העדר סמכות מקומית - סילוק התביעה על הסף

1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, ובקשה לביטול פסק דין. 2. פסק הדין נשוא הבקשות ניתן ביום 10.7.2008. 3. בפתח הדיון וכרקע לו, תובא סקירה של ההליך כפי שהתנהל עד למתן פסק הדין. כללי 4. כפי שניתן ללמוד ממספרו, תחילתו של ההליך בערכאות בשנת 2003 (מועד ההגשה היה 13.5.2003). התביעה, אשר נפתחה לפי סדר דין מקוצר, הוגשה על ידי בנק כנגד חברה לקוחה, וכנגד ערב שהוא בעל הענין בחברה. 5. ביום 16.6.03 עתרו המבקשים, הנתבעים, לסילוק התביעה על הסף ולהארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות להתגונן. הבקשה נסמכה בעיקר על טענת העדר סמכות מקומית (בש"א 168313/03; בש"א 168314/03). 6. בהחלטת הרשמת (כתוארה אז) ע' ברקוביץ מיום 19.6.03 נקבע כי טענות לענין סמכות מקומית אינן מהוות נימוק למתן ארכה להגשת בקשה למתן רשות להתגונן. הבקשה נדחתה. 7. ביום 24.6.03 עתרו המבקשים פעם נוספת למתן ארכה להגשת בקשה למתן רשות להתגונן. הבקשה המעודכנת עוגנה בטעמים אחרים (בש"א 169490/03). באותו יום ניתנה החלטת כב' הרשמת (דאז) ברקוביץ במסגרתה ניתנה למבקשים ארכה עד 20 יום לאחר מתן החלטה בבקשה. 8. ביום 7.7.03 הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד מטעם המבקשים (בש"א 171363/03), הנוגעת לצורך במסמכים נוספים מאת המשיב. 9. בהחלטה מיום 4.9.03 אשר ניתנה במסגרת בש"א 169490/03 (כב' הרשמת כתוארה אז ברקוביץ), ניתנה למבקשים ארכה בת 7 ימים ונקבע כי לא נמצא מקום למתן ארכות נוספות. 10. בהחלטה מיום 21.10.03 אשר ניתנה במסגרת בש"א 171363/03 (כב' הרשמת כתוארה אז א' גזית), נקבע כי לא נמצא לשנות מהחלטת הרשמת ברקוביץ מיום 4.9.03. 11. במקביל, הגיש בא כוחם דאז של המבקשים, עוד רועי אשכול, את התפטרותו מייצוג, וזו אושרה בהחלטה מיום 13.11.03 (כב' הרשם צ'כנוביץ). בדיון שהתקיים ביום 19.11.03 בבקשת המבקשים לביטול צו עיקול (בש"א 182292/03) כבר יוצגו המבקשים ע"י עו"ד ון-אמדן. 12. ביום 11.1.04 הוגשה לבסוף בקשה למתן רשות להתגונן (בש"א 151031/04). התיק נקבע אפוא לדיון בבקשה (בפני כב' השופטת סימון). 13. לאור בקשה לדחיית המועד, מטעמי ב"כ המבקשים, התייצבו הצדדים בפני בית המשפט (השופטת סימון) ביום 24.6.03. במסגרת פרוטוקול אותו דיון ניתן למצוא הסכמה, אשר קיבלה תוקף של החלטה, ולפיה, בין השאר, ימציא הבנק (עד ליום 1.9.03) תצהיר אדם מוסמך לגבי סכומים שנגבו וחיובים שנוצרו לאחר הגשת התביעה ויפרט יתרת חובה מעודכנת, ככל שתהא כזו. כן סוכם והוחלט כי עד ליום 10.11.04 תוגש בקשת רשות להתגונן "מתוקנת, תמציתית ועניינית", בטענות שכבר נטענו בבקשה שהוגשה קודם לכן למעט התייחסות נוספת לסכומים שיש לגרוע בשל תשלומים לאחר הגשת התביעה. ההסכמה קיבלה, כאמור, תוקף של החלטה והדיון בבר"ל נדחה ליום 15.3.05. 