מבוא התובע, יליד 20.5.95, נפגע ביום 3.9.04 בתאונת דרכים. הנתבעת מס' 2 היא מבטחת הרכב שבו נהג הנתבע מס' 1. הרכב פגע בתובע שהיה הולך רגל. אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעים לשאת בנזקי התובע. לבדיקת התובע מונו עוד לפני הגשת התובענה הנוכחית מספר מומחים רפואיים: בתחום האף, אוזן, גרון מונה פרופ' ג' מרשק; בתחום הנוירולוגיה מונה פרופ' א' להט ובתחום הפסיכיאטריה מונתה ד"ר א' גולומב. חוות הדעת הרפואיות תחום רפואת האף, אוזן, גרון פרופ' מרשק, המומחה בתחום זה, בדק את התובע ומצא כי נגרמה לו חרשות באוזן הימנית. חרשות זו מצדיקה קביעת נכות של 10% בהתאם לסעיף 72 (1) (א') (14) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ו - 1956 (להלן: "התוספת"). עוד מצא המומחה כי התובע סובל מסחרחורת בצורה בינונית הנתמכת בסימנים אובייקטיביים (ניד לשמאל בעיניים פקוחות ונפילה לימין במבחני היציבה). עמדתו היא כי יש לקבוע נכות של 20% בשל פגימה זו לפי סעיף 72 (4) (ב') (2) לתוספת. המומחה סבור כי מכיון שחלפו יותר משנתיים לאחר התאונה - אין להניח שיפור במצבו. המומחה זומן על ידי הנתבעים לחקירה על חוות דעתו. הוא אישר כי בגליון השחרור אין אזכור לכך שהתובע איבד את הכרתו (עמ' 29). באשר להנחה כי התובע שיחק כדורגל לאחר התאונה והדבר שולל את הטענה לסחרחורות סבר פרופ' מרשק כי אין הדבר כך אלא קיימת קומפנסציה יעילה אצל ילדים כדי להתגבר על סחרחורת (עמ' 29). בתשובותיו אישר המומחה כי קיימת בדיקה של יציבה ממוחשבת היכולה לאפשר בדיקה של מערכת שיווי משקל והוא פירט מה כוללת הבדיקה. הוא הזכיר גם בדיקה נוספת - ENG (עמ' 30) ונשאל מדוע לא ביצע את שתי הבדיקות לתובע. לדבריו מקום בו הוא מצא כי קיים ניסטגמוס בעיניים פתוחות המדובר בסימן קליני חשוב כל כך שבדיקת ה- ENG לא תוסיף דבר על הימצאותו (עמ' 30). הוא אישר כי אין בבדיקה מימד אובייקטיבי אך עמד לנגד עיניו גילו של התובע ואופן הבדיקה הוסטיבולרית ומאחר וסבר כי אין לה ערך גדול הסתפק בבדיקה הקלינית (עמ' 30). המומחה לא תמך באפשרות שייערך טיפול ואמר כי אין לו אינדיקציה שהטיפול יסייע (עמ' 32). פרופ' מרשק ציין כי חוות דעתו של הנוירולוג לא עמדה בפניו ואמר כי אין מופיעות בה תוצאות לבדיקת רומברג או ניסטגמוס (עמ' 35) בהמשך החקירה נשאל המומחה מספר פעמים האם מדובר בנכות צמיתה או שקיימת אפשרות לשיפור. אף שלא שלל את האפשרות לשינוי עמדתו העקרונית הייתה כי מדובר בנכות צמיתה. בסיום חקירתו התבקש המומחה על ידי בית המשפט להבהיר האם ניתן לראות ברמת הסתברות של 50% ומעלה את הנכות עבור הסחרחורת כצמיתה. הוא השיב כי קשה לו לענות על כך בחדות 'כן או לא'. באשר לניסטגמוס יכולה להיות קומפנסציה מלאה ואם תיערך בדיקה לא ימצא ממצא. לעיתים יכולה להיות קומפנסציה חלקית שבה מבחינה תפקודית הנפגע מתפקד 100% אך עדיין יש לו ניסטגמוס (עמ' 38). המומחה התבקש להתייחס גם לתפקודיות של הנכות ולהשפעתה על כושר ההשתכרות הוא נשאל באלו מקצועות התובע לא יוכל לעבוד בשל הנכות בתחום הא.א.