1. כללי לפניי תביעה לאכיפת טיוטת הסכם מייסדים, שבין התובע ושניים נוספים לבין "קבוצת ישראלי", שעניינה מיזם להקמת בית קברות יהודי פרטי בהר הזיתים. עוד מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבע 1 להעביר לתובע את מניותיו בחברה שהיתה בעלת זכויות במיזם האמור. 2. עיקר העובדות הדרושות לעניין התובע איתר לטענתו קרקע (להלן: "הקרקע") בשטח של כ- 5 דונם, בהר הזיתים להקמת מתקן קבורה בקומות (להלן: "הפרוייקט"). הבעלים הרשומים של הזכויות בקרקע הם: מר משה זוננפלד, שהינו בעלים של 46% (להלן: "זוננפלד"); חברת נאות מגור ייזום ובניה בע"מ, שהינה בעלים של 37% מהקרקע (להלן: "מגור"); מר חגי וולנשטיין, שהינו הבעלים של 3% מהקרקע (להלן: "וולנשטיין"); לאה שור, שהינה בעלים של 14% מהקרקע (להלן: "שור"). בכוונת התובע היה למצוא משקיעים אשר יממנו את הרכישה של הקרקע מבעליה, תמורת קבלת חלק מהפרוייקט. לצורך כך, פנה התובע, לטענתו, לאנשי מקצוע, כגון אדריכל המתמחה בהקמת בתי קברות בקומות, לשמאי מקרקעין ואחרים, על מנת לקדם את התכנית להקמת בית הקברות. לעמדת התובע, הוא התקשר עם אחר בשם שבתאי מיכאלי (להלן:"מיכאלי"), אשר יפעל בשיתוף עמו למימוש הפרוייקט. בין התובע לבין מיכאלי, נחתם ביום 3.10.06 הסכם שותפות (להלן: "הסכם השותפות"), בו הוחלט על ייסוד חברה, כאשר התובע ואשתו יהיו בעלים של 80% המניות, ומיכאלי בעלים של 20%. עוד הוסכם כי מניות התובע ואשתו, ירשמו אף הם על שם מיכאלי, בנאמנות עבור הראשונים. בשלב מסוים, נפגשו התובע ושותפו מיכאלי, עם מתווך בשם יוסף אלפסי (להלן: "אלפסי"), שהכיר להם את בעלי הקרקע, וכן הפגיש אותם עם עו"ד איל זלר (להלן: "עו"ד זלר"). עו"ד זלר, הקים ביום 21.9.06 את חברת "משכן לנצח הר הזיתים בע"מ", שתרכוש את הקרקע מהבעלים (להלן: "החברה"). בהתאם למוסכם בין התובע ומיכאלי, נרשמו המניות בחברה רק על שם מיכאלי, כאשר הוסכם ש 80% מהן שייכות לתובע ולרעייתו. ביום 8.11.06, נחתם בין החברה לבין מגור הסכם לפיו רכשה החברה את מלוא הזכויות של מגור בקרקע תמורת הסך 2,850,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "הסכם מגור"). בהתאם למוסכם, סך של 215,000 ₪ מהתמורה שולם במעמד החתימה, והיתרה תשולם בשלושה תשלומים, כל אחד בסך 878,333 ₪, אשר הראשון בהם הוא עד 45 יום מחתימת ההסכם. על זכויות מגור בפנקס רישום המקרקעין נרשמה ביום 19.11.06 הערת אזהרה לטובת החברה. על ההסכם עם מגור, חתמה החברה באמצעות הנתבע 1 (להלן: "בן אברהם"), אשר הוסמך לחתום בשמה על ההתקשרות עם מגור. לטענת התובע, רק בדיעבד נודע לו כי החברה חתמה על הסכם מגור, וזאת נודע לו מפי עו"ד זלר וכן מאלפסי. לעמדת התובע, הוא ומיכאלי לא הכירו את בן אברהם אלא רק בדיעבד, עת נפגשו עם בן אברהם במשרדו של עו"ד זלר. לעמדת התובע, הושגה הסכמה בינו לבין בן אברהם, כי ככל שלא יעלה בידה להשיג משקיעים שיממנו את יתרת התשלומים המגיעים למגור, אזי בן אברהם ילווה את הכספים הדרושים, בריבית של 5% לחודש. התובע טוען כי פעל במרץ לאתר משקיעים לפרוייקט, וזאת עשה בין היתר באמצעות מתווך מאילת בשם "סמי טובלי", (להלן: "טובלי"). ואכן, טובלי לדבריו של התובע, הכיר לו קבוצת משקיעים, הם הנתבע 2 (להלן:"רייק"), והנתבע 3 (להלן: "ישראלי"), (הנתבעים 2 ו-3 להלן: "קבוצת ישראלי"). בין התובע ומיכאלי, לבין קבוצת ישראלי, נוהל מו"מ, באמצעות עורכי דין, עו"ד דורון כהן מטעם התובע ומיכאלי (להלן: "עו"ד כהן"), ועו"ד יהושע קליינמן מטעם קבוצת ישראלי (להלן: "עו"ד קליינמן"). במהלך המו"מ נערכו פגישות והוחלפו טיוטות הסכמי מייסדים, שהרלוונטית היא זו שהוכנה בשלהי חודש דצמבר 2006, נספח ט' לתביעה (להלן: "טיוטת ההסכם"). בהתאם לטיוטת ההסכם, תוקם חברה שבה 58% מהמניות יוקצו לקבוצת ישראלי, ו- 42% מהמניות לתובע ומיכאלי. החברה שתוקם תרכוש את הקרקע שנרכשה ממגור וכן את יתרת הקרקע שטרם נרכשה מהבעלים הנוספים וכל זאת תמורת הסך של 3,500,000 דולר. המימון הדרוש יינתן על ידי קבוצת ישראלי, והוא יחשב כהלוואת בעלים, שתוחזר ראשונה מהרווחים שיתקבלו. כתנאי לעסקה נקבעו תנאים מקדימים, ובהם רכישת הזכויות של בעל הקרקע זוננפלד וכן חתימת הסכם שיתוף עם יתר בעלי הקרקע, ולנשטיין ושור. טיוטת ההסכם לא נחתמה בסופו של דבר, והתובע סבר שקבוצת ישראלי החליטה לסגת מהעסקה. בין לבין, נדרשה החברה לשלם את יתרת התשלומים למגור, והואיל ולא היו ברשות התובע ומיכאלי הסכומים הדרושים, נחתם בין התובע ומיכאלי לבין בן אברהם ביום 15.1.07 הסכם הבהרה (להלן: "הסכם הבהרה"), לפיו התובע ומיכאלי התחייבו לשלם את שני התשלומים הנותרים למגור, וכן לשפות את בן אברהם בגין הכספים המשולמים על ידו למגור. עוד נקבע כי אם התובע ומיכאלי לא יעמדו בהתחייבויותיהם דנן, יהיה בן אברהם רשאי להמשיך בעסקה עם מגור כראות עיניו וכן כי מניות החברה יועברו לבן אברהם. התובע ומיכאלי לא עמדו בהתחייבויותיהם לפי הסכם ההבהרה, ובהמשך ביום 18.1.07 הועברו מניות החברה משמו של מיכאלי לשמו של בן אברהם, וזאת בהתאם לשטר העברת מניות מיום 24.10.06. יצוין כי ביום 23.1.07 נחתם כתב ויתור על ידי התובע ומיכאלי כלפי בן אברהם, וזאת נעשה במעמד עו"ד חנוך קליין, כאשר מיכאלי אף חתם ביום 15.1.01 על