ביטוח סיעודי למורים - ביטוח סיעודי הסתדרות המורים: א. כללי הליך זה עניינו פוליסת ביטוח סיעודי, אשר רכשה התובעת, גמלאית לשעבר של הנתבעת 2. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב שני הסכמים אשר נכרתו בין הנתבעות. האחד, בשנת 1997 (להלן: "ההסכם הראשון") והשני בשנת 2005 (להלן: "ההסכם השני"). עיקרה של המחלוקת נסב סביב דרישתה של התובעת להמשיך ולהיות מבוטחת אצל הנתבעת 1 על פי תנאי ההסכם הראשון, בפרט לעניין דמי הביטוח החודשיים הנגבים ממנה. בהתאם לכך, עתרה התובעת אף להחזר ההפרש בין דמי הביטוח אשר ניגבו ממנה לפי ההסכם השני לבין דמי הביטוח שהייתה מחויבת לשלם לפי ההסכם הראשון. התובעת, והנתבעות 1-2 יכונו להלן, בהתאמה: "התובעת", "הראל" או "חברת הביטוח" ו- "הסתדרות המורים". מטעם התובעת, אשר משלב מסוים לא הייתה מיוצגת, נמסרה בבית המשפט עדות בעלה, מר שלמה אבני (להלן: "אבני"), אשר טיפל עבור התובעת ברכישת פוליסת הביטוח נשוא ההליך ובמכלול העניינים הנוגעים לכך (ואשר אף היה בראשית הדרך תובע בתיק, אך נמחק בהסכמת הצדדים). מטעם הנתבעות, שיוצגו יחדיו, העידו מר שלומי נידם חשב הסתדרות המורים, שלומי לוטיגר הבעלים והמנכ"ל של חברת "ש. לוטיגר ושות' חברה לייעוץ פנסיוני ומערכות בריאות בע"מ" והגב' שרית בר גיורא, אשר שימשה כמנהלת מחלקת ביטוחים קבוצתיים באגף הבריאות של הראל במועדים הרלוונטיים. ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין, הוספו. ב. רקע עובדתי ביום 23.3.1997, נכרת ההסכם הראשון (נספח ד' למוצגי הנתבעות), בין הסתדרות המורים לבין סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ (שהתמזגה בהמשך עם הראל ותכונה אף היא בפסק הדין להלן, לשם הנוחות, "הראל"). הסכם זה עניינו פוליסת ביטוח סיעודי עבור גמלאי הסתדרות המורים ובני זוגם. ההסכם הראשון נכנס לתוקף ביום 1.5.1997 (סע' 13.1 להסכם), לתקופה של שלוש שנים, עד ליום 30.4.2000 (סע' 13.2 להסכם), כאשר תקופת הביטוח בגין כל מבוטח ספציפי כפופה לתקופת ההסכם שבין הנתבעות (סע' 13.3 להסכם). דמי הביטוח נקבעו בסע' 8 להסכם הראשון, כאשר לפי הסכם זה, החל מיום 1.3.99 ניתן להתאים את דמי הביטוח בהתאם לתוצאות החיתומיות (סע' 9.2 להסכם). בנוסף נקבע בהסכם הראשון, כי הפוליסה תוארך מאליה, ללא צורך בהודעה למבוטחים, לתקופות ביטוח נוספות של 36 חודשים כל עוד ההסכם שבין הנתבעות בתוקף (סע' 13.2 להסכם). הסתדרות המורים שלחה מכתב לכל עובדי ההוראה הגמלאים ובו הזמנה להצטרף לביטוח הסיעודי הקבוצתי בתנאים אשר סוכמו בין הנתבעות (נספח 1 לתצהיר התובעת). התובעת ומר אבני, שלחו להראל ביום 4.3.1998, בקשת הצטרפות לביטוח הסיעודי-הסתדרות המורים, (נספח 2 לתצהיר התובעת). בתאריך 31.3.1998 התקבלה תשובת הראל ממנה עולה כי בקשת מר אבני להצטרפות לפוליסה לא אושרה, בשל מצבו הרפואי, וכי בקשת התובעת בעניין אושרה, בכפוף לתשלום תוספת בגובה 50% מהפרמיה שנקבעה בין הנתבעות (נספח 3 לתצהיר התובעת). בהמשך לכך, התובעת רכשה שלוש יחידות ביטוח סיעודי, וקיבלה