1. בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י' וגנר, ס' נשיא) מיום 3/1/12 בת"א 17199-03-11, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לסילוק התובענה על הסף מחמת חוסר עילה וחוסר סמכות עניינית, וכמו כן נדחתה הבקשה החלופית להורות על העברת התובענה לבית הדין לעבודה. הרקע והנסיבות הצריכות לעניין: 2. העובדות והנסיבות כפי שפורטו בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום, הן: המשיב מס' 1 (להלן: מר חיים) נהג משאית במקצועו, היה מבוטח בפוליסה מספר 516647/5 (להלן: הפוליסה הראשונה) אשר כללה כיסוי ביטוחי לפיצוי בגין נכות מתאונה, אובדן כושר עבודה ושחרור מתשלום פרמיות ביטוח אצל המבטחת - המשיבה מס' 2 (להלן: חב' כלל). המבקשת (להלן: חב' כלל-פנסיה) שהיא בבעלות של חב' כלל ביטחה בתקופה הרלוונטית את מר חיים בפוליסה לביטוח חיים פנסיוני, במסגרת התוכנית "פנסיה בסיסית" שמספרה 413219/7 - ואשר כוללת כיסוי ביטוחי לפיצוי לשחרור מתשלום פרמיות ביטוח בגין אובדן כושר עבודה (להלן: הפוליסה השניה). 3. מר חיים הגיש תביעה לפיה ביום 31/3/09 במהלך החלפת צמיג אשר התפוצץ במשאיתו, החל לסבול מכאבים עזים בגבו וממגבלות בתנועות הגב עם הקרנות לרגליים. כמו כן החל לסבול מדלקת פרקים, כאבים והגבלה בכתף שמאל, כאבי ברכיים וליקויי שמיעה בינוני עד חמור באוזניו. בשל מצבו הרפואי נעדר מר חיים מעבודתו לעיתים תכופות. על פי כתב התביעה שהוגש היה למעשה באי כושר עבודה מוחלט מיום 8/2/10. רופא תעסוקתי שבדק את מר חיים קבע שהוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה הכרוכה במאמצים פיזיים, כיפוף הרמת משאות וישיבה ממושכת. הוא נבדק על ידי פרופ' רופמן, מומחה בתחום האורתופדי, אשר קבע שאינו מסוגל לשוב לעבודה וזאת החל מחודש מרץ 2009. התביעות שהוגשו על ידי מר חיים: 4. בשל מצבו הרפואי כמפורט לעיל, הגיש מר חיים תביעה למימוש זכויות בגין נכות ואובדן כושר עבודה לחב' כלל, ובמקביל הגיש תביעה למבקשת לתשלום פנסיית נכות מקרן הפנסיה "מיטיבית עתודות" שבניהולה. חב' כלל אישרה את תביעתו של מר חיים החל מיום 8/5/10. ביום 1/11/10 שלחה חב' כלל מכתב נוסף ובו הודיעה למר חיים כי הוחלט לדחות את תביעתו, שכן הוא איננו מצוי באי כושר עבודה מוחלט ומסוגל לעבודות סבירות אחרות בתחום עיסוקו. בנוסף, דחתה כלל את תביעתו של מר חיים לפיצוי בגין נכות מהתאונה, מאחר שלטענתה לא הוכח מקרה הביטוח, לא נותרה נכות והתביעה התיישנה. על בסיס טענה זו הגיש מר חיים את תביעתו דנן. טענת המבקשת: 5. המבקשת העלתה טענה לפיה תביעות לתשלום פנסיית נכות מקרן הפנסיה נתונות לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, וזאת מכוח סע' 24(א)(3) לחוק בתי הדין לעבודה. עוד טענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה וזאת מאחר שזכאותו לפנסיית נכות הייתה לתקופה זמנית וקצובה שהסתיימה ביום 31/12/10, ובתום אותה תקופה לא פנה בבקשה להאריך התקופה, ולכן לא עומדת לו עוד העילה לעשות כן. עוד טענה המבקשת כי מר חיים כרך את התביעות כנגד חב' כלל-פנסיה וכנגד חב' כלל בתביעה אחת וללא התייחסות מפורטת למבקשת, למרות שמדובר בתביעות משפטיות שונות וללא קשר ביניהן. 