ניכוי משכר עובד זר על מגורים 1. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולזכויות סוציאליות נוספות, מכוח חוק ומכוח ההסכם הקיבוצי בענף הבניה? זו השאלה בה נדרשנו להכריע בפסק דין זה. הרקע העובדתי וטענות הצדדים 2. התובע הוא עובד זר ממוצא טורקי, אשר הועסק ע"י הנתבעת בעבודות בניה באתרים שונים במרכז הארץ. 3. בדיון קדם משפט שהתקיים בבית הדין ביום 15.11.07, הצהירה ב"כ הנתבעת כי היא מכירה בכך שתאריך תחילת עבודתו של התובע בנתבעת היה יום 22.9.99, ובהתאם, התווספה מוסכמה זו לרשימת המוסכמות והפלוגתאות המשותפת שהוגשה ע"י הצדדים. בסיכומיה טענה הנתבעת כי היא דווקא עומדת על כך שהתובע החל לעבוד עבורה רק בשנת 2001, אולם לאור כך שב"כ הנתבעת הצהירה על תאריך תחילת העבודה הנכון, ומוסכמה מעין זו התווספה לרשימת המוסכמות בתיק בהחלטה שיפוטית, כי אז אנו קובעים שהתובע החל לעבוד בנתבעת ביום 22.9.99. 4. התובע טען בתביעתו כי עבד עבור הנתבעת עד מרץ 2006, ואז לא הוארכה אשרת העבודה שלו ונציגי הנתבעת הודיעו לו כי עליו לחזור למולדתו באופן מיידי. לטענת התובע, פיטרה אותו הנתבעת ועל כן היא חבה לו פיצויי פיטורים. התובע טען עוד כי הנתבעת חבה לו הפרשי שכר והחזר בגין ניכויים שביצעה משכרו שלא כדין, פדיון חופשה והבראה, תמריץ אי-היעדרות ופיצוי בגין כך שלא הופרשו עבורו כספים לקרן פנסיה. התובע תבע עוד בכתב התביעה פיצויי הלנת שכר משום כך ששכרו שולם לו, לכאורה, באיחור מדי חודש, אולם הוא זנח תביעה זו בסיכומיו. 5. הנתבעת טענה, מנגד, כי התובע לא פוטר מעבודתו אלא התפטר ממנה, ללא תיאום וללא שנתן הודעה מוקדמת, וכי הדבר היה בסוף שנת 2003. הנתבעת הכחישה מכל וכל את טענת התובע כאילו עבד אצלה עד מרץ 2006. מעבר לכך, טענה הנתבעת כי שילמה לתובע את זכויותיו הכספיות במלואן, וכי למעט סכומים פעוטים אשר הודתה כי נותרה חייבת לו - כפי שיפורט להלן - קיבל התובע את מלוא השכר ותנאי העבודה להם היה זכאי. דיון והכרעה 6. מטעם התביעה שמענו את עדותו של התובע, ומטעם הנתבעת העידו לפנינו ישעיהו חכשורי, בעליה של הנתבעת, ואברהם אלקחי, מי שהיה בעת הרלוונטית איש הקשר בין הנתבעת ובין מנהלי העבודה הטורקיים באתריה. 7. לאחר ששמענו את העדויות ושקלנו את חומר הראיות וטענות הצדדים, החלטנו לקבל את התביעה באופן חלקי, כפי שיפורט להלן. התביעה לפיצויי פיטורים 8. התובע טען, כאמור, כי עבד עבור הנתבעת עד מרץ 2006 ואז פוטר, והוא ביקש לדחות את טענת הנתבעת כאילו הפסיק לעבוד עבורה, מיוזמתו, עוד בסוף שנת 2003. לתמיכה בגרסתו, הדגיש התובע את העובדה שבדצמבר 2004 חידשה הנתבעת את אשרת העבודה שלו על-שמה, ומשכך טען כי עדיין עבד עבורה במועד זה, שאחרת - לא ניתן להסביר מדוע חידשה הנתבעת את האשרה. מנגד, טענה הנתבעת ופורט בתצהירו של מר חכשורי, כי התובע עזב עבודתו בנתבעת מיוזמתו. לפי טענת הנתבעת, החשמלאי דני