1. לפניי ערעור מינהלי על החלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות (מר זרח יהב) מיום 4.10.2011. בהחלטת עוזר הרשם נדונו שני עניינים שונים. הערעור שלפניי עוסק באחד משני עניינים אלו - הוא חלקה של ההחלטה הדוחה תלונה שהגישו בני הזוג לוי (מערערים 2-1) נגד האגודה יתד מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (המשיבה). 2. יצוין כבר כאן, כי יש למחוק מהליך זה את בני הזוג כהן (מערערים 4-3). מערערים אלו לא היו צד להליך לפני עוזר הרשם. לכן, לא ניתן היה לצרפם לערעור בלא בקשה והחלטה של בית המשפט. בקשה כזו לא הוגשה. העניין עלה לראשונה בעיקרי הטיעון של המשיבה ובדיון שנערך לפניי. בנסיבות אלו, אני מורה על מחיקתם של מערערים אלו מן הערעור. 3. מכאן חזרה לענייננו אנו - הוא עניינם של בני הזוג לוי. השאלה שהציבו מערערים אלה לפני בית המשפט בערעור היא זו: האם יש להחיל עליהם החלטה מיום 25.2.2010 של האסיפה הכללית באגודה המשיבה, שעניינה חלוקת נחלות פנויות במושב בין חברי האגודה? זאת, כאשר ההחלטה שעניינה חלוקת הנחלות הפנויות התקבלה לפני שהמערערים התקבלו כחברים באגודה. המערערים טוענים שהאגודה נמנעה מלהביא את עניין חברותם להצבעה באסיפה הכללית עובר לסיום הליך הקצאת הנחלות פנויות שלא כדין - על מנת שלא לשתפם במהלך של הקצאת נחלות פנויות. רקע רלבנטי 4. משעה שהמחלוקת בהליך זה נוגעת בעיקרה לחלוקת נחלות, נביא תחילה הנתונים הרלבנטיים לנדון. למושב יתד (המשיבה) תקן ל-100 נחלות. בפועל, בזמנים הרלבנטיים, היו מאוישות 71 נחלות. 34 מן הנחלות היו מאוישות על-ידי חברי אגודה, ו-37 נחלות נוספות היו מאוישות על-ידי מי שלא היו חברי אגודה; ברובן על-ידי "בנים ראשונים" של חברי אגודה ותיקים. סך הכל, מספר הנחלות שנותרו לאיוש היה אפוא 29. מתוכן הורה המינהל להקפיא 8 נחלות ליישוב על-ידי משפחות "חיצוניות". כלומר, נותרו 21 נחלות בסך הכל לאיוש על-ידי בני המושב ("בנים שניים"). 5. בעניין זה, הנוגע לאופן חלוקת הנחלות הפנויות, נתגלעו מחלוקות בין חברי האגודה והוא הובא לבוררות בה פתחה האגודה כנגד כלל חבריה אצל הבורר עו"ד אופיר כץ. סכסוך זה הסתיים בפסק בורר מיום 25.3.2010 (להלן - "בוררות החלוקה"). בפסק הבורר ניתן תוקף להצעת חלוקה שהתקבלה בהצבעה שנערכה באסיפה הכללית של האגודה. אותה הצבעה נערכה ביום 25.2.2010, ועל-פיה 21 מבין המשקים החברים יזכו בנחלה ל"בן שני" ו-13 משקי החברים האחרים יזכו בפיצוי כספי (חלף נחלה ל"בן שני"). שאלת תחולתה של החלטה זו על המערערים היא בלב הסכסוך שלפניי. אכן, המערערים, בני הזוג לוי, לא היו חברים באגודה בעת שנערכה ההצבעה ונתקבל פסק הבורר שאימץ את החלטת החלוקה. כפועל יוצא מכך, הם לא היו שותפים בהצבעה. הם גם לא שותפו בזכויות אותן הקנתה ההצעה לחברים באגודה. בני הזוג לוי התקבלו כחברים באגודה רק בחודש יוני 2010, וזאת חרף הליכים שונים שננקטו על-ידם על מנת להיקלט כחברים באגודה קודם לקבלת ההחלטה הנ"ל; הליכים בהם הם פתחו זמן רב עובר להחלטת החלוקה. מכאן כבר ניתן - כנרמז - להבין את בקעת המחלוקת בערעור שלפניי. אולם, קודם שנפנה לדיון במחלוקת אתאר בקצרה את השתשלות הדברים הספציפית בעניינם של בני הזוג לוי. 6. מערער 1, מר ערן לוי, הוא "בן ראשון" של חבר באגודה. הועמד לרשותו משק מכוח החלטה של האסיפה הכללית משנת 1998, שבמסגרתה שוריינו נחלות במושב ל"בנים ראשונים". בשנת 2003 החלו בני הזוג לוי את תהליך הקליטה במושב והחלו להתגורר במשק מס' 19 (תחילה במבנה יביל ולאחר מכן בבית קבע שבנו). ביום 7.8.2005 הם הפכו לבעלי זכויות במשק. 7. בחודש מאי 2009 פנו בני הזוג לוי (יחד עם אחרים) לרשם האגודות השיתופיות בטענה שוועד המושב מסרב לקבלם כחברים בדרישה שאינה כדין - להצגת "טופס 4" - על אף שהם גרים במושב בפועל משך כחמש שנים. עוד נטען באותה פנייה, שדחיית קבלתם לחברות נובעת מרצונו של הוועד לבצע הליך חלוקה מהיר של הנחלות הפנויות מבלי לשתפם בהליך זה. לאחר דין ודברים לו היו שותפים בני הזוג לוי (ומתיישבים אחרים), מפקח איזור הדרום אצל רשם האגודות השיתופיות, ובא כוח האגודה - הגיע הסכסוך לפתחו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. במהלך דיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, הסכימו הצדדים על העברת המחלוקות ביניהם לבורר, עו"ד אופיר כץ, שלפניו התבררה אותה עת "בוררות החלוקה". 