הגנת השכרות מדעת

הגנת השכרות מדעת
בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב, עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו בת"פ 32473-02-11, של בית משפט זה.

מבוא:

כנגד המשיב הוגש לבית משפט זה כתב אישום, ובצידו בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, בו יוחסו לו עבירות שעניינן הסגת גבול פלילי, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור ואיומים.




בדיון אשר התקיים בפניי ביום 20.2.11, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המפורטים והמיוחסים למשיב בכתב האישום, אם כי טען ב"כ המשיב, כי מחומר החקירה עולה שהמשיב היה במצב של שכרות, כקבוע בסעיף 34 ט לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). זאת ועוד, מאחר והעבירות המיוחסות למשיב הן עבירות מטרה וכוונה, הרי שטען בא כוחו, כי עומדת למשיב הגנת השכרות מדעת ביחס לעבירות אלה. ב"כ המשיב עתר, כי יוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, אשר יבחן אפשרות שילובו של המשיב בהליך גמילה מאלכוהול.




במעמד זה הסכים ב"כ המבקשת, כי יוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, מבלי שיש בכך כדי לחייב את המבקשת להמלצות התסקיר. עוד הבהיר, כי עמדת המבקשת היא, כי המקום לבחינת אפשרות שילובו של המשיב בהליך גמילה הינו במסגרת התיק העיקרי ובטרם ייגזר דינו.




בהמשך לעמדת הצדדים, כמפורט לעיל, הוריתי על הגשת תסקיר מעצר מאת שירות המבחן בעניינו של המשיב. תסקיר, כאמור, מונח בפניי. זאת ועוד, בדיון אשר התקיים בפניי ביום 6.4.11 נשמעו טיעוניהם המשלימים של הצדדים לעניין הבקשה גופה. כן הוגש טיעון כתוב מטעם ב"כ המשיב ובהתאם להחלטה שניתנה במעמד זה, ניתנה האפשרות למבקשת להשלמת טיעוניה, באשר לטענת השכרות שהועלתה על ידי המשיב, בכתב. טיעוני המבקשת בכתב מונחים בפניי.




על פי הנטען בכתב האישום, יפה מרה (להלן: "המתלוננת") הינה מוכרנית בחנות "קנדיס" הממוקמת בתחנה המרכזית בעפולה. אופיר רוזנבלום (להלן: "אופיר"), ראשד אבו עיד (להלן: "ראשד") ורבקה אלהרר (להלן: "רבקה") הינם שוטרים במשטרת ישראל ולפיכך הינם עובדי הציבור.




עוד נטען, כי ביום 14.2.11 בשעה 16:00 או בסמוך לכך, נכנס המשיב לחנות וקרא לעבר המתלוננת והלקוחות ששהו באותה עת בחנות "מטומטמת" "טמבלית" "שרמוטות". משכך, ביקשה המתלוננת מהמשיב לצאת מהחנות, אך המשיב סירב לבקשתה ונשאר שם שלא כדין. עוד נטען, כי בנסיבות אלו בעקבות דיווחים אודות האירוע למוקד 100, הגיע למקום אופיר. במעמד זה, עלב המשיב באופיר בכך שצעק לעברו וגידפו "יא מניאק" "יא בן של זונה" ולאחר מכן עזב את המקום. כעבור כ-20 דקות, כך על פי כתב האישום, שב המשיב לחנות וצעק על המתלוננת "למה הזמנת משטרה" ואף גידפה "כלבה" "יא נחשה". משכך התקשרה המתלוננת למוקד 100 וביקשה, כי שוטרים יגיעו לחנות בשנית.




משכך, כך על פי כתב האישום, שב אופיר למקום, ניגש למשיב, עיכבו, ביקש ממנו להציג בפניו את תעודת הזהות שלו וכן הורה לו לעלות לניידת, אלא שהמשיב סירב לדרישותיו ואופיר הודיע לו, כי הינו עצור. משהוסיף המשיב לעמוד על סירובו, תפסו אופיר בידיו וניסה להובילו לעבר הניידת, אך המשיב ניסה למנוע זאת ממנו בכך שהשתולל ונאחז בידיו באחד העמודים במקום.




עוד נטען, כי בהמשך, הצליח אופיר להכניס את המשיב לניידת ומשם נסעו אל תחנת משטרת עפולה (להלן: "תחנת עפולה"). במהלך הנסיעה, עלב המשיב באופיר בכך שגידפו "יא מניאק" "יא בן של זונה". בהמשך, בתחנת עפולה, כאשר ראשד הוביל את המשיב אל משרד החקירות והמתין עימו לחקירתו, עלב בו המשיב בכך שקרא לעברו "בן זונה" ואף איים עליו "אני אזיין אותך, כשאפגוש אותך בחוץ, אני אחתוך את הפנים שלך" והוסיף לעלוב בו בכך שאמר לו "אתה מוסלמי מניאק ואתה ערבי מניאק, כל האסלאם מזדיינים". בנוסף אמר המשיב לראשד שהוא בן זונה ואימא שלו זונה ואיים, כי יכניסו ל"שער מנשה" ויראה לו מה זה.




במעמד זה, כך על פי כתב האישום, פנתה רבקה למשיב וביקשה ממנו להתנהג בדרך ארץ. בתגובה עלב בה המשיב בכך שקרא לעברה "תשתקי גם את זונה, כולכם זונות" ואף איים "אני אתקע אתכם בתחת, אני אראה לכם מה זה" ובהמשך פנה לראשד ואיים עליו "אני אראה לך מה זה בן של זונה, אני אזיין אותך".


טיעוני המבקשת:



לטענת המבקשת, היא אוחזת בראיות לכאורה טובות להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, הנסמכות על הודעת המוכרנית, דו"חות אירוע מאת משל"ט צפון, במסגרתם מובאים דיווחיהם של המוכרנית ואזרחים נוספים אודות האירוע, לרבות תמלולם. כן הפנתה המבקשת לדו"חות ומזכרי שוטרים ולהודעות המשיב, הקושר עצמו לאירוע נשוא כתב האישום.




לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר בהתאם להוראת סעיף 21 (א) (1) (א) + (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים") בכך שביצוען מסכן את ביטחון הציבור, זאת לאור העובדה שהמשיב הגיע על חנות בתחנה המרכזית בעפולה, עלב במוכרנית ובבאי המקום, סירב לעזוב את החנות ובהמשך הכשיל שוטר, עלב בו ובשוטרים נוספים ואף איים עליהם. זאת ועוד, המשיב סירב לעלות לניידת, עובדה המקימה יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב יביא להתחמקות המשיב מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר. בהקשר זה וביחס למסוכנות המשיב, הפנתה המבקשת לפסיקה רלוונטית.




זאת ועוד, כנגד המשיב תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בן 9 חודשים נשוא ת"פ 53128-07-10 של בית משפט השלום בנצרת, אשר לא הרתיעו מלשוב לסורו. בנסיבות אלו טוענת המבקשת, כי אין בחלופת מעצר כדי להשיג את מטרת המעצר ולפיכך עותרת היא, כאמור, להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.




נוכח חזית המחלוקת בין הצדדים, כמפורט לעיל, ובהמשך להחלטה שניתנה, הגישה המבקשת השלמת טיעוניה וזאת בהתייחס לטענת השכרות שהועלתה על ידי ב"כ המשיב וההשלכה שיש לטענה זו ביחס לדיות ולעוצמת הראיות בהן אוחזת המבקשת להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, זאת במאובחן מהמעשים המיוחסים לו, מקום בו ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים, זאת במאובחן מהעבירות המיוחסות.




במסגרת טיעוניה המשלימים, אשר הוגשו בכתב, טענה המבקשת, כי המשיב בוחר בכל דרך אפשרית כדי להשתחרר מהמעצר, כך גם בקשתו להשתחרר למוסד גמילה "דרך לאושר", אשר מקורה ברצון המשיב להשתחרר ממעצר ותו לא. בהקשר זה הפנתה המבקשת לאמור בתסקיר המעצר, אשר הוגש בעניינו של המשיב, ולהמלצות המובאות בו. כך טוענת המבקשת, כי מדובר במשיב מניפולטיבי, אשר עבר מספר ניסיונות במגוון מסגרות גמילה ובתקופות שונות, ניסיונות שכשלו עקב חוסר מוטיבציה. גם לאחרונה הופנה המשיב לקהילה טיפולית, הגיע בגילופין ונמצא לא מתאים.




בהקשר זה, טוענת המבקשת, כי הכלל הוא שהעיתוי הראוי לגמילה הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש, כאשר המשיב אינו עונה לחריגים שנקבעו בפסיקה, שכן הליכי גמילה קודמים בעניינו כשלו, בעיקר בשל העדר מוטיבציה, כאשר אין למשיב רצון כן ואמיתי לעבור הליך גמילה, לא קיים פוטנציאל הצלחה להליך ובעיקר מאחר ואין בהליך הגמילה כדי ליתן מענה למסוכנות הנשקפת מן המשיב.




באשר לטענתו של המשיב בדבר העדר קיום היסוד הנפשי ותכולת סייג השכרות, טוענת המבקשת, כי חומר הראיות מצביע על כך שהמשיב היה מודע למעשיו וכי דין טענתו זו של המשיב להתברר במסגרת שמיעת הראיות בתיק העיקרי ולא במסגרת הליך המעצר. אכן ב"כ המשיב ליקט מספר משפטים מחומר הראיות וגרס, כי המשיב היה שיכור. יחד עם זאת, עיון מעמיק בחומר הראיות מלמד, כי למשיב הייתה מודעות באשר למעשיו, מודעות כי הוא במגע עם שוטרים, כי הוא נמצא בתחנת משטרה ומודעות, כי המתלוננת הזמינה משטרה. זאת ועוד, המתלוננת מתארת בהודעתה כיצד לאחר שהזמינה משטרה, חזר המשיב לחנות כעבור 20 דקות ובאופן מודע לחלוטין צעק לעברה וגידפה בשל כך שהזמינה משטרה למקום. משמע, המשיב היה מודע למעשיו והבין היטב, כי בעקבות התנהגותו הזמינה המתלוננת משטרה למקום. עוד הפנה ב"כ המבקשת לחומר ראיות נוסף, אשר ממנו עולה, כי המשיב היה מודע והבין גם הבין, כי הוא נמצא בתחנת משטרה וכי עומד מולו שוטר.




בנסיבות אלה טוענת המבקשת, כי חומר הראיות אינו מצביע על כך שהמשיב היה חסר מודעות לגבי מיקומו, זהות האנשים אשר עימם בא במגע שהינם שוטרים, וכן בנוגע לטיב מעשיו. בנסיבות אלו, לא ניתן לטעון, כי סייג השכרות מדעת עומד למשיב. כך טוענת המבקשת, כי המשיב לא יכול ליהנות מסייג השכרות, משהביא עצמו במודעות ובשליטה למצב זה. בהקשר זה טענה המבקשת, כי הפסיקה אליה הפנה ב"כ המשיב אינה מתייחסת לגופם של דברים ולהכרעה באשר לגופה של טענה, אלא עסקינן בהליך שהסתיים בהסכמה דיונית. עוד טענה המבקשת, כי המשיב הודה ששתה אלכוהול ואם יתברר בסופו של הליך, כי היה שיכור, הרי שלא יוכל ליהנות מהגנת השכרות, שכן הוא הכניס עצמו במודע למצב שכרות וחזקה, כי מתקיימת מחשבה פלילית לצורך הרשעות בעבירות המיוחסות לו. בהקשר זה הפנתה המבקשת לפסיקה רלוונטית.




באשר לטענת המשיב, כי אין להעמידו לדין בעבירה של העלבת עובד ציבור, טוענת המבקשת, כי בניגוד לטענת המשיב, מדובר בגידופים בוטים, בביטויים גזעניים, אשר משקללים את עבירת העלבת עובד ציבור. גם בהקשר זה הפנתה המבקשת לפסיקה רלוונטית.




סופו של יום, נוכח עברו הפלילי המכביד ביותר של המשיב, בעיקר בעבירות אלימות, הרשעות קודמות בגין עבירות כלפי עובד ציבור ומקום בו מדובר במשיב הסובל מהתמכרות לאלכוהול ואשר עד כה, חרף ריצוי מאסרים בפועל ולא מעט ניסיונות והזדמנויות שניתנו לו, בחר המשיב שלא להתמיד ולא פעל לשיקומו העצמי. גם כיום, כך לטענת המבקשת, אין למשיב רצון כן ואמיתי לפנות להליך גמילה ורצונו היחיד הוא להשתחרר ממעצר. בהקשר זה, מפנה המבקשת גם לתסקיר שירות המבחן, אשר הוגש בעניינו של המשיב, המדבר בעד עצמו. זאת ועוד, מדגישה המבקשת, כי כנגד המשיב תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בן 9 חודשים.




בנסיבות אלו טוענת המבקשת, כי יש לדחות את טענות המשיב ולהיעתר לבקשה למעצר עד תום ההליכים, ולהורות על מעצרו של המשיב, עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.


טיעוני המשיב:



בדיון אשר התקיים בפניי ביום 6.4.11, הציג ב"כ המשיב מסמך מאת מרכז גמילה "דרך לאושר", המוכן לקבל את המשיב בתנאים של מעצר בית ולשלב אותו בהליך של טיפול גמילה מאלכוהול. עוד טען ב"כ המשיב, כי אין חולק, כי מחומר החקירה עולה שהעבירות הלכאוריות שביצע המשיב נעברו בשעה שהמשיב היה שיכור. בחקירתו מסר המשיב, כי הוא שתה חצי בקבוק ערק וכן שתה בירה ולא זכר את שארע. עוד ציין, כי מעדויות השוטרים עולה, כי מהמשיב נדף ריח חזק של אלכוהול וגם האזרחים שהודיעו למשטרה דיווחו על אדם שיכור ושתוי. כך הדגיש, כי העבירות בהן מואשם המשיב הינן איומים, העלבת עובד ציבור, הכשלת שוטר והתנהגות פסולה במקום ציבורי. בנסיבות הללו טוען ב"כ המשיב, כי שכרות מדעת פותרת מאחריות לעבירות מטרה וישנו מסד עובדתי, כי המשיב, כאמור, היה במצב של שכרות. באשר לסוגיה המשפטית, הפנה ב"כ המשיב לפסיקה רלוונטית ומשכך עתר להורות על שחרורו של המשיב בבחינת "מדלת אל דלת" למוסד הגמילה בבאר שבע.




במסגרת טיעוניו הכתובים, טען ב"כ המשיב, כי מחומר החקירה עולה, כי אין מחלוקת ביחס לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המפורטים בכתב האישום. יחד עם זאת, ישנן ראיות חזקות לכאורה, המבססות ומלמדות, כי המשיב ביצע את המעשים בהיותו במצב של שכרות. לפיכך, נוכח טענת ההגנה של המשיב נראה, כי אין סיכוי סביר להרשעה.




בהקשר זה הפנה ב"כ המשיב לעובדה, כי ביום האירוע לא ניתן היה לחקור את המשיב בשל מצבו. עוד ציין, כי בעדותו של המשיב מיום 15.2.11 ציין המשיב, כי הוא שתה חצי בקבוק ערק לפני ששתה בירה. עוד מסר המשיב, כי הוא לא זוכר את שארע, שכן היה תחת השפעת אלכוהול. ב"כ המשיב הוסיף וציין, כי גם העדים הרלוונטיים מתארים את השכרות בה היה שרוי המשיב. בהקשר זה הפנה למזכרו של השוטר ראשד, אשר ציין, כי מהמשיב נודף ריח של אלכוהול, אשר בגינו לא ניתן היה לחקור את המשיב ביום 14.2.11. כך הפנה למזכרה של השוטרת רבקה ממנו עולה, כי היא הריחה ריח חזק של אלכוהול מן המשיב. עוד הפנה לתמלול השיחות שהתקבלו מהמוקד המשטרתי, המלמד על מצבו של המשיב, כאשר מודיע אחד ציין, כי המשיב שתוי ובהמשך צוין "מסטול שתוי" ועוד. כן הפנה למזכרו של השוטר אופיר, אשר ציין, כי מדובר בבחור שיכור, אשר נודף ממנו ריח חזק של אלכוהול.




בנסיבות אלו סבור המשיב, כי עומדת לו הגנת השכרות מדעת הקבועה בסעיף 34 ט (ב) לחוק העונשין, ביחס לעבירות המטרה בהן מואשם המשיב, היינו הסגת גבול, איומים והכשלת שוטר. כן סבור המשיב, כי ביחס לעבירה של העלבת עובד ציבור, אין בביטויים המתוארים בכתב האישום כדי לקיים את הדרישות שנקבעו בפסיקה ביחס לעבירה זו. עוד סבור המשיב, כי העבירות בהן הוא מואשם אינן מקימות עילת מעצר בעניינו ומכל מקום בקשתו היא לשחררו להליך גמילה מאלכוהול.




ב"כ המשיב סבור, אפוא, כי אין סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בדין ומשכך אין בידי המבקשת ראיות לכאורה בעוצמה הדרושה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.




במסגרת טיעוניו שהוגשו בכתב, התייחס ב"כ המשיב בפירוט רב ביחס להגנת השכרות מדעת והשלכתה של זו, באשר לעבירות המטרה המיוחסות למשיב. לאור המבחנים שהותוו בפסיקה ולאור חומר הראיות המצוי בתיק החקירה, טען ב"כ המשיב, כי לא יכולה להיות מחלוקת שהמשיב היה במועד האירוע שיכור. עוד ציין, כי חרף העובדה שמחומר הראיות עלה, כי המשיב שתה אלכוהול בכמות ניכרת, נמנעה המשטרה מלערוך בדיקת אלכוהול למשיב בסמוך לאירוע. בהתאם לפסיקה, טוען ב"כ המשיב, כי יש לזקוף את אי עריכת הבדיקה לחובת המשטרה.




לאור האמור לעיל, טוען ב"כ המשיב, כי יש ראיות לכאורה לכך שהמשיב היה במצב של שכרות. המשיב סבור, כי יש בעובדה זו כדי לפטור את המשיב מאחריות לעבירות מטרה. בהקשר זה טוען המשיב, כי הדין הנוהג במדינת ישראל אינו מאפשר הטלת אחריות פלילית על עבירות מטרה שנעברו אגב שכרות מדעת. זאת ועוד, לטענת המשיב, המבקשת מושתקת מלהעלות את הטענה ששכרות מדעת אינה מהווה הגנה בפני אחריות פלילית לעבירות מטרה, נוכח עמדתה בפרשות דומות אחרות בהן טענו נאשמים "שיכורים מדעת" שאין להטיל עליהם אחריות פלילית בעבירות מטרה ולפיכך, אין המבקשת יכולה לדבר בשני קולות. זאת ועוד, לטענת המשיב, גם טעמים של אכיפה שוויונית של הדין על נאשמים עם נסיבות דומות, תומכים באי הטלת אחריות על עבירות מטרה שנעברו אגב שכרות מדעת.




לאור האמור לעיל, סבור ב"כ המשיב, כי הדין הנוהג בישראל הוא, כי שכרות מדעת פוטרת מאחריות לעבירות מטרה. עוד טוען ב"כ המשיב, כי המבקשת מושתקת מלטעון ששכרות מדעת אינה פוטרת מאחריות לעבירות מטרה, נוכח עמדתה בפרשות דומות אחרות. בהקשר זה טוען ב"כ המשיב, כי אם יתאפשר למבקשת לטעון בהליך זה, כי שכרות מדעת אינה פוטרת מאחריות לעבירות מטרה וטענתה תתקבל, יהיה בכך כדי לגרום לאכיפה בררנית ולפגיעה חמורה בזכות לשוויון.




באשר לעבירת העלבת עובד ציבור המיוחסת למשיב, טוען ב"כ המשיב, כי נוכח המבחנים שפורטו בפסיקה, אין הביטויים המפורטים בכתב האישום עולים כדי העלבת עובד ציבור. זאת ועוד, עסקינן בביטויים שנאמרו על ידי משיב שתוי, לפרק זמן קצר ביותר מבלי שהוא היה מודע לתוכן דבריו או שהייתה לו כוונה להעליב. בנסיבות אלו טוען ב"כ המשיב, כי לא היה מקום להעמיד את המשיב לדין בעבירה של העלבת עובד ציבור ומשבחרה המבקשת לעשות כן, בניגוד להנחיית בית המשפט העליון כעולה מהפסיקה שהוצגה, יהיה מקום לזכותו בדין במסגרת התיק העיקרי.




לאור כל האמור לעיל, טוען ב"כ המשיב, כי ההגנה הלכאורית הטובה העומדת למשיב בפני כל האישומים, או למצער באשר לחלקם, יש להורות על שחרורו של המשיב להליך גמילה, כפי שהוצע.


תסקיר מעצר:



מהתסקיר עולה, כי עסקינן במשיב בן 59, יליד הודו, אשר עלה ארצה עם בני משפחתו בשנת 1968. המשיב הינו רווק ואב לשלושה ילדים, הנמצאים ברשות אימם. המשיב מתאר נתק ממושך עם ילדיו והוא בעל השכלה תיכונית בלבד. המשיב הינו בעל רקע התמכרותי לאלכוהול ושימוש בסמים בעברו. ברקע, ריצוי מאסרים חוזרים כאשר המשיב שוחרר ממאסרו האחרון ביום 2.11. לדברי המשיב, כשלושה שבועות מאז שוחרר ממאסרו האחרון, הוא נעצר שוב בגין תיק זה ומאז הוא שוהה במעצר. במסגרת התסקיר הובאו נתונים אודות קורות חייו של המשיב. עוד עולה, כי המשיב החל להשתמש בחומרים פסיכו אקטיביים באמצע שנות ה-20 לחייו, במקביל החל המשיב להסתבך בפלילים וניהל אורח חיים עברייני. לדבריו, בתקופות בהן שוחרר מבתי הכלא, התגורר המשיב בדיור ציבורי והתקיים מקצבת הביטוח הלאומי. כן נתמך המשיב על ידי רשויות הרווחה בעירו.




עיון ברישומו הפלילי של המשיב מלמד, כי המשיב צבר לחובתו 22 הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות, עבירות סמים ועוד. באשר לנסיבות מעצרו בתיק זה, מסר המשיב, כי בעת האירוע היה נתון תחת השפעת אלכוהול ולפיכך הוא מתקשה לזכור את השתלשלות האירועים לפרטים. המשיב שלל היכרות מוקדמת עם המתלוננת ולטענתו התפתח עימה קונפליקט על רקע סך העודף שקיבל בגין קנייתו. במהלך השיחה עם שירות המבחן, התנהל המשיב בתוקפנות והתקשה לעמוד בגבולות האינטראקציה עם שירות המבחן. מדבריו של המשיב עלו סתירות רבות, אשר להערכת שירות המבחן משקפות את הקושי של המשיב לתת אמון באחר ואת נטייתו להתנהגות מניפולטיבית.




על פי אינפורמציה המצויה אצל שירות המבחן, המשיב ערך מספר ניסיונות גמילה, הן במהלך ריצוי מאסריו והן במסגרות ממסדיות לגמילה מאלכוהול, אולם אלו לא צלחו. בשנות 2005 נעשה ניסיון לשלב את המשיב בקהילה טיפולית מלכישוע. לאחר כחודש מתחילת שילובו בקהילה טיפולית התגלעו בעיות התנהגות וקשיים בקבלת החוקים וגבולות המסגרת ובנסיבות אלו, המשיב עזב את המקום מיוזמתו. בחודש נובמבר 2010, במהלך חקירת מעצר שנעשתה בעניינו של המשיב, המשיב הופנה על ידי שירות המבחן לראיון קבלה במסגרת קהילה טיפולית "הדרך" ולא נמצא מתאים להשתלבות במסגרתם.




שירות המבחן ערך שיחה טלפונית עם מנהל היחידה להתמכרויות בעפולה ולדבריו, המשיב מוכר לו מניסיונות חוזרים לשלבו במסגרתם בעבר. ניסיונות אלו כשלו עקב חוסר בשלות ומוטיבציה נמוכה לטיפול מצידו של המשיב. לדבריו, בתקופה שקדמה למעצרו הנוכחי, המשיב פנה בבקשה להשתלב בטיפול מחדש, אך במועד שנקבע לו הגיע המשיב ליחידה בגילופין, דבר שלא אפשר לקיים עימו שיחה.




באשר לתנאי מעצרו, המשיב מסר, כי סמוך להגיעו למתקן המעצר הוא נבדק על ידי נרקולוג וקיבל טיפול תרופתי הרגעתי כדי להתמודד עם תסמונת הגמילה הפיזית מאלכוהול. לדברי המשיב, כיום הוא מצוי במעקב רפואי והופחת מינון הכדורים שהוא נוטל. המשיב שלל מחשבות או כוונות אובדניות ושירות המבחן לא התרשם ממצוקה רגשית אקוטית.




שירות המבחן התרשם, כי מדובר באדם בעל קווים אלימים באישיותו וסף תסכול נמוך, אשר מנהל אורח חיים התמכרותי לאורך השנים ומתקשה להיעזר בגורמי הטיפול הרלוונטיים. למרות הבעת מוטיבציה מילולית להשתלבות במסגרת טיפולים, להערכת שירות המבחן המשיב נעדר את המשאבים הרגשיים והכוחות הדרושים לתהליך שינוי ארוך טווח.




אשר על כן, ובהעדר חלופת מעצר מתאימה, אשר יכולה להתמודד עם הסיכון הפוטנציאלי הטמון בהתנהגות המשיב, אין שירות המבחן ממליץ על שחרורו של המשיב ממעצר.


דיון:

ראיות לכאורה:



כאמור, ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום ואולם טוען הוא, כי ישנן ראיות "חזקות" לכאורה המלמדות, כי המשיב ביצע את המעשים בהיותו במצב של שכרות. נוכח טענת ההגנה של המשיב בהקשר זה, נראה, כי אין סיכוי סביר להרשעה.




בנסיבות אלו ונוכח עמדת ב"כ המשיב כמפורט לעיל, הרי שאינני נדרשת לבחינת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המעשים המיוחסים למשיב. הסוגיה הצריכה בחינה הינה טענת המשיב בדבר קיומו של סייג השכרות מדעת, כקבוע בסעיף 34 ט לחוק העונשין והשלכת קיומו של סייג זה בדבר התשתית הראייתית הלכאורית בה אוחזת המבקשת להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, מקום בו לטענת המשיב אין סיכוי סביר להרשעה בנסיבות שפורטו לעיל.




בשים לב לטיעוני ב"כ הצדדים, כמפורט לעיל, הרי שהצדדים חלוקים בשני האדנים הצריכים לבחינת טענתו של המשיב, כמפורט לעיל. ראשית חלוקים הצדדים באשר למסד העובדתי הצריך למצבו של המשיב בעת ביצוע המעשים הלכאוריים המיוחסים לו, כך לדוגמא האם המשיב היה מודע למעשיו, האם הייתה למשיב מודעות, כי הוא בא במגע עם שוטרים, כי הוא נמצא בתחנת משטרה, כי המתלוננת הזמינה משטרה, והאם עסקינן במי שהיה "במצב של שכרות" ונכנס הוא אפוא לגדרו של הסייג הקבוע בסעיף 34 ט לחוק העונשין.




אכן ב"כ המשיב הפנה בטיעוניו לחומר חקירה רלוונטי, אשר ממנו עולה, כך לדידו, כי המשיב היה במצב של שכרות וכן הוא היה חסר את המודעות הנדרשת להוכחת היסודות הנדרשים בעבירות המיוחסות לו ולפיכך, לא יכול היה לגבש את היסוד הנפשי הנדרש לעבירות המטרה המיוחסות ולפיכך, חל בעניינו סייג השכרות.




עיון בחומר החקירה אכן כולל בחובו את האמירות והנתונים הראייתיים אליהם הפנה ב"כ המשיב בטיעוניו. יחד עם זאת, חומר החקירה מגלם בחובו גם ראיות לכאוריות, אשר יש בהן כדי ללמד היפוכם של דברים. כך לדוגמא, ראה הודעת המתלוננת מיום 14.2.11 משורה 10 ואילך ממנו עולה, כי המשיב חזר לאחר כ-20 דקות וכעס על המתלוננת על כך שהזמינה משטרה וצעק "למה הזמנת משטרה" והחל לקלל את המתלוננת, כמפורט בהודעתה. מהאמור לעיל עולה, כי המשיב היה מודע לכך שלמקום הוזמנה ניידת, שמולו עמדו שוטרים, ובכל זאת התנהג כפי שהתנהג ואמר את הדברים כפי שאמר. זאת ועוד, בחומר החקירה ישנו זכ"ד מיום 14.2.11 מאת ראשד ממנו עולה לכאורה, כי המשיב קילל וגידף את ראשד ואמר, בין היתר, "...אני אזיין אותך כשאפגוש אותך בחוץ..." מהאמור לעיל עולה, כך לכאורה, כי המשיב היה מודע לכך שהוא נתון במשמורת המשטרה המגבילה את חירותו.




מהאמור לעיל עולה, כי הצדדים חלוקים באשר למסד העובדתי הצריך ביחס למצבו של המשיב, כמו גם לנפקות ולהשלכה אשר היה למצב זה ביחס למודעותו של המשיב באשר למעשיו, לעובדה כי הוא בא במגע עם השוטרים, כי הוא נתון בתחנת המשטרה וכי המתלוננת הזמינה משטרה. במצב דברים זה, נוכח האמירות העולות מתיק החקירה, הרי שבשלב זה בו אנו נתונים, נעדר בית המשפט את היכולת לקבוע מסמרות באשר לסוגיה זו. סוגיה זו צריכה להיבחן במסגרת שמיעת הראיות בתיק ולא במסגרת הליכי המעצר, לאחר שתיבחן גרסת השוטרים, המארג הראייתי הכולל, כמו גם גרסת המשיב עצמו. בנסיבות הללו ובהעדר מסד עובדתי הצריך בעניין זה בשלב זה, לא ניתן לגזור ולקבוע גם את המסד המשפטי הנובע מכוחו.




באשר לשלב בו ראוי לבחון את הטענה בדבר תחולת סיג השכרות בשים לב להנמקות ולאדנים אליהם ראיתי להפנות לעיל, רואה אני להפנות לב"ש 1886/05 (שלום נצרת) מדינת ישראל נ' בייבוס יחזקאל, שם נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"ככלל, סבורה אני כי צודקת ב"כ המבקשת בטענתה כי דין הטענה בדבר תחולת הסיג לאחריות פלילית, להתברר במסגרת ההליך העיקרי שבו יוכל בית המשפט לקבוע ממצאים באשר למידת השפעתו של האלכוהול על תודעת הנאשם ועל מעשיו בעת האירועים נשוא כתב האישום. אוסיף עוד כי לא מצאתי ממש בטענה בדבר אי התגבשותה של כוונה מיוחדת לביצוע עבירת האיומים, בשל השפעת האלכוהול וזאת בשים לב לעובדה שמדובר בעבירת התנהגות ולא בעבירה המותנית גם בתוצאה ובשים לב להוראת סעיף 34 ט (ב) לחוק הקובעת כי אם עשה אדם מעשה במצב של שכרות וגרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת הרי שרואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, שעה שמדובר בעבירת התנהגות.
יש להדגיש בעניין זה כי הנטייה הינה שלא לראות במצב של שכרות שאיננה מגעת לדרגה הדרושה לביסוסה של הגנה מלאה – בהתאם לסעיף 34 ט (א) לחוק – משום גורם המשמיט את הבסיס מתחת לכוונה המיוחדת אלא אם כן המדובר ברמת שכרות הגובלת בזו האחרונה."

כן ראה בעניין זה ב"ש 3708/08 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' אור חושן כהן אילנית, שם נקבע (כב' השופט שפירא), בין היתר, כדלקמן:
"...עם זאת, ראוי לציין כי שכרות באירוע מסוג זה יכולה גם להיות שיקול הן לעצם ההרשעה, ובוודאי שלענישה ואף לצורך ההליך שבפני, במובן זה שאם אכן תוכח השכרות, יהיה בכך כדי להשפיע על שאלת מסוכנות, וזאת בשעה בה נמצאת המשיבה בפיקוח, כאשר היא אינה שיכורה. אוסיף עוד, כי שכרות ברמה מסוימת יכולה להוביל גם לאבדן שליטה ומודעות של ממש למעשים. כמובן, שבכל אלו אין צורך להכריע כעת. מידת השכרות והשפעתה, תבורר במסגרת ההליך העיקרי. כידוע, בית משפט במסגרת הליך זה אינו עוסק בקביעת ממצאים, אלא בוחן את הפוטנציאל הגלום בהם ואין עליו את החובה להכריע בסוגיית האשמה. ראה... (ההדגשה שלי ולא במקור – י.ש.)"



מהאמור לעיל עולה, כי נוכח האמור לעיל, הרי שבשלב זה בית המשפט נעדר את היכולת והמסד העובדתי הצריך להכריע בדבר מידת שכרותו של המשיב והשפעתה של זו. כאמור, אין זהו השלב להכריע בסוגיה זו ובוודאי שסוגיות אלו תתבררנה לעומק במסגרת שמיעת הראיות גופן. בשלב זה בו אנו נמצאים, אין בית המשפט עוסק בקביעת ממצאים, אלא בוחן הוא את הפוטנציאל הגלום בחומר החקירה שהוצג ואין עליו את החובה להכריע בסוגית האשמה. באדנים הראייתיים אליהם ראיתי להצביע לעיל, יש כדי להניח את הפוטנציאל הגלום להרשעת המשיב במיוחס לו, בשים לב למודעותו של המשיב, כמפורט לעיל.




לאור האמור לעיל, סבורה אני, כי בחומר הראיות שהוצג לעיוני יש כדי לבסס את התשתית הראייתית הלכאורית הצריכה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב ואין בו מתוכו, בשלב זה, כדי לפגוע בדיות הראיות ובעוצמתן או להעלות ספק סביר ביחס לאשמתו של המשיב במיוחס לו.




ב"כ המשיב העלה במסגרת טיעוניו טענה בדבר העובדה, כי המבקשת מושתקת מלטעון ששכרות מדעת אינה פוטרת מאחריות לעבירות מטרה. בהקשר זה ראוי להפנות למסקנתי דלעיל ולפיה, מקום בו טרם הוכרעה מידת שכרותו של המשיב והשפעתה של זו על מודעותו של המשיב ויכולתו לגבש את היסוד הנפשי הנדרש לעבירות המיוחסות לו, הרי שאיננו נזקקים להכרעה בדבר טענתו זו של המשיב. לאחר שתוכרע הסוגיה המהותית הצריכה בדבר מידת שכרותו של המשיב והשפעתה של זו על מודעותו, במסגרת שמיעת הראיות גופן, ובאם יקבע בית המשפט באופן חיובי וכגרסת המשיב בדבר מידת השכרות של המשיב והשפעתה של זו על מודעותו, הרי שתהא פתוחה הדרך בפני ב"כ המשיב בפני המותב המתאים לעלות טענה זו בדבר השתק המבקשת. אולם, כאמור, בהעדר המסדים המקדמיים הצריכים, כאמור לעיל, איננו נדרשים לטענתו זו של המשיב בדבר עמדת המבקשת. הוא הדין באשר לטענת המבקש באשר לאכיפה שוויונית לא של הדין על נאשמים עם נסיבות דומות. טרם הגיעה העת לבחינת טענה זו, מן הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל.




ב"כ המשיב טען טענה נוספת באשר לעבירת העלבת עובד ציבור המיוחסת למשיב, מקום בו לדידו האמירות הלכאוריות המיוחסות למשיב בכתב האישום בהקשר זה, אינן עולות כדי העלבת עובד ציבור. בהקשר זה ראה ספרו של כב' השופט קדמי "על הדין בפלילים", חלק רביעי, עמ' 1720-1721, שם נאמר, בין היתר, כדלקמן:

"א. "המעליב" [המעשה] – במשמעותו הלשונית, לאמור: מכלים, פוגע בכבוד, מבייש;...
ב. "בתנועות, במילים או במעשים" [מאפייני המעשה – נסיבה] – לאמור: בכל דרך אפשרית של "העלבה", לרבות בתנועות או במעשים שאינם מלווים באמירה כלשהי. להמחשה: "מטומטם" – מהווה מלת גנאי מעליבה; קללות וגידופים ותנועות בלתי מוסריות – מהוות העלבה; והוא הדין: ב"יריקה" בפניו של קצין משטרה, או בהטחת הכינויים "שקרן" ו"גס רוח" בפניו של פקיד הציבור..."



מהאמור לעיל עולה, כך לדידי, כי נוכח טיבן של האמירות הלכאוריות המיוחסות למשיב, אשר המשיב לא חלק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לאמירתן, יש בהן בשים לב לטיבן ומהותן כדי לגבש את יסודות העבירה הנדרשים לעבירת העלבת עובד ציבור המיוחסת למשיב. עסקינן, כך לכאורה, באמירות פוגעות, מדובר בגידופים בוטים, בביטויים גזעניים, אשר ככאלה מגבשים ומשקללים את יסודות עבירת העלבת עובד ציבור, המיוחסת למשיב. בהקשר זה ראה גם רע"פ דוד קריה נ' מדינת ישראל.




מהאמור לעיל עולה, כי המבקשת אוחזת בתשתית ראייתית לכאורית ראויה להוכחת כל אחת מן העבירות המיוחסות למשיב.


עילת מעצר:



כאמור, המיוחס למשיב בכתב האישום ביצוען של עבירות שעניינן הסגת גבול פלילית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור ואיומים. אכן מסכימה אני, כי אין מדובר במעשים אשר כל אחד כשלעצמו נמצא ברף הגבוה במדרג חומרת העבירות הרלוונטיות. יחד עם זאת, מדובר במקבץ מעשים, אשר מהם עולה, כי המשיב, כך לכאורה, התנהג באופן משולל רסן, איים לפגוע בשוטרים, העליב עובדי ציבור, הכל כפי העולה מעובדות כתב האישום, כמפורט לעיל.




המשיב הגיע אל חנות בתחנה המרכזית בעפולה, עלב במוכרנית ובבאי המקום, סרב לעזוב את החנות. בהמשך עלב בשוטרים, איים עליהם וסרב לעלות לניידת. במעשיו אלו של המשיב המופנים בעיקרם כלפי שוטרים, יש כדי להצביע על המשיב כמי שהוא מסוכן לציבור וכמי שהתנהל, כאמור, באופן משולל כל רסן. משכך, הרי שבעניינו של המשיב קמה עילת מעצר שעניינה מסוכנות.




מסוכנותו זו של המשיב מקבלת תיסוף בעוצמתה נוכח עברו הפלילי של המשיב, אשר הינו מכביד וכולל בחובו עבירות רבות ומגוונות שעניינן איומים, תקיפה סתם, העלבה במקום ציבורי, עבירות סמים, רכוש, העלבת עובד ציבור, הפרת הוראה חוקית, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, חבלה חמורה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, נשיאת סכין למטרה לא כשרה, ניסיון לתקיפת עובד ציבור, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ועוד. לא זו אף זו, המשיב ריצה בעבר מספר עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח וממאסרו האחרון שוחרר זמן לא רב טרם ביצע את העבירות הלכאוריות כאן. לא זו אף זו, כנגד המשיב תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בן 9 חודשים, אשר הושת עליו בת"פ 53128-07-10 של בית משפט השלום בנצרת.




מהאמור לעיל עולה, כי בשים לב למקבץ העבירות הלכאוריות המיוחסות למשיב, טיבן ומהותן של אלה, והתנהגותו של המשיב במסגרתן, עברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל בחובו עבירות אלימות רבות ומגוונות, לרבות כלפי עובדי הציבור, העובדה כי עונש מאסר מותנה תלוי ועומד בעניינו של המשיב, הרי שיש בכל אלה כדי להעצים את עוצמת המסוכנות הקמה מן המשיב, סוגיה אשר לה השלכה באשר לאפשרות איונה של זו על דרך חלופת מעצר ראויה.




בהקשר זה ראוי עוד להפנות לאמור בתסקיר שירות המבחן, אשר הוגש בעניינו של המשיב ולעולה ממנו, זאת הן בשים לב לליבתו והן בשים לב להמלצה המובאת בסופו. כאמור, שירות המבחן סבור, מן הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, כי עסקינן במשיב בעל קווים אלימים באישיותו וסף תסכול נמוך, המנהל אורח חיים התמכרותי לאורך השנים ומתקשה להיעזר בגורמי טיפול רלוונטיים. למרות הבעת מוטיבציה מילולית להשתלב במסגרת טיפולית, שירות המבחן מעריך, כי המשיב נעדר משאבים רגשיים וכוחות הדרושים לתהליך שינוי ארוך טווח. לפיכך, ובהעדר חלופת מעצר מתאימה, היכולה להתמודד עם הסיכון הפוטנציאלי הטמון בהתנהגות המשיב, אין שירות המבחן בא בהמלצה לשחרורו של המשיב.




לאמור לעיל, בכל האדנים המצטברים, כפי שפורטו לעיל, השלכה, כאמור, ביחס לעוצמת המסוכנות הקמה מן המשיב ואפשרות איונה של זו על דרך חלופת מעצר ראויה.

חלופת מעצר:



שומה על בית המשפט לבחון בכל שלב אפשרות שחרורו של משיב על דרך חלופת מעצר ראויה, במסגרתה הגבלת חירותו תהא פחותה. כך עשיתי גם במקרה דנן. יחד עם זאת, בשים לב למקבץ המעשים הלכאוריים המיוחסים למשיב, טיבם ומהותם ומסוכנות המשיב העולה מהם, כמו גם עברו הפלילי של המשיב, המכביד הכולל בחובו עבירות אלימות רבות ומגוונות, מקבץ מאסריו הקודמים של המשיב, העובדה כי עונש מאסר מותנה תלוי ועומד בעניינו, המלצת שירות המבחן, באתי לכלל מסקנה, כי מסוכנותו זו של המשיב אינה ניתנת לאיון על דרך חלופת מעצר ומשכך דין הבקשה להתקבל.




ב"כ המשיב עתר בפניי להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, במסגרתה ישולב בהליך גמילה במוסד "הדרך לאושר" בהתאם למסמך שהוצג. ראשית אציין, כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הנוהגת בסוגיה זו, המתווה וההליך הראוי לבחון שילוב המשיב בהליך גמילה, אם בכלל, הינו במסגרת התיק העיקרי ובטרם ייגזר דינו של המשיב. עסקינן, כאמור, אפוא, בהליך מעצר, אשר אין זוהי המסגרת הנורמטיבית והטבעית על דרך הכלל, להורות על שילובם של משיבים בהליך גמילה. יחד עם זאת, מודעת אני לחריגים הקבועים בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, אולם חריגים אלו לא מתקיימים בענייננו. מתסקיר שירות המבחן שהוגש עולה, כי המשיב שולב בעבר במסגרות שונות בניסיון לגמילה מאלכוהול. ניסיונות אלו לא צלחו. זאת ועוד, שירות המבחן התרשם, כי המשיב נעדר את המשאבים הנדרשים לעריכת שינוי ארוך טווח וכי המוטיבציה לגמילה שהוא מביע הינה מוטיבציה מילולית בלבד.




מעבר לאמור לעיל, ראוי להדגיש, כי נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב, עליה ראיתי להצביע לעיל, כמו גם טיבו של ההליך בו אנו נתונים, התרשמות שירות המבחן והאמור בהקשר זה בתסקיר, הן בתוכנו והן בהמלצתו, באתי לכלל מסקנה, כי באיזון הראוי אין מקום לאפשר שחרורו של המשיב על דרך חלופת מעצר, במסגרתה ישולב בהליך גמילה, כפי המוצע. שחרור המשיב לחלופת מעצר, גם אם זאת להליך גמילה, תהווה, כך לדידי נוכח על שפורט לעיל, תוצאה בלתי מידתית ולא יהא בה כדי ליתן מענה למסוכנותו של המשיב, לאיין מסוכנותו ולהבטיח שלום הציבור ובטחונו.




סופו של יום, נוכח כל שפורט לעיל, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל ומשכך אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו בת"פ 32473-02-11, של בית משפט זה.





ניתנה והודעה היום י"ג ניסן תשע"א, 17/04/2011 במעמד הנוכחים.
     
יפעת שיטרית, שופטת      





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חזקת השכרות

  2. בדיקת מאפיינים

  3. חתימה במצב שכרות

  4. הגנת השכרות מדעת

  5. נהיגה בשכרות עונש

  6. סירוב לבדיקת ינשוף

  7. ביטוח נהיגה בשכרות

  8. נהיגה בשכרות וודקה

  9. ערעור נהיגה בשכרות

  10. תאונת דרכים בשכרות

  11. עונש על נהיגה בשכרות

  12. ערעור על בדיקת ינשוף

  13. ערעור על נהיגה בשכרות

  14. נהיגה בשכרות בלי ביטוח

  15. נהיגה בשכרות לפני גיוס

  16. נהיגה בשכרות נהג מונית

  17. נהיגה בשכרות פעם שנייה

  18. נהיגה בשכרות בדיקת שתן

  19. אי תקינות בדיקת הינשוף

  20. בדיקת מעבדה בדיקת שכרות

  21. עונש קל על נהיגה בשכרות

  22. הוכחה מדעית נהיגה בשכרות

  23. מה העונש על נהיגה בשכרות

  24. בדיקת שכרות במעבדה פרטית

  25. סירוב להיבדק בדיקת שכרות

  26. נהיגה בשכרות סירוב להיבדק

  27. ביטוח צד ג - נהיגה בשכרות

  28. השלכות סירוב לבדיקת שכרות

  29. נהיגה בשכרות עונש מינימום

  30. ערעור על עונש נהיגה בשכרות

  31. עונש על תאונת דרכים בשכרות

  32. עונש על סירוב לבדיקת שכרות

  33. נהיגה בשכרות - ערעור שהתקבל

  34. עונשים קלים על נהיגה בשכרות

  35. דו''ח מאפיינים לבדיקת שכרות

  36. מאסר על תנאי על נהיגה בשכרות

  37. ענישה מרתיעה על נהיגה בשכרות

  38. עורך דין תעבורה נהיגה בשכרות

  39. ביטול זיכוי בעבירת נהיגה בשכרות

  40. ערעור על קולת העונש נהיגה בשכרות

  41. גזר דין בהעדר בעבירת נהיגה בשכרות

  42. נהיגה בשכרות - איבוד שליטה על הרכב

  43. הואשם בכך שבעת נהיגתו באופנועו נהג בהיותו שיכור

  44. ערעור על הרשעה בנהיגה בשכרות על בסיס בדיקת מאפיינים

  45. כתב אישום המייחס עבירה של סירוב ליתן דגימה של אויר נשוף

  46. נהיגה בשכרות ריכוז של 385 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף

  47. חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התש"ע-2010

  48. ההבדל בין ''נהיגה בשכרות'' לבין נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים

  49. הואשם בכך שנהג ברכב בהיותו שיכור וזאת לאחר שסירב לתת דגימה של אוויר נשוף

  50. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון