תביעה לפיצוי בגין נזקי רטיבות. עילת התביעה הינה רשלנות של נציגות הבניין המשותף בטיפול בצנרת הרכוש המשותף אשר גרמה לנזקים. הנתבעת אינה חולקת על החבות ועל הרשלנות והמחלוקת מתמקדת בהיקף הנזקים. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת ואולם היא מנוהלת על ידי המבטחת שלה, הן במישור הייצוג המשפטי והן במישור המהותי. המבטחת היא גם זו שתשא בתשלום על פי פסק הדין. על כן בהמשך ולפי הקשר הדברים, מקום בו נאמר "הנתבעת" הכוונה גם למבטחת. רקע התובע הנו בעלים של דירת מגורים הבנויה כדופלקס בבית משותף בפרוייקט גני אלרם, ברח' תרפ"ב 5 ברמת גן [להלן - "הבית המשותף" ו - "הדירה"]. הפרוייקט נחשב כיוקרתי יחסית, כולל מספר אגפים וכן בריכת שחייה. בחלקה התחתון של הדירה מצויים חדרי מגורים ומטבח. חלקה העליון, בן חדר אחד, בנוי על גג הבית המשותף. חלק מצנרת הבניין המשותף מותקן מתחת לרצפת הגג [להלן - "הצנרת המשותפת"]. הבית המשותף מנוהל על ידי נציגות הדיירים ובאמצעות חברת אחזקה ומנהלה, אב הבית, מר שהם עזאני [להלן - "אב הבית"]. הנציגות ראתה לנכון לבטח את את הרכוש המשותף מפני נזקי רכוש אצל הראל חברה לביטוח בע"מ [להלן - "הראל"]. כך ככל הנראה סברה הנתבעת בתמימותה, כי תבטיח את הרכוש היקר ואת תיקונו המהיר והמקצועי בעת צרה. והנה, בחורף 2004 וב - 2007, אירעו שני אירועים של נזילות מים מהצנרת המשותפת ובשניהם נגרמו נזקי רטיבות לדירת התובע. האירוע בחורף 2004 בחורף 2004 התפוצץ אחד הצינורות בצנרת המשותפת, מה שגרם בדירת התובע לנזקי רטיבות: במטבח, בחדר השינה ולשטיח. הראל הכירה בכיסוי הביטוחי ושלחה למקום את השמאי רביב לנדסברג [להלן - "רביב"] וכן אנשי מקצוע שונים. רביב הכין להראל חוות דעת [נ/2, מ - 12.12.04] ובה אישר נזקי רטיבות בדירת התובע וכן צורך בחשיפת קיר וצנרת לרבות פתיחת ריצוף ואיטום בגג, הכל לשם איתור מקור הנזילה. לאחר ביצוע הפעולות אותר מקור הנזילה אך התברר לאב הבית כי עלות התיקון הינה בגבולות ההשתתפות העצמית ועל כן הוחלט שלא להגיש תביעה להראל. נציגות הדיירים הסתפקה בתיקון חלק מהצנרת המשותפת ואיטום מקומי, הכל בסמוך למקור הנזילה. ב - 10.7.05 הכין רביב תוספת לחוות הדעת [נ/2 תוספת] וממנה עולה כי תיקון האיטום בגג לא צלח ושוב נגרמו לדירת התובע נזקים כתוצאה מנזילת מים, מהצנרת המשותפת. אב הבית הגיש להראל הצעות של בעלי מקצוע שונים, שוב בוצע במקום ביקור של אנשי מקצוע, שוב נחשפו האיטום ומקור הנזילה ושוב התקיימה התייעצות לגבי הפעולות למניעה ולתיקון. התברר כי היקף התיקון עולה הפעם על ההשתתפות העצמית וכי אין כבר אחריות לאיטום הקודם שבוצע כ - 10 שנים קודם לכן, בעת בניית הבניין. אם כך, הראל נדרשה לקיים את חלקה כמבטחת. כאן התעוררה מחלוקת בין נציגות הדיירים לבין הראל. הראל עמדה על דעתה כי גם הפעם יש להסתפק בתיקון ובאיטום מקומיים ואילו נציגות הדיירים, בהסתמך על עצת מומחה איטום זאב פלדמן, עמדה על דעתה כי יש לבצע איטום מלא של כל שטח הגג. ואולם הביטוח בהראל אינו מכסה עבודות איטום. בעקבות מו"מ הוסכם [כך לדברי רביב בתוספת לנ/2] כי הראל תשתתף ב - 50% מעלות תיקון ואיטום מקומיים. התיקון שהתבצע בסופו של דבר, הצריך פתיחת תקרת החדר של התובע על הגג והותרתה פתוחה למשך תקופה של כחודש ימים. ואשר לנזקי התובע: מעבר לנזקי רטיבות מידיים לאחר הנזילה, נגרמו נזקים נוספים כאשר תקרתו של החדר על הגג נפתחה ונותרה פתוחה למש- התובע דרש מהראל סכום של 28,186 ₪ בין היתר עבור החלפת משטח עץ במטבח שלדבריו נסדק עקב הרטיבות [להלן - "בוצ'ר"] ועבור החלפת שטיח מקיר לקיר בחדר השינה שלו. אך הוא קיבל את דעתו של רביב כי הסדק בבוצ'ר לא נגרם עקב הרטיבות וכי את השטיח אין צורך להחליף וניתן לנקות. כמו כן הסכים להסתפק בסכום שהוכר על ידי רביב - 19,411 ₪. בכך הסתיים אירוע חורף 2004. האירוע ב - 2007 באפריל - מאי 2007 גילה התובע רטיבות בתקרת חדר השינה שלו, במקום בו התגלתה הרטיבות גם באירוע של חורף 2004. לבקשת אב הבית המתין כשבועיים וכשראה שאינה מתייבשת דרש תיקון. אב הבית טען כי לא ייתכן שמקור הרטיבות בצנרת המשותפת אלא בצנרת הדירתית של התובע וסירב לבצע תיקון. התובע לא נואש ופנה למבטחת הדירה שלו, היא אליהו חברה לביטוח בע"מ [להלן - "אליהו"]. אליהו שלחה למקום בודק מטעמה, איש חברת אמינות אקספרס. כעבור מספר חודשים, בהם התבצעו בדיקות ומעקבים ובמהלכם החמיר הנזק, התברר כי מקור הרטיבות, שוב, בצנרת המשותפת. כל אלו עולים מחוות דעתו של שמאי הנתבעת תמיר סיאני מיום 18.3.08 [נ/3] [להלן - "תמיר"]. אב הבית השתכנע מבדיקת אליהו והסכים להפעיל את הביטוח בהראל. הצדדים חלוקים על משך הזמן שחלף מאז דרישת התובע ועד לתחילת התיקון, אך מסכימים כי בדצמבר 2007, הזמין אב הבית, באישור הראל, אינסטלטור. אותו אינסטלטור פירק את ריצוף הגג באזור הרלוונטי ומצא כי הרטיבות נגרמה מצינור וכן ממחבר [מצינור פלסטיק למתכת] שהוחלף באירוע של קיץ 2004. לכך מסכים גם אב הבית בעדותו. האינסטלטור מצא להזמין מחבר תקני מהמפעל המייצר, מה שהצריך המתנה של כשבוע, בסופו הגיע המחבר והצנרת תוקנה. הראל כיסתה את עלותו. אך באותו שבוע של המתנה נגרמו נזקי רטיבות נוספים לדירת התובע. מאחר שהאינסטלטור לא מצא לנכון לכסות את השטח שנחשף בעת פירוק המרצפות, חדרו מי גשמים עזים שירדו במהלך השבוע ישירות אל דירת התובע וגרמו [למצער, לפי חוות דעת תמיר] נזק לשטיח מקיר לקיר [להלן - "השטיח"] ולמטבח. בינתיים, התובע, שככל הנראה הפנים והבין שלפניו דרך ארוכה, ארוכה מאוד, עד לקבלת הפיצוי מהראל, פנה וקיבל חוות דעת שמאי מטעמו, יעקב ברוכים [להלן - "יעקב"]. יעקב ביקר במקום ביום 11.12.07 והעריך את הנזק הישיר ב - 32,400 ₪. תמיר, שעיין בחוות דעת יעקב, [סעיף 6 לנ/3] העריך את הנזק הישיר ב - 7,866 ₪. מטעמים שלא הובררו, לא הסתפקה הראל בחוות דעתו של רביב והזמינה חוות דעת נוספת מהמהנדס - שמאי מיכאל קרבצ'יק [להלן - "מיכאל"]. אף מיכאל עיין בחוות דעת יעקב ואף הוא ביקר במקום ביום 24.12.07. אף מיכאל נדרש להיקף הנזק הישיר, ואולם מיכאל "הגדיל" לעשות, הפחית אף מחוות דעת תמיר והסתפק בהערכה של 5,130 ₪ בלבד. עד עצם היום הזה, לא שילמה הראל לתובע ולו שקל אחד בגין האירוע מ - 2007. התובע טוען כי תיקן את מלוא הנזקים, לרבות רכישת פריטים חדשים, באמצעות קבלן מטעמו, זאת בינואר 2008. המחלוקות אביא את המחלוקות לפי הסדר בו בחרו ב"כ הצדדים בסיכומיהם. אין מחלוקת בדבר חבות הנתבעת לפיצוי התובע על נזקיו, אך עולה מחלוקת בדבר חובת הקטנת הנזק מצד התובע. לטענת הנתבעת, הנזק הראשוני עקב הנזילה היה "כתם רטיבות על הקיר, אין כאן דיני נפשות ... אי התיקון לא יגדיל את הנזק" [ציטוט מסיכומי ב"כ הנתבעת]. בהתעקשותו של התובע לתקן את הנזק בדצמבר 2007, תקופה "גשומה מאוד" כהגדרת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, הפר הוא את חובת הקטנת הנזק. התובע טוען כי עמידתו על תיקון מיידי של הנזק אינה מנוגדת לחובת הקטנתו ומכל מקום הנתבעת היא שגרמה לצורך בהחלפת מחבר ובהמתנה להגעתו. אף אם היה צורך בהמתנה, האינסטלטור מטעם הנתבעת הוא שגרם, באי כיסוי הרצפה החשופה, להחמרת הנזק עקב חדירת מי הגשמים. וכעת למחלוקות בעניין היקף הנזק על פריטיו השונים. התובע דורש לפצותו בגין הוצאות משפטיות עד כה בסכום של 18,000 ₪. הנתבעת טוענת להפרזה נוכח ההיקף הכספי של התביעה ולאי הוכחתן. עוד טוענת היא כי פסיקת פיצוי עצמאי בראש נזק זה תביא לכפל פיצוי שכן על הסכום הפסוק תתווספנה גם הוצאות משפט. התובע דורש לפצותו בסכום של 80,000 ₪ בגין עגמת נפש, אי נוחות בזמן אמת וכמו כן הצורך לנהל הליכים ממושכים בתביעה זו. הנתבעת טוענת כי הדרישה מופרזת וכי עגמת נפש, אם נגרמה לתובע כתוצאה מניהול ההליך, רובצת לפתחו שכן העלה דרישות מופרזות. יתר על כן, אף אם יזכה התובע בתביעתו, יש לחייבו בהוצאות משפט על שום ההפרזה בסכומי הנזק. התובע דורש לפצותו בגין החלפת השטיח וארון מטבח. הנתבעת טוענת כי לא היה מקום להחלפתם והיה על התובע להסתפק בניקוי ובתיקון [בהתאמה], מה גם שלא הוכיח, לא באמצעות יעקב השמאי, אך לא באמצעות בעלי מקצוע, כי היה צורך בהחלפתם. למחלוקות נוספות ונקודתיות אתייחס בהמשך הדיון. האם ובאיזו מידה יש לנכות מהפיצוי בלאי. האם הוכיח התובע את התיקון והרכישות בשנת 2008. דיון הראיות מטעם התובע הצהיר והעיד הוא עצמו [ת/2] ומטעם הנתבעת הצהיר והעיד אב הבית [נ/4]. בהסכמת הצדדים הוגשו חוות דעת השמאים ללא חקירות: יעקב [ת/1], מטעם התובע, רביב, תמיר ומיכאל [נ/1 - נ/3], מטעם הנתבעת. הקטנת נזק נקודת המוצא הינה רשלנות קיימת של הנתבעת. הראל אינה מייחסת לתובע "אשם תורם" אלא מקפידה לעצב את טענתה כהפרה של חובתו להקטנת הנזק. אודה