לפני בקשה לעיון מחדש ולביטול, ולחילופין - לצמצום צו מניעה זמני שניתן במעמד צד אחד ובהיעדר המבקשת, נוכח שינוי נסיבות משפטי. רקע ביום 6.4.08, הגישה המשיבה (להלן: "שטראוס"), את הבקשה נשוא תיק זה, להחזרת תפוס ואי העברתו לצד שלישי, מכוח סעיף 45 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק ההגבלים"). הרקע להגשת הבקשה למתן הצו, הייתה החקירה אשר ניהלה רשות ההגבלים העסקיים (להלן: "הרשות") כנגד שטראוס ונושאי משרה בה. במהלך החקירה אספה הרשות ראיות וכן גבתה הודעות מהנחקרים ותפסה מסמכים וראיות אצל צדדים שלישיים. המבקשת (להלן: "כרמית") פנתה ביום 5.4.06 אל הממונה, וביקשה כי תינתן לה האפשרות לעדיין בחומר החקירה ולהעתיקו, וביום 20.2.08 הודיע הממונה, כי הוא נעתר לבקשתה של כרמית ותאפשר לה להעתיק חלק מחומר החקירה. לאור הסכמת הממונה, הגישה שטראוס את הבקשה להחזרת תפוס דנן. בד בבד עם הגשת הבקשה, הגישה שטרוס בקשה לצו מניעה, במסגרתה נתבקש סעד ארעי במעמד צד אחד, לפיו יימנע הממונה מגילוי ו/או מסירה ו/או מתן זכות עיון למאן דהו בחומר החקירה, עד להכרעה בבקשה לחזרת תפוס, ובכלל זה, ובפרט, יימנע ממסירת חומר החקירה לידי כרמית. בית המשפט (כב' השופטת ריבה ניב) נתן שתי החלטות בבקשה לסעד הזמני (להלן: "ההחלטה הראשונה" ו"ההחלטה השניה"), במסגרתן קיבל את בקשת שטראוס והוציא צו מניעה זמני וכולל, המונע העברת מסמכים מן הרשות לידי כרמית. ביום 14.7.08 ניתנה החלטה שלישית, במסגרת בקשת הבהרה, אשר מנעה העברתן של שלוש קלטות אודיו אשר הוקלטו במהלך חקירת הרשות, מידי הממונה לכרמית. ההחלטות ניתנו מבלי שכרמית הייתה צד להתדיינות. אחר הדברים האלה, ביום 7.7.08, הגישה כרמית בקשה לצירופה כצד לבקשה להחזרת תפוס. ביום 31.12.08 נעתר בית המשפט לבקשתה. הבקשה דנן הוגשה ע"י כרמית, נוכח שינוי נסיבות נטען - הודאתה של שטראוס בהיעדר חשיבותם של המסמכים וחומר החקירה אשר ביקשה הממונה להעביר לכרמית. כרמית למדה על גישתה זו של שטראוס, אשר הוגש מטעמה של שטראוס ביום 27.4.10 במסגרת תובענה אחרת, המתנהלת בין כרמית לשטראוס, במסגרת ת.א. 38852-01-10 (להלן: "תובענת כרמית"). על כן מבקשת כרמית, במסגרת בקשה זו, כי בית המשפט ישוב ויעיין בהחלטות שניתנו במסגרת הסעד הזמני, ויורה על ביטולו של צו המניעה הזמני, ולמצער - יורה על צמצומו של צו המניעה הזמני, כך שלא יחול על קלטות האודיו. בימים 18.7.10 ו - 25.7.10 ניתנו החלטות בבקשה לביטול ו/או שינוי הצו, ועל החלטות אלו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 14.3.11 נתקיים דיון בבר"ע בפני כב' השופטת ברוש, וניתנה החלטתה כי בית המשפט ידון בבקשה, לאחר הגשת תשובות שטראוס והממונה, ותגובת כרמית לתשובותיהם. מכאן הדיון הנוכחי. הבקשה כרמית טוענת, כי עיון בכתב ההגנה אשר הוגש על ידי שטראוס בתובענת כרמית, מעלה כי בפועל שינתה שטראוס