הגדלת קצבה איש צוות עזר אווירי

הגדלת קצבה איש צוות עזר אווירי

א. מושא הערעור ועיקר טענות בעלי הדין

1. המערער הביא בפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 27.1.08 לפיו נדחתה בקשתו להגדלת קצבה כאיש צוות עזר אווירי בתפקיד מהנדס ניסוי מוטס.

2. המערער הינו בעל תואר ראשון בהנדסה אווירונאוטית ותואר שני בניהול תעשייתי ואת מרבית שירותו הצבאי עשה כאיש צוות עזר אווירי בתפקיד מהנדס ניסוי טיסה (להלן: "מהנדס ניסוי") וזאת בטייסת מרכז ניסויי טיסה (להלן: "טייסת מנ"ט") של חיל האוויר (להלן: "ח"א").

3. המערער פרש לגימלאות בשנת 2001 בדרגת סא"ל לאחר 21 שנות שירות בצה"ל כאשר במהלך שירותו מילא תפקידים שונים כמהנדס ניסוי בטייסת מנ"ט.

4. המערער הוסמך כאיש צוות עזר אווירי ביום 17.12.85 וכמפורט בתצהיר עדותו הראשית ונספח ב' לתצהירו ביצע המערער, במהלך תפקידו כמהנדס ניסוי, גיחות ניסוי ומבחן רבות, ברובן הגדול בפרופיל טיסה הכרוך ברמות סיכון גבוהות.

5. לטענת המערער לאור תפקידו כמהנדס ניסוי הוא זכאי לזכויות פרישה מוגדלות כבעל תפקיד מיוחד לפי סעיף 18(א) לחוק שירות הקבע. לגירסת המערער הוא שירת בתפקידו זה החל מיום 1.1.1986 ועד ליום 31.12.1997 ומשכך, שיעור קצבתו בעת השחרור היה צריך לעמוד על 58% אולם בפועל החל ממועד שחרורו מקבל המערער קצבה בשיעור של 55% בלבד.

6. המערער טוען כי הפער בין שיעור זכאותו לקצבה מזה ובין שיעור הקצבה בפועל, נובע מן העובדה שבגין תקופה שהחל ממועד הסמכתו בחודש דצמבר 1985 ועד ליום 1.1.1989 (להלן: "התקופה הרלבנטית") לא זוכה בקצבה מוגדלת הנובעת מהגדלת תקופת השירות בתפקיד מיוחד.

7. בכתב התשובה לערעור העלה המשיב מספר טענות סף שעניינם איחור בהגשת הערעור וכן טענת חוסר סמכות עניינית של הועדה; טענות אלו נדחו על בהחלטה מנומקת של יו"ר הועדה מיום 18.1.2009.

8. לעיצומן של טענות הערעור טען המשיב כי במהלך התקופה הרלבנטית, לא היה זכאי המערער לתוספת על משכורתו בשל ביצוע טיסות ומשכך, איננו זכאי לקצבה מוגדלת בגין תקופה זו.

9. לעניין זה טוען המשיב כי המערער אמנם הוסמך כמהנדס ניסוי ביום 17.12.1985 אולם רק החל מיום 1.1.1989 הוכר תפקיד זה כתפקיד המזכה בתוספת פעילות בכפוף לביצוע מספר גיחות מינימלי.

10. המשיב מוסיף וטוען כי קודם להכרה זו מיום 1.1.89 חיילים ששרתו בתפקיד מהנדס ניסוי, לא היו זכאים לתוספת שכר בגין טיסה פעילה וממילא לא זוכו בתוספות אלו במשכורתם. משלא זוכה המערער (ואחרים בתפקידו) בתוספות האמורות במשכורתם, אין המערער זכאי לקיצבה מוגדלת בגין אותה תקופה רלבנטית.

ב. משרעת המחלוקת

מכתבי הטענות שהוגשו בפנינו עולה כי משרעת המחלוקת שבין המערער למשיב נוגעת לסוגיית תקופת הזכאות של המערער להגדלת זכויות הפרישה שלו כבעל תפקיד מיוחד. בעוד שהמערער טוען כי הוא זכאי להגדלת הזכויות מיום הסמכתו, טוען המשיב כי זכותו של המערער להגדלת הזכויות גמלה רק החל ביום 1.1.89 המועד בו הוכר תפקידו כמזכה בתוספת פעילות.

ג. הסכמות דיוניות

בעלי הדין אשר היו מודעים להחלטה של ועדה זו (בהרכב אחר) בעניינו של אל"מ רוני קורן (החלטה מיום 26.9.2004 ב-ו"ע 1468/00 להלן: "פרשת קורן") הסכימו כי חלק מהראיות והעדויות שהובאו באותה פרשה ישמשו כראיות גם לצורך ההכרעה בערעור זה.

מכוחה של הסכמה זו, הסכימו בעלי הדין כי עדותו של מר אילן לוין ששירת בזמנו בתפקיד ראש ענף תכנון שכר וגמלאות בצה"ל (להלן: "לוין"), וכן עדותם של סא"ל חנן וקס (להלן: "וקס") וסא"ל עופר ספרא (להלן: "ספרא") שכיהנו במועדים שונים, כמפקדי טייסת מנ"ט יהוו ראיות במסגרת ערעור זה וכך הסכימו גם לגבי מכתבו של וקס שנושא כותרת "תצהיר".

ג. הבסיס הנורמטיבי

(1) סעיף 18(א) לחוק שירות הקבע קובע:
"חיל המשרת בתפקיד שהממשלה קבעה אותו כתפקיד מיוחד לעניין חוק זה, תחושב תקופת שירותו בתפקיד זה כתקופה גדולה משהיתה למעשה ובשיעור שקבעה הממשלה".

(2) בין התפקידים המיוחדים אותה קבעה הממשלה בשנת 1969 נמנה:
"שירותו של הזכאי בהתאם לפקודות הצבא לתוספת בשיעור מלא על משכורתו, בשל טיסה פעילה".

(3) מכוחן של הוראות אלו נקבעו במהלך השנים תנאי הזכאות למתן תוספת טיסה פעילה לאנשי צוות אוויר במקצועות שונות (טיס, נווט, מכונן אווירי וכו').
בשלבים מאוחרים יותר, החל משנת 1977 הוכרה זכאותם של מערכים נוספים כאנשי צוות עזר אווירי (להלן: "צע"א") ובכללם בקר דייה, פקח העמסה וכו'.

(4) אין חולק כי זכאותם של מהנדסי ניסוי לתוספת הוכרה רק בשנת 1989 וזאת על פי המלצת ועדת פעילות של אכ"א (להלן: "ועדת הפעילות") שהותנעה על פי פניית זרוע האוויר.

(5) תחילת מועד הזכאות של מהנדסי ניסוי נקבעה החל מיום 1.1.89 והותנתה במספר גיחות מינימלי נדרש.

ד. דיון וממצאים

1. במהלך חקירתו הנגדית טען המערער כי:
"מאפייני התפקיד של מהנדס הניסוי הם אלה שמקנים בראייתי זכאות להגדלת הקצבה. כי המאפיינים האלה, לא השתנו מאותה שנה שהוסמכתי ובעצם עד היום (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 20-21).

2. סא"ל ליאורה רוזנברג המכהנת הן כממונה על תשלום הגימלאות והן כראש ענף תכנון שכר וגימלאות (להלן: "ראש תשו"ג) טענה בסעיף 4 לתצהירה כי בפרשת קורן נתפסה הועדה לטעות שכן, התנאי להכרה בזכאות להגדלת קצבה היה ועודנו זכאות לקבלת תוספת לשכר.

על פי פרשנותה של סא"ל רוזנברג את סעיף 18(א) לחוק, משרת קבע שלא שירת בתפקיד שזיכה אותו בשכרו בתוספת בגין טיסה פעילה, לא יהיה זכאי לעת פרישתו לקצבה מוגדלת בגין תפקיד זה (סעיף 5 לתצהירה).

3. וקס העיד כי נטל חלק במהלך הדיונים בזרוע האוויר וכי רוח הדיונים היתה להכיר במהנדסי הניסוי רטרואקטיבית מיום הכשרתם וכי הכוונה היתה שמהנדסי הניסוי יהיו זכאים לקיצבה מוגדלת (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון בפרשת קורן).

4. ספרא טען בעדותו כי לא חל כל שינוי במתווה אופי הפעילות של מהנדסי הניסוי מאז שנת 1973 והגדיר את עיתוי ההכרה בהם רק בשנת 1989 "כאבן דרך בירוקרטית".

ספרא אף התייחס לשאלה, מדוע לא נעשתה פניה מוקדמת בעניינים של מהנדסי הניסוי והשיב:
"אוכלוסיה קטנה לוקח זמן עד שמכירים את אופי וחשיבות עבודתם".

5. במכתבו טען וקס:
"לעניות דעתי אי הכרתם הרטרואקטיבית (גם לפני יום 1.1.89) של מהנדסי ניסוי על ידי הממונה על הגמלאות הינה טעות ביורוקרטית המנוגדת לרוח עבודת המטה וזרוע האוויר שהוזכרו ואשר נועדו בין היתר לתקן את האפליה שהוזכרה לעיל".

6. תימוכין לעמדתו של וקס ניתן למצוא במכתבה של עוזר הפצ"ר דאז סא"ל חני כספי אשר במכתבה מיום 7.6.99 לראש אכ"א ולמכותבים נוספים התייחסה לבקשתו של אל"מ קורן להגדלת תקופת שירותו לצורכי גימלאות וציינה;
"מן האמור עולה כי מערך מהנדסי הניסוי הינו המערך היחידי כמעט מבין המערכים המשתייכים לצע"א שאינו זכאי לתוספת פעילות בגין טיסה פעילה ולהגדלת תקופת שירות מוקדמת מיום 1.1.89, מהנתונים ומהחומר שנאסף על ידינו דומה שאין טעם של ממש להבחנה זו בין מערך המהנדסים ובין מערכים אחרים המשתייכים לצע"א...".

על יסוד ממצאים אלו המליצה סגן הפצ"ר:
"לבחון את עניינו של אל"מ קורן ושל מהנדסי הניסוי המוטסים אם להכיר בהם אף לפנים משורת הדין ובאופן חריג כזכאים לתוספת פעילות בשיעור מלא בגין טיסה פעילה עוד לפני 1.1.89".

7. בתצהיר עדותו עמד לוין בהרחבה על מערכת השיקולים והפורום הקובע בסוגיית הגדלת תקופת השירות.

בסעיף 3 לתצהירו טען לוין כי עיתוי מועד הזכאות להגדלת תקופת השירות נקבע על ידי ועדת הפעילות וכי זו המליצה על עיתוי מועד הזכאות לגבי מהנדסי ניסוי, החל מחודש ינואר 1989.

בסעיף 6 לתצהירו גרס לוין כי:
"ככלל הכרה בתוספת פעילות...אינה ניתנת באופן רטרואקטיבי אלא לכל המוקדם החל ממועד הבקשה להכרה ברמת הפעילות".

עם זאת, בסעיף 11 לתצהירו הוא מוסיף:
"תוספת פעילות רטרואקטיבית תינתן רק במקרים חריגים בהם בשל טעות לא ניתנה תוספת פעילות לאדם או לאוכלוסיה מסויימת המבצעים תפקיד זהה לקבוצה אחרת המקבלת תוספת פעילות והגדלת קיצבה בהתאם".

8. במהלך עדותו עומת לוין עם פסיקת הועדה בפרשת רום ושיבר (ע"ש 991/72, 47/72 רום שיבר נ. הממונה על תשלום גימלאות,) (להלן: "הלכת רום") והסכים כי בגדרה הוחלט שכל אוכלוסיית צע"א הוכרו כבעלי תפקיד שמזכה אותם בהגדלת הפנסיה והוסיף:
"כדי לקבל הכרה בהגדלת קיצבה בגין תפקיד מיוחד של צע"א צריך שני תנאים מצטברים הסמכה לתפקיד או למקצוע בנוסף, קבלת תוספת מלאה בגין התפקיד".

אפס, בהמשך עדותו מעיד לוין:
"הבדיקה הקובעת היא-האם טס בפועל והיה זכאי לתוספת" (כל ההדגשות שלנו-הוועדה).

9. נמצא כי גם אליבא דלוין הזכות להגדלת הקיצבה נגזרת ממועד ההסמכה לתפקיד ומן הזכאות לתוספת (להבדיל מתשלומה בפועל).

10. על יסוד מסד נתונים זה קבענו בפרשת קורן כי בתהליך ההפנמה של הלכת רום ננטשה אמת המידה של קבלת תוספת שכר בפועלכתנאי להכרה בזכאות להגדלת הקיצבה (עמ' 10 להחלטה בפרשת קורן) לטובת המבחן של זכאות לקבלת תוספת שכר.

למעשה, נקטה גם סא"ל רוזנברג בסעיף 4 לתצהירה במילים: "זכאות לקבלת תוספת שכר" (להבדיל מקבלתו בפועל).

11. בסיכום טענותיו טען ב"כ המשיב כי הזכות לקצבה מוגדלת נמנית מתחילת הזכאות לתוספת שכר (פיסקה 6 בעמ' 2 לסיכומי המשיב).

12. כזכור במוקד הפסיקה בהלכת רום עמדה החלטת ממשלה מתוקנת מיום 6.1.69 לפיה נקבעה זכאותו של:
"שירותו של הזכאי בהתאם לפקודות הצבא לתוספת בשיעור מלא על משכורתו בשל טיסה פעילה" (ההדגשה שלנו-הוועדה).

פקודת הצבא אליה הפנה המשיב הינה פקודת מטכ"ל 36.0301 מיום 1.7.80 (מש/3).

13. עיינו בנוסח הפקודה האמורה ומצאנו כי היא מפרטת את הכללים לתשלום תוספת שכר בגין רמת פעילות וקובעת כי סיווגה של יחידה או תפקיד על פי אחת הרמות ייקבע על ידי ראש אכ"א בהתאם להמלצת וועדה המייעצת (היא ועדת הפעילות) שאף הרכבה נקבע במסגרת אותה פקודה.

עם זאת, אין בפקודה האמורה היגד מפורש באשר לתחילת מועד הזכאות, הגם שאין חולק בפנינו כי ועדת הפעילות קבעה את מועד תחילת הזכאות לחודש ינואר 1989.

14. בסיכום טענותיו טען המשיב כי אין בכוחה של וועדה זו (וועדת הערר) לשנות את תנאי הזכאות לגימלה "בחריגה מהוראות החוק והחלטת הממשלה שניתנה מכוחו" (סעיף 25 לסיכומי המשיב).

יובהר בזאת כי לא התיימרנו לשנות מהחלטת הממשלה אלא לבחון את החלטת המשיב ונעמיד דברים על דיוקם:

ערעורו של המערער מוסב על החלטת המשיב מיום 27.1.08 אשר בפיסקה 9 לה נאמר בין היתר:
"עם זאת אינך זכאי להגדלת קצבתך עבור התקופות שלפני שנת 1989, כיוון שרק משנת 1989 ניתנה תוספת הפעילות לאוכלוסיית מהנדסי ניסוי מוטסים".

אין ספק כי בכך כיוון המשיב להחלטת ועדת הפעילות ולמעשה אימץ אותה; בנסיבות אלו רשאית וועדה זו מכח סעיף 37 לחוק בתי דין מנהליים להעביר תחת שבט ביקורתה את החלטת המשיב.

15. העימות בין החלת זכויות באופן רטרואקטיבי ובין איסור האפליה

בפרשת קורן עמדה הוועדה על הקושי הנלווה להכרה בזכויות באופן רטרואקטיבי מזה ובין איסור האפליה מזה.

הננו סבורים כי המתח הקיים בין שתי סוגיות אלו עומד למעשה גם בבסיסו של ערעור זה, ומשכך ראינו לנכון לצטט מן הדברים שנכתבו בפרשת קורן באשר לסוגיית הרטרואקטיביות מזה ועיקרון השוויון מזה:

16. "נקדים ונאמר כי אין ליבנו גס בנימוקים שהעלה המשיב אשר חלקם מתמקדים בקשיים ישומיים וחלקם נוגעים לשאלות אתיות ונורמטיביות הכרוכות בהכרה רטרואקטיבית של תקופת הזכאות.
בצד הנימוקים העקרוניים המצדדים באי החלה למפרע של נורמה משפטית (אשר כמצוי ביותר כרוכה בהקניית זכויות או הטלת חובות) אין הדין גורס איסור גורף וחלוט על החלה רטרואקטיבית של החוק, הקניה רטרואקטיבית של זכויות או הטלת חובות באורח רטרואקטיבי.
(ב-עע"א 1613/91 ארביב נ' מ"י פד"י מ"ו (2) 765). דן בית המשפט העליון בהרחבה בסוגייה זו וקבע כי החזקה בדבר אי-רטרואקטיביות כפופה לכללי פרשנות באשר לתכלית החקיקה. בהמשך הדברים אמר ביהמ"ש שם:
'אין לומר כי כל חקיקה למפרע היא שלילית ובלתי ראויה. כל חקיקה למפרע פוגעת אמנם בערכים חוקתיים מסויימים אך לעיתים היא מקדמת ערכים חוקתיים אחרים. בסופו של דבר העיקר הוא באיזון הכולל בין השלילה ובין החיוב'.
אין חולק כי ערך השיוויון המהותי נמנה בין הערכים המקודשים ביותר במרקם המשפטי והחברתי (השוו: בג"צ 953/87 פורז נ' שלמה להט ראש עיריית תל אביב-יפו (פד"י מ"ב(2) 309) וככזה חזקת אי-רטרוספקטיביות נסוגה מפניו ומפני איסור האפליה שהיא נגזרת טבעית של ערך השיוויון, בבחינה זו של הדברים אנו סבורים כי ככל שהמערער הניח תשתית עובדתית ומשפטית המלמדת כי כמהנדס ניסוי הופלה לרעה מול עמיתיו המשתייכים לדבוקה אחרת במערך צוות עזר אווירי-אין לשעות לטענת הרטרואקטיביות שבפי המשיב חרף משקלה המעשי הבלתי מבוטל.
לצורך בחינת הסוגיה בכללותה נטעים כי הוכח בפנינו כי מאפייני הפעילות של מהנדסי הניסוי לא השתנתה מאז הקמת מנ"ט בשנת 1973 (ראו עדות סא"ל ספרא עמ' 2 לפרוטוקול) וכן עדותם של וקס וינאי (כולם כיהנו בתפקיד מפקדי טייסת מנ"ט בתקופות שונות), לא נמצא חולק בפנינו על העובדה כי רמת הסיכון הגבוהה הטבועה בתפקיד של מהנדס ניסוי זהה בעיקרה לזו של הטייס (למעט לגבי טיסות קרביות) שכן מהנדס הניסוי חובר לטייס במשימות מורכבות של בחינת מעטפת הטיסה של מטוסים חדשים או מטוסים שהושמשו לאחר תאונות, יכולות שיגור חימוש וביצועי מנוע; אלו כאלו נעשים לא אחת בתנאי אי ודאות ועל גבול מעטפת הביצועים של כלי הטיס.
ממצא זה עולה לא רק מעדויות המערער ועדיו (עדויות של סא"ל ספרא וסא"ל וקס) אלא גם מעדותו של אילן לוין מטעם המשיב אשר בתצהירו עמד בהרחבה על המאפיינים הנ"ל.
עמדה זו חופפת בעיקרה את אחת מן הקביעות בהילכת רום לפיה מצד מאפיין הסיכון אין להבחין בין הטייס מזה ובין אנשי צוות עזר אווירי מזה.
הראיות שבפנינו מפרנסות ממצא לפיו פרופיל העיסוק של מהנדסי הניסוי הוא קבוע ולא השתנה מאז הקמת היחידה ועד למתן ההכרה באופן שלא התקיימה כל סיבה עניינית להכיר במהנדסי הניסוי כבאנשי צוות עזר אוויר קודם לשנת 1989 בצוותא חדא ובשלב בו הוכרו מערכים אחרים (בקרי דייה, פקחי העמסה וכו' בשנת 1977) (תצהיר וקס וכן תצהיר גיל ינאי).
גם מעדויות המשיב צפה ועולה עמדה המכירה בצידקת דרישה לתיקון קיצבה רטרואקטיבית והיענות לדרישה (עדות סא"ל וינטר עמ' 38, 37 לפרוטוקול).
בנתון לכך, אנו פוסקים כי ההכרה הפורמלית המאוחרת במהנדסי הניסוי שרויה מתחת לסף מתחם הסבירות.
על יסוד המקובץ עד כאן אנו סבורים כי המשקל שיש לייחס לעמדתם של גורמים במערכת הצבאית אשר צידדו בזכאותם הרטרוספקטיבית של מהנדסי הניסוי למן עוזר הפצ"ר שהגדיר את קיפוחם כאפליה חסרת טעם וכלה באנשי זרוע האוויר אשר סברו מלכתחילה כי אין עילה של ממש להבחנה בינם ובין מערכים אחרים של אנשי צוות עזר אווירי-עולה ומכריע את הקושי שמציבה סוגיית הרטרואקטיביות.
בבג"צ 4906/98 עמותת עם חופשי לחופש דת נ. משרד הבינוי והשיכון (פד"י נ"ד (2) 503) התבטא ביהמ"ש בצורה נחרצת בגנות האפליה ובזכות השוויון:
'נורמה מפלה הפסולה מבחינה משפטית היא נורמה שקובעת יחס שונה כלפי אנשים שקיימת חובה לנהוג כלפיהם בשוויון. קבוצה אשר כלפיה קמה החובה לנהוג בשוויון היא קבוצה שהמאפיינים המייחסים אותה רלבנטיים לתכליתה של הנורמה, למהות העניין ולנסיבותיו המיוחדות...גבולות הקבוצה הם גם גבולות השוויון, אפשר לקרוא לה בשם קבוצת השוויון'.
אין ספק בליבנו כי מערך מהנדסי הניסוי מהווה חלק בלתי נפרד מקבוצת השוויון באשר צביון תפקודה ופעילותה מאז ומתמיד צירף אותה מבחינה עניינית (תכלית הנורמה המזכה) מלכתחילה לקבוצה אשר עימה ביקשה הממשלה להטיב כמי שחבריה נושאים ברמת סיכון גבוהה במיוחד.
הנובע מן המקובץ הוא כי בהליכי האיזון בין הערכים המתחרים (הילכת ארביב הנ"ל) גוברים העקרונות של השוויון ומתחם הסבירות על חזקת אי הרטרוספקטיביות".

סא"ל אורלי ירון
אף אני כחברי, יו"ר הועדה, הייתי מורה על קבלת הערעור, אולם טעמי שונים.
כאמור, המערער הוסמך כאיש צוות עזר אווירי ביום 17 בדצמ' 85' ומאז יום 1 בינואר 86' ועד יום 31 בדצמ' 97' שירת כמהנדס ניסוי.
 המחלוקת לעניין זכויות הפרישה של המערער נוגעת לתקופה שבין יום 1 בינואר 86' ועד יום 1 בינואר 89', במהלכה שירת המערער בתפקיד מהנדס ניסוי, אולם תפקיד זה טרם הוכר ככזה המזכה בתוספת פעילות.
אין מחלוקת כי במהלך כל התקופה במהלכה שימש בתפקיד זה היה שירותו של המערער בפועל זהה בתנאיו ובדרישותיו.  כך העיד המערער וכך העיד גם סא"ל (מיל') ספרא.
 המסגרת הנורמטיבית:
סעיף 18(א) לחוק שירות הקבע (גמלאות) קובע כי "חייל המשרת בתפקיד שהממשלה קבעה אותו כתפקיד מיוחד לעניין חוק זה, תחושב תקופת שירותו בתפקיד זה כתקופה גדולה משהייתה למעשה ובשיעור שקבעה הממשלה".
לענייננו, קבעה הממשלה בשנת 1969 כתפקיד מיוחד את "שירותו של הזכאי בהתאם לפקודות הצבא לתוספת בשיעור מלא על משכורתו, בשל טיסה פעילה".   
 זכאותם של מהנדסי ניסוי לתוספת הוכרה על ידי ועדת הפעילות של אכ"א החל מיום 1 בינואר 1989.
 לדידי, גורלו של ערעור זה ייחתך על פי פרשנותם הראויה של המילים המצויות בהחלטת הממשלה משנת 69' " שירותו של הזכאי בהתאם לפקודות הצבא לתוספת בשיעור מלא על משכורתו, בשל טיסה פעילה".   (ההדגשה שלי -  א.י), ושל המילים "תפקיד מיוחד", שבסעיף 18 (א) לחוק הקבע.
 לגישתי, חוק הקבע ביקש בהוראת סעיף 18(א) האמורה לתגמל את המשרתים בתפקידים בעלי מאפיינים תובעניים או מסוכנים במיוחד באמצעות תוספת גמלה.
בהניחי מטרה זו לנגד עיני, מועד מילוי מאפייני התפקיד מבחינה מהותית הוא שיקבע את הזכאות לגמלה מוגדלת ואת מועד תחילתה, ואילו הכללת תפקיד במניין התפקידים הבאים בגדרי הסעיף, אין הוא אלא אקט "הצהרתי", שכוחו להודיע כי הגורם המוסמך מצא את התפקיד ככזה הראוי לתגמול מיוחד.
בקביעתי זו נתתי דעתי, ראשית, להוראות סעיף 4 לפ.מ. 36.0301 שעניינה, הקריטריונים המנחים את הועדה המייעצת לראש אכ"א בדבר זכאות יחידה או תפקיד לתוספת פעילות, ועל פיה נקבעה זכאותו של המערער, ואילו הם:
 א.      תעסוקה מבצעית
ב.      כוננות היחידה
ג.        אימונים והדרכה בתנאי שדה
ד.      שעות פעילות ולינה בבסיס
ה.      מרחק היחידה מיישוב עירוני
ו.        תנאים סביבתיים.
ז.       במקרים מיוחדים – שיקול דעת הועדה.
 ניכר, אפוא, כי מדובר בקריטריונים שעניינם באופי התפקיד או היחידה מבחינה מהותית, ושיקול דעתה של הועדה מופעל אך במקרים מיוחדים.  העובדה כי לוועדה שיקול דעת מוגבל והיות הקריטריונים נושאים אופי אובייקטיבי חיזקה אותי בדעה כי ההודעה על זכאות הינה אקט הצהרתי, במסגרתו מודיעה הועדה כי היחידה או התפקיד הינם מן הסוג המזכה בתוספת.
 אמור מעתה – משהתקיימו הקריטריונים האמורים – זיכה התפקיד מבחינה מהותית בתוספת פעילות והיה ל"תפקיד מיוחד", והמלצת הועדה ולאחריה קביעת ראש אכ"א הן בגדר הצהרה בלבד על עמידה באותם מדדים.
אף נוסח ההמלצה של הועדה שדנה בעניין מהנדסי ניסוי מביא למסקנה דומה, וכך נכתב:
עפ"י היקפי הפעילות השוטפת לשתי האוכלוסיות, ממליצים חברי הועדה לאשר תוספת פעילות רמה ג' עפ"י דיווח ובתנאי שביצעו מכסת הגיחות הנדרשת... מהנדסי ניסוי – 8 בתקופה..." (הדגשה שלי – א.י.)
 מעדותו של סא"ל ספרא שהיה מפקד המנ"ט דאז והביא את עניינם של מהנדסי הניסוי בפני הועדה, למדנו כי עניינם של מהנדסי ניסוי הוכר אך בשנת 89' הואיל ומדובר באוכלוסיה קטנה, שאינה מהווה גורם לחץ, ולקח מספר שנים עד שהכירו את אופי עבודתה וחשיבותה.
בראייתו: "תפקידם של מהנדסי הניסוי הוא הכי קרוב ובזיקה הכי קרובה לנושא טיסה ולמטוס מאשר שאר הקבוצות.. אני חושב שהם צריכים להתווסף לתוספת א' כיוון שיש להם את הזיקה הגבוהה ביותר למטוס ולטיסה. במשך כל השנים הפעילות לא השתנתה במהותה.
הואיל והיקפי הפעילות השוטפת לא השתנו, אלא רק הוכרו בשנת 89' ככאלה שעומדים בתנאים המצדיקים מתן תוספת, סברתי כי ראוי שהגמלה המוגדלת תחול על כל תקופת הזמן שבו שירת המערער בתפקיד מהנדס ניסוי.
לדעה דומה ראה את עדותו של סא"ל ספרא, שהופיע בפני הועדה : " ב- 89 הוכר מעמדם מיום הכשרתם".  
לעניין זה, ראיתי לנכון לציין כי המשרת בתפקיד מיוחד הינו מי שזכאי לתוספת שכרו, ולאו דווקא מי שזכה לאותה תוספת. הואיל וכך, אין להבנתי להחלטת הועדה נגיעה לרכיבי השכר של המערער אלא לשאלת הזכאות העקרונית שהיא המביאה את התפקיד בגדר תפקיד מיוחד.
בנוסף, ראוי לציין, כי סעיף 18(א) האמור לחוק הגמלאות  תוקן במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה, במטרה לצמצם את היקף הזכאות לצבירה פנסיונית מוגדלת. בדברי ההסבר לחוק נאמרו הדברים הבאים:
 
"בחוק שירות הקבע בצה"ל(גמלאות) (תיקון מספר 15), תוקן חוק שירות הקבע בצה"ל ונקבע בו כי חייל המשרת בתקופת לחימה ביחידת שדה יהא זכאי להגדלת תקופת שירותו מהתקופה שבה שירת בפועל, לצורך חישוב זכאותו לגמלה.
בעקבות התיקון האמור הורחבה האוכלוסייה הזכאית לצבירה פנסיונית מוגדלת, וזאת בניגוד למגמה להפחתת הצבירה המוגדלת למגזרים שנהנו מכך בעבר. לפיכך מוצע לתקן את חוק הגמלאות , לפי נוסחו ערב תחילתו של החוק המתקן, ולקבוע בו כי רק מי שמשרת בתפקידים מיוחדים שקבעה הממשלה לעניין זה יהא זכאי לקצבה פנסיונית מוגדלת" (דברי ההסבר לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג – 2002. הדגשה שלי – א.י.)
 עינינו רואות כי הן החוק המתקן והן הנוסח שקדם לו ראו לנכון להעניק זכות צבירה מוגדלת לאלו המשרתים בתפקידים שעל פי מהותם יש בהם מאפיינים מיוחדים, בין אם מדובר בתפקיד לחימה או בתפקיד "מיוחד".
 
לא זו אף זו, מדברי ההסבר עולה כי הקריטריון, שנבחר על ידי המחוקק להגדרת מועד הענקת ההטבה, הינו המועד בו החל לשרת בפועל בתפקיד, בשונה מן המועד בו הוכרז התפקיד ככזה המזכה.
לאור כל האמור, הואיל ופעילות מהנדסי הניסוי לא השתנתה, אלא רק הוכרה בשנת 89' ככזאת העומדת בקריטריונים למתן תוספת כאמור, סבורתני כי ראוי להחיל את הקצבה המוגדלת על כל תקופת שירותו של המערער בתפקידו כמהנדס ניסוי, היינו מיום 1/1/86.
שמואל בריצמן, עו"ד
אני מצטרף בהסכמה לפסק דינו של יו"ר הועדה לקבלת הערעור. הפרשנות והנימוקים של חברת הועדה סא"ל אורלי ירון, בפסק דינה, מחזקים את המסקנה שיש לקבל את הערעור גם מטעמים אלה.

ברצוני להוסיף-


אין חולקים על כך כי המערער שירת מ-1.1.1986 כמהנדס ניסוי ועד למועד פרישתו (להלן- תקופת השירות).




בגין תקופת השירות היה המערער זכאי לתוספת קיצבה , הואיל והתמלאו בשירותו התנאים המזכים לתוספת.




המחלוקת בין הצדדים, האם זכאי המערער לתוספת הקיצבה מיום 1.1.01986 או כטענת

המשיב מיום 1.1.1989, המועד בו הוכר תפקידו כמזכה בתוספת פעילות (להלן- מועד ההכרה).



התשתית החוקית שהיה בה כדי להכיר בזכאות המערער לתוספת הקיצבה, בגין תקופת השירות, הייתה קיימת למעט ,לטענת המשיב, כי הזכות קיימת מיום 1.1.1989 דהיינו ממועד ההכרה.




האיחור במועד ההכרה נבע מטעות בירוקרטית(ראה מכתבו של ווקס), וכן כי מדובר בקבוצה

קטנה (ראה דבריו של ספרא).

בנסיבות המקרה, האיזון הראוי בין שקילת האיחור הבירוקרטי אל מול הפגיעה בזכות להגדלת הקיצבה,
יש להעדיף את הזכות להגדלת הקיצבה.
המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
הודעה זכות ערעור.

המזכירות תשגר לצדדים פסק הדין.


ניתנה היום, כ"ז בטבת תשע"א, 2 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.









לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. קצבת קיום לקטין

  2. קצבת נכות שלא כדין

  3. ניכוי מקצבה חודשית

  4. שחיקת גמלאות וקצבאות

  5. ערר על שלילת קצבת שר"ם

  6. ביטול קצבת נכות מעבודה

  7. ערר קצבת שירותים מיוחדים

  8. עדכון קצבאות ביטוח לאומי

  9. קצבת ראש רשות מועצה מקומית

  10. קצבת שירותים מיוחדים לעיוור

  11. הכפלת קצבת נכות מביטוח לאומי

  12. תיקון קצבת נכות מביטוח לאומי

  13. הגדלת קצבה איש צוות עזר אווירי

  14. תביעה לתשלום קצבה – נכות מעבודה

  15. איחור בתשלום קצבאות ביטוח לאומי

  16. פטור לקצבה המשולמת על ידי מעביד

  17. שלילת קצבת נכות באופן רטרואקטיבי

  18. זכות גרושה קצבאות הבעל מביטוח לאומי

  19. ניכוי קצבאות ביטוח לאומי - קצין תגמולים

  20. תקנות הביטוח הלאומי (חלוקת קיצבה), התשמ''ד-1984

  21. תקנות הביטוח הלאומי (קיצבה משפחתית), תש''ך-1960

  22. חוק הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-1984

  23. תקנות הביטוח הלאומי (קיצבת זיקנה יחסית), תשל''א-1971

  24. תקנות מס הכנסה (ניכוי תשלומים בעד תגמולים או קיצבה), תש''ם-1980

  25. תקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקיצבה מיוחדת לנכים), תשכ''ה-1965

  26. תקנות הביטוח (מענק מיוחד וקיצבה מיוחדת לנכים) (תיקון), תשל''ט-1978

  27. תקנות הביטוח הלאומי (העברת ניכויי קיצבה לאוצר המדינה), תשל''ז-1976

  28. תקנות הביטוח הלאומי (תשלום קיצבאות בעד ילדים וחלוקתן), תשי''ט-1959

  29. תקנות לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס) (קיצבה חודשית), התשנ''ג-1993

  30. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור לקיצבה המשולמת על ידי מעביד), התשס"א-2001

  31. לאחר למעלה משנתיים שבהן שילם ביטוח לאומי קצבת נכות, שלל את הקצבה באופן רטרואקטיבי

  32. תקנות הביטוח הלאומי (תשלום נקודת קיצבה בעד הילד הראשון והילד השני), התשמ''ו-1985

  33. תקנות לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס) (הגשת תביעה לקיצבה ותשלומה), התשנ''ה-1995

  34. תקנות הביטוח הלאומי (ניכוי מענק לפי פרק ה' לחוק מקיצבת נכות לפי פרק ט'), התשמ''ד-1984

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון