בקשה חוזרת למתן צו הטרדה מאיימת

הבקשה 1. בפניי בקשה חוזרת למתן צו להטרדה מאיימת בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת תשס"ב-2001 (להלן: "החוק להטרדה מאיימת" או "החוק") שהוגשה ע"י המבקש כנגד בין המשיב. 2. הבקשה שבפניי הוגשה לאחר שבקשה ראשונה שהגיש המבקש למתן צו להרחקתו של המשיב נדחתה ע"י בית המשפט (כב' הש' ערקובי) ביום 19.2.12 וזאת לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה גופא. הנימוק העיקרי בעטיו נדחתה הבקשה היה כי לא הונחה תשתית עובדתית הנוגעת להטרדה או איום או חשש ממשי, הכל כנדרש על פי החוק, של המשיב כנגד המבקש. 3. ביום 5.4.12 שב המבקש והגיש בקשה נוספת למתן צו. הבקשה הוגשה וזאת לאחר שביום 27.3.12 - כך לטענת המבקש - תקף אותו המשיב תקיפה הגורמת חבלה של ממש, שבר את אפו עד שהוא נזקק לטיפול רפואי ואשפוז. ביום 8.4.12 ניתן, במעמד צד אחד, צו כמבוקש והתיק נקבע לדיון במעמד הצדדים בפניי. 4. ביום 23.4.12 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים אשר במהלכו העידו המבקש והמשיב. בסופו של הדיון הוברר כי האירוע תועד במצלמות האבטחה המותקנות בבית הקפה ואשר נלקחו על ידי המשטרה שהגיעה למקום. לפיכך, וכמאמר חכמים כי 'טובה תמונה אחת מאלף מילים' הוסכם בין הצדדים כי החלטתי תינתן רק לאחר שאצפה בסרט האבטחה (להלן:"הסרט"; "סרט הוידאו"). הסרט הומצא ללשכתי ביום 24.4.12 וצפיתי בו ביחד עם המבקש, המשיב ובאיי כוחם. בעניין זה יוער, כי מאחר והמשיב ובאת כוחו לא קיבלו לידם העתק של סרט האבטחה אשר הועתק יום קודם לכן על ידי המבקש ובא כוחו במשטרת גבעתיים, הועבר הדיסק עליו הסרט שהוכן בעבורי במעמד הדיון לידי ב"כ המשיב, וזאת כאמור, לאחר שכבר צפיתי בו בדיון ואף ערכתי רישום בפרוטוקול של תוכנו. 5. המבקש והמשיב הינם שותפים בחברה הקרויה ויולה הקטנה בע"מ (להלן: "ויולה הקטנה"), אשר במסגרתה מנוהל בית קפה. בין הצדדים מתנהלים הליכים בבית המשפט המחוזי בכל הקשור למערכת היחסים העסקית שביניהם. הגם שהצדדים ניסו בכל מאודם להפוך את אותם הליכים לחלק מהבקשה שבפניי, הרי משעה שליחסים אלה אין כל רלוונטיות לענייננו ולשאלה שבמחלוקת, החלטתי זו תתייחס אך ורק לאירוע מיום 27.3.12 ולשאלה האם בעטיו של אותו אירוע זכאי המבקש כי יינתן צו הרחקה כנגד המשיב. טענות המבקש 6. לאור התנהגותו האלימה של המשיב אשר באה לידי ביטוי בתקיפת המבקש ביום 27.3.12 בבית הקפה, חושש המבקש לבריאותו וגופו ואינו יודע את נפשו מאיומיו של המשיב והתנהגותו העבריינית, לכאורה (ראה סעיף 11 לבקשה). כך למשל איים המשיב ביחד עם אמו ואחיו, לפגוע בילדי המבקש ובילדי עורך דינו. האיום הושמע בנוכחות סגן מפקד משטרת גבעתיים בועז זייף. בעקבות איומים אלו הוגשו כנגד המשיב ובני משפחתו כתבי אישום. 7. המשך נוכחותו של המשיב בבית הקפה מסכנת באופן חמור את המבקש ומהווה סכנה גופנית ממשית לרכושו, חירותו ושלוות חייו של המבקש. 