את עמדתה ביחס למשקלו של חומר החקירה, אשר לגביו ניתן צו המניעה - מן הקצה אל הקצה. כרמית גורסת, כי במסגרת הבקשה לסעד זמני, האדירה שטראוס את המצוי בחומר החקירה, וטענה כי מדובר בסודות מקצועיים ומסווגים, ואשר חשיפתם תפגע בפרטיותה, ואילו במסגרת כתב ההגנה בתובענת כרמית, טענה שטראוס כי מדובר בחומר חקירה זניח עד כדי חסר משמעות. כרמית סוברת, כי שטראוס למעשה גילתה דעתה כי חומר החקירה אינו מה שהסתמן להיות במסגרת הבקשה לסעד זמני ומשכך על בית המשפט לבחון מחדש את ההחלטות, ולהורות על ביטול הצו. יתר על כן, טוענת כרמית, התנהלותה של שטראוס, אשר מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות בהליכים משפטיים שונים, לפי נוחיותה, הינה התנהלות פסולה המהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. כרמית מוסיפה ומציינת כי עמדתה נתמכת בעמדתה של הממונה על ההגבלים העסקיים, אשר גם לשיטתה יש לצמצם את צו המניעה הזמני, ולהחילו, לכל היותר, על פרטי חקירה הנחשבים בגדר "תפוס" (עמדת הנציבה צורפה כנספח 4 לבקשה). טענה נוספת המועלית על ידי כרמית הינה, כי עומדת לה זכותה הלגיטימית להשמיע דבריה במסגרת ההתדיינות, ובכלל זה - הדיון בנוגע לסעד הזמני, וכי נוכחותה חשובה לכל הצדדים. יוצא אם כן, כי טענת כרמית הינה כי אמירות שטראוס בכתב ההגנה בתובענת כרמית, אשר לא היו בפני בית המשפט עובר למתן צו המניעה הזמני, מהוות שינוי נסיבות מהותי, המחייב את ביטול ההחלטות בסעד הזמני. כרמית מפנה לתקנה 368(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א), הקובעת - "לבקשת בעל דין רשאי בית המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו". כרמית טוענת, כי הנסיבות המפורטות בבקשה הצטרפותה להליך , והעובדות העולות מכתב ההגנה של שטראוס בתובענה כרמית, הינן נסיבות אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטות בסעד הזמני, ועל כן יש לעיין מחדש בהחלטות. כרמית מפנה לפסיקה (רע"א 5088/96 Stoomhamer Amserdam N.Y. נ' עו"ד שגב, פ"ד נ' (3) 471) הקובעת כי באפשרות בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו מכוח תקנה 368 לתקסד"א, אף מקום בו ההחלטה בדבר הסעד הזמני ניתנה מספר שנים בטרם הוגשה הבקשה לעיון מחדש בה ולביטולה. את בין היתר, הואיל ובעל הדין שעתר לביטולה של אותה החלטה לא היה צד להתדיינות בעת שניתן הסעד הזמני. במידה ובית המשפט לא יבטל את הצו, מבקשת כרמית כי הצו יצומצם, כך שהוא לא יחול על קלטות האודיו. כרמית מפנה למכתבה של הממונה מיום 6.7.08 (נספח 7 לבקשה), המבהיר כי שלוש הקלטות אינן מהוות "תפוס" ואינן נכנסות בגדר ההליך דנן. עוד טוענת כרמית בהקשר זה כי אף לשיטתה של שטראוס היא זכאית, לכל היותר, להשבת כל החפצים השייכים לה או שנתפסו ברשותה, והקלטות אינן נכנסות בגדרי בקשה זו. תגובת שטראוס שטראוס פותחת וטוענת כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן קבלת הבקשה תחרוץ את גורל התביעה עוד במסגרת הזמני, ובטרם דיון לגופו של עניין. ביטול או צמצום הצו, טוענת שטראוס, יוביל למסירת החומר, או חלקים ממנו, לידי כרמית, ובכך תוכרע התביעה גופא עוד בטרם נדונה, שכן מסירת החומר תסכל את האפשרות לממש את הסעד האוסר על מסירת החומר, אם וכאשר בתום ההליך תתקבל תביעת שטראוס. טעם נוסף המחייב את הדחיה על הסף, לטענת שטראוס, הינו כי מדובר בבקשה ממוחזרת, אשר בית המשפט דן בה ודחה אותה, בהחלטתו מיום 22.10.99), ואף קבע כי לא יעשה שינוי בצו המניעה שניתן, אלא לאחר דיון בתיק לגופו. במצב דברים זה, טוענת שטראוס, במידה ורצתה כרמית להשיג על החלטת בית המשפט, היה עליה להגיש בר"ע, ואילו היא בחרה שלא לערער. כן טוענת שטראוס כי כרמית כבר ביקשה בעבר בקשה דומה ונדחתה על ידי בית המשפט ועל כן היא מטעה את בית המשפט כאשר היא טוענת כי עמדה לא נשמעה עד כה. שטראוס גורסת, כי בניגוד לטענת כרמית, לא חל שום שינוי נסיבות משפטי המצדיק עיון מחדש בהחלטה למתן צו מניעה זמני. שטראוס טוענת כי מבקשת כרמית עצמה מסתבר כי כרמית בעצם אינה מייחסת לשטראוס הודאה בכך שהחומר "חסר חשיבות" כפי שהציגה בפתח הבקשה, אלא בכך שאין בחומר כדי לסייע לכרמית בתובענה שהגישה כנגד שטראוס. טענה זו, טוענת שטראוס, אינה סותרת את שטענה במסגרת הבקשה לסעד זמני - כי חומר החקירה בעניינה כולל סודות מקצועיים וכן כי גילוי החומר יפגע בפרטיותה ויסב לה נזקים. סודיות החומר ופוטנציאל הנזק שלו אם יגולה לכרמית, אינם נגזרים מהתביעה שכרמית הגישה ואינם קשורים כלל ליכולת של החומר לסייע לכרמית בהוכחת תביעתה. שטראוס טוענת כי במידה וייעתר בית המשפט לבקשה לבטל או לצמצם את הצו, בכך הוא יכריע למעשה בתביעה העיקרית, שכן התובענה עוסקת בהשבת חומר החקירה לשטראוס וכן במניעת מסירתו לידי צדדים שלישים, לרבות כרמית. מתן אפשרות לכרמית לקבל לידיה את החומר, בטרם הכרעה אם הממונה רשאי בכלל להחזיק בו ולמסור אותו לצדדים שלישיים, תפגע פגיעה אנושה ובלתי הפיכה בשטראוס, לטענתה, ותחרוץ את גורל התביעה בטרם עת. שטראוס סוברת כי מטרת הבקשה דנן הינה ניסיון פסול לעקוף את הדיון בסעד העיקרי שנועד למנוע את העברת המסמכים. עוד מציינת שטראוס כי כרמית לא הצביעה על כל אינטרס שלה אשר ייפגע לכאורה בשל הותרת הצו על כנו עד לתום ההליך. שטראוס מפנה להחלטת בית המשפט בנוגע לבקשתה הראשונה של כרמית לצמצם הצו, אשר במסגרתה התייחס בית המשפט לעניין הקלטות, וקבע כי משניתן הצו, אין בדעתו של בית המשפט לערוך בו שינויים במסגרת הליכים מקדמיים, וכי שינוי ייעשה, אם בכלל, לאחר שכל הטענות יישקלו, ולא במסגרת הזמנית. שטראוס סוברת כי העלאת הבקשה, בשנית, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. שטראוס טוענת כי הקלטות הינן בגדר "תפוס". לטענתה, מדובר בסוגיה משפטית אשר הצדדים יידרשו אליה במסגרת הסיכומים, וכל עוד לא הוכרעה סוגיה זו, הרי שאין למסור הקלטות לכרמית. שטראוס מדגישה כי הסעד שתבעה הינו מניעת מסירה של כל חומר החקירה, והקלטות הינן חלק מחומר זה. עמדת הממונה הממונה סובר, כי על בית המשפט לבטל את הצו המניעה ככל שהוא נוגע לפריטי חומר חקירה אשר לא נתפסו אצל שטראוס. משכך, טוען הממונה, על בית המשפט לקבוע כי קלטות האודיו נתפסו אצל שטראוס, ובכך להבהיר כי צו המניעה הזמני מבוטל לגביהן. באשר לפריטי חומר החקירה אשר כן נתפסו אצל שטראוס - הממונה משאיר ההכרעה בדבר ביטול הצו לגביהם, לשיקול דעת בית המשפט. הממונה מפרט כי שלוש הקלטות לא נתפסו על ידיו בהתאם לסמכות התפיסה לפי סעיף 45 (א) לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח - 1998, אלא הולטו על ידי חוקרי רשות ההגבלים העסקיים. בקשתה של שטראוס, להחזרת תפוס, הוגשה בהתאם לסעיף 45 הנ"ל, וזאת למרות שמבין 14 פריטי חומר החקירה שהחליט הממונה להעביר לעיונה של כרמית, ואשר בגינם הוגשה הבקשה, נכללו שלוש הקלטות, אשר כאמור לעיל, לא נתפסו אצל שטראוס. מעבר לכך, טוען הממונה, שטראוס "הגדילה לעשות", וביקשה סעד לגבי תכולת כל תיק החקירה, חרף ידיעתה כי התיק מכחל פריטים רבים אשר לא נתפסו אצלה. הממונה טוען, כי הביע הסכמתו למתן הצו הזמני, רק משום שלמד מלשון החלטת בית המשפט, כי הצו יחול אך ורק על החומר אשר נתפס אצל שטראוס. הממונה מתייחס להחלטת בית המשפט מיום 23.7.08, בו הובהר כי הצו חל לגבי כל חומר, "לרבות קלטות ותמלילים שנערכו במסגרת חקירת המבקשת.". הממונה טוען כי החלטה זו אינה ברורה, שכן בהמשכה נכתב "כמו גם כל חומר אחר שנלקח מהמבקשת". הממונה טוען, כי לא ביקש לבטל החלטה זו, אשר לטענתו היא מוטעית, שכן ביקש להמתין לצירופה של כרמית להליך. לטענת הממונה, משבחרה שטראוס לפעול דוקא במסלול של החזרת תפוסים, אין היא יכולה לקבל במסגרת בקשתה סעד לגבי פריטים שלא נתפסו אצלה. כך לגבי הסעד העיקרי, ועל אחת כמה וכמה לגבי הסעד הזמני. הממונה מפנה לפסיקה (ע"א 3603/95 הממונה על ההגבלים העסקיים נ' דלק החברה הישראלית) הקובעת כי אין ליתן סעד זמני שאינו משרת סעד קבוע שהתובע עשוי לקבל בתום ההליך העיקרי, ועל כן יש לצמצם את הסעד הזמני כך שלא יכול על חומרים שלא נתפסו אצל שטראוס. הממונה מתייחס לטענת שטראוס, כי לבית המשפט סמכות לדיון בפריטי חומר חקירה שלא נתפסו אצלה מכח הלכת "הטפל והעיקר". לדבריו, יש לדחות טענה זו מן הטעם שעל פי פסיקת בית המשפט העליון, הלכת "הטפל והעיקר" חלק אך ורק במקרים שבהם מתבקשים שני עסקים הנוגעים שניהם לענייני מקרקעין. עוד טוען הממונה, כי יש לדחות טענת שטראוס בנוגע לסעיף 76 לחוק בית המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984, שכן הוא אינו מסמיך את בית המשפט ליתן סעדים נגררים, אלא לדון בשאלות המתעוררות אגב בירור עניין שהוא בסמכות