ל"ח, 448, ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל, (לא פורסם, ניתן ביום 15.5.2007)). 38. בנסיבות התיק שהוכחו בפנינו עולה כי התובע לא פוטר בעקבות התלונה שהגיש כנגד מעסיקתו למשרד מבקר המדינה, אלא בשל התיקים הפתוחים על שמו בהוצל"פ, כפי שאף צוין במכתב הפיטורים שנמסר לו. התובע הודה במסגרת חקירתו הנגדית, כי תלויים ועומדים כנגדו תיקים פעילים בהוצל"פ, בסך כולל של חצי מיליון ₪, ללא איחוד תיקים (ראה עמ' 7 משורה 31 לפרוטוקול). לגרסת הנתבעים, בשל ריבוי הנושים (הזוכים) אשר פנו אליהם והגישו הודעות עיקול על שכרו של התובע, הנהלת החשבונות של הנתבעת 1, לא ידעה להתמודד עם כל הפניות הללו ולא ידעה איך לחלק את שכרו בין הנושים, ולכן הודיעה לתובע, כי עבודתו תופסק אם לא יסדיר את חובותיו בהוצל"פ. 39. יש טעם לפגם בהתנהלות הנתבעים בכל הנוגע לעילת פיטורי התובע , יחד עם זאת, גם התנהלות התובע לא הייתה תקינה: א. התובע טוען להפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה בת ארבע שנים, כאשר הסכם זה לא הוגש לתיק, והנתבעים מכחישים קיומו של הסכם העסקה לתקופה קצובה עם התובע; ב. לגרסת הנתבעים והתובע עצמו, שכרו שיקף את ההוצאות הבסיסיות שהיו לו עקב עבודתו בעמותה (עמ' 8 שורה 9 לפ'), והתובע היה מעוניין להמשיך בתפקידו -כמתנדב- למען המשפחות השכולות (ראה: סעיף 16 ל-ת/1). במילים אחרות, מקום העבודה הנ"ל, לא היה מקור פרנסה עבור התובע, והתשלום, שקיבל לדבריו, לא הספיק לכיסוי כל הוצאותיו אשר נבעו ממהות תפקידו (הוצאות רכב, טלפון ואש"ל); ג. כפי שעולה מהראיות בתיק, הובא לידיעת התובע הקושי והבעייתיות בהעסקתו בשל פניות מצד נושים רבים לעיקול משכורתו, כאשר הנתבעת1 לא ידעה איך לחלק את שכרו בין הנושים ללא איחוד תיקים, ולכן התנתה את המשך העסקתו בסגירת התיקים בהוצל"פ. למעשה לתובע ניתנו מספר הזדמנויות להתייחס לטענות שהועלו כנגדו והוא לא עשה דבר בעניין. 40. ההלכה קובעת, כי רק במקרים קשים וחריגים יפסוק בית הדין פיצוי בגין עוגמת נפש "באשר מטבע הדברים כרוכים פיטורים תוך הפרה חוזית בעוגמת נפש ובתסכול...". [עע 360/99 אהרון כהן - מדינת ישראל (ניתן ביום 24.06.02;)].מה גם שהתובע לא כימת את הסעד הנתבע ולא שילם אגרה כדין. "בקשר לפסיקת בית הדין מוצאים אנו לנכון להדגיש כי הפיצוי שיפסוק בית הדין בגין עוגמת נפש שנגרם לעובד בגין פיטוריו, ככל שהיו אלו פיטורים שלא כדין, אינו קשור בהכרח בהשפעת מעשה הפיטורים על עתידו המקצועי של העובד וקידומו בתחום מומחיותו. עוגמת הנפש, ככל שנגרמה כזאת, תפסק במקרים קיצוניים וחריגים, ואלו יכול להיות שיהיו קשורים במגוון של היבטים שהם תוצאת מעשה הפיטורים, לרבות עניינים אישיים, מקצועיים, תעסוקתיים, משפחתיים או כל עניין אחר הקשור בכבודו של העובד כאדם [ראו פסק הדין בעניין אוניברסיטת תל אביב וכן עע 480/05 ליאור בן שטרית- פלונית (ניתן ביום 8.7.08,) וסקירת הפסיקה שם). הכלל לעניין פסיקת עוגמת נפש הוא אכן, כי רק במקרים קשים וחריגים יידרש בית הדין לפסיקתו. בית הדין האזורי מצא שאין הנסיבות חריגות וקשות באופן המצדיק פסיקת פיצוי כאמור, ובמיוחד לאור שיעור הפיצוי הגבוה שנפסק בגובה 24 משכורות. לאחר שבחנו את כלל נסיבות המקרה, אין אנו מוצאים עילה להתערבות בהחלטתו לדחיית התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש". (ראה עע 110/07 פרדי ברבי נ יוסי ברבי (ניתן ביום 01.09.2008). 