כי הטענה הינה מהמשונות והמקוממות שנשמעו בפניי. לא ברור מהיכן שאבה הראל את הטענה לפיה אל לו לניזוק לעמוד על תיקון נזקי רטיבות בחורף ואם בכל זאת יעז ויעמוד על דרישתו, הוא בגדר מי שמפר חובת הקטנת נזק. אדרבא, השלמת הניזוק עם דחיית תיקון עלולה לגרום להחמרתו. ייתכן ויש מקום להזכיר להראל את חובתה המובהקת, לשלם עבור התיקון לא יאוחר מ - 30 יום לאחר תום הבירור של חבותה, כאמור בסעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 [להלן - "חוק חוזה הביטוח"]. הסעיף אינו מבחין בין קיץ לחורף, בין עיתוי מוצלח או פחות מוצלח והוא משית על מבטחת המודה בחבותה, חובה קוגנטית ובלתי מסויגת. אין לשמוע כלל לטענת הראל שתוצאתה ביטול חובה זו. סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח העוסק בהקטנת נזק על ידי המבוטח, אף אם חל הוא על הניזוק שאינו המבוטח, פוטר את המבטחת מתשלום תגמולי ביטוח "בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט. " הסעיף אינו מתיימר כלל לחייבם להקטין נזק על ידי הסכמה לדחיית חיוביה של המבטחת שהכירה בחבותה. לטעמי "אמצעים סבירים" אינם יכולים לכלול, לאור תכלית החוק הסכמה של מבוטח [אף לא מוטב וניזוק] לדחיית חיובי המבטחת כאמור. מעבר לנדרש, הראל אינה יכולה כלל לטעון כנגד התובע, משעה שהיא עצמה דאגה לביצוע התיקון במועד שבוצע. ובנוסף, אף זאת מעבר לנדרש, החמרת הנזק לא נגרמה עקב עמידתו של התובע על תיקון בדצמבר, אלא עקב הותרת הרצפה חשופה על ידי אינסטלטור שהוזמן על ידי הנתבעת ובאישור הראל. מחדל זה, כל כולו רשלנות עצמאית של הנתבעת אף במנותק מהרשלנות המקורית ומקים כשלעצמו עילת תביעה. טענה זו של הראל נדחית. הוצאות משפט מדובר בראש נזק מיוחד המחייב הוכחה הן לעניין קיומו והן לעניין שיעורו. התובע לא הוכיח כי שילם או התחייב לשלם לבא כוחו סכום של 18,000 ₪ או סכום אחר, בפרט לאור היקף התביעה. אשר על כן על התובע להסתפק בהוצאות המשפט כפי שייפסקו בסוף פסק הדין וטענתו זו נדחית. עגמת נפש התובע נאלץ להמתין חודשים עד לבירור מקור הנזילה ולאחר מכן, לתחילת התיקון. לאחר מכן, נאלץ להמתין לסיום התיקון, כל זאת כשהוא ודירתו נתונים לנזקי רטיבות מחמירים ומתמשכים. התובע, נאלץ להתגורר אצל אימו בעת התיקון. לאחר שובו לדירתו, ועל אף שהנתבעת והראל הכירו בחבותן ובפיצוי [אם כי לא בסדרי גודל שדרש התובע], נאלץ להמתין עד עצם היום הזה ולא זכה לראות ולו ₪ אחד, אף לא בגין הסכום שאינו במחלוקת. הנתבעת טענה כי לא היה מקום לנהל מו"מ עם התובע ואף לא להסכים לפסיקה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט תשמ"ד - 1984, זאת לאור דרישותיו המופרזות. אכן עיון בכתב התביעה מעלה דרישות מופרזות של התובע [למשל בגין הוצאות משפט, למשל בגין דיור חלופי, דרישה ממנה חזר בו במהלך המשפט]. ואכן זכותה של הנתבעת שלא לנהל מו"מ או להסכים לפסיקה על דרך הפשרה ועל כך אין לבוא אליה בטרוניה או לחייבה בפיצוי. ואולם, אין בין אלה לבין המתואר בפסקה הקודמת, דבר. לא היה בכל אלה כדי להצדיק גרירת התובע עד כי כמעט נכון יהיה לומר ש"הגיעו מים עד נפש". לא היה בכל אלה כדי להצדיק סרבנות מתמשכת לשלם לתובע את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, אף לא העלאת טענת סרק כגון "חובת הקטנת הנזק". אכן נמצא כי לתובע נגרמה עגמת נפש של ממש מאופן התנהלות זה. מצאתי לפסוק לו סכום של 5,000 ₪ בגין ראש נזק זה. החלפת שטיח וארון מטבח אין מחלוקת כי כתוצאה מהרטיבות ובפרט מחדירת מי הגשמים נרטב שטיח מקיר לקיר בחדר השינה של התובע. השאלה היא האם ניתן היה לתקן את הנזק כטענת הראל או נדרשה החלפת השטיח בשטיח חדש כטענת התובע לאור עדותו כי השטיח נרקב כליל [סעיף 31 לתצהירו]. יעקב מטעם התובע, קבע כי נדרשת החלפת השטיח [סעיף 6.1. לת/1]. מיכאל מטעם הנתבעת, שביקר בדירה לאחר פירוק והסרת השטיח, לא ראה אותו. יחד עם זאת הקפיד לצלם שטיח אחר [תמונה מסומנת [1]] ולדקדק בכך כי על שטיח אחר זה "יש נזק מסיגריות". לעומתו תמיר מטעם הנתבעת, שכבר עיין אותה עת בחוות דעת השמאי יעקב מטעם התובע, כן הספיק לראות את השטיח בטרם פירוקו והסרתו. הוא לא חלק על חוות דעת יעקב אלא הסתפק בהפניית התובע לחברת שטיחים כדי לבצע שאיבה וטיפול "כמקובל בנזקי מים" [סעיף 5 לנ/3]. לחוות דעת זו של תמיר לא צורף, בניגוד לנאמר בה, מכתב מחברת השטיחים. אין בפניי ראיה לכך כי חברת השטיחים בדקה את השטיח טרם כתיבת מכתבה, ככל שנכתב. תמיר עצמו, שראה את השטיח לאחר עיון בחוות דעת יעקב וקבלת דרישת התובע, לא חיווה דעתו לגבי אפשרות החזרת המצב לקדמותו על ידי "שאיבה וטיפול". הוא נזהר וכתב כאמור כי כך "מקובל" בנזקי מים. ובכן, אין "מקובל" או "לא מקובל". הכל שאלה של נסיבות ושל מצב השטיח. אין מחלוקת כי השטיח נרטב כולו וכי ספג כמויות של מים, וכך נותר במשך לפחות שבוע ימים. אב הבית אף העיד כי ממועד הפתיחה של הגג ועד לאיטום חלפו כשבועיים - שלושה. ועוד העיד כי ביקר בדירת התובע מיד לאחר הגשמים כשהתובע התקשר אליו בבהלה ו : "ראיתי שהמצב לא טוב. היו גשמים נכנס מים כמו שהזהרתי, ראיתי את המצב והבאתי את השואב התעשייתי שלי ושאבתי בעצמי את המים ...". בהמשך הסכים שהייתה בדירה רטיבות רבה [עמ' 10, ש' 11 ואילך]. לטעמי בנסיבות אלו, עדות התובע אינה עדות יחידה של בעל דין בנוגע למצב השטיח. ואף אם מדובר בעדות יחידה, היא מתחזקת בנסיבות שתוארו לעיל. איני נזקקת לדעתו של איש שטיחים מקצועי על מנת לקבוע כי מצב השטיח היה בכי רע ובצדק דרשו התובע ויעקב את החלפתו. אשר לארון מטבח, התובע החליף חלק מהארון הצמוד לקיר [עמ' 4, ש' 22] לאור נזילת המים על הקיר. מתוך כ - 12 עד 15 מטר החליף כ - 6.7 מטר - רץ [חוות דעת יעקב, סעיף 7.7]. הנתבעת טענה כי היה על התובע להסתפק בהחלפת שתי יחידות עליונות בלבד שכן הארון התחתון לא ניזוק כלל [חוות דעת מיכאל בעמ' 5 - 6, סעיפים 7.6 ו - 7.7]. אך עיון בעמ' 4 לחוות דעתו מעלה כי קיימים נזקי מים גם בארון התחתון מתחת לכיור וגם בתחתית הגוף העליון . מיכאל מסביר כי הארון התחתון ניזוק מדליפה ממושכת של מים ממשטח העץ, שאינם קשורים לאירוע נשוא התביעה וכי הארון העליון אינו צמוד לקיר והחלק שניזוק באירוע הוא רק זה הצמוד לסיבית. מעיון בתמונות שהוגשו עולה כי הן החלק העליון והן החלק התחתון של ארון המטבח צמודים לקיר עליו נזלו המים. הגיון הדברים תומך יותר במסקנה כי הנזקים בהם נגרמו עקב האירוע נשוא התביעה ולא עקב סיבות אחרות. על כן מצאתי לקבל את עמדת התובע אף בעניין זה. פריטים שונים הנתבעת מסכימה לנזקים ולעלויות השבת המצב לקדמותו בשני פריטים: צביעת חדר שינה הורים והוצאות ניקיון. היא חולקת כליל על צורך בצביעת תקרת הסלון, ברכישת והתקנת בוצ'ר חדש, בפירוק, רכישת והתקנת דלתות תואמות בארון מטבח, בפירוק והרכבת כיור , ברז וצנרת דלוחין. אשר ליתרת הפריטים, מסכימה הנתבעת לצורך בהם אלא השמאים מטעמה אישרו סכומים נמוכים בהרבה מאילו שנדרשו על ידי התובע ויעקב. אמנם שמאי הצדדים לא נחקרו בבית המשפט אלא למקרא חוות הדעת מטעמם קשה שלא להבחין במגמת צמצום אגרסיבית מצד שמאי הראל. ניתן להבחין במגמת צמצום אף בין השמאי הראשון [תמיר] לבין השמאי השני [מיכאל] מטעם הראל. כפי שנמצא לעיל, מגמה זו לא פסחה על הפריטים היקרים יחסית כגון השטיח וארון המטבח. אין לי אלא להסיק כי זו גם המגמה השלטת ביחס ליתר הפריטים. אני מעדיפה את חוות דעת יעקב על פני חוות הדעת של שמאי הראל. ונסיים בבוצ'ר - מדובר בבלוק עץ המשמש משטח עבודה במטבח. באירוע חורף 2004 שלל רביב מטעם הראל, גרימת סדק לבוצ'ר כתוצאה מהנזילה. התובע השלים עם קביעתו. באירוע נשוא התביעה, טען התובע לנזקי מים נפרדים בבוצ'ר. אך עינו החדה של מיכאל הבחינה כי "ניתן לראות בו מים עומדים ונזקים בגלל העדר טיפול" [נ/1, עמ' 4 למטה]. התובע העיד כי הבוצ'ר ניזוק דווקא מרטיבות שהגיעה "מלמטה" ונוצרו בו פתחים גדולים [עמ' 6 למטה]. מהתמונות שצולמו על ידי השמאים מטעם הצדדים לא ניתן להתרשם מטיב הנזק. יחד עם זאת מקובלת עלי עדותו של התובע בעניין זה, בפרט לאור טיב הנזילה, התמשכותה עד לסיום התיקון וסמיכותו של הבוצ'ר לקיר שנרטב. אם כך העדפתי את עמדת התובע על פני עמדת הנתבעת והראל לגבי כל הפריטים. ניכוי בלאי תכלית הפיצוי בדיני הנזיקין היא השבת המצב לקדמותו. במסגרת זו יש לשקול במקרים המתאימים ניכוי בלאי עקב החלפת ישן בחדש. אלא לעיתים יש להביא בחשבון היעדר אפשרות להחליף ישן בישן וכן הקדמת הצורך בהחלפה. עד כאן דברים כלליים. כעת אל חוות דעת השמאים מטעם שני הצדדים: למעשה, שאלת הבלאי עולה רק ביחס לפריטים חדשים שנרכשו: שטיח, ארונות ודלתות מטבח ובוצ'ר. עיון בחוות הדעת מעלה כי איש מהם לא התייחס לשאלת הבלאי. מסקנה אפשרית אחת היא כי כבר כללו את הבלאי במסגרת שיקוליהם. מסקנה אחרת היא כי שמאי הראל לא מצאו לנכות בלאי. כך או כך - לא עולה מחלוקת קונקרטית - מקצועית באשר לניכוי בלאי. אף אם ניתן לראות בטענת בלאי חלק מהכחשת הנזק על ידי הראל, ואף לו מצאתי עקרונית לנכות בלאי, אין בחוות הדעת נתון כלשהו לגבי שיעור הניכוי. וזאת יש לדעת, על מנת להגיע לשיעור זה, יש להעריך את שווים של הפריטים המוחלפים, עד כמה ישנים ובלויים היו עובר לנזקי הרטיבות. זאת לא ניתן לדלות מחוות הדעת. על כן טענת הנתבעת נדחית. האם הוכיח התובע את התיקון והרכישות בשנת 2008. למעשה, טענה זו אינה רלוונטית כלל ועיקר. התובע זכאי לפיצוי על נזקיו המוערכים כפי שאושרו על ידי בית המשפט. הפיצוי אינו מותנה בתיקון. התובע, שלמזלו הפרוטה בכיסו, הזמין את אייל צבעים ושיפוצים וזו תיקנה את הדרוש לפי חוות דעת יעקב, בסכום של 29,900 ₪ + מע"מ. אמנם הנתבעת והראל התנגדו להגשת הצעת מחיר מ - 14.1.08 וחשבונית מיום 22.1.08 הן מאחר שלא צורפו לתצהיר תובע והן מאחר שלא הוגשו באמצעות עורכיהן. לא מצאתי ממש בהתנגדויות: ראשית, מסמכים אלו צורפו לתצהיר התובע שהוגש עוד ביום 20.7.09, החשבונית אף מאוזכרת בסעיף 35 שבו. שנית, לאור החלטתי מיום 20.4.09, המועד להתנגדות להגשתם מטעמי קבילות חלף כבר לפני למעלה משנתיים. שלישית, התובע יכול להעיד על תוכנם כנמען שלהם אף אם אינו עורכם. וודאי שהוא יכול להעיד על תיקונים ורכישות ותשלומים שביצע עבורם. אם כך נמצא כי התובע הוכיח את התיקונים והרכישות בשנת 2008. סיכום הנזקים וסוף דבר סיכום הנזקים הינו כמופיע בחוות דעתו של יעקב, למעט דיור חלופי, שנזנח על ידי התובע. התובע שילם עבור התיקונים והרכישות סכום של 34,535 ₪ ב - 22.1.08. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ - 22.1.08 ועד היום. לכך יש להוסיף את הסכום של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן מצאתי לפסוק לתובע שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ + המע"מ החל וכן הוצאות משפט: אגרה ושכ"ט השמאי יעקב [לפי אסמכתאות שיגיש התובע]. הנתבעת באמצעות הראל תשלם לתובע סכומים אלו. התובע יגיש נוסח פסיקתא לחתימה בתוך 10 ימים. בשולי הדברים אתמול נשמעו ההוכחות בתיק. בסיומן סיכמו ב"כ הצדדים בעל פה. ניסיון להביא את הצדדים להסכמות ולו למתן פסק דין בפשרה נתקלו בסירוב מצד ב"כ הנתבעת. כעת טרם החתימה על פסק הדין והזרמתו מסתבר כי ב"כ הנתבעת הגיש אתמול בערב, באמצעות נט - המשפט "הודעה" לפיה הנתבעת מסכימה למתן פסק דין על דרך הפשרה. ב"כ הנתבעת לא צירף הסכמה מאת ב"כ התובע. אין לי אלא להסיק כי ב"כ התובע לא חידש את הסכמתו לאחר דחייתה בדיון. אין בדעתי בנסיבות העניין להשהות את מתן פסק הדין המנומק ואיני נזקקת עוד להסכמת הנתבעת. ניתן היום, כ"ה אדר ב תשע"א, 31 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. נזקי מיםנזילה