לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה מתאריכים 10.11.2011 ו-17.11.2011 (כב' השופטת י' וילנר), בגדרן נדחתה בקשתו של המבקש לקבלת צו ביניים שיאסור ביצוע פעולות בנייה מסוימות שמבצעת המשיבה 1 (להלן: המשיבה) במקרקעין הגובלים בשטח שבבעלותו. בנוסף עותר המבקש לעיכוב ביצוע ההחלטה מתאריך 17.11.2011, או לחילופין לקבלת צו ארעי -  עד להכרעה בבקשה. אביא בתמצית את עובדות המקרה הצריכות להכרעה. המבקש הינו בעל מקרקעין במושב גבעת עדה, שעליהם מצוי מבנה מסחרי, בו הוא מפעיל מרכול. הנכס האמור גובל בשטח שבבעלות המשיבה, ושבו מבצעת המשיבה עבודות בנייה של חניה ציבורית, לצורכי הסעות תלמידים (להלן: המקרקעין). בתאריך 31.7.2011 הגיש המבקש עתירה מנהלית כנגד עבודות הבנייה, ובמסגרתה הגיש בקשה למתן צו ביניים כנגד המשיבות, המורה להן להימנע מביצוע עבודות הבנייה. במסגרת בקשתו, טען המבקש כי העבודות מתבצעות ללא היתר בנייה כדין וכי הן אינן תואמות את תכנית המתאר המאושרת החלה על המקרקעין. עוד נטען בבקשה כי בכוונת המשיבה לעשות שימוש בשטחו של המבקש לשם מימוש תכנית הבנייה, וכי ביצוע העבודות יפגע קשות במקרקעין שבבעלות המבקש. במסגרת הדיון שהתקיים בבקשה האמורה, הגיעו הצדדים להסכמה, ולפיה המשיבה הצהירה כי עבודות הבנייה יבוצעו על ידה רק לאחר קבלת היתר בנייה כחוק, ובהתאם לתכנית מפורטת ומאושרת. המבקש הסכים כי הצהרה זו, שקיבלה תוקף של החלטה, תבוא במקום צו הביניים המבוקש. בהתאם להסכמה הנ"ל, קיבלה המשיבה היתר בניה בתאריך 5.10.2011, ועם קבלת ההיתר - נמשכו העבודות במקרקעין. בעקבות זאת הגיש המבקש בתאריך 16.10.2011 בקשה חוזרת לצו ביניים, ובה טען, בין היתר: כי ההיתר שניתן למשיבה איננו חוקי והוא אף מזויף; כי ההיתר איננו תואם את תכנית המתאר המאושרת; כי לא צורפו להיתר נספח התנאים וההתחייבויות הנדרשים,  ועוד. בתאריך 16.10.2011 ניתן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה צו במעמד צד אחד (כב' סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג), המורה למשיבה שלא לבצע כל עבודה במקרקעין, עד להצגת ההיתר, ועימו כל המסמכים שיש בהם כדי למלא את התנאים להיתר. כן זומנו הצדדים לדיון בפני בית המשפט הנכבד קמא. לאחר ששמע את באי כוח הצדדים, דחה בתאריך 10.11.2011 בית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים בחיפה (כב' השופטת י' וילנר) את הבקשה, ובהתאם לכך אף ביטל את הצו שהוצא במעמד צד אחד. באשר לטענותיו הקשות של המבקש בדבר זיוף ההיתר והיותו בלתי-חוקי, קבע בית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים כי הטענות נטענו בעלמא וללא ביסוס. לגופו של עניין, ציין בית המשפט הנכבד כי המשיבה הציגה את היתר הבניה, את נספח התנאים וההתחייבויות הנדרש, וכן את אישורי הבטיחות המתחייבים - ועל כן טענות המבקש בהקשר זה אינן מבוססות. לבסוף, נקבע כי ההיתר איננו עומד בסתירה לתכנית החלה על המקרקעין, וכי יתר טענותיו של המבקש אינן מעוגנות בעובדות הרלבנטיות, או בדין. המבקש לא אמר נואש, והגיש בקשה לעיון חוזר ולעיכוב ביצוע ההחלטה מתאריך 10.11.2011. הבקשה האחרונה התבססה על הטענה כי היתר הבנייה איננו תואם את התכנית המפורטת והמאושרת החלה על המקרקעין (שמספרה ש/מק/950א). בית המשפט הנכבד דחה בתאריך 17.11.2011 את הבקשה (כב' השופטת י' וילנר), בקובעו כי אמנם תכנית ש/מק/950א רשומה על גבי ההיתר, ברם, המדובר בטעות סופר, ולמעשה התכנית שחלה בפועל על המקרקעין היא תכנית ש/95, וזו איננה סותרת את כוונת המשיבה לבנות את מגרש החניה על המקרקעין. למסקנה זו הגיע בית המשפט בהתבססו על תצהיר מזכיר הוועדה המקומית, המסביר את הטעות. גם הבקשה לעיכוב ביצוע - נדחתה, וזאת, בין היתר, נוכח העובדה כי המשיבה צירפה לתגובתה תצהיר שממנו עולה כי עליה לסיים את העבודות ולהגיש בגינן חשבון סופי למשרד התחבורה עד לתאריך 1.12.2011, ואי-עמידה בתנאי זה עלול להוביל להפסד של כ-120,000 ש"ח מצדה. מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה חוזר המבקש על טענותיו, כפי שהן עלו בפני בית המשפט הנכבד קמא, והוא מבקש כי יינתן צו ביניים כנגד המשך פעולות הבנייה מטעם המשיבה. דין הבקשות לרשות ערעור, לעיכוב ביצוע ולקבלת צו ארעי - להידחות מן הטעמים שאביא בקצרה להלן. השיקול המשמעותי ביותר במקרה זה הינו מאזן הנוחות, וזה נוטה בבירור לטובת המשיבה: ראשית, כפי שצוין לעיל, באם המשיבה לא תסיים את העבודות עד לתאריך 1.12.2011 - היא עלולה להפסיד סכום כסף ניכר, שהמבקש לא הציע לכסותו, בתנאים הקבועים בתקנה 9(ו) לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. כמו כן, יש לזכור כי פרויקט הבנייה נועד להיטיב עם ציבור התלמידים באזור, ואלה ייפגעו שלא לצורך אם הבנייה תיעצר בשלב זה. לבסוף, בית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים התרשם כי לא תהיה מניעה להחזיר את המצב לקדמותו, גם במצב בו תסתיים הבנייה ועתירתו של המבקש תתקבל, ואינני רואה טעם לשנות מקביעה זו. באשר לסיכויי העתירה - לא אטע מסמרות, אך אזכיר כי בית המשפט הנכבד קמא קבע כי מגוון הטענות שהעלה המבקש בשלב הבקשה לצו ביניים - אינן מצדיקות את מתן הצו. גם רכיב זה איננו תומך, איפוא, בקבלת הבקשה. נוכח כל האמור לעיל - הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת. זהו, מטבע הדברים, גם גורלן של הבקשות לעיכוב ביצוע ולקבלת סעד ארעי. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏כ"ו חשון התשע"ב (‏23.11.2011). בניהזיוףהיתר בניה