הימנעות מחקירה נגדית

רקע 1. בפניי תביעה לתשלום פיצויים בסך של 58,000 ₪, אשר נסבה על עסקת מכר במסגרתה רכש התובע מהנתבעת, חברה בע"מ העוסקת, בין היתר, ביבוא ושיווק אריחי ריצוף, 100 מ"ר מרצפות מסוג פורצלן מרפיל סביה הוני 40/40 (להלן: "המרצפות" ו/או "הריצוף" ו/או "האריחים"), כשלטענת התובע, לא עמדה הנתבעת בהתחייבויותיה כלפיו. 2. על פי עובדות כתב התביעה, במהלך חודש אוגוסט 2002 רכש התובע מאת הנתבעת באמצעות הקבלן ניר ארביב (להלן: "הקבלן") את המרצפות, כאשר במעמד הרכישה שולמה מלוא התמורה עבורן. התובע ביכר לרכוש את סוג המרצפות עסקינן, מאחר ולשיטתו הובטח לו על ידי נציג הנתבעת, כי הריצוף דוחה כתמים ובעל הספיגות הנמוכה יותר מכל סוגי הריצוף הקיימים בשוק. עוד נאמר לו, כי לריצוף פורצלן מט, אותו רכש התובע סופו של יום, סגולות ומעלות טובות יותר מאלו של ריצוף הפורצלן המבריק, שכן ריצוף המט, לא רק שאינו מוכתם, אלא הוא בעל תכונות המונעות ספיחת לכלוך בכלל, והדורש תחזוקה שוטפת מינימאלית של ניקיון הריצוף באמצעות מים בלבד. לאחר שהותקן הריצוף בביתו, הבחין התובע כי הריצוף מכוסה בכתמים שומנים, כתמים כהים, כתמי טביעות רגליים וסימנים נוספים ואחרים. לפיכך פנה לנציג הנתבעת, הלין על הליקוי, וזו שלחה נציג מטעמה לביתו. בעקבות המלצות הנציג, רכש התובע בלית ברירה חומר ניקוי מאת הנתבעת, הזמין לביתו חברה לביצוע קרצוף ופוליש, אך כל זאת ללא הועיל. בעקבות פנייה נוספת לנציג הנתבעת, נתבקש התובע לבצע קרצוף של הריצוף באמצעות חומר אחר המסופק על ידי הנתבעת. התובע עשה גם הפעם כדברי נציג הנתבעת, תוך שקיים את הוראותיו אחת לאחת, באמצעות מומחה לביצוע קירצוף ופוליש עם הנתבעת, שעבד תחת הנחייתו הצמודה והוראותיו המדוייקות של מנהל המח' הטכנית אצל הנתבעת, דא עקא שגם חרף זאת, לא הוסר הליקוי הנטען. 3. התובע משית את תביעתו על חוק המכר, תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק המכר") ועל חוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), וטוען כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה בכך שסיפקה לו מוצר פגום, הלוקה באי התאמה, תוך הטעייתו ביחס לטיב המוצר ותכונותיו. לאור כל האמור, הוא עותר כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעת לספק לתובע ריצוף תקין בלא פגמים, לשאת בעלויות החלפתו, בעלויות דיור חלופי לתובע ובני משפחתו בעת ביצוע עבודות הריצוף, הוצאות התובע במסגרת תחזוק הקרצוף, ופיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו, לרבות עוגמת הנפש. 4. טענת הנתבעת בעיקרה הינה, כי לא נפל כל פגם בריצוף אשר סופק לתובע, וכי ספיחת הלכלוך הינה תוצר של תחזוקה לא נאותה של המרצפות על ידי התובע, אשר נדרש לעשות שימוש בחומרי ניקוי המותאמים לסוג הריצוף שרכש. ראיות הצדדים 5. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, נחקר אודותיו בחקירה נגדית, ולתצהירו צורפו המסמכים הבאים: תעודת משלוח הממוענת לידי הקבלן, קבלות בגין רכישת חומרי ניקוי מאת הנתבעת, פניות התובע לנתבעת במסגרתן הלין על הכתמים במרצפות באמצעותו או באמצעות ב"כ, מכתב תגובה לטרוניות התובע מאת אילן שריקי (להלן: "שריקי"), מבקר איכות תחום קרמיקה אצל הנתבעת ונציג שירות לקוחות שלה, וחוות דעת מומחה מטעמו, מר יגאל ברגמן, מהנדס, מיום 15.10.07. 6. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדותו הראשית של שריקי, אליו צורפו המסמכים הבאים: העתק ההזמנה ונספחיה, הכוללים בחובם הנחיות לטיפול במרצפות, אשר מסווגות בהם כחומר בלתי מזוגג בעל ספיחות מסוימת וכן חוות-דעת מומחה מטעמה, מר יצחק חייט, מהנדס ושמאי מקרקעין מיום 27.12.07. דיון 7. לפתחי הונחו 3 חוות דעת מומחים הנדסיים, במסגרתן נדרשו המומחים ליתן חוות דעתם ביחס לשאלת קיומם של פגמים, ליקויים ואי-התאמות במרצפות, בהתאם לנטען בכתב התביעה. המומחה מטעם התובע, מר יגאל ברמן, קבע בחוות דעתו, כי אריחי הריצוף הינם פגומים וסופחים לכלוך וכתמים, שמקור היווצרותם הנו פגם בייצור. על מנת לפתור את הבעיה לצמיתות, אין מנוס, לשיטתו, מביצוע החלפת הריצוף. עלות הכספית הכרוכה בביצוע העבודות, לרבות תשלום עבור דיור חלופי למשך 10 ימים, הוערכה על ידו בשווי של 8,250$ ללא מע"מ. המומחה מטעם הנתבעת, מר יצחק חייט (להלן: "המומחה"), קבע בחוות דעתו, כי האריחים נטולי דופי, בוודאי לא דופי הנראה לעין, ולהערכתו, מקור טענת התובע הינה תוצר של ניקוי המרצפות בחומרי ניקוי על בסיס וואקס, אשר מותירים שכבה שומנית או שעוותית דקה על פניהם. חומר זה אינו מתאים לניקוי ריצוף מסוג זה. המומחה מטעם בית המשפט, מר אייל שנהב, שמונה בהסכמת הצדדים על פי החלטתי מיום 7.2.08, ציין בחוות דעתו את הדברים לקמן: א. באריחים נראים כתמים קלושים במספר מוקדים, אולם על מנת לראותם יש להידרש למבט בוחן שאינו אקראי. ב. באריחים הנדונים נמצאה רמת ספיגה נמוכה ביותר על פני האריח, ואין בריצוף בעיה כלשהי של ספיגת כתמים אל תוככי האריח. ג. הריצוף שסיפקה הנתבעת עומד בדרישות התקן. ד. יחד עם זאת, חיווה המומחה דעתו, כי לו אכן הציגה הנתבעת בפני התובע מצג לפיו האריח דוחה כתמים והוא בעל תכונות המונעות ספיחת לכלוך ודורש תחזוקה מינימאלית של ניקיונו, הרי שישנה אי-התאמה, באשר האריחים אינם עומדים בהגדרות הללו. עלות העבודה, ובכלל זה החלפת הריצוף, מוערכת על ידו בשווי של 28,900 ₪ ללא מע"מ, כאשר במשך 8 ימים, לשיטתו, לא ניתן יהיה להתגורר בדירה. 8. נוכח עמדותיהם הקוטביות של המומחים מטעם הצדדים, אשר מטבע הדברים מתיישבות עם עמדת הצד שהזמין את חוות הדעת, בחרתי לאמץ את חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, בהתאם להוראות תקנה 130(ג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. 