הוראה בלתי חוזרת להעביר את המניות בחברה על שם בן אברהם (להלן: "כתב הוויתור"). בין לבין, ביום 16.1.07, נחתם הסכם שיתוף בין החברה לבין בעלי הקרקע, ולנשטיין ושור. במקביל, ביום 25.1.07 חתם בן אברהם על הסכם עם זוננפלד לפיו רוכשת חברה בהקמה את זכויותיו של זוננפלד בקרקע תמורת הסך 1,128,750 דולר בצירוף מעמ. הסכם זה בוטל בהמשך. לעמדת התובע, רק בדיעבד, בחודש יולי 2007 נודע לו כי הנתבעת 4, חברה בבעלות קבוצת ישראלי, רכשה ביום 24.5.07 את הקרקע מזוננפלד וכשבוע לאחר מכן, ביום 31.5.07 חתמה על הסכם שיתוף עם יתר הבעלים. להשלמת החלק העובדתי יצוין כי הנתבעת 4 הוקמה ביום 22.2.07, כאשר שני שליש ממניותיה מוחזקות על ידי הנתבעת 5 שבעליה הוא ישראלי, ואילו יתרת המניות מוחזקות על ידי הנתבעת 6, שבעליה הוא רייק. 3. התביעה התובע עותר למתן פסק דין המצהיר כי יש לראות את טיוטת ההסכם, כהסכם מחייב הגם שלא נחתם. לגישתו, בין הצדדים השתכללה גמירות דעת להיקשר בהסכם מחייב, שפרטיו המהותיים מופיעים בטיוטת ההסכם וכי ככל שההסכם נעדר פרטים, אלה אינם מהותיים וניתנים להשלמה. עתירה נוספת היא לחייב את בן אברהם להעביר לידי התובע את מניותיו בחברה, ולצורך כך להורות כי העברת המניות ממיכאלי לבן אברהם בטלה ומובטלת. זה המקום לציין כי במהלך שמיעת הראיות הוצג שדר פקס מיום 26.12.06 שנכתב על ידי עורכת דין הרצוג ממשרד עו"ד כהן המופנה לעו"ד קליינמן, עם העתק לטובלי ולתובע. בשדר הפקס נאמר כי מצורפים לו טיוטא של הסכם מייסדים, של הסכם מכר מקרקעין ושל הסכם שיתוף, וזאת לעיונו והערותיו של עו"ד קליינמן. עוד נאמר בשדר הפקס כי משרד כהן בודק במקביל שיפור העסקה, כך שזכויותיו של זוננפלד תירכשנה על ידי החברה החדשה ובכך יחסך מס בשיעור משמעותי. לשדר הפקס צורפה טיוטת הסכם מייסדים לצורך משא ומתן (נ/1). זו טיוטא מאוחרת לטיוטת ההסכם שצירף התובע לכתב התביעה המתוקן (נספח ט'), ומשכך סעד האכיפה, נשוא התביעה, הינו ביחס לטיוטת ההסכם המאוחר, נ/1. 4. עיקר עמדת התובע לטענת התובע, הוא שיזם את הפרוייקט, ובגדר זאת איתר את הקרקע, ביצע השקעות לשם קידומו, ובכלל זה, הזמין חוות דעת באשר לשווי הפרויקט מאת השמאי האושנר, הזמין פרוגרמה מהאדריכל שגיב המתמחה בתכנון בבית קברות בקומות ושניבאו רווחיות משמעותית לפרויקט ועוד. לעמדת התובע, דעתו לא הייתה נוחה בקשר עם המעורבות של בן אברהם בפרויקט, אך מאחר ונודע לו על קיומו ועל כך שבן אברהם חתם בשם החברה על ההסכם מגור רק בדיעבד, הוא נאלץ להשלים עם כניסתו של בן אברהם כגורם מממן. התובע דוחה את הסבריו של בן אברהם, אשר לדבריו הסיבה בעטיה, בן אברהם הוא שחתם על הסכם מגור בשם החברה, הייתה שחברת מגור סירבה לחתום על הסכם עם התובע ומיכאלי. התובע טוען כי בן אברהם ואלפסי הכשילו את העסקה עם קבוצת ישראלי, שכן סירבו להציג לפניו את ההסכם שבן אברהם חתם עם זוננפלד, אשר יהיה בו כדי לשכנע את קבוצת ישראלי בדבר קיום התנאים המקדימיים לעסקה. זאת נעשה לדברי התובע, על מנת שבן אברהם ואלפסי ינצלו את ההזדמנות העסקית של הפרויקט שנקרתה לפני בן אברהם, קרי במקום ליהנות רק מהריבית על המימון החליט בן אברהם לגזול מהתובע את העסקה, וכמות שנעשה בסופו של דבר. בהקשר זה מרחיב התובע וטוען כי העסקה בין קבוצת ישראלי לבינו ושותפו מיכאלי, הושלמה הלכה למעשה, לאחר פגישות אינטנסיביות לרבות פגישה בהר הזיתים, שבסופה הוכנה הטיוטא נשוא האכיפה ובעקבות פגישה שהסתיימה לטענת התובע בלחיצת ידיים בין הצדדים ובמסגרתה לעמדת התובע, הסכימו הצדדים על מתווה העסקה ביניהם אותה הוא עותר לאכוף. ממשיך התובע וטוען כי לצורך השלמת העסקה ביקשה קבוצת ישראלי לקבל לידיה עותק מהחוזה עם זוננפלד ואת הסכם השיתוף. לגרסתו, המסמכים המבוקשים היו בידיו של אלפסי והלה סירב להעמיד לעיון את מסמכי ההתקשרות עם זוננפלד מבלי שהיה בפיו טעם ענייני לעשות כן, והגם שאלה היו הכרחיים לצורך ביצוע העסקה שגובשה עם קבוצת ישראלי, ובכך הביא לסיכול השלמת העסקה עם קבוצת ישראלי. בהקשר זה דוחה התובע את הסברו של אלפסי בחקירתו ולפיו הסיבה בעטיה סירב להמציא את המסמכים המבוקשים הייתה אי עמידתם של התובע ומיכאלי בתנאי הסכם ההבהרה והסכם מגור. התובע טוען בהקשר זה כי באותה העת טרם הגיע המועד לתשלום למגור שכן היה לשלמו רק ביום 23.12.06. התובע טוען כי בדיעבד התברר לו שבן אברהם חבר יחד עם אלפסי, לקטוף מהעסקה דמי ייזום ולהישאר בעליהם של חלק מסוים בקרקע בהר הזיתים, כנגד העמדת המימון לצורך השלמת העסקה עם מגור אם וככל שמימון כאמור יידרש. אך, לעמדתו כאשר התחוור להם הפוטנציאל שגלום בפרויקט וכי העסקה בין התובע באמצעות החברה וקבוצת ישראלי הולכת ונרקמת, החליטו להשתלט על הפרויקט ולנשל את התובע ומיכאלי מן העסקה. בהמשך, לדידו, בן אברהם השלים את המהלך והשתלט על העסקה והחברה, עת עשה שימוש בשטר העברת המניות שהיה בידיו לצורכי ביטחון, לעמדתו, ובאופן שנרשם כבעל מניות היחידי בחברה, והכל מבלי ליידע אותו. 5. עיקר עמדת בן אברהם בן אברהם מכחיש את טענות התובע ולדידו התביעה נעדרת עילה. לגופם של דברים גורס בן אברהם כי התובע ומיכאלי התקשו בהעמדת מימון לצורך התשלום למגור, ומשום כך פנה אליו מיכאלי לצורך העמדת הלוואה למימון התשלום הראשון מבין