זיכוי בערעור מעבירת תקיפת שוטרים 1. המשיב הועמד לדין בבית משפט השלום בבאר שבע בעבירות של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות (סעיף 274 לחוק העונשין) וגרימת היזק בזדון (סעיף 452 לחוק העונשין). עפ"י הנטען בכתב האישום, נכנס המשיב לתחנת המשטרה בדימונה ביום 1.9.11 סמוך לחצות הלילה כדי להגיש תלונה על גניבת פלאפון, סיגריות ומזומן. בעודו מוסר התלונה לשוטרות ביומן, נוי ח. ודיאנה ל., החל המשיב להתפרע, בעט בדלתות הזכוכית של התחנה וניפץ אותן והחל לרוץ לעבר היציאה. שתי השוטרות רצו אחריו על מנת לעוצרו וכשתפסו בו והודיעו לו כי הוא עצור החל המשיב להכות במרפקיו בבטנה של השוטרת נוי ושרט אותה בידה, הכה במרפקיו בידה של השוטרת דיאנה וניסה לחבוט בה באגרופו. הוא המשיך במעשיו אלה עד אשר הגיעו למקום שוטרים נוספים והשתלטו עליו. המשיב כפר במיוחס לו ובפרשת הראיות נשמעו עדויות שתי השוטרות ושוטר נוסף שהיה בתחנה וכן נשמעה עדות המשיב. 2. הסנגור הסכים בפתח סיכומיו כי הוכחה עבירת ההיזק בזדון (ניפוץ דלתות הזכוכית) אולם טען כי הפגיעות שפגע המשיב בשוטרות נעשו כמעשי התגוננות והתנגדות למעצרו. בהכרעת הדין נקבעו כממצאי עובדה רוב רובן של העובדות שפורטו ונטענו בכתב האישום. עובדות אלה גם לא היו שנויות למעשה במחלוקת בין ב"כ הצדדים בסיכומיהם. אולם בית המשפט (סגנית הנשיא כב' השופטת ד. בית אור) מצא כי בסופו של יום המשיב לא התכוון לתקוף את השוטרות אלא להתנגד למעצרו בלבד - ועל כן החליט לזכותו מעבירת תקיפת השוטרים שיוחסה לו ולהרשיעו תחת זאת בעבירה של התנגדות למעצר לפי סעיף 47 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט 1969. בגזר הדין הוטל על המשיב עונש מאסר על תנאי של 6 חודשים והוא חויב בפיצוי המדינה בסכום של 1,200 ₪ בגין הנזקים שגרם למבנה תחנת המשטרה. בפנינו ערעור המדינה כנגד זיכוי המשיב מעבירת תקיפת השוטרים וכנגד גזר הדין. 3. אפתח בערעור לעניין זיכוי המשיב מעבירת תקיפת השוטרים. תמצית הנמקתו של בית משפט השלום לזיכוי זה הינה כמפורט בסעיפים 18-20 להכרעת הדין כדלהלן: "18. בענייננו, מצאתי כי מעשיו של הנאשם אינם מקימים את העבירה של תקיפת שוטרים אלא מקימים את העבירה של התנגדות למעצר לפי סעיף 47 (א) לפסד"פ. הנאשם נכנס לתחנת המשטרה במטרה להגיש תלונה, כשהוא שתוי ואף כעוס על כך שנגנב ממנו רכוש שכלל סיגריות, פלאפון וכסף. בכעסו, שבר דלתות בתחנת המשטרה ועל כך אין מחלוקת וביקש לעזוב את התחנה. השוטרות שהיו במקום, בראותן את הנזק שנגרם לרכוש המשטרה, החליטו לעצור אותו וניסו למנוע ממנו את יציאתו מתחומי התחנה. מצאתי שהנאשם ניסה להתנגד למעצר ותוך כדי כך הדף במרפקיו את השוטרות, יתכן כי בגין אותה הדיפה נשרטה ידה של השוטרת. 