מאת הנתבעת 1, פוליסה לביטוח בריאות-תאונה. בחודש יולי 1999, נענתה התובעת להצעת הסתדרות המורים, במכתב שני שנשלח לביתה, להארכת תקופת הכיסוי בביטוח הסיעודי (נספח 5 לתצהיר התובעת), לחמש שנים. התובעת שילמה עבור הביטוח הסיעודי פרמיה בסך 146 ש"ח בחודש. ההסכם הראשון בין הנתבעות הוארך מעת לעת, ובמסגרת הארכות אלו הוארכה תקופת הביטוח למבוטחים. כן נשלחו מאת הסתדרות המורים מכתבים נוספים לתובעת בעניין זה, בחודש נובמבר 2002 ובחודש דצמבר 2003 (נספחים 8 ו- 9 לתצהיר התובעת). ביום 29.8.2005 נחתם בין הנתבעות ההסכם השני, הוא "הסכם לביטוח בריאות וסיעוד קבוצתי" בין הנתבעות, המכונה "מקדם בריאות". הסכם מקדם בריאות החליף את ההסכם הראשון. והעניק למבוטחים, בנוסף לביטוח הסיעודי, גם ביטוח בריאות. בעקבות ההסכם השני, הועברו כל המבוטחים שרכשו ביטוח סיעודי קבוצתי, לכיסוי פוליסת הביטוח אשר בהסכם מקדם בריאות וזאת ללא חיתום מחדש. מחירה של הפרמיה החודשית לתשלום במסגרת ההסכם השני גבוה יותר מזו אשר שולמה בהסכם המקורי, והוא עומד על סך של 396 ש"ח. מכאן, התביעה שלפני. ג. טענות התובעת לטענת התובעת, פוליסת הביטוח הסיעודי שרכשה מהראל הינה פוליסה אישית ולא קבוצתית. לטענתה בהקשר זה, בחוזרים הפרסומיים שקיבלה מהסתדרות המורים בטרם הצטרפה לביטוח הסיעודי ובמשך כל התקופה שלאחר מכן, לא צוין במפורש, כי מדובר בביטוח קבוצתי ובמיוחד, כי מדובר בביטוח לתקופה מוגבלת, ואם הייתה יודעת זאת בטרם הצטרפותה, הייתה בוחרת שלא להצטרף לפוליסה זו. בהקשר לטענתה זו התובעת טענה, כי משזכתה הראל במכרז למכירת ביטוח סיעודי וסוכמו התנאים בין הנתבעות לצירוף חברי הסתדרות המורים, הרי שההתקשרות החוזית הינה אך ורק מולה. משכך, לא הייתה הסתדרות המורים זכאית להתערב בהתקשרות זו בהמשך, ולשנות את תנאי ההתקשרות החוזית בין התובעת להראל. בהקשר זה טענה התובעת, כי אף להראל לא הייתה כל זכות לסכם עם הסתדרות המורים על שינוי בתנאי הפוליסה ובתעריף הפרמיה המשולמת בעבור הביטוח הסיעודי שרכשה, וכי לא הייתה לה כל זכות חוזית לגבות ממנה, החל מחודש פברואר 2006, פרמיה חודשית בסך של כ- 400 ש"ח לערך במקום סך של 168 ש"ח אשר ניגבה ממנה עד אותה עת. כן נטען, כי בעת רכישת הביטוח, כל שהתובעת קיבלה מהראל הינו טופס הצטרפות לביטוח הסיעודי, וכי בעת קבלת ההחלטה לרכישת הביטוח, הסתמכה התובעת על נספח שצורף למכתבה של הסתדרות המורים ובו פורטו עיקרי התנאים של הביטוח הסיעודי. לטענתה, פוליסת הביטוח הסיעודי שרכשה נשלחה אליה, לראשונה, רק לאחר שהתלוננה לפני הנתבעות על השינוי בסכומי הפרמיה החודשית. עוד טענה התובעת, כי בעת החתימה על ההסכם השני, בשנת 2006, לא הייתה התובעת חברת הסתדרות המורים ומשכך, לא היה להסתדרות המורים כל סמכות לפעול בשמה או מטעמה בשינוי תנאי הפוליסה שרכשה מהראל, ללא הסכמתה המפורשת, שלא ניתנה. לפיכך, עתרה התובעת לאכיפתו וקיומו של ההסכם המקורי, הוא ההסכם לביטוח סיעודי משנת 1998 על ידי הראל, ובהתאם לכך, אף להשבת סכום כספי המשקף את הפרש הסכומים