41. בנסיבות אלה, כל ההתנהלות "המוזרה" בלשון המעטה של הנתבעת 1 שמעסיקה בפועל ולא "מעסיקה" באופן רשמי את התובע, ולא משלמת לו את שכרו כדי לעקוף את נושא הנושים ומצד שני ליהנות מעבודת התובע מבלי לשלם שכר, ואח"כ לאלצו לנהל הליך משפטי ארוך לקבלת שכרו - כאשר גם הפסקת עבודתו הייתה ללא שימוע - יש לראות בכך התנהגות שלא בתום לב של הנתבעת 1 כלפי התובע. על כן, אנו מחייבים את הנתבעת 1 לשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך 10,000 ₪. התביעה האישית כנגד הנתבע 2 42. בטרם ננעל את פסק הדין, וחרף העובדה כי עמדתנו כבר קיבלה ביטוי בחיוב הנתבעת 1 לבדה בתשלום זכויותיו של התובע אנו קובעים כי לא הוכח ע"י התובע עילה שתצדיק את חיובו האישי של הנתבע 2 בחיובי הנתבעת 1. בהקשר זה ייאמר כי ומעבר לעובדה שטענותיו של התובע בסיכומיו בדבר התנהלות "קלוקלת" מצד הנתבע 2 לא הוכחה על ידו ומכל מקום ככל שהיתה התנהלות מעין זו שנגעה לתובע הוא זכה לפיצוי בגינה במסגרת הפיצויים הלא ממוניים שנפסקו לזכותו. לסיכום: 43. התביעה כנגד הנתבעים מס' 2 ו-3 נדחית בזאת ללא צו להוצאות. 44. על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע, תוך 30 ימים מהיום, את הסכומים שנפסקו דלעיל: א. פיצויי פיטורים בסך 4,580 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 12.03.09 ועד מועד התשלום המלא בפועל; ב. דמי הודעה מוקדמת בסך 2,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 12.03.09 ועד מועד התשלום המלא בפועל; ג. הפרשי שכר בסך 37,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 12.03.09 ועד מועד התשלום המלא בפועל; ד. פדיון חופשה בסך 954 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 12.03.09 ועד מועד התשלום המלא בפועל; ה. דמי הבראה בסך 2,392 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 12.03.09 ועד מועד התשלום המלא בפועל; ו. פיצוי בגין העדר שימוע ועגמת נפש בסך 10,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 12.03.09 ועד מועד התשלום המלא בפועל; ז. הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. 45. התביעה בגין פיטורים שלא כדין על רקע חשיפת שחיתויות - נדחית בזאת. 46. התביעה בגין דמי חגים - נדחית בזאת. 47. התביעה להלנת שכר - נדחית בזאת לאור המחלוקות האמיתיות שהיו בין הצדדים. זכות ערעור לארצי תוך 30 יום , על פסק הדין. ניתן היום, ח' אייר תשע"ב, 30 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. מהא סמיר-עמארשופטת נלסון לוינציג עובדים אברהם ינאינציג מעבידים פיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממונידיני עבודה