19. גם בשלב הזה, שבו הנאשם שתוי, מנסה לצאת מהתחנה, נתפס על ידי השוטרות שמנסות לעצור אותו והוא מתנגד למעצרו - לא התכוון הנאשם לתקוף את השוטרות. עובדה זו נלמדת בעיקר מכך שהנאשם לפי עדותה של דיאנה, הרים את אגרופו באוויר, כמי שמתכוון לחבוט באמצעותו והורידו מבלי שביצע כל פעולה של תקיפה. אפילו בהיותו בערפל חושיו, עקב האלכוהול שבדמו, היה צלול כדי להימנע מתקיפת השוטרות שמלכתחילה לא הייתה לו כל כוונה לתוקפן. ההתנגדות למעצר צצה ועולה מעדותן של דיאנה ונוי, שניתן לומר שהן הפתיעו את הנאשם בכך שרדפו אחריו וניסו לעצור אותו בעת שהתכוון לעזוב את תחנת המשטרה. עוד עולה מעדותן של השוטרות שבכל שלב שהוא, במגע שהיה בין הנאשם לבינן, הוא לא תקף אותן במכוון ולא נקט כלפיהן באלימות, למעט אותן פעולות שעניינן שימוש בכוח בדרך של הדיפתן במרפקיו, לצורך מניעת מעצרו. 20. לאור האמור לעיל מצאתי כי הנאשם ביצע עבירה של התנגדות למעצר ואני מרשיעה אותו בעבירה לפי סעיף 47 (א) לפסד"פ". (ההדגשות אינן במקור- י.א.). 4. הנחות המוצא שהניח בית משפט השלום, לעניין האיפיון, הפרשנות והיחס שבין עבירת תקיפת השוטרים ועבירת ההתנגדות למעצר נמצאות בעיני שגויות ועל כן דין הערעור להתקבל. נפתח בציטוט הוראות החוק הרלבנטיות. א. סעיפים 273-274 לחוק העונשין: "תקיפת שוטר "273. התוקף שוטר והתקיפה קשורה למילוי תפקידו כחוק... דינו - מאסר עד שלוש שנים ולא פחות מחודש ימים. תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות 274. התוקף שוטר והתקיפה קשורה למילוי תפקידו כחוק, ונתקיימו בו אחת מאלה, דינו - מאסר עד חמש שנים ולא פחות משלושה חודשים: (1) התכוון להכשיל את השוטר בתפקידו או למנוע או להפריע אותו מלמלאו; (2)..... (3)....". ב. סעיף 47 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט 1969 (להלן:"פסד"פ") "47. עבירות (א) המשתמש בכוח או באיומים כדי למנוע או להכשיל מעצר חוקי שלו או של אדם אחר, או כדי להכשיל חיפוש חוקי, דינו - מאסר שישה חודשים או קנס 750 לירות. (ב) בוטל. (ג) הוראות סעיף זה באות להוסיף על הוראותיה של פקודת החוק הפלילי 1936, ולא לגרוע מהן". צירופן של הוראות אלה מלמדנו כדברים הבאים: אדם התוקף שוטר תוך כדי התנגדות למעצר חוקי עובר בכך ברמה המושגית שתי עבירות המצטברות זו לזו. לאמור - הוא תוקף שוטר ובנוסף לכך מתנגד למעצר חוקי. מסקנה זו מתבקשת מהגדרתן הנורמטיבית של שתי העבירות, ממרכיביהם השונים של שתי העבירות, מתכליותיהן השונות, מהאינטרסים המוגנים בכל אחת מהן ומאמירתו המפורשת של המחוקק בס"ק 47 (ג) לפסד"פ. 5. האינטרס המוגן שבכל אחת משתי העבירות הינו שונה ובהתאם לכך שונה בצורה משמעותית רמת הענישה שקבע המחוקק לכל אחת מהן. עבירת ההתנגדות למעצר (בסע' 47 לפסד"פ) הינה עבירת "מטרה" - לאמור - שימוש בכוח או באיומים כדי למנוע... מעצר חוקי או להכשיל חיפוש חוקי. התגבשותה אינה דורשת שימוש בכוח פיזי (די גם באיומים). גם בחלופת השימוש ב"כח" - כולל היגד זה מנעד רחב של פעולות או מעשים שאינם באים בגדר תקיפה בכלל, או תקיפת שוטר בפרט. לדוגמא, חסימת דלת, הנחת מכשול ועוד כהנה וכהנה פעולות כוחניות שאינן באות כדי "תקיפה". תנאי נוסף להתגבשות עבירה זו הינו כי ההתנגדות תהיה למעצר חוקי (או לחיפוש חוקי). שונים הדברים ביחס לעבירת תקיפת שוטר. עבירה זו הינה "עבירת התנהגות". אלמנט האקטוס ראוס שבה הינו בעצם מעשה התקיפה. האינטרס המוגן בה הינו שמירת שלומם וגופם של שוטרים במהלך ביצוע תפקידם כחוק. היסוד הנפשי הנדרש לעבירה זו הינו של "מחשבה פלילית" באחת מהחלופות המנויות לעניין זה בסעיף 20 לחוק העונשין. עבירה זו איננה "עבירת מטרה" ואינה דורשת אלמנט של כוונה ייעודית כזו או אחרת מעבר ליסוד ה"מחשבה הפלילית". אשר על כן - תקיפת שוטר (כמובנה בסע' 273) המתבצעת תוך כדי התנגדות למעצר חוקי - מהווה התנהגות העולה כדי ביצוע שתי העבירות יחדיו. והנה, בית משפט השלום קבע כמצוטט לעיל כי בתקיפה שכזו של שוטר מתבטל אלמנט ה"תקיפה" ונותר אך ורק אלמנט ההתנגדות למעצר. קביעה זו בטעות יסודה, וזאת מתוך ניתוחן האמור לעיל של שתי העבירות שבנדון. זאת ועוד. קבלת עמדתו ופרשנותו האמורות של בית המשפט קמא משמעה כי התוקף שוטר "סתם" דינו שלוש שנות מאסר, התוקף שוטר בנסיבות מחמירות (סעיף 274) דינו חמש שנות מאסר ואילו התוקף שוטר בנסיבות מחמירות תוך כדי התנגדות למעצר דינו שישה חודשי מאסר בלבד (עפ"י סעיף 47 לפסד"פ). תוצאת דברים זו אינה מתיישבת עם פרשנותן המתבקשת של הוראות החוק, עם תכליתן ועם האינטרסים המוגנים על ידן. 6. פועל יוצא מתבקש מניתוח הדברים דלעיל הינו כי הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא בעניינו של המשיב, מביאים מעשים אלו לכלל הגדרת ה"תקיפה" - ואחת היא אם המשיב נעץ מרפקיו בבטנה של השוטרת על מנת להימנע ממעצר או לכל מטרה או כוונה אחרת. הוא הדין לשריטות ששרט בידה של אותה השוטרת ולמרפקים שנעץ בשוטרת האחרת, שהרי כך מוגדרת ה"תקיפה" בסעיף 378 לחוק העונשין: "378 תקיפה - מהי "המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית - הרי זו תקיפה ; ...." . "התוקף שוטר ... " לענין סעיף 273 (ולענין סעיף 274) הרי הוא מי שביצע בשוטר מעשה המהווה "תקיפה" כמובנה בסעיף 378 הנ"ל. אין ספק ואין חולק כי חבטות המרפקים שחבט המשיב בגופן של השוטרות באות בכלל הגדרה זו של תקיפה. זאת, גם אם המדובר בחבטות מרפקיו של המשיב בבטנן של השוטרות שנעשו תוך הדיפת נסיונן לעצור בעד השתוללותו בתחנת המשטרה והימלטותו משם. הדברים עולים כדי "תקיפה" - וממילא כדי תקיפת שוטרים (ובתוך תחנת המשטרה). אין גם חולק כי השוטרות פעלו אותה שעה בביצוע תפקידן כחוק בנסותן לעצור את המשיב שהתפרע בצורה בוטה ואגרסיבית בתחנת המשטרה תוך ניפוץ דלתות וחלונות. 