9. בקובעו כי אין פגם או ליקוי באריחים שסופקו על יד הנתבעת, מצמצם מומחה ביהמ"ש את יריעת המחלוקת בין הצדדים, לפיכך עיקר הדיון כעת נסב סביב השאלה האם הוטעה התובע על ידי מי מטעם הנתבעת, בכך שנאמר לו ע"י נציג המכירות של הנתבעת, כי הריצוף אטום, דוחה כתמים ולכלוך ודורש תחזוקה שוטפת מינימאלית של ניקיון במים, כאשר על סמך המצג המטעה ביכר התובע לרכוש את סוג האריחים הנדון. 10. עילת ההטעיה נשענת על הוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, שלהלן לשונו: "לא יעשה עוסק דבר- במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד התקשרות בעסקה- העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה (להלן- הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור, יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה: ... (1) הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות; ... (5) דרכי הטיפול בנכס; ...." 11. על מהות חוק הגנת הצרכן עמד בית המשפט במסגרת ע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער, פ"ד מה(4) 405, 422, וכך חיווה גישתו לחוק: "חוק הגנת הצרכן מה טיבו ומה תכליתו? זהו חוק שבעיקרו נועד להגן, בעזרת סנקציות אזרחיות ופליליות, על הצרכן מפני מעשי הטעיה או מירמה או אחיזת עיניים מצד יצרן או ספק. החוק מבקש למנוע מהקונה התמים - הוא הצרכן הרוכש נכס או מקבל שירות לשימושו האישי, הביתי או המשפחתי - מליפול ברשתם של האנשים המבקשים להוליכו שולל. הכוונה היא להגן על הצרכן מקניית מצרכים שאינו זקוק להם או שאיכותם ירודה מזו שנצטיירה בעיניו על-פי הפירסום שניתן למוצר, או שאין בידו כל הנתונים האמיתיים באשר לאותו מוצר, כך שהוא רוכש את המוצר כתוצאה מהטעיה בדבר המחיר האמיתי, האיכות והכמות הנמכרת (ראה דברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן, תש"ם-1980)". אשר למהותה של הטעיה לפי חוק זה, קבע בית המשפט את הדברים לקמן: "הטעיה היא הצהרה כוזבת. ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; והשניה, הטעיה במחדל, קרי: אי גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם (ראו: ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) 225; ד' פרידמן ונ' כהן חוזים (תשנ"ג, כרך ב') 787)" [ר' רע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(1) 600, 607]. 12. לו אכן יש ממש בטענת התובע בדבר המצג שהוצג לו ביחס לתכונות האריחים עובר לביצוע עסקת הרכישה, הרי שמצג זה עולה כדי הטעיה בניגוד להוראות סעיף 2 דלעיל לחוק הגנת הצרכן. זאת, הואיל ונמסר לו מידע מוטעה באשר לטיב הריצוף ומהותו כאריח דוחה כתמים ובעל תכונות המונעות ספיחת לכלוך ובאשר לדרכי הטיפול בנכס. בנסיבות אלו נעשתה ההטעיה הן במעשה, משנטען כי הריצוף דורש תחזוקה מינימאלית באמצעות מים בלבד, והן במחדל, בו נמנעו נציגי הנתבעת לציין, כי ניקוי הריצוף אמור להיעשות באמצעות מים ודטרגנטים שאינם מכילים שעווה או שומנים, ועל הנתבעת מוטל הנטל להראות כי הזהירה את הקונה. 13. בראי האמור, הרי שהמחלוקת הינה עובדתית במהותה והיא נעוצה בשאלה האם אכן הוצג לתובע המצג כאמור, טענה המוכחשת מכל וכל על ידי הנתבעת. לשיטתה, לא עלה בידי התובע להוכיח כי הוא טופל על ידי מי מטעמה, שהרי ההזמנה בוצעה על ידי הקבלן מטעמו ולא ישירות על ידי התובע. זאת ועוד, התובע נמנע מציון שמו או פרט מזהה אחר של נציג המכירות שמסר לו, לכאורה, את המצג המטעה. הילכך, הוא לא הרים את הנטל הרובץ לפתחו להוכחת מצג השווא, שהוא נטל כבד מהנטל המוטל ככלל על מתדיין במשפט האזרחי. 14. כעולה מטיעוני התובע, הריצוף הותקן על ידי הקבלן עת נתקיימו שיפוצים בבית התובע ובמסגרתם. על מנת שלא להזיק לריצוף, כוסו האריחים בקרטון גלי וניילון אטום. בחלוף שבוע ממועד השיפוץ, ולאחר שהוסר הכיסוי מהמרצפות, נתחוור לתובע כי הריצוף מכוסה בכתמים. מאז הבחין בכתמים, פנה התובע מספר פעמים לגורמי הנתבעת, תוך שהוא מלין על טיב המרצפות ומציין כי נאמר לו על ידי נציגי הנתבעת כי הריצוף דוחה כתמים ובעל הספיגות הנמוכה ביותר בין כל סוגי הריצוף (ראה מכתב התובע מיום 6.4.03 לסמנכ"ל הנתבעת, נספח ד' לתצהיר התובע). התובע החל מלין על הליקויים במרצפות בסמוך למועד הרכישה, שכן בעקבות פניותיו עוד ביום 24.10.02, כחודשיים לאחר הקנייה, התייצב נציג הנתבעת בביתו. 15. הגם שעסקת המכר לא בוצעה על ידי התובע עצמו, כי אם על ידי מי מטעמו, לא חלקה הנתבעת על קיומו של קשר עסקי בינה לבין התובע. ההפך הוא הנכון. נציגי הנתבעת ביקרו פעמיים בבית התובע עובר להגשת כתב התביעה, ואף ביצעו בריצוף ביתו קירצוף ופוליש, מתוך ניסיון ליתן מזור לטרוניות שהעלה בפניותיו. הלכך, טענת הנתבעת שהועלתה רק בסיכומיה, לפיה הקשר הנטען בין התובע לבינה אינו קיים אלא עומד בסתירה לראיה בכתב, וככזה ניתן לסותרו רק על ידי מסמך אחר בכתב בהתאם לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומאנית, לא עולה עם התנהגותה בפועל, ובנוסף הוא מהוה שינוי חזית מכתב הגנתה. לו אכן סברה הנתבעת כי כך הם פני הדברים, ברי כי הייתה מעלה טענה זו בהזדמנות הראשונה שנקרתה בפניה, ולא הייתה משחיתה זמנה לריק בניסיונה לסייע לתובע שאין לו כל קשר עסקי אליה. 16. לא זו אף זו, הנתבעת אף לא חלקה במסגרת ההתקשרות בינה לבין התובע ופנייתו אליה, קודם להגשת כתב התביעה, על דברי התובע מהם עולה כי נמסר לו מידע שגוי באשר לטיב המרצפות על ידי נציגי הנתבעת. כל שצוין בתגובתו של מר שריקי במכתבו לתובע מיום 11.9.3 (ראה נספח ו' לתצהיר התובע), הוא כי הלה אכן הבחין בכתמים שומניים, אולם אלו ניתנים להסרה, ולפנים משורת הדין הנתבעת מוכנה לבצע קרצוף באריחים ולהדריך את התובע באשר לאופן התחזוק הראוי. מכאן שהנתבעת לקחה אחריות על מצב האריחים, הנחתה את התובע בנושא התחזוקה השוטפת, ובהמשך היא אף ניסתה להסיר מהם את הליקוי. 