נדחתה בקשה לשמירת הריון 1. התובעת ("התובעת") הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") לתשלום גמלת שמירת היריון ("הגמלה"), לתקופה שמיום 08.04.10-03.09.10. פקיד התביעות דחה את תביעתה ביחס לתקופה שמיום 16.06.10 ואילך ("התקופה הרלבנטית לתביעה"). במכתב מיום 20.06.10 צוין כי זכאות התובעת באשר לתקופה הרלבנטית תבחן בהמשך לפי התפתחות, על פי אישור רפואי ובדיקות שייערכו גם בעניין צוואר הרחם (נספח לכתב התביעה). לאחר שהתובעת המציאה מסמכים נוספים, נדחתה תביעתה בגין תקופה זו (מכתב מיום 16.11.10, נספח לכתב התביעה) לאור קביעת הרופא כי: "אין בנתונים שנמסרו לי סיבה להמשך שמירת היריון" (מכתב רופא הנשים מיום 11.11.10, נספח לכתב התביעה). לפיכך הוגשה התביעה שבפנינו. 2. למעשה אין הצדדים חלוקים בדבר העובדות אשר נקבעו על ידי בית הדין. הם הסכימו שעל יסודן והחומר הרפואי ימונה מומחה יועץ לבית הדין קיומם של התנאים הנדרשים בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 ("החוק"), לצורך זכאות לגמלת שמירת הריון, בתקופה הרלבנטית. אלה העובדות: "א. התובעת ילידת 10.07.1989. ב. לתובעת ניתן ביום 24.05.10 אישור רפואי לעניין גמלה לשמירת היריון בו הומלץ על שמירת היריון מיום 8.04.10 ועד ליום 20.08.10. ג. התובעת אושפזה במחלקת נשים במרכז רפואי אסף הרופא מיום 8.04.10 ועד ליום 11.04.10. ד. התובעת אושפזה מיום 15.04.10 ועד ליום 22.04.10 במחלקת נשים במרכז רפואי הלל יפה. ה. הנתבע אישר לתובעת בהודעה מיום 20.06.10 גמלה לשמירת היריון לתקופה שמיום 8.04.10 ועד ליום 15.06.10 ודחה את התביעה ביחס לתקופה שהחל מיום 16.06.10. ו. לתובעת ניתן ביום 15.07.10 אישור רפואי נוסף לעניין גמלה לשמירת היריון לתקופה שמיום 16.06.10 ועד ליום 8.09.10 (מועד הלידה המשוער). ז. התובעת ילדה בן ביום 30.09.10 (צ.ל. 03.09.10- ר.כ). ח. הנתבע דחה בהחלטה מיום 16.11.10 את תביעת התובעת לגמלה לשמירת היריון לתקופה שמיום 16.06.10 ועד הלידה (3.09.10) מהטעם שאין הצדקה רפואית להמשך שמירת היריון כנדרש בחוק". 3. על יסוד העובדות דלעיל,והחומר הרפואי שהוגש לבית הדין, מונה על ידי בית הדין פרופ' י. שנקר כמומחה יועץ-רפואי ("המומחה"), אשר נתבקש להשיב על השאלות שלהלן: "א. מה היה מצבה הרפואי של התובעת בהיותה בהיריון, החל מיום 8.04.10 ועד הלידה? ב. האם מצבה הרפואי של התובעת שנבע מהריונה, סיכן אותה או את עוברה ולכן היה עליה להפסיק את עבודתה ולהיות בשמירת היריון?". 4. בחוות דעתו מיום 13.11.11 ("חוות הדעת") פירט המומחה את הממצאים שמצא בחומר הרפואי שהיה בפניו, ומסקנותיו היו: "1. גברת ספיר התלוננה לסירוגין על כאב בטן, אפשרות של התכווצויות רחם. בדיקות מעקב חוזרות הצביעו שההיריון מתפתח בצורה תקינה. לאור הנתונים החוזרים של צוואר הרחם אשר בו לא נצפו שינויים דינאמיים, צוואר הרחם לא השתנה באורכו, לא הופיעה פתיחה. ניתן להגיע למסקנה שהכאבים וה"התכווצויות" לא היוו סכנה להפלה מאוחרת או לידה מוקדמת. ראוי לציין שגברת כהן ילדה בסוף חודש תשיעי, לידה בזמן. 2. מצבה הרפואי של גברת כהן לא סיכן את בריאותה ולא סיכן את בריאות העובר, לכן לא היה מקום להפסיק את עבודתה במסגרת שמירת היריון. תעודות המחלה שניתנו לפרקי זמן שצוינו היו מוצדקות. לאור טיפולי יום במסגרת בית החולים, קבלת זריקות חוזרות של ברזל, היה מקום להעניק לה בחודש אוגוסט תעודת מחלה נוספת לפרק זמן כשל עשרה ימים" (ההדגשה בקו תחתון שלי - ר.