שלושת התשלומים שהייתה החברה צריכה לשאת בהם בסך 878,334 ₪ והוא ששילם סכום זה. בן אברהם דוחה את הטענות לפיהן הוא סיכל את האפשרויות של התובע לחתום על טיוטת ההסכם וכי עשה כן על מנת להשיג לעצמו את הפרוייקט. עוד נטען כי בניגוד לעמדת התובע, הוא נתן בידי התובע ומיכאלי שלל הזדמנויות לקיים את התחייבויות החברה כלפיו ולפרוע לו את החוב. בן אברהם מפנה להסכם ההבהרה, אשר מקנה לו את הזכויות לקבלת המניות, ככל שהתובע ומיכאלי לא יעמדו בהתחייבות להחזיר לו את ששילם, ומאחר ואכן כספו לא הושב, הועברו לו מניות החברה. בן אברהם אף מסתמך על כתב הוויתור כראיה לכך שהתביעה נעדרת עילה. 6. עיקר עמדת קבוצת ישראלי קבוצת ישראלי טוענת כי דין התביעה נגדה להידחות על הסף, שכן הנתבעים 2-6, או מי מהם, אינם צד לטיוטת ההסכם. קבוצת ישראלי טוענת בנוסף כי אין כל טענה בתביעה לפיה החברות הנתבעות 4-6 נטלו על עצמן התחייבויות כלפיו, אלא כל שנטען בתביעה ובתצהיר התובע הוא שהמשאים ומתנים התנהלו מול הנתבע רייק, שייצג גם את ישראלי, ומבלי כל אמירה לפיה הנתבעות האחרות חייבות כלפיו. לגופם של דברים, הנתבעים דוחים את עמדת התובע לפיה השתכלל בין הצדדים הסכם מחייב, שכן הוחלפו רק טיוטות, לצרכי מו"מ, בלתי מחייבות בלבד, לא ניתן לראות בהן הסכם מחייב, לפי שלא גובשו פרטים מהותיים, וביניהם אופי העסקה כך שהתובע ושותפיו העדיפו מתכונת התקשרות של מיזם משותף ואילו רייק היה מעוניין ברכישת הקרקע ותו לא. קבוצת ישראלי מפנה למכתב בא כוחה מיום 2.1.07 בו הודע לתובע ושותפו על הפסקת המשא ומתן. קבוצת ישראלי טוענת כי לא התקיימו התנאים המתלים לכניסת טיוטת ההסכם לתוקף; כי החברה לא השלימה את הדרוש, ולא רכשה מאת זוננפלד את זכויותיו בקרקע, כמו גם לא שילמה את התמורה כמתחייב למגור בגין רכישת הקרקע, במועד שנקצב בהסכם השיתוף. לגופם של דברים טוענים כי טובלי ושבתאי פנו אל רייק והציגו עצמם כבעלי שליטה בחברת משכן שרכשה לדבריהם, חלק מהקרקע מחברת מגור והוצע לו לרכוש את זכויותיה של חברת משכן, לרבות זכויותיו של זוננפלד לגביהם נטען כי לחברת משכן אופציה לרכישתן. לעמדתם, רייק קיים פגישות בודדות עם התובע ושותפיו בנוכחות באי כוחם, ואשר, לעמדתו, ניסו לגרום לו להתחייב בפניהם מבלי שהוצג על ידם מידע ואסמכתאות בקשר עם זכויותיהם בקרקע ובחברה. לעמדתם, הוסכם לעת ההיא, כי טיוטה ראשונית בלבד, כמו גם מידע בקשר עם הזכויות בקרקע, בחברה ומידע בדבר היתכנות והכדאיות הכלכלית של הפרויקט יועברו לידי רייק ופרקליטיו על מנת שיבחנו את הדברים. לעמדת קבוצת ישראלי, לאחר קבלת הטיוטה ומסמכים שונים, התברר כי התמונה הוורודה שהוצגה על ידי התובע רחוקה מלהיות נכונה, כך, בין היתר התברר כי בניגוד למוצהר לא קיימת אופציה חתומה לרכישת זכויות זוננפלד בקרקע, וכן שלא קיים הסכם שיתוף המסדיר את אפשרויות השימוש בקרקע, כי החברה מפגרת בתשלומים למגור על פי הסכם מגור, והכל בניגוד להצהרות התובע, מיכאלי וטובלי. עוד נטען כי התברר לקבוצת ישראלי שמי שחתום בשם החברה על הסכם מגור וכן ערב באופן אישי להתחייבויותיה כלפי מגור, הינו בן אברהם שעד אותו שלב לא הוזכר במגעים עם התובע או מי משותפיו. בשלב זה, הודיע עו"ד קליינמן, במכתב לבא כוח התובע, עו"ד דורון כי מופסק המשא ומתן בין הצדדים. עוד נטען כי רק לראשונה בכתב התביעה המתוקן, העלה התובע את הטענה כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב, טענה שלא הועלתה על ידו או על ידי מי משותפיו. נטען כי לאחר שלטענת קבוצת ישראלי, התברר שבן אברהם הוא בעל המניות של החברה, לפי שטר העברת המניות ואישור זכויות החתימה, נחתם ביום 24.5.07, הסכם בין הנתבעת 4 לבין החברה, לפיו רכשה הנתבעת 4 את זכויותיה של החברה בקרקע. כמו כן נחתם באותו מועד הסכם לרכישת חלקה של זוננפלד, כאשר הסכם שיתוף עם יתר הבעלים נחתם כעבור שבוע. באשר לסעדים להם עותר התובע, טוענים הנתבעים כי סעד האכיפה אינו ישים בנסיבות העניין וממילא אינו ניתן לאכיפה מחמת שינוי בנסיבות ושינוי הזכויות בקרקע. 7. הראיות מטעם התובע הוגש תצהירו, וכן תצהירים של טובלי ומיכאלי; בן אברהם הגיש תצהיר מטעמו; מטעם הנתבעים האחרים הוגש תצהירו של רייק כן העידו לפניי עדים נוספים, ובכללם, עו"ד דורון כהן, עו"ד חנוך קליין, שבתאי מיכאלי עו"ד איל זלר, עו"ד משה אביטן, יוסף אלפסי, והאדריכל טוביה שגיב 8. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, הסיכומים, שמעתי את העדויות ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה כי דין התביעה להידחות, הן מהפן הדיוני והן לגופו של עניין, וזאת מהטעמים המפורטים להלן: טיוטת ההסכם 9. התובע עותר לאכיפת טיוטת הסכם, שהצדדים לה הם התובע וכן מיכאלי וטובלי, ומצד שני קבוצת ישראלי. שעה שההסכם הוא בין שלושה גורמים מצד אחד, היה על התובע לצרף את יתר הצדדים לו קרי, מיכאלי וטובלי כצד להליך, אך אלה לא צורפו, ולא הובאה כל אסמכתא לפיה הסמיכו את התובע לפעול בשמם או ויתרו לו על זכויותיהם. הואיל וכך, לא ניתן להורות על אכיפת הסכם, ששניים מתוך שלושה שהם צד להסכם, אינם חלק מההליך..