ג.. המומחה השיב 'אני רוצה להגיד לוליין. רוב המקצועות לא תהיה לו בעיה. רוכב אופניים בקרקס לא, לצלול בים לא הייתי נותן לו לעשות. בחיל האוויר ובחיל הים הוא לא יהיה' (עמ' 38). הוא אישר כי לא תהיה לתובע בעיה במקצועות רגילים או בעבודות הכרוכות בהליכה או ישיבה (עמ' 38). אף שהמומחה שלל את הצורך בבדיקת ENG פעל התובע לעריכתה מיוזמתו וזאת לאחר תום שמיעת הראיות. עם קבלת התשובות הוא ביקש להעביר למומחה שאלות הבהרה המתבססות על תוצאות הבדיקה. המומחה שעיין בתוצאות הבדיקה השיב כי הבדיקה תומכת במסקנתו הראשונית ומעלה כי קיימת פגיעה במערכת הוסטיבולרית. בתשובה לשאלה שבה התבקש להתייחס לעניין התפקודיות פעם נוספת הוא כתב כי תהיה מגבלה בכל המקצועות שבהן יש 'תנועות מהירות (סיבוב, התכופפות), קימה מהירה, עליה על סולם למשל יכולה לגרום לנפילה בגלל הצורך להשתמש במערכת שיווי המשקל הפגועה'. למרות זאת, בסיום תשובותיו כתב המומחה כי כיון שעבר זמן הנכות הפכה צמיתה אך היא בגובה של 10% לפי סעיף 72 (ב') (4) (1). בכך הפחית למעשה את הנכות בתחומו ל- 19% במקום הנכות שקבע קודם לכן - 28%. התובע מבקש שלא לקבל את השינוי שחל בעמדת המומחה באשר לנכות הצמיתה ולשיטתו לא הייתה כל סיבה לכך שהמומחה הפחית את הנכות. עוד נטען כי השימוש שעשה המומחה בסעיף משנה (א') אינו נכון שכן לתובע סימנים אובייקטיביים לקיומו של ניסטגמוס ולכן היה צריך לפעול לפי הסעיף המקורי. הנתבעים סבורים כי המומחה היטיב עם התובע בקביעתו ונוכח עמדתו לקיום קומפנסציה היה מקום שלא לקבוע נכות בשל הסחרחורות כלל. הם מפנים לכך שמשנת 2004 ועד המועד שבו נבדק התובע על ידי המומחה אין כל אבחנה לקיומו של ניסטגמוס ואין תלונות על סחרחורות. גם בבדיקה שהיתה אצל המומחה בתחום הנוירולוגי לא נמצא כל ממצא התומך בכך. לחילופין הם טוענים כי המומחה התאים את הנכות למצב שהשתנה וכי היה יכול לקבוע סעיף מותאם. הנתבעים העלו במהלך החקירה הנגדית תהיות לגבי בדיקת שמיעה שנערכה לתובע עוד לפני התאונה בשנת 2002. אמו של התובע הסבירה כי סבל מדלקת חמורה, קיבל אנטיביוטיקה ונעשתה לו שטיפה (עמ' 6). מתוך הדברים שהמומחה אמר וכתב עולה כי אכן יש בסיס מוצק לקביעת הנכות בשל השמיעה ובשל הסחרחורות ובסיס זה התחזק בהינתן כי תוצאות בדיקת ה- ENG תומכות בקיומו. באשר לגובה הנכות מצאתי כי השינוי שחל בעמדת המומחה אינו בלתי סביר ואף מתיישב עם הדברים שאמר בחקירתו ולפיהם היה שיפור במצב התובע. שיפור זה נבע מכך שהתפקוד של התובע לא הושפע באופן מהותי מהסחרחורות והוא הצליח להיות פעיל בהיבטים מגוונים של תחומי חייו. בנסיבות אלה החלטת המומחה להעמיד את הנכות על 10% הייתה סבירה ותאמה את הראיות שהובאו. אוסיף כי לא מצאתי כי יש לפקפק בתשובת האם לגבי בדיקת השמיעה גם אם תוצאותיה לא הוצגו. לסיכום, הנכות בתחום האף, האוזן והגרון - תעמוד על 10% בשל הפגיעה בשמיעה באוזן ימין ו- 10% בשל הסחרחורות. התחום הנוירולוגי והפסיכיאטרי המומחה בתחום זה, פרופ' להט, מתאר את מהלך הפגיעה בתובע ואת חבלת הראש שספג. לדבריו לאחר חבלה כזו שמלווה באבדן הכרה יש לראות את המצב כזעזוע מוח. הוא נסמך על בדיקות ותיאור כאבי הראש שמהם סבל התובע ומצא כי יש לקבוע לתובע נכות של 10% עבור ההפרעות ההתנהגותיות וכאבי הראש. הוא מייחס 8% לתאונה ו- 2% להפרעה