קפיצה