כ). 5. לגבי האמור בחוות דעת זו הגישה התובעת בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה (בקשת התובעת מיום 07.12.11). בקשה זו נדחתה. בית הדין הורה לצדדים להגיש את סיכומיהם (החלטה מיום 01.01.12), וכך עשו. טענות הצדדים: 6. התובעת טוענת כי שהתה בשמירת היריון על פי הוראת רופא הנשים, בתקופה שקבע, וכי דחיית תביעתה גרמה לה לפגיעה כלכלית. התובעת טוענת עוד כי חוות דעת המומחה אינה מבוססת ומסקנותיה שגויות- כך, קביעתו כי תכשיר האוטרוגסטן ניתן לה ללא הוראה רפואית חד משמעית אינה נכונה. לעניין זה מפנה התובעת לסיכום ביקור מיום 17.06.10 ומיום 15.07.10. מתן תכשיר זה שנועד למניעת פתיחת צוואר הרחם ומניעת צירים, בהוראת רופא הנשים שלה אשר הכיר את מצבה הרפואי מקרוב ועקב אחריה במהלך ההיריון, מעיד על הצורך האמיתי שהתעורר אצלה בשמירת היריון. כן, לא ברורה קביעת המומחה כי אף שסבלה מהתכווצויות באזור הבטן לא הייתה נתונה לסכנה להפלה מאוחרת או לידה מוקדמת. לאור האמור, טוענת התובעת, יש לדחות את מסקנות המומחה ולקבל את התביעה דנן. 7. הנתבע סומך ידיו על האמור בחוות הדעת וממצאיה. הנתבע טוען כי חוות דעת המומחה הינה מנומקת ומפורטת וקובעת ברורות כי לא התקיים בתובעת מצב רפואי המהווה "שמירת היריון" כמובנה בחוק, שכן כל הבדיקות האובייקטיביות שנערכו לה שללו סיכון ללידה מוקדמת. הנתבע טוען עוד כי, ככלל, לא יטה בית הדין לסטות מחוות דעת המומחה שמינה וכי נסיבות מקרה זה אינן מצדיקות סטייה כאמור. הנתבע מוסיף וטוען כי אין די בהמצאת אישור רפואי מאת רופא נשים לעניין גמלה לשמירת היריון לשם קבלת הגמלה וכי היה על התובעת להיות מודעת לכך שפקיד התביעות עשוי לדחות את תביעתה. לבסוף טוען הנתבע כי מקרה זה אינו מקיים אחר הרציונאל שנקבע בבסיס תשלום הגמלה לשמירת היריון, שכן לא נשקפה כל סכנה לתובעת או לעוברה ואף מטעם זה אין להיעתר לתביעת התובעת. בשולי הדברים מוסיף הנתבע כי דין התביעה להידחות אף בהתאם להוראת תקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת היריון), התשנ"א-1991, מאחר והאישור הרפואי לעניין הגמלה לשמירת היריון לתקופה הרלבנטית ניתן לתובעת ביום 15.07.10 ולא צוין כי התובעת נבדקה לקביעת צורך בשמירת היריון, בשונה מבדיקה שגרתית שעברה ביום 29.06.10, למעלה מ-14 יום עובר למתן האישור, ובניגוד לנדרש בדין. הכרעה: 8. סעיף 58 לחוק הוא העומד בבסיס התביעה דנן, וזו לשונו: "'שמירת היריון' - היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, והכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה". ענייננו אנו בחלופה המופיעה בסעיף קטן (1). בכדי להיכנס לגדרו של סעיף זה על התובעת לעמוד בתנאים המצטברים הבאים: א. להראות כי מצבה הרפואי כתוצאה מההיריון, בתקופה הרלבנטית, סיכן אותה או את עוברה, וזהו הטעם בשלו נעדרה מעבודתה. ב. לצרף אישור רפואי בכתב המאשש את התקיימותו של תנאי