17. אמנם בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת כי מי מטעמה מסר מידע שגוי לתובע, אך היא לא הרימה את נטל ההוכחה לכך. היא אמנם צרפה כראיה לטענה זו טופס ההזמנה שצורף אליו "נספח תנאים כלליים להזמנה מס'- בעמ' 1 בסעיף 6 נאמר: "גרניט פורצלן טהור הינו חומר בלתי מזוגג ולכן יש לו ספיגות מסוימת" וכי: "יש לנקות מייד נוזלים שנשפכו... מאחר ואלה עשויים להיספג באריח"; בעמ' 2 בפרק ו': ב"שונות" בסעיף 3 מופיעה הוראה לפיה "אין להשתמש ברהיטים עם גלגלים... ו/או מכל חומר אחר הגורם לשחיקת הרצפה"; ובעמ' 3 שכותרתו: "הנחיות מחייבות לתיקון במוצרים וליישומם" בסעיף 7 תחת הכותרת: "ניקוי ותחזוקה: ... יש להקפיד לנקות אריחי גרניט פורצלן טהור באופן שוטף, ולנגב מיד נוזלים ו/או שיירי מזון שנשפכו על האריחים, למניעת היספגותם". דא עקא, שההזמנה שהוגשה, אינה חתומה על ידי התובע ו/או הקבלן מטעמו. יתרה מכך - נספח התנאים הכלליים הנ"ל שצורף לטופס ההזמנה וכולל, כאמור, הוראות והנחיות לגרניט פורצלן ולאופן הטיפול בו, היה חתום ככל הנראה על ידי מאן דהו אחר, שאינם התובע ו/ או הקבלן, שחתימתו הוסתרה בנוזל מחיקה לבן, ומנספח התנאים הכלליים נמחק מס' ההזמנה, כך שלא ניתן לייחס לנתבעת כי מסרה נספחים אלה והביאה את תכנם לתובע או לקבלן בענייננו. חזקה על הנתבעת כי היתה מחתימה את התובע או הקבלן על פרטים חיוניים אלה, של טיב האריחים דנן, תכונותיהם ואופן הטיפול בהם, שכן מדובר במסמכים הטעונים חתימתם, אולם המסמכים שצורפו ללא חתימה ואין בהם כל זיקה לתובע או הקבלן מטעמו, כאשר הנטל הוא על הנתבעת להחתים עליהם את התובע או המזמין, ולשמור עותק חתום זה ברשותה. העובדה כי הנתבעת לא הגישה מסמך כזה חתום ע"י התובע או הקבלן, מעידה, מיניה וביה, כי אין ברשותה מסמך בחתימתם, ומכך שהציגה בפני ביהמ"ש מסמך לא רלוונטי של עסקה אחרת, ממנה נמחק שם הרוכש, ואין ברשותה ראיה להוכיח טענתה, כי הביאה לידיעת התובע את המידע הרלוונטי המוזכר בנספח. לא זו אף זו, העובדה כי התובע לא נשאל מאום בחקירתו הנגדית בנקודה זו, מדברת בעד עצמה ופועלת לחובת הנתבעת. בעניין דומה נאמר: "דווקא העובדה שב"כ התובע לא טרח להציגן בפני עו"ד סמוראי כדי שיאשרן או יכחישן ולא עימתו עמן בחקירה נגדית, מעידה על חולשת טענתה של התובעת בניסיון להתחמק מקבלת עדות ברורה לטענותיה אלה מצד אדם נוסף שנכח במקום, כדי לתמוך עדותה בראיה נוספת והדבר פועל לחובת התובעת". "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בע"ד בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה. הימנעות התובע מלהעיד עד נחוץ מטעמו או מלהביא ראיות אחרות מטעמו, חייבת לפעול לחובתו ! " ראה: ע"א 2275/90 לימה בע"מ נ' פרץ רוזנברג, פד"י מז(2) 605, בעמ' 614. ובעניין העדר חקירה נגדית נאמר גם בספרו של י.