8. בפסק בוררות מיום 18.12.2009, שניתן בשאלת החברות (בלבד), הכריע הבורר במחלוקות שנתגלעו בין הצדדים (להלן - "בוררות החברות"). הבורר קיבל את טענותיה של האגודה במלואן. ראשית, נקבע שאין לקבל את טענת המערערים לפיה יש להכיר בהם כחברים באגודה מכוח התנהגות. שנית, נקבע שיש לקבל את טענת האגודה לפיה יש לפרש את סעיף 8.א לתקנות האגודה - הדורש כתנאי קבלה לחברות מגורים דרך קבע ובפועל במושב יתד - כמחייב הצגת "טופס 4". לבסוף, נקבע שבקשתם של המערערים (ושאר המבקשים באותו הליך) להתקבל לחברות תובא להכרעת האסיפה הכללית "בכל ההקדם" [ההדגשה במקור - י.מ.] לאחר קיום הדרישות שנקבעו בפסק הבוררות (סעיף 22 לפסק). זאת, בהתאם להצהרתו של בא כוח האגודה במהלך הבוררות שכך ייעשה - כך על-פי הכתוב בפסק הבורר. 9. אין עוררין על כך, שסמוך לאחר שניתן "פסק החברות" - ביום 24.12.2009 - הגישו בני הזוג לוי לאגודה את מלוא המסמכים שהיו דרושים על מנת להביא את עניין קבלתם כחברים באגודה, בהתאם לקביעות ש"בפסק החברות", לפני האסיפה הכללית - ובעיקר הצגת "טופס 4" (שהיה חסר קודם לכן). 10. אלא שחרף הגשת המסמכים הדרושים, עניינם של בני הזוג לוי לא הובא לפני האסיפה הכללית משך למעלה מחצי שנה - עד לחודש יוני 2010. רק במועד זה אושרה חברותם באסיפה הכללית. כעולה מן הסקירה שלעיל, לפני המועד בו אושרה חברותם של בני הזוג לוי נערכה הצבעה באסיפה הכללית והתקבלה הצעת החלוקה של הנחלות הפנויות (ביום 25.2.2010), שאף ניתן לה, כאמור, תוקף של פסק בורר (ביום 25.3.2010) - כחלק מ"בוררות החלוקה". בני הזוג לוי לא היו שותפים למהלך זה, כאמור, וניסיונם שלהם ושל אחרים למנוע אותו לא צלח. 11. על התנהלות זו של האגודה - אי הבאת עניין חברותם של המערערים לפני האסיפה הכללית עובר לקיום ההצבעה בעניין הצעת החלוקה וכחלק מטענת המערערים לזכאותם לנחלה - פנו המערערים בתלונה לרשם האגודות השיתופיות. התלונה - החקירה - והחלטת עוזר הרשם 12. עניינם של בני הזוג לוי נדון לפני עוזר רשם האגודות השיתופיות יחד עם תלונה אחרת שהוגשה לרשם האגודות השיתופיות (בקשר עם החלטת החלוקה). התלונות נבדקו על-ידי חוקר שמינה עוזר הרשם לפי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות (עו"ד עופר נועם). החוקר אסף מסמכים בנדון, קיים ישיבות ושמע את טענות הצדדים. בסופו של ההליך הגיש החוקר דו"ח חקירה מפורט בדבר ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו. דו"ח החקירה התמקד בטענתם של בני הזוג לוי לפיה הם היו זכאים לכך שעניין חברותם יובא לפני האסיפה הכללית מיד וסמוך לאחר שעמדו בתנאים שנקבעו בפסק "בוררות החברות" - ביום 24.12.2009, אז כאמור הוגשו מלוא המסמכים הדרושים. 13. מסקנתו של החוקר הייתה, שלא היה פסול בהתנהלות האגודה באי הבאת עניינם של בני הזוג לוי לפני האסיפה הכללית עד לחודש יוני 2010 (כלומר, לאחר האסיפה הכללית בה חולקו הנחלות - ביום 25.2.2010). הטעם שניתן לכך על-ידי החוקר הוא, שבני הזוג לוי הגישו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה לביטול פסק הבורר (ב"בוררות החברות") ביום 5.1.2010; בקשה שנטען בה, בין היתר, לחברות מ"כוח התנהגות". החוקר חיווה דעתו, כי במצב דברים זה לא ניתן היה להעלות להצבעה באסיפה הכללית את עניין חברותם של בני הזוג לוי באגודה, כאשר הם עצמם כופרים בסמכות האסיפה הכללית לדון בבקשתם להתקבל כחברים. צוין עוד, שקבלתו של חבר אגודה באמצעות מוסדותיה הוא אקט הכרחי. מכאן, שכל עוד לא התכנסה האסיפה הכללית לדון בבקשתם של בני הזוג לוי להצטרף כחברים לאגודה ואישרה את חברותם, לא ניתן לראות בבני הזוג לוי חברים באגודה, על כל המשתמע מכך. על רקע ממצאיו ומסקנותיו הנ"ל, המליץ החוקר לעוזר הרשם לדחות את טענותיהם של בני הזוג לוי כלפי האגודה. 14. בני הזוג לוי השיגו על דו"ח החוקר בכתב לפני עוזר הרשם, ואף התקיים בנדון דיון בעל-פה לפני עוזר הרשם. בהחלטתו מושא הערעור שלפניי, דחה עוזר הרשם את ההשגות על דו"ח החוקר, ואימץ את ממצאיו. בהמשך לכך, דחה עוזר הרשם את תלונתם של בני הזוג לוי. נפרט: 15. תחילה דחה עוזר הרשם את טענותיהם של בני הזוג לוי שעניינן היה פגמים שנפלו בדו"ח, ובפרט שינויים בדו"ח, שלטענת בני הזוג לוי הוכתבו לחוקר על-ידי עוזר הרשם. טענתם של בני הזוג לוי הייתה, שממכתב מיום 27.1.2011 ששלח החוקר לעוזר הרשם, ומשיחה שקיימו עם המפקח על אזור הדרום, עולה שהחוקר התכוון להמליץ דווקא על קבלת התלונה. אלא שעל אף שדו"ח החוקר הושלם (אך טרם נחתם) - שונו המסקנות בדו"ח הסופי באופן הממליץ לדחות את טענותיהם. זאת, לפי הטענה, על-פי הנחיות עוזר הרשם. בהחלטתו, ציין עוזר הרשם, בהקשר זה, שכל עוד לא התקבל דו"ח סופי מהחוקר, אין לראות בדעותיו של החוקר המלצה, שכן המסקנות נלמדות מן הדו"ח הסופי וממנו בלבד. ממילא, כך נקבע, החוקר משמש כזרועו של הרשם ולא כגורם שיפוטי או מעין שיפוטי, ומשכך לא נפל כל פגם בהתנהלות החקירה. 16. לגופו של עניין, ציין עוזר הרשם, שהוא מאמץ את טענת האגודה - המשיבה - לפיה נבצר ממנה לכנס אסיפה כללית בעניין קבלת בני הזוג לוי כחברים בו בזמן שהם ניהלו הליכים משפטיים בעניין החברות. נקבע, שכאשר בני הזוג לוי פנו לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הבורר ("בוררות החברות"), הרי שהשתמע מכך שהם טוענים שיש לראות בהם חברים מכוח התנהגות ולא בדרך של קבלה לפי תקנות האגודה. מדובר, כך נקבע, בהתנהגות תמוהה שיש בה סתירות פנימיות. בנוסף, דחה עוזר הרשם את טענותם של בני הזוג לוי לפיה הם ביקשו להימחק מהבקשה לביטול פסק הבורר ביום 9.2.2010 (לפני החלטת החלוקה). צוין, בהקשר זה, שבני הזוג לוי תמכו טענה זו במכתב לעורך דינם. אלא שמדובר במכתב שאינו נושא תאריך ומועד כתיבתו לא ידוע. הוסף עוד, כי אין בדל של ראיה כי מכתב זה נשלח לאגודה או לבית משפט, ונראה שהפעם הראשונה בה התקבלה בבית המשפט בקשה של בני הזוג לוי למחוק את בקשת הביטול שהגישו הייתה ביום 4.3.2010, וזאת לאחר כינוס האסיפה הכללית מיום 25.2.2010. 17. עוזר הרשם דחה גם את טענתם של בני הזוג לוי לפיה יש לראותם כחברים עוד לפני 25.2.2010 נוכח התמלאות התנאים שבתקנות האגודה. נקבע, שהתנאים שהתמלאו הם תנאי סף בלבד, ולא ניתן לקבל חבר ללא החלטה של האסיפה הכללית. עוזר הרשם דחה גם את טענתם של בני הזוג לוי לפיה יש לראותם כזכאים להיות שותפים בחלוקה על-פי החלטת האסיפה הכללית מיום 25.2.2010 למרות שטרם התקבלו כחברים, מהסיבה שההחלטה עסקה בהקצאה למי שהיו חברים באותה עת בלבד. בהקשר זה ציין עוזר הרשם, כי ממילא הליך החקירה אינו עוסק בזכויות קנייניות אלא בשאלת החברות - ובה בלבד. בעניין הזכויות, קבע עוזר הרשם, פתוחה הדרך לפני בני הזוג לוי לפנות לבית המשפט בתביעה נפרדת. על החלטה זו, כאמור, הוגש הערעור שלפניי. הערעור 18. בערעורם ביקשו המערערים מבית משפט זה לבטל קביעות שונות של עוזר הרשם. הסעד לו הם עתרו הוא החלת ההחלטה של האסיפה הכללית מיום 25.2.2010 בדבר הקצאת הנחלות הפנויות עליהם - באופן שהם יהיו זכאים לקבל נחלה פנויה. המערערים חזרו לפניי על הטענה, לפיה קבלתם לאגודה נדחתה באופן מלאכותי, וזאת על מנת לפגוע בזכויותיהם; כך שלא תחול בעניינם ההחלטה בדבר הקצאת נחלות פנויות. זאת, כך נטען, מכיוון שלשיטת "המחליטים", המערערים הם בני דור שני שמימשו זכות של הוריהם בנחלה שקיבלו ועל כן "לא מגיע" להם נתח בחלוקה. טענתה של האגודה לפיה לא כונסה אסיפה כללית בעניינם משום שהוגשה בקשה לביטול פסק בורר היא אפוא, לשיטת המערערים, טענה שיקרית שנטענה בחוסר תום לב. המערערים טענו עוד, שממילא הם ביקשו למשוך את הבקשה לביטול פסק הבורר עוד ביום 9.2.2010 (לפני האסיפה בה הוחלט על החלוקה ביום 25.2.2010), וגם אם טרם נתקבלה החלטה פורמאלית בעניין - הם גרעו את עצמם די זמן לפני האסיפה. נטען לפיכך, וזה הסעד שנתבקש, כי יש להחיל על המערערים את "החלטת החלוקה" מיום 25.2.2010. זאת, על מנת שלא תימנע מהם הזכות להשתתף בחלוקה נוכח התנהלות חסרת תום הלב של האגודה. נטען גם, שאין כל קושי בכך שהמערערים פעלו לקיום התנאים שנקבעו בפסק הבורר - "פסק החברות" (על דרך של הגשת הטפסים ובכלל זה "טופס' 4"), ובמקביל פעלו לשינויו של פסק בורר זה בבית המשפט המחוזי מן הטעם שסברו שהוא שגוי. לטענתם, האגודה הייתה מחויבת להעמיד את בקשתם להצטרף כחברים לפני האסיפה הכללית סמוך לאחר שהוגשה, וחרף הבקשה לביטול פסק הבורר. 19. על כל אלה מוסיפים המערערים וטוענים טענות שונות לפגמים בהליך החקירה, ובין היתר: כי לאחר שהושלם דו"ח החקירה, עוזר הרשם הורה על שינויו מן היסוד בניגוד לדין ולעקרונות המינהל התקין, ומשכך יש להורות על ביטולו; וכי דו"ח החוקר וההחלטה של עוזר הרשם מתעלמים לחלוטין מהתנהלות המגמתית והמניפולטיבית של האגודה. 20. האגודה - המשיבה, בעיקרו של דבר, סמכה את ידיה על החלטתו של עוזר הרשם ודו"ח החוקר וביקשה כי הערעור ידחה. הבריח התיכון בטיעוניה הוא שהמערערים אינם יכולים לאחוז במקל משני קצותיו - מחד גיסא לדרוש את הבאת חברותם לפני האסיפה הכללית, ומאידך גיסא לדרוש את ביטולו של פסק הבורר ב"בוררת החברות". את טענותיהם של המערערים בנוגע לפגמים שנפלו בדו"ח החקירה, טענה האגודה, יש לדחות מכל וכל. 21. הערעור התברר לפניי משך שני דיונים, שבמהלכם טענו באי כוח הצדדים את טענותיהם בהרחבה. בסיומו של הדיון השני שהתקיים ביום 27.2.2012 - ואשר נועד לקבלת הבהרות שונות - נעשה נסיון להביא את הצדדים לסיום הסכסוך ביניהם בדרך של הסדר. לצדדים ניתנה שהות להגיש הודעה בעניין זה עד ליום 11.3.2012. בהחלטה שניתנה בסופו של אותו דיון נקבע עוד, שאם לא תוגש הודעה - משמעות הדבר היא שמתבקש ליתן פסק דין. הודעה לא הוגשה. משכך, נדרש אפוא לפסוק בערעור גופו. דיון והכרעה 22. לאחר שעיינתי בחומר הרב שהונח לפניי, ושמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים בעל-פה - בהרחבה - בדיונים שהתקיימו לפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 23. לפני שנבוא בשערי המחלוקת בין הצדדים, יש להקדים ולציין שנקודת המוצא בדיון לפנינו היא שהביקורת השיפוטית על החלטות רשם האגודות השיתופיות היא מצומצמת ותחומה למקרים בהם "ההחלטה פגומה בטעות משפטית מהותית והצדק מחייב שבית המשפט יתערב בהחלטה" (ראו, בג"ץ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נב(5) 614, 623 (1998); עמ"נ (י-ם) 501/08 "קטיף" מושב שיתופי להתיישבות חקלאית של הפועל מזרחי בע"מ נ' דהרי (לא פורסם, 14.8.2008)). מתחם התערבות צר זה מתצמצם עוד יותר כאשר מדובר בממצאים עובדתיים שנקבעו על-די הרשם (עמ"נ (י-ם) 223/07 רביב נ' אגודת הכורמים (לא פורסם, 2.3.2008)). עם זאת, מתחם ההתערבות יכול שיהיה רחב יותר כאשר מדובר בניתוח הגיונו של מארג הראיות ולא בהתרשמות בלתי אמצעית מן הראיות (עמ"נ (י-ם) 113/03 דותן נ' קו אופ הריבוע הכחול אגודה שיתופית לשירותים בע"מ (לא פורסם, 11.5.2005); עמ"נ (י-ם) 734/09 גרינפלד נ' "צופית" מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (לא פורסם, 24.3.2010)). על רקע זה יש לבחון את טענות הצדדים בערעור שלפניי. 24. נזכיר: החלטת עוזר הרשם מונחת בעיקרה על שני אדנים. האחד הוא, שלא נפל פגם באי הבאת עניין חברותם של המערערים לפני האסיפה הכללית עד לחודש יוני 2010, חרף עמידתם בתנאים לכך עוד ביום 24.12.2009. זאת, מהטעם - היחיד - שבני הזוג לוי היו צד לבקשה לביטול פסק הבורר ("בוררות החברות") שהוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. השני הוא, שלא ניתן לראות במערערים חברים במועד קבלת החלטת החלוקה, מכיוון שבמועד זה טרם התקבלה החלטה של האסיפה הכללית לקבלם כחברים. החלטת האסיפה הכללית דרושה לשם קבלה לאגודה על-פי תקנותיה, וללא הליך פורמאלי זה - לא ניתן להכיר בחברות של המערערים באגודה. החלטה פורמאלית המקבלת את המערערים כחברים התקבלה רק ביוני 2010, ולא ניתן להכיר בהם כחברים לפני מועד זה. 25. קיים לדידי יש קושי בקביעות אלו של עוזר הרשם, וזאת כפי שיובהר להלן. עם זאת, וחרף זאת, לא מצאתי מקום להיעתר לערעור. כך הדבר, שכן אפילו נשמט הבסיס תחת נימוקיו של עוזר הרשם, עדיין אין בכך כדי להקנות למערערים בגדרי הערעור את הסעד המבוקש על-ידם והוא החלת ההחלטה של האסיפה הכללית מיום 25.2.2010 עליהם והקצאת הנחלה. זאת, נוכח המסגרת הדיונית בה אנו מצויים, שכן סעד זה אינו בסמכותו של עוזר הרשם. ולו בשל טעם זה, דין הערעור להידחות. אפרט: אי הבאת עניין חברותם של בני הזוג לוי לפני האסיפה הכללית 26. בכל הנוגע לסוגיית הבאת עניינם של בני הזוג לוי לפני האסיפה הכללית רק בחודש יוני 2010, הרי שקיים לכאורה קושי בקביעת עוזר הרשם, לפיה האגודה פעלה כדין. כפי שנרמז כבר לעיל ויובהר עוד להלן, ההכרעה בשאלה זו אינה נדרשת בנסיבות המקרה. אולם, זו הייתה המחלוקת העיקרית שבין הצדדים ועל כן אתייחס אליה במידה הדרושה. כאמור, בקביעת עוזר הרשם בנסיבות המקרה קיים קושי וזאת משני טעמים: 27. ראשית, בפסק הבורר נקבע, כאמור לעיל, כי מי שימלא את התנאים שנקבעו בו, יובא עניינו לאישור האסיפה "בכל ההקדם". מלוא המסמכים להוכחת התנאים שנקבעו בבוררות החברות הוגשו על-ידי בני הזוג לוי עוד ביום 24.12.2009, כאמור, ואילו הבקשה לביטול פסק "בוררות החברות" הוגשה ביום 5.1.2010, והומצאה לאגודה לכאורה רק ביום 10.1.2010 (לפי תאריך החותמת שהוטבעה על הבקשה על-ידי משרד בא כוח האגודה). לא הובא לפניי כל הסבר לשאלה מדוע לא הובא עניין חברותם של בני הזוג לוי להצבעה בפרק הזמן הנ"ל, שמשכו היה בין שניים עשר לשבעה עשר ימים. 28. שנית, ועיקר, עמדתה הבסיסית של האגודה בשאלת החברות נתקבלה, כאמור - במלואה - בפסק הבורר ("פסק החברות") והאגודה אף ביקשה לאשר את פסק הבורר (ראו למשל נספחים 1.20 ו-1.21 לדו"ח החוקר). הבורר דחה, כאמור, את טענת המערערים לחברות מכוח התנהגות; וכן נקבע שאחד התנאים (שהיה שנוי במחלוקת) להבאת עניינו של מי שמבקש להתקבל כחבר באגודה לפני האסיפה הכללית הוא הצגת "טופס 4". אין מחלוקת על כך, שבבקשה לביטול פסק הבוררות לא נתקפו התנאים המוקדמים שקבע הבורר, בהתאם לעמדת האגודה, לשם הבאת עניינו של מי שמבקש להתקבל כחבר לפני האסיפה הכללית. בנסיבות אלה, קיים קושי בטענת האגודה לפיה עצם העמידה על טענת החברות מכוח התנהגות בבקשה לביטול פסק הבוררות מנעה את הבאת עניין חברותם של של בני הזוג לוי לאישור האסיפה הכללית (כנדרש לפי תקנות האגודה; יצוין שתקנות האגודה לא הוצגו לפניי, אך לא הייתה מחלוקת בעניין זה). שהרי, אף אם היינו מניחים שקביעתו של הבורר בכל הנוגע לחברות מכוח התנהגות הייתה מבוטלת (ובני הזוג לוי היו מוכרים לפיכך כחברים מכוח התנהגות), הרי שלכאורה לכל היותר היה בכך כדי להקדים את מועד החברות של בני הזוג לוי. 29. ודוקו: לא נעלמה מעיניי האפשרות שניתן להבין את הבקשה לביטול פסק בוררות ("החברות") שהגישו המערערים - ככזו המבקשת סעד של ביטול פסק הבורר כולו, לרבות התנאים המוקדמים הנ"ל שנקבעו בו, ובכלל זה התנאי הדורש הגשת "טופס 4" (הגם שתנאים אלה לא נתקפו במפורש בבקשת הביטול, כאמור). יכול הטוען לטעון, שפוטנציאל הביטול של פסק בוררות החברות - כולו - יש בו כדי לתמוך בעמדתה של האגודה. נתתי את דעתי לעניין זה, אלא שספק הוא אם טענה מעין זו - שאף לא הועלתה על-ידי האגודה - יכולה להצדיק את התנהלותה. הסיבה לכך היא, שגם בהנחה שפסק "בוררות החברות" היה מבוטל ועמו היו מבוטלות קביעות הבורר בכל הנוגע לתנאים המוקדמים, לא היה בכך לכאורה כדי להשליך על עניינם של המערערים. כעולה מפסק הבורר, ליבת המחלוקת בעניין התנאים המוקדמים הייתה בשאלה האם דרוש "טופס 4" אם לאו (סעיף 14 לפסק "בוררות החברות"). הבורר קיבל, כאמור, את הגישה המחמירה של האגודה וקבע שנדרש "טופס 4". המערערים הגישו את מלוא המסמכים, ובכלל זה "טופס 4" ביום 24.12.2009. לכאורה, אם פסק בוררות החברות היה מבוטל, בין אם הייתה מתקבלת בסופו של דבר הגישה המחמירה לפיה נדרש "טופס 4" ובין אם הייתה מתקבלת הגישה המקלה שלפיה אין צורך ב"טופס 4" - המערערים עמדו לכאורה בתנאי זה עוד ביום 24.12.2009. כך או כך, ולכאורה כאמור, לא הייתה מניעה להביא את עניינם של המערערים לפני האסיפה הכללית לאחר הגשת המסמכים בשלהי דצמבר 2009. 30. בא כוח האגודה שאחז בטענה ובקביעה לפיה צדקה האגודה באי הבאת עניינם של בני הזוג לוי לפני האסיפה הכללית חרף בקשתם מיום 24.12.2009, הפנה להלכה שנקבעה בהמ' 174/52 קוקיה נ' קוקיה, פ"ד ח' 1099 (1954); ולע"א 143/53 אסנין נ' ליפוב, פ"ד ט 1773 (1955) שניתן סמוך לאחר מכן. נטען, על-ידו, בהסתמך על הלכות אלו, כי משעה שעתרו המערערים לביטול פסק הבורר ("בוררות החברות") לא קמה להם במקביל הזכות ליהנות מפירותיו. איני סבור שיש בהלכות אלו כדי לתמוך בטענותיה של האגודה (ועיינו ודוקו רע"א 7264/10 סעדיה נ' דאי (לא פורסם, 12.12.2010)). עיון בפסקי הדין אליהם הפנה בא כוח האגודה - ובפסיקה נוספת שבאה לאחריהם - מעלה כי ההלכה שנקבעה מצומצמת מן האופן בו היא נטענה לפניי על-ידי האגודה. ההלכה שנקבעה בפסקי דין אלה היא, שאדם שנקט בצעדים לביצוע פסק בורר או נהנה ממנו - אינו רשאי לבקש את ביטולו (ראו עוד למשל ה"פ (י-ם) 326/87 שוסהיים נ' חברת 'נוה שמחה' בע"מ, פ"מ תש"ן (1) 282 (1989); ה"פ 1089/90 (ת"א) דוד נ' הורוביץ, פ"מ תשנ"א(2) 457 (1991)). מדובר בטענה של מניעות, המשמשת כטענת הגנה מפני בקשה לביטול פסק בוררות (ראו סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך ב' 1159-1155 (מהדורה רביעית, 2005)). 31. אלא שבענייננו, משעה שהמערערים ביקשו לקיים את אותן קביעות בפסק "בוררות החברות" שדחו את עמדתם, ואשר לא נתקפו בבקשת הביטול, הרי שקיים כאמור קושי בטענות האגודה, לפיה המערערים "נהנו" מפירות הפסק. המערערים ביקשו לקיים את התנאים שנקבעו בפסק (לעניין חברות שלא מכוח התנהגות), אשר אימץ את עמדת האגודה במלואה. רצונם של המערערים לקיים את תנאי פסק הבוררות אף עלה מבקשת הביטול עצמה, שנכתב בה "גם בקשתם של המבקשים 1-2 [בני הזוג לוי - י.מ.], 16-19 להתקבל לחברות שהוגשה כשהיא מלווה בכל המסמכים שנדרשו, לרבות טופס 4 לא נדונה כלל" (סעיף 38 לבקשת הביטול). רצון זה של המערערים עלה גם ממכתב מיום 14.1.2010, ששלחו המערערים לבורר בו השיגו לפני הבורר על כך שהאגודה אינה מקיימת את פסק "בוררות החברות" (מע/1; מסמך זה הוגש בדיון לפניי ובא כוח האגודה לא הכחיש אותו, ראו עמוד 11 לפרוטוקול בש' 17-16). 32. על כך יש להוסיף, שמפסק "בוררות החברות" ניתן ללמוד עוד, שבא כוח האגודה הצהיר במהלך הדיון שמי מהמבקשים (וביניהם המערערים), שימלא את התנאים המוקדמים לפי עמדת האגודה (חתימה על בקשה פורמאלית, המצאת אישור על סיום או שחרור משירות צבאי והמצאת "טופס 4"), יובא עניינו לפני האסיפה הכללית "בכל ההקדם", וזאת בלא כל קשר לבוררות (סעיף 9 לפסק). נתון זה, כשלעצמו, פועל אף הוא לכאורה לחובת האגודה וכנגד טענתה לפיה בקשת הביטול הציבה מניעה להבאת עניין חברותם של המערערים לפני האסיפה הכללית. עוד יש לציין, בהקשר זה, כי ברור היה על פניו לאגודה שקיים קשר בין חלוקת הנחלות הפנויות לבין עניין חברותם של המערערים באגודה (ראו למשל מכתב המערערים מיום 17.5.2009 שצורף לעיקרי הטיעון של האגודה כנספח א'; מכתבו של בא כוח האגודה מיום 15.9.2009 בסעיף 6, שצורף לעיקרי הטיעון כנספח ז'). 33. הנה-כי-כן, קיים בנסיבות המקרה קושי לכאורה בקביעת עוזר הרשם לפיה לא נפל פגם באי הבאת עניינם של המערערים לאישור האסיפה הכללית סמוך לאחר הגשת המסמכים ולפני קבלת ההחלטה בעניין הנחלות הפנויות. 34. אלא שכאמור לעיל, חרף קושי זה - שאינו דורש הכרעה סופית בהליך שלפניי - מסקנתי היא כי אין להיעתר לערעור לגופו וזאת מחמת הסעד שנתבקש. כעת הגיעה העת לנמק מסקנה זו. הסעד שהתבקש לפני הרשם ומשמעותו 35. הבריח התיכון בטיעוניו של בא כוח המערערים היה, שמשנפל פגם באי הבאת עניין חברותם של המערערים להצבעה באסיפה הכללית לפני 25.2.2010, הרי שהסעד המתבקש בהליך הוא להורות לאגודה להקצות למערערים נחלה פנויה. לשאלת בית המשפט, הובהר שזהו הסעד היחידי שהתבקש מעוזר הרשם וכן הסעד היחיד שמבוקש בערעור לפניי (עמ' 8 לפרוטוקול בש' 11-9; עמ' 9 לפרוטוקול בש' 3). בא כוח המערערים הוסיף והבהיר, שאין הוא מבקש לתקן את פנקס החברים, ובכלל זה אין טענה לעניין מועד החברות (עמ' 8 לפרוטוקול בש' 11; עמ' 9 לפרוטוקול בש' 4). כזכור, המערערים כבר התקבלו כחברים באגודה ביוני 2010. 36. אלא שבדיון שהתקיים לפניי, נשאל בא כוח המערערים על-ידי בית המשפט, מהו מקור הסמכות של עוזר הרשם - שבית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטתו - בעניין זה של תחולת ההחלטה של האסיפה הכללית (להבדיל משאלת תיקון פנקס החברים). בא כוח המערערים עמד על כך שנתונה לרשם הסמכות לדון בשאלת תחולת ההחלטה. הוא לא הצביע על מקור נורמטיבי המסמיך את הרשם לדון בעניין, אך הפנה בהקשר זה לנספח 1.5 (עמ' 8 לפרוטוקול בש' 11 עד עמ' 9 בש' 3). מדובר במכתב מיום 31.5.2010 שכתב עוזר הרשם לבא כוח המשיבה, בו נכתב, בין היתר, "המדובר בהחלטת אסיפה כללית ולא בהחלטה שיפוטית של הבורר ולפיכך, בדיקת חוקיות ההחלטה, משמעויותיה והשלכותיה בהקשר הרחב, מחוייבת המציאות ולא ניתנת למניעה". לא ניתן לקבל טענות אלה. לעוזר הרשם לא הייתה סמכות ליתן את הסעד המבוקש בהליך שהתקיים לפניו, ומכאן שאין גם מקום ליתן סעד זה בערעור על החלטתו. 37. אציין תחילה, שאף אם ניתן ללמוד מהאמור במכתבו של עוזר הרשם מיום 31.5.2010, שאליו הפנה בא כוח המערערים את מה שמבקש הוא ללמוד ממנו - וספק הוא אם כך הדבר - הרי שאין בכך כדי להקנות סמכות לעוזר הרשם. למעשה, בהחלטת עוזר הרשם מושא ערעור זה עצמה נקבע שההליך שהתקיים לפני עוזר הרשם עוסק בשאלת החברות - ובה בלבד (סעיף 24.2.7 להחלטה). עמדה זו מקובלת עליי, במובן זה שלסעד מעין זה - שעניינו תחולתה של החלטת האסיפה הכללית - לא ניתן להיעתר במסגרת הדיונית שבה פעל עוזר הרשם. 38. נדגיש: עניינו של הליך החקירה בעניינם של המערערים היה בשאלת החברות ובה בלבד, ולא בשאלת זכויות המערערים, אשר נפגעו לטענתם עקב התנהלותה של האגודה. ההכרעה בשאלת החברות היא זו המצויה בסמכותו של עוזר הרשם. סמכות זו מוקנית לרשם האגודות השיתופיות בתקנה 6(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברוּת), תשל"ג-1973 (להלן - "תקנות החברוּת"). עוזר הרשם ראה עצמו מוסמך להכריע בשאלת החברות בלבד, ולשם כך נדרש עוזר הרשם לדו"ח חקירה - לפי תקנה 6(ב) לתקנות האגודות השיתופיות ובהתאם לסעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות. אולם, הסעד שהתבקש כאמור לא היה - ואינו עוד - תיקון פנקס החברים. שהרי המערערים חברים מחודש יוני 2010. הסעד שהתבקש היה החלת "החלטת החלוקה" על המערערת. אלא שאין מקום לברר סעד זה בהליך דנן. אכן, עניינים כגון הסעד שהתבקש בהליך זה, מתבררים תדיר בבתי המשפט האזרחיים. ראו והשוו למשל: ע"א 7966/08 מענית נ' רוכמן (לא פורסם, 3.8.2011); בג"ץ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 8.12.2010); ת"א (מרכז) 7503-12-08 ברנע נ' קיבוץ גבעת חיים איחוד (לא פורסם, 3.9.2009); ה"פ (ת"א) 548/07 צורן נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (לא פורסם, 12.1.2012); ה"פ (ת"א) 2708-12-08 חדד נ' 'כפר ביאליק' כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (לא פורסם, 13.9.2010)). בענייננו, הרשם לא התבקש ואף לא היה מוסמך להכריע - בגדר ההליך שהתקיים לפניו - בשאלת תחולתה של החלטת האסיפה הכללית, שעניינה חלוקת זכויות בין חברי האגודה, על המערערים וליתן להם את הסעד המבוקש על-ידם, שהוא הקצאת נחלה פנויה. זו הייתה גם עמדת עוזר הרשם עצמו. פועל יוצא מכך הוא גם שלא ניתן להידרש לשאלה זו במסגרת ערעור מינהלי על החלטת עוזר הרשם. מן הטעם הזה, כאמור, דין הערעור להידחות. מבלי שאביע עמדה בסעד לו עתרו המערערים - היא שאלת הזכות לנחלה. 39. משזו מסקנתי, איני נדרש להכריע גם בטענות נוספות של בא כוח המערערים לפיהן אין להיאחז בעובדה שלא הייתה הצבעה של האסיפה הכללית לקבלתם - כנדרש על פי תקנון האגודה - קודם ל"החלטת החלוקה". ככלל, חברות באגודה אכן נרכשת לפי הפרוצדורה הקבועה בתקנות האגודה (ראו תקנה 2 לתקנות החברות; אך ראו גם תקנה 3א וסעיף 6א לפקודת האגודות השיתופיות). בעניין זה - של חברות - לחברי האגודה אף נתון "מתחם רחב ביותר של שיקול דעת" (ע"א 10419/03 דור נ' רמת הדר - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד ס(2) 227, 291 (2005)). אולם, כבר נפסק כי שיקול דעת זה אינו בלתי מוגבל (ראו, שם; ת"א (חי') 548/98 כפר האומנים אגודה שיתופית בעין הוד בע"מ נ' אלקרא, פ"מ תשס"א (2) 945 (2002); ה"פ (ת"א) 362/03 רוזן נ' בני דרור - מושב שיתופי להתיישבות בע"מ (לא פורסם, 19.1.2004)). עוד נפסק, כי "ייתכנו מקרים שבהם תופעל הביקורת השיפוטית אף כאשר מדובר בהחלטת אגודה שיתופית על קבלת חבר לשורותיה או אי-קבלתו. מדובר בגוף רב חברים המתנהל באמצעות מוסדות מוכרים, ואין זה ראוי שגוף כזה יתנהל שלא על פי כללים ועקרונות מקובלים" (שם, בעמ' 293; וראו עוד והשוו, חיים נועם אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה 44-43 (מהדורה מעודכנת לאפריל 2010); וכן ע"א 434/07 פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (לא פורסם, 14.6.2009)). 40. על רקע זה, השאלה אם ניתן לראות במערערים כמי שהתקבלו כחברים באגודה לפני קבלתם באסיפה הכללית בחודש יוני 2010 - נוכח התנהלות האגודה - היא אפוא שאלה מורכבת. ייתכן שהעוגן המשפטי להכרה בחברות מעין זו יכול להיות עיקרון תום הלב (הלכה דור, לעיל, בעמ' 293) או דוקטרינת ההשתק והמניעות (השוו, ע"א 829/80 שכון עובדים בע"מ נ' זפניק, פ"ד לז(1) 579 (1983)). כך או אחרת, בנסיבות העניין איני נדרש להכריע בשאלות מורכבות אלו, ובשאלת יישומן בענייננם של המערערים. הטעם לכך הוא, כאמור, שהסעד שנתבקש על-ידי המערערים מלכתחילה לא היה בסמכותו של עוזר הרשם וממילא הוא גם אינו בסמכותו של בית משפט זה במסגרת ההליך בו אנו מצויים. לבסוף, יודגש, כי גם עוזר הרשם קבע בהחלטתו ש"ככל שטוענים בני הזוג לוי לזכויות קנייניות אשר קיימות להם בהקצאת נחלות, הרי שפתוחה להם הדרך להגיש תביעה נפרדת בבית המשפט ולעמוד על זכותם הקניינית שנפגעה, אם נפגעה. כך או כך, הליך החקירה אינו עוסק ואין בו כדי להכיר או לשלול זכויות קנייניות למיניהן, אלא עוסק בשאלת החברות בלבד (פסקה 24.2.7 להחלטה)". טענות לפגמים בדו"ח החקירה 41. טרם סיום, ולמעלה מן הצורך אציין עוד שלא מצאתי להתערב בקביעותיו של עוזר הרשם בכל הנוגע לטענותיהם של המערערים לפגמים שנפלו בהליך החקירה; טענות עליהן חזרו המערערים לפניי. בראיות שהובאו - מכתב החוקר מיום 27.1.2011 ותמליל השיחה עם המפקח מר משה יהודה - אין כדי להוכיח את טענתם של המערערים לפיה דו"ח החקירה שונה מן היסוד ובניגוד למינהל התקין. התוצאה 42. אשר-על-כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין ולאור הנימוקים שלעיל, לא מצאתי מקום לעשיית צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. עירבון שהופקד - ככל שהופקד - יושב למערערים באמצעות בא כוחם.רשםערעוראגודה שיתופית