ערעור ליקוי בשמיעה דוגמא 1. לתובע נקבעו 5% נכות בגין ליקוי שמיעה בשנת 2008, ובשנת 2010 נקבעו לו 10% נכות בגין טינטון בתחולה מ-5.11.09. התובע הגיש תביעתו לבית הדין כנגד החלטת הנתבע לשלם לו מענק רק בגין אחוזי הנכות שנקבעו לו בגין טינטון, ולא לצרף את אחוזי הנכות שנקבעו לו, כשנתיים קודם לכן בגין ליקוי שמיעה, ואשר עבורם לא קיבל מענק, שכן 5% נכות אינם מזכים במענק. לטענת התובע בכתב התביעה, הוא היה זכאי לקבל מענק בגין 14.5% נכות, שכן אחוזי הנכות נקבעו בהתאם לאותו סעיף בחוק, ובהתאם לאותם תנאי עבודה, ואין מקום להפריד בין ליקוי השמיעה לבין הטינטון, למרות חלוף הזמן בין שתי הקביעות. 2. הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתבו מתאריך 27.4.11 וציין, כי התובע זכאי למענק חד פעמי, רק בגין דרגת הנכות שנקבעה לו בשל טינטון בתחולה מ-15.11.09, וכי המדובר בשני ליקויים נפרדים, אשר נקבעו להם מועדי תחולה שונים, ואין מקום לצירוף הנכויות, מה גם שהתובע לא ביקש צירוף נכויות. הנתבע הוסיף וטען, כי במועד בו נקבעו לתובע 5% נכות בגין ליקוי השמיעה, הוא לא היה זכאי לאחוזי נכות בגין טינטון, ועל כן לא ניתן היה לשלם לו אז, מענק בסכום גבוה יותר. גם במעמד הדיון לפנינו, חזרה ב"כ הנתבע וטענה, כי התובע לא הגיש בקשה לצירוף נכויות, וכי גם לו היה מגיש, לא מתקיימים תנאי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - "התקנות"). ההשתלשלות העובדתית - 3. התובע יליד 1946. הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה בליקוי השמיעה ובטינטון כ"פגיעה בעבודה". הנתבע במכתבו מתאריך 1.9.08, הודיע לתובע כי הכיר עקרונית בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כ"פגיעה בעבודה". כמו כן, הודעה לתובע זכאותו להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מהעבודה. תביעת התובע להכרה בטינטון כ"פגיעה בעבודה", נדחתה באותו מכתב מ-1.9.08, בנימוק כי אין המדובר בטנטון תמידי וכן בנימוק, כי לא היו פניות חוזרות ונישנות לקבלת טיפול רפואי שתועדו ברשומות רפואיות. לתובע נקבעו 5% נכות בתחולה מ-20.1.08. בהודעת הנתבע לתובע מ-27.11.08, הודעו לתובע גובה אחוזי הנכות שנקבעו לו, וכן הובא לידיעתו, כי דרגת נכות הנמוכה מ-9% אינה מזכה בתשלום (נציין, כי העתק ממכתב הנתבע מ-27.11.08, נשלח גם לב"כ התובע והתקבל במשרדו ב-1.12.08, כמתועד בחותמת על גבי הנספחים לכתב התביעה). התובע לא הגיש ערר על גובה אחוזי הנכות שנקבעו לו בגין ליקוי שמיעה, ואף לא הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע מ-1.9.08, שלא להכיר בטינטון כ"פגיעה בעבודה". 4. התובע הגיש תביעה חדשה לנתבע בהתייחס לטינטון, וזאת בתאריך 7.3.10. בתביעה זו ציין, כי הוא ממשיך לעבוד כמסגר רתך, וכי מעסיקו האחרון היה "קלינטיקה" והוא חשוף לרעש מזיק בעבודה זו, שגרם לו לטינטון קבוע. בהחלטה מתאריך 23.11.10, המתייחסת לתביעה החדשה, הודיע הנתבע לתובע, בצירוף העתק לבא כוחו, כי הוכרה עקרונית תביעתו בגין טינטון כ"תאונת עבודה", וכי התובע רשאי להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות. ועדה רפואית שהתכנסה בעניינו של התובע בתאריך 9.3.11, קבעה לתובע 10% נכות בגין טינטון לפי פריט ליקוי 72(4)(ד)(II). הועדה קבעה, כי מועד התחולה של אחוזי הנכות בגין הטינטון, הינו מ-5.11.09. 5. התובע לא הגיש בקשה לצירוף דרגות נכות, בהתאם לתקנה 12 לתקנות. 