קדמי "על סדר הדין בפלילים", חלק 3, עמ' 1143: "העדר חקירה שכנגד א. כאמור, עיקר תכליתה של החקירה שכנגד הוא: העמדת מהימנותו ואמינות גרסתו של העד במבחן של אמת. עדות שלא נבחנה בחקירה שכנגד- חסרה, לשיטתנו, שלב חיוני בכל הקשור להערכתה ולקביעת משקלה הראייתי. אשר על כן: 1) ויתור מדעת על חקירה נגדית א) כאשר היריב, מרצונו ומתוך מודעות לתוצאות מעשהו, מוותר על חקירה נגדית של עד- הדעת נותנת שיש לראותו כמי שאינו חולק על גרסת העד; ואכן- זה הכלל." 18. האמור בסעיף 6 בעמ' 1 לנספח הנ"ל בפרק "הערות לגבי אריחי ומוצרי קרמיקה וגרניט פורצלן": ביחס לתכונת ספיגות האריח, לפיהן "גרניט פורצלן טהור הינו חומר בלתי מזוגג בעל ספיגות מסוימת", עומד בסתירה לטענת הנתבעת בסיכומיה, כי אין מחלוקת שאין מדובר באריח סופגי כתמים, בהתבססה על חוות דעת המומחה, שכן ממוצגי הנתבעת עולה ההיפך, ומהם עולה הודאת בעל דין כי האריח האמור אכן בעל ספיגות מסויימת. מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעת לא הוכיחה כי הביאה לידיעת התובע את העובדה שמדובר בסוג אריח בעל ספיגות מסויימת המצריך ניקוי מיידי של נוזלים הנשפכים עליו, טיפול בחומרים מסויימים בלבד, והימנעות משימוש בחומרי ניקוי המכילים ואקס ביחס לסוג האריחים שרכש. 19. הנה כי כן, מהאמור לעיל ניתן לגזור את הדברים לקמן: הנתבעת לא חלקה בהזדמנות הראשונה על כי נמסר לתובע מידע שגוי באשר לטיב המרצפות או על היעדר קשר עסקי בינה לבין התובע. בביקורי נציג הנתבעת בבית התובע נמצא, כי על גבי הריצוף כתמים אשר הצריכו הסרתם בחומרי ניקוי שנרכשו מאת הנתבעת, בפעם האחת דובר היה, לשיטת הנתבעת, בכתמי רובה, שגם טענה זו לא הועלתה בכתב הגנתה, ובפעם השנייה בכתמים שומניים. הנתבעת לא יצאה חוצץ נגד טענת התובע, בעת שנציגה, שריקי, הבחין בכתמים על גבי הריצוף, אלא שריקי אמר לתובע כי ניתן להתרגל לכתמים בריצוף, ושהכנסת ריהוט ושטיחים - תסתיר חלק מהכתמים. כלומר, הנתבעת הייתה נכונה לסייע בידי התובע ולתור אחר פתרון לבעיית הכתמים בהם נכחה, מתוך מודעותה והכרתה בפגם שהתגלה, בלא שהוכיחה כי הבהירה מבעוד מועד לתובע ו/או לקבלן, כי אין לנקות את הריצוף באמצעות חומרי ניקוי נטולי שומן (כגון וואקס) וכי יש להיזהר באופן השימוש בהם. מאידך גם אין בפני הוכחה לטענת הנתבעת, כי התובע ניקה את המרצפות בוואקס וכתוצאה מכך הופיעו הכתמים, והוא אף לא נחקר על כך בחקירתו הנגדית, כך שגם טענה זו נטענה בעלמא, וגם בענין זה הימנעות הנתבעת ולו מחקירה נגדית של התובע, בטענה מרכזית שהעלתה וטעונה הוכחה מטעמה- פועלת כנגדה, מה עוד שהטענה לא הוכחה, ובכל מקרה הנתבעת לא הוכיחה כי הזהירה את התובע על אופן הטיפול באריחים עסקינן. 