14. ביום 1.9.04 הוגש תצהיר מטעם הבנק. 15. בקשת רשות להתגונן "מתוקנת, תמציתית ועניינית", לא הוגשה עד ליום 10.11.04 או בכלל. 16. סמוך למועד שנקבע (עוד ביום 24.6.04) לדיון בבר"ל (15.3.05), הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון, מטעמי בריאותו של ב"כ המבקשים. הבקשה נעתרה (החלטת כב' השופטת סימון מיום 15.3.05). הצדדים זומנו ליום 22.5.05. 17. אף הפעם הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון מטעמי ב"כ המבקשים, אשר נעתרה (החלטת כב' השופטת סימון מיום 18.5.05). הדיון בבר"ל נקבע מחדש, ליום 26.9.05. 18. ביום 11.9.05 הוגשה בקשה נוספת לדחיית הדיון, הפעם מטעמי המשיב, מטעמי החלפת יצוג. הבקשה נעתרה (החלטת כב' השופטת סימון מיום 11.9.05). הדיון נקבע מחדש, ליום 14.12.05. 19. ישיבת 14.12.05 לא התקיימה, מטעמים לא ידועים (יתכן מטעמי בית המשפט) ונקבעה ליום 8.3.06. 20. יום קודם לדיון שנקבע, היינו - ביום 7.3.06, עתרו המבקשים לביטול הדיון וטענו כי אין טעם בניהול ההליך ויש להמתין להכרעתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בהליכים שהוגשו על ידי המבקשת בינואר 2006, כנגד הבנק וכנגד בנק ישראל, לגבי הגבלת חשבונה. בהחלטה מיום 8.3.06 (כב' השופטת סימון), לאחר שהתקבלה הסכמה מסוייגת של הבנק, אשר כללה העדר הסכמה לטענות ושמירה על זכויות, נדחה הדיון ליום 14.6.06. 21. ביום 31.5.06 הוגשה בקשה של עו"ד ון-אמדן להתפטרות מייצוג המבקשים (בש"א 164506/06). במסגרת הבקשה, שהיתה מנומקת ומפורטת, נזכר גם דבר מחלתה של רעיית המבקש 2, וצוין כי הסיבה שעורך הדין לא הגיש בקשתו להתפטרות חודש-חודשיים קודם לכן היתה נעוצה בנסיבותיו האישיות של המבקש (שאף איבד את אימו) אולם "עם כל ההתחשבות שאפשר לגלות בנסיבות העניין" וכאשר נחזה כי לא עתיד להיות משולם למשרדו של עורך הדין סכום משמעותי בעתיד הנראה לעין, אין מנוס מהגשת בקשת ההתפטרות. מהחלטת כב' השופטת סימון מיום 31.5.06 עלה, כי בכל מקרה על המבקשים להתייצב בדיון שנקבע ליום 14.6.06. 22. ביום 12.6.06 הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון (שהיה קבוע ליום 14.6.06). לפי האמור בבקשה, לאור מצוקתו האישית של המבקש (מחלת רעייתו ופטירת אימו) והתחשבות ברצון המבקשים להסדיר יחסיהם עם פרקליטיהם, נאות הבנק להסכים לדחייה, וזאת - לחודש ספטמבר 2006. גם בקשה זו נעתרה (החלטת כב' השופטת סימון מיום 12.6.06). 23. הדיון נקבע מחדש, ליום 25.9.06, ונדחה פעם נוספת, כאשר נקבע ניתוח לרעייתו של המבקש ליום 24.9.06, לאחריו היתה צפויה לעבור טיפולים כימותרפיים. ביני לביני הוגשה בקשה נוספת להתפטרות מייצוג (ביום 10.8.06), אשר ככל הנראה לא נדונה. 24. במהלך חודש ינואר 2007 אושרה בקשה (מעודכנת) של עו"ד ון-אמדן להתפטרות מייצוגם של המבקשים. הדיון נקבע ליום 6.3.07. 25. בשלב זה הודיעו הצדדים יחדיו כי הם פונים להליך של גישור ועתרו לבטל את הדיון ולקבוע את התיק לתזכורת פנימית לפרק זמן נדחה של 4 חודשים, אשר עד אליו ידווחו על התקדמות הגישור. כך נעשה תוך שנקבע כי הצדדים יגישו עדכון עד ליום 4.7.07. 26. משלא הוגש עדכון, ניתנה החלטה (מיום 8.7.07) המתזכרת את הצדדים וקובעת שיש להגיש את העדכון ללא דיחוי נוסף. או אז, הוגשה הודעה ממנה עלה כי הצדדים נפגשו שלא באמצעות מגשר, ולא הצליחו להגיע לעמק השווה. בית המשפט קבע את התיק לדיון והפנה את הצדדים לנצל את השהות עד לדיון לביצוע הגישור עליו הצהירו ואשר בעטיו בוטל דיון קודם. 27. סופה של התנהלות זו - הצדדים התייצבו לדיון בבר"ל ביום 21.1.08. במסגרת אותו דיון, משהובהר כי בכל מקרה הופחתה משמעותית קרן התביעה לשיטת הבנק עצמו, ובשים לב גם לאינטרס הבנק לקידום ההליך, ניתנה למבקשים רשות להתגונן. עוד נקבע, בין השאר, כי הבנק יגיש כתב תביעה מעודכן עד ליום 6.3.08 וכי כתב הגנה יוגש לפי הדין. כן נקבע התיק, במעמד הצדדים, לדיון קד"מ ליום 10.7.08. 28. הבנק הגיש כתב תביעה מתוקן ביום 6.3.08. כתב הגנה לא הוגש לפי הדין או בכלל. 29. ביום 10.7.08 התייצב נציג הבנק בלבד. לא היתה התייצבות למבקשים. המשיב עתר לקבל פסק דין (לפי התביעה המתוקנת), ובקשתו נעתרה. פסק דין זה הוא העומד בבסיס הבקשות. הבקשה 30. במסגרת הבקשה עותרים המבקשים להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ולביטולו של פסק הדין. 31. המבקשים טוענים כי העילה לאי ההתייצבות בדיון נובעת ממחלת הסרטן עימה מתמודדת רעייתו של המבקש מזה מספר שנים. המבקשים מציינים כי במועד שנקבע לדיון, ובו ניתן פסק הדין, 10.7.08, נקבעה התייעצות מכרעת למבקש ולרעייתו, אשר במסגרתה הוחלט פעם נוספת לנתחה. עוד נטען כי מצבה הקשה של רעייתו "העכיר באופן מוחשי מאד [את] מצב רוחו של המבקש", הוא היה מוטרד ולחוץ מאד, אף שניסה להמשיך ולתפקד כרגיל בכל החזיתות. בנסיבות אלה, טוענים המבקשים, אי ההתייצבות לישיבת 10.7.08 נבעה כל כולה מהלחץ הנפשי הכבד בו היה שרוי המבקש, ללא שמץ זלזול בבית המשפט, ויש להתחשב בנסיבות אלה. 32. בנוסף, מפרטת הבקשה את טיעוני ההגנה של המבקשים במסגרת התיק לגופו מנקודת ראותם, וכוללת טעון לפיו סיכוייהם של טעוני ההגנה הינם טובים (ואף מצויינים). עוד נטען כי במקרה הספציפי לא העניק חלוף הזמן אינטרס הסתמכות של הבנק על פסק הדין, משזה לא נקט הליכים להוצאה לפועל ואף לא מימש עיקולים אשר הוטלו בשעתו. הבקשה מדגישה את זכות הגישה לערכאות ובכלל זאת נטען, בין השאר, כי לא היה מקום שבית המשפט יתן כלל את פסק הדין, הגם שלא היתה התייצבות לדיון, וכי מתן פסק הדין הינו "בלתי מידתי בצורה קיצונית". 33. אין באמור כדי למצות את טענות הבקשה. לבקשה הוגשו תגובה ותשובה. הארכת מועד 34. על מנת שידון בית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין, על המבקשים לקבל ארכה להגשת הבקשה לביטול (רע"א 2876/08 שידלובסקי נ' עו"ד אליאס נאדר - מפרק (2009); ע"א 232/60 עבורך בע"מ נ' וורמן, פ"ד יד(2) 1538 (1960)). 35. פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 10.7.08. פסק הדין ניתן במסגרת ישיבת בית משפט אשר אין חולק כי המבקשים זומנו אליה כדין, שכן הישיבה נקבעה במסגרת דיון קודם, בו נכחו בעצמם. בקשה לביטולו של פסק דין או החלטה אחרת, שניתנו בהעדרו של צד, יש להגיש בתוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה. אין חולק כי, בין אם פסק הדין הומצא למבקשים ביום בו ניתן ובין אם מספר ימים לאחר מכן, המועד להגשת בקשה לביטולו חלף לפני שנים. המבקשים עצמם מציינים בפתיחת הבקשה, כי זו מוגשת בחלוף 31 חודשים (היינו - למעלה משנתיים וחצי) ממתן פסק הדין, ומתייחסים לתקופה זו כתקופה הרלוונטית לצורך הארכת מועד להגשת הבקשה לביטול (סע' 5- 6 לבקשה). 36. על הארכת מועד להגשת הבקשה לביטול, חולשת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, ולפיה נדרשים "טעמים מיוחדים" לצורך ההארכה. פסיקה רבה ועניפה קיימת בעניינה של תקנה 528 ובשאלה אימתי מדובר בטעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד שנקבע בחיקוק. בית המשפט העליון נדרש לסוגיה זו תכופות, וכך גם הערכאות הדיוניות. 37. לאחרונה הזכיר בית המשפט העליון מושכלות יסוד בסוגיה, כדלקמן: "דרישת "טעמים מיוחדים שיירשמו" מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט ושל הרשם, וזאת על מנת לא לפגוע בכוחם של מועדים, אשר נקבעו על ידי המחוקק או מתקין התקנות, ללא הצדק ראוי תוך פגיעה בתכליות של מועדים אלו... מטרת המועדים הקבועים בחוקים ובתקנות, היא שכל צד יביא טענותיו בסדר מסוים ובאופן מסוים, כדי שיריבו יוכל להתגונן כראוי, וכן קובע מתקין התקנות מועדים, כדי לשים קץ לסכסוכים ולפנות את משאבי מערכת המשפט לבעלי דין אחרים ... הקפדה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי, בייחוד לאור העומס הכבד המוטל על מערכת המשפט, היא כורח המציאות, "שאחרת לא ניתן יהיה לנהל מערכת משפט שיפוט סדירה, יעילה ותקינה. סופן של חריגות כגון אלה, שבן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי הדין, ולעיתים - אף להסב נזק לציבור הרחב" ..." בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל (14.3.11), בסע' 7. 38. כידוע - "במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד; ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב. ...לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ...אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין" בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (2006). ".... ככלל נקבע, כי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין ... ואילו מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, לא יהיה בדרך כלל צידוק להארכת המועד שהוחמץ... יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה... "  בש"א 954/11 הנ"ל, בסע' 8. כן ר' למשל רע"א 1778/07 יעל עופר נ' רבקה דיין (2007); רע"א 10035/06 גאון נ' שלמה שחר כונס נכסים (2008); ע"א 6842/00 ידידיה נ' סול קסט, פ"ד נה(2) 904 (2001). 