1. בפנינו תביעתו של מר אמיר גת (להן: "התובע") כנגד חברת מוסדות חינוך (להלן: "הנתבעת") לתשלום הפרשי שכר, הפרש פיצויי פיטורים, הפרש הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ו- פיצוי בגין פיטורים בחוסר תום לב. 2. התובע החל לעבוד במסגרת "מכללה" המופעלת ע"י הנתבעת בשנת 2001 כמדריך ומורה למחשבים. ביום 11/12/00 נחתם חוזה העסקה בין הנתבעת לבין התובע (להלן: "החוזה") ושכרו נקבע בסך 45 ₪ לשעה (בערכי ברוטו). כבר ייאמר כי ביום 1/9/01 ועל רקע שיפור במצבה הכלכלי של הנתבעת הועלה שכרו של התובע לסך 50 ₪ לשעה. יחד עם זאת, במהלך חודש 7/03 ועקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה הנתבעת הופחת שכרו של התובע והועמד על שיעור התמורה שנקבעה בחוזה - בסך 45 ₪ לשעה. 3. העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים (ר' פרוטוקול הדין מיום 25/2/07): א. התובע החל לעבוד ביום 21/1/2001 וסיים לעבוד ביום 30/11/2005, כאשר יום עבודתו האחרון בפועל היה 8/11/05. ב. התובע עבד עד לחודש 7/00 בהיקף 18% משרה ומחודש 7/02 עבד בהיקף של כ- 40% משרה. בכל מקרה הוכפל שכרו לאחר חודש 7/02. ג. התובע פוטר מעבודתו ושולמו לו פיצויי פיטורים בסך 9,507 ₪. ד. התובע קיבל סך 2,520 ₪ בגין הודעה מוקדמת. ה. קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין המשכורת הקובעת כאשר לטענת הנתבעת - שכרו הקובע של התובע הוא בסך 3,133 ₪ בעוד לטענת התובע עומד שכרו הקובע על סך 3,588 ₪. ו. אין מחלוקת כי בשנת 2003 הופחת ערך שכרו השעתי של התובע מ- 50 ₪ לשעה ל- 45 ₪ לשעה. 4. ביום 8/11/05 חתם מנהל הנתבעת מר איציק אדרי על מכתב המופנה לתובע שכותרתו "סיום עבודתך במתנ"ס" בו הודיע לו כדלקמן: "בתקופה האחרונה קרו מספר תקריות בהם היית מעורב וכללו איחורים והתעמתות עם התלמידים. היום סירבת לחזור ללמד בכיתה בעוד התלמידים ממתינים וצוות המתנ"ס מפציר בך לחזור וללמד. במצב זה העמדת את תלמידיך והמתנ"ס במבוכה ולכן אני מבקש להודיע על הפסקת עבודתך לאלתר. אני מודה על עבודתך אצלנו." (מוצג "נ/5"). 5. ביום 15/12/05 חתם התובע על כתב סילוק וויתור לפיו אישר קבלת סכום 9,507 ₪ בגין פיצויים (מוצג "נ/4"). 6. מטעם התובע העיד התובע עצמו (מוצג "ת/1") מטעם הנתבעת העידו מנהלה, מר יצחק אדרי (מוצג "נ/4") וגב' אורה קורן, ששימשה כמנהלת המכללה שבנתבעת (מוצג "נ/7"). 7. סיכום טענות התובע א. התובע טען כי פיטוריו נעשו בחוסר תום לב, בהעדר שימוע ותוך שלילת זכות הטיעון הבסיסית. לטענתו פיטוריו לוו בהשפלה והתנכלות מצד מנהל הנתבעת. ב. התובע טען כי הוכרח לחתום על כתב הויתור מבלי שידע מהן זכויותיו ובהיותו במצוקה כספית. הנתבעת התנתה את תשלום פיצויי הפיטורים בחתימה על כתב הויתור ובכך ניצלה את מצוקתו הכספית של התובע. ג. התובע טען כי הנתבעת הפחיתה את שכרו באופן חד צדדי וללא הסכמתו החל מחודש 9/03 לסך 45 ₪ לשעה וזאת במקום 50 ₪. לטענתו הקיצוץ בשכרו נעשה דרך הודעה שהודיע לו מנהל הנתבעת והיא התקבלה בין העובדים כעובדה מוגמרת. התובע תובע הפרשי שכר בסך 8,495 ₪. ד. התובע טען כי הוא זכאי להפרש פיצויי פיטורים בסך 7,925 ₪ ולהפרש דמי הודעה מוקדמת בסך 1,068 ₪, שכן לטענתו המשכורת הקובעת לחישוב זכויותיו הינה בסך 3,588 ₪. ה. התובע טען כי הוא זכאי לפדיון ימי חופשה בסך 2,657 ₪ (התובע לא פירט את מכסת ימי החופשה העומדים לזכותו לפדיון). ו. לבסוף טען התובע לזכותו לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובחוסר תום לב, בהעדר שימוע ותוך פגיעה בשם הטוב, התובע העמיד מרכיב תביעה זה - בשווי 6 משכורות (בסך 50,000 ₪). 8. סיכום טענות הנתבעת א. הנתבעת טענה כי התובע חתם על כתב הסילוק לאחר שנערך לו גמר חשבון מפורט ע"י מנהלת החשבונות בנתבעת, התובע הועמד על זכויותיו והובהר לו אופן החישוב. ב. לטענת הנתבעת התובע הסכים על הפחתת שכרו כבר אז בשנת 2003 והסכים להמשיך לעבוד בנתבעת לפי התעריף החדש שקבעה הנתבעת. התנהלות התובע עובר להפחתת שכרו, שלא מחה ו/או התפטר מעבודתו, מקימה חזקה שהתובע הסכים על ביצוע ההפחתה כאמור ואין מקום יהא להעלות טענות בקשר לעניין זה. ג. בסיכומיה אישרה הנתבעת כי התובע זכאי להפרש פיצויי פיטורים בסך 1,033 ₪. הנתבעת טענה כי יש לחשב את זכויות התובע לפי משכורת קובעת בסך 3,133 ₪. בקשר לפדיון ימי חופשה טענה הנתבעת כי התובע, בעת פיטוריו, לא נותר זכאי ליתרת ימי חופשה. ד. ההחלטה לפטר את התובע מקורה בשיקולים עניינים ונעוצה בהתנהלותו של התובע בנתבעת על פני שנות עבודתו. התקרית אליה הפנה התובע ושלכאורה גרמה לפיטוריו היתה אחת מתוך שרשרת שכולם יחדיו חייבו את המסקנה בדבר הצורך בפיטורי התובע. ה. הנתבעת העלתה טענת קיזוז כנגד התובע, שכן לטענתה העיתוי בו הופסקה עבודת התובע (באמצע הקורס) אילץ אותה להתקשר עם מורה בשכר גבוה (הגבוה מזה ששולם לתובע) הנתבעת העמידה את טענתה במרכיב זה על סך 13,000 ₪. דיון והכרעה תוקף כתב הויתור 9. ראשית עלינו להידרש לשאלת נפקותו של כתב הויתור עליו חתם התובע והאם הוא חוסם אותו מלתבוע את הנתבעת אם לאו. בסיכומיה טענה הנתבעת כי התובע מנוע מלתבוע את הנתבעת לאור כתב הויתור עליו חתם. התובע חתם על כתב ויתור אשר ממצה את כל תביעותיו וטענותיו כלפי הנתבעת בגין תקופת עבודתו בשירותה לאחר שתוכנו ומשמעותו היו ידועים לו היטב ונעשה לו תחשיב מפורט ע"י הנהלת החשבונות בנתבעת שהתובע היה שותף לו. 10. עיון בנוסח כתב הויתור הביאנו למסקנה כי אין מקום בנסיבות העניין להקנות נפקות משפטית כלשהי לכתב הויתור עליו חתם התובע ולו מהטעם שאין נפקות לויתור התובע על זכויות קוגניטיביות ממשפט העבודה המגן. כבר נפסק כי יש ליתן משקל מועט יחסית לכתבי ויתור של עובדים כאשר המגמה הכללית במשפט העבודה הינה לצמצם את המקרים שבהם יינתן תוקף לכתב ויתור ובנסיבות חריגות בלבד (דב"ע 2-10/98 אלדד קנטי נ' דיגיטל אקויפמנט. זאת ועוד, בכל הנוגע לויתור על זכויות קוגנטיות נפסק, כי ויתור בין מראש ובין בדיעבד על זכות שמקנה משפט העבודה המגן או הסכם קיבוצי אינו תופס (דב"ע לח/59-3 עזריאל סילשי נ' ארכיטקט אהרון דורון ושות', פד"ע י, 32). 11. עוד נפסק כי תוקפו של כתב ויתור אמור להיבחן במבחן משולש - ראשית, יש לבחון אם הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו. שנית, יש לבחון אם נמסר לעובד, לפני חתימתו של כתב הויתור, חשבון ברור ומובן של הסכומים שיקבל. בהקשר זה נקבעה ההלכה כי אין ליתן נפקות לכתבי ויתור כאשר העובדים אשר חתמו עליהם לא קיבלו חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים להם עם סילוק תביעותיהם. ושלישית, כי נוסחו של כתב הויתור הנו ברור וחד משמעי (דב"ע נו/29-3 תנובה בע"מ נ' אסתר לוסקי, פד"ע לג, 241). 12. תוך יישום המבחנים שקבעה הפסיקה, כתב הויתור עליו חתם התובע מיום 15/12/05 נערך באופן סטנדרטי וכוללני שנערך ע"י הנתבעת ואין בו פירוט של הסכום ששולם לתובע וכיצד חושב (אף במרכיב פיצויי הפיטורים שמצוין בו). 13. משכך, ועל סמך האמור לעיל, ומאחר ואין כתב הויתור עליו חתם התובע מקיים את הדרישות שנקבעו בפסיקה, מתבקשת המסקנה שאין לתת לכתב הויתור הזה כל תוקף. נסיבות סיום עבודתו של התובע והעדר מתן זכות השימוע 14. התובע טען כי הנתבעת פעלה בפיטוריו בשרירות לב, תוך התעלמות מזכויותיו כעובד ובכלל זה מתן זכות השימוע טרם פיטוריו. לטענתו הוא פוטר לאלתר "בצעקות של המנהל" מבלי שניתנה לו זכות בסיסית להשמיע את טענותיו. 15. במסגרת תצהיר עדותו הראשית (מוצג "ת/1") העיד התובע באשר לנסיבות פיטוריו ביום 8/11/05 כדלקמן: "4. ואלה קורות האירוע בו סולקתי. במהלך שיעור מחשבים התפתח ויכוח ביני לבין אחת התלמידות אשר לא הסכימה לדון בבעיה הפרטית שלה לאחר השיעור. תלמידה החסירה שיעורים רבים, ומשסוף סוף חזרה לקורס לא השכילה לעקוב אחר ההתקדמות. 5. התלמידה טענה שמזכירות המתנ"ס הבטיחה לה כי תקבל שיעורים פרטיים ממני, חלף אלה שהחסירה. 6. עוד קודם לכן ערכתי בירור ראשוני ולא אושר לי לתת לה שיעורים להשלמה, בהעדר תקציב. התלמידה אמרה שהמזכירה אישרה לה. מנהלת המכללה הכחישה הבטחה כזאת והורתה לי ללמד כרגיל את הכיתה. 7. מצאתי עצמי בין הפטיש לסדן, כשאני נאלץ להתמודד עם טרוניותיה מול כל הכיתה, וכאישה מאפשרת לי להתקדם בשיעור. 8. למרות שהוסבר לה שלא תקבל שיעורים נוספים, המשיכה מוזס לדרוש השלמות ממני. מוזס הוגיעה לי שיש בדעתה להחסיר עוד שיעורים לכבוד הפלגת נופש בחו"ל, והיא מצפה לקבל ממני השלמות. 9. ניסיתי להדריך אותה כיצד תוכל להשלים החומר החסר בכוחות עצמה, אך היא אפילו לא צילמה את החומר שאחרים הציעו (מחברות). 10. בעת האירוע המדובר, התנהגותה היתה בוטה במיוחד. היא לא הרפתה וכפתה עלי לעשות הפסקה מאולצת למען יירגעו הרוחות. זו היתה הפעם הראשונה בה עשיתי דבר כזה, למיטב זכרוני. קיוויתי שהפסקה בת מספר דקות תביא לרגיעה ואז אוכל להמשיך בשיעור. 11.אדרי ראה אותי בחוץ, ואמר "סליחה מי המורה פה, אתה?" השבתי בחיוב. "אם זה ככה המצב שאתה בחוץ אז לך ואל תחזור". ניסיתי לדבר על לבו: "איציק, אפשר רדג להסביר לך, בארבע עיניים שיש כאן בעיה מתמשכת?" הוא לא היה מוכן לשמוע. 12. כך סולקתי בבושת פנים באמצע שיעור מול תלמידיי, מעבודתי." 16. מנגד העיד מנהל הנתבעת, מר יצחק אדרי (להלן: "המנהל") בתצהירו כי מהלך עבודתו של התובע במכללה היה רצוף עימותים וקשיי משמעת מצידו. לטענתו הוא ניהל מספר שיחות עם התובע בקשר להתנהגותו ונתן לו מספר הזדמנויות לתקן את דרכו. בתצהיר עדותו הראשית העיד מנהל הנתבעת כי ביום 8/11/05 ביקש מהתובע לעזוב את שטח המתנ"ס שבא כתוצאה מהתעקשות התובע שלא הסכים להיכנס לכיתה (בעקבות המאורע) וזאת אף מבלי לספק הסבר בפני המנהל בדבר סיבת הסירוב לרבות פרטי האירוע. 17. בחקירתו הנגדית אישר המנהל שלא ערך לתובע שימוע "פורמאלי" לפני פיטוריו כך באומרו: "ש. למה לא עשית שימוע לתובע? ת. בפורמט שהבנתי אותו מאוחר יותר הוא לא נעשה אבל חשוב להדגיש, הוא הוזמן פעמיים או שלוש אלי, שוחחתי איתו על העניין והערתי את הערותיי, לו לא היה המקרה הקיצוני שבו הוא סיים את עבודתו אולי וודאי היה ממשיך לעבוד איתנו. אבל בהחלט הוא קיבל את ההזדמנות לומר את טענותיו אצלי במשרד פעמיים או שלוש." (בעמ' 13 ש' 8-12). בהמשך עדותו העיד המנהל כי בפועל התובע הוא מי שעזב את העבודה שכן ובעקבות ניסיונו לברר את פשר האירוע נכנס התובע לכיתה וצעק במילותיו בפני התלמידים "השיעור הסתיים אין יותר שיעורים" וכי על רקע התבטאותו ביקש ממנו המנהל לצאת משטח המתנ"ס. 18. למעשה אישר המנהל כי לא ערך שימוע "פורמאלי" לתובע בטרם פיטוריו, אם כי טען שניהל שיחות עימו, בדיעבד, ביחס לסיבת פיטוריו שבכוחן יהא לרפא את פגם אי עריכת השימוע. בקשר לטענת המנהל ומלבד העובדה שלא הוכיח את קיומה ולו אחת מהשיחות עם התובע (תאריך, מקום, נסיבות וכו') בא מכתב הפיטורים שנחתם לכאורה עפ"י הרישום בו בתאריך 8/11/05 - קרי ביום קרות האירוע ושומט את הקרקע מתחת לטענת מנהל הנתבעת כי ערך שימוע לתובע בטרם החליט על פיטוריו. בפועל המכתב בא להוכיח שהחלטת הפיטורים נפלה בטרם התבקשה עמדת התובע אשר וככל שהתקבלה "בדיעבד" (טענה שלא הוכחה) נעשה הדבר למראית עין בלבד מבלי שהוכח כי ניתנה לתובע הזדמנות אמיתית להזים את הטענות שהועלו נגדו אשר עמדו בבסיס ההחלטה לפטרו. 19. באשר לחובות המוטלות על גוף דו מהותי, כדוגמת הנתבעת, במסגרת משפט העבודה בכלל ובכל הנוגע להליכי פיטורים, הרי שעל מעסיק זה חלות חובות תום לב מוגברות, בעת נקיטת הליכי פיטורים כלפיו עובדיו, וביתר פירוט: "בתוך כך מוטלת, למצער על המעסיק הציבורי והדו-מהותי, חובת ההודעה מראש וההנמקה, וקיום שימוע לעובד, בו ימצה את זכות הטיעון שלו, קודם שמתקבלת בעניינו החלטה העשויה לפגוע בהעסקתו ולהביא לפיטוריו. לא זו אף זו. ככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו, להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מן ההחלטה." (ע"ע 355/99 לורה לינדר נ' ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בשיראל (עמותה), פד"ע לז, 846). 20. בנוסף, בהליך פיטוריו של התובע הפרה הנתבעת את חובתה להליך פיטורים נאות תוך שמירת כבודו של העובד , חובה הנגזרת מחובת תום הלב ביחסי עבודה. ברור כי "גירוש" התובע מעבודתו במעמד התלמידים אינם פיטורים הוגנים ואינם סיום מכובד של יחסי העבודה שנמשכו כ- 5 שנים. פיטורים מעין אלה פוגעים בכבודו של התובע הן כעובד והן כאדם. כאן מתחייבת הארה שהקביעה בדבר הפגם בפיטורי התובע אינו מצדיק את מעשי התובע שאף הוא שגה בהתנהגותו עת התפרץ בזעמו בפני המנהל והפציר בפני התלמידים "שהקורס הסתיים". בהתבטאותו, הפר התובע את חובותיו כעובד כלפי מעבידו לשמור על האינטרס העסקי שלו ובמעשיו עלול היה לגרום לו נזק כלכלי לרבות נזק תדמיתי כמוסד שמעביר קורסים. זאת ונוסיף כי טענת התובע לפגיעה בשם הטוב לא הוכחה, היא אף הופרכה ע"י התובע עצמו שהעיד ואישר כי הוא ממשיך ללמד בקורסים במסגרת המתנ"סים (בעמ' 8 ש' 31) וזאת ללמדך שלא חלה פגיעה כלשהיא (שלא נדבר על ממשית) בפרנסתו בעקבות המאורע. מכל מקום התובע אף לא הוכיח כי התקשה במציאת מקום עבודה אחר. 21. אי לכך, ולאחר שנתנו את דעתנו למכלול נסיבות פיטורי התובע לרבות התנהגות התובע עצמו, אנו סבורים כי יש מקום לפצות את התובע בשל הפגם שנפל בהליך פיטוריו, אך לא בסכום כנתבע על ידו, אלא בהיקף השווה לערך שתי משכורות חודשיות - לפי ערך משכורת קובעת שייקבע להלן בהמשך. הפרשי שכר 22. אין מחלוקת כי שכרו של התובע בחוזה בעבודה נקבע על סך 45 ₪ לשעה (בערכי ברוטו) וכי הוא הועלה בחודש 9/01 לסך 50 ₪ עקב שיפור במצבה הכלכלי של הנתבעת אך הופחת בחודש 7/03 והועמד על סך 45 ₪. לטענת התובע משהפחתת השכר נעשתה בהעדר קבלת הסכמתו המפורשת מדובר בהפחתת שכר אסורה. לגרסת הנתבעת שכר התובע ועובדים נוספים בשירותה קוצצו עקב מצבה הכלכלי, התובע היה מודע להפחתה בשכרו והסכים בהתנהגות להפחתה זו. 23. למעשה מכתבו של התובע המופנה למנהל הנתבעת מיום 28/9/05 מוכיח כי סיבת הקיצוץ היתה מצבה הכלכלי של הנתבעת וכי הודע לתובע בטרם עת על ביצוע הקיצוץ בשכרו. כבר ייאמר כי לא הוכח מתוכן המכתב שניתנה הבטחה לתובע להעלות את שכרו החל מחודש 1/05 שכן מחד הדבר הותנה במכתב "עם החזרת השכר במגזר הציבורי" שלא הוכח כי הועלה באותה עת; ומאידך העובדה שהתובע המשיך לעבוד בתנאי השכר ששולמו לו עד למועד פיטוריו בחודש 11/05 וזאת ללמדך שהתובע אף לא טרח לנקוט בסעד כלשהו לקיום ההבטחה שלטענתו ניתנה לו. 24. ברי כי ועל פניו הפחתת שכרו של התובע מהווה שינוי חד צדדי בתנאי עבודתו של התובע ומשכך עלינו לבחון האם מדובר בשינוי חד צדדי אשר יש בו כדי לזכות את התובע בסעד הנתבע - קרי השלמת שכר עבודה בתקופה בה הופחת שכרו. 25. ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי עובד המשלים עם שינוי בתנאי עבודתו ואינו נוקט בצעדים תוך זמן סביר, מסכים בהתנהגותו לשינוי בתנאי עבודה. בעניין דב"ע נד/3-86 יוחנן גולן נ' אי אל די בע"מ, פד"ע כז 270 נקבע כדלקמן: "בדב"ע מח/3-2 גנני נ' אמירים ואח', פד"ע יט 419, התייחסנו למקרים בהם רשאי מעביד לשנות באופן חד-צדדי תנאים בחוזה עבודה אישי, אישי, וכן למקרים בהם אין המעביד רשאי לעשות כך. המקרה שלפנינו, בו שונה חד-צדדית שכרו של העובד, נופל לסוג השני של המקרים. מכאן, כי המשיבה הפרה את חוזה העבודה כאשר שינתה את תנאי השכר, והמערער היה רשאי להגיש תביעה להפרשי שכר או להתפטר תוך שהוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים. אולם, המערער לא נקט באף אחת מהאפשרויות שעמדו לרשותו כתגובה להפרת חוזה העבודה על ידי המשיבה. המערער אכן מחה על השינוי בשכר, אך לא הגיש תביעה ולא התפטר. הוא עבד כשמונה חודשים על פי תנאי השכר החדש, והגיש את התובענה דנן רק כאשר פוטר בנסיבות שצוינו לעיל. האם המשך עבודתו של המערער אצל המשיבה מהווה הסכמתו לשינוי בתנאי העבודה או כריתת חוזה עבודה חדש? האם המערער ויתר על הסעדים שעמדו לרשותו כתוצאה מהפרת חוזה העבודה על ידי המשיבה? הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חדשים בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבין הגשת תביעה אינו מנתק את הקשר שביניהם, משום שטרם נקיטת צעד כזה יש לצפות מהעובד לבדוק את זכויותיו ולשוחח עם הממונים עליו. על כן, עיכוב סביר בהגשת התביעה אינו מהווה ויתור של העובד על זכויותיו או כריתת חוזה עבודה חדש. עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים.... לאור האמור לעיל הגענו למסקנה, כי העובד הסכים לשינוי החד-צדדי בתנאי שכרו, וזאת מן הטעמים הבאים: (א) העובד ידע מיד על הפרת החוזה (עם קבלת שכרו בחודש נובמבר 1988); (ב) מדובר בעובד בעל השכלה; (ג) הגשת התביעה היא תגובה על פיטוריו (ולא רק על מנת לקבל הפרשי שכר). עברו שמונה חדשים מהמועד בו ידע העובד על ההפרה, ועד הגשת התביעה (וזאת רק לאחר פיטוריו), והדבר מצביע על השלמת המערער עם תנאי החוזה החדש. לפיכך, אנו מקבלים את הערעור בנושא זה ודוחים את התביעה להפרשי שכר". (ההדגשות אינן במקור). 26. יישום כלל המבחנים שקבעה הפסיקה על נסיבות מקרהו של התובע אשר לא חלק על העובדה כי הודע לו על ההפחתה בשכרו כבר אז בשנת 2003 ואשר הגיש את תביעתו להפרשי שכר על רקע פיטוריו ולא נקט בסעד כלשהו תוך זמן סביר כנגד הפחתת שכרו מוכיח כי התובע השלים והסכים להפחתת השכר. במקרהו של התובע אף יודגש כי התביעה הוגשה כעבור יותר מ- 5 שנים מהמועד בו הופחת שכרו פרק זמן ארוך ובלתי סביר זה (לפחות בראי הפסיקה) מחייב את המסקנה שהתובע נחשב כמי שהסכים להפחתת שכרו. הימנעותו המתמשכת של התובע מלעשות מעשה כנגד ההפחתה בשכרו מהווה ויתור והסכמה בהתנהגות כך שהתובע הסכים במשתמע לעבוד בתנאי בשכר ששוני בחודש 7/01. 27. משכך, ולאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעת התובע להפרשי שכר. הפרש פיצויי פיטורים וחישוב משכורת קובעת 28. בסיכומיו טען התובע כי חישוב משכורתו הקובעת לצורך חישוב זכויותיו מהווה את ממוצע משכורותיו ב- 12 החודשים האחרונים לעבודתו אשר עמד על סך 3,588 ₪. מנגד טענה הנתבעת כי שכרו הקובע של התובע (לפי ממוצע שכרו בשנה האחרונה לעבודתו) עומד על סך 2,855 ₪ שכן לטענתה הכליל התובע בחישוביו החזרי הוצאות שאין להביאם בחישוב המשכורת הקובעת. 29. עיון בתלושי השכר החלקיים שצירף התובע מטעמו (מוצג "ת/2") מראה כי שכרו של התובע חושב על בסיס שעתי כאשר היקף שעות עבודתו השתנה מדי חודש. בנסיבות אלו, משכורתו הקובעת של התובע מהווה את ממוצע 12 המשכורות האחרונות לעבודתו קרי 10/04-10/05, שיכלול את מרכיב השכר בלבד (ולא החזר נסיעות, ותשלום דמי הבראה). 30. בהקשר זה יש לציין כי ומלבד העובדה שהתובע לא פירט את האופן בו חישב את המשכורת הקובעת לטענתו, הוכח בפנינו כי חישוב זה בטעות יסודו, ואילו הנתבעת טענה בסיכומיה כי לפי החישוב שלה המשכורת הקובעת הינה בסך 2,855 ₪. למרות זאת, ובשים לב להודעת ב"כ הנתבעת בישיבה מיום 25/2/07 ביחס למשכורתו הקובעת של התובע שלטענתו עומדת על סך 3,133 ₪, אנו קובעים כי משכורתו הקובעת של התובע לצורך חישוב זכויותיו היא בסך 3,133 ₪. 31. בסיכומיה טענה למעשה הנתבעת כי ובחלק משנות עבודתו לא עבד התובע 12 חודשים והיא פירטה את מכסת החודשים בהם עבד התובע מדי שנה לפיה הועסק התובע משך 54.3 חודשים. מנגד לא הפריך התובע את טענת הנתבעת בהקשר זה. אי לכך אנו קובעים כי תקופת עבודת התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים היא 54.3 חודשים. 32. סכום פיצויי הפיטורים לו זכאי התובע בהתאם לתקופת עבודתו ולפי משכורתו הקובעת הוא בסך - 14,177 ₪. מסכום זה שילמה הנתבעת עפ"י כתב הסילוק סך 9,507 ₪. אי לכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הפרש פיצויי פיטורים בסך 4,670 ₪. הפרש הודעה מוקדמת 33. הנתבעת שילמה לתובע חלף הודעה מוקדמת בסך 2,520 ₪. 34. משכך, ונוכח קביעתנו לעיל בדבר גובה משכורתו הקובעת של התובע אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הפרש בגין הודעה מוקדמת בסך 613 ₪. פדיון ימי חופשה 35. כבר ייאמר שב"כ התובע לא פירט את טענתו במרכיב זה של התביעה; כל שכן טען ב"כ התובע ובכלליות כי "בין התקופה מיום 21.1.2001 ועד 31.7.05 זכאי התובע לדמי פדיון חופשה עבור 30 חודשים, לפי ממוצע שכר 3 חודשים אחרונים, 2657 ₪". מנגד הפנה ב"כ הנתבעת לתלושי שכרו של התובע המוכיחים כי שולם לתובע באופן שוטף בגין דמי חופשה וטען שהם אף שולמו לו ביתר. 36. בקשר למרכיב זה של התביעה ומשלא טרח התובע לפרט את מכסת ימי החופשה שלטענתו נותרו עומדים לזכותו בעת פיטוריו ולכל הפחות להראות את האופן בו חישב את הסכום שנתבע על ידו ובשים לב לרישום השוטף בתלושים מהם עולה כי לתובע שולמה דמי חופשה, עובדה שהתובע לא חלק עליה, אין מנוס יהא מלדחות את תביעת התובע לפדיון ימי חופשה בשל העדר פירוט של תביעתו. אי לכך אנו דוחים את תביעת התובע לתשלום פדיון ימי חופשה. טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת 37. מצידה טענה הנתבעת כי וכתוצאה מסירובו של התובע להמשיך ללמד בקורס, היא נאלצה לשכור מורה מחליפה אשר ובשל הנסיבות שנוצרו ובעיקר הלחץ בזמן, שולם לה שכר הגבוה משמעותית משכרו של התובע. מנהל הנתבעת טען בתצהירו כי שכרה של המורה עמד על סך 6,456 ₪ וביקש להעמידו עד ליום הגשת הסיכומים על סך 13,000 ₪. הנתבעת טענה שיש לקזז סכום זה מכל סכום שייפסק לטובת התובע עפ"י פסה"ד. 38. כבר ייאמר כי מרכיב תביעה זה, לרבות הנזק הנטען שנגרם לנתבעת כתוצאה מהתנהגות התובע והיקפו, לא הוכח ע"י הנתבעת ולא גובה בראיות ממשיות ופרטניות. מה גם שהוכח שהנתבעת היא שפיטרה את התובע לאלתר וללא מתן התראה ספציפית וללא שימוע כדין. משכך ובהעדר הוכחת שיעור הנזק הנטען שלא נתמך בראיה כלשהיא, ובשים דגש על העובדה כי הנתבעת היא זו שסילקה את התובע מעבודתו בסופו של יום, כך שיכלה לצפות את ההשלכות הכלכליות הטמונות בפיטורי התובע לאלתר, יש לדחות את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת - והיא נדחית בזאת. סוף דבר 39. על סמך כל האמור לעיל, אנו מקבלים את תביעת התובע בחלקה, ומחייבים את הנתבעת לשלם לו את הסכומים כדלקמן: א. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 6,266 ₪. ב. הפרש פיצויי פיטורים בסך של 4,670 ₪. ג. הפרש הודעה מוקדמת בסך של 613 ₪. סה"כ - 11,549 ₪. 40. ביחס לסכום זה אנו קובעים כי עקב חילוקי דעות כנים שהיו בין הצדדים, אין מקום לפסוק לתובע, פיצויי הלנה, וקובעים כי כל הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום סיום יחסי עובד מעביד, 30/11/05 , ועד התשלום המלא בפועל. 41. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות האגרה ששולמה על ידו וככל ששולמה, זאת בנוסף להוצאות שכ"ט עו"ד שלו בסך של 4,000 ש"ח כולל, תוך 30 יום, אחרת יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 42. זכות ערעור לארצי, תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. ניתן היום, ז' באייר תשע"ב, 29 באפריל 2012, בהעדר הצדדים, ויישלח אליהם. מהא סמיר-עמארשופטת אלי רומאנינציג עובדים גד הברנציג מעבידים שימוע לפני פיטוריןשימועזכות הטיעון