מוקדמת שהייתה קיימת קרוב לוודאי לפי התיעוד הרפואי. בחוות הדעת ממליץ המומחה על מתן עזרה לימודית פרטנית אחר הצהריים בהיקף של שעה פעמיים בשבוע לפרק זמן של שנתיים. עלות כל שיעור היא 120 - 150 ₪ לשעה. הוא המליץ על טיפול פסיכולוגי בהיקף של שעה בשבוע למשך שנה. עלות שעת טיפול היא 400-500 ₪. התובע נבדק בהמשך גם על ידי ד"ר גולומב הפסיכיאטרית. היא מציינת כי התובע התפתח ללא קשיים מיוחדים עד שנפגע בתאונה למעט אזכור חד פעמי של בעיות קשב וריכוז. היא סבורה כי יש חפיפה בין הנכות שנקבעה בתחום הנוירולוגי לבין הממצאים שמצאה. ממציאים אלה כוללים קשיי קשב וריכוז עם מרכיב היפראקטיבי; תלונות על פחדי יום ופחדי לילה, שעצמתם ירדה במקצת אך לא נעלמה. היא מעריכה כי התובע סובל מתסמונת ADHD - הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות וכן מתסמונת פוסט טראומטית, שמרכיביה הם הפחד, הזכרונות החודרניים, ההימנעות ממקום התאונה, הרגישות לתמונות דומות בטלוויזיה והמרכיב של הפרעה בריכוז. היא מעריכה את נכותו של התובע ב- 30% לשנה הראשונה; מאז ועד היום יש שיפור הדרגתי והנכות הנפשית היא בגובה של 15%. נכות זו כוללת את הנכות שקבע המומחה בתחום הנוירולוגיה. המומחית מתלבטת בשאלה האם מדובר בנכות צמיתה ומציינת כי התובע פגוע בבטחון העצמי, הדימוי העצמי, המותאמות החברתית שכולם תפקודים מרכזיים בגיל ההתבגרות ויש לכך השלכות על ההתפתחות. היא מעריכה כי גם אם התובע יעבור טיפול תישאר לו הנכות כנכות מצמיתה שני המומחים בתחום זה לא נחקרו על חוות הדעת שנתנו. התובע מבקש לראות את הנכות הנוירולוגית והפסיכיאטרית באופן משולב כנכות בגובה של 15%. עמדתו היא כי בהינתן כי קביעתה של ד"ר גולומב ניתנה כשחוות דעתו של פרופ' להט עומדת בפניה אין להתחשב בניכוי שנעשה ביחס לעברו של התובע. התובע נשען על כך שהתשתית הראייתית לקיומו של מצב בעייתי לפני התאונה חסרה. בהקשר זה הוא מצביע על כך שבסיומה של כיתה א' חל שיפור במצב. הנתבעים מבקשים להפחית מהנכות שנקבעה חלק יחסי בשל העבר כפי שעשה פרופ' להט. הנתבעים נשענים בעמדתם על תיעוד המציין קיום בעיות קשב וריכוז גם לפני התאונה. כך הם מפנים למסמך נ/9 שבו כתבה היועצת, הדס פרץ, כי התובע גילה עוד בכיתה א' לפני התאונה קושי רב להתרכז במהלך השיעור וביקשה חוות דעת לגבי אפשרות קיומה של בעית קשב וריכוז מד"ר עדי אדר, רופא נוירולוג. מסמך דומה הוא נ/1 המתאר את אותם קשיים לרבות קושי במיקוד ובריכוז; נטיה להתעסק בעניינים לא קשורים וישיבה שאינה רגועה על הכסא. היועצת ביקשה מהרופא המטפל התייחסות לצורך בריפוי בעיסוק או הפנייה לנוירולוג. האם נשאלה על האבחון שעבר התובע בשל ליקויי קשב וריכוז עוד לפני התאונה ושללה זאת. היא השיבה כי שלחו אותו לריפוי בעיסוק בשל בעיה בידיים (עמ' 7). היא שללה את הטענה כי בכיתה א' הופנה לאבחון כפי שהדברים מופיעים בתיק בבית הספר (עמ' 9) אך הסכימה כי היו בעיות 'מוטוריות'. לאחר בחינת טענות הצדדים והעדויות לא מצאתי כי יש מקום לשינוי בנכות הכוללת שנקבעה בתחום זה - 15% וזאת בשל מספר טעמים: חוות דעתה של ד"ר גולומב מאוחרת לזו של פרופ' להט והדעת נותנת כי בקביעת הנכות הכוללת נעשתה