7. המסקנה המתבקשת הינה כי בהינתן התשתית העובדתית המוכחת- "תקף" המשיב את שתי השוטרות בעת מילוי תפקידן. מסקנה נוספת המתבקשת מהעובדות, כפי שנקבעו ע"י בימ"ש קמא, הינה כי במעשה התקיפה הנ"ל התכוון המשיב למנוע מהשוטרות את ביצוע תפקידן. בעשותו מעשים אלה עבר המשיב עבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274 לחוק העונשין. מסכים אני עם בית משפט קמא כי במעשים שעשה המשיב הוא עבר גם עבירה של התנגדות למעצר חוקי- לפי סעיף 47 לפסד"פ. אולם, שלא כמסקנת ביהמ"ש קמא, עבירה זו הינה עבירה נוספת לעבירת התקיפה האמורה. 8. מצב דברים בו ביצוע מעשה פלוני משכלל יותר מעבירה אחת - הינו נפוץ בדיני העונשין ואינו חדש עימנו. יש והעבירה האחת "תיבלע" בחמורה ממנה ויש ושתי העבירות ימשיכו לעמוד זו לצידה של זו - ואין כאן המקום להאריך. זאת בבחינה המושגית של הצטברות יותר מעבירה אחת כתוצאה ממעשה אחד. סוגיה נפרדת הינה שיקול הדעת שהפקיד המחוקק בידי היועץ המשפטי לממשלה ורשויות התביעה - לייחס לנאשם פלוני במעשה אלמוני דוקא עבירה פלמונית ולא עבירה אחרת או נוספת הקמה מתוך אותו המעשה. בעניין דנן המדובר בהתנהגות קשה, אלימה ופורעת חוק שנהג בה המשיב בתוככי תחנת המשטרה של העיר דימונה. הוא החל בניפוץ דלתות וחלונות והמשיך בפעולות אלימות כלפי שתי השוטרות כמפורט לעיל. בנסיבות אלה, איני מוצא פגם כלשהו בשיקולי התביעה לייחס למשיב בכתב האישום את העבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות ושלא להסתפק בייחוס העבירה המצומצמת יותר והמינורית יותר של התנגדות למעצר. נוכח זאת, לא זו העת ולא זה ההליך לבחינה עיונית ומוקפדת יותר של גבולות שיקול דעתה של התביעה, בבואה לייחס לנאשם פלוני עבירה אלמונית ביחס למעשים נטענים המקימים שתי עבירות או יותר. 9. אשר על כן אציע לחבריי למותב כי נקבל את ערעור המדינה על הכרעת הדין ונרשיע את המשיב בעבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274 לחוק. הרשעת המשיב בעבירה של היזק בזדון- תיוותר על כנה. אשר להרשעתו בהכרעת הדין בעבירה לפי סעיף 47 לפסד"פ אציע כי נבטלה, זאת נוכח העובדה שמצאנו להרשיעו בעבירה לפי סעיף 274 לחוק העונשין ולאור כך שהעבירה הנוספת (לפי סעיף 47 לפסד"פ) לא יוחסה לו ע"י התביעה בכתב האישום. 10. לאור קבלת ערעור המדינה על הכרעת הדין, כמפורט לעיל, ברור הוא כי גזר הדין - כפי שניתן מלכתחילה - אינו יכול לעמוד על כנו. בנסיבות הדברים אציע כי נחזיר הדיון לבית משפט השלום לשמיעת הטיעונים לעונש ולגזירת הדין. יוסף אלון, נשיא השופט י. צלקובניק: אני מסכים. יורם צלקובניק, שופט השופט א. חזק: אני מסכים. אריאל חזק, שופט אשר על כן הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' הנשיא י. אלון משטרהאלימותערעורזיכוי מעבירהתקיפת שוטרתקיפהשוטר