היקף הפיקוח העליון מפורט בתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), התשנ"ב - 1992. מתקנה 4 לתקנות אלה עולה, כי היקף הפקוח עליון עניינו בעיקר בבדיקה קונסטרוקציונית (בדיקת שלד הבנין) וכן במתן טופס גמר (טופס 4(. בהתאם לתקנות אלה, פיקוח עליון איננו מתמצה בבדיקת כל שלב ושלב בבניה אלא מתמקד, כאמור לעיל, בשלד הבנין ובסיום העבודה - במתן אישור גמר. התביעה על הסך של 30,000 ש"ח בגין ליקויי בניה בביתו של התובע ברחוב פול ברג 4 ראשון לציון (להלן:"הבית"). התובע הינו בעלים של הבית ואילו הנתבעת הינה חברת אדריכלים ומהנדסים אשר על פי הטענה היתה המתכנן של הבית וכן המפקח בפועל על ביצוע בנייתו. הנתבעת איננה כופרת בטענה כי היתה המתכננת של הבית אולם כופרת בטענה שהיתה המפקחת בפועל, בפקוח צמוד, אלא טוענת כי הפקוח שלה התמצה בפקוח עליון. לטענת הנתבעת מעצם הגדרת תפקידה כפקוח עליון הרי שהיא אינה חבה בפיצוי בגין ליקויי הבניה שנגרמו לבית. כמו כן, הנתבעת טענה כי התביעה התיישנה. באשר לטענת ההתיישנות דין הטענה להדחות. התביעה הוגשה במקור בבית המשפט לתביעות קטנות בשנת 2008. התובעים צרפו לכתב התביעה שלהם חוות דעת מטעמם אשר ממנה עולה לכאורה, כי הליקויים נודעו להם בשנת 2002, עם קבלת חוות הדעת. טענה זו לא נסתרה ולא הוכח כי היקף הליקויים כי עצם קיומם נודע לתובע קודם לכן. כידוע נטל הראיה להוכיח את התישנותה של התביעה מוטל על הנתבע, ולפיכך, וכאמור לעיל, דין הטענה להדחות. לגופו של עניין, מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את המהנדס והשמאי מר דן אורמן. במסגרת הנחיות המומחה התבקש המומחה להשיב על שתי שאלות: האחת - האם קיימים בבית ליקויי בניה ומה שווי התיקון הנדרש. השניה - האם ליקויי הבניה הם בתחום התכנון אם שהם בתחום הפקוח הצמוד. המומחה בחוות דעתו מצא כי קיימים בבית ליקויי בניה בשווי של 23,790 ש"ח בצירוף מע"מ, צמודים למדד תשומות הבניה של חודש אוגוסט 2010. כמו כן, המומחה מצא כי ליקוי אחד הינו ליקוי בתכנון ושווי התיקון 2000 ש"ח (סעיף 5.28 לחוות הדעת) וליקוי נוסף בשווי של 6000 ש"ח הינו מחצית באחריות המתכנן ומחצית באחריות הקבלן המבצע והפקוח הצמוד (סעיף 5.68 לחוות הדעת). ב"כ הנתבעת חקרה את המומחה ארוכות אודות חוות דעתו וכבר עתה אומר, כי לא מצאתי שחוות דעתו נסתרה בנקודה כלשהי. העובדה שהמומחה מצא לחלק את האחריות ביחס לליקוי המפורט בסעיף 5.68 בחלקים שווים הינה סבירה והגיונית ויש לאמצה. נותרת אם כן, לדיון שאלת היקף אחריותה של הנתבעת היינו האם הפיקוח הינו צמוד בלבד שמא פיקוח עליון. היקף הפיקוח העליון מפורט בתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), התשנ"ב - 1992. מתקנה 4 לתקנות אלה עולה, כי היקף הפקוח עליון עניינו בעיקר בבדיקה קונסטרוקציונית (בדיקת שלד הבנין) וכן במתן טופס גמר (טופס 4). בהתאם לתקנות אלה, פיקוח עליון איננו מתמצה בבדיקת כל שלב ושלב בבניה אלא מתמקד, כאמור לעיל, בשלד הבנין ובסיום העבודה - במתן אישור גמר. תקנות אלה, מתישבות גם עם עדותו הברורה של המומחה אשר העיד באופן מפורש כי פיקוח עליון מתמקד בעיקר בנושא הקונסטרוקציה. עיון בחוות דעת המומחה מגלה כי אין בו שום ליקוי בתחום הקונסטרוקציה ועל כן, לא ניתן לחייב את הנתבעת בפיצויים כלשהם בגין הפרת חובת הפיקוח העליון. הנה כי כן, השאלה האחרונה שנותרה להכרעה היא האם הנתבעת נטלה על עצמה את הפיקוח הצמוד שמא אחריותה כולה התמקדה בתחום הפיקוח העליון. התובע טען, כי הנתבעת פעלה בפועל כמפקח צמוד וזאת מכח הוראת הסכם הרכישה מהקבלן "שמחוני לופו" אשר צורף כנספח 2 לתצהיר הנתבעת. מהוראת סעיף 8 להסכם הנ"ל עולה באופן ברור כי הנתבעת מונתה לשמש כמפקח צמוד. ראה בעניין זה הוראת סעיף 8.6 להסכם אשר קובע באופן מפורש כי על הנתבעת לבדוק ולוודא: "כי העבודה נשוא האישור הרלבנטי הולמת את התוכניות, המפרטים, תוכניות העבודה והוראות הביצוע כפי שיהיו וכי העבודה עומדת בכל דרישות האיכות כקבוע בחוזה זה וכמתחייב מן הפרקטיקה המקובלת". אין ספק, כי הוראה זו הינה הוראת פיקוח צמוד. דא עקא, זהו הסכם בין התובע לבין הקבלן. הנתבעת איננה צד לו. מנהל הנתבעת העיד באופן ברור ומפורש כי מעולם לא ראה הסכם זה אם כי ידע על קיומו, אך מעולם לא הסכים לכך, מעולם לא הזמינו ממנו עבודת פיקוח צמוד, מעולם לא שילמו לו על פיקוח צמוד, והנתבעת גם לא ביצעה עבודת פיקוח צמוד. דברים אלה שמסר מנהל נתבעת בעדותו לא נסתרו. גרסת הנתבעת מתחזקת גם נוכח האמור בנספח 4 לתצהיר הנתבעת. זהו ההסכם עם הקבלן שבנה לבסוף את הבית("יעד הנדסה"). למען ההבהרה, מלכתחילה רכש התובע את עבודות הבניה מאת חברת שמחוני לופו (נספח 2 לתצהיר הנתבעת ) ואולם משזו כשלה כלכלית התקשר התובע עם חברת "יעד להנדסה" ( נספח 4). עיון בהסכם נספח 4 מעלה מפורשות, כי הסכם זה קולט על דרך האינקורפורציה את הסכם 2 בשינויים מסוימים. אחד השינויים כמפורט בסעיף 7 לנספח 4 הינו כדלקמן: "הקבלן מצהיר ומתחייב כי נוטל על עצמו באופן בלתי חוזר את מלוא האחריות החוזית והמשפטית על פי כל דין לבניה ולאיכותה (למעט ליקויי תכנון אשר האחריות להם חלה על דובי אדריכלים ומהנדסים בע"מ), בין באשר לעבודות בבית אשר בוצעו לפני חתימת הסכם ובין באשר לעבודות אשר יבצע הקבלן בקשר עם הבית... על אף האמור לעיל, הקבלן אינו אחראי בכל צורה שהיא לליקויי תכנון". הנה כי כן, מהוראת סעיף 7 לנספח 4 עולה מפורשות ובאופן ברור, כי היקף אחריותה של הנתבעת היה בתכנון בלבד, ולא גלש אל תחום פיקוח הביצוע. האחריות לעניין זה הינה על הקבלן, ולא על הנתבעת. הנתבעת הוסיפה וטענה כי מי שביצע את הפיקוח בפועל היה המהנדס יעקב רזניק. לכאורה, טענתה זו של הנתבעת עולה בקנה אחד עם נספחי ב' לתצהיר התובע. אלו הם אישורי שלב בניה אשר בהתאם להם שילם התובע את התמורה לקבלן. מאישורים אלה עולה באופן ברור כי מי שאישר לתשלום, היה המהנדס מר רזניק ורק לאחר חתימתו הוסיפה הנתבעת את חתימתה שלה. מנהל הנתבעת העיד בעניין זה כי אחריותו הסתכמה בכך שהוא רק בדק כי העבודה הנטענת אכן בוצעה בפועל, אך לא את טיבה ואיכותה, ואחריות בעניין בדיקת טיב העבודה היתה מוטלת על מר רזניק. עדותו זו מתיישבת עם נספח ב' שכן ממנה עולה באופן מפורשות כי מי שרשם את המילים "מאושר לתשלום " איננה הנתבעת אלא ככל הנראה מר רזניק, אשר חתם על המסמך לפני הנתבעת. נוכח העובדה שלא קיים הסכם ישיר בין התובע לבין הנתבעת בעניין ביצוע הפיקוח הצמוד, הרי שסבורני שמשטענה הנתבעת כי מי שביצע את הפקוח הצמוד היה מר רזניק, היה על התובעת לזמן את מר רזניק כעד מטעמה. נטל ההוכחה של תביעה זו מוטל על התובע וככזה היה עליו להוכיח שהנתבעת היא זו שהתחייבה לבצע את הפקוח הצמוד. אי הבאת עד זה מטעמו שהינו עד רלבנטי להוכחת תביעתו , מחילה את הכלל על פיו מקום שבעל דין נמנע מלהביא עד רלבנטי הרי שהנחה היא שאילו היה העד מובא עדותו היתה פועלת לחובת אותו בעל דין. הנה כי כן, ניתן לסכם את ממצאי העובדה כדלקמן: אין התחייבות ישירה לביצוע פיקוח צמוד של הנתבעת כלפי התובע. לא הוכח כי בפועל הנתבעת ביצעה פיקוח צמוד כאמור. המערכת ההסכמית מלמדת, כי אחריותה של הנתבעת הסתכמה באחריות על התכנון בלבד. הנתבעת מודה באחריותה לתכנון ולפיקוח עליון. היקף הפיקוח העליון ומהותו קבוע בתקנות. אין בחוות דעת המומחה כל ממצאים המלמדים על כשל בפקוח עליון. הכשל היחידי אותו ניתן לייחס לנתבעת הינו כשל בתכנון ויתר הכשלים הינם בפקוח הצמוד שכאמור אינו באחריות הנתבעת. מהראיות עולה כי הפקוח הצמוד בוצע על ידי אדם אחר, ואותו אדם לא הובא להעיד על ידי התובעת. נוכח כל האמור, הרי שמן הדין לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין ליקויי התכנון המגיעים כדי סך של 5000 ₪ + מע"מ דהיינו סך כולל של 5755 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה של חודש 8/10, הכל כמפורט בחוות דעת המומחה. בשים לב לתוצאה וליחס בין סכום התביעה לבין סכום פסק הדין הרי שהתובע יישא בהוצאות המשפט לרבות שכר המומחה על כל חלקיו. בנסיבות העניין , כל צד יישא בשכ"ט פרקליטו. אדריכלות