6. מאחר שחב' כלל פנסיה היא בבעלות מלאה של חב' כלל, טען מר חיים שמדובר הלכה למעשה ב"כיס אחד" ממנו נדרש הפיצוי ויש להגיש את התביעה כנגד שתי הנתבעות כתביעה אחת, בהיות שתי התביעות מבוססות על מסכת עובדתית זהה, שראוי שיתבררו בהליך אחד. החלטת בית משפט השלום: 7. בית משפט שלום קבע שמאחר שמדובר בשתי חברות - חב' כלל פנסיה וחב' כלל - אין ביניהן כל קשר לעניין חבות בתשלום עמית בקרן הפנסיה או תשלום למבוטח מכוח פוליסת ביטוח. מדובר בשתי אישיות משפטיות העומדות בפני עצמן, והגם שהן שייכות לאותו קונצרן אין בכך כדי לשנות מן התוצאה האמורה. יחד עם זאת, בית המשפט אפשר למשיב לתקן את כתב התביעה כך שתוגש תביעה נפרדת כנגד כל אחת מן המשיבות. בשאלת סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתביעה, קבע בית המשפט כי בהתקיים עילת תביעה בעלת זיקה למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, די בכך כדי שהמחלוקת תובא להכרעה בבית הדין לעבודה. עוד הוסיף בית המשפט וקבע כי במועד הרלוונטי לתביעה, המשיב נכנס תחת הגדרת "חבר" וכן תחת הגדרת "עובד", ולכן לכאורה יכול היה להגיש תביעה גם בבית הדין לעבודה, לאור התנאים הנדרשים בסעיף 24(א9(3) לחוק. 8. לגוף המחלוקת, דחה בית המשפט את הבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, מן הטעם שמדובר במחלוקת הנובעת באופן ישיר מנושא ביטוחי מובהק, שאינו נוגע ליחסי העבודה והביטחון הסוציאלי (סעיף 13 להחלטה). בית משפט השלום קבע שאין די בכותרת התביעה אם היא פנסיונית ואם לאו, אלא במהות התביעה לגופה ובקשר בין היותו של העובד עמית בקופת גמל לעילת תביעתו, וכדי לעמוד על הסמכות העניינית יש להשתמש במבחן "האלמלא". קרי; האם אלמלא חברותו של אדם בקופת גמל, לא היה נוצר מצב שעל פיו נפגעת זכותו ועקב כך קמה לו עילת תביעה. על פי הניסוח של הערכאה הדיונית, ועל דרך הפנייה לפסיקה, הבהיר בית משפט השלום שלא עצם החברות בקופה היא הקובעת את סוג העילה והסכסוך, אלא מהותה של הזכות הנפגעת בשים לב לשאלה האם מקור הפגיעה הינו במסגרת יחסי המבוטח והקופה בפן הביטוחי-מסחרי או שמא בפן הביטוחי-סוציאלי. לעניין זה הפנה בית משפט השלום לבש"א (י-ם) 1385/08 כלל חב' לביטוח נגד גבאי (28/9/08). 9. על בסיס עקרונות אלה קבע בית משפט השלום כי בהיות המחלוקת בתיק דנן תשלומים בגין נכות נטענת של התובע, ולא תביעה הנוגעת ליחסי העבודה והביטחון הסוציאלי, וככל שניתן להתרשם, המחלוקת נובעת באופן ישיר מנושא ביטוחי מובהק - הרי שיש לסווג את התביעה כמחלוקת בתחום הביטוחי, ולא בתחום הביטחון הסוציאלי. ולכן, אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית ייחודית לדון בתובענה והסמכות נתונה לבית משפט זה. טענות בעלי הדין בפניי: 10. המבקשת טוענת כי מהות התביעה נוגעת לתשלום פנסיית נכות עקב אובדן כושר עבודה, ועל אף שלכתב התביעה צורפו 2 פוליסות, האחת, פוליסה לביטוח חיים שהוצעה על ידי חברת כלל והשנייה פוליסה לביטוח חיים פנסיונית (פוליסה שלא צורפה לתביעה), ולכן סברה שאין סמכות עניינית לדון בתביעה או בהסתמך על תקנה 101 (א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, מחמת העדר סמכות עניינית. הבקשה נדחתה כאמור, מן הטעם שמדובר במחלוקת הנובעת באופן ישיר מנושא ביטוחי מובהק, שאינו נוגע ליחסי העבודה והביטחון הסוציאלי. לעמדת המבקשת, מרכז הכובד של התביעות בתיק זה הוא בהסדר הפנסיוני ובזכויות הקשורות בנושא זה, ולכן על דרך ההשוואה לפסק דין "אשבל" (ע"ע (ארצי) 625-08 מירב תותי אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, להלן: פס"ד אשבל), הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית הדין לעבודה. עוד טענה המבקשת שבמקרה כגון זה כאשר מדובר בזכויות מקרן פנסיה, אין אלה יכולות להיות בגדר של נושא ביטוחי והסמכות לדון, סמכות ייחודית - ולא מקבילה - נתונה לבית הדין לעבודה. לעמדת המבקשת יש להסתמך על פס"ד אשבל ולא על פסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט השלום, עם כל הכבוד, מאחר שאלה אינם מהווים הלכה פסוקה, מה עוד שבית הדין לעבודה הוא גם הפורום המתאים לדון בתביעות כגון אלה, בהיות הנושא מצוי במומחיותו המובהקת של בית הדין לעבודה. 