39. במקרה שלפנינו - הבקשה מציינת את הנסיבות אשר הביאו לאי התייצבותו של המבקש לדיון, וקשורות למחלתה של רעייתו והתייעצות ספציפית שנקבעה למועד הדיון. יאמר מייד - אני נכונה לצורך הדיון לראות בנסיבות הנטענות בבקשה משום נסיבות אשר הבאתן בפני בית המשפט במסגרת בקשה לביטול פסק דין אשר היתה מוגשת במסגרת התקופה הנקובה בדין לביטול החלטה, היתה מצדיקה את הביטול (אם נניח, לצורך הדיון, כי סיכויי המבקשים לגופו של ענין אינם מסוג זה שיש בהם להכריע את הכף לכאן או לכאן). זאת, אף שמחלתה המצערת של הרעייה העיבה על המבקשים מהלך שנים קודם למועד הדיון, ואף היתה בסיס לשינויי מועד (כפי שנזכר בסקירה לעיל). 40. דא עקא, כל האמור אינו אלא הטעמים לאי התייצבות המבקשים לדיון קונקרטי, אשר נקבע והתקיים ביום 10.7.08. אין הם טעמים לכך שבקשה להארכת מועד מוגשת בחלוף למעלה מ- 30 חודשים. השאלה האם יש להעתר לבקשה לביטול פסק דין, "אינה מתעוררת אלא לאחר שיוארך המועד להגשתה" (רע"א 2876/08 הנ"ל). 41. למעשה, מעיון בבקשה נחזה לכאורה כי לא הובאו טעמים לגבי הסיבה לאיחור להגשת ההליך. כך, סעיף 30 לבקשה מציין כי העובדות שנטענו בבקשה (בסעיפים הקודמים לסעיף זה) "מוכיחות בבירור כי אי ההתייצבות של המבקש לישיבת 10/7/08 נבעה כל כולה מהלחץ הנפשי הכבד בו הוא היה נתון עקב מצבה הבריאותי של אשתו". וכך, סעיף 31 מציין כי נוכח הנסיבות שפורטו, "אי ההתייצבות של המבקש לדיון" אינו נובע מזלזול בבית המשפט או במשיב. הדבר עולה גם מכותרת הפרק ("ב. הטעם לאי ההתייצבות", ראש עמוד 4 לבקשה) - הטעמים נוגעים לאי ההתייצבות, להבדיל מהאיחור. 42. הפרקים הבאים בבקשה עוסקים בהגנת הנתבעים, באינטרס ההסתמכות של המשיב ובזכות הגישה לערכאות. אין הם עוסקים בסיבת האיחור. גם התצהיר אינו מעלה באופן מפורש טענה בענין הסיבה לעיכוב. התשובה לתגובה אינה משלימה את החסר (אלא מתייחסת בהרחבה לשאלת אי ההתייצבות לדיון הקונקרטי ביולי 2008). 43. על פני הדברים, עוסקת הבקשה, רובה ככולה, בבקשת ביטול פסק הדין, ולא בבקשה לארכה. אולם המשוכה הראשונית אותה על המבקשים לעבור, הינה המועד בו הוגשה בקשתם - סוף פברואר 2011, לגבי פסק דין מראשית יולי 2008. 44. כאמור, אין בנמצא טיעון ממשי לגבי סיבת העיכוב. לכל היותר ניתן לדלות, "בין השורות" בלבד, טענה בענין קושי נפשי מתמשך בשל מצבה הרפואי של הרעייה. בכך אין די. ראשית, "אם שופט נדרש לזכוכית מגדלת כדי לחפש טענה בין השורות של כתבי הטענות, הדעת נותנת כי היא לא נטענה" (בר"מ 7386/07 אל-רון בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (2009)), שנית - וזאת עיקר - עם כל ההבנה והאמפטיה לקשייה של המשפחה, טיעון מסוג זה אינו יכול להצדיק אי הגשת בקשה מהלך שנים. 45. כפי שנזכר לעיל, מחלתה של הרעייה לא פרצה במועד הדיון או קרוב אליו. בעת מתן פסק הדין כבר התמודדו המבקשים עם קושי זה למעלה משנתיים ימים. הקושי עמד בבסיס מהלכים בתיק, ובכללם - שינויי מועד וארכות. הצורך להתמודד עם מחלתו של בן משפחה, ודומה כי אין משפחה אשר המחלה פוסחת עליה, יכול להסביר סוגיות נקודתיות - לגבי יום, שבוע ואף חודש של קושי ממוקד, אך אין בו כדי לאפשר הגשת בקשה לאחר חודשים (קל וחומר - שנים). אף לא ניתנה הנמקה מדוע דווקא כעת ניתן להגיש את הבקשה ולא קודם לכן (ר' והשווה: רע"א 2876/08 הנ"ל). 46. יוער כי אף בא כוחם של המבקשים, אשר היה מודע לקשייהם, ובפרט לסוגיית המחלה, ציין בשלב כלשהוא במסגרת אחת מבקשות ההתפטרות מייצוג, כי הוא עושה כן "עם כל ההתחשבות שאפשר לגלות בנסיבות העניין", שכן ברי אף לו שבכל סוגיה קיימים גבולות של סבירות. 47. יתר על כן, מתוך הבקשה עצמה עולה כי המבקשים התפנו לעסוק בסוגיית הבקשה לביטולו של פסק הדין כבר בחודש אוגוסט 2008 (שהוא אכן מועד מתקבל יותר על הדעת) וניהלו מגעים ותכתובת בענין זה למול ב"כ המשיב בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2008 (ר' סעיפים 96 ואילך לבקשה). ברם, הדבר לא הושלם וכלשון הבקשה "מאז שני הצדדים גם יחד הניחו לדבר" (סע' 105 לבקשה). המינוח "מאז" מתייחס לתקופה שהיתה לפני למעלה משנתיים ימים. המבקשים לא היו במצב משפטי אשר מאפשר להם להניח לדבר. "האפשרות של "שב ואל תעשה" אינה מקובלת על פי דין" (ע"א 9598/07 עמר-פלצר נ' SAMUEL-ROZENBAUM DIAMONDS 1992 CO LTD (2010)). 48. לא זו אף זו. מהמשך הבקשה עולה כי המבקשים פנו אל המשיב פעם נוספת בחודש ספטמבר 2010 וכי המשיב הודיע להם אותה עת (בשיחה השנייה) כי אין הוא נכון להסדר בענין ביטול פסק הדין אלא בענין סילוק החוב לגופו. גם אז לא הוגשה בקשה לפתחו של בית המשפט וחלפו חודשים נוספים עד שהדבר ארע (ולשיטת המשיב - רק בשל פנייה מאת המשיב דווקא, בענין סילוקו של החוב). 49. מקריאת הבקשה מתקבל רושם כי המבקשים סבורים כי אם סיכויי הגנה הינם טובים (לשיטתם) ופסק הדין טרם הוצא לפועל, כי אז יפתחו שערי בית המשפט בכל עת שיחפצו בביטולו של פסק הדין, אף אם מדובר בחודשים ושנים לאחר הינתנו. זהו איננו הדין הנוהג בישראל, ודומה כי אף אין זה הדין הרצוי, בשים לב לשיקולים שנזכרו בפסיקת בית המשפט העליון בסוגיות אלה. 50. לטעמי, בהעדר טעם ממשי לעיכוב ובשים לב לתקופת העיכוב (למעלה משנתיים וחצי, ור' רע"א 2876/08 בו כונה איחור של 14 חודשים, "איחור מופלג"), לא ניתן להכיר בנסיבות הענין בקיומו של טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הבקשה לעיכוב (השווה: פסיקה בענין בקשת ביטול, ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (2.2.09); רע"א (מחוזי חי') 10940-05-09 הכובש חולון מפעלי מתכת בע"מ נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ (25.5.09), כב' השופט עמית). 51. בנוסף ומעבר לדרוש אציין כי אין אני סבורה שסיכויי ההגנה הינם כה מובהקים, עד שיש להסיג בגינם את העיכוב הכבד והעדרו של טעם לעיכוב. כך, הטענות בענין תשלומים שבוצעו לאחר הגשת כתב התביעה, כבר שוקללו במסגרת כתב התביעה המתוקן אשר במסגרתו הופחת סכום התביעה בכמחצית בשל תקבולים ממועדים המאוחרים להגשת כתב התביעה המקורי. אין לראות בכך ראייה לטענות הגנה טובות, באשר מדובר בטענות הנוגעות - במהותן - לתקופה המאוחרת להגשת כתב התביעה המקורי, על המשתמע מכך. וכך, עצם העובדה שניתנה רשות להתגונן אינה מלמדת על סיכויי הגנה טובים, בשים לב להלכות המקלות בענין רשות להתגונן בכלל, ובנסיבות הינתן הרשות בתיק זה בפרט. באשר לטענות לגבי מסגרת אשראי בפועל השונה ממסגרת אשראי מאושרת, הרי שמדובר בטענות אשר אין זה נקל להוכיחן (רע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חברה לבניין ועבודות אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (2007); רע"א 9374/04 אי.אנד.ג'י מערכות מתקדמות למורה נהיגה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2004)) וממילא הן מתייחסות לסכום נמוך למדי מתוך החוב. אשר לטענת הקיזוז (בענין לשון הרע לגבי שיקים שסורבו על ידי הבנק), לא מצאתי כי יש בה כדי להכריע את הכף ולהביא להתעלמות ממחדלי המבקשים בתיק זה (ואני נותנת דעתי, בין השאר, לתוכנו של פסק הדין של בית המשפט העליון כפי שצורף כנספח ג' לתגובת המשיב, וכן לשיקול דעתו של בית המשפט בפסיקת פיצויים בלשון הרע, ככל שהם נפסקים). הדברים נכונים גם לגבי הטענות לפיהן סיכל הבנק את רכישתה של מכונה מחברת R2R"". 52. באשר לאינטרס ההסתמכות של הבנק יש לומר כי בעוד זה לא היה רב במהלך המחצית השנייה של 2008, באשר המבקשים פנו אל הבנק כבר באוגוסט 2008, הרי כאשר חלפו חודשים ונקפו שנים, לא ניתן עוד לבסס טענה זו למול המשיב, וזאת - אף אם לא פעל להוצאתו לפועל של פסק הדין. 53. בצד חשיבותה שאיננה שנויה במחלוקת של זכות הגישה של האזרח לערכאות, "חלות על בעל דין חובות כלפי בית המשפט וכלפי בעלי הדין האחרים שנועדו להבטיח הליך תקין לפרט ולציבור. זכות הגישה לערכאות מותנית... בקיום חובות בסיסיות של בעל הדין לקיים הליך שיפוטי תקין" (רע"א 3454/04 ורקר נ' הראל (2005)). 54. במקרה שלפני יש לתת משקל של ממש גם לאינטרס הציבור בכל הנוגע לסיומם של ההליכים המתנהלים בערכאות ולניהולם באופן תקין. הציבור הרחב כבר יצא נפסד לא מעט בשל התנהלות המבקשים בתיק זה (תוך שאני ערה לעיכובים שהיו מטעמים אחרים). כפי שצוין באחד המקרים (בהקשר בקשה שונה), היעתרות לבקשה עשויה לפגוע לא רק באינטרסים של המשיבים אלא אף באלה של כלל המתדיינים, המתדפקים על דלתות בית המשפט וממתינים לשמיעת תיקיהם." רע"א 5281/07 בניני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ נ' גד ש. מהנדסים (1995) בע"מ (2007). 55. לאור האמור ומכלול טעוני הצדדים, דינה של הבקשה להארכת מועד להדחות. לא מצאתי בטעונים האחרים אשר הובאו מטעם המבקשים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של ענין (בע"מ 2468/11 פלוני נ' פלונית (26.5.11)) ובכלל זה הטענה לגבי קיומה של בקשה למתן רשות להתגונן בתיק (פסק הדין ניתן בעיקרו בהעדר התייצבות, מה גם שאי ציות להוראה מפורשת להגיש כתב הגנה אינה יכולה להיות מצוינת לשבח, וניתן לזכור כי המבקשים חדלו גם בהגשת בר"ל מתוקנת בשנת 2004); הטענה לפיה ספק אם היה מקום לתת את פסק הדין מלכתחילה; והטענה לגבי מתן פסק הדין ברע"א 2237/06 (ולו בשים לב לכך שאותו פסק דין ניתן כשנתיים קודם להגשת הבקשה). 56. הבקשה נדחית. בנסיבות הענין ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים. ניתנה היום, ה' סיון תשע"א, 7 יוני 2011, בהעדר. סילוק על הסףסמכות מקומית