בין שתי הפרמיות הנ"ל. ד. טענות הנתבעות לטענת הנתבעות, התובעת ובעלה מבקשים להנות מכל העולמות, היינו, משילוב בלתי אפשרי של פוליסה פרטית עם מחיר ותנאים של פוליסה קבוצתית. לטענתן, ביטוח קבוצתי הינו סוג ביטוח מיוחד ומסוים הנבדל באופן משמעותי מביטוח אינדיבידואלי - פרטי. במקרה דנן, טוענות הנתבעות, מדובר בפוליסת ביטוח סיעודי שהינה פוליסה קבוצתית, מכוח הסכם שנחתם בין הנתבעות לתקופה קצובה, לפיו הוענקו זכויות והטבות רבות לחברי הקבוצה. חברי הקבוצה לא היו מחוייבים להצטרף לתכנית הפוליסה וכל חבר בקבוצה, לרבות התובעת, היה זכאי לבחור האם ברצונו להצטרף להסדר המוצע אם לאו. כיוון שמדובר בפוליסת ביטוח קבוצתית, בעל הפוליסה הקבוצתית הינו "מייצג הקבוצה" לצורך ניהול המו"מ עם חברת הביטוח וקביעת תנאי הביטוח, לרבות שינוי תנאי ההסכם או ביטולו. תקופת הביטוח בפוליסות מסוג זה הינה תקופה קצובה, בד"כ בין שלוש לחמש שנים. לטענת הראל, היא הודיעה להסתדרות המורים כבר בשנת 2005, כי הסכם הביטוח הסיעודי שחודש פעמיים, לתקופות קצובות של 3 שנים, לא יחודש עוד עקב הפסדים חיתומיים הכרוכים מבחינתה בהענקת תנאי הפוליסה. משכך, נערך מכרז חדש בהסתדרות המורים בין מציעים שונים, הפעם בהתייחס לכלל חברי הסתדרות המורים (ולא גמלאים בלבד) והראל הינה מי שזכתה בסופו של דבר, לאחר מו"מ ארוך בו הסתדרות המורים לוותה ביועץ ביטוח מטעמה (מר לוטינגר), במכרז החדש. משנחתם בחודש אוגוסט 2005 ההסכם השני, הועברו כל המבוטחים ללא צורך במילוי הצהרת בריאות חדשה, וללא תקופת אכשרה, לפוליסה החדשה, והחלה גביה מאת המבוטחים לפי התעריף החדש עליו הוסכם בין הנתבעות. במקביל, הודע לכל הגמלאים המבוטחים בפוליסה הקודמת, כי הם ראשים להודיע, כי אינם מעוניינים להיות מבוטחים על פי ההסכם החדש, אך בפועל, רק מעטים מהם בחרו שלא להצטרף להסכם השני, וכ- 95% מהם בחרו להמשיך ולהיות מבוטחים בביטוח הסיעודי שעל פי ההסכם החדש, על דמי הביטוח הגבוהים יותר הנגבים מכוחו. הנתבעות הדגישו, כי אין מדובר בהארכה או חידוש של הפוליסה המקורית, אלא בהסכם ביטוח חדש, הכולל ביטוח בריאות וסיעוד קבוצתי, אשר לגמלאים המבוטחים בפוליסה הישנה ניתנה הזכות לעבור אליו מבלי שיידרשו לרכוש את מרכיב ביטוח הבריאות אשר מעבר לכיסוי הסיעודי. לטענת הנתבעות, התובעת ובעלה ידעו לכל אורך התקופה כי המדובר בביטוח קבוצתי המוגבל בזמן, באשר נשלחו אליהם לאורך התקופה חוזרים שונים מהנתבעות ובו מצוין במפורש, כי המדובר בביטוח קבוצתי, וכן מצוין כי הסכם הביטוח הסיעודי כפוף להסכם שבין הנתבעות. בשאלת סמכות ההתערבות של הסתדרות המורים בהסכם השני, נטען כי תפקידה של הסתדרות המורים, מכוח היותה בעלת הפוליסה, הוא בראש ובראשונה דאגה לחברי הקבוצה, משכך, בהסכם מקדם בריאות הושגו תנאים טובים יותר, באשר ניתן היה לרכוש יחידות ביטוח נוספות תוך שמירה על הרצף הביטוחי. לטענת הנתבעות, לא נכפתה על התובעת הצטרפות להסדר הביטוחי החדש, הסכם מקדם בריאות, ואף נשלחו לתובעת טפסי ביטול פוליסה, אך התובעת לא בקשה לבטל את הפוליסה. גם לגבי הטענה, כי ממועד סיום חברותה של התובעת, היה על הנתבעות לבטל את הפוליסה, נטען כי המדובר בטענה שאף התובעים אינם מעוניינים בסעד על פיה, וזאת כיוון שהתובעת מעוניינת להמשיך ולהיות מבוטחת, אך לפי תנאי הפוליסה שבוטלה. הנתבעות טענו עוד, כי משמעות טענת התובעת כי נוצרו פגמים בכריתת חוזה הביטוח השני, אזי הסעד שיכול התובע לקבל הוא ביטול הפוליסה תוך השבה של דמי הפרמיה ששולמו ולא המשך ההסכם המקורי. לגבי טענת התובעת כי הפוליסה לא הומצאה לה טענו הנתבעות, כי התובעת מציגה בכתב התביעה מכתבים שונים שנשלחו לכתובתה במשך השנים, ותמוהה טענתה, כי המסמך היחיד שנשלח לכתובתה ולא הגיע ליעדו היא פוליסת הביטוח הנטענת. נוסף על כך, טענתה זו של התובעת אינה עולה בקנה אחד עם ההתנהלות המצופה ממבוטח סביר, באשר לפוליסת הסיעוד שנשלחה לביתה חסר פירוט שעל מבוטח סביר לדעת, כגון: מתי מופעלת הפוליסה, מתי ניתן לתבוע על פיה או מהם הסייגים להפעלת הפוליסה וכו'. לכן, גם אם התובעת אכן לא קיבלה לידיה את הפוליסה, היה עליה לפנות בעניין לחברת הביטוח. בסיכום טענותיהן, מזכירות הנתבעות כי נושא תובענה זו היה מצוי במרכזה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית (ת.א. מחוזי (ת"א) 1051/07 בפני כב' השופט בנימיני), אשר נדחתה בהסכמה, תוך שצוין ע"י בית המשפט העדרה של עילת תביעה. ד. דיון ד1. המחלוקת בדבר הסכם הביטוח הסיעודי- אישי או קבוצתי ? כאמור, לטענת התובעת, פוליסת הביטוח הסיעודי הנדונה הינה פוליסה אישית ולא קבוצתית ומשכך, לא היו הנתבעות, או מי מהן, זכאיות לשנות את תנאיה. איני מוצאת ממש בטענה זו. אמנם, אין בכותרת ההסכם בין הנתבעות ציון ברור, כי מדובר בהסכם לביטוח סיעודי קיבוצי, ואכן, ההתקשרות בין כל אחד מן המבוטחים הינה על בסיס אישי, אך כל זאת, על פי התנאים שהושגו בהסכם הראשון בין הנתבעות. משכך, מהותית, גם אם נכנה את ההסכם שהושג בין הנתבעות כהסכם מסגרת, עדיין תהייה התובעת, כמתקשרת אישית עם חברת הביטוח, כפופה להסכם זה ולתנאיו. נפקות הסכם המסגרת הינה, כי הסכם זה כונס את כל ההסכמים שנערכים בין גמלאי הסתדרות המורים לבין חברת הביטוח. יש לראות בהסכם המסגרת כבעל אופי דואלי. מחד, הוא משמש הסכם בין הנתבעות לבין עצמן, ומאידך, יש לו השלכה על ההתקשרות הביטוחית שנעשית עם כל אחד מחברי הסתדרות המורים. הוראות הסכם המסגרת שולחות ידיהן אל ההתקשרות הבודדת של כל גמלאי או בן זוגו, ומגינות עליה, וזאת לא רק לעניין תנאי ההתקשרות הראשונית בין המבוטח לחברת הביטוח, אלא, בין היתר, גם בהקשר למשך הזמן של אותה התקשרות, כאשר גם עניין זה מושפע ותלוי בהסכם המסגרת בין הנתבעות. זאת ועוד, הוראות הסכם המסגרת נטמעות בכל אחד מהחוזים שבין חברי הסתדרות המורים לבין הראל. חוזים אלה וההסכם שבין הנתבעות, שלובים זה בזה. במובן זה, הוראות אלה הן לפי תוכנן הוראות של חוזה ביטוח. כך, לדוגמא, יכול כל מבוטח להסתמך על הוראת סעיף 16 להסכם הראשון, ולפנות מכוחה לוועדת בוררות. כן יכול כל מבוטח להסתמך על הקבוע 19 להסכם זה, בהקשר לזכותו לשמירת רצף ביטוחי במידה וההסכם בין הנתבעות יבוטל. מבוטח כזה יכול לא רק להסתמך על תוכן ההסכמות המיטיב עימו, אלא הוא אף מחויב בתוכנן, לרבות לעניין שינויים בגובה סכומי הפרמיה (סע' 8.6 להסכם) או אף לגבי חידוש ההסכמים (סע' 13.2 להסכם). על כן, גם אם נביט על ההסכם כעל הסכם מסגרת, עדיין יהיה הסכם זה מאופיין כחוזה ביטוח. לכל היותר, ניתן יהיה לומר כי מדובר באופציה לחוזה ביטוח, המופנית אל כלל חברי הסתדרות המורים. במצב זה, הנתבעות ניסחו את הסכם האופציה ביניהן, כאשר הסתדרות המורים מתחייבת לגרום לחבריה לממש את האופציה. גם על חוזה אופציה כזה, חלות הוראות חוק חוזה הביטוח. מטעמים אלו, קביעתי היא כי ההסכם בין הנתבעות הוא חלק בלתי נפרד ומחייב בחוזי הביטוח בין הראל למבוטחים, חברי הסתדרות המורים, לרבות התובעת. ד2. האם התובעת ידעה בזמן ההתקשרות כי המדובר בביטוח הקבוצתי ? כאמור,לפי המבוא להסכם הראשון, התחייבה הסתדרות המורים להמליץ לחבריה להצטרף להסדר הביטוחי הנדון, ואכן, מכתב כאמור נשלח לכל גמלאי הסתדרות המורים, וצורפו אליו טופס בקשת הצטרפות לביטוח הסיעודי וחוזר הכולל את עיקרי הביטוח הסיעודי שעל הפרק. מעיון במכתב זה עולה, כי הוא ממוען אל "עובדי ההוראה הגימלאים" ובשורה הראשונה לחוזר זה צוין כי "לפני כחצי שנה נחתם הסכם לביטוח סיעודי קבוצתי עבור המורים...., בתנאים מיוחדים....וזאת במסגרת סל השירותים וההטבות, שהסתדרות המורים מעניקה לחבריה בתחום הביטחון הסוציאלי." בהמשך, המליצה הסתדרות המורים להצטרף לתוכנית הביטוח "באשר תנאיה הינם מהטובים ביותר הקיימים בשוק." למכתב זה צורפו "עיקרי תוכנית הביטוח הסיעודי..." וכן, טופס בקשת הצטרפות. חברי הסתדרות המורים המעוניינים להצטרף לביטוח התבקשו לשלוח את טופס ההצטרפות לחברת הביטוח "סהר" שהינה האחראית הבלעדית לביטוח הסיעודי. התובעת ומר אבני, שלחו בתאריך 4.3.98, בקשת הצטרפות לביטוח סיעודי - הסתדרות המורים (נספח 2 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים). התובעת צורפה לביטוח הסיעודי ואילו מר אבני נדחה על ידי חברת הביטוח ולא צורף לביטוח הסיעודי (נספח 3 לתצהיר התובעת). בעניין זה טענה התובעת כי היא ובעלה לא ידעו כי מדובר בפוליסת ביטוח קבוצתית, ואילו היה יודעים זאת לא היו מבקשים להצטרף לתוכנית הביטוח הסיעודי: "ש. כשצירפת את אשתך לפוליסה כאן, מה היו הדברים שהכי עניינו אותך". ת. אני רכשתי ביטוח אישי פרטי לכל החיים. לא כתוב בפוליסה שהיא מוגבלת בזמן, שההסתדרות שותפה לה, כתוב שאביבה היא בעלת הפוליסה, כתוב שזו פוליסה ליחיד. אם הייתי יודע שזו פוליסה קבוצתית, הייתי משליך אותה לסל." (עדות אבני, עמ' 9 ש' 20-23 לפרוטוקול). לטענת מר אבני בחקירתו הנגדית, השיקול המכריע מבחינתו בעת קבלת ההחלטה לרכישת הביטוח עבור אשתו, התובעת, היה כי הוא רוכש ביטוח סיעודי שאינו מוגבל בזמן: "נכון. היה חשוב לי שאני רוכש לה ביטוח סיעודי לכל החיים. אפילו לא שקלתי פוליסה קבוצתית. זה לא עמד אחד מול השני. אם היו אומרים לי קבוצתי הייתי שואל מה זה קבוצתי. יש לה ביטוח חיים קבוצתי בהסתדרות". (עדות אבני, עמ' 9 ש' 25-27 לפרוטוקול). אולם, במכתב מנובמבר 1997 שמוען לעובדי ההוראה הגמלאים, צוין במפורש, כי הצעת הצטרפות לביטוח הסיעודי הינה בעקבות הסכם לביטוח סיעודי קיבוצי שנחתם בין הנתבעות, ואשר בה הושגו תנאים מיוחדים בהשוואה לביטוחים דומים. נוסף לכך, אף בטופס עיקרי הביטוח הסיעודי נכתב במפורש, כי התנאים המחייבים הם אלה המופיעים בפוליסה ובהסכם (סעיף ו' לטופס עיקרי הביטוח הסיעודי). לכן, בעת רכישת הביטוח הסיעודי עבור התובעת ידעו התובעת ובעלה את ההבדלים שבין ביטוח קבוצתי לביטוח אישי. גם הסתמכותם על המכתב שנשלח מהסתדרות המורים, אשר בו צוין במפורש, כי הביטוח הינו קבוצתי והוא כפוף להסכם שנחתם בין הנתבעות, אינה יכולה לעמוד במקרה זה שכן, היה על התובעת לברר את זכויותיה בעת ההתקשרות. שכן, ממה נפשך. מחד, טען מר אבני, בשם התובעת, כי משנעשתה ההתקשרות מול הראל, מדובר בפוליסה פרטית. מאידך, התובעת ובעלה לא פנו להראל כדי לברר זכויות התובעת מולה, אלא, בחרו להסתמך על מכתב הסתדרות המורים, הגם שלשיטתם, אין לה מעמד כלשהו מעת ההתקשרות הישירה בין המבוטח לחברת הביטוח. כשל נוסף אשר אני מוצאת בגישת התובעת ובעלה הינו, כי בין מועד המכתב הראשון שהתקבל מהסתדרות המורים (בחודש נובמבר 1997) ועד למועד בו שלחו התובעת ובעלה את טופס בקשת ההצטרפות בחודש מרץ 1998, התקבלו אצלם מספר מכתבים נוספים מאת הסתדרות המורים: "ש. אשתך חתמה על בקשת ההצטרפות לביטוח הסיעודי שמצורפת כנספח יד' לתיק המוצגים מטעם הנתבעות, במרץ 98. מה קרה בין נובמבר 97 או בין המועד שקיבלת את המכתב, עד למועד שחתמה אשתך על בקשת ההצטרפות. האם בין התאריכים האלה התלבטתם? ת. לא, אבל קיבלתי עוד שלוש ארבע מכתבים, אחרי זה אמרתי נקנה, מה יכול להיות. אז לקח לי זמן להתלבט, זה לא היה בראש מעייני. אני אפילו לא יודע מתי קיבלתי את הפניה." (עדות אבני, עמ' 13 ש' 13-17 לפרוטוקול). ואולם, בניגוד לעדותו זו של מר אבני, הרי שמן הראיות אשר צורפו הן לכתב התביעה והן לתיק המוצגים מטעם הנתבעות עולה, כי מכתבים נוספים נשלחו לתובעים מאת הסתדרות המורים, בחודש יולי 1999 (נספח 5 לתצהיר התובעת), ובחודש נובמבר 2002 (נספח 8 לתצהיר התובעת). לכן, בעת ההתקשרות בין התובעת לבין הראל, התקבלו בידי התובעת ומר אבני רק המכתב הראשון מאת הסתדרות המורים, ולא היו מכתבים נוספים או הצעות נוספות מאת הסתדרות המורים בעבור גמלאי משרד החינוך בכלל או התובעת בפרט, כאשר, כאמור, במכתב זה מחודש נובמבר 1997, צוין במפורש, כי מדובר בביטוח חיים קבוצתי. מר אבני טען, כי הבין שמדובר בביטוח סיעודי אישי, וזאת הן מטופס "עיקרי הביטוח הסיעודי" שצורף למכתב מאת הסתדרות המורים ואשר בו לא צוין כי מדובר בפוליסה קבוצתית, והן מן ה"פוליסה לביטוח בריאות - תאונה" שנשלחה אליו מחברת הביטוח ובו מופיעה התובעת כבעלת הפוליסה: "ש. למה חשבת ואיך ידעת שזו פוליסה פרטית. ת. משום שכתוב בפוליסה שקיבלתי מחברת הביטוח. אני מפנה לנספח 4 לתצהירי." (עדות אבני, עמ' 11 ש' 7-8 לפרוטוקול). כשנשאל מר אבני מדוע הסתמך על מסמך אשר אינו מהווה פוליסת ביטוח מלאה, וחסרים בו פרטים מהותיים רבים, השיב, כי היו בידיו הן טופס "עיקרי הביטוח הסיעודי" שנשלח מהסתדרות המורים והן פוליסת הביטוח, ומשכך הבין כי הכול בסדר: "ש. אתה לא חושב שבפוליסה הזו חסרים מספר פרטים מאד מהותיים בנספח 4? ת. אני לא סוכן ביטוח, בשבילי זה היה שלם. קיבלתי את החוזרים של הסתדרות המורים, ושם פרטו לי את התעריפים וזה ההסכם שחתום בסופו של יום ולא היה חסר לי בו כלום". (עדות אבני, עמ' 12 ש' 13-15 לפרוטוקול). וכן: "ש. בעצם אתה טוען שהמסמך שצירפת כנספח 1 לתצהירך שחתום על ידי בן שבת, והמסמך שצירפת כנספח 4, שניהם הפוליסה? ת. התנאים, יש לי במסמך אחד, והחתימה של חברת הביטוח ממנה רכשתי את התנאים האלה, זה בנספח 4." (עדות אבני, עמ' 12 ש' 29-32 לפרוטוקול). הנה כי כן, מר אבני טוען, כי החוזרים (המכתבים), שאותם קיבל מהסתדרות המורים היוו עבורו השלמה לפרטים החסרים בפוליסה. בעניין זה יש לזכור, כי בעת ההתקשרות בין התובעת להראל עמד לנגד עיניהם של התובעים אך ורק המכתב ראשון מאת הסתדרות המורים, בו כאמור צוין במפורש היות הביטוח קבוצתי. כאשר נשאל מר אבני בחקירתו הנגדית, מדוע אינו מתייחס באותה דבקות גם לאמור במכתב הראשון מאת הסתדרות המורים, בו נכתב במפורש " ביטוח סיעודי קבוצתי", השיב: "ש. נספח 1 לתצהירך, תקריא לי בבקשה מה רשום בשורה הראשונה? ת. כן, אני התקשרתי לבן שבת ובקשתי ממנו לבוא להעיד. זה המכתב היחיד שכתובה המילה "קבוצתי". מקריא את הפסקה הראשונה. גם להם לקח חצי שנה. לביטוח קבוצתי יש יתרונות וחסרונות, היתרונות זה המחיר, החסרונות שיש תאריך תפוגה. הוא כתב לי את היתרונות ולא את החסרונות. אני דיברתי עם בן שבת והוא הסביר לי שלביטוח קבוצתי יש חסרונות ויתרונות והמילה שהוא כתב קבוצתי, הוא התכוון ליתרונות ולא לחסרונות. זה היה בזמן המשפט. היה לי הגיוני שזו קבוצה וזה הרבה יותר זול. אבל אם היה כתוב שזה גם מוגבל בזמן ושההסתדרות היא הבעל בית, הייתי זורק את זה." (עדות אבני, עמ' 13 ש' 21-28 לפרוטוקול). נוכח הראיות הנ"ל, הרושם אשר הצטבר אצלי הינו, כי טענת מר אבני אינה טענה כנה. התרשמתי, כי מר אבני ידע היטב מהם ההבדלים בין ביטוח אישי לקבוצתי. מר אבני ידע על היתרונות שמעניקה לו התקשרות בביטוח קבוצתי ובראש ובראשונה, מחיר פוליסת הביטוח. מכאן קביעתי, כי במועד רכישת הביטוח הסיעודי, ידעו התובעת ובעלה, ומכל מקום היה עליהם לדעת והייתה להם אפשרות לדעת, כי מדובר בביטוח סיעודי קבוצתי. ד3. המחלוקת בעניין סיום חברותה של התובעת בהסתדרות המורים והשלכותיה התובעת טענה בעניין זה, כי הפסיקה את חברותה בהסתדרות המורים בשנת 2004 וכי משכך, לא היו הנתבעות רשאיות לשנות את תנאי פוליסת הביטוח שלה בהתאם להסכם השני, הוא הסכם מקדם בריאות. כן טענה בעניין זה, כי החל משנת 2004 היה על הראל להפסיק את הביטוח הסיעודי שרכשה ולא בשנת 2006 עת התובעת הועברה לביטוח מקדם בריאות. בעניין זה העיד מר אבני בחקירתו הנגדית: "ש. אתה חושב שברגע שהיא עזבה את ההסתדרות היינו צריכים לבטל את הפוליסה? ת. ככה כתבתם בפוליסה החדשה. שמי שעוזב את ההסתדרות מבוטל ביטוח החיים שלו בתוך חודש ימים. ש. אתה טוען שב-2004 הפוליסה הייתה צריכה להסתיים? ת. לדעתי כן. ש. אתה מבקש שנבטל אותה רטרואקטיבית מ-04? ת. לא, אבל אני דורש לקיים את הפוליסה עד סוף ימיה של אביבה." (עמ' 16 ש' 24-30 לחקירת מר אבני). בהקשר זה יוער, כי במהלך הדיונים הוצעה לתובעת ולמר אבני, האפשרות של ביטול הביטוח הסיעודי והשבת סכום הכסף ששולם החל משנת 2006, אך הצעה זו נדחתה על ידם, נוכח עמידתם על הטענה, כי התובעת זכאית לסעד של המשך הכיסוי הביטוחי, בתנאי פוליסת הביטוח המקורית, ללא הגבלת זמן. מעיון בהסכם הראשון בין הנתבעות עולה, כי בניגוד להסכם מקדם בריאות, אין הוא כולל סעיף המסדיר את עזיבת המבוטח במקרה והמבוטח סיים את חברותו אצל הסתדרות המורים. משכך, זכותו של מבוטח להשלים את התקופה הביטוחית שנקבעת בין הנתבעות אינה נפגמת בשל סיום חברות כאמור. לפיכך, אין תוקף לטענה, כי החל משנת 2004, עת הפסיקה התובעת את חברותה אצל הסתדרות המורים, היה על חברת הביטוח להפסיק את ההתקשרות הביטוחית עם הנתבעת. זאת ועוד, גם ברור הוא לטעמי, כי גם הנתבעת לא הייתה מעוניינת בסיום ההתקשרות ואף לא פנתה למי מהגורמים הרלוונטיים אצל הנתבעות כדי לברר את מעמדה לאחר סיום חברותה בהסתדרות המורים. מנגד, לתובעת עמדה, מכוח סעיף 19 להסכם, זכות המרה לשמירת הרצף הביטוחי. לכן, כאשר הסתיימה ההתקשרות החוזית בין הנתבעות, היה על הראל לאפשר לתובעת לרכוש ביטוח סיעודי, בגובה הכיסוי הביטוחי שהיה לה בעת סיום ההסכם וללא הוכחת בריאות, על פי התעריפים המקובלים באותה עת אצלה. בעניין זה יוער כי צירוף התובעת להסכם מקדם בריאות יש בו כדי לקיים, הלכה למעשה, את הזכות שהייתה מוענקת לתובעת מכוח סע' 19 להסכם הביטוח הסיעודי. מכאן קביעתי, כי אין בסיס לטענת התובעת בדבר סיום ההתקשרות הביטוחית בשנת 2004. ה. סיכום והכרעה מן האמור לעיל נלמדות מספר מסקנות וקביעות: ראשית, חוזה הביטוח בו התקשרה התובעת אינו בגדר פוליסה פרטית, למרות קיומם של יחסים חוזיים בין התובעת להראל. כפי שנקבע לעיל, התובעת ובעלה היו מודעים לעניין זה עובר להתקשרות בחוזה הביטוח ואף בהמשך הדרך, ובחרו שלא לבטל את חוזה הביטוח. בהתאם לכך, נדחית כל טענה להטעיית התובעת ובעלה בשלב הטרום חוזי. שנית, ההסכם הראשון בין הסתדרות המורים והראל (סהר) היה הסכם לתקופה קצובה, אשר לאחר מספר הארכות של תקופתו הסתיים וחברת הביטוח הייתה רשאית שלא להמשיכו, כפי שאכן בחרה לעשות ולא ניתן להורות על אכיפתו של הסכם זה. מכאן, שלולא ההצטרפות להסכם השני, ותשלום דמי הפרמיה מכוחו, לא הייתה התובעת זכאית לכיסוי סיעודי כלשהו מהראל. משכך, התובענה נדחית. התובעת תשלם לנתבעות, יחדיו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪. יצוין, כי סכום הוצאות מינימאלי זה, מביא בחשבון את מכלול נסיבות העניין, לרבות גילה של התובעת. דיני חינוךביטוח סיעודימורים