8. התנהלותו של המשיב מהווה גם סכנה לבאי בית הקפה (סעיף 14 לבקשה). טענות המשיב 9. מדובר בניסיון נוסף של המבקש לנשל את המשיב מזכויותיו ב'ויולה הקטנה' ובבית הקפה, תוך ניצול ציני ובוטה של מערכת המשפט, ובעצם הבקשה הוגשה ממניעים פסולים ומתוך ניסיון להלך אימים על המשיב. 10. הגם שהמבקש מציג עצמו כמי שחושש לשלוות נפשו ושלוות קרוביו הרי הוא זה שבעצם פתח במריבה נשוא הבקשה מיום 27.3.12, והוא זה שפצע את המשיב פציעות של ממש אשר הצריכו את פינויו של המשיב באמבולנס בבית החולים. 11. המבקש מנסה בכל דרך וללא כל עילה חוקית למנוע את כניסתו של המשיב ליבת הקפה שכאמור המשיב שותף בו. 12. כל טענותיו של המבקש אודות חשש לפגיעה עתידית לגופו או בחייו אין להן על מה לסמוך. עד כאן טענות הצדדים. השאלה הצריכה הכרעה 13. השאלה שעומדת לפתחי ובה עליי להכריע בגדר בקשה זו הינה: האם יש לראות באירוע מיום 27.3.12 אירוע העולה כדי הטרדה מאיימת כמשמעות דיבר זה בחוק. ככל שהתשובה לשאלה זו היא חיובית כי אז דין הבקשה להתקבל, ולהיפך. דיון והכרעה המסגרת המשפטית 14.       החוק למניעת הטרדה מאיימת מגדיר בסעיף 1 שבו את מטרת החוק ואילו בסעיף 2 לחוק מוגדר מהי הטרדה מאיימת וזה לשון החוק: "1. מטרת החוק היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו בפרטיותו בחירותו או בגופו בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת.             2. (א)    הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו, או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו. (ב)   מבלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר באחד מאלה:      (1) בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או                       מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת;       (2) בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו;                       (3) ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר;                       (4) פגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה של; (ג)       לעניין חוק זה אחת היא אם המעשים המפורטים בסעיפים קטנים (א) או (ד) נעשו כלפי האדם או כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין".   15.       המבחן לקיומה של הטרדה מאיימת הינו אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. אין די שפלוני יחוש מאויים אלא על ביהמ"ש להשתכנע שאכן הנסיבות הן כאלה שסביר שאותו פלוני יחוש מאוים או מוטרד.   16.        בבוא בימ"ש להכריע בבקשה לפי חוק זה עליו לדאוג לאיזון בין זכויותיו של הנפגע - המוטרד לבין זכויותיו של המטריד לכאורה [ראה: בר"ע 179/04 נס שובל נ' ניסים תק- מח 2651]. 