בית המשפט, וההכרעה בהן דרושה לשם בירור אותו עניין. בענייננו, טוען הממונה, שטראוס אינה מבקשת הכרעה בשאלה, כי אם מתן סעד נגרר, ולא ניתן להתיר זאת מכוח סעיף 76 הנ"ל. הממונה הגיש את תצהירו של עו"ד פינקלשטין, חוקר רשות ההגבלים העסקיים, המצהיר כי שלוש הקלטות לא נתפסו אצל שטראוס. הממונה מציין, כי שטראוס לא הגישה ראיה כלשהי לכך ששלוש הקלטות נתפסו אצלה. כל שטוענת שטראוס הינו כי יש להחשיב הקלטות כחומר שנתפס אצלה שכן מדובר בשיחות שהתנהלו בחצריה. הממונה מפנה לפסיקה הדוחה טענות בדבר זכות קניינית של מואזן בתוצרי האזנה למיניהם. באשר לחומרי החקירה אשר כן נתפסו אצל שטראוס, משאיר הממונה לשיקול דעת בית המשפט את ההכרעה האם לבטל את צו המניעה הזמני אף לגביהם. דיון והכרעה בקשתה של כרמית הינה כי בית המשפט יעיין בשנית בהחלטתו ליתן צו המניעה הזמני, ויורה על ביטולו, ולחילופין - יבהיר כי הוא אינו חל על שלושת קלטות האודיו. סמכותו של בית המשפט לשוב ולהיזקק להחלטה בבקשה לצו מניעה זמני, בבחינת "עיון מחדש" באותה החלטה, קבועה בתקנה 368 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אשר הובאה לעיל.   על-פי ההלכה הפסוקה, עיון מחדש בסעד זמני שניתן, ייעשה רק במקום בו חל שינוי בנסיבות לאחר מתן הצו, ובמקרים נדירים גם בהעדרו, כפי שנפסק ברע"א 909/07 ברכה ניסנוב נ' ראובן שבתאי ואח' ( החלטת כב' השופט גרוניס מיום 16.11.08): "כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית-דין. לפיכך, הערכאה שנתנה את ההחלטה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002), ותקנה 368 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד-1984). הדבר נכון הן כאשר השתנו הנסיבות והן במקרה הנדיר בו השתכנע בית המשפט שנתן החלטה מוטעית (ע"א 9396/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, נה(3) 537 (2002)". ברע"א 909/07 הנ"ל, העיר השופט גרוניס, הערה, אשר יש בה משום אזהרה, בזו הלשון: "עיון חוזר בהחלטה יהא מוצדק אך במקרים שאינם שכיחים". וכך כותב בנושא המלומד אורי גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009), עמ' 534: "אין מניעה שבית המשפט יעיין מחדש בהחלטת ביניים שנתן, שעניינה צו זמני, בהתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. המקרים שבהם יתערב בית המשפט בהחלטת ביניים שנתן, ללא שינוי בנסיבות, הם נדירים ביותר ובית המשפט לא ייתן ידו לשימוש לרעה בהליך החריג של עיון חוזר. מנגד, אין לומר כי אין בידי בית המשפט סמכות לשוב ולעיין בהחלטתו - הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט". המלומד וינוגרד, מתייחס אף הוא בספרו צווי מניעה (מהדורה שניה, 2008), עמ' 144, לסוגיית שינוי ו/או תיקון צווי המניעה, וכותב: "ההחלטה הראשונה אינה יוצרת השתק ואין היא מעשה בית - דין, שכן בית המשפט לא דן בזכות מזכויות