כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה את ביצוע העבירות כדלקמן: החזקת נכס באופן המתקיים בו מפגע בניגוד לסעיף 2(א) לחוק העזר לפתח תקווה (שמירת הסדר והניקיון ), התשנ"ב -1991 (להלן:"חוק העזר") והחזקת בעל חיים ללא נקיטת אמצעים סבירים כדי למנוע ממנו לגרום לרעש בלתי סביר או לכלוך או ריחות רעים, בניגוד לסעיף 20(א) לחוק העזר, עבירה על סעיף 254 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות") . על פי עובדות כתב האישום, במועדים 18.02.09 ו- 11.05.09, נערכו על ידי הוטרינרית העירונית ומפקחים מטעם עיריית פתח תקווה ביקורות ברחוב הצנחנים 22 בפתח תקווה, ובעקבותיהם נמצא כי הנאשמת מחזיקה בדירתה במספר רב של חתולים (30 חתולים) באופן שמתקיים בו מפגע, ללא נקיטת אמצעים סבירים, שיהא בהם למנוע מהחתולים לגרום רעש בלתי סביר או לכלוך או ריחות רעים. מטעם התביעה העידו 4 עדים: מר צביקה בלומנשטיק; ד"ר תיקה בר-און, גב' רחל בינייה-רוט ומר דן אטינגר. מטעם ההגנה העידו 6 עדים: ד"ר רונן וינקלר; מר עוזי הלוי; הנאשמת; הגב' תמר קבלרצי'ק; מר שימי גולן ועו"ד גליה חלפי. לאחר ניתוח מעמיק של עדויות התביעה וההגנה בהכרעת הדין - הכרעה המשתרעת על-פני 17 עמודים - נקבע באחרית דבר בהכרעת הדין כדלקמן: "עדויותיהם של ארבעת עדי התביעה: מנהל מינהל שפ"ע בעיריית פתח תקווה - מר צביקה בלומנשטיק, הוטרינרית העירונית בעיריית פתח תקווה - ד"ר תיקה בר-און ושני שכניה של הנאשמת - מר אטינגר וגב' רוט, שמצאתי את כולן מהימנות ומדוייקות, מבססות היטב את עובדות כתב האישום, לפיהן הנאשמת מחזיקה בשתי דירותיה בבניין שברחוב הצנחנים 22 בפתח תקווה 30 חתולים באופן המתקיים בהן מפגע, והשתכנעתי מדברי עדי המאשימה, שכאמור הנני מאמינה להם ללא סייג, כי מהחתולים הרבים שהנאשמת מחזיקה בבית המשותף נגרם לשכניה מיטרד של ריחות רעים, לכלוך ורעש בלתי סביר. השתכנעתי כי תלונות השכנים החוזרות ונשנות אינן נובעות מצרות עין או מקנאה או מרדיפת שוא, כטענת הנאשמת, אלא מסבל אמיתי בשל מטרדי הריח, לכלוך והרעש הקשים הנגרמים להם מהחזקת כמות כה גדולה של בעלי חיים על ידי הנאשמת בבניין שהינו בית משותף. אין בליבי ספק, כי החתולים הינם כל עולמה של הנאשמת, שהינה רווקה, מבוגרת וערירית, אולם הנאשמת אינה יכולה להפוך את חיי שכניה לבלתי נסבלים ותלונותיהם מדברות בעד עצמן. חבל שהנאשמת לא שעתה לפניית מנהלת השירות הוטרינרי בעיריית פתח תקווה, ד"ר בר-און, שדרשה ממנה להחזיק לא יותר מארבעה חתולים ולהרחיק מהבית המשותף את 26 החתולים הנוספים, ובכך לא היה נגרם המפגע לשכניה ולא היה מוגש כתב אישום כנגדה. התוצאה בשים לב לכל האמור לעיל, שאני מרשיעה את הנאשמת בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום". הכרעת הדין ניתנה ביום 09.12.10 ובאותו המועד נשמעו הטיעונים לעונש. גזר הדין ניתן שבוע לאחר מכן, ביום 16.12.10, ובמסגרתו הוטלו על הנאשמת העונשים הבאים: "א. קנס כספי בסך של 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 60 יום מהיום. ב. ניתן צו לסילוק 24 חתולים המצויים בדירות הנאשמת והותרת 6 חתולים בלבד בדירותיה. הצו יבוצע על ידי הנאשמת בתוך 60 ימים מהיום". על פסק הדין הגישה הנאשמת ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"א 54593-01-11 ) שנשמע לפני כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר. בפסק הדין בערכאת הערעור הוחלט כדלהלן: "ב"כ הצדדים: לאחר ששמענו את דברי בית המשפט אנו מסכימים שהתיק יוחזר לבימ"ש קמא שישמע את שני העדים: ד"ר אבי ליליאן וגב' ריבי מאייר וכן ידון בשאלת תקפותו של נוהל משרד איכות הסביבה, נוהל ביצוע בדיקות ריח בשטח באמצעות צוות מריחים של המשרד לאיכות הסביבה בתוקף מיום 09.09.10 או הנוהל שהיה בתוקף במועד ביצוע העבירה הנטענת. יחד עם זאת, פסק הדין לא יבוטל והחתולים לא יוחזרו לדירה. בית המשפט ישמע את העדים וכן ישמע טיעונים בדבר הנוהל ויכריע האם הוא מוצא לנכון לשנו את פסק דינו. מבקשים לתת תוקף של החלטה להסכמתנו. החלטה ניתן בזה תוקף של החלטה להסכמת הצדדים דלעיל. פסק הדין יישאר על כנו. התיק יוחזר לבית המשפט קמא לדיון בשאלות שהוגדרו על ידי ב"כ הצדדים". בהתאם להוראות ערכאת הערעור שמעתי את עדויות ד"ר אבי ליליאן, וגב' ריבי מאייר, שהקימה את האגודה למען החתול בישראל. כמו כן שמעתי את טיעוני הצדדים ביחס לנוהל האמור של המשרד להגנת הסביבה. לאחר מכן סיכמו ב"כ הצדדים טיעוניהם בעל פה. אפתח ואומר מסקנתי, שתבואר להלן, לפיה אין מקום גם לאחר שמיעת עדים וראיות אלו לשנות את פסק הדין, הכולל את הכרעת הדין מיום 09.12.10 או את גזר הדין מיום 16.12.10. שני העדים, ד"ר ליליאן וגב' מאייר, שביקרו אצל הנאשמת, מסרו בעדויותיהם גרסה לפיה החזקת החתולים על ידי הנאשמת בבניין המשותף שברחוב הצנחנים 22 בפתח תקווה הינו באופן שלא מתקיים ממנו מפגע או מטרד. יצויין, כי העד ד"ר אבי ליליאן, חבר מועצת העיר רמת גן, יחד עם סניגורה של הנאשמת, החבר אף הוא במועצת העיר רמת-גן, ביקר פעם אחת בלבד אצל הנאשמת - ביום 15.04.10 ואילו העדה גב' ריבי מאייר ביקרה אף היא פעם אחת בלבד אצל הנאשמת ביום 02.11.11, לאחר שהוצאו מרשותה 24 חתולים ונותרו בחזקתה רק 6 חתולים, כפי הוראות פסק הדין. עם כל הכבוד לעדים הנ"ל, שכאמור, ביקרו בדירתה של הנאשמת פעם אחת בלבד הרי שאני מעדיפה בבירור על עדויותיהם הן את עדויות שני אנשי הרשות המקומית - מר צביקה בלומנשטיק, מנהל מינהל שפ"ע בעיריית פתח תקווה וד"ר תיקה בר און, הוטרינרית העירונית בעיריית פתח תקווה והן את עדויות שני שכניה של הנאשמת - גב' רחל בינייה - רוט ומר דן אטינגר, כששני הראשונים ביקרו יותר מפעם אחת במקום ושני האחרונים מתגוררים דרך קבע בבנין בו דרה הנאשמת עם 30 חתולים. ארבעת עדי התביעה ידעו לתאר את המצב היום יומי לאשורו במקום, ולא מצב אידאלי, בביקור חד פעמי, שאין לי ספק שתואם מראש עם הנאשמת, שנערכה אליו בהתאם, מה עוד, שכאמור, מרבית החתולים הוצאו מהמקום ונותרו רק חתולים ספורים, שישה במספר, שלגביהם ניתנה העדות האחרונה. ביחס לנוהל בדיקת ריח בשטח באמצעות צוות מריחים של המשרד להגנת הסביבה לא יכול להיות ספק שהוא אינו חל בנדון דידן. בענייננו קיימת חקיקת משנה (חוק עזר עירוני) שבמדרג הנורמטיבי הינה מעל הנוהל הנ"ל. זו ועוד, חוקי העזר נחקקים בפיקוחו של משרד הפנים והוא המשרד הממשלתי שאחראי על המשיבה ולא המשרד להגנת הסביבה. לא זו הרי זו - נטען בעניינו גם למטרדי לכלוך ורעש, ולא רק ריח, ובאלה הראשונים ודאי שאין עוסק הנוהל האמור. לא אוכל לסיים פסק דין זה מבלי לציין שהנאשמת, שהסתבר במהלך העדויות כי בבעלותה קיימות שלוש דירות, שיכולה היתה למוכרן ולקנות בערכן נחלה בישוב כפרי או בית צמוד קרקע בו יכלה להחזיק חיות בית כמעט ללא הפרעה, בחרה להתגורר בבית משותף ולהחזיק בו שלושים חתולים תוך יצירת מטרד ומפגעים לשכניה. דירה בבית משותף אינה יכולה לשמש גן חיות וזכאים שכנים המתגוררים בבית משותף וחולקים את אותם חדר מדרגות, מעלית וחצר, ושבין דירותיהם מפריד רק קיר או רצפה או תקרה, ליהנות מקניינם ולא לגור בקרבת כמות כה אדירה של חיות המרעישות, מלכלכות ומפרישות הפרשות הגורמות למטרדי רעש, לכלוך וריח שהשכנים אינם צריכים לסובלם. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי לשנות מפסק הדין שניתן לפני שנה, ודהיינו: הנני מותירה על כנם הן את הכרעת הדין והן את גזר הדין שניתנו במהלך חודש דצמבר 2010. זכות הערעור לבימ"ש המחוזי מרכז בתוך 45 ימים מהיום. ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ב, 22 דצמבר 2011, בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. מטרד רעש