בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שניתן על ידי כב' השופטת ערקובי ביום16.12.09 בת.א.19904-06, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב כנגד המערערת לתשלום סך של 203,915 ₪ וכן- 68,700$ בגין המחאת זכויות שקיבל המשיב מחברת אקסא ב.מ אינטרנאשיונל בע"מ (להלן:" אקסא"). העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. ביום 13.3.00 נחתמו על ידי אקסא שטר משכון והמחאת זכויות על דרך השעבוד, על פיהם שיעבדה אקסא את זכויותיה לקבלת כספים, על פי הסכם שבינה ובין המערערת, לטובת המשיב (להלן:" הסכם השיעבוד"). באותו מועד נרשם גם השעבוד הנ"ל ברשם החברות (להלן: "המשכון"). 2. ביום 20.12.00 מסרה אקסא מסמך שכותרתו "הודעה על המחאת זכות" למשיב, הוא הבנק למסחר בע"מ, שנסגר ביום 26.04.02 (להלן: "המחאת הזכות" או "הסכם המחאת הזכות" ו- "הבנק"). המחאת הזכות הופנתה למערערת שאישרה את קבלת ההודעה בחתימתה עליה. 3. טרם מועד הסגירה של הבנק שילמה המערערת למשיב על פי המחאת הזכות סך של כ- 34,000$. ומעת שנסגר הבנק הפסיקה לכבד את התחייבותה ולא שילמה עוד למשיב דבר. 4. המשיב הגיש לבית משפט קמא תביעה בסדר דין מקוצר, במסגרתה טען כי המערערת חבה בתשלום היתרה המופיעה בספריו שכן היא התחייבה כלפיו בהתחייבות מוחלטת, באמצעות המחאת זכות גמורה, להעביר לטובתו את מלוא הסכומים הנובעים מהמחאת הזכות. זאת ועוד, לטענתו זכויותיו לקבלת הכספים נובעות גם מהסכם השעבוד שנחתם לטובתו על ידי אקסא. המערערת קיבלה רשות להתגונן, וטענה כי לא קיים חוב של אקסא אצל המשיב ושזה אף לא עמד בחובה המוטלת עליו, להוכיח קיומו של החוב. עוד טענה, כי זכותו של המשיב לקבלת התשלום נובעת מקיומו של חוב, וכי אין להסתמך על מסמכי הבנק בהקשר זה, לאור המעילה שהתרחשה בבנק. בית משפט קמא קבע כי המחאת הזכות שנחתמה לטובת המשיב היא המחאת זכות מוחלטת, כי המערערת העבירה לאקסא, שלא כדין, את הסכומים על פי החשבוניות שאישרה לאקסא, בניגוד להמחאת הזכות, וכי עליה לשלם למשיב את מלוא סכום התביעה. טענות הצדדים בערעור 5. לטענת המערערת הסכם השעבוד, אשר מכוחו הומחו הזכויות למשיב, הוא חוזה אספקת נייר, שנחתם בין אקסא ובין המערערת, המתייחס לתקופה שעד סוף שנת 2000. לאחר סיום תקופה זו התקשרו אקסא והמערערת בהסכמים נוספים, ובין השאר בהסכמים נשוא החשבוניות המופיעות בכתב התביעה, אך הסכם המשכון והמחאת הזכות אינם חלים על הסכמים אלו, וכך גם זכויות אקסא שלא הומחו או שועבדו לטובת המשיב. זאת ועוד, גם בהמחאת הזכות עצמה אין כל התחיבות של אסקא באשר לזכויות עתידיות, אשר טרם באו לעולם בעת מתן המחאת הזכות, שכן לא ניתן לפי הדין להמחות זכות עתידית על פי חוזה שטרם נכרת. עוד מציינת המערערת כי בגין החשבוניות נשוא כתב התביעה, המתוארכות לחודש אפריל 2002, שולם למשיב חלק מהתשלום, ומעת שנסגר הבנק הועבר התשלום ישירות לאקסא. משכך, חיוב המערערת לשלם למשיב את היתרה המופיעה בספריו, מהווה עבורה למעשה, חיוב כפול. זאת ועוד, המערערת טוענת כי לשונה של המחאת הזכות מורה על כך שעסקינן בהמחאת זכות "על דרך השעבוד", ועל כן קביעתו של בית משפט קמא כי מדובר בהמחאת זכות מוחלטת, שאינה דורשת הוכחת קיומו של חוב הינה מוטעית. יתר על כן קביעה זו של בית משפט קמא חורגת גם