הצדדים, אלא רק דן בהסדרת מערכת היחסים ביניהם עד לשלב בו יהיה ניתן לחתוך את הדין סופית". ובעמ' 143 כותב המלומד וינוגרד: "מוטב לתקן או לבטל צו שניתן - אם הוא טעון תיקון או ביטול- מאשר לומר "שבשתא כיוון דעל על". אם השופט נוכח ששגה בהוצאת הצו, אין עליו להתמיד בשגיאתו". הכוונה בדברים אלו הינה כי אל לא לבית המשפט לקבוע כי מאחר וההחלטה הראשונה "השתרשה בציבור", מוטב לקבל אותה ולא לנסות לעקרה. כאמור, בקשתה של כרמית לעיון מחדש בהחלטה למתן צו מניעה, ולבטלו, מתבססת על שינוי נסיבות הנטען - הודאתה של שטראוס בהיעדר חשיבותם של המסמכים וחומר החקירה, במסגרת כתב הגנתה בתובענת כרמית, ועל הטענה כי מלכתחילה לא היה מקום ליתן הצו, שכן הוא ניתן בהעדרה ומבלי שנשמע קולה. אינני מקבלת עמדתה של שטראוס, כי אך ורק בנוגע לתובענת כרמית, אין למסמכים חשיבות, במובן שהם לא יוכלו לסייע לכרמית בתובענתה, וכי אין הדבר מלמד על החשיבות שמייחסת היא - שטראוס למסמכים אלו. אילו אכן היה מדובר, כפי שטוענת שטראוס, במסגרת התובענה דנן, במסמכים אשר חשיפתם תהווה פגיעה בסודותיה המסחריים ובפרטיותה, הרי שבכל מקרה, ובלי קשר לנושא התובענה אשר במסגרתן חשיפת המסמכים מתבקשת, הייתה היא טוענת נחרצות כנגד חשיפת המסמכים, ולא מן הטעם כי אין בהם חשיבות לצד השני, כי אם מן הטעם שמדובר במסמכים סודיים. מעבר לכך, אף טענתה של שטראוס, בדבר סודיות המסמכים - לא הוכחה כדבעי. אכן, כטענת כרמית, בפסיקה נקבע, לא אחת, כי על הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. כלומר, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. על מנת שמידע ייכלל בגדר של "סוד מסחרי ", על הטוען שהוא כך, להוכיח הן את מהותו של המידע (שהוא מידע עסקי, שאינו נחלת הרבים, שאינו ניתן לגילוי כדין בנקל, שסודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי), והן את העובדה שהבעלים של הסוד נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו (ראו בעניין זה ת"א (תל-אביב-יפו) 1101/06  רונן חסן ואח' נ' גלוברנדס בע"מ ואח', תק-מח 2006(3), 10913). במקרה דנן, לא מצאתי בטענות שטראוס בנוגע לסודיות המסמכים, אף לא פירוט מינימאלי באשר לאופיו של הסוד עליו היא מבקשת להגן, או ביחס לנזקים אשר עשויים להיגרם לה, כתוצאה מחשיפתו. על שטראוס היה לפרט אילו מן המסמכים מהווים סוד מסחרי, מהו היתרון העסקי הקיים מאותם סודות מסחריים, כאמור - מה הנזק העשוי להיגרם לה. זאת שטראוס לא עשתה, ומשכך איני מקבלת טענתה בדבר סודיות המסמכים. מסקנתי זו מקבלת משנה תוקף, אף לנוכח האמור בהתנגדות שהגישה הממונה לתביעת שטראוס, בה היא טענה כי "מדובר בסודות מסחריים בעלי ערך נמוך במיוחד, לאור אופי החומר ולאור חלוף הזמן". אם זאת הייתה עמדת הממונה עוד בשנת 2008, הרי שהיום עמדה זו נכונה עוד יותר, כאשר חלפו קרוב ל - 8 שנים מאז שנתפס החומר. כן