תוך התחשבות במיתחם החפיפה ובעמדתו של פרופ' להט לגבי זקיפת חלק מהנכות לעבר. ד"ר גולומב הייתה מודעת לקביעתו של פרופ' להט והערכתה את הנכות הכוללת ניתנה למיטב הבנתי תוך התחשבות בה. התשתית הראייתית שהונחה בכל הנוגע לקיומן של בעיות בעבר היא מוגבלת ובוודאי שאינה חורגת מתוך אותו סדר גודל שאליו התייחס פרופ' להט בחוות דעתו. אמנם יש מסמכים המצביעים על קושי ואולם לקראת סוף כיתה א' חל שיפור מסוים במצב כפי שניתן להתרשם מהתעודה שניתנה בסוף אותה שנה. לא מצאתי, בהיעדר התייחסות מפורשת לכך משני המומחים וללא שטענה זו נשענת על עימות עמם של הטענה, כי יש להפחית מהנכות שנקבעה בתחום זה. הנכות הרפואית - סיכום ביניים כאמור לעיל, הנכות הסופית שנקבעה לאחר החקירה והתשובות לשאלות בתחום האף, אוזן, גרון עומדת על 10% בשל החרשות באוזן ימין- 10% בשל הסחרחורת. לנכות זו יש להוסיף את הנכות בתחומים הנוספים (15%) והנכות המשוקללת עומדת על 31.15%. הנזק התובע מתאר בתצהיר כי הוא סיים את כיתה ח' ועולה לכיתה ט' בבית ספר מקיף עירוני ד'. הוא לומד בכיתה רגילה אך נזקק לעזרה בשתי דרכים: מורת "שמע" למשך שלוש שעות בשבוע שבהן הוא יוצא מהכיתה והיא מסייעת לו, מכינה אותו למבחנים וחוזרת איתו על החומר וזאת עקב בעיות השמיעה. כמו כן יש לו מורת מתי"א שלוקחת קבוצות קטנות של תלמידים פעמיים בשבוע וחוזרת עמם על החומר. בתצהירו הוא מפרט על קורותיו לאחר התאונה ואת השהות בבית החולים עד שהבחין כי אינו שומע כאשר מדברים איתו מצד ימין וכן את הטיפולים שעבר. הוא כותב כי חצי שנה לאחר התאונה היה בבית ולא הלך לבית הספר ודודתו, יוכי, העובדת כמורה הייתה מגיעה לסייע לו וללמד אותו. לאחר תקופה זו הוא חזר ללמוד והיה חוזר הבייתה בסביבות השעה 12:00; הולך לישון מוקדם וסובל מסיוטים. לדבריו מהיום שחזר מבית החולים ישן עם הוריו במיטה בגלל סיוטים ופחדים. באשר למצבו היום הוא מספר כי כאשר הוא עם החברים הם מתקרבים אליו כי הם יודעים שאינו שומע טוב. בבוקר כאשר הוא קם הוא מייד רואה שחור ואז החדר מסתובב. לבית הספר הוא נוסע עם אביו בגלל שקשה לו להתעורר וההתארגנות שלו בבוקר איטית. סיבה נוספת לכך היא כי הנסיעה באוטובוס גורמת לו להרגשת סחרחורת. בכיתה במהלך השיעורים הוא יושב בשולחן הראשון בטור הימני ליד הדלת כדי שיוכל לשמוע את המורה; הוא מתקשה להתרכז ולהקשיב, סובל מכאבי ראש והכיתה מסתובבת לו. התובע מתאר כי הוא סובל מירידה בשמיעה ואינו שומע כלל באוזן ימין; יש לו קושי בשיווי המשקל; הוא סובל מכאבי ראש, בעיות קשב וריכוז; פחדים וחרדות. התובע נשאל בחקירה הנגדית לגבי דף הפייסבוק שלו ואמר כי הוא מתכתב עם חברים וכי יש שם תמונות. יש לו מעל ל- 100 חברים (עמ' 39). באשר למסיבת בר המצוה שלו הוא סיפר כי היו בה די ג'יי וזמר וכי חבריו מהכיתה נכחו במסיבה. הוא רקד איתם אך היו קטעים שיצא החוצה להירגע (עמ' 40). הוא אישר כי שיחק כדורגל ונפצע (עמ' 41). התובע אמר כי כיום הוא לוקח תרופה בשם קונצרטה וזאת החל משבועיים לפני מועד עדותו וקודם לכן נטל ריטלין (עמ' 43). אמו של התובע מתארת בתצהירה תיאורים דומים לאלה המופיעים בתצהיר התובע לגבי הקשיים לאחר התאונה; החזרה הבייתה והקשיים בתפקוד שמהם סבל התובע בבית. באשר למצבו לפני התאונה היא מתארת כי היה ילד בריא כמו הילדים האחרים בעוד כיום הוא הפך אדם כבוי שאין לו חשק לעשות דבר. האם מזכירה בתצהיר כי קיימים רישומים ולפיהם הופנה התובע ליעוץ נוירולוגי עוד לפני התאונה וכי קיים מכתב שכתבה היועצת המזכיר בעיות קשב וריכוז. לדבריה הדבר אינו זכור לה אלא כי פנו לטיפול של ריפוי בעיסוק ומכל מקום היא מציינת כי מצבו של התובע לפני התאונה היה תקין ומפנה לתעודות בית הספר לפני התאונה לעומת אלה שלאחריה. עניין נוסף שעלה בחקירה הנגדית נוגע למשחק כדורגל של התובע. האם אמרה שלפני התאונה היה התובע משחק כדורגל כל יום (עמ' 11) והוא רצה לשחק גם לאחר מכן. לדבריה חבריו היו באים והוא היה יורד לשחק עמם עשר דקות או רבע שעה ומתעייף (עמ' 12). האם שללה את הטענה כי התובע היה בחוג שחיה אף שהדברים נרשמו מפי אביו בעת הבדיקה אצל המומחית בתחום הפסיכיאטריה (עמ' 13). באשר לפעילות החברתית היא אישרה כי התובע נמצא בפייסבוק ומתכתב עם חבריו (עמ' 14). האם התבקשה להסביר מדוע לא הפנתה את תשומת לבו של בית הספר לתופעת הסחרחרות שהתובע סובל מהן והיא השיבה כי הביאה מכתב מרופאה על כך שאירעה תאונה ועל קושי במאמץ גופני (עמ' 16). בחקירתו של האב עלתה גם כן השאלה האם הוא זה שמסר לפסיכיאטרית על כך שהתובע מבקר בחוג שחיה והוא שלל את האפשרות הזו (עמ' 21). מטעם התובע הוגשו תעודות בית הספר שקיבל בשנים מאז התאונה וכן מכתב שכתבה מחנכת הכיתה (ת/10 ו') וממנו עולה כי הוא בעל יכולות גבוהות אך אינו ממצה אותן; מתלונן פעמים רבות על כאבי ראש עזים ומתקשה לתפקד; הוא נעדר פעמים רבות בשל כאבי כאש ובשל הוראות הרופאה שלא להקל ראש בתלונותיו. לפיכך היא סבורה כי הישגיו בינוניים למרות יכולותיו. התובע יושב בשל כך בשולחן שליד המורה. יש לציין כי הנתבעים סברו כי אין לייחס משמעות לאותו מסמך שלא נכתב על נייר רשמי והוא בגדר חוות דעת מוזמנת. עיון בתעודות מעלה כי בתעודה המתייחסת לכיתה א', בשנה שלפני התאונה, נכתב כי התובע תלמיד נבון אך אינו פועל למימוש יכולותיו ועליו להיות מרוכז יותר בשיעור ולהשתדל. בתעודות המאוחרות יותר, לאחר התאונה, נכתב כי התובע בעל יכולות טובות אך מסוגל ליותר. קיימים דיווחים על ירידה בהישגים, נטיה לשכוח והתנתקות מהשיעורים. עם זאת, כמכלול התמונה העולה מהעדויות ומהתעודות היא כי התובע מצליח להגיע להישגים למרות הפגיעה והתיאורים שמופיעים בתצהירים אינם משקפים באופן מלא את תפקוד התובע כפי שהוא עולה מתוך המסמכים והחקירה הנגדית. מקובלת עלי גם עמדת הנתבעים בדבר הקושי להסתמך על המכתב (ת/10 ו'), שבו מתוארת תמונה קשה יותר של קשיים בריכוז, כאבי ראש ותפקוד לקוי. התעודות שניתנו והרושם שהתקבל מהתובע בעדותו אינם תומכים בתיאורים המופיעים במסמך זה. הטענה כי יש להיזהר בהסתמכות על המסמך נוכח החשש שמדובר במסמך מוזמן שאינו כתוב על נייר רשמי של בית הספר אינה נראית קלוטה מן האוויר. הנזק הלא ממוני התובע זכאי לפיצוי עבור הנזק הלא ממוני לפי נכות של 31.15% ועבור 6 ימי אשפוז. הסכום המתקבל בתוספת ריבית מיום התאונה הוא במעוגל 66,000 ₪. הגריעה מכושר ההשתכרות ואבדן תנאים