לפני תביעה שהוגשה בהליך של סדר דין מהיר ותביעה שכנגד, שעניינן נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים עקב תאונת דרכים שארעה ביום 18.4.10. על פי טענת התובעים והנתבעים בתביעה שכנגד (להלן: "התובעים"), התאונה ארעה עת נהג רכב הנתבעים איבד שליטה על רכבו, סטה לנתיב נסיעת רכב התובעים ופגע בו. הנתבעים והתובעים בתביעה שכנגד (להלן: "הנתבעים") טוענים, מנגד, כי רכב התובעים הוא שסטה לנתיב נסיעת רכב הנתבעים והתנגש בו. מטעם התובעים הובאו לעדות רס"מ נגאוקר בועז, שוטר אשר הגיע לזירת התאונה וערך דו"ח פעולה ותרשים של הממצאים בשטח, וכן נהג הרכב, מר חוסרי נזיר, ונוסע שישב לצידו, מר מוחמד עראבה. מטעם הנתבעים הובא לעדות הנתבע 1, מר מוחמד יגמור, נהג הרכב. אין חולק כי התאונה ארעה בעיקול דרך, כאשר הרכבים נסעו זה מול זה. נהג רכב התובעים, מר חוסרי נזיר, העיד כי ראה את רכב הנתבעים, שהגיע מולו, מתנגש במעקה מימין לכיוון נסיעתו. לאחר מכן, סטה רכב הנתבעים שמאלה, פגע עם החלק השמאלי אחורי שלו במעקה ועבר אל נתיב נסיעת רכב התובעים, פגע ברכב התובעים, הסתובב, פגע בעגלה שהיתה מחוברת לרכב ולאחר מכן פגע שוב במעקה שמימין לכיוון נסיעתו ונעצר כאשר חזית הרכב פונה לגדר. לדברי העד, בעת שהבחין ברכב הנתבעים סטה עם רכבו מעט ימינה, אך לא הצליח למנוע את התאונה. בתשובה לשאלות שנשאל, ענה העד כי נהג רכב הנתבעים איבד שליטה על רכבו כתוצאה מהמהירות הגבוהה בה נסע. גם העד הנוסף מטעם התובעים העיד כי רכב הנתבעים פגע תחילה במעקה מימין לכיוון נסיעתו ואז "החליק" לעבר נתיב נסיעתם ופגע ברכבם. על פי גירסת הנתבע 1, לעומת זאת, בעודו נוסע בנתיב נסיעתו, סטה רכב התובעים לכיוונו. לדבריו, הכנף השמאלית של רכב התובעים פגעה בכנף השמאלית של הרכב שלו. העד לא ידע לתאר מה ארע לאחר מכן, שכן לדבריו עם הפגיעה ברכב נפתחו כריות האוויר והוא מצא עצמו לבסוף כאשר חזית רכבו בתוך המעקה שבשולי הדרך. לאחר בחינת גרסאות הצדדים, אני סבורה כי יש להעדיף את גרסת עדי התובעים. עדותם של עדים אלה היתה מהימנה עלי וניכר היה כי הם מתארים את האירועים כפי שזכור להם. מנגד, הנתבע 1 בעדותו לא ידע לתאר בדיוק את נסיבות התאונה. נתבע 1 אישר כי נסע במהירות ביחס לתנאי הדרך. בחקירתו במשטרה טען כי נסע במהירות של 80 קמ"ש ובחקירתו לפני טען כי נסע במהירות של 70-80 קמ"ש, וזאת בקטע דרך בו, לדבריו, המהירות המקסימלית המותרת היא 60 קמ"ש. הנתבע העיד, כי רכב התובעים פגע בו בעת שהוא היה בנתיב נסיעתו וכאשר נשאל אם הספיק לבלום, ענה "לא הספקתי לבלום" (עמ' 17 לפרוטוקול, שו' 23-24). לאחר שהופנה הנתבע לעדות השוטר שראה במקום סימני בלימה של רכבו, שינה הנתבע מגירסתו וטען כי בלם אבל לא הצליח לעצור את רכבו. הנתבע אישר עוד כי הפגיעה ברכבו בצד ימין אחורי היא ממעקה הבטיחות מימין לכיוון נסיעתו, אך לא ידע להסביר כיצד ארע הדבר, שכן לדבריו אחרי הפגיעה הראשונית נפתחו כריות האוויר והוא לא ראה דבר. בית משפט השלום בירושלים נסיבות התאונה, כפי שתוארו על ידי התובעים, עולות בקנה אחד עם ממצאיו של השוטר שהגיע לשטח לאחר התאונה. השוטר, רס"מ בועז נגאוקר, רשם דו"ח פעולה וכן צייר תרשים של המצב בשטח כפי שחזו עיניו עת הגיע למקום. השוטר שרטט את קטע הכביש ואת מיקומם של הרכבים כפי שמצא אותם לאחר התאונה. השוטר הבחין בסימני צמיגים טריים על הכביש מנתיב נסיעת רכב הנתבעים לתוך נתיב נסיעת רכב התובעים. את נקודת המגע בין הרכבים סימן השוטר בכוכבית, שם לדבריו הסתיימו סימני הבלימה ושם נמצאו שברי זכוכית ובקלית (ר' עמ' 4 לפרוטוקול מיום 25.10.11). נקודת המגע, כעולה מהשרטוט ומדברי השוטר, היתה בנתיב בו נסע רכב התובעים ומממצאים אלה עולה באופן ברור כי רכב הנתבעים הוא שסטה לנתיב נסיעת רכב התובעים וגרם לתאונה. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו, כי השוטר נגאוקר אינו בוחן תנועה ודבריו נסמכו על עדות שמיעה של עד ראיה שהיה במקום. איני רואה צורך להתייחס לדבריו של עד ראיה שלא הובא לעדות בבית המשפט, ולדידי די בממצאים אותם ראה השוטר בשטח. המדובר בעד אובייקטיבי, איש מקצוע, אשר תאר בזמן אמת ובאופן מפורט את מצב הרכבים לאחר התאונה ואת הממצאים בשטח. ממצאים אלה (סימני הבלימה, מיקום שברי הזכוכית והבקלית ומיקום המכוניות לאחר התאונה) תואמים את גירסת התובעים ואינם יכולים להלום את גירסת הנתבעים. גם מיקום הפגיעות ברכבים, כעולה מהתמנוות שהוצגו, תואם את גירסת התובעים. לסיכום - עדותם של עדי התובעים היתה מהימנה עלי והיא מתיישבת עם הממצאים שנמצאו בשטח לאחר התאונה ועם מיקום הפגיעות ברכבים. נוכח האמור, מסקנתי היא כי האחריות לקרות התאונה מוטלת כולה על נהג רכב הנתבעים, אשר סטה ממסלולו, נכנס לנתיב הנסיעה הנגדי ופגע ברכב התובעים. להוכחת שיעור הנזק הגישו התובעים חוות דעת שמאי להערכת הנזקים. על פי חוות הדעת, שיעור הנזק הוא 78,645 ₪. מסכום זה ניכו התובעים ערך השירידים (9,389 ₪) ובנוסף תבעו תשלום שכ"ט השמאי בסך 400 ₪. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית ולא טענו בסיכומיהם לעניין הנזק. נוכח כל האמור, אני מקבלת את התביעה ומורה על דחיית התביעה שכנגד. בהתאם, אני מחייבת את הנתבעים, מוחמד יגמור ומנורה חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובעים סך של 69,656 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, 28.11.10. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות האגרה ששולמה והוצאות העדים ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪. ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ב, 19 מרץ 2012, בהיעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. משפט תעבורהרכבתאונת דרכיםסטיה מנתיב