הלפמן, שעבד עבור הנתבעת, עזב עבודתו אצלה והתובע הצטרף אליו כעובד שלו. 9. לעניין נסיבות סיום עבודתו של התובע ביכרנו את גרסת הנתבעת להשתלשלות האירועים, בעיקר בשל האמון שנתנו בעדותו של עד הנתבעת, מר אלקחי. מר אלקחי העיד בחקירתו הנגדית כי התובע נהג לעבוד בצמוד לחשמלאי החברה, דני הלפמן, וכשדני עזב את החברה, נודע לנתבעת כי גם התובע עזב ללא הודעה כלשהי. מר אלקחי העיד כי הוא עצמו העביר בפקס הודעה למשרד הפנים ובה דיווח על עזיבתו של התובע את העבודה (עמ' 28 לפרוטוקול). 10. התובע, מצידו, העיד בחקירתו הנגדית כי אכן עבד עם דני הלפמן, שהיה "בעל הבית שלי. המעסיק שלי" (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 8.7.09), ש"יכול להיות" שדני הלפמן עזב את הנתבעת בשנת 2003, ושהתובע המשיך לעבוד עימו, אם כי לטענתו - עבד תמיד עבור הנתבעת, ובאתרי הבניה שלה. למרות שהתובע עמד על כך שעבד תמיד עבור הנתבעת, הוא העיד בחקירתו הנגדית גם כי דני הלפמן נהג לקחת אותו לעבודה באתרים, והתובע "לא יכול היה לדעת" אם מדובר היה באתרים של הנתבעת או של חברות אחרות (עמ' 11). עוד הוסיף התובע בעדותו כי "לפעמים גם דני היה מביא לנו את המשכורת" (עמ' 12). בעדותו זו של התובע, יש משום תמיכה בגרסתו של מר אלקחי לפיה התובע המשיך לעבוד עם מר הלפמן גם לאחר שזה עזב עבודתו בנתבעת, וככל הנראה הוא עזב את עבודתו בנתבעת יחד עימו. 11. אמנם, אין חולק שבדצמבר 2004 חידשה הנתבעת את אשרת העבודה של התובע על-שמה, והדבר מעורר תמיהה לאור טענתה כי התובע עזב עבודתו עבור כבר בתחילת 2004, אולם התרשמנו מכנות עדותו של מר אלקחי גם באשר להשתלשלות האירועים שהביאה לחידוש האשרה ע"י הנתבעת דווקא: "את זה אני כבר זוכר טוב מאוד. כשנגמר לו הויזה שהיה לו בדרכון אז הוא כנראה נכנס ללחץ. הוא פנה למנהלים הטורקים, שהוא התחרט. גם אח שלו היה עובד בחברה אצלנו, שהוא התחרט, הוא רוצה לחזור לעבוד. ואז בעל הבית השתכנע שבאמת הוא רציני, הוא רצה לחזור, ואז אנחנו הוצאנו מכתב שהוא התחרט ורצה לחזור אלינו, והמכתב הזה צריך להיות במשרד הפנים" (עמ' 28-29). 12. בהמשך, העיד מר אלקחי כי התובע חזר לעבוד בנתבעת במשך כחודש נוסף, ולאחר מכן - עזב שוב את העבודה, ועזיבתו דווחה למשרד הפנים (עמ' 30). אמנם, הנתבעת לא הציגה את המסמכים שיכולים היו לתמוך בטענותיה, כגון הדיווחים למשרד הפנים, אולם עדותו של מר אלקחי היתה אמינה בעינינו. נתנו אמון בדבריו גם כשציין שבמועד העברת עובדי הנתבעת לעבודה באמצעות תאגידי כוח אדם (בעקבות החלטת הממשלה בעניין), שאירעה עוד לפני מרץ 2006 (אז טען התובע כי פוטר) - לא הופיע שמו של התובע ברשימת שמות העובדים שהועסקו בנתבעת (עמ' 30 לפרוטוקול). 13. בנוסף, הנטל להוכיח את נסיבות סיום ההעסקה מוטל על התובע, שטוען כי פוטר מעבודתו. בכתב תביעתו (סעיף 17) טען התובע כי עם פיטוריו מן הנתבעת, ניתן לו מכתב מטעמה, בשפה הטורקית, ובו מצוינת תקופת העסקתו אצלה. על אף שהיה במסמך זה כדי לתמוך בגרסתו של התובע, ועל אף שהתובע טען בעצמו כי קיימת בידיו ראיה זו, לא הציג התובע את המסמך מעולם. 14. סיכומו של דבר, לא קיבלנו את גרסת התובע כאילו פוטר מעבודתו, ואנו קובעים כי התובע התפטר מהעבודה בסוף שנת 2003. תביעתו לפיצויי פיטורים - נדחית. לאור קביעתנו זו, אנו קובעים גם כי מועד סיום עבודתו של התובע היה יום 31.12.03. התביעה להפרשי שכר 15. בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי להפרשי שכר שונים, אשר הועמדו - להערכתו, וללא כל פירוט - על סך כולל של "כ-110,250 ₪". בתצהירו, שהוגש לאחר שנמסרו בידי התובע תלושי שכר לחלק מתקופת עבודתו וכן טבלאות ריכוז שכר שערכה הנתבעת, טען התובע כי לפי תלושי השכר חבה לו הנתבעת הפרשי שכר בסך 5,613.89 ₪ בגין שנת 2002, והפרשי שכר נוספים בגין עבודתו בשנים 1999-2001, בסך מוערך של 15,147 ₪. בנוסף, פירט התובע - בתצהירו בלבד - את טענתו בדבר חובת הנתבעת להשיב לו כספים (שפורטו בתצהיר) בגין ניכויים שביצעה משכרו. 16. באשר לתביעה להפרשי שכר, מצאנו לדחותה. התובע כלל בתצהירו טבלת תחשיב ממנה עלתה, לכאורה, זכאותו להפרשי שכר עבור שנת 2002, אולם הנתונים שכלל בטבלה זו לא הובהרו עד תומם. בכלל זה, אין זה ברור מתחשיב התובע מהיכן נטל את הנתונים בדבר שעות העבודה בפועל, ובדבר "השכר שהנתבעת היתה צריכה לשלם לי בגין שעות עבודתי", שכן התובע לא פירט את האופן בו ערך את התחשיב, או את מהותם של הפרשי השכר הנטענים. בנוסף, לא פירט התובע דבר וחצי דבר באשר ל"אומדנא" לפיה העריך את הפרשי השכר שחבה לו הנתבעת בגין השנים 1999-2001, ורק נקב בסכום כולל של 15,147 ₪. בנסיבות אלה, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח תביעתו, ועל כן - התביעה נדחית. 17. באשר לתביעה להחזר ניכויים, הרי שתביעתו המכומתת של התובע לעניין זה פורטה לראשונה בתצהירו, לאחר שקיבל לידיו את תלושי השכר ואת לוחות השכר. עדי הנתבעת התייחסו בתצהיריהם לטענות בדבר הניכויים לגופן, ועל כן, על אף שלא נתבקש תיקון כתב התביעה בעניין זה וכתב התביעה גם לא תוקן בפועל כך שיתווספו אליו הסעדים הכספיים בדבר החזר הניכויים מהשכר, נתייחס לתביעת התובע להשבת הניכויים לגופה. 18. התובע תבע החזר של סכומים הנעים בין 600 ₪ ו-960 ₪, שנוכו משכרו ללא כל פירוט או הסבר, בין החודשים ינואר 2002 ופברואר 2003, בסך כולל של 10,200 ₪. כמו כן, תבע התובע החזר של 2,000 ₪ שנוכו משכרו החל ממרץ 2003 עבור מגורים וארנונה, בטענה כי הנתבעת שיכנה אותו במגורים שאינם הולמים. עוד תבע התובע החזר של 200 ₪ שנוכו משכרו בגין ביטוח רפואי, ו-4,500 ₪ שנוכו משכרו בגין מזון, החל ממרץ 2003 עד דצמבר 2003. התובע טען כי מעולם לא נתן הסכמתו לניכוי כספים כלשהם משכרו, ואף לא ידע כי מתבצעים ניכויים מהשכר. 19. תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)(שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), תש"ס-2000, מתירות קיזוז משכרו של העובד בגין שכר דירה ובגין הוצאות נלוות, וגם תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)(שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), תשס"ב-2001 מתירות למעביד לקזז משכר העובד חלק מהוצאותיו בגין ביטוח רפואי. עם זאת, בפסק הדין ע"ע 691/06 זילברמינץ בע"מ ומאגרי אנוש בע"מ נ' סטופארו נורצל סיזר, מיום 24.6.07, קבע בית הדין הארצי כך: "הניכוי משכרו של עובד זר עבור מגורים והוצאות נלוות ואחרות, צריך לעמוד בשלושה מבחנים: האחד - הוכחת ההוצאה שהוציא המעסיק עבור השירות, אותה הוא מבקש לנכות. בעניין זה, לא ניתן לנכות משכרו של עובד סכומי כסף 'תיאורטיים' שאינם כרוכים במתן השירות לעובד, אלא רק סכומים שהוציא המעביד בפועל בקשר לכך. הוכחת ההוצאה יכולה להיעשות על ידי תחשיב מסודר, מבוסס וסביר. השני - זכות הניכוי משכרו של עובד זר יכולה להתייחס אך ורק לסכומים שהם בבחינת 'החזר הוצאות' כקבוע בתקנות ובכפיפות לסכומים שנקבע בתקנות למרכיבים אלה. והשלישי - ניכוי החיוב לא יכול לחרוג מן המסגרת של 25% משכרו של העובד הקבועה בחוק הגנת השכר ובתקנות (תקנה 5). חריגה מכל אחת מהבחינות הללו אינה מותרת". 20. במקרה שלפנינו מצאנו כי הנתבעת לא עמדה בדרישות הקבועות בפסיקה לעניין ביצוע ניכויים משכר עובד, ועל כן החלטנו לקבל את תביעתו של התובע. באשר לתקופה שעד לחודש פברואר 2003, נוכו משכרו של התובע ניכויי רשות בסך 600 ₪ בחלק מן החודשים, ו-960 ₪ בחלקם האחר, ללא כל פירוט או הסבר בדבר מהות הניכוי, וממילא מבלי שהציגה אסמכתא להוצאות שהוציאה ואשר בגינן ניכתה כספים משכר התובע. דחינו את עדותו של מר חכשורי בתצהירו ובחקירתו הנגדית בדבר מניפולציה כלשהי שנערכה בתלושי השכר של התובע, כך שסכום הניכויים התווסף, לכאורה, לשכרו של התובע בסופו של יום. בתלושי השכר ניתן לראות כי בחודשים מסוימים התווספה תוספת לשכרו של התובע, מבלי שכונתה בכינוי כלשהו ומבלי שניתן להבין מהותה, ואילו בחודשים אחרים לא התווספה כל תוספת לשכר, ובכל זאת ניכתה הנתבעת ניכויים משכרו של התובע ללא כל פירוט. לפי התרשמותנו, ערכה הנתבעת את תלושי השכר כפי ראות עיניה ולפי צרכיה, ולא ניתן ללמוד מהאמור בהם דבר לגבי הניכויים או החזרם, כביכול. על כן, אנו קובעים כי על הנתבעת להשיב לתובע את הניכויים שנוכו משכרו מינואר 2002 עד פברואר 2003, בסך כולל של 10,200 ₪. 