אדגיש כי טיוטת ההסכם, אינה בין כל אחד משלושת אלה לבין קבוצת ישראלי, אלא שלושתם ביחד ומשום כך חובה הייתה על התובע לצרף את יתר הצדדים כצד לתובענה. קושי דיוני נוסף העומד לפני התובע הוא בכך שטיוטת ההסכם היא עם "קבוצת ישראלי", קרי גוף שאינו אישיות משפטית המוכר על פי דין ואינו כשיר לזכויות וחובות; ברי כי לא ניתן לאכוף הסכם עם גוף שאינו כשיר להיות צד להסכם. התובע אמנם צירף את הנתבעת 4 תוך מחשבה מוטעית, שהיא החברה בעלת הקרקע, על מנת לאכוף עליה את טיוטת ההסכם. התברר, כי הקרקע לא נרכשה על-ידי הנתבעת 4, היא לא מופיעה כבעלת הקרקע בפנקס רישום המקרקעין, ומעולם לא הופיעה ככזו. הקרקע נרכשה על ידי שש התאגדויות שונות של קבוצת ישראלי, ומשכך היה על התובע לעתור נגד אותן שש חברות בעלות הקרקע (עמוד 38 שורות 27-28, עמ' 39 שורות 1-3). לא ניתן להורות על אכיפה של הסכם, לא כל שכן במקרקעין, מבלי שהצדדים הנכונים הם צד להליך. אדגיש כי אין בכתב התביעה כל אמירה לפיה מי מהחברות האמורות הן בעלות הקרקע, כמו גם לא נתבע סעד לפיו יש להרים את מסך ההתאגדות מעל החברות האמורות ולייחס לרייק ו/או לישראלי את הזכויות של החברות בעלות הקרקע. בייחוד נכון הדבר שעה שלא הייתה כל מניעה בידי התובע לאתר בפנקס רישום המקרקעין, בדיקה שעלותה זולה ואינה כרוכה בקשיים, מי הן בעלות הזכויות בקרקע ולהגיש את התביעה כנגדן. לא התעלמתי בהקשר זה מטענת ב"כ התובע בסעיף 5 לסיכומי התשובה לפיה הטענה לא הועלתה על ידי הנתבעים בכתב הגנה, אלא לראשונה בחקירה הנגדית של רייק, אך לא ראיתי בכך כדי נפקא מינה. שעה שמבוקש לאכוף הסכם מכר מקרקעין, על התובע לבדוק מיהו בעל הזכויות במקרקעין, בדיקה פשוטה שעלותה זולה, ולמצער לבקש זאת במסגרת הליכי הביניים, שכן אין כל טעם בפסק דין המצהיר על אכיפת זכויות במקרקעין, שעה שהנתבע אינו בעל הזכויות ואף אין כל סעד של עקיבה. התובע לא טען במסגרת כתב התביעה מטעמו כי הנתבעות 4-6 נטלו על עצמן התחייבות כלשהי כלפיו, וכל שטען וחזר על כך גם בתצהירו הוא כי המגעים והפגישות התנהלו מול רייק שייצג גם את ישראלי. אוסיף כי הנתבעים 3-6 או מי מהם לא מופיעים כצד להסכם אותו מבקש התובע לאכוף; התובע עותר כאמור לאכוף טיוטת ההסכם על הצדדים לו, דא עקא שבהסכם שצורף לכתב התביעה המתוקן של התובע (נספח ט' לכתב התביעה המתוקן) לא מוגדרת קבוצת ישראלי כמו גם במסמך נ/1 שכאמור נחזה להיות טיוטא מאוחרת שהוחלפה בין הצדדים וזאת בהבדל מקבוצת משכן שיחידיה מפורטים באותו מסמך, וגם בכך טעם לדחיית טענותיו. 10. גם לגופם של דברים, אני דוחה את גרסתו של התובע לפי השתכלל בין הצדדים הסכם לפי שהייתה גמירות דעת של הצדדים להיקשר בהסכם מחייב, והגם שלא נחתם. ההלכה הפסוקה מורה כי על מנת שישתכלל הסכם מחייב בין הצדדים יש לשכנע בדבר כוונת הצדדים ליצור קשר חוזי מחייב כמו גם קיומה של הסכמה בקשר עם הפרטים המהותיים והחיוניים של העסקה שביניהם, מהבחינה האובייקטיבית. בע"א 7193/08 עדני נ' דוד, (ניתן ביום 18.7.10), נקבע: "המבחן לגמירות דעתם של הצדדים הינו מבחן אובייקטיבי הנלמד מאמות מידה חיצוניות, וכולל את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ואמירותיהם לפני ואחרי כתיבת המסמך וכן את תוכן המסמך עצמו" עוד ראה בהקשר זה ע"א 579/83 זוננשטיין ואחר' נ' אחים גבסו בע"מ ואחר', פ"ד מב (2) 278);ע"א 692/86 בוטקובסקי נ' גת ואחר' פ"ד מד(1), 57). לאחרונה קבע בית המשפט העליון, כי לשם בחינת ההתקשרות החוזית, יש לאתר את המועד בו נכרת החוזה. לטעמי, במקרה שלפניי אין מועד כאמור, ולא בכדי, שכן לא היתה כריתה של חוזה. אפנה לע"א 10859/07 חברת קדישא נ' לוי (פורסם ביום 22.1.12), פיסקה 7 לפסק הדין "אין מחלוקת, כי בין הצדדים לא נחתם כל הסכם כתוב למכירת החלקה. ואולם, אף בהיעדרו של מסמך חתום אחד ייתכנו מקרים בהם יוכר קיומו של חוזה בין הצדדים. לצורך כך, יש לבחון האם בבחינת מכלול התנהלות הצדדים ניתן להצביע על מועד בו נכרת חוזה בדרך של הצעה וקיבול... באותו מועד של כריתת החוזה, שהינו מועד מובחן ברצף האירועים, אף צריכות להתקיים דרישות גמירת הדעת והמסוימות... אכן, יש הטוענים כי הניסיון לעמוד על רגע מסוים כרגע בו נכרת חוזה אינו תואם את מציאות החיים. זאת, שהרי ההתקשרות החוזית מאופיינת בדרך כלל ברצף של מגעים בין הצדדים, במסגרתם מגובשת ההסכמה החוזית... ואולם, ההכרה בכך שההתקשרות החוזית היא מורכבת יותר מאשר התיאור הסכמטי המופיע בחוק החוזים אינה מייתרת את הצורך בעמידה על מועד מסוים בו נכרת החוזה." יישום ההלכה הפסוקה על עובדות המקרה, מביא לידי מסקנה לפיה, בניגוד לעמדת התובע לא הייתה גמירות דעת בין ולא ניתן לראות בטיוטת ההסכם שהועברה על ידי עו"ד כהן או מי ממשרדו, כמחייב את הצדדים בנסיבות העניין. משכך, מעדיף את עמדת קבוצת ישראלי על פני עמדת התובע, לפיה לא התגבשה עסקה מחייבת בין הצדדים. לעניין זה אפנה לכל אחד מהטעמים הבאים, לא כל שכן משקלם המצטבר השולל את המסקנה לפיה ניתן לראות בטיוטת ההסכם, משום הסכם המבטא גמירות דעת של הצדדים להתקשר בו: 10.1 כותרת טיוטת ההסכם הינה "טיוטה לצורך מו"מ בלבד", דבר המלמד שאין עסקינן בעסקה גמורה אלא רק בשלב המו"מ. 10.2 טיוטת ההסכם לא נחתמה על ידי מי מהצדדים, דבר שיש בו כדי להעיד על העדר גמירות דעת להתקשר בהסכם. 10.3 לא הוצג כל קיבול של טיוטת ההסכם, בין בכתב ובין בעל פה ובין בהתנהגות. 10.4 בשדר הפקס, לו צורפה טיוטת ההסכם, שנשלח ע"י עו"ד הרצוג שנכחה בישיבה עם הצדדים, (עמ' 13 לפרוטוקול הישיבה מיום 13.12.11), נכתב: "רצ"ב טיוטת הסכם מייסדים, הסכם מכר מקרקעין והסכם שיתוף לעיונך והערותייך". אם כדעת התובע המגעים בין הצדדים הבשילו לכדי הסכמה וכל שנותר הוא לחתום על ההסכם אשר לא נחתם אותו הוא מבקש לאכוף, ועו"ד הרצוג שנכחה בישיבות שבין הצדדים הייתה סבורה שההסכם היה מנוי וגמור והיה ובשל לחתימה הרי שלא היה מקדימה ומציינת, כי ההסכם פתוח להערות, אלא יש להניח כי הייתה מתנסחת אחרת. גם בכך יש לטעמי, לבסס את מסקנתי כי באותה העת המגעים בין הצדדים היו רחוקים מרחק רב מ"הישורת האחרונה" ובאופן שבניגוד לעמדת התובע לא היה בהסכם אותו הוא מבקש לאכוף כדי לשקף גמירות דעת. 10.5 גם אם היה נחתמת טיוטת ההסכם, לא היה בה כדי להגיע למסקנה שונה, שכן התנאים המתלים שלפי טיוטת ההסכם, לא התקיימו. לעניין זה אפנה לסעיף 14 לטיוטת ההסכם, לפיו תנאי לכניסתו לתוקף של ההסכם הוא קיום שני תנאים מקדמיים, והם רכישת הזכויות של זוננפלד על ידי החברה, וכן חתימת הסכם שיתוף עם ולנשטיין ושור, כאשר על החברה להודיע בכתב לקבוצת ישראלי, תוך 30 יום על התקיימותם של התנאים המתלים. כאמור, אין חולק כי החברה לא רכשה את הזכויות של זוננפלד, שכן אלה נרכשו על ידי בן אברהם לפי הסכם מיום 25.1.07, שבוטל בהמשך. גם הסכם השיתוף לא הושג על ידי התובע. בנוסף, לא הוצגה כל אסמכתא לפיה הודע לקבוצת ישראלי כי התנאים המקדמיים אכן התקיימו. בהקשר זה אציין כי גם במו"מ עם עו"ד אביטן, שהתקיים כחודש לאחר תום המגעים עם קבוצת ישראלי, לא היה בידי התובע להציג את ההסכמים שנקבעו כתנאים מתלים לטיוטת ההסכם (עמ' 15 לפרוטוקול). משכך, ובהתאם לסעיף 14 לטיוטא האמורה, ההסכם, גם אם היה נחתם, לא היה נכנס לתוקף. 11. מעדיף אני גם את עמדת קבוצת ישראלי לפיה טיוטת ההסכם אינה משקפת את האופן בו סברה קבוצת ישראלי שיש לבצע את העסקה. לדידה של קבוצת ישראלי, העסקה עליה דובר עם התובע ושותפיו, הייתה עסקת רכישת הקרקע ולא הקמת מיזם משותף עם התובע ושותפיו. מסקנתי זו נתמכת בין היתר במכתבו של בא כוח קבוצת ישראלי, עו"ד קליינמן מיום 2.1.07, לעו"ד כהן. ברישת המכתב נאמר שהעסקה המדוברת "הייתה לרכישת מתחם הכולל". אין במכתב כל התייחסות לאפשרות של עסקת שיתוף בין הצדדים בפרויקט. 12. התובע לא הסתייג ממכתבו של עו"ד קליינמן, ולא טען בזמן אמת, כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב שיש לאוכפו, כפי שמצופה היה הימנו שיעשה לו סבר שמדובר בהסכם מחייב. במיוחד נכון הדבר שעה שהתובע היה מיוצג באותה עת על ידי עו"ד כהן, ולו סבר שקיימת התקשרות מחייבת בין הצדדים, שומה היה שעורך דינו, היה דואג למתן ביטוי להסתייגות כאמור. התובע אף לא עתר למתן צו מניעה זמני האוסר על קיום הסכם המכר שנחתם בסופו של דבר, עת נודע לו על פרטי העסקה, ועורר את טענותיו לראשונה רק עם הגשת כתב התביעה ואין זאת אלא שהתנהלותו זו עומדת לו לרועץ. כשנשאל התובע בחקירתו ביום 18.12.11 הכיצד לא נזעק נוכח האמור במכתבו של עו"ד קליינמן ומדוע לא טען שיש הסכם מחייב כעמדתו, הפטיר "בזה טיפל סמי טובל (צ"ל טובלי" - א.א) והכל הוא עשה. סמי טובלי היה מולם." (בעמ' 15 שורות 17-21). למותר לציין שאין בכך ולא כלום. לו סבר התובע כי האמור במכתב אינו משקף נכונה את המוסכם, שומה היה עליו לכל הפחות, להסתייג הימנו כגון לשלוח מכתב באמצעות בא כוחו עו"ד דורון כהן לבא כוח הקבוצה המוכרת עו"ד קלינמן כי האמור במכתב אינו מדויק. שתיקתו הרועמת של התובע, עומדת כנגדו. לא התעלמתי מטענת התובע בסעיף 25 לסיכומיו לפיה מחמת ובמכתב עו"ד קליינמן, לא נאמר מפורשות כי המו"מ שבין הצדדים בא על סיומו מחמת מחלוקות שבין הצדדים בקשר עם מתווה העסקה, כי אם הסיבה שבעטיה נפסק המו"מ בין הצדדים, כעולה מן המכתב הייתה שלא הועבר ההסכם עם זוננפלד, יש כדי לחייב את המסקנה לפיה אצל הצדדים הבשילה גמירות דעת ונוצר הסכם מחייב ביניהם, הגם שאינו חתום. לטעמי, מסקנה כאמור אינה מתחייבת, במיוחד שהתובע שעליו הנטל, להוכחת טענותיו, שכאמור הגעתי לידי מסקנה כי לא עמד בו לא הסתייג ממכתב עו"ד קליינמן, ולא שטח את עמדתו וטענותיו בתגובה למכתב האמור. כבישת הטענות על ידי התובע בזמן אמת עומדת לו לרועץ. רייק הסביר ועדותו אמינה עלי כי לא ראה להמשיך במגעים בין הצדדים בקשר עם מתווה העסקה והתנאים המסחריים, לפי שלא התקבלו בידם מסמכים מהותיים, ההסכם עם זוננפלד, ההסכם עם מגור והסכם שיתוף בקשר עם מתווה העסקה. 13. ככל שנדרש אני לתימוכין נוספים אציין כי מעדיף אני את עדותו של רייק על פני עדות התובע. עדות רייק הייתה סדורה, קוהרנטית ונתמכה במסמכים בכתב ואני מאמצה לרבות את דברי רייק לפיה מתכונת העסקה הייתה של רכישת הקרקע ולא של שותפות עם התובע או מי מטעמו (סעיף 27 לתצהירו ועמ' 36-37 שורות 26-27, 1-11 ו22-25 בהתאמה). אפנה בהקשר זה לעדותו של רייק בקשר עם "טיוטת ההסכם": "זה היה המתווה ששבתאי וסמי והתובע הציעו. בהחלט המתווה הזה לא היה מקובל עלי. הדיבורים האלה היו שלב ראשוני". הדבר נתמך כאמור באופן מפורש במכתבו של עו"ד קליינמן מיום 2.1.07 (נ/2) וכן בהתקשרות שבין קבוצת ישראלי לבין בעלי הקרקע ממנה עולה כי קבוצת ישראלי אכן העדיפה שלא לצרף שותפים לעסקה אלא להיוותר כבעלים יחיד של הקרקע (ת/5). אמינה עליי גם גרסתו של רייק לפיה המגעים בין הצדדים היו בשלב ראשוני לצורך בחינת העסקה ובניגוד לעמדת התובע לפיהם הפגישות שבין הצדדים הבשילו לכדי הסכמה מגובשת בקשר עם כל פרטי העסקה המהותיים. 