בעתירה זו מבקש העותר להורות למשיב ליתן לו מעמד בישראל מכוח החלטות ממשלה 156 ו-2183, ולהסדיר את מעמדו כתושב ארעי מכוח היותו אביו של איליה קוקוב ובת זוגו אולגה קוקוב, אשר הינם אזרחי ישראל. העובדות: 1. העותר הינו אזרח תורכיה אשר נכנס לישראל, לראשונה, ביוני 1995 באשרת עבודה מסוג ב-1, בתחום הבניין. 2. לטענתו, הכיר בשנת 2002 את בת זוגו וביום 25.12.03 נולדה בתם. 3. העותר טוען כי פנה לרשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים על מנת להגיש בקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח החלטת ממשלה 2183, אך "לדאבון הלב, נציג המשיב סרב לקבל את הבקשה בהעדר דרכון". 4. העותר שוהה בישראל באופן בלתי חוקי מיום 21.10.10. 5. העותר טוען כי הוא עומד בכל תנאי החלטות הממשלה 156 ו-2183 בדבר מתן מעמד להורי ילדי מהגרי עבודה, בתו אזרחית ישראלית ועל המשיב היה להעניק לו מעמד בישראל. 6. העותר גם הגיש בקשה למתן צו הצהרתי וקביעת אבהות לבית משפט לענייני משפחה בתל-אביב (תמ"ש 4224-02-11) אולם הדיון שם טרם הסתיים. 7. העותר טוען, כאמור, כי הוא זכאי לקבלת מעמד בישראל מכוח החלטות הממשלה ומכוח היות בתו אזרחית ישראלית. העותר טוען כי גירושו מישראל יקטע את מרקם חייו מבתו ובת זוגו ויש להעתר לבקשתו. 8. המשיב מבקש לדחות את העתירה על הסף מאחר ולא נמצאה כל החלטה מנהלית הנתקפת במסגרת העתירה. המשיב טוען כי העותר בא בחוסר ניקיון כפיים, הוא לא מסר תשתית עובדתית מלאה, עשה דין לעצמו ואף לגופו של עניין, דין העתירה להדחות. דיון: 9. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטיעוני הצדדים לפניי הגעתי למסקנה כי דין העתירה להדחות. 10. עתירה מנהלית מוגשת כנגד החלטת רשות, כשהעותר טוען על פגמים בהחלטת הרשות. עתירה מנהלית יכולה גם להיות מוגשת כנגד העדר תגובה לפניית העותר. בענייננו, אין ראיה לפניית העותר למשיב ואין גם תגובה של המשיב עליה ניתן לעתור. משום כך, בהעדר החלטה אותה מבקש העותר לתקוף, דין העתירה להדחות. 11. טיעונים על פניה למשיב בעל פה וטיעונים על דחיית הפניה בעל פה אינם יכולים להועיל לעותר. יתרה מכך, העותר מיוצג על ידי עורך דין, הבקיא בעניינם של שוהים זרים, ויכול היה לפנות למשיב בבקשה לקבלת מעמד ואילו בקשתו היתה נדחית, כי אז היה מקום להגיש עתירה. עתירה שכותרתה "להורות למשיב ליתן מעמד בישראל לעותר ... ולהסדיר את מעמדו כתושב ארעי ..." איננה יכולה לעמוד בהעדר החלטת משיב הדוחה את הבקשה. 12. בהחלטה שניתנה על ידי בישיבה מיום 21.9.11 המלצתי בפני העותר לשקול פעם נוספת את המשך הדיון בעתירה "מאחר ואין בעתירה החלטה שאותה תוקף העותר". עוד הוספתי באותה החלטה כי "פניות בע"פ ותשובות בע"פ אינן יכולות להוות בסיס לטענות מהסוג שלפנינו". העותר לא קיבל המלצה זו התייצב לדיון ועמד על מתן פסק דין. 13. אשר על כן דין העתירה להדחות. 14. על אף התוצאה אליה הגעתי, ואף שאין בכך צורך, מצאתי לציין את העובדות כדלקמן: א. העותר טוען לזכויות מכוח בת זוגו ובתו אך אלה לא צורפו לעתירה, לא כעותרות ולא כמשיבות. ב. העותר טוען בעתירה כי יש לו בת מאזרחית ישראלית, אולם במסגרת תמ"ש ת"א 4224-02-11, טען כי הוא אב לבן ישראלי. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 21.9.11 הודיע ב"כ העותר כי מדובר בבן של העותר ולא בבת. ג. בתצהיר שהוגש על ידי העותר בתמ"ש 4224-02-11, שם העותר הוא אטש ארסלן אוסמן, אשר הצהיר כי הוא אבי הקטין נשוא הדיון, אולם העותר הוא החתום על התצהיר. ד. העותר שוהה בישראל שלא כדין מאז 21.10.10. במהלך שהותו ביקש העותר לקבל מקלט מדיני אולם גם בקשה זו נדחתה כמו גם בקשתו לעיון חוזר. ה. אבהותו של העותר על הקטין טרם נקבעה בבית המשפט לענייני משפחה. ו. החלטות הממשלה עליהן מצביע העותר (156 ו-2183) מתייחסות להורה של קטין אשר שוהה בישראל שלא כדין ואילו בענייננו, אבהותו הנטענת של העותר היא על קטין אזרח ישראלי. 15. העותר שוהה שנים רבות בישראל ולאור התוצאה אליה הגעתי יש מקום לחייבו בהוצאות. 16. סוף דבר, העתירה נדחית. העותר ישלם למשיב הוצאות בסכום של 5,000 ₪. 17. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים. ניתן היום, ו' תשרי תשע"ב, 04 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. שרה גדות, שופטתסגנית נשיאה הממשלה