בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו) ברע"א 1446-10-10 מיום 9.8.2011 בו התקבלה באופן חלקי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א' פריאל) מיום 20.7.2010. הליכים קודמים 1. במסגרת הליך שהתנהל בין המבקש למשיבה בבית משפט השלום בחיפה (ת"א 5180/94) נקבע כי על המבקש לשלם למשיבה סך של 40 אלף ש"ח. בעקבות זאת, ולאחר שהחוב לא שולם, נקטה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש. 2. ביום 6.1.2010 הטיל צד שלישי עיקול על הכספים המגיעים למשיבה מאת המבקש במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתחה נגדו. בהמשך, ביום 17.1.2010 הגיש עורך דין, שייצג את המשיבה במסגרת תיק ההוצאה לפועל, בקשה להסרת העיקול שהטיל הצד השלישי. בבקשתו טען כי לו זכות עדיפה על פני זכותו של הצד השלישי שכן קודם להיווצרות חובה של המשיבה כלפי הצד השלישי זו המחתה לה את זכותה לקבל כספים מן המבקש. בנוסף, נטען כי הטענה בדבר המחאת הזכות הייתה ידועה היטב הן למבקש והן לצד שלישי כתוצאה מהליכים קודמים שהיו להם צד. יצויין כי בהעדר תגובה בקשה זו התקבלה בו ביום. 3. המבקש פנה ללשכת ההוצאה לפועל וטען כי יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל שכן הוא פרע את חובו למשיבה. בבקשתו טען כי קיבל את צו העיקול ביום 13.1.2010, פנה לבא כוח הצד השלישי וסיכם עם הצד השלישי כי תמורת תשלום של 175 אלף ש"ח ייסגר תיק ההוצאה לפועל. תשלום כאמור בוצע במעמד פגישה שהתקיימה עם נציג החברה הטורקית. המבקש טען כי בשלב זה לא היה מודע לבקשת עורך הדין בסטוני לבטל את צו העיקול. הבקשה לסגירת התיק נדחתה על ידי רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת ס' גץ-אופיר). בהחלטה נקבע כי גרסת המבקש באשר לתשלום החוב לצד השלישי אינה מהימנה וכי הוא לא עמד בנטל הוכחת מקור הכספים ששימוש לפירעון החוב. בין היתר ציינה הרשמת בהחלטתה כי הסכום אותו טען המבקש כי שילם לצד השלישי עולה משמעותית על סכום החוב שהיה נקוב בתיק ההוצאה לפועל במועד בו נשלח לו צו העיקול. 4. ערעור שהגיש המבקש לבית משפט השלום בחיפה נתקבל. נקבע די בהוכחת העובדה שסכום החוב של המשיבה לצד שלישי בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדה הופחת בגובה הסכום שאותו טען המבקש כי שילם לצד השלישי כדי להוכיח פירעון של חוב המבקש כלפי המשיבה. עוד נקבע כי הפירעון נעשה שלא כדין - מאחר שהכספים לא שולמו דרך לשכת ההוצאה לפועל - ועל כן המבקש חשוף לתביעה מצד עורך הדין שביקש לבטל את העיקול, ככל שיוכיח את טענתו בדבר המחאת זכות מוקדמת בזמן בפני הערכאה המוסמכת. 5. המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 9.8.2011 ניתנה לה רשות ערעור חלקית והערעור התקבל באופן חלקי. בית המשפט מצא כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום אלא באשר לקביעה כי המבקש פרע את מלוא חובו כלפי המשיבה. לעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי את טענת המבקש לפיה פרע את חובו כלפי המשיבה יש לקבל עד לתקרת סכום החוב שננקב בצו העיקול שהומצא למבקש קודם לתשלום לצד השלישי - אשר עמד על פי החלטת רשמת ההוצאה לפועל על סך של 71,417 אלף ש"ח - וכי כל סכום ששולם על ידו לצד השלישי מעבר לסכום זה שולם על ידו כ"מתנדב" שכן נכון לאותו המועד לא היה המבקש חב כלל בכספים אלה כלפי המשיבה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. טענות הצדדים 6. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו לפיה במועד בו שילם לצד השלישי סך של 175,000 ש"ח, עמד גובה החוב על פי צו העיקול שהומצא לו על סך של 71,417 ש"ח. לטענתו, סכום החוב שננקב בצו העיקול שהומצא לו עמד על 194,739 ש"ח ומשכך יש להכיר במלוא הסכום ששילם לצד השלישי כפירעון חובו כלפי המשיבה, ולא רק בסך אותו קבע בית המשפט המחוזי. 7. בתגובתה לבקשת רשות הערעור, טוענת המשיבה כי אין עילה למתן רשות ערעור. לגופם של דברים נטען כי קביעת בית המשפט המחוזי באשר לגובה החוב שננקב בצו העיקול שהומצא למבקש, שבעקבותיו שילם על פי טענתו לצד ג', מבוססת על קביעת רשמת ההוצאה לפועל, קביעה שלא קמה עילה להתערב בה. 8. עוד אציין כי ביום 8.9.2011 הגיש המבקש בקשה לצירוף דף חשבון בתיק ההוצאה לפועל שפתח הצד השלישי כנגד המשיבה בגין חובה כלפיו ממנו עולה כי בוצעה הפחתה בסך של 175,000 ש"ח בסכום אותו היא חבה בעקבות בקשה שהגיש הצד השלישי. לטענת המבקש, לא יכול היה להשיג ראיה זו במועד הגשת בקשת רשות הערעור שכן משרדי ההוצאה לפועל היו סגורים. כן נטען כי ראיה זו היא בגדר מסמך מהותי שכן היא מוכיחה כי חובה של המשיבה כלפי הצד השלישי הופחת, לאחר התשלום שהעביר לצד השלישי. דיון והכרעה 9. בפני המבקש עומדת משוכה גבוהה למתן רשות ערעור, אם כי לא מדובר ברף שלא ניתן לעבור אותו. עיינתי בחומר שצורף לבקשה והתמונה העובדתית אינה ברורה לאורך ההליכים שהתקיימו. בנסיבות אלה ולמניעת עיוות דין, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה כאילו ניתנה. אני מקבל את הערעור באופן שמבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומורה לו לקיים דיון נוסף בו יוצגו כל טענות הצדדים והמסמכים הרלבנטיים לרבות העתק צו העיקול אליו מפנה המבקש בבקשת רשות הערעור אשר צורף כנספח י"ב לבקשה. מובן כי אין באמור כדי להביע עמדה לגופם של דברים אלא כדי להבטיח שבית המשפט המחוזי ייתן דעתו למלוא טענות הצדדים, בפרט כאשר לא ברור האם קודם למתן פסק הדין היו לפני בית המשפט המחוזי מלוא המסמכים הנוגעים לצו העיקול - ומשכך מוטב כי העניין יתברר שוב. 10. אשר על כן, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל והדיון מוחזר אליו בשנית, כמפורט לעיל. בנסיבות העניין ולנוכח נימוקי, לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ח בכסלו התשע"ב (14.12.2011). חובנזיקיןעיקול