14. העיד לפני עו"ד דורון כהן שזומן על ידי התובע, וזאת באשר למעורבות משרדו בייצוג התובע במו"מ לטיוטת ההסכם. מעדותו עלה כי אין לראות בטיוטת ההסכם, משום מסמך המבטא גמירות דעת של שני הצדדים להתקשר בהסכם מחייב. לעניין זה העיד עו"ד כהן (פרוטוקול מיום 13.12.11 עמ' 20 שורות 20-21) "אני לא זוכר שהעסקה בשלה. אני זוכר שדיברו על עסקה אך אני לא זוכר שהיא הסתיימה". אוסיף כי עו"ד כהן אף לא אישר את גרסת התובע לפיה בסיומה של הפגישה במשרדו לחצו הצדדים ידיים, כאות לגמירות דעת (פרוטוקול מיום 13.12.11 עמ' 20 שורות 21-22). התברר כי עו"ד כהן הגיש תביעה נגד התובע בקשר לתשלום שכר טרחה. בסעיף 11 לכתב התביעה האמור, ת/4, נטען כי התובע ומיכאלי ניהלו : "משא ומתן מקביל ולא תכליתי עם מספר גורמים". גם בכך יש כדי להקשות על גרסת התובע. 15. השתכנעתי שגם התובע לא ראה בעת הרלבנטית את ההתקשרות של הצדדים כמחייבת, ואין זאת אלא שהטענה התעוררה במאוחר ובדיעבד עם השלמת העסקה בין אלפסי והנתבעים או מי מהם, ואבהיר. התובע טען כי לאחר "שהעסקה בין הצדדים התפוצצה" ניסה לבוא במגעים עם אחרים להשלמת הפרויקט כמתוכנן על ידו, בהקשר זה אפנה לסעיף 49 לכתב התביעה המתוקן: "יצויין כי נוכח התנתקותה של קבוצת ישראלי מהתובע, שאז לא ידע שקבוצה זו פתחה בערוץ מגעים ישיר עם נתבע 1, פתח התובע במו"מ עם משקיעים פוטנציאליים אחרים... התקיימו עימם מספר פגישות ולאחר שסוכמו כל התנאים בין משקיעים אלה לתובע, שוב נערכו פגישות בינם לבין הנתבע... והוא דאג לפוצץ כל מו"מ כזה...". תימוכין נוספים לכך הם בכך שהתובע המשיך במגעים לאיתור משקיעים בין היתר, עם עו"ד אביטן, שהעיד לפניי. מהטעמים האמורים גם לא ראיתי ליתן משקל לטענת התובע בסעיף 6 לסיכומי התשובה לפיה יש לתת את הדעת לכך שנערכו כ 10 פגישות בין התובע לבין קבוצת ישראלי וכי יש בדבר כדי להצביע על הסכמה למתווה העסקה. בהקשר זה אציין כי גם אקבל את טענת התובע כי הייתה הסכמה על מתווה עסקה של הקמת חברה משותפת, בניגוד לעמדת קבוצת ישראלי, אזי בכך אין די, נוכח הצורך בהסכמה על פרטים מהותיים שנעדרים במקרה שלפניי, כגון התמורה. קבלת המניות מבן אברהם 16. גם סעד קבלת המניות מבן אברהם, לוקה בכשל דיוני. התובע עותר לחייב את העברת מניות החברה לידיו מכוח הסכם השותפות שנכרת בין מיכאלי מחד והתובע ואשתו מאידך, מיום 3.10.06. משכך, היה על התובע לצרף גם את אשתו כצד לתביעה, כמי שזכאית לפחות למחצית המניות להן זכאי התובע. התובע, מטעמים השמורים עימו בחר שלא לצרף את אשתו כצד להליך, ומשום כך, תביעתו לגבי קבלת המניות, ולמצער מחציתן להידחות. 17. מתקשה אני לקבל את גרסת התובע כי לא ידע על כך שבן שאברהם הוא שחתם על הסכם מגור. בסעיף 16 לתצהירו אומר התובע במפורש כי הסכם מגור הובא לעיונו סמוך לאחר חתימתו. עיון בהסכם מלמד על נקלה כי מי שהתקשר בהסכם בשם החברה היה בן אברהם ולא מיכאלי. בנוסף, ניתן להבחין כי בן אברהם ערב בשולי ההסכם להתחייבויות החברה כלפי מגור. משום כך, חזקה על התובע שידע בזמן אמת, בעת ההתקשרות בהסכם מגור שבן אברהם הוא זה שהתקשר בשם החברה עם מגור, וכי החברה הסמיכה אותו לעשות כן. אמנם בדיון טען התובע שהדבר נודע לו לראשונה רק ביום הדיון עת הוצג לו ההסכם, אך הדבר אינו מתיישב הן עם האמור בסעיף 16 לתצהירו והן עם האמור בסעיף 50 לתצהירו ששם הכחיש במפורש את ידיעתו על ההסכם האמור. 18. התובע לא הוכיח את גרסתו כי הוא השקיע כספים ברכישת הקרקע. לא התעלמתי מטענתו לפיה הוא שילם סך 215,000 ₪ מכלל התשלום הראשון של 50,000 דולר למגור, כאשר לגרסתו את היתרה שילם מיכאלי. דא עקא, לא הובאה לבית המשפט כל ראיה, או בדל ראיה כי התובע אכן שילם את הסכום האמור. נהפוך הוא, מהראיות שהובאו לפני בית המשפט עולה כי את הסכום האמור שילם מיכאלי, כאשר המימון לתשלום זה ניתן לו על ידי בן אברהם. משכך, מי ששילם עבור הקרקע הוא בן אברהם ולכן מיכאלי חתם על שטר העברת מניותיו בחברה לבן אברהם (נספח ד לתצהירו של בן אברהם). בחקירתו טען התובע כי השקיע רבות בחברה אך לא היה בידיו פירוט בקשר עם הכספים שטען כי השקיע (עמ' 27 לפרוטוקול בשורות 13-19). בהעדר פירוט לביסוס גרסתו לא כל שכן הונחו לפניי ראיות המעידות אחרת, אין לי אלא לדחות את גרסתו של התובע בקשר עם השקעותיו בפרויקט כנטען על ידו. עוד אוסיף כי התובע לא הוכיח את טענתו לפיה אלפסי ובן אברהם דחקו אותו מהעסקה. הוכח שהתובע לא שילם תמורה למי מבעלי הקרקע, וכי זו שולמה על ידי בן אברהם או מי מטעמו. צד שטוען שיש לראות בו כבעלים של קרקע, ולא שילם עליה מאומה, ולמצער סכום זעום, לא ניתן להכיר בו כבעל הזכויות של אותה קרקע. 19. השתכנעתי כי התובע ומיכאלי התקשו במציאת משקיע או גורם מממן לצורך עמידה בהתחייבות שבהסכם מגור, כך שבן אברהם הוא שהעמיד את המימון לצורך התשלום הראשון מבין השלושה על סך 878,334 ₪ על פי הסכם מגור, ואשר התובע לא השכיל להוכיח כי הושב לידי בן אברהם. 20. אף "הסכם ההבהרה", שומט את הקרקע תחת גרסת התובע. מהסכם ההבהרה עולה במפורש כי בן אברהם הוא שהעמיד את המימון הדרוש לרכישת הזכויות בקרקע תוך שניתנה לתובע ולמיכאלי האפשרות להשיב את המימון ולקבל את הזכויות שנרכשו ממגור. התובע ומיכאלי התחייבו לקחת על עצמם את יתרת ההתחייבויות של החברה למגור, קרי את ביצוע שני התשלומים הנותרים בסעיף 5.2 להסכם מגור. דא עקא, הואיל והתובע ומיכאלי לא מימשו זכותם זו, הועבר קניינם לבן אברהם ולאלפסי. התובע לא השכיל להציג כל אסמכתא לפיה היו ברשותו אמצעים כספיים להשיב את המימון שניתן. אשר על כן התגבשה זכותו של בן אברהם, וכאמור בהקשר זה בהסכם ההבהרה לאמור: "מוסכם בהבנה ברורה ומוצהרת כי אם המתווכים (הכוונה לחברה, התובע ומיכאלי - א.א) יפרו את ההסכם הנוכחי ולא ישלמו אפילו סכום אחד מהמנויים לעייל במועדו תפקע זכותם בעסקה לאלתר ואיציק יהיה זכאי להמשיך בניהול העסקה לפי ראות עיניו. מוסכם כי במקרה של הפרת מועד תשלום והעברת זכויות העסקה לאיציק ו/או מי מטעמו על פי האמור בחוזה זה לא תהיה למתווכים כל טענה , טרוניה, או פתחון פה כל שהיא נגד איציק." (ההדגשה במקור- א.א.) כן נאמר בסעיף 6 להסכם ההבהרה כי לצורך הבטחת התחייבויותיהם, חתמו התובע ומיכאלי על מסמכים שונים, ביניהם, הוראה בלתי חוזרת לנאמן, עו"ד קליין, המקנה לו את הסמכויות להעביר את המניות של החברה ברשם החברות לבן אברהם, עם הפרת מי מההוראות בקשר עם ההתחייבויות הכספיות, שטר העברת מניות, הודעת משכון לרשם המשכונות ועוד. לא התעלמתי מכך ששטר העברת המניות לבן אברהם (נספח טו לתצהיר התובע בעמ' 93) נחתם ביום 24.10.06 עוד קודם להסכם ההבהרה מיום 15.1.07 שיצר את מקור החיוב ואף קודם להסכם הרכישה ממגור מיום 8.11.06; עם זאת עו"ד קליין שייצג את בן אברהם סיפק הסבר לפיו יתכן וחתמו עוד קודם (עמ' 43 לפרוטוקול מיום 24.12.11 שורות 17-20). 21. אוסיף כי מעדות עו"ד זלר עולה כי הרכישה הייתה אמורה להתבצע על ידי התובע ומיכאלי, ואילו בן אברהם אמור היה להיות גורם מממן ורק לאחר שהתברר כי התובע אינו עומד בהתחייבות כלפי מגור, הוחלט כי יקבל את המניות של החברה. הדבר גם מתיישב עם ההודעה על העברת המניות בחברה (ת/7), הנחזית כי נחתמה ביום 24.10.06, אך בפועל תאריך ההעברה כעולה הימנה הינו ביום 24.12.06, לאמור המניות בחברה הועברו לבן אברהם, בסמוך לאחר המועד שבו היה על התובע לשלם את התשלום הראשון למגור. אין זאת אלא, שלאחר שהתברר שהתובע לא יכול לעמוד בתשלומים למגור, ואלה שולמו על ידי בן אברהם ו/או אלפסי, הועברו המניות לבן אברהם. 22. זאת ועוד, סמוך לאחר החתימה על "הסכם ההבהרה" חתמו התובע ומיכאלי ביום 23.1.07 לטובת בן אברהם על ויתור הזכויות כלפי בן אברהם, והמהווה תוספת לו כאמור בו (נספח ז' לתצהיר בן אברהם). תוספת זו נחתמה עת הגיע מועד הפירעון של התשלום השני מבין שלושת התשלומים על פי הסכם מגור, ומשהתובע ומיכאלי לא עמדו בהתחייבויותיהם ולא עלה בידם לשאת בתשלום. תוספת זו שומטת את היסוד תחת טענות התובע באשר יש בה וויתור מפורש על כל טענות בקשר עם עסקאות שנעשו או ייעשו עם החברה או הקרקע. מחמת חשיבות הדברים ראיתי להביאם כלשונם: ".... מאשרים בזאת בשמנו ובשם מי מטעמנו, כי אין לנו ולא תהיה לנו טענה כנגדכם ו/או כנגד מי מטעמכם בכל הקשור בעסקאות שעשיתם ו/או תעשו בחלקה הנ"ל ו/או בחברת משכן לנצח הר הזיתים בע"מ. אנו מוותרים בזאת על כל טענה או דרישה או תביעה נגדכם או נגד צדדים שלישיים שיתקשרו עמכם לרכישת החלקה ו/או חלק ממנה." על כתב הוויתור חתומים התובע, מיכאלי, בן אברהם ועו"ד קליין. 23. לא התעלמתי מהכחשת התובע את חתימתו על חלק מהמסמכים ובכללם כתב הוויתור, אך מתקשה אני לקבל את גרסתו. ראשית, התובע לא טען כי חתימתו זויפה על כתב הוויתור, וטענה זו הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית ותוך הרחבת חזית אסורה. עסקינן בטענה מהותית ושומה היה על התובע לעורר אותה לכל המאוחר בתצהיר העדות הראשית, לא כל שכן, שעה שטען בסעיף 50 לתצהירו כי במסמכים אחרים שצוינו, זויפה חתימתו, ועל מנת לאפשר לנתבעים להתמודד עם הטענה כי גם חתימתו על כתב הוויתור זויפה. לטעמי, די בכך כדי לדחות את טענתו בדבר היות חתימתו על כתב הוויתור מזויפת. זאת ועוד, התברר במהלך עדותו של התובע כי הוא נוהג לחתום באופן שונה ויש לו לא פחות מחמש חתימות שונות, וכי על כל דבר הוא נוהג לחתום אחרת. התובע לא נתן כל הסבר מדוע הוא נוהג לחתום באופן שונה על מסמכים ולא חתימה זהה, כמקובל. התנהלות זו, יש בה כדי להטיל יותר מאשר רבב באשר לטענת התובע כי לא חתם על המסמכים השונים. למותר לציין כי התובע גם לא טרח לתמוך את טענתו כי חתימתו אינה מתנוססת על מסמך זה או אחר, בחוות דעת של מומחה בתחום וכמתחייב הימנו. 