סוציאליים התובע מבקש לקבוע כי שיעור הגריעה שלו מכושר ההשתכרות הוא כגובה הנכות הרפואית. את החישוב הוא מבקש לערוך לפי השכר הממוצע במשק עד הגיעו לגיל 67. בנוסף התובע מבקש לקבל פיצוי עבור אבדן התנאים הסוציאליים וזאת בהתאם לצו ההרחבה החל על מכלול העובדים במשק ולפיו הפרשת המעביד לתנאים הסוציאליים היא 5% לגמל ו- 5% לפיצויים. התובע הפנה לפסיקה הרלוונטית וכן לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957 (להלן: "צו ההרחבה"). הנתבעים טוענים כי ההשפעה של הנכות על כושר ההשתכרות היא נמוכה משמעותית מהנכות הרפואית והם מציעים להעריך את שיעור הגריעה על 15%. לשיטתם הוברר כי התובע מצליח לפצות את עצמו על מרבית הפגימות ולהביא לכך שאינן משפיעות כפי שניתן ללמוד מתפקודו. הם מפנים לכך שהתובע משחק כדורגל ונרשם לבית ספר לכדורגל; משתתף בטיולים בבית הספר לרבות טיולים מחוץ לבית; פעיל במחשב כמו בני גילו; בעת שנרשם לבית הספר המקיף לא אוזכר דבר על הפרעות למעט כאבי ראש; יוצא עם חבריו לדייג; הפליג לחו"ל באוניה; חגג את בר המצוה שלו ביחד עם חבריו ועוד. באשר לשכר סבורים הנתבעים כי התובע לא היה בעל כישורים התואמים את השכר הממוצע במשק נוכח מצבו לפני התאונה. הם מציעים לערוך את החישוב על בסיס שכר של 6,000 ₪ ברוטו. טענה נוספת שמעלים הנתבעים היא כי יש להביא בחשבון גם את תקופת ההכשרה הנדרשת לתובע לרכישת מקצוע ולכן אין להתחיל ולחשב את ההפסד החל מגיל 21. הנתבעים שוללים גם את הטענה כי התובע זכאי לפיצוי עבור אבדן התנאים הסוציאליים ולחילופין טוענים כי יש לנכות את הסכום אותו על התובע להשקיע בכדי לצבור את אותן זכויות. במחלוקת זו מצאתי כי יש מקום לראות את שיעור הגריעה של התובע מכושר ההשתכרות בשיעור נמוך מהנכות הרפואית ולהעמידו על 25% . בכל הנוגע לכושר ההשתכרות יש לפסוק לתובע פיצוי המבוסס על השכר הממוצע במשק (8,072 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה). למסקנה זו הגעתי בשל השיקולים הבאים: כפי שעלה מתוך חוות הדעת, הדברים שנאמרו בבית המשפט והתשובות לשאלות ההבהרה הרי שעמדתו של פרופ' מרשק היא כי הנכות הנוגעת לסחרחורות משפיעה באופן מוגבל בקשת עיסוקים מצומצמת מאוד. גם הנכות בכל הנוגע לשמיעה אינה בעלת משמעות רבה וניתן להניח כי התובע יבחר במקצועות שבהן לשתי המגבלות תהיה משמעות מועטה. אני ער לכך שהגישה היא שככלל בכל הנוגע לקטינים יש בנכות הרפואית כדי לשקף גם את המגבלה התפקודית ואת שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות (השווה לפסקי הדין אליהם הפנה בא כוח התובע -ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח נ' מיכל פפו, (פורסם במאגרים, 22.3.09); ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבדאלרחים נ' מוסבאח עבדאל קאדר (פורסם במאגרים, 7.9.10))ואולם דווקא הדוגמאות שנתן המומחה בחקירתו המתייחסות ללוליין בקרקס או מי שאמור לעבוד על אופניים הופכות את המגבלה הנובעת מאותה פגיעה לבעלת משמעות מוגבלת שההנחה הכללית אינה מתאימה לגביה. עם זאת, אני נכון להניח כי קיימת משמעות לנכות בתחום הנוירולוגי והפסיכיאטרי בעיקר בשל השיקול שהפרעות הקשב והריכוז יכולות להקשות דווקא בעבודות המצריכות ישיבה ממושכת וריכוז ובהינתן גובהה והמשמעות החלקית שיש לייחס לפגיעה בתחום הא.א.ג. הרי ששיעור הגריעה שנקבע לעיל משקף את האיזון הראוי. באשר לשכר, איני סבור כי הקשיים מהם סבל התובע לפני התאונה מצדיקים לראותו כמי שאינו נמנה על הממוצע שלגביו חל השכר הממוצע. אין המדובר בנתונים חריגים או במקרה שבו סיפור חייו של התובע כבר נכתב אלא במי שעתידו לפניו והקשיים מהם סבל כילד בכיתה א' אינם מצדיקים הישענות שלא על השכר הממוצע במשק. מקובלת עלי טענת התובע כי יש לפסוק לו גם עבור אובדן התנאים הסוציאליים מקום בו מצאתי כי קיימת גריעה מכושר השתכרותו (השווה ע"א 9079/04 אלון לילך נ' חגי לאופר (פורסם במאגרים, 15.4.07)). בהינתן האמור בצו ההרחבה הרי שהפרשת המעביד לתנאים הסוציאליים מגיעה לכדי 10%. עם זאת אין וודאות כי התובע יוכל לקבל בכל מקרה את אותו חלק המתייחס לפיצויי פיטורים. על דרך של אמדן אני פוסק לתובע סכום של 40,000 ₪ ברכיב זה. לפיכך אני פוסק לתובע פיצוי על בסיס הפסד חודשי של 2,018 ₪ החל מגיל 21 ועד הגיעו לגיל 67 (מקדם היוון - 299.195; מקדם היוון כפול - 0.86046). הסכום המתקבל הוא במעוגל 520,000 ₪. בנוסף אני פוסק לתובע סכום של 40,000 ₪ עבור אבדן התנאים הסוציאליים. עזרת הזולת לדברי האם מייד לאחר התאונה היו היא ובעלה ביחד עם התובע בבית החולים. הם ליוו אותו גם לאחר מכן למעקבים רפואיים, אשפוזים ובדיקות. עוד כותבת האם כי לקחה עוזרת בשכר למשך כחודשיים עד שלושה חודשים בעלות של 25 ₪ לשעה, 5 שעות ביום פעמיים בשבוע. היא מעריכה את העזרה בעבר בסכום של 30,000 ₪ לפחות ולגבי העתיד היא נזקקת לעוזרת פעם בשבוע בהיקף של 5 שעות לביצוע עבודות הבית. בסיכומיו טען בא כוח התובע כי יש לפסוק לו פיצוי של 3,000 ₪ בכל חודש לחצי שנה ולאחר מכן פיצוי חודשי בסכום של 750 ₪ עבור 72 חודשים. באשר לעתיד נתבקש פיצוי בסכום של 750 ₪ לחודש. הנתבעים טוענים כי התובע היה, למעט תקופה קצרה לאחר התאונה, עצמאי לחלוטין ואין לו כיום כל בעיה המצריכה עזרה. באשר לעבר מצביעים הנתבעים על כך שאמו של התובע היא עקרת בית המטפלת ממילא בילדים ולכן לא נגרם לה הפסד החורג מהטרחה המקובלת של טיפול הורה בילד. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לפסוק לתובע סכום של 25,000 ₪ עבור העזרה בעבר ובעתיד. מרבית העזרה שקיבל התובע ניתנה מהוריו ובסמוך לאי הכושר. עם זאת ההורים נדרשו ונדרשים להקדיש זמן ומאמץ גם עתה וגם בעתיד בכדי לסייע לתובע להתגבר על הקשיים. לא מצאתי לנכון לפסוק סכום בנפרד עבור הפסד השכר של ההורים מקום בו הטענה בעניין זה לא נתמכה בדבר ולא הוצג כל מסמך או הובאה עדות היכולה לתמוך בטענות שהועלו לעניין הפעילות העסקית של האב וההפסדים שנטענו בקשר אליה. הוצאות רפואיות אמו של התובע כותבת בתצהיר כי החל לקחת ריטלין אך הפסיק בכך. עתה הוא משתמש בתרופות טבעיות וכי העלות החודשית של הכדורים היא 400 ₪ לחודש. בנוסף התובע משתמש בנורופן כאשר יש לו כאב ראש וההוצאה החודשית היא 440 ₪. בנוסף להוצאות האלה הוציאו ההורים עבור נסיעות, בדיקות וטיפולים רפואיים. לתיק המוצגים מטעם התובע צורפו קבלות שונות באשר לטיפולים השונים שניתנו בעבר. בנוסף התבקש פיצוי עבור השיעורים הפרטיים מעבר לשעות שניתנו מטעם בית הספר גם בהיעדר קבלות. סכום הקבלות כשהוא משוערך להיום עומד על 5,670 ₪. התובע מבקש שיפסק לו הטיפול הנפשי לפי המלצת הפסיכיאטרים ולא להסתפק באפשרות לכך שהטיפולים יסופקו על ידי קופת החולים. בסיכומיו הוא מבקש כי יפסק לו פיצוי עבור ההוצאות לפי קבלות וכן החזר של הוצאות באופן גלובאלי. באשר לעתיד מבוקש החזר הוצאות בסכום של 400 ₪ לחודש. הנתבעים חולקים על דרישת התובע. הם טוענים כי התובע הוא חבר בקופת חולים ולא היה צריך לשלם דבר עבור טיפולים או תרופות. את הטיפולים הפסיכולוגיים יכול היה התובע לקבל במסגרת השירות הפסיכולוגי של עיריית אשקלון ואין לפצותו על כך שלא עשה כן. כך הדבר גם באשר לטיפולים ולצרכים העתידיים. עוד מפנים הנתבעים לכך שהחל מחודש ינואר 2010 ממילא אמורה קופת החולים לכסות את מלוא עלות הטיפול הפסיכולוגי. מצאתי לפסוק לתובע בראש נזק זה סכום של 50,000 ₪ וזאת בהתאם לשיקולים הבאים: אין חולק כי התובע נזקק בעבר ויזדקק בעתיד לשיעורי עזר, טיפולים פסיכולוגיים ותרופות משככות כאבים. עם זאת מרבית ההוצאה מכוסה על ידי קופת החולים או על ידי שירותי הבריאות הציבוריים. יש להביא בחשבון הוצאות בעבר בסכום של 10,000 ₪ הכוללות את ההוצאות המגובות בקבלות והוצאות נוספות. בנוסף הסכום הנפסק משקף פיצוי חודשי של 100 ₪ עבור תרופות והוצאות נוספות לתוחלת החיים (מקדם היוון - 341) ובסה"כ 35,000 ₪. עוד הבאתי בחשבון סכום של 5,000 ₪ עבור טיפולים נפשיים ככל שבשל קושי בקבלתם במסגרת הרפואה הציבורית ישולמו באופן פרטי. ניידות בסיכומיו הוא ביקש כי יפסק לו פיצוי עבור הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד בסכום של 75,000 ₪. הנתבעים טוענים כי אין לתובע כל הגבלה בניידות, שמזכה אותו בטיפול רפואי. הם מפנים לכך שהתובע העיד כי הוא נדרש להסעות בשל המרחק בין הבית לבית הספר אך כאשר למד בבית ספר קרוב לבית הלך אליו ברגל. עמדת הנתבעים מקובלת עלי ולא מצאתי כי נגרם הפסד בראש נזק זה. ניכויים כמוסכם על הצדדים יש לנכות את התשלום התכוף בסכום של 20,845 ₪. סיכום 54. אני פוסק לתובע פיצוי לפי הפירוט שלהלן: נזק לא ממוני - 66,000 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות ואבדן תנאים סוציאליים - 560,000 ₪ עזרת הזולת - 25,000 ₪ הוצאות - 50,000 ₪ סה"כ - 701,000 ₪ 55. לסכום זה יתווסף שכר טרחת עורך דין בסכום של 105,711 ₪. עוד יושבו לתובע הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן. מתוך הסכום המתקבל יופחת התשלום התכוף - 20,845 ₪. 56. הסכום הנפסק ישולם לתובע בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי בא כוח הנתבעים. הסכום שישולם, לאחר הפחתת שכר הטרחה והוצאות המשפט יופקד בחשבון על שם התובע באופן שבו יוכלו הכספים להימשך מהחשבון רק עם הגיע התובע לגיל 18. בא כוח התובע ידאג להפקדת הכספים בהתאם לאמור לעיל ולכך שהשקעת הכספים בחשבון תיעשה בהתאם להנחיות האפוטורופוס הכללי. ניתן היום, כ"ה אדר ב תשע"א, 31 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. אוזנייםתאונת דרכיםשמיעהחרשות