21. מחודש מרץ 2003 ועד חודש דצמבר 2003 ניכתה הנתבעת 680 ₪ משכרו של התובע מדי חודש, ופירטה את מהות הניכוי, כדלקמן: "מגורים - 130 ארנונה - 40 מזון - 450 ביטוח רפואי - 20 כרטיס טיסה - 40" 22. עם זאת, הנתבעת לא הציגה כל הוכחה משמעותית בדבר ההוצאה שהוציאה בפועל לשם מתן השירותים הללו לתובע. על אף שמר חכשורי העיד בחקירתו הנגדית כי יש לו קבלות לגבי כל הוצאה שהוציא, הוא לא הציג, בפועל, קבלה כלשהי שקשורה בהוצאה בגינה נוכו כספים משכרו של התובע. גם כשהציגה הנתבעת קבלות בדבר רכישת מזון (נספח 8 לתצהירו של מר חכשורי), דובר ברכישת מזון שבוצעה לאחר סיום העסקתו של התובע, וגם העתק פוליסת ביטוח בריאות שערכה הנתבעת לעובדיה עם חברת מנורה (נספח 6 לתצהירו של מר חכשורי), הוגש לגבי התקופה שמיוני 2004 ועד יוני 2005 בלבד. לא ניתן ללמוד ממסמכים אלה הוכחה בדבר הוצאה שהוציאה הנתבעת בקשר עם שירותים שנתנה לתובע. אשר על כן, החלטתי לקבל את התביעה להשבת ניכויים שנוכו משכרו של התובע החל ממרץ 2003 ועד דצמבר 2003, בסך כולל של 6,800 ₪. 23. הנתבעת תשיב לתובע סך 10,200 ₪ וכן סך 6,800 ₪ בגין ניכויים שניכתה משכרו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.03 ועד ליום התשלום בפועל. פדיון חופשה 24. התובע עבד עבור הנתבעת מיום 22.9.99 ועד יום 31.12.03, ובסה"כ - 4 שנים ושלושה חודשים, בגינם היה זכאי לצאת ל-59 ימי חופשה. התובע הודה כי הנתבעת שילמה לו דמי חופשה בגין 23 ימים. משכך, נותרה הנתבעת חייבת לתובע פדיון של 36 ימי חופשה. שכרו היומי של התובע, עפ"י הודאת הנתבעת עצמה, עמד על סך 153.44 ₪. הנתבעת תשלם לתובע פדיון חופשה בסך כולל של 5,523 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.03 ועד ליום התשלום בפועל. דמי הבראה 25. דחינו את טענת הנתבעת, שהועלתה רק בשלב התצהירים, לפיה קיזזה את הוצאות הטיסה וחופשת האינטר ויזה של התובע מדמי ההבראה להם היו זכאי. הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא לטענתה זו. אנו קובעים כי בגין השנתיים האחרונות לעבודתו של התובע (הן השנה השלישית והרביעית לעבודתו), היה זכאי התובע ל—16 ימי הבראה, בשווי 306 ₪ ליום (בהתאם לתאריך סיום עבודתו), ובסה"כ - 4,896 ₪. הנתבעת תשלם לתובע סך זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.03 ועד ליום התשלום בפועל. דמי חגים 26. התובע לא תבע סעד כספי הנוגע לדמי חגים בכתב תביעתו, על אף שהתייחס לסעד זה בהמשך ההליך, ועל כן - לא מצאנו לדון בסעד שלא נתבע. עם זאת, משהודתה הנתבעת בסיכומיה כי נותרה חייבת לתובע תשלום בגין ימי חג, בסך 287 ₪, אנו פוסקים סך זה לטובת התובע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.03 ועד ליום התשלום בפועל. יצוין, כי התובע ביסס תחשיבו על תקופת עבודה שנמשכה עד מרץ 2006, ומשקבענו לעיל כי עבודתו הסתיימה ביום 31.12.03, לא קיבלנו תחשיבו. לאור זאת, ולאור העובדה שהתובע כלל לא תבע סעד זה בכתב התביעה, אנו פוסקים לטובתו רק את הסכום שהנתבעת הודתה כי היא חייבת לו. תמריץ אי-היעדרות 27. לאור פסיקתו של בית הדין הארצי ב-ס"ק 18/08 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות עובדי הבניין והעץ, מיום 15.11.09, אשר אף התובע היה ער לה (ר' סעיף 83 לסיכומיו) - נדחית התביעה לקבלת תמריץ אי-היעדרות. הפרשות לקרן חסכון 28. אין חולק כי הנתבעת לא הפרישה כספים עבור התובע לקרן חסכון כלשהי, על אף ההוראה בתוספת להסכם הקיבוצי משנת 2000, המחייבת את המעביד להקים לעובד הזר תכנית חסכון אליה יועבר תשלום בשיעור של 4% משכר העובד. לטענת הנתבעת, משלא הוקמה קרן חסכון מעין זו בפועל, הרי שלא יכולה היתה להפריש כספים עבור התובע בזמן שעבד עבורה, ואין לחייבה בתשלום כספים אלה כיום. 29. אכן, קרן החסכון שאמורה היתה להיות מוקמת בהתאם להסכם הקיבוצי, לא הוקמה. עם זאת, בפסק הדין בעניין ע"ע 137,149/08 מטין אילינדז נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנייה בע"מ, מיום 22.8.10, נקבע כי אין לאפשר למעסיק "לזכות" ממצב דברים בו לא התאפשרה הקמתה של הקרן, ולא על העובד הזר לשאת בתוצאות אי הקמתה: "הנה כי כן, משלא הוקמה הקרן, ולא הופרשו אליה כספים לטובת העובדים הזרים, לא עליהם לשאת בתוצאות אי הקמתה של הקרן. על פי עקרון תום הלב החולש על מערכת יחסי העבודה, וודאי על יחסי העבודה הקיבוציים, נכון יהיה להורות בנסיבות העניין על ביצועו של החיוב 'בקירוב'. באשר לביצוע החיוב נכונה בעינינו, בשינויים המחויבים, ההלכה כפי שנקבעה זה מכבר בבית דין זה לפיה, כאשר המעסיק לא הפריש בגין עובדו לקרן פנסיה, וכל עוד לא ניתן ללכת בדרך המלך ולבצע את ההפרשה, הכלל הוא כי לעובד מוקנית הזכות לפיצוי כספי בגין אי ההפרשות. נקבע כי אם לא הוכח סכום אחר, כי אז יעמוד הפיצוי שהעובד יהיה זכאי לו על גובה ההפרשות שלא הועברו [דב"ע שן/3-66 קריאת נאצר-צבי רחמים פד"ע כב' 13, ע"ע 562/06 דר' גד פרימן- מדינת ישראל, (14.10.07]. זהו הכלל הנכון בעינינו גם למקרה שבו לא בוצעו הפרשות על פי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבניין לקרן חיסכון, נוכח אי הקמתה של הקרן". 30. שכר היסוד הממוצע של התובע בשנה האחרונה להעסקתו עמד על 4,228 ₪. על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין כך שלא הפרישה 4% מסך זה מדי חודש לקרן חסכון. בגין כל חודשי עבודתו של התובע עבור הנתבעת (51 חודשים), תשלם הנתבעת לתובע פיצוי כאמור, בסך כולל של 8,625 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.03 ועד ליום התשלום בפועל. סוף דבר 31. התביעה התקבלה באופן חלקי. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודתו, 31.12.03, ועד ליום התשלום בפועל: א. החזר כספים שנוכו משכרו של התובע, בסך כולל של 17,000 ₪. ב. פדיון חופשה בסך 5,523 ₪. ג. פדיון הבראה בסך 4,896 ₪. ד. דמי חגים בסך 287 ₪. ה. פיצוי בגין אי-הפרשת כספים לקרן חסכון, בסך 8,625 ₪. 32. מאחר שתביעת התובע התקבלה חלקית- תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3500 ₪ , תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. עובדים זריםניכויים ממשכורת