24. לעמדת התובע, אזי מיכאלי הונה אותו שעה שהעביר את מניותיו לבן אברהם, בניגוד להסכם השותפות. בנסיבות אלה מצופה היה כי התובע ינקוט בהליכים נגד בן אברהם, ימחה על כך שבן אברהם העביר ללא אישורו את המניות, ויעתור לביטול ההעברה. למרבית הפלא, התובע לא עשה ולו דבר כנגד מיכאלי, ולמצער אין כל אסמכתא כמצופה לפיה התובע מחה על התנהגותו של מיכאלי בהעברת המניות לבן אברהם. אמנם התובע טען כי כעס על מיכאלי, בגין העברת המניות לבן אברהם אך פרט לכך לא היה כל תיעוד על טענותיו של התובע כלפי מיכאלי, ואיני מוכן להסתמך רק על דבריו של העד, בהעדר כל תימוכין, לא כל שכן נוכח הסתירות בעדותו, שאף עמדו בניגוד למסמכים בכתב. 25. בין התובע לבין מיכאלי התגלעו סתירת ניכרות, שיש בהן כדי להחליש את מהימנות התביעה: לעמדת מיכאלי התובע היה חייב לו סך של 1.5 מיליון ₪, וחלף החוב, הוא קיבל חלק ממניות החברה (עמ' 28 לפרוטוקול מיום 13.12.11 שורות 26-29). לעומתו טען התובע, כי מיכאלי הוא שחייב לו כספים והכחיש את חובו למיכאלי (עמ' 16-17 שורות 26-28 ו 1-2, בהתאמה). התובע טען כי הוא מכלל 50,000 דולר ששולמו כמקדמה למגור הוא שילם סך 215,000 ₪ (סעיף 8 לכתב תביעתו) גם בפרוטוקול חזר על הדברים עת טען בעמ' 17 שורות 11-12 ובעמ' 21 שורות 21 כי שילם את 215,000 ₪ במזומן ואת היתרה בסך 70,000 ₪ שילם מיכאלי). האחרון לעומתו טען כי הוא זה ששילם את כל ה- 50,000 דולר ואילו התובע לא שילם ולו אגורה שחוקה. למותר לציין כי אף אחד מהם, לא הציג בפני בית המשפט ראיה על התשלום האמור. בהעדר ראייה, אין לי אלא לקבל את גרסתו של מיכאלי, שכן זו נתמכה בעדותו של אלפסי לפיה, מיכאלי הוא זה שמסר את התשלום בסך 50,000 דולר. מימצא זה עומד אפוא בניגוד לגרסתו של התובע לפיו הוא שילם חלק מהתשלום הראשון למגור. כן התגלו סתירות בין התובע ומיכאלי בקשר לאחוז ההחזקות של כל אחד מהם בחברה, כך התובע טען שהיחס הוא 80% מהמניות בחברה היו שייכות לו ולאשתו והוחזקו עבורם בנאמנות על ידי מיכאלי (סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן, סעיף 7 לתצהירים ונספחים ז' - ח לו לתצהירו ובפרוטוקול עמ' 18 שורות 8-21). לעומתו טען הנתבע בסעיף 1 לתצהירו כי החזיק עבור התובע בלבד ב 50% מהמניות, הגם שבהסכם ביניהם נרשם אחרת. בחקירתו השיב שהחזיק עבור התובע ב 100% מהמניות של החברה והגם שנרשם אחרת (עמ' 21-22 שורות 28-29 ו 1-24, בהתאמה), אך בהמשך חקירתו טען אחרת, ובאופן שלדבריו האמור בתצהירו משקף את הדברים כהווייתם עמ' 26-27 בשורות 27-28 ו 1-6, בהתאמה). התובע טען כי העברת המניות נעשתה שלא בהסכמתו ושלא בידיעתו לידי בן אברהם (פרוטוקול בעמ' 19 שורות 1-6. לעומתו טען בן אברהם כי העברת המניות הייתה על דעתו ובהסכמתו של התובע. 26. לא התעלמתי מכך שגם עדותו של בן אברהם לא התיישבה עם הראיות. כך טען בן אברהם כי רכש את הקרקע ממגור עבור עצמו ולא עבור התובע ו/או מיכאלי. גרסה זו אינה מתיישבת עם המסמכים השונים ובראשם הסכם ההבהרה. בהסכם זה נאמר בפירוש כי בן אברהם מימן לתובעים את התשלומים הראשונים עבור רכישת חלקה של מגור בקרקע. אם כגרסת בן אברהם הוא רכש את הקרקע עבור עצמו, לא היה מקום לציין בהסכם ההבהרה כי הוא רק העמיד מימון לתובע ומיכאלי. לא כל שכן, בהסכם ההבהרה אף ניתנה לתובע ולמיכאלי אפשרות להשאיר את המימון ולהיות הבעלים של הקרקע שנרכשה ממגור. עם זאת, אין בגרסה מופרכת זו של בן אברהם כדי להגיע למסקנה שונה לפיה יש להורות על ביטול העברת המניות בחברה מאת מיכאלי אל בן אברהם ולהורות על העברתן לתובע. 27. בשולי הדברים: לאור התוצאה אליה הגעתי, לא ראיתי צורך להידרש לטענות נוספות של הנתבעים, כגן העדר כל יריבות עם ישראלי, כמו גם הקושי שניצב לפני התובע שעה שיש צורך במסמך בכתב לצורך עסקת הרכישה של הקרקע מהחברה לחברה שאמורה היתה לקום לפי טיוטת ההסכם, ועוד. נתתי דעתי לטענת התובע, החוזרת ונשנית בסיכומיו לפיה סירבו בן אברהם ואלפסי שלא כדין, להמציא לתובע את ההסכם זוננפלד, על מנת להכשיל את העסקה עם קבוצת ישראלי. לעניין זה אדגיש כי גם אם נכון הדבר, אין בכך כדי לשנות. מה לו לתובע להלין על התנהלות בן אברהם ואלפסי, שעה שהוא לא עמד בהתחייבות כלפי בן אברהם להשיב לאחרון את התשלומים ששילם למגור ובכך הקנה לבן אברהם את המניות בחברה, לא זו בלבד, התובע אף ויתר בכתב על טענותיו כאמור בכתב הויתור, ומעל ומעבר, הוא לא שילם דבר לזוננפלד. מעל ומעבר, לא נסתרה עדות רייק לפיה הוא הכיר את בן אברהם רק לאחר הפסקת המגעים עם התובע, וזאת באמצעות צד ג' בשם אלגריסי, ובעקבות כך נכרת ההסכם בין החברה לבין הנתבעת 4. משכך, אין ממש בטענת התובע לפיה בן אברהם מנע ממנו את הצגת המסמך עם זוננפלד על מנת להכשיל את ההתקשרות בטיוטת ההסכם. מכל מקום, ההסכם בין בן אברהם לבין זוננפלד בוטל, וביום 24.5.07 רכשה הנתבעת 4 את הזכויות של זוננפלד במישרין ולאחר מכן חתמה על הסכם שיתוף עם יתר הבעלים. גם בכך יש כדי לשמוט את הקרקע תחת הטענה. כאמור, העידו לפניי עדים נוספים, אך עדותם לא באה לידי ביטוי בפסק הדין וזאת מחמת שלא ראיתי בדבריהם כדי לתרום להכרעה. 28. סוף דבר מכל הטעמים דלעיל, הגעתי לידי מסקנה כי אין להיעתר לסעד של אכיפת טיוטת ההסכם עם קבוצת ישראלי כמו גם אין להורות על ביטול העברת מניות החברה ממיכאלי לבן אברהם והעברתן לתובע. לפיכך, דין התביעה על כל ראשיה להידחות. התובע ישא בהוצאות הנתבעים, לנתבע 2 בסך 50,000 ₪ ולנתבעים 2-6 בסך 50,000 ₪. סכומים אלו יישאו רבית והפרשי הצמדה כדין. ניתן היום, ‏כ"א אייר, תשע"ב, ‏13 מאי, 2012 , בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר רשום חוזהאכיפת חוזהטיוטת חוזה