1. בהחלטתי מתאריך 12.9.2011 נדחתה בקשת המבקשים למתן צו ביניים, שנועד לעכב את פעולת המשיבים לביטול רישיון העסק שניתן להפעלתם אולם האירועים של המבקשים, מחמת הפרתם הנמשכת של אותם תנאים. בהחלטה צוין, בין היתר, "שהמבקשים מעוניינים למעשה כי בית המשפט יעניק להם היתר לפעול בניגוד למה שנקבע ברישיון העסק שלהם ובניגוד לדין" (פיסקה 13(ג) שם). בשים לב לכך שהמבקשים פעלו והמשיכו לפעול (נכון למועד להחלטה) תקופה ממושכת בניגוד למה שהותר להם ועשו שימוש בשטח הציבורי הפתוח בשטח של כאלף מ"ר הסמוך לאולמם, אף שלא זכו לגושפנקא שיפוטית לעשות כן, ראיתי לנכון להוסיף בסיום ההחלטה כי: "דומה שלא יהיה למותר לציין כי משמעות דחייתה של הבקשה למתן צו כמבוקש היא כי עליהם להימנע מכל שימוש בשטח הציבורי, שלא הותר להם כדין" (פיסקה 16 להחלטה). 2. עתה שבו המבקשים ופנו ב"בקשת הבהרה", שבגדרה הם מבקשים כי בית משפט זה יבהיר את כוונתו במקום אחר בהחלטה (בפיסקה 12), שם צוין כי לפנינו: "ניסיון של גורמי הרישוי לאכוף על בעל הרישיון לפעול בהתאם לתנאי רישיונו, במקרה דנן - להבהיר למבקשים כי אין הם יכולים להמשיך בעריכת אירועים בשטח הציבורי הפתוח, בלתי אם (לכל היותר) פעילות מוגבלת בדק, הצמוד לעסקם. עיקר תוחלתה של החלטת העירייה היא איפוא להביא את המבקשים לפעול בהתאם לתנאי הרישיון שניתנו להם, כך שיתכנסו לתוך השטח שבחזקתם" (ההדגשה בקטע זה לא באה במקור, אלא נעשתה כאן על מנת להסביר את הרקע לבקשה שלפניי - ח"מ). המבקשים קוראים לבית המשפט להבהיר שבדברים אלה הוא התכוון להתיר להם להמשיך ולעשות שימוש ב"דֶּק", לרבות לקיום טקסי חופה מחוץ לאולם, וזאת חרף הקביעה האמורה בסיום ההחלטה, שלפיה "עליהם להימנע מכל שימוש בשטח הציבורי, שלא הותר להם כדין". 3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, שנתבקשה על-ידי, הרי שמצאתי כי דין הבקשה להידחות. טעמיי לכך יובאו בקצרה להלן. ראשית יצוין כי לא ברורה כלל המסגרת הדיונית שבגדרה עותרים המבקשים ל"הבהרה" של ההחלטה (השוו: רע"א 9078/08 פינקלשטיין נ' טיב בית חרושת לנקניק ובשר מעושן- שותפות מוגבלת (לא פורסם, 10.4.2009)), ודינה בנסיבות להידחות כבר מטעם זה. שנית, ולגוף הדברים, ממילא לא היה מקום ליתן "הבהרה" כמבוקש. הערתי בפיסקה 12 להחלטה הקודמת, שאליה מפנים המבקשים, מתייחסת למה שנאמר בסקירה העובדתית של אותה החלטה, על כך ש"גורמי פיקוח שונים בעירייה אמנם החליטו בראשית שנת 2011 לאפשר למבקשים לקיים קבלות פנים על גבי רחבת הדק שמחוץ לאולם" (פיסקה 2 להחלטה). המדובר במכתב מתאריך 6.3.2011, שהוא סיכום בין הצדדים שלפיו המבקשים רשאים לערוך בדֶּק "קבלת פנים בלבד", להוציא ששה שולחנות מפוזרים, ולהציב בר משקאות בסמוך לכניסה לאולם, אך לא להוציא לדק רמקולים או כל "אלמנט" נוסף (נספח 4 לעתירה המינהלית). יצוין כי המשיבים מנסים עתה להתנער אפילו מתוקפו המחייב של סיכום זה ואין אני מביע דעתי פה על כוחם לעשות כן, או על פרשנות המסמך. מובן איפוא שבצייני את העובדה שהמשיבים ניסו "להבהיר למבקשים כי אין הם יכולים להמשיך בעריכת אירועים בשטח הציבורי הפתוח, בלתי אם (לכל היותר) פעילות מוגבלת בדק, הצמוד לעסקם ..." - אין כדי לגרוע מהאמור בסיום ההחלטה, כי על המבקשים "להימנע מכל שימוש בשטח הציבורי, שלא הותר להם כדין" (פיסקה 16 להחלטה). דברים אלה הודגשו במיוחד נוכח התמונה שהוצגה לפניי ושאותה תיארתי בהחלטתי (שם, בפיסקה 2), שלפיה המבקשים ממשיכים בקיום אירועים בשטח הציבורי ובדֶּק "באופן נרחב משמעותית משהותר להם", וזאת, כך נראה, אף לאחר שסורבה בקשתם לצו ביניים בבית המשפט המחוזי (שם, בפיסקה 13(ב) להחלטה). 4. למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין בכל האמור לעיל כדי לגרוע מזכותם של המבקשים לנסות ולשכנע את בית המשפט המוסמך כי השימוש (שאינני יודע מהו) שהם עושים כיום בשטח הציבורי "הותר להם כדין", בין אם מכוח פרשנות הדין ובין אם מכוח אותו סיכום מתאריך 6.3.2011. לצורך זה פתוחה בפניהם הדרך לעשות כן בהליך מתאים וראוי לכך, ובית המשפט המוסמך יחליט כהבנתו. יחד עם זאת ברור כי החלטתי מתאריך 12.9.2011 לא תוכל כשלעצמה לשמש את המבקשים כאסמכתא שיפוטית לטענה מעין זו. 5. נוכח כל האמור לעיל - הבקשה ל"הבהרה" נדחית. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים (ביחד) בסכום של 5,000 ש"ח. ניתנה היום, ‏כ"ג כסלו, תשע"ב (‏19.12.2011). רישיון עסקאולם / גן אירועים