תביעה לתשלום תוספת שכר המכונה "תוספת שטחים"

תוספת שטחים 1. התובע הגיש תביעה לתשלום תוספת שכר המכונה "תוספת שטחים", לשנים 1980 ועד 1988. 2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה: א. התובע עבד כאזרח עובד צה"ל החל משנת 1970 כמפעיל מיכליות לשאיבת ביוב. ב. החל מתחילת העסקתו ועד ליום 30/6/88 הועסק התובע ביחידת בינוי תל השומר. ג. החל מיום 1/7/88 הוצב התובע ביחידה אשר מקום מושבה הקבוע הנו בשטחים וממועד זה מקבל התובע תוספת שטחים לשכרו (תוספת שטחים חודשית א' וב'). ד. בשנת 1999 התכנסה ועדה פריטטית לדיון בעניין בקשתו של התובע ועובדים נוספים לקבלת תוספת שטחים גם לשנים 1980 ועד 1988. ה. הועדה הפריטטית קבעה, כי התובע לא עבד דרך קבע בשטחים להבדיל מביצוע עבודות בשטחים באופן אקראי והציעה לתובע לחתום על הסכם פשרה בעניין אולם התובע סרב. 3. ראיות ועדים הגישו תצהיר והעידו - התובע, מר יצחק מרדכי, מר גברי אבודרהם ומר רפי גולדשמיט מטעם הנתבעת. 4. הסוגיה העיקרית השנויה במחלוקת והדרושה להכרעתנו הנה, האם התובע עבד באופן קבוע בשטחים בתקופה הרלוונטית (משנת 1980 ועד 1988) וכפועל יוצא מכך, זכאי הוא לקבלת תוספת שטחים לשכרו. 5. מהראיות שהובאו בפנינו אין חולק, כי עד לשנת 1988, בסיס התובע לא היה ממוקם בשטחים אלא בתוך שטחי מדינת ישראל. החל משנת 1989, בסיס התובע היה ממוקם בשטחים. התובע טען, כי על אף האמור, היה עובד דרך קבע, יום יום בשטחים ועל כן היה זכאי לקבל תוספת שטחים לשכרו ,גם בתקופה הרלוונטית. 6. לטענת הנתבעת, התובע לא עבד באופן קבוע בשטחים בתקופה הרלוונטית אלא מספר ימים בודדים מדי חודש ובשל כך הוחלט כי אינו זכאי לקבלת התוספות. הנתבעת טענה, כי הועדה הפריטטית, אשר בחנה את הנושא באופן מקיף וממצה קבעה, כי התובע לא הביא ראיות מספקות לטענתו כי עבד באופן קבוע בשטחים ובנסיבות אלה, הוצעה הצעת פשרה לפיה תשולם לתובע תוספת יומיות על עבודתו בשטחים לפי 10 ימי עבודה בחודש. במסגרת זו התובע התבקש לחתום על כתב ויתור אולם הוא סרב ועל כן, אין לו אלא להלין על עצמו. 7. מהראיות שהוגשו עלה, כי אין ספק שהתובע עבד בשטחים, אך, התובע לא הוכיח עבודה באופן קבוע בשטחים ובכך הצדק עם מסקנות הועדה הפריטטית. התובע אמנם צרף מסמכים שונים לכתבי טענותיו אשר לטענתו מבססים את גרסתו אולם מבדיקות המסמכים בזמן אמת, הקיימים בתיק ,לא ניתן לבסס עבודה באופן קבוע בשטחים כפי שטוען התובע. בהתאם למסקנות הועדה הפריטטית הרי שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח, כי עבד דרך קבע בשטחים אלא כי עבד באופן אקראי ובהתאם לדרישה ולצורך. פרוטוקול הועדה צורף כנספח י' לכתב התביעה. 8. המסמכים שעמדו בפנינו וכן בפני הועדה והרלוונטיים להכרעתנו הנם - ממצאי ועדת חקירה מיום 26/2/96 בהם נקבע, כי לא ניתן לבסס את טענות התובע על עבודה באופן קבוע בשטחים ומשלא נוצר קשר עם מפעילו של התובע, מקס אסייג. מסמך מיום 28/10/09 מטעמו של מקס אסייג לפיו התובע עבד ברציפות בשטחים. מדובר במסמך אשר איננו מהווה מסמך משפטי תקף אלא מכתב בכתב ידו של מר אסייג ותו לא. מסמך מיום 12/8/93 מטעם יעקב קסטל, סגן מפקד יחידה, אשר מתייחס לעבודתו של התובע וקובע, כי התובע עבד עד שנת 84 במיכליות ביוב שנשלחו מאזור תל השומר לאזורים שונים בשטחים על פי עדותו של מר כלפון רחמים. יחד עם זאת, לא ניתן לבסס עבודה קבועה בשטחים על סמך מסמך זה. ממצאי ועדת חקירה מיום 21/8/96 אשר קבעו, כי לא הוצגה עדותו של מנהלו הישיר של התובע, מקס אסייג. מסמך שכותרתו - הצהרות מנהלי עבודה על עבודה באיו"ש ולפיו, מנהלי העבודה של התובע מצהירים כי עבד באיו"ש מתחילת עבודתו בכל תחומי איו"ש והבקעה. מסמך זה איננו מהווה תצהיר משפטי מחייב והוא אף סותר את מסמך מאוחר יותר של אסייג מקס להלן. מסמך מיום 22/5/87 - כותב מפקדו של התובע, אסייג מקס, כי התובע עובד בשטחים כאשר נאמר לו, הווה אומר, בהתאם לצורך, (ראה נספח ו' לכתב ההגנה). 9. ביום 30/6/99 התכנסה ועדה פריטטית לדון בעניינו של התובע ועובדים נוספים כאמור. הועדה דנה בשאלה האם העובדים עבדו באופן קבוע בין השנים 1980 ועד 1988 בשטחים. התקיים דיון מעמיק ומקיף בנושא כאשר חברי הועדה הבהירו, כי לא ניתן לשלם מכספי ציבור על סמך הצהרות העובדים בלבד ועדויות של שנים לאחור ללא כל תיעוד ברור ומהימן. זאת ועוד, הועדה מצאה כי ישנם סתירות בעדויות בנושא היקף העבודה בשטחים. הועדה ציינה אף, כי במכתבו של פוקס, מפקד בינוי בשנת 1989 נכתב, כי התובע לא עבד משנת 84 בשטחים אלא רק משנת 88. התובע אף נשאל במסגרת הדיון מדוע לא תוקן המסמך של המפקד כאמור ולא יכול היה לסתור את האמור במכתב כאמור. כך גם לגבי עובד אחר אשר לגביו נכתב על ידי המפקד גוטקין, כי עבד מספר חודשים בבקעה ואח"כ בתל השומר והיה יוצא לסירוגין לעבוד בשטחים. בעניין זה השיב העובד כי המידע שמסר המפקד נכון, וכי אכן היה אופן לסירוגין בשטחים ובהתאם לצורך. הועדה הסבירה, כי לאור כל הממצאים והנסיבות הקיימות, קיים קושי להגיע לחקר האמת. 10. למרות כל האמור לעיל הועדה הפריטטית הציעה הצעת פשרה לפיה תשולם לתובע ולעובדים הנוספים תוספת שטחים יומית לפי 10 ימים בחודש בעבור 7 שנים תמורת חתימה על כתב ויתור. שלושה מתוך חמשת העובדים חתמו על הסכם הפשרה מלבד התובע ועובד נוסף. ועדה נוספת שהתכנסה ביום 2/7/02 חזרה על ממצאי הועדה כאמור. 11. לאור כל האמור לעיל ומשאין בפנינו כל תיעוד רשמי מהימן ומספק לביצוע עבודה קבועה בשטחים בתקופה הרלוונטית, אנו מאמצים את מסקנות הועדה הפריטטית וקובעים, כי התובע היה זכאי לקבלת תוספת שטחים בשיעור של 10 ימים מדי חודש ובסך כולל של 9,095 ₪. 12. יובהר, כי התובע תבע בתביעתו סכומים מופרזים אשר אינם מבוססים. הנתבעת פרטה בכתב ההגנה את סוגי התוספות והתנאים לקבלתו כאשר תנאי הזכאות נקבעו ביחס לשני סוגים של עובדים. עובדים הנמצאים ביחידות הנמצאות דרך קבע בשטחים ו/או עובדים הנמצאים ביחידות הנמצאות בתוך שטחי הקו הירוק ונשלחים לבצע עבודתו בשטחים. בהתאם לנתונים האישיים של התובע, אשר נחשב כעובד שיחידתו הקבועה בקו הירוק ונשלח לבצע עבודה בשטחים הרי שהתובע היה זכאי לתשלום תוספת א' יומית, תוספת הנגזרת מתוספת א' החודשית. התובע הגיש תביעה על בסיס תוספת ב' חודשית אשר על פי הראיות שהובאו, החלה להיות משולמת לעובדים אשר הועסקו בקביעות בשטחים החל מיום 1/6/88 ואילך. על כן, תביעתו של התובע המבוססת על תוספת ב' חודשית נדחית. 13. יובהר, כי אנו סבורים שהתובע איננו ולא היה מחוייב לחתום על כתב ויתור בקבלת סכומים אלו בנוסחו הקיים כפי טענת הנתבעת. בכתב הויתור מצויים כי התובע מוותר על כל תביעותיו וזכויותיו באשר לשירותו בשטחים כולל זכויותיו לפיצויי פיטורין ועל כן, מדובר בכתב ויתור משולל כל תוקף. 14. יחד עם זאת אנו קובעים, כי תביעתו של התובע לפיצוי בטענה להתנהלות בחוסר תום לב של הנתבעת בסך של 50,000 ₪ נדחית. לא מצאנו, כי הנתבעת התנהלה בחוסר תום לב בעניינו של התובע אלא, כי ביצעה תחקיר מקיף ומעמיק בעניין זכאותו של התובע על אף חלוף הזמן ומתוך ניסיון להגיע לחקר האמת. ממצאי הועדה ופרוטוקול הועדה בעניינו של התובע מעידים על כך באופן ברור, כך גם העובדה כי התקיימה ועדה נוספת בעניין אשר אימצה את מסקנות הועדה הקודמת. הכל, למרות חלוף הזמן והשיהוי הניכר בתביעתו של התובע. דרישתה של הנתבעת לחתימה על כתב ויתור אמנם לא הייתה צודקת בנסיבות העניין אולם לא היה בה משום חוסר תום לב והדרך לתקוף אותה היה להגיש תביעה בסמוך למועד הצעת הפשרה ולא להמתין שנים רבות עד להגשת תביעה בעניין כפי שפעל התובע. 15. התיישנות התובע הגיש תביעה ביום 9/11/2008 ובענייננו, מדובר על תביעה שבה התקופה הרלוונטית הנה משנת 1980 ועד 1988, כאשר החלטת הועדה היא משנת 1999, ולכאורה התביעה הוגשה לאחר תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. יחד עם זאת, ועדה פריטטית נוספת התקיימה בעניינו של התובע בשנת 2002 וחזרה על מסקנותיה של הועדה הפריטטית משנת 1999. לכן, אין למנות את תקופת ההתיישנות משנת 1999 אלא משנת 2002 משום שהנושא נדון מחדש על ידי הועדה ובכך נפתח פתח נוסף לתובע, להגיש תביעה כנגד ההחלטה כאמור. על כן טענת ההתיישנות נדחית, הגם שהשיהוי בהגשת התביעה הוא מהותי וארוך. 16. סוף דבר התובע זכאי לתוספת שטחים לתקופה שמשנת 1980 ועד 1988 בסכום כולל של 9,095, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 2/7/2002 (מועד החלטת הועדה הפריטטית) ועד למועד התשלום בפועל. 17. הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט ב"כ בסך כולל של 5,000 ₪. תוספות שכרתוספת שטחים (שכר)