תקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כך: 82 (א) בתובענה שבמקרקעין יכיל כתב התביעה תיאור המקרקעין כדי אפשרות לזהותם וככל האפשר - לפי גבולות או לפי מספרים שבפנקס מקרקעין או במפה, ואם היתה בה תביעה - מכל צד שהוא - לרשום טובת הנאה במקרקעין, יש לצרף לכתב התביעה מפת המקרקעין מאושרת בידי מחלקת המדידות; היה המדובר בחלקת קרקע רשומה, רשאי בית המשפט או הרשם לפטור מהגשת מפה ולהורות על הגשת העתק מאושר מן הרישום בפנקס המקרקעין, או כל אמצעי זיהוי אחר של אותה חלקה." 1. תביעה מיום 23.1.2008 לסילוק יד ולצו הריסה, ותביעה כספית ע"ס 672,000 ₪. 2. תחילה הוגשה התביעה נגד הנתבעים עזרא וחנה דורני. במהלך ניהול ההליכים בתיק הלך לעולמו הנתבע עזרא דורני ז"ל. כתב התביעה תוקן ביום 10.5.2010, והנתבעים היום הם האלמנה, חנה דורני, והבן, שי דורני. עובר לשמיעת הראיות בתיק, הלך לעולמו התובע צבי אברמוביץ ז"ל. צו קיום צוואה בעניין עזבונו של התובע 1 ניתן ביום 25.1.2012 (הוגש וסומן ת/1). יורשיו של מר אברמוביץ ז"ל הם בנו, אריק אברמוביץ, התובע 1, ואשתו, סוניה אברמוביץ, התובעת 2. 2. ענייננו בתביעה לסילוק יד ותביעה לדמי שימוש ראויים, בקשר למבנה שנבנה בחלקות 290, 293, בגוש 6107 בגבעת עמל בתל-אביב, ולשטח שסביבו. 3. שטח חלקה 290 - 2,501 מ"ר. התובע 1 הוא הבעלים הרשום של כ- 21% משטח החלקה. התובעים 2, 3 ו-4 הינם יורשיה של המנוחה רות זיתוני ז"ל, שהיא הבעלים הרשום של כ- 11% משטח החלקה, עפ"י צוואה שקוימה בצו שניתן ביום 21.3.2010 (נספח א' לכתב התביעה המתוקן). הבעלים של יתרת החלקה היא עיריית תל-אביב-יפו. שטח חלקה 293 - 2,476 מ"ר. התובע 1 הוא הבעלים הרשום של כ- 18% משטח החלקה. המנוחה רות זיתוני ז"ל, הנזכרת לעיל, היא הבעלים הרשום של כ- 15% משטח החלקה. הבעלים של יתרת החלקה היא עיריית תל-אביב-יפו. 4. הנתבעים מחזיקים במבנה שנבנה על חלק משתי החלקות, בשטח של כ-100 מ"ר (להלן: "המבנה"), ובשטח של כ-500 מ"ר סביב המבנה. 5. התובעים טוענים שבמהלך שנת 1973, או בסמוך לכך, פלש המנוח עזרא דורני ז"ל למקרקעין, תפס בהם חזקה ובנה עליהם מבנה בשטח של כ- 21 מ"ר, ללא הסכמת הבעלים וללא היתר כדין. כעבור מספר שנים נישא המנוח לנתבעת והם התגוררו יחד במבנה. בשנת 1987 נולד בנם של המנוח ושל הנתבעת, הוא הנתבע. במהלך השנים הרחיבו הנתבעים את שטח המבנה ואת השטח שנתפס סביבו, שלא כדין וללא הסכמת הבעלים. התובעים מבקשים לסלק את ידם של הנתבעים מהמקרקעין מחמת שהם מחזיקים במקרקעין תוך הסגת גבול וללא זכות חוקית. אם יטענו הנתבעים כי הם מחזיקים במקרקעין כבני רשות, טענה שהתובעים מכחישים אותה, הרי שלכל היותר מדובר ברשות מכללא ללא תמורה אשר בוטלה זה מכבר, עם דרישת הפינוי שנמסרה לנתבעים עובר להגשת התביעה. זאת ועוד, ככל שניתנה רשות למאן דהוא, הרי היה זה המנוח עזרא דורני, ועם פטירתו פקעה הרשות שניתנה לו. יחד עם סילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, מבקשים התובעים להורות להם להרוס את המבנה. עוד מבוקש לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים בגין 7 שנים עובר להגשת התביעה, בסך של 8,000 ₪ לחודש, ובסה"כ סך של 672,000 ₪, וכן סך של 8,000 ₪ לחודש מיום הגשת התביעה ועד לפינוי המקרקעין. 6. הנתבעים הגישו כתב הגנה אשר התייחס לכתב התביעה המקורי. כתוצאה ממחדלי הנתבעים, אשר לא הגישו כתב הגנה מתוקן למרות ארכות שניתנו להם, נקבע בהחלטה מיום 23.11.2010 כי כתב ההגנה המקורי ישמש ככתב הגנה גם בהתייחס לכתב התביעה המתוקן (פרוט', עמ' 7, ש' 4). בכתב ההגנה טוענים הנתבעים כי הנתבע והוריו התיישבו במקרקעין בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת וזכויותיהם במקרקעין עוגנו בהחלטת ממשלה שפורסמה בנובמבר 1949. זכויות אלה הוכרו מאוחר יותר בהסכם שנכרת בין רשות הפיתוח לבין חברת דיור ב.פ. בע"מ. המנוח התגורר במבנה ואף הקים בו משפחה בשנת 1963. לימים התגרש המנוח ובשנת 1984 נישא לנתבעת והוסיף להתגורר עמה במבנה, שם נולד הנתבע. הנתבעים מחזיקים במקרקעין כבני רשות בלתי הדירה. הנתבעים השקיעו במקרקעין בהסתמך על החלטת הממשלה ובהסתמך על ההסכם האמור לעיל עם רשות הפיתוח, ועל כן אין לפנותם מהמקרקעין, ולכל הפחות אין לפנותם מהם ללא פיצוי הולם. 7. להוכחת טענותיהם הגישו הצדדים את הראיות הבאות: מטעם התובעים הוגש תצהירו של בן התובע 1, אריק אברמוביץ, אליו צורפו נסחי רישום מקרקעין, העתק צו קיום צוואה בעניין המנוחה רות זיתוני ז"ל, ומכתב דרישה שהופנה אל הנתבעים ביום 23.8.2007. עוד הגישו התובעים חוות דעת מומחה של המודד דורון כהן ושל השמאי רחמים שרם. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיר של הנתבעת, אליו צורפו תעודת פטירה של הבעל המנוח וצו קיום צוואה המתייחס לעיזבונו, וכן חשבונות ארנונה וטלפון ששולמו במקרקעין, והתכתבות בעניין המקרקעין. 8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לקבל את תביעת הפינוי, ולקבל באופן חלקי את התביעה הכספית. 9. בסיכומיהם זנחו הנתבעים כליל את טענות ההגנה אשר פורטו בכתב ההגנה וייחדו את כל טענותיהם לטענה אשר זכרה לא בא כלל בכתבי הטענות. לטענת הנתבעים, חלה על המקרקעין תכנית מתאר מקומית מס' 1770א', שאושרה בשנת 2005 (להלן: "התכנית"). לפי לוח הקצאות וטבלאות איזון שמהווה חלק מהתכנית האמורה, המבנה והמקרקעין נושא התביעה אינם מצויים בשטח שהוקצה לתובעים. הואיל והתובעים אינם זכאים עוד להירשם כבעלים של השטח שבו מחזיקים הנתבעים, נוכח הוראות התכנית בדבר איחוד וחלוקה מחדש, הרי שהתובעים איבדו את זכותם לדרוש את פינוי הנתבעים מהמקרקעין. עוד טענו הנתבעים כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם, בין היתר מחמת שלא צרפו לכתב התביעה מפה של המקרקעין כדרישת תקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי. הנתבעים צירפו לסיכומיהם לוח הקצאות וטבלאות איזון המהווה חלק מהתכנית, וכן תרשים ששייך לתכנית. 10. הנתבעים ייחדו בסיכומיהם דברים לעניין איכות הראיות שהוצגו ע"י התובעים, ועל כן אתחיל בעניין זה. העד מטעם התובעים תיאר אל נכון את השתלשלות האירועים במקרקעין. הזכויות בחלקה 290 ובחלקה 293 נרשמו ע"ש משפחת התובעים במהלך המחצית הראשונה של המאה הקודמת, ועברו בירושה מדור לדור עד לתובעים דהיום. בתביעה לסילוק יד מכח פגיעה בזכויות הבעלות, ובעילה של הסגת גבול, אין הכרח כי הבעלים כולם יהיו צד לתביעה. כל אחד ואחד מהבעלים במקרקעין, במשותף, זכאי לעמוד על זכויותיו ולדרוש פינוי של מסיג גבול. זכות הבעלות במשותף בחלקים שאינם מסויימים מתפשטת בכל חלק וחלק של המקרקעין, ועל כן זכאי כל אחד מבעלי המקרקעין להגן על זכויותיו. 11. על מצבם הפיזי של המקרקעין, והיקף התפיסה בהם, ניתן ללמוד מחוות דעת המומחה מטעם התובעים, המודד דורון כהן. הנתבעים טענו כלפי חוות דעת זו כי המודד לא ביצע מדידות בשטח להצגת גבולותיו המדויקים של השטח המוחזק ע"י הנתבעים. אין ממש בטענה זו. המודד ביצע את עבודתו על סמך שילוב של מפות ותצלומי אוויר, במטרה לקבוע את מצבם הפיזי של המקרקעין במהלך השנים. לא ראיתי סיבה שלא לקבל את הממצאים שנקבעו ע"י המומחה. 12. ואלה הממצאים: בחודש אוגוסט 1958 לא היה במקום כל מבנה. בחודש אוגוסט 1963 לא היה במקום כל מבנה. בחודש אוקטובר 1971 לא היה במקום כל מבנה. בצילום מחודש אוגוסט 1973 נראה לראשונה המבנה נושא התביעה, בגודל של 21 מ"ר. בצילום מחודש מרץ 1980 נראה מבנה בשטח של כ- 41 מ"ר ותפיסת קרקע נוספת בשטח של 177 מ"ר. בצילום מחודש פברואר 1988 נראה המבנה בשטח של כ-56 מ"ר וסביב המבנה תפיסת קרקע בשטח של 450 מ"ר. בצילום מחודש פברואר 1993 נראה המבנה בשטח של כ-59 מ"ר ושטח התפיסה סביבו הוגדל לכ- 524 מ"ר. בצילום מחודש אוקטובר 1997 נראה המבנה בשטח של כ-102 מ"ר והשטח התפוס גודלו כ- 571 מ"ר. מצב דברים זה נראה גם בצילום מחודש מאי 1999. עפ"י צילום מחודש מאי 2003 שטח המבנה לא שונה, אך שטח התפיסה הצטמצם לכ- 514 מ"ר. לעומת זאת נוספו על גבי השטח מחסנים בשטח של כ-24 מ"ר ובשטח של כ-12 מ"ר. 13. אני סבור כי ממצאים אלה, שמצא המומחה מטעם התובעים, סותרים את טענת הנתבעים בדבר החזקת המקרקעין מימים ימימה. מדובר בתפיסה "זוחלת", שתחילתה בין השנים 1971-1973, במבנה בשטח של 21 מ"ר, ו"אחריתה ישגה מאד", כך עד למבנה בשטח של כ- 102 מ"ר וסביבו שטח תפוס של למעלה מ-500 מ"ר. ראוי להדגיש כי הרחבת המבנה בלמעלה מ-40 מ"ר (למעלה מ- 2/3 מגודלו) נעשתה בין השנים 1993 ל-1997. 14. הנתבעים זנחו את טענות ההגנה שטענו ואף לא הוכיחו מאומה מהן. לא הובאו ראיות כלשהן באשר להחלטת הממשלה שנזכרה בכתב ההגנה ולא הוצגו ראיות בעניין ההסכם עם רשות הפיתוח, שלטענת הנתבעים מקים להם זכות להחזיק במקרקעין כבני רשות. ככל שהיו החלטה או הסכם כנטען, הרי שאלה לא הוצגו לפני בית המשפט, ולא הוצגה כל ראיה אשר קושרת את אלה למקרקעין נושא התביעה. 15. לא שוכנעתי כי ניתנה רשות למנוח עזרא דורני ולבני משפחתו לתפוס חזקה במקרקעין, ולהרחיב את המבנה ואת החזקה לאורך השנים, כפי שתואר לעיל. לכל היותר, מדובר ברשות מכללא עליה ניתן ללמוד משתיקתם של התובעים. מדובר ברשות ללא תמורה אשר ניתנת לביטול בכל עת (ע"א 32/77, טבוליצקי נ' בית כנסת ובית מדרש החסידים, פ"ד לא(3), 210). ככל שניתנה רשות לנתבעים הרי שהיא בוטלה בפועל במכתב דרישה מיום 23.8.2007. 16. לא זו אף זו, במכתב מיום 3.3.1977, אשר צורף לתצהיר הנתבעת, מביע התובע צבי אברמוביץ ז"ל את התנגדותו לתפיסת השטח ע"י משפחת דורני. מדובר במכתב שנכתב לעירייה ובו מוזכר גם המבנה שלגביו קיים צו הריסה. מר אברמוביץ מבקש לנקוט בהליכים שימנעו את הרחבת התפיסה ע"י משפחת דורני. מכל אלה ניתן להסיק כי התובעים לא נתנו רשות למנוח ולמשפחתו להחזיק במקרקעין, לא במפורש ולא מכללא, אלא שקצרה ידם מלפעול לסילוק הפולשים ולהפסקת הפלישה. הנתבעים לא הוכיחו כי יש להתנות את הפינוי ואת הפסקת הרשות בפיצויים. לא הוכחו השקעות במקרקעין, לא הוכח היקף ההשקעות, לא הוכח כי ההשקעות נעשו ברשות התובעים, לא הוכח כי ההשקעות השביחו את המקרקעין. אני סבור כי על הנתבעים לפנות את המקרקעין, ולכל היותר עומדת להם זכות תביעה לפי פרק ד' לחוק המקרקעין, ובגדרי האמור בפרק זה. 17. אין ממש בטענת הנתבעים בדבר הצורך לצרף את מפת המקרקעין לפי תקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה זו קובעת כי על התובע לצרף מסמכים שיאפשרו זיהוי ברור של המקרקעין שבמחלוקת, וכזאת נעשה ע"י התובעים בענייננו. מפת המקרקעין נדרשת עפ"י התקנות מקום בו מבקשים התובעים לרשום טובת הנאה במקרקעין. במקרה שלפנינו אין מדובר בתביעה לרישום מקרקעין ועל כן אין צורך בצירוף מפה של המקרקעין. 18. אשר לטענות הנתבעים בהסתמך על תכנית המתאר המקומית - לא זו בלבד שטענות אלה הינן בגדר הרחבת חזית ושינוי חזית, מחמת שלא הופיעו כלל בכתבי הטענות, עוד הן ראויות להידחות גם לגופו של עניין. ברובד העובדתי, הנתבעים לא הוכיחו כי המקרקעין שבמחלוקת מצויים בשטח שיוחד לעיריית תל אביב וכי אין לתובעים זיקה למקרקעין אלו עפ"י לוח ההקצאות. עובדה זו, ככל שיש בה כדי להועיל לנתבעים, היה על הנתבעים להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה אשר יצביע על מיקום המקרקעין שבמחלוקת על גבי התשריט המצורף לתכנית המתאר המקומית, ועל מיקום המקרקעין המיועדים לתובעים. כזאת, לא נעשה ע"י הנתבעים. הנתבעים הסתפקו ברישום פרי עבודתו של עורך דינם על גבי התרשים של התכנית. בכך אין די כדי להוכיח את העובדה הנטענת ע"י הנתבעים. ודוק, גם אם תתקבל טענת הנתבעים לפיה הוראות התכנית הן הוראות דין וניתן להציגן במסגרת הסיכומים, הרי שיישום הוראות התכנית באשר למקרקעין שבמחלוקת, וקביעת מיקום המקרקעין על גבי תרשים התכנית, הוא בוודאי עניין לראיות ולחוות דעת מומחה, אשר לא הוצגו על ידי הנתבעים. 19. ברובד המשפטי אני מוצא שאין ממש בטענה. יש להבחין בין הוראות התכנון שחלות על המקרקעין לבין זכויות הקניין במקרקעין. כל עוד לא בוצעו הוראות התכנית בדבר איחוד וחלוקה מחדש - אין כל שינוי בזכויות הקניין של בעלי המקרקעין. אמת, זכות הבעלות מוגבלת עפ"י הוראות התכנית כך שבעלי המקרקעין אינם רשאים לבצע בניה במקרקעין בניגוד להוראות התכנית, אך אין בכך כדי לשלול את זכויות הבעלות שלהם. בכלל זכויות הקניין של בעלי המקרקעין מצויה גם הזכות למנוע פלישה למקרקעין ולסלק ידם של מסיגי גבול במקרקעין. בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי הש' אורי גורן (ה"פ 971/91 פגסוס נ' ישכונטל), כי זכויות בעלות שנקבעו בתכנית מתאר וטרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין אינן מקימות לבעלים העתידיים עילה לפירוק שיתוף במקרקעין. זכויות שנקבעו בתכנית מתאר, במסגרת איחוד וחלוקה מחדש, מוגדרות ע"י בית המשפט כ"זכויות תכנוניות" ואינן זכויות קנייניות או זכויות אובליגטוריות לטובת בעל הנכס שאליו נוגעת התכנית. כשם שזכויות שנקבעו בתכנית מתאר אינן בבחינת זכויות במקרקעין או במיטלטלין לטובת בעל הנכס שאליו נוגעת התכנית, כך גם אין בהוראות התכנית כדי לשלול זכויות קנייניות מבעל מקרקעין שזכויותיו נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. על כן, כל עוד לא בוצע איחוד וחלוקה מחדש בהתאם להוראות התכנית, וזכויות הבעלים עפ"י התכנית לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, שרירות וקיימות זכויות הקניין של הבעלים הרשומים במקרקעין, ומכח זכויות אלה הם זכאים לתבוע סילוק יד ודמי שימוש ראויים כלפי מסיגי גבול. 20. זאת ועוד, אם מבקשים הנתבעים להיבנות מהוראות תכנית המתאר החלה על המקרקעין, הרי שאין הם יכולים לברור מתוך התכנית את ההוראות הנוחות להם ולהתעלם מהוראות אחרות של התכנית. ובמה דברים אמורים? - בסעיף 13(1)(ב) להוראות התכנית נאמר: "השטחים בתכנית זו המיועדים לצרכי ציבור (מגרשים לבנייני ציבור, דרכים ושטחים ציבוריים פתוחים) מיועדים להפקעה ויירשמו ע"ש עיריית תל אביב יפו ללא תמורה, ו/או יירשמו ע"ש העירייה במסגרת רישום החלוקה החדשה, ללא תמורה, כשהם פנויים מכל מבנה, שימוש או חפץ. על הבעלים לפנות את השטחים הציבוריים הכלולים בשטח המיועד לרפרצלציה לפני ביצוע הרישום ע"ש העירייה בלשכת רשם המקרקעין". בהתאם להוראות אלה שומה על הבעלים הרשומים, לפני ביצוע החלוקה מחדש של השטח, לפנות את המקרקעין שבבעלותם ואשר מיועדים להירשם ע"ש העירייה, כך שיימסרו לעירייה ויירשמו על שמה כשהם פנויים מכל מבנה, שימוש או חפץ. במלים אחרות, תכנית המתאר, עליה מבססים הנתבעים את טענתם, לא זו בלבד שאינה מפקיעה את זכויות הבעלים הרשומים כאמור לעיל, אלא שהיא מתנה את ביצוע החלוקה מחדש בכך שהבעלים הרשומים ידאגו לפינוי השטחים המיועדים להירשם ע"ש העירייה וימסרו אותם לעירייה כשהם פנויים מכל מבנה, שימוש או חפץ. ניתן לנתח סוגיה זו גם מן הכיוון ההפוך. לו הייתה העירייה דורשת את פינוי הנתבעים מהמקרקעין, מכוח זכותה להירשם כבעלת המקרקעין על פי התכנית (להבדיל מזכויותיה הרשומות כיום), היו הנתבעים טוענים, ובצדק, כי העירייה אינה זכאית להגיש תביעת פינוי מכוח זכויות קניין שעדיין לא באו לעולם. נקל להבין, שלא ייתכן מצב בו ייהנו הנתבעים מן ההפקר, כך שמצד אחד לא תהיה אפשרות לבעלים הרשום לתבוע סילוק יד מחמת תכניות בדבר איחוד וחלוקה מחדש, ומצד שני לא תהיה אפשרות לבעלים העתידי לתבוע סילוק יד מחמת שזכויותיו במקרקעין לא נרשמו עדיין. 21. עינינו הרואות כי קיומה של תכנית מתאר שבגדרה עתידים התובעים לקבל שטחים חלופיים כנגד זכויותיהם במקרקעין שבמחלוקת, אינו מאיין את זכויות התובעים במקרקעין ואינו מונע מהם את האפשרות לתבוע סילוק פולשים מן המקרקעין. אדרבא, תכנית המתאר מחזקת את זכויות הקניין של התובעים ומקימה להם עילה נוספת לתבוע את פינוי המקרקעין עפ"י דין, מחמת שמדובר במקרקעין שעתידים לשמש עפ"י התכנית כשטחים ציבוריים, ומוטלת על התובעים החובה לפנות את השטחים האמורים מכל מבנה, שימוש או חפץ. 22. לסיכום עניין זה - התובעים הוכיחו את בעלותם במקרקעין. כבעלי המקרקעין זכאים התובעים לדרוש את מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין (סע' 16 לחוק המקרקעין). בהתאם לאמור בסע' 30 לפקודת הנזיקין, בתביעה על הסגת גבול, נטל ההוכחה על הנתבע להוכיח שהמעשה המיוחס לו לא נעשה שלא כדין. הנתבעים לא הוכיחו את ההרשאה הנטענת להחזיק במקרקעין, וגם אם ניתנה להם הרשאה כאמור הרי שזו פקעה ובטלה עם קבלת מכתב הדרישה עובר להגשת התביעה. אשר על כן, החלטתי לקבל את תביעת הפינוי. בהתחשב בפרק הזמן הממושך שבו בנוי המבנה המצוי במקרקעין, אני סבור שלא ניתן להתייחס להריסת המבנה כאל סעד טפל לעומת התביעה לסילוק יד. לפיכך, סעד של הריסת המבנה אינו בסמכות עניינית של בית משפט זה, ואינני נעתר לו. בהתחשב בשנים הארוכות שבהן משמש המבנה כבית מגורים לנתבעים, אני רואה ליתן לנתבעים שהות של כ-6 חודשים לביצוע הפינוי. 23. אשר לדמי השימוש הראויים - התובעים לא דרשו מהנתבעים לסלק את ידם מן המקרקעין עד למשלוח מכתב הדרישה ביום 23.8.2007. ממועד זה ואילך קמה לתובעים הזכות לקבלת דמי שימוש ראויים בגין המקרקעין. התובעים הם בעלים של 1/3 מהחלקות ועל כן הם זכאים לשליש מדמי השימוש הראויים. אם יחויבו הנתבעים במלוא דמי השימוש הראויים, יימצאו הנתבעים חשופים לתביעה נוספת מצד יתר הבעלים במקרקעין. 24. בהתאם לחוות דעת השמאי מטעם התובעים, אשר לא מצאתי סיבה לחרוג ממנה, עומדים דמי השכירות החודשיים ע"ס 3,140 ₪ לחודש עבור הבית, ו- 2,570 ₪ לחודש עבור החצר. סכום זה מיום 23.8.2007 ועד ליום הגשת התביעה ביום 23.1.2008 עומד על 28,550 ₪. שליש הימנו עומד על 9,517 ₪. על סכום זה יוסיפו הנתבעים שליש מסך של 5,710 ₪ לחודש מיום 23.1.2008 ועד לפינוי המקרקעין בפועל, דהיינו, 1,903 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 23 לכל חודש, החל מיום 23.1.2008 ואילך, עד לפינוי המקרקעין. 25. סוף דבר - הנתבעים יסלקו את ידם מן המקרקעין הידועים כחלקות 290 ו-293 בגוש 6107, בשכונת גבעת עמל בתל אביב, וימסרו את החזקה במבנה ובשטח התפוס על ידם לידי התובעים, כשהם פנויים מכל אדם וריקים מכל חפץ ששייך לנתבעים. הפינוי יבוצע לא יאוחר מיום 15.10.2012, בשעה 13.00. 26. הנתבעים ישלמו לתובעים את התשלומים הבאים: א. 9,517 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 23.1.2008. ב. 1,903 ₪ לחודש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 23 לכל חודש, החל מיום 23.1.2008 ואילך, עד לפינוי המקרקעין. ג. אגרות משפט כפי ששולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומן; ד. הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום. התשלומים ישולמו תוך 30 יום, למעט התשלומים המתייחסים לדמי שכירות ראויים אשר טרם הגיע זמן תשלומם. תשלומים אלה ישולמו בראשון לכל חודש מהיום ועד לפינוי המקרקעין. מקרקעיןתקסד"א 1984 (הישנות)