מגדר המחלוקת שהוגדרה על ידי המשיב עצמו בכתב התביעה שהוגש מטעמו, שם טען כי המחאת הזכויות היא "להבטחת אשראים". עוד טוענת המערערת כי המשיב לא עמד בנטל הרובץ לפתחו להוכיח קיום חוב בחשבונותיה של אקסא. בהקשר זה המערערת מוסיפה ומציינת כי קריסתו של הבנק מביאה למסקנה כי אין לקבל את חשבונותיו כראיה לכאורה, ועל כן על הבנק מוטלת החובה להוכיח את קיומה של יתרת החובה לה הוא טוען. זאת ועוד, גם בית משפט קמא בהחלטתו מיום 14.1.08 קבע כי על המשיב להציג אסמכתאות לפעולות השונות בחשבון, שאם לא יעשה כן יהיה בכך כדי לאיין את החוב נשוא התובענה. לבסוף טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי החשבוניות השונות המהוות את יתרת החובה לה טוען המשיב הן עסקאות שהושלמו, ועל כן המחאת הזכות ביחס אליהן לא פקעה למרות קריסתו של הבנק, המהווה תנאי מפסיק ביחס להמחאת הזכות. לטענת המערערת, קביעתו העובדתית הנ"ל של בית משפט קמא אין לה על מה לסמוך, מה גם שהמשיב לא טען לה או הוכיח אותה. לאור הטיעונים דלעיל מבקשת המערערת מבית המשפט לקבל את הערעור ולהורות על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא. 6. לטענת המשיב, המחאת הזכות אינה כוללת כל תניה שהיא ואף מלמדת על כך שעסקינן ב"הוראה בלתי חוזרת". משכך אין כל רלבנטיות לשאלת קיומו או אי קיומו של חוב. זאת ועוד, המערערת לא הביאה ולו בדל של ראיה באשר לאי קיומו של חוב של אקסא כלפי המשיב, ואף לא ניסתה לערער על אמינות הראיות שהובאו על ידי המשיב, כגון תדפיסי תנועות וכדומה. עוד טוען המשיב כי בניגוד לטענת המערערת בית משפט קמא קבע כי הליכי הפירוק של הבנק אינם מהווים תנאי מפסיק. גם לגופו של עניין,דין טענה זו של המערערת להידחות, שכן מעת שאסקא חתמה על המחאת הזכות, היא העבירה את הבעלות בכספים המגיעים לה למשיב, שהפכו למעשה, לנכס מנכסיו, ובכך הושלמה העסקה. לאור האמור לעיל, וכיוון שעסקינן בעסקה שהושלמה, להבדיל מהתחיבות לביצוע עסקה, אין כל רלבנטיות למצבו המשפטי של המשיב . לאור הטיעונים דלעיל, מבקש המשיב מבית משפט קמא, לדחות את הערעור. דיון 7. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים אני סבורה שדין הערעור להדחות וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. 8. אין מחלוקת בין הצדדים כי זכויותיה של חברת אקסא לקבלת כספים מהמערערת הומחו לטובת המשיב, בהתאם לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט - 1968 (להלן: "חוק המחאת חיובים"). הודעה על המחאת הזכות נשלחה גם למערערת שאישרה אותה, כאמור, בחתימתה. 9. המחאה היא למעשה, העברה של זכות מהנושה בעל הזכות לצד שלישי. ההמחאה אינה פורעת או מבטלת את הזכות המקורית, אלא מביאה לחילופי נושים. הנושה המקורי (הממחה) חדל להיות הנושה של החייב, והצד השלישי (הנמחה), נכנס לנעליו והופך להיות בעל הזכות כלפיו. עוד יש לציין כי ההמחאה אינה משנה את אופייה של הזכות הנעברת, אלא רק את זהות הנושים. כך גם מעת שבוצעה ההמחאה, הנמחה לבדו רשאי לתבוע מהחייב את קיום הזכות , ואילו הממחה שחדל להיות נושה של החייב, אינו יכול עוד להפטיר את החייב. (ראה סיפרו של המלומד שלום לרנר, המחאת חיובים, הפקולטה למשפטים בר- אילן, תשס"ב- 2002 ע"מ 45 (להלן: "לרנר")). 