א' לעיל. 9. לתובעת ניתנו שני אישורים רפואיים לעניין גמלה לשמירת היריון (נספחים להודעת הנתבע מיום 30.05.11): א. הראשון שבהם ניתן ביום 24.05.10, בגין התקופה 08.04.10-20.08.10, בו צוינו הסיבות בשלהן נדרשת שמירת ההיריון, כלהלן: "התכווצויות מוקדמות שהצריכו אשפוזים, טיפול בנוזלים... מקבלת אוטרוגסטן...". טרם מתן האישור נבדקה התובעת על ידי רופאה לקביעת הצורך בשמירת היריון בתאריכים: 15.04.10, 29.04.10, 24.05.10. ב. האישור השני ניתן ביום 15.07.10, בגין התקופה 16.06.10-08.09.10, היא התקופה הרלבנטית לתביעה, בעטיים של צירים מוקדמים מהם עדיין סבלה התובעת. לצורך מתן אישור זה לא נערכה לתובעת בדיקה נוספת לקביעת הצורך בהמשך שמירת היריון (ראו סעיף 3(ד) לאישור מיום 15.07.10), אלא אך בדיקה שגרתית שנערכה ביום 29.06.10. ג. תקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת היריון), התשנ"א-1991 קובעת כי: "לא תשולם גמלה לתקופה העולה על שבועיים שקדמו ליום שבו נערכה לתובעת הבדיקה הרפואית הראשונה שבה נקבע כי היא זקוקה לשמירת הריון". על פי המצוין באישור עצמו, טרם מתן האישור השני לא נערכה לתובעת כל בדיקה לבחינת הצורך בהמשך שמירת הריון, אלא אך בדיקה שגרתית שאף היא נערכה למעלה משבועיים קודם למתן האישור. ד. משכך, האישור אינו עומד בתנאי החוק והתקנות. והיה מקום לדחות את התביעה רק מטעם זה. ה. אולם, אף אם נראה בבדיקה השגרתית שנערכה לתובעת ביום 29.06.10 כמקיימת אחר דרישות התקנה, אין בכך כדי להועיל לתובעת. ונבאר. 10. הלכה היא שהאישור הרפואי בתביעה לתשלום גמלה לשמירת היריון יוצר חזקה הניתנת לסתירה של קיום התנאים המצדיקים שמירת היריון (עב"ל (ארצי) 1087/04 המל"ל נ' יוקר, סעיף 8 לפסק הדין, ניתן ביום 02.03.05; וההפניות שם). לכן, מעצם העובדה כי האישור הרפואי "רק" יוצר חזקה, אולם זו ניתנת לסתירה, נלמד שהאישור הרפואי אינו חזות הכול ואין די בהצגת אישור כאמור כנדרש בסעיף 58 לחוק כדי לאשר אוטומטית את הגמלה. 11. זאת ועוד. הלכה היא, שמוקנה לפקיד התביעות בנתבע שיקול הדעת לאשר או לדחות את התביעה בהסתמך על חוות דעתו של רופא מוסמך מטעמו של הנתבע: "על פקיד התביעות לבחון את תביעת המבוטחת לגמלה לשמירת היריון, הן בהיבטה העובדתי... והן בהיבטה הרפואי, ולאחר מכן לשקול החלטתו על פי הוראות הדין... עליו ליתן דעתו לאמור בחוות דעתו של הרופא המוסמך בטרם יחליט בתביעה. ... בהפעילו שיקול דעתו לפני מתן החלטתו בתביעה, רשאי הוא להסתמך בדרך כלל על חוות דעת הרופא המוסמך, ...אולם אם מחליט פקיד התביעות, בהסתמך על חוות דעת הרופא המוסמך, לדחות את התביעה הרי שגם אם המבוטחת נעדרת מעבודתה עקב הסתמכותה על אישור שמירת ההיריון שניתן לה, עליה להיות מודעת לכך, כי על פקיד התביעות לבדוק את הצידוק הרפואי להיותה בשמירת ההיריון ושאפשר שתביעתה תדחה חרף הסתמכותה על האישור הרפואי שבידה. מסקנה זו מחויבת המציאות לבל תקבע זכאות לגמלת שמירת היריון, בניגוד לדין, בהיעדר צידוק לשמירת ההיריון... ככל שהמבוטחת פונה עקב דחיית תביעתה לבית הדין האזורי- ישקול בית הדין מינוי מומחה-יועץ רפואי מטעמו ועל פי חוות דעתו יקבע אם היה צידוק רפואי לאישור שמירת ההיריון שניתן" (ההדגשה בקו תחתון שלי - ר.כ) (עב"ל (ארצי) 1158/01אילנה הק נ' המל"ל, סעיף 5 לפסק הדין, ניתן ביום 14.01.04). מכאן, שעם כל הצער שבדבר, אין בכך שנגרמה לתובעת פגיעה כלכלית נוכח הסתמכותה על האישור שניתן לה על ידי רופא הנשים כדי לסייע בידה, שכן פקיד התביעות רשאי היה לדחות את תביעתה בכלל ובפרט נוכח חוות דעתו של רופא הנשים המוסדי (ראו סעיף 1 דלעיל). חוות דעת המומחה: 12. בדרך אותה התווה בית הדין הארצי בעניין הק הלכנו אף אנו בתביעה מושא הליך זה. לאור החלטת פקיד התביעות לדחות את תביעת התובעת ביחס לתקופה הרלבנטית, בהסתמך גם על חוות דעת רופא הנשים המוסדי, מונה מומחה מטעם בית הדין בעניין זכאות התובעת לגמלת שמירת היריון, אשר שלל את קיומם של התנאים הנדרשים בחוק כדי לקבוע שהתובעת הייתה זכאית לגמלה בתקופה הרלבנטית, ונפרט: א. המומחה בחן את מכלול המסמכים הרפואיים שהובאו בפניו - ביניהם תיק מעקב ההיריון של התובעת והמסמכים הנוגעים לאשפוזה בבית החולים במהלך ההיריון, לרבות הסיבות בעטיין אושפזה והתוצאות שהתקבלו לאחר בדיקות שנערכו לה. לנוכח אלו קבע את הממצאים הבאים: (1) בתאריך 05.04.10 התובעת אושפזה בשל תהליך דלקתי במערכת העיכול וטופלה בהתאם. בבדיקות שנערכו במהלך האשפוז נמצא כי לא צפויה הפלה, וכי מצבו של העובר היה תקין (ההדגשה שלי - ר.כ). (2) התובעת אושפזה, שוב, בין התאריכים 15.04.10-22.04.10. תלונתה העיקרית הייתה התכווצויות. בדיקות חוזרות מילדותיות שנערכו לה שללו שינויים בצוואר הרחם. נתונים אלו מצביעים שלא היה חשד להפלה וללידה מוקדמת (ההדגשה שלי - ר.כ). ניתנה המלצה לחופשת מחלה בת עשרה ימים. (3) לאחר השחרור מבית החולים ב-23.04 ועד ליום 29.06, לא נמצאה סטייה במהלך ההיריון - כעולה מהרשומה הרפואית של רופא הנשים. בבדיקות רוטיניות שבוצעו מדי פעם היו תלונות של כאבי בטן, התכווצויות. התובעת קיבלה טיפול בתכשירי אוטרוגסטן. ואולם, המומחה מצא כי תלונותיה של התובעת על כאבי בטן והתכווצויות לסירוגין, היו ללא נתונים אובייקטיבים שיכלו להעיד על סיכון להתפתחות תהליך לידה מוקדם. לפיכך, קבע המומחה כי מתן תכשירי האוטרוגסטן היה ללא הוראה רפואית חד משמעית (ההדגשה שלי - ר.כ). (הכול ראו- פרק הדיון, חוות הדעת). ב. אם כן, לאחר שסקר המומחה את מלוא החומר הרפואי, בדק ומצא כי מבחינה אובייקטיבית, לאור בדיקות חוזרות ונשנות שנערכו לתובעת, לא היו שינויים בצוואר הרחם או ממצאים אשר היה בהם כדי לסכן אותה או את עוברה מחשש להפלה מאוחרת או לידה מוקדמת (ההדגשה שלי - ר.כ) (ראו תשובתו לשאלה א', פרק הסיכום, חוות הדעת). ודוק - המומחה ביסס, אפוא, את מסקנתו על תוצאות הבדיקות שנערכו לתובעת, והשתקפו בחומר הרפואי שהיה בפניו, ומהן עלתה מסקנתו שלא נשקפה לתובעת או לעוברה סכנה ומשכך אין הצדקה כי תשתלם לה גמלה לשמירת היריון בגין התקופה הרלבנטית ובהתאם לתכלית העומדת בבסיס גמלה זו. אין לאיין בכך, את הצורך של התובעת במנוחה או בחופשת אשר אף ניתנה לה בפועל (ראו תשובתו לשאלה ב'- "תעודות המחלה שניתנו לפרקי זמן שצוינו היו מוצדקות"- פרק הסיכום, חוות הדעת). על עניין זה עמד בית הדין בהחלטה בעניין בקשת התובעת להפניית שאלות הבהרה למומחה: "... העובדה שהמבקשת הייתה זקוקה לימים ספורים של מחלה- ולכן מאשר המומחה שתעודות המחלה היו מוצדקות - אינן בהכרח מצביעות על כך שבאותם ימי מחלה היה סיכון לחייה של המבקשת או עוברה..." (ההדגשה במקור - ר.