תקנת השוק במטלטלין: בפני תובענה כספית על סך 119,500 ₪, אשר עניינה מחלוקת בדבר הזכויות ברכב אשר נגנב מהנתבעת, קל אוטו תחבורה (1994) בע"מ (להלן - הנתבעת). ביום 21.6.2007 חתם התובע על זיכרון דברים, על פיו רכש ממר ג'עברי (להלן - מר ג'עברי) רכב מסוג מאזדה שמספרו 78-496-57 (להלן - הרכב) בתמורה ל 77,000 ₪. על פי גרסת התובע, מר ג'עברי הוא סוחר כלי רכב מוּכר והרכב נרכש במגרש כלי רכב בנאות אשקלון. עוד על פי גרסת התובע, העביר את הרכב על שמו ורכש פוליסת ביטוח. התובע השאיל את הרכב לחבר, מר רחמים חליפט. ביום 01.07.2007 הגיעה המשטרה לבית משפחת חליפט וטענה, כי הרכב מופיע כגנוב מהנתבעת. התובע ומר חליפט עוכבו לחקירה ולאחר מכן הוגש נגדם כתב אישום. לימים בוטל כתב האישום. במסגרת ההליכים הפליליים נתפס הרכב על ידי המשטרה ולאחר מכן הועבר לידי הנתבעת. בין הצדדים אין מחלוקת, כי הרכב עבר שינויים בהטבעת מספר השלדה ומספר המנוע כך שבפועל מדובר ברכב "מזוייף" אשר במקור היה מספרו 46-350-63 (להלן - הרכב המקורי). הרכב המקורי היה בבעלות הנתבעת. על פי טענת התובע, מתקיימים תנאיה של "תקנת השוק" במיטלטלין, כך שהוא זכאי לפיצויי בגין הרכב אשר נלקח ממנו ונמצא כעת בחזקת הנתבעת. על פי טענת הנתבעת, התובע אינו עומד בתנאי תקנת השוק במיטלטלין, אשר ממילא, אינה מזכה בסעד כספי, כי אם בסעד קנייני. תקנת השוק במיטלטלין, מוסדרת בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן - תקנת השוק): "נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שיעבוד, עיקול, וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב". מלשון החוק ומהפסיקה העוסקת בסעיף 34 נמצאנו למדים, כי ישנם שישה תנאים מצטברים להחלתה של תקנת השוק: כריתת חוזה מכר; ממכר נכס שהוא נכס נד; מכירה על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר; המכירה התבצעה במהלך העסקים הרגיל של עסקי המוכר; קבלת הנכס לחזקת הקונה; תום לב (ראו: ע"א (ת"א) 3059/05 אברהמי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ; רע"א 2452/08 אברהמי נ' אריה חב' לביטוח בע"מ). השאלה היא, האם הוכיח התובע את התקיימותם של תנאים אלה. לאחר שנשמעו טענות וחקירות הצדדים ולאחר עיון בחומר הראיות שוכנעתי, כי התובע לא השכיל להוכיח את רכישת הרכב בתנאי תקנת השוק. התובע המציא העתק של זיכרון הדברים אשר נחתם לטענתו בינו לבין מר ג'עברי. יצויין, שעלה בידי התובע להראות, כי ההסכם המקורי הומצא למשטרה, אך הוא אינו בידיו ועל כן, אין לזקוף לחובתו את העובדה שהוגש העתק. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שזיכרון הדברים נחתם על נייר רגיל אשר אינו נושא "לוגו" של חברה או בית עסק אשר עיסוקו סחר ברכבים. כבר בכך יש כדי לכרסם בטענת התובע, שהנכס נמכר על ידי מי שעיסוקו בסחר רכבים ובמהלך העסקים הרגיל. גם תשובתו של התובע, כאשר נשאל האם התרשם שמדובר מגרש מכוניות מוסדר שעובד כחוק, לא הייתה תשובתו החלטית: ש. התרשמת שמדובר במגרש מכוניות מוסדר, שעובד כחוק? ת. אפשר לומר שכן. ש. למה אתה מהסס? ת. לא החשיד אותי, אני מכיר את המקום, אני יודע שאנשים ניהלו שם כמה עסקאות והיו מרוצים ואני מן הסתם התעניינתי במקום. (עמ' 6 לפרוטוקול). עולה אם כן, שהתובע עצמו לא השיב בפה מלא, כי רכש את הרכב במגרש מכוניות מוסדר. קושי נוסף לעניין זה מתעורר סביב לסוגיית התשלום. התובע לא השכיל להוכיח את התשלום עבור הרכב. התובע אינו מכחיש, כי אין בידיו חשבונית המוכיחה את העסקה. כאשר נשאל לעניין זה בחקירתו, השיב התובע, כדלהלן: קיבלת חשבונית? ת. לא. ש. למה לא? ת. זה לא ממש עניין אותי. ש. למה לא החשיד אותך שלא קיבלת חשבונית? ת. לא ביקשתי. (עמ' 6 לפרוטוקול). רכישת רכב איננה עסקה קטנה ויש להניח, כי מי שמבקש להבטיח עצמו יבקש חשבונית המעידה על קבלת הכסף על ידי המוכר. בנוסף יש לציין את סוגיית הקילומטרים אשר הופיעו על מד האוץ של הרכב. התובע העיד, שראה שהרכב נסע 3,000 + קילומטרים (עמ' 7 לפרוטוקול). כאשר נשאל כמה קילומטרים נוסע רכב ממוצע בשנה השיב, כי אינו יודע אך ייתכן שכ- 4,000 עד 5,000 ק"מ בשנה. כאשר נשאל האם לא חשד שקנה רכב אשר שימש להשכרה אשר נסע שנתיים על הכביש, אך עשה רק 3,000 קילומטרים השיב, כי לא התעמק בעניין הזה (עמ' 8 לפרוטוקול). תשובתה זו אינה סבירה ואינה מתקבלת על הדעת, שכן יש להניח שאדם הרוכש רכב דווקא יתעמק בטיבו של הרכב. יתרה מכך, התובע העיד, שלא ביקש שמחיר הרכב ישקף את העובדה שמדובר ברכב השכרה והשיב, כי אינו יודע מה מורידים במחירון על רכב השכרה (עמ' 7 לפרוטוקול). זאת ועוד, התובע העיד, כי לא היה לו חשוב לדעת מי היו הבעלים הקודמים (עמ' 7 לפרוטוקול). כל האמור לעיל מעיד על התובע, כי עצם את עיניו מלראות עובדות מהותיות לרכישת הרכב ויש בהן, לכל הפחות, כדי לעורר תהיות בדבר תום ליבו בעת הרכישה. אין זה סביר, כי התובע ביקש לרכוש רכב, לא התעניין מי היו הבעלים הקודמים, לא התעניין כיצד זה הרכב אותו רכב על אף היותו רכב מהשכרה נסע מספר קילומטרים נמוך וחשוב מכל, אינו מתעניין מהו שוויו האמיתי של הרכב ומהו הסכום הנכון אותו עליו לשלם עבור הרכב. בנסיבות אלו לא ניתן לומר, כי הרכב נרכש על ידי התובע בתום לב ובמהלך העסקים הרגיל, שכן מעדותו של התובע, עולה בבירור, כי אין מדובר בעסקה רגילה וכי, לכאורה, לא ממש התעניין ולא ממש התעמק בשאלה איזה רכב הוא מקבל בתמורה לכספו. נוכח האמור לא שוכנעתי, כי מתקיים התנאי בדבר רכישת הרכב במגרש מכוניות מוסדר, במהלך העסקים הרגיל של המוכר, קבלת חזקה ברכב והכול כשהרוכש פועל בתום לב. חיזוק למסקנות אלה ניתן למצוא בעדותו של מר ג'עברי במשטרה, נספח ג-1 לתצהיר הנתבעת, כי אינו מכיר את התובע ועסקת המכר נעשתה מול מר רמי חליפט אשר ביקש לבצע את העסקה על שם התובע: אני מכרתי לרמי חליפט רכב ובהעברת בעלות הוא אמר לי תירשום על יוסי אני לא ראיתי את יוסי ואני לא מכיר אותו בכלל" ובהמשך: ש: אתה ראית פעם בחיים שלך את יוסף טטרושוילי ת: שעשיתי העברת בעלות ראיתי רק תעודת זהות שלו לא ראיתי אף פעם את הבן אדם הזה ואני לא יודע מיהו בכלל. מר ג'עברי לא הובא אמנם לעדות, ככל הנראה בשל הקושי לאתרו הנובע מהיותו תושב חברון, עם זאת, עדותו זאת במשטרה עולה בקנה אחד עם העובדה, שהרכב הועבר לחברו של התובע, מר רמי חליפט, אשר גם הוא לא הובא לעדות. על פי זיכרון הדברים, נרכש הרכב ביום 21.6.2007. התובע העיד, כי העביר את הרכב באותו יום למר חליפט (עמ' 9 לפרוטוקול). הרכב נתפס אצל מר חליפט ביום 1.7.2007, היינו כ-10 ימים לאחר מכן. גם אשתו של מר חליפט אישרה בעדותה במשטרה, כי הרכב היה בשימושה במשך כשבוע וחצי עד שבועיים (נספח ג'4 לתצהיר הנתבעת). כמו כן יצויין, כי גב' חליפט לא ידעה להשיב לשאלה כמה זמן אמור היה הרכב להיות ברשותה, האם היה זה לתקופה קצרה כטענת התובע, או שמא לתמיד. למען הסר ספק יובהר, כי על אף שהתובע טען, כי הפקיד את הרכב בידיו של חליפט למשך סוף השבוע בלבד (עמ' 9 לפרוטוקול), טענתו זו נדחית, שכן הרכב היה בידי חליפט מיום שנרכש ועד שנתפס על ידי המשטרה, למשך כ- 10 ימים. מהאמור עולה ספק רב ביחס לשאלה מי בפועל רכש את הרכב. האם אכן היה זה התובע או שמא מר חליפט. ספק זה מצטרף לכל האמור לעיל ויחד הם מטילים צל כבד ביחס לתום ליבו של התובע וביחס להתקיימותם של תנאי תקנת השוק. סוף דבר בנסיבות אלה נמצא, כי אין מקום לקבל את טענת התובע באשר להתקיימותם של תנאי תקנת השוק, אשר, בל נשכח, מאפשרת בעצם "הפקעת" הנכס מבעליו המקורי והעברת הבעלות בו לאדם אחר. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום בפועל. תקנת השוקרכבגניבת רכבמטלטלין