10. במקרה שלפנינו, הממחה חברת אקסא המחתה את זכויותיה לנמחה - הבנק. החייבת בענייננו היא המערערת. בית משפט קמא קבע, כי המחאת הזכות הינה המחאת זכות מוחלטת ובשל כך גם אינה מותנית בהוכחת קיומו של חוב של הממחה (אקסא) כלפי המשיב. המערערת חולקת, בין היתר, על קביעה זו של בית משפט קמא וטוענת כי עסקינן בהמחאת זכות על דרך השעבוד, המותנית בקיומו של חוב של הממחה כלפי הנמחה (הבנק). לעניין זה יש לציין כי מכר זכויות מהווה המחאה מוחלטת, או המחאה בדרך של מכר, לעומת זאת משכון זכויות, מהווה המחאה על דרך השעבוד. כשם שבעסקת מכר, מעביר אדם את מלוא זכויותיו בנכס מסוים, כך גם המחאה בדרך של מכר (המחאה מוחלטת) מעבירה לנמחה את מכלול זכויותיו של הממחה, וכל הכסף המתקבל מהחיוב שייך לו, ולו בלבד. בהמחאה על דרך השעבוד לעומת זאת, הנמחה אינו זכאי למלוא הסכום המתקבל כתוצאה מימוש המשכון, כך גם פירעון חובו של הנמחה, מביא לפקיעת ההמחאה, והזכות לתבוע את החייב חוזרת לממחה, שכן המחאה על דרך השעבוד להבדיל מהמחאה מוחלטת, אינה באה במקום החוב אלא נועדה להבטיח את סילוקו. (לרנר ע"מ 278-279). 11. באשר להבחנה בין המחאה מוחלטת, לבין המחאה על דרך השעבוד, בע"א 571/70 המפרקים של ניסן כץ, קבלנים בע"מ - בפירוק נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כו(1) 60 נקבע כי כאשר עברה לנמחה הבעלות בכספים ההמחאה היא מוחלטת, ואילו כאשר קיבל הנמחה זכות שימוש בלבד, קרי זכות להיפרע מתוך הכסף המועבר, ההמחאה היא על דרך השעבוד. משמעות האמור שם, הייתה למעשה, כי נוסח ההודעה לחייב או הסכם המחאת הזכות, הם אשר קבעו את סיווגה, כך כאשר בהודעה לא הוגבלה זכותו של הנמחה, סווגה ההמחאה כהמחאת זכות מוחלטת (לרנר ע"מ 281). 12. גישה זו של מתן משקל מכריע לנוסח ההודעה על המחאת הזכות לחייב, נבעה מהצורך להעניק לחייב ביטחון משפטי, כך שתנאים שלא מצאו את ביטוים בנוסח, לא יחייבו אותו. כיום לנוסחו של הסכם המחאת הזכות ו/או נוסח ההודעה לחייב ולצורתם החיצונית אין עוד משקל מכריע, אלא יש לילך אחר אופיה האמיתי של העסקה, ולבחון את כוונת הצדדים, הנלמדת, בין היתר ממכלול נסיבותיה של העסקה (לרנר ע"מ 283). 13. נקודת המוצא לבחינת מהותה של המחאת הזכות היא, אם כן, נוסח ההודעה או ההסכם המחאת הזכות, אך זוהי אך ורק נקודת מוצא שכן מהותה של המחאת הזכות, אינה נחתכת לפי הלשון בלבד, אלא נלמדת מכלל הנסיבות האופפות את עסקת המחאת הזכות. 14. בענייננו נוסח הסכם המחאת הזכות היא כדלקמן: "לכבוד קרגל בע"מ הנדון: הודעה על המחאת זכות הרינו להודיעכם כי המחאנו על דרך, השיעבוד לבנק למסחר בע"מ סניף תל- אביב....בהתאם לחוק המחאת חיובים תשכ"ט - 1969, כדלקמן: את כל הזכויות, הכספים והתשלומים האחרים המגיעים ו/או שיגיעו לנו מכם." לפיכך, עליכם לשלם את כל הכספים הנ"ל לבנק למסחר בלבד. ביצוע התשלום יהיה על ידי זיכוי חשבון...וזאת כל עוד הבנק למסחר לא נתן לכם הוראה אחרת. במקרה האחרון תפעלו לפי הוראת בנק למסחר." 15. עיון בנוסח הסכם ההמחאה דלעיל, מלמד כי מהות ההמחאה וסיווגה אינם ברורים דיים, מחד מצוין כי ההמחאה היא על דרך השעבוד, ומאידך הסכם ההמחאה מורה על העברת כלל הכספים שיגיעו מהמערערת לבנק, ללא הסתייגות או תנאי. ואולם כפי שכבר צויין לעיל, נוסח הסכם ההמחאה הוא נקודת מוצא בלבד, ומהות העסקה נקבעת בהתאם לכוונתם המשוערת של הצדדים, הנלמדת מהנסיבות. 