כ) (החלטה מיום 01.01.12). ג. עוד נותר לנו להתייחס לטענת התובעת לפיה קביעת המומחה כי תכשיר האוטרוגסטן ניתן לה ללא הוראה רפואית חד משמעית היא שגויה. לעניין זה מפנה התובעת לסיכום ביקור מיום 17.06.10 ומיום 15.07.10. אכן, עיון בסיכומי הביקור בתאריכים הנקובים מעלה כי התכשיר האמור ניתן לתובעת בהוראת רופא הנשים אשר נתן לה את המרשם התרופתי. ואולם, בסיכומי הביקור הללו לא מופיע תחת "סיבת הביקור" הטעם בשלו ניתן לה התכשיר. זאת בשונה מהעולה מעיון בסיכום הביקור מיום 25.05.10 לפיו התובעת התלוננה בפני רופא הנשים על "התכווצויות רחמיות" בהן חשה מספר פעמים ביום, שם צוין על ידי רופא הנשים כי "בשלב זה לא מתרשם מבעייתיות מיוחדת... במידה וצירים יתרבו או צוואר יתקצר אשמח לראות אותה שנית..." ולא נרשם לתובעת מרשם לתרופה זו (ביקורים מיום 25.05.10; 17.06.10; 15.07.10, תיק רפואי- קופ"ח מאוחדת). עיון בחוות דעת המומחה מעלה כי העובדה שהתכשיר ניתן לתובעת בהוראת רופאה לא נעלמה מעיניו (ראו פירוט פרק נתונים- גיליון רופא נשים בקופת חולים מאוחדת - במעקב בהיריון הנידון, חוות הדעת), אך יש לקרוא את האמור בסעיף 3 בפרק הדיון בחוות דעתו, כמכלול, באופן הבא- נוכח העובדה כי לא היו נתונים אובייקטיבים שהעידו על סיכון כלשהו לתובעת או לעוברה, מתן תכשיר האוטרוגסטן היה, למעשה, ללא הוראה רפואית חד משמעית הקשורה לסיכון חיים לתובעת או עובדה - ורק לאלה יש להתייחס עת בוחנים זכאות לגמלת שמירת היריון. מסקנה זו נתמכת אף בעולה מהתיק הרפואי כפי שבואר לעיל. 13. המומחה בענייננו קיבע את מסקנותיו בהתייחס לחומר הרפואי שהיה בפניו, בהתייחסותו לרשומות שהוגשו אחת לאחת. נוכח כל אלו הגיע למסקנה כי מצבה הרפואי של התובעת לא היה כזה אשר סיכן אותה או את עוברה (במשך כל תקופת הריונה) ומשכך בדין נדחתה תביעתה לגמלת שמירת היריון בתקופה הרלבנטית, דעה הנתמכת אף בחוות דעתו של רופא הנשים המוסדי (כאמור בסעיף 1 לעיל). דין הוא שחוות דעת מומחה בית הדין, הנתפס כאובייקטיבי, מהווה כ"אורים ותומים" עבור בית הדין ובית הדין יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל (ארצי) 669/09 אוחיון נ' המל"ל, ניתן ביום 12.04.11; וההפניות שם). בענייננו, לא מצאנו כל סיבה שלא לאמץ את חוות דעת המומחה שהייתה מנומקת, מפורטת ונתמכה היטב בחומר הרפואי שהובא בפניו. נוכח האמור, אין מנוס אלא לדחות את התביעה דנן, גם בהתייחס למצבה הרפואי של התובעת, וקיומם של התנאים לצורך זכאותה לגמלה, בתקופה הרלבנטית. 14. סוף דבר: הן בהתבסס על האמור לעיל בסעיף 9, והן על המסקנה המצטברת מהאמור בסעיף 13 לעיל - התביעה נדחית. נעיר כאן, שלא נסטה מהסכמת הצדדים, לפיה תבחן בפנינו זכאותה לגמלה של התובעת רק לגבי התקופה הרלבנטית. ייתכן שהיה מקום לבחון גם זכאות זו- אולם אנו [לאור כלל ה"אולטרה פטיטה"] לא נעשה זאת. אין צו להוצאות. 15. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. הריוןשמירת הריון