17. בבר"ע 2327/11 פלוני נ. פלוני קבע כב' השופט דנציגר כי: "צו מניעת הטרדה מאיימת פוגע בזכויות אדם ואינו עניין דיוני גרידא. צו מניעת הטרדה מאיימת מגביל זכויות יסוד בסיסיות של הפרט כמו חופש הפרט, זכות הקניין, חופש הביטוי הזכות לחירות ואוטונומיה". מן הכלל אל המקרה שבפנינו: 18. בחינת נסיבות המקרה שבפניי, לאחר ששמעתי הן את עדותו של המבקש והן את עדותו של המשיב והתרשמתי מהם וכן צפיתי בסרט, ובמיוחד לאור החובה מצד אחד שלא לפגוע בזכויות אדם ומצד שני לאזן בין זכויותיו של הנפגע - המוטרד ושל המטריד לכאורה, הביאוני לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות שכן, לא שוכנעתי שהמבקש חש או שהוא יחוש בעתיד מאוים או מוטרד מהתנהגות המשיב או מהימצאותו בבית הקפה. 19. לטעמי הסרט תומך בגרסת המשיב לפיה התקיפה לה טוען המבקש באה לעולם רק לאחר שהמבקש בעצמו דחף את המשיב פעמיים ומנע ממנו כניסה לבית הקפה, ולא כפי שהעיד המבקש (ראה עמ' 11 לפרוטוקול שורות 4-16). לשון אחר - אין המדובר בתקיפה יזומה מצידו של המשיב אלא בתוצאה של ויכוח שככל הנראה למבקש היה יותר מיד ורגל, בהתחלתו. 20. לכאורה, די היה בצפייה בסרט בכדי לקבוע כי אין ממש בטענת המבקש לפיה המשיב הוא זה שפתח בתגרה ללא כל התגרות מצדו, מה שמוכיח לטענת המבקש את מסוכנותו של המשיב והצורך במתן הצו. על אף זאת, ראיתי להוסיף ולהעיר מספר הערות, אשר יש בהן בכדי לחזק את מסקנתי זו. א. אי דיוקים מהותיים בגרסת המבקש בתצהירו מציין המבקש כי בעקבות תקיפת המשיב נשבר אפו והוא נזקק לטיפול רפואי ולאשפוז. דא עקא, ובמהלך עדותו הנגדית הודה המבקש כי אפו אינו שבור. לטענתו הוא ציין כך מאחר ו: "המצב היה מאוד מאוד חמור בהתחלה ומאוד כאב לי היו אמורים לעשות לי תפרים" (עמ' 8 לפרוטוקול). כאשר נשאל המבקש האם אושפז הוא השיב: "שלחו אותי למיון, מד"א אמרו שאני צריך לנסוע למיון לתפור את האף... ש. הלכת למיון? ת. לא. נסעתי במקום המיון למר"מ כדי לחסוך פנייה למיון ועמידה בתור שם... הלכתי קודם כל לקופת חולים לאחיות כדי שיראו מה לעשות. לקחו אותי המשטרה בניידת לתחנת המשטרה ולא נתנו לי לצאת. אני לא פוניתי באמבולנס. המשיב פונה באמבולנס. לשאלת בית המשפט: זו שאלה טובה מדוע המשיב פונה באמבולנס כשאני טוען שהוא תקף אותי. לטענתי הוא פונה באמבולנס כדי לתת נפח לטענות... אני לא הייתי מאושפז הייתי שעתיים במר"מ..." (עמ' 8-9 לפרוטוקול). מצפייה בסרט עולה כי לאחר שהמבקש והמשיב הופרדו זה מזה חזר המבקש אל מאחורי הדלפק. מאידך אין חולק כי המשיב פונה על ידי אמבולנס לבית החולים. המבקש אף הצהיר כי בגין האיומים שהושמעו כלפיו, כלפי ילדיו וכלפי ילדי עורך דינו הגישה המשטרה כתבי אישום כנגד המשיב. על אף זאת במהלך הדיון התברר כי לא כך הם פני הדברים וכל שהוגש הוא קובלנה פרטית אשר טרם התבררה. אישור על הגשת תלונה בין אם על ידי המבקש עצמו ובין אם על ידי ב"כ לא הוצגה לי. לא זו אף זו, העובדה כי ב"כ המבקש בעצמו לא הגיש אף הוא תלונה במשטרה כנגד המשיב לאור איומיו של המשיב על ילדיו שלו תמוהה ויש בה כדי להשליך, כך לטעמי, על מידת האמינות שיש ליחס לעדותו הכוללת של המבקש. לדידי, מדובר באי דיוקים משמעותיים המשפיעים על התרשמותי מהמבקש במהלך עדותו בפניי בכלל, ועל קבלת הבקשה בפרט. ב. אי הבאת עד המבקש אף טען כי המשיב איים על חייו על חיי ילדיו וכן על חיי ילדי עורך דינו והכל בפני קצין משטרה בכיר. במצב דברים זה אך מצופה היה מהמבקש כי ידאג לזימונו של אותו קצין משטרה בכיר בכדי שיעיד שכן לעדות שכזו משקל רב בבוא ביהמ"ש להחליט האם יש ליתן צו הרחקה כמבוקש אם לאו. הקצין לא זומן ולא התייצב כאשר הנימוק שניתן על ידי בא כוח המבקש תמוה: "לא זימנו אותו לעדות כיוון שמדובר באיש מאוד עסוק"... (עמ' 7 לפרוטוקול). בכל הכבוד - אינני מקבלת נימוק זה של ב"כ המבקש. השמעת איומים כאמור ועוד בפני קצין משטרה הינה מעשה חמור ביותר ובודאי שמצדיקים "ביטול" זמנו של קצין המשטרה בכדי שיתייצב בבימ"ש לשם מתן עדות. אי זימונו של קצין המשטרה אומרת דרשני. בעניין אחרון זה יפים הדברים הבאים: "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימינה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנה מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להניח שאילו הובאה ראיה הייתה פועלת נגדו" [ע.א. 548/78, שרון נ' לוי, פדי לה (1) 736, 760; מצוטט בהסכמה בע.א. 55/89, קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ, פדי מד (4) 595, 602;] . וכן דברי כב' השופט קדמי בספרו "על הראיות" (דיוניות חלק ב') בעמ' 719: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט, הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו הייתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה לאי השמעת עד... התנהגות כזו בהעדר הסבר אמין וסביר פועלת לחובתו של הנוקט בה, באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד... היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב". ג. שיהוי עוד אי אפשר להתעלם מהעובדה כי חלפו 10 ימים מלאים מיום האירוע (27.3.12) ועד למועד הגשת הבקשה החוזרת שבפניי (5.4.12). אם אכן חשש המבקש לחייו וחש כי נוכחותו של המשיב בבית הקפה מסכנת אותו באופן חמור מבחינה גופנית, לא ברור מה היה לו להמתין 10 ימים תמימים ולהגיש את הבקשה בערב חג הפסח, עת יוצא בית המשפט לפגרה. משלא הוגשה הבקשה מיד בסמוך לקרות האירוע, חזקה שאין הדברים כצעקתם. 21. מן המקובץ עולה, כי המדובר במקרה בודד וחד פעמי שהן המבקש והן המשיב היו שותפים להתרחשותו מבלי שניתן לומר באופן ברור וחד משמעי שהיה זה דווקא המשיב שפתח בתגרה שהובילה כאמור להגשת הבקשה. 22. התנהלות המבקש למן קרות האירוע ביום 27.3.12 (אי הגשת הבקשה מיד בסמוך לאירוע, אי זימון עדים רלוונטיים ומהותיים, אי דיוקים בגרסאות) מלמדת כי לא הוכחו התנאים הקבועים בחוק המצדיקים קבלת הבקשה ולפיכך דינה להדחות. 23. בשולי החלטתי ראיתי להצטרף לדבריה של כב' השופטת ערקובי בהחלטתה מיום 19.2.12. גם אני סבורה כי מתקבל הרושם שגם הפעם המבקש ניסה לעשות שימוש במסגרת של צו למניעת הטרדה מאיימת בכדי להרחיק את המשיב מבית הקפה, הכל בעקבות סכסוכים כספיים שבין השניים. 24. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישלם הוצאות המשיב בסך של 2,500 ₪ + מע"מ. 25. המזכירות תעביר העתק החלטתי זו לצדדים בדואר רשום. ניתנה היום, ד' אייר תשע"ב, 26 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. הטרדה מאיימתצוויםהטרדה