20. אשר על כן בהצטבר כל אלה יחדיו, יש כדי לאמת ולתמוך בגרסת התובע באשר להטעייתו ביחס לתכונות המוצר שרכש, והבאת נתונים חיוניים בפניו באשר לתכונות המוצר ואופן הטיפול בו. הגם שבטענת תרמית על התובע לעמוד בנטל מוגבר להוכחת הטענה, גם על הנתבעת בענייננו נטל להכיח כי הבאיה לידיעתו נתונים חיוניים אלה, אולם חרף מסמכים שקיימים ברשותה ממש לשם כך, היא לא הוכיחה כי החתימה את התובע או הקבלן מטעמו על נספח התנאים הכללים להזמנה, כפי שעשתה לגבי רוכשים אחרים ולא הוכיחה כי הזהירה אותו או את הקבלן על אופן הטיפול באריחים, כשנטל זה מוטל עליה. 21. ודוק, הימנעות התובע מלזמן לעדות את נציג הנתבעת, שמסר לו את המידע השגוי, או החסר, בדבר תכונותיו הבעייתיות של האריח ואופן הטיפול בו, נובעת מחוסר ידיעתו את זהותו, ולא משום שמדובר בהימנעות מכוונת. שהרי דווקא בידי הנתבעת פתוחה הדרך, הגישה והמידע הדרושים לתור אחר זהות הנציג מטעמה עמו נקשרה העיסקה, באמצעות תשאול עובדיה בסניף הרלוונטי ובין במסמכיה, ואם לא עלה בידיה הדבר, הרי שהיא אשר לא הרימה את הנטל המוטל עליה להראות, כי העמידה את הקונה על תכונות המוצר ואופן הטיפול בו. 22. אמנם עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, ולפי סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971, בית המשפט לא יפסוק על סמך עדות יחידה של בעל דין, אלא אם ינמק על שום מה מוכן הוא להסתפק בעדות זו. כמפורט לעיל, עדות התובע אינה עומדת לבדה, שכן יש במסכת הראייתית שבפני תימוכין לגרסתו, לאור אי הרמת הנטל מצד הנתבעת להוכיח כי מסרה לו את המידע החיוני הנ"ל, שכן סבורני כי בראש ובראשונה לאור חוק הגנת הצרכן והפסיקה שהבאתי לעיל, חובת הנתבעת היתה להחתים את התובע או הקבלן מטעמו על מסמכי נספח התנאים הכללים להזמנה שהגישה, בהם הראתה כי היא עושה שימוש לצורך הבאת המידע הרלבנטי אודות תכונות המוצר ואופן הטיפול בו בפני הלקוח הרוכש, כהוכחה לכך שהזהירה אותו מראש על תכונות המוצר ואופן הטיפול בו. 23. בנסיבות אלה, סבורני כי גרסת התובע והראיות מטעמו, ומנגד טיעוני הנתבעת והראיות שהובאו מטעמה, המעידים כי לא החתימה את התובע על מסמכים חיוניים שבשימושה, די בהם כדי לקבוע כי התובע עמד בנטל המוטל עליו במשפט האזרחי, בעוד שבידי הנתבעת אין ראיות להוכיח כי עמדה בנטל המצופה ממנה להזהיר את הקונה התמים באשר לתכונות וטיב המוצר ולאופן הטיפול בו, על פי חוק הגנת הצרכן. 24. יצויין, בשולי הדברים, כי הגם שמדובר במגרעת במוצר הניתנת למניעה בנקל באמצעות שימוש בחומרים מותאמים לאריחים עסקינן לתחזוקה נאותה של המרצפות, הרי שהתובע רכש מוצר זה מתוך ציפייה כי הוא ניחן בתכונות אחרות של ריצוף דוחה כתמים ובעל הספיגות הנמוכה ביותר המונעות ספיחת לכלוך (שנמסרו לו ע"י נציג הנתבעת) המצריך תחזוקה שוטפת מינימלית של ניקיון ולו באמצעות מים בלבד. משלא עמדה הנתבעת בחובתה לספק לתובע את המוצר אותו התחייבה לספק לו, ולחלופין לא הרימה את הנטל להוכחת טענתה, כי הזהירה אותו מפני בעייתיות הספיגה ואופן הטיפול הזהיר, ובענייננו אך לא החתימה אותו על נספח התנאים הכלליים להזמנה, שברשותה, כפי שעשתה לגבי רוכשים אחרים, הרי שעליה לפצותו בגין הטעייתו, בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן, ובהתאם להוראות סעיף 27 לחוק המכר, בהיות המוצר לוקה באי התאמה לפי סעיף 11(4) לחוק, הגם שמדובר במוצר שעומד בדרישות התקן. 25. גם אם מדובר ברמת ספיגות נמוכה של האריחים ובכתמים קלושים במספר מוקדים, אין הצדקה כי התובע ייאלץ להשלים עם פגם זה, המפריע לו כמו עם הצורך לנקוט בשמירת אמצעי זהירות מיוחדים המצריכים הוצאות עבור חומרי ניקוי מיוחדים ותחזוקה מעיקה של קירצוף הריצוף מדי מס' חודשים, שיש בו להעיק ולהכביד על חיי השגרה בבית. התובע ציין במפורש בסעיפים 5-6 לתצהירו, כי ציפה לקבל ריצוף המונע ספיחת לכלוך. במסגרת שיקוליו אלה בחר בריצוף המאט, לאחר שנענה ע"י נציג הנתבעת כי על גבי ריצוף מבריק ניתן להבחין בכל כתם בעוד ש"ריצוף המט לא רק שאינו מוכתם אלא הוא בעל תכונות המונעות ספיחת לכלוך בכלל ודורש תחזוקה שוטפת מינימאלית של ניקיון הריצוף באמצעות מים בלבד", ושיקול זה הובילו לרכוש את ריצוף המאט. בנסיבות אלה אין ספק שהריצוף שקיבל, לא ענה על דרישותיו ובקשותיו שכן הוא מצריך תחזוקה מיוחדת ולא סבירה, שלגביו הייתה חובה על הנתבעת להוכיח כי הביאה לידיעתו את תכונותיו הבעייתיות של הריצוף ואופן הטיפול המיוחד המותאם לו. גם אם בסופו של יום הקבלן הוא שרכש את הריצוף עבור התובע, היה על הנתבעת להוכיח כי הביאה לידיעת הקבלן נתונים אלה או להחתימו על הטופס שבשימושה השוטף, הכולל פרטים אלה, אולם הנתבעת לא יצאה חובתה בשתי האפשרויות. לסיכום 26. לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשפות ולפצות את התובע בגין הטעייתו על ידי הנתבעת: א. סך של 28,900 ₪ בתוספת מע"מ כחוק עבור פירוק הריצוף, כולל שיפועים, ניקוי חול המצע, אספקת אריחים ופנלים, חומר שחור, התקנת הריצוף + רובה (כולל רווח), תיקוני טיח מול השיפועים וצביעה מחדש, הכל בהתאם לרכיבי הסכום בחוות דעת מומחה בית המשפט. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום חוו"ד המומחה, 18.12.08 ועד מועד התשלום המלא בפועל. ב. סך של 3,500 ₪ בגין עגמת נפש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה - 6.11.06 ועד מועד התשלום המלא בפועל. ג. מאחר והתובע לא הביא ראיות בגין הוצאות חומרי הניקוי וקרצוף, אין בידי לפסוק לו בגין כך. ד. סך של 7,000 ₪ בגין 8 ימי תיקון להחלפת הריצוף עפ"י חוו"ד המומחה, וזאת על דרך האומדנא. 27. המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לב"כ הצדדים בפקס. ניתן היום, י"א אייר תשע"ב, 03 מאי 2012, בהעדר הצדדים.חקירה נגדיתדיוןחקירה (בבית משפט)