ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (עב 10991/07; השופטת אריאלה גילצר כץ ונציגי הציבור גב' חנה קפלניקוב ומר בני וולך), בו נתקבלה חלקית תביעתו של המערער כנגד המשיב. הרקע לערעור: המשיב הוא קבלן לעבודות בנייה ופיגומים. המערער הוא תושב השטחים. המערער תבע פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, השלמת פדיון חופשה, השלמת דמי הבראה ושכר עבודה בעד 6 ימי עבודה. בית הדין האזורי קיבל את התביעה להשלמת פדיון חופשה, דמי הבראה ושכר עבודה בעד 6 ימי עבודה. בית הדין דחה את התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, וכן קבע כי יש לקזז מהתשלומים המגיעים למערער על פי פסק הדין פיצוי בגין הודעה מוקדמת שלא נתן למעביד בסך של 6,000 ₪. הערעור סב על דחיית התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, ועל חיוב המערער לשלם למשיב פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת. הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב והוזמנו לדיון בפני מותב לשם השלמת טיעונים בעל פה ביום 3.5.2012. המשיב לא התייצב לדיון, והחלטנו לברר את הערעור בהיעדרו, בהתאם לתקנה 104(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991. ההליך בבית הדין האזורי: המערער טען בבית הדין האזורי כי עבד אצל המשיב מחודש נובמבר 1989, בהיקף ממוצע של 20 יום לחודש, והשתכר סך של 300 ₪ ליום; דיווחי המשיב לשירות התעסוקה החלו רק בשנות ה- 90 ולא מתחילת עבודתו אצלו; המשיב דיווח לשירות התעסוקה דיווחים לא נכונים, בכך שדיווח על מספר ימי עבודה נמוך ממספר ימי העבודה שהמערער עבד בפועל ועל שכר בסך של 144 ₪ ליום, בעוד ששכרו עמד על סך של 300 ₪ ליום; הוא פוטר על ידי המשיב ללא הודעה מוקדמת. המשיב טען בבית הדין האזורי כי דיווח לשירות התעסוקה על ימי עבודה בפועל על פי דרישות משרד התמ"ת; התובע התפטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת ולא פוטר, וזאת עקב דרישתו כי המשיב יפטר עובד אחר שלו - חאלד; יש לחייב את המערער לשלם למשיב פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת וכן סך של 10,000 ₪ בעד כלי עבודה של המשיב שנשארו בידיו. בית הדין האזורי קיבל חלק מטענותיו של המערער וקבע כי דיווחי המשיב לשירות התעסוקה היו לא מדויקים לעניין תקופת העבודה והיקף העבודה. זאת, בהסתמך על רישומים ביומני עבודה שנערכו של ידי המערער בזמן אמת, אשר תוכנם לא הוזם על ידי המשיב, ובהסתמך על עדותו של המשיב אשר הודה בדיווחים פיקטיביים לשירות התעסוקה. כן קבע כי שכרו של המערער עמד על 300 ₪ ליום עבודה ולא על 144 ₪, כפי שדיווח המשיב לשירות התעסוקה. כפועל יוצא מקביעות אלה חויב המשיב לשלם למערער הפרשי פדיון חופשה, הפרשי דמי הבראה וכן שכר עבודה בעד התקופה שעד יום 9.7.2006. בעניין התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת קבע בית האזורי כי - עדותו של התובע הייתה מהימנה בעיננו, אולם בכך אין די כדי לקבל את תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים. על התובע פיצויי פיטורים מוטל נטל הראייה כי פוטר מעבודתו. עסקינן בשתי גירסאות עובדתיות סותרות ומנוגדות ולמעשה המחלוקת הינה מסוג של "מילה מול מילה". במצב משפטי זה כאשר לכאורה כפות המאזניים מעויינות, קיימת חשיבות רבה לראיות נוספות". בית הדין האזורי הוסיף כי המערער נמנע מלהביא עדים באשר לפיטוריו, ויש להסיק מכך שאילו העידו היה בכך כדי לפגוע בקבלת גרסתו. בעניין טענת המשיב כי יש לחייב את המערער בתשלום חלף הודעה מוקדמת קבע בית הדין האזורי כי "מאחר שהתובע לא הצליח להוכיח כי אמנם פוטר על ידי הנתבע, על התובע לשלם לנתבע דמי הודעה מוקדמת בסך של 6,000 ₪". תמצית טענות הצדדים: המערער טען כי לנוכח קביעתו של בית הדין האזורי כי עדותו של המערער הייתה מהימנה, ולנוכח העובדה שדחה את גרסתו של המשיב בנושאים האחרים וקבע כי גרסתו אינה אמינה, שגה בית הדין האזורי במתן משקל שווה לגרסאות המערער והמשיב בעניין נסיבות סיום קשר העבודה; לנוכח הקביעות בדבר מהימנות המערער והמשיב, היה על בית הדין האזורי לקבל את גרסת המערער כי פוטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת; אין כל הסבר סביר לכך שהמערער התפטר מעבודתו לאחר 17 שנה, עת השתכר שכר סביר בסך של 300 ₪ ליום עבודה. בטיעונו בעל פה הוסיף המערער כי על המשיב היה להעביר תשלומים לשירות התעסוקה בשיעור של 6% בגין פיצויי פיטורים מהשכר המלא בסך של 300 ₪ ליום והוא העביר תשלומים משכר בסך של 144 ₪ בלבד, וההפרש בתשלומים לשירות התעסוקה בגין פיצויי פיטורים עומד על כ- 35,000 ₪, כאשר בנוסף היה עליו להעביר גם תשלומים בשיעור של 6% מהשכר בגין פנסיה. המשיב טען כי לא מתקיימות במקרה הנדון נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, המבוססות על התרשמותו מהעדויות בפניו; המערער נמנע מלזמן לעדות עובדים אחרים, אשר יכלו להעיד על נסיבות סיום קשר העבודה; בעדותו בחקירה נגדית העלה המערער טענות חדשות, דוגמת טענה להתפטרות עקב הרעת תנאים, בניגוד לטענה החד משמעית בכתב התביעה בדבר פיטורים מיידיים. דיון והכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור בעניין דחיית התביעה לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת להידחות, ודין הערעור בעניין קיזוז פיצוי בעד אי מתן הודעה מוקדמת מהתשלומים המגיעים למערער להתקבל. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן. כאמור, בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הרים את נטל הראייה ולא הוכיח כי פוטר מעבודתו, על אף שסבר כי עדותו של התובע מהימנה וקיבל את גרסתו בנושאים אחרים. קביעה זו היא קביעה עובדתית. כידוע, הכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהקשר זה יש להדגיש, כי לערכאת הערעור לא קיים היתרון שהיה לערכאה הדיונית להתרשמות בלתי אמצעית מן הראיות [דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ 349, 352]. לא מצאנו כי יש מקום לחרוג מהכלל במקרה הנדון. אין די בכך שבית הדין האזורי קבע כי גרסתו של המערער מהימנה בנושאים אחרים, כדי להביא לתוצאה לפיה ערכאת הערעור תבטל את קביעתו העובדתית. זאת ועוד. בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית טען המערער באופן סתמי כי פוטר מעבודתו על ידי הנתבע באופן מיידי אשר "שלח אותו הביתה", ולא פירט את נסיבות הפיטורים ואופן הפיטורים. בעדותו בחקירה נגדית טען כי עקב לחציו של העובד חאלד על הנתבע "הנתבע התחיל לעשות לי צרות", וביקש ממנו שיעבוד שעה וחצי נוספת בכל יום. כן העיד המערער כי נאלץ לסיים את עבודתו עקב העובדה שהנתבע לא העמיד לרשותו מגורים ראויים בשטח ישראל, והגעה מהשטחים לעבודה בישראל מדי יום היא בלתי אפשרית. עוד יש לציין, כי בעדותו של המערער היה ביטוי לעוינות כלפי חאלד, ובין היתר המערער טען כי חאלד סוחט את המשיב והוסיף "ברוך השם התרחקתי מכל הקבוצה הזו ועזבתי". מכאן, שלא זו בלבד שהמערער לא נתן בתצהירו גרסה מפורטת בנוגע לנסיבות ואופן פיטוריו על ידי הנתבע, אלא שבחקירתו הנגדית אישר כי אכן הייתה יריבות בינו לבין העובד חאלד, כגרסת המשיב, וכן העיד כי סיום עבודתו נבע מחילוקי דעות בינו לבין הנתבע בנוגע להעמדת מגורים ראויים. גם מטעם זה, איננו רואים מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי לדחות את תביעתו של המערער לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. בהתייחס לטענת המערער כי המשיב לא העביר לשירות התעסוקה תשלומים בגין פיצויי פיטורים ופנסיה בעד חלק ניכר משכרו נציין כי בכתב התביעה לא תבע המערער פיצוי בשל אי העברת תשלומים לשירות התעסוקה בגין פיצויי פיטורים ופנסיה, ומובן שלא ניתן להעלות טענה זו לראשונה בשלב הערעור. אשר לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת מהסכומים המגיעים למערער על פי פסק הדין: כאמור, בית הדין האזורי קבע כי "מאחר שהתובע לא הצליח להוכיח כי אמנם פוטר על ידי הנתבע, על התובע לשלם לנתבע דמי הודעה מוקדמת בסך 6,000 ₪". אין בידינו לקבל מסקנה זו של בית הדין האזורי. כפי שעל עובד התובע פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להוכיח כי פוטר לאלתר ללא שניתנה לו הודעה מוקדמת, על מעביד התובע תשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להוכיח כי העובד התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת, ואין די בכך שהעובד לא הצליח להוכיח כי פוטר. במקרה הנדון קבע בית הדין האזורי כי בשאלת נסיבות סיום קשר העבודה "כפות המאזניים מעוינות" ודחה את גרסתו של העובד כי פוטר בשל העובדה שלא הביא ראיות נוספות להוכחת גרסתו. מקביעה זו מתחייבת המסקנה שיש לדחות גם את טענת המשיב כי המערער התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת, שכן לא נקבע על ידי בית הדין האזורי כי המשיב הוכיח את גרסתו וגם המשיב לא הביא ראיות נוספות. לאור האמור, יש לקבל את הערעור בעניין זה ולבטל את חיובו של המערער בתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 6,000 ₪. סוף דבר: הערעור מתקבל חלקית, כך שמבוטלת קביעתו של בית הדין האזורי לפיה יש לקזז מהסכומים המגיעים למערער על פי פסק הדין פיצוי בעד אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 6,000 ₪. הערעור בעניין דחיית התביעה לפיצויי פיטורים ולתשלום תמורת הודעה מוקדמת נדחה. בהתחשב בשיעור ההוצאות (1000 ₪) ושכ"ט עו"ד (10,000 ₪) בו חויב המשיב בבית הדין האזורי, המשיב ישלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין למשיב, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל. ניתן היום, י"ז באייר תשע"ב (9.5.12) בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם. ורדה וירט-ליבנה,שופטת, אב"ד רונית רוזנפלד,שופטת לאה גליקסמן,שופטת מר איתן כרמון,נציג ציבור (עובדים) מר דוד בן אבו,נציג ציבור (מעבידים) הודעה מוקדמתקיזוז