6. לתובע נשלחה הודעה בדבר גובה המענק לו הוא זכאי על בסיס 10% נכות, וזאת במכתב הנתבע מ-27.4.11. במענה לפניית ב"כ התובע, אשר התייחס לאותם 5% נכות בגין ליקוי שמיעה שנקבעו קודם לכן לתובע, השיב הנתבע לב"כ התובע במכתבו מ-27.6.11, כי המדובר בשני ליקויים נפרדים, שנקבעו לו תאריכי תחולה שונים, ולא ניתן לצרף את אחוזי הנכות. כן הבהיר הנתבע, כי בעת שנקבעו לתובע 5% נכות בגין ליקוי שמיעה, הוא לא היה זכאי לאחוזי נכות בגין טינטון, ועל כן לא ניתן לשלם לתובע מענק עבור 14.5% נכות, אלא רק מענק בגין 10% נכות שקיבל התובע על הטינטון. דיון והכרעה - 7. סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי מתייחס בשני חלקיו, הן לליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, והן לטינטון כפגיעה בעבודה. יחד עם זאת, המדובר בשתי פגיעות נפרדות, כאשר אין די בכך שפקיד תביעות מכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, על מנת לאפשר לועדה לבחון גם, האם קיימת פגיעה מסוג טינטון, כפי שהיה עובר לחקיקתו של סעיף 84א' לחוק. כל עוד פקיד התביעות אינו מכיר בטינטון כ"פגיעה בעבודה", אין המבוטח יכול להעלות טענות בעניין זה לפני ועדה רפואית. עיין לעניין זה בעב"ל 53/07 לאוניד ברכליס נ' המוסד לביטוח לאומי, וכן בעב"ל 112/08 המוסד לביטוח לאומי נ' אברהם רויטמן. 8. כאשר קיימות שתי פגיעות נפרדות שנקבעו בגינן אחוזי נכות, והמדובר בפגיעה אותו איבר, יכול הנפגע לפנות ולהגיש תביעה לצירוף נכויות, בהתאם לתקנה 12 לתקנות. יחד עם זאת, על מנת שיתבצע צירוף נכויות כזה, יש צורך לעמוד בדרישות התקנה, שעניינן: צמצום הכנסה ב-50% או יותר, עקב האופי המצטבר של הנכויות וכן, האפשרות שבשל צירוף הנכויות יהא הנפגע זכאי לקיצבה במקום מענק, או לחילופין יהא זכאי לדרגת נכות מיוחדת, בהתאם לתקנה 16. לא רק שהתובע בתיק שלפנינו, לא הגיש בקשה לצירוף דרגות נכות לפי תקנה 12, אלא שהוא אף לא טען לצמצום בהכנסות של 50% או יותר, וצירוף הנכויות של ליקוי השמיעה ושל הטינטון, אינו מביא אותו לזכאות לקיצבה. 9. הכלל הבא לידי ביטוי בסעיף 120 לחוק הביטוח הלאומי, הינו שבקביעת דרגת נכות מהעבודה, לא מתחשבים בפגיעה קודמת, או במום, או פגם אחר שקיים באותו איבר, ואשר היה קיים עוד לפני הפגיעה בעבודה. סעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי, הינו החריג לכלל הנ"ל, ומכוחו הותקנה תקנה 12 לתקנות הנ"ל, כאשר המטרה היא צירופן של נכויות ששתיהן כתוצאה מפגיעה בעבודה, וזאת רק בתנאי שהאופי המצטבר של הנכויות פוגע, במידה ניכרת, בכושר ההשתכרות של הנכה. עיין לעניין זה בעב"ל 409/97 יעקב אביב נ' המוסד לביטוח לאומי (22.8.99). 10. בענייננו, התובע לא הגיש תביעה לנתבע מכח תקנה 12, ומכל מקום, גם לו היה מגיש, הרי צירוף דרגות הנכות לא היה מזכה אותו בקיצבה. על האמור לעיל נוסיף ונדגיש, כי אין מקום לצירוף אוטומטי של דרגות נכות שונות, של פגיעות שונות שהוכרו, גם אם הפגיעות הינן באותו איבר, ואשר לכל פגיעה תאריך תחולה שונה. גם התחשיבים של מענקי הנכות (לו היה התובע זכאי למענק בגין הפגיעה הראשונה - ליקוי השמיעה, והוא אינו זכאי מאחר ונקבעו לו פחות מ-10% נכות), היו על בסיס שונה. איננו סבורים, כי המקרה של התובע שונה ממקרה בו אדם נפגע באיבר אחר, לדוגמא בכף היד, היו נקבעים לו אחוזי נכות בשיעור הנמוך מ-10%, בגינם לא היה מקבל מענק או קיצבה, ולאחר מספר שנים, הוא היה נפגע בעבודה באותו איבר, ושוב היו נקבעים לו אחוזי נכות. צירוף דרגות הנכות של פגיעות שונות באותו איבר, אפשרי רק בהתאם לתקנה 12. 11. נדגיש, כי זהו המצב כיום, לאור לשונו הברורה של סעיף 84א', המתייחס לליקוי השמיעה ולטינטון כשתי פגיעות נפרדות, המצריכות עמידה בתנאי שונים. המצב לפני חקיקתו של סעיף 84א', היה שונה, שכן אז, די היה בהכרה בליקוי השמיעה כ"פגיעה בעבודה" (בין אם המדובר במחלת מקצוע, ובין המדובר בפגיעה בדרך של מיקרוטראומה), על מנת שועדה רפואית תשקול גם את עניין הטינטון, כך שהמדובר היה בעבר, בפגיעות שלובות, ולא בשתי פגיעות נפרדות, והטינטון היה פגיעה הנובעת מפגיעת השמיעה ולא היה צורך בהגשת תביעה נפרדת לגביו. 12. לאור האמור לעיל - דין התביעה להדחות. 13. אין צו להוצאות. 14. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ערעורשמיעה