11. המשיב מספר 1, מר חיים, מבקש לאשר את החלטתו של בית משפט השלום בנוגע למחלוקת למי נתונה הסמכות העניינית לדון בתיק, וזאת מן הטעם שגם לדעתו, ובהתאמה לקביעתו של בית משפט השלום, התביעה שהוגשה על ידו היא תביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות שנגרמה לו, בהתבסס על פוליסת ביטוח "רגילה" ללא רכיב חיסכון או היבט פנסיוני. מכאן, שהמחלוקת נובעת במישרין לנושא ביטוחי. מר חיים מדגיש עוד, שגם ישום נכון של פס"ד אשבל, מוביל לאותה תוצאה, בהיות התביעה בהיבט ביטוחי- מסחרי. 12. המשיבה מס' 2 - חב' כלל, שהיא למעשה משיבה פורמאלית הותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. דיון ומסקנות: 13. לאחר שעיינתי עיון חוזר בבקשה שהוגשה בפניי ובתשובות שניתנו, ניתנת רשות ערעור, והבקשה תידון כערעור. לגוף הערעור, יש בדעתי לאשר את החלטת כב' בית משפט השלום. 14. כמפורט בתא"מ (י-ם) 9951-09 (רוזמן נ' אקסלנס), חוק בית הדין לעבודה על פי מהותו מקנה סמכות ייחודית לדון ולהכריע בתובענות שעניינן יחסי עובד- מעביד. הסמכות הורחבה גם לגבי תביעות בין קופת גמל לבין החברים באותה קופה, או המעבידים או חליפהם של אלה, וזאת, על פי סעיף 24 (א)(3). מבחינת התכלית גם ההרחבה מתייחסת לעילת תביעה שזיקתה למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי - תביעות שעל פי מהותן, לפחות מבחינה רעיונית, קשורות אף הן ליחסי עובד-ומעביד. לא כך, כאשר מהות עילת התביעה היא ביחסים שבין מבוטח למבטחת, על בסיס שהוא בעיקרו בסיס של קשר ביטוחי-מסחרי. 15. כפי שהובהר על ידי הערכאה הדיונית, יש לבחון את מהותה של עילת התביעה. אם זו נוגעת בטבורם של יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי, וככל שהתביעה מבוססת על זכות העובד להיות מבוטח, וככל שהזכות להיות מבוטח היא חלק מהסכם העבודה ומתנאי העבודה, מדובר בתובענה הנובעת מיחסי העבודה, ובמקרה כזה הסמכות היא של בית הדין לעבודה. לא כן, כאשר לעילת התביעה אין קשר ליחסי העבודה למשפט העבודה ו/או קשר ישיר לביטחון הסוציאלי. מכאן, שבמקרה האחרון כאשר מדובר בפגיעה שהיא במהותה עילה במסגרת יחסי המבוטח והקופה בפן הביטוחי-מסחרי, אזי אין הדבר גורע מסמכותו של בית המשפט הרגיל, לדון באותה תביעה. 16. עיקרון זה הותווה היטב בפס"ד אשבל, באופן שמחלוקת הנובעת באופן ישיר מנושא ביטוחי מובהק, שאין לו קשר מהותי ישיר ליחסי העבודה ולמשפט העבודה בביטחון הסוציאלי, אינה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. 17. בענייננו, מהות המחלוקת נוגעת להיבט הביטוחי מסחרי, והעובדה שהביטוח נוגע לחברת ביטוח המנהלת גם את קרנות הפנסיה של אותו תובע כעובד אצל מעבידו ו/או קשורה לפוליסת הפנסיה, אין בה כדי לשנות התוצאה. 18. אשר על כן הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיב מס' 1, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה, וללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, סכום כולל של 8,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום. העירבון שהופקד, אם הופקד, יועבר לידי המשיב מס' 1, באמצעות בא-כוחו, אם בתוך חודש מהיום, לא ישולמו ההוצאות על ידי המבקשת ישירות למשיב מס' 1. המזכירות תעכב בשלב זה החזרת העירבון עד ליום 15/5/12 או עד לקבלת הודעת בא-כוח המשיב - הכול לפי התאריך המוקדם מבין השניים - כי סכום ההוצאות שולם לו. לצורך השבת העירבון או העברתו, יש צורך במתן החלטה נוספת של בית משפט זה. המזכירות תמציא עותק לב"כ הצדדים ולתיק בית משפט השלום ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ב, 09 מאי 2012, בהעדר הצדדים. אובדן כושר עבודהפרמיה