16. במקרה שלפנינו קבע בית משפט קמא, ששמע את העדים ובחן את הראיות כי כוונת הצדדים הייתה ליצור המחאת זכות מוחלטת ללא סייגים או הגבלות כלשהן. עוד קבע בית משפט קמא כי המערערת גם לא הרימה את הנטל להוכיח כי המחאת הזכות היתה מותנית, וכך נקבע: "כלומר הנתבעת מאשרת כי עסקינן בהמחאת זכות ולא שעבוד. כי היתה מודעת לעובדה שמדובר בהמחאת זכות, ולא בעסקה או הסכם אחר, וטוענת, על פי עדות המצהיר מטעמה, כי הסכמה זו של קרגל היתה מותנית בקיומו של קשר שוטף בין אקסא והבנק וכן קיומו של חוב. בהסכם ההמחאה, אין כל זכר לקיומם של התנאים הללו, ולכן על הטוען, כי למרות העדרם הייתה הסכמה כזו להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח כי היתה הסכמה שהסכם ההמחאה יהיה בתוקף רק בתנאי שיהיה קשר שוטף עם התובע, ורק בתנאי שיהיה חוב.....מניין על ביהמ"ש ללמוד על קיומו של תנאי, שאינו מופיע במסגרת האמור בהסכם ההמחאה, כאשר מי מטעם הנתבעת, וגם המצהירה הנוספת שהובאה מנהלת החברה שהינה בעלת החשבון, אינם מעידים, כלל, בשום התייחסות כלשהי, על נסיבות החתימה...קבעתי ..במסגרת הדיון בבר"ל כי לנתבעת הזכות להביא ראיות בעניין זה, אולם הנתבעת לא טרחה להביא כל ראיה שהיא." 17. קביעתו זו של בית משפט קמא באשר למהותה של המחאת הזכות מהווה קביעה עובדתית שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה. הלכה היא כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדויות והתרשמה התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים - בוודאי כאשר התרשמותו של בית המשפט מנומקת ומפורטת באופן משכנע, כפי שנעשה במקרה זה. התערבות מסוג זה תעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם הגרסה העובדתית שאומצה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת, או שהיא תוצאה של התעלמות מראיות שהוצגו בפניה. לא כך הם פני הדברים במקרה זה. יפים לעניין זה דברי כב' השופט דנציגר ב-רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ ( 04.01.10): "... ככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, זאת מכיוון שמלאכת קביעת העובדות היא מלאכתה של הערכאה הדיונית, אשר שומעת את העדים ובוחנת את התשתית הראייתית כולה. יחד עם זאת, קיימים מקרים בהם נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. התערבות זו תעשה במשורה ובפרט במקרים חריגים בהם: 'קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות או אם מתגלים על פני הדברים פגם או שגיאה עקרונית, היורדים לשורש הדברים, בהערכת הראיות ובקביעות העובדות....'". [ראה גם: ע"א 8589/06 שפיגל נ' איינס ( 14.05.08); רע"א 1204/09 קרן תורה ועבודה נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל ( 18.01.10)]. 