איני מקבלת טענת שטראוס, כי קבלת הבקשה וביטול צו המניעה תפגע בה, ולעומת זאת, לא תפגע בכרמית, אשר יכולה "להמתין" עד תום ניהול התובענה. צו המניעה הזמני בתובענה דנן, ניתן לפני כשלוש שנים. תקופה זו,של שלוש שנים, בה עומד הצו בתוקפו, סותרת את מהותו של הסעד הזמני, אשר כשמו כן עליו להיות - זמני. החומר אשר מבקשת שטראוס להשיב לידיה, במסגרת התובענה דנן, הינו חומר אשר נתפס אצלה עוד במהלך שנת 2003. חוששת אני, שבמקרה דנן, ה"זמני" הפך ל"קבוע", מבלי שהונחה תשתית ראייתית ומשפטית נאותה לכך. שטראוס, מצידה, חסתה עד כה בצילו של הצו הזמני, אשר ניתן מבלי שכרמית היתה צד לו. כפועל יוצא, לא אצה דרכה לקדם את התיק להוכחות מן הראוי, עתה, יישמע גם קולה של כרמית, ויילקחו בחשבון השיקולים והטיעונים אותם היא מעלה. רבות נכתב בפסיקה על זכות הגישה לערכאות המשפט ועל זכות הפרט להביא עניינו בפני בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד ואף נאמר עליה כי נעלה היא על זכות יסוד (ראו: ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3), 577, עמ' 631-632). מעמד זה של זכות הגישה לערכאות מחזק, את מסקנתי כי יש לדון מחדש בהחלטה ליתן צו המניעה, וזאת בשים לב לצירופה של כרמית לתובענה וטענותיה, הנוגעות לצו המניעה, אשר לא נשמעו בעת הדיון הראשוני במתן צו המניעה הזמני. לאור כל האמור לעיל, הרי שאני קובעת כי כרמית השכילה להצביע על נסיבות חדשות, המצדיקות עיון חדש בהחלטה ליתן צו מניעה זמני. לאחר שעיינתי בטענות אלו, מצאתי כי יש בנסיבות חדשות אלו - הצהרת שטראוס בתובענה כרמית בנוגע לחשיבות המסמכים, וצירופה של כרמית להליך, כדי להביא לביטולו של צו המניעה הזמני אשר ניתן ע"י השופטת ניב, וכך אני מורה. משקיבלתי את בקשת כרמית, לעיין מחדש בצו המניעה, ולבטלו, הרי שאין טעם לדון בבקשה החילופית כי בית המשפט יבהיר כי הצו אינו חל על שלוש הקלטות, וכי הן אינן מהוות "תפוס", אולם, אציין, כי אני מקבלת טענותיה של כרמית בנושא הקלטות, מה עוד שטענות אלו מקבלות חיזוק ממכתב הממונה מיום 6.7.8 בו מובעת דעתו כי הצו אינו רלוונטי לקלטות. סיכום מן המקובץ עולה כי דין הבקשה להתקבל. אני מתירה לכרמית קבלת זכות עיון במסמכים שנתפסו אצל הממונה, כמבוקש על ידה. כן, אני מתירה עיון בשלוש קלטות האודיו, שמלכתיחלה לא באו בגדר החומר התפוס. אני מורה על ביטול צו המניעה הזמני אשר, במסגרת החלטות מיום 6.4.08 ויום 13.4.08. שטראוס תשא בהוצאות כרמית בגין בקשה זו, בסך של 2,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום מתן החלטה זו. כן תשא שטראוס בהוצאות הממונה על ההגבלים העסקיים, בסך של 2,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן החלטה זו. ניתנה היום, כ"א אייר תשע"א, 25 מאי 2011, בהעדר הצדדים. נועה גרוסמן, שופטתסגנית נשיאה צו מניעה זמניעיון חוזרמסמכיםצוויםצו מניעה