18. גם לגופו של עניין, אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא. למערערת הייתה אפשרות להוכיח את טענותיה כי עסקינן בהמחאת זכות מותנית, והיא לא עשתה כן, ואין לה להלין אלא על עצמה. 19. אין גם לקבל את טענת המערערת לפיה הנטל להוכיח קיומו של חוב רבץ לפתחו של המשיב. כפי שקבע בית משפט קמא, על המערערת היה להוכיח כי המחאת הזכות הייתה מותנית בתנאים, לרבות בקיומו של חוב, הגם שאלו לא מצאו את ביטויין בהסכם ההמחאה עצמו. 20. באשר לטענת המערערת לפיה שילמה כבר את התשלומים ישירות לחברת אקסא ואין מקום להטיל עליה חיוב כפול, אציין כי העובדה שהמערערת לא טרחה לפנות למנהל המיוחד שמינה ביהמ"ש למשיב, ולא סיפקה הסבר לבית משפט קמא מדוע נמנעה מפניה כדבעי, מלמדת, כי היא נהגה בחוסר תום לב, ועל כן אין מקום להזדקק לטענתה, וגם במקרה זה עליה להלין על עצמה בלבד. יתר על כן יכולה הייתה המערערת לעתור לטען ביניים, אולם גם זאת לא עשתה. אין גם מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה המחאת הזכות ביחס לחשבוניות נשוא המחלוקת בין הצדדים לא פקעה בגין קריסתו של הבנק. בצדק קבע בית משפט קמא כי עסקינן בחשבוניות שאושרו על ידי המערערת, התשלום בגינן אף הועבר לאקסא, ועל כן הן משקפות עסקאות שהושלמו. 21. לבסוף אציין, כי טענות המערערת לפיהן לא ניתן להמחות זכויות עתידיות אשר טרם באו לאוויר העולם בעת שנחתם הסכם ההמחאה, חורגות מהרשות להגן שניתנה לה בהחלטתו של בית משפט קמא, לפיה ניתנה למערערת רשות להתגונן ב-3 טענות בלבד, כדלקמן: "' ניתנת לנתבעת רשות להתגונן בטענה כי המדובר בהמחאה מותנית בקיומו של חוב, ולא קיים חוב. ניתנת לנתבעת רשות להתגונן בטענה כי שילמה את סכום החשבוניות לאור המצב המיוחד שנוצר בתום לב ולכן אין להשית עליה תשלום כפול. ניתנת לנתבעת רשות להתגונן בטענה כי הסכם המשכון פקע, לאור סיומו של ההסכם נושא המשכון, וכן במשולב לטענה הנ"ל כי לא קיים חוב שניתן לפרוע במסגרת הסכם המשכון.'" לאור האמור הטענה לפיה המחאת הזכות חלה רק על עסקאות שבוצעו בשנת 2000, ולא על זכויות עתידיות, מהווה הרחבת חזית שאין מקום לדון בה. למעלה מהצורך יצויין, כי המחאת זכות יכול ותחול על זכויות עתידיות בהתאם לסעיף 1 לחוק המחאת חיובים, וגם לשון ההמחאה מתייחסת לכספים ותשלומים "... המגיעים ו/או שיגיעו לנו מכם". המערערת לא חלקה כי אכן היא חבה כספים לאקסא, כך גם לא חלקה שלא ניתנו לה הוראות אחרות ע"י הבנק ועל-כן חייבת הייתה לפעול לפי ההוראות הבלתי מותנות שבהמחאת הזכות, ומשלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה. יתר על כן, ככל שלטענת אקסא, בעת תשלום הכספים ישירות אליה על ידי קרגל, היא לא הייתה חייבת כספים לבנק, היה עליה לפנות לבית המשפט על מנת לשחרר את קרגל מההתחייבות שנטלה על עצמה כלפי הבנק. משכך, צדק בית משפט קמא, גם בכל הקשור לנושא "הוכחת החוב" לבנק. מכאן שחרף הפסקת פעילותו של הבנק, הבנק עמד לכאורה במוטל עליו להוכחת החוב כשהמערערת לא סתרה זאת. סוף דבר 22. לאור האמור, לו נשמעה דעתי, אמליץ לחברי להרכב כדלקמן לדחות את הערעור ולחייב את המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪. 23. הפיקדון שהפקידה המערערת על פירותיו, יועבר למשיב באמצעות בא כוחו על חשבון ההוצאות הנ"ל. רות לבהר שרון, שופטת השופט י' שנלר, אב"ד אני מסכים ומצטרף לפסק דינה המקיף של חברתי. ישעיהו שנלר, שופטאב"ד השופט ד"ר ק' ורדי ד"ר קובי ורדי, שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת לבהר שרון. ניתן היום ז' באלול, תשע"א (06.09.11) בהעדר הצדדים. המזכירות תעביר עותק פסה"ד לב"כ הצדדים. ישעיהו שנלר, שופטאב"ד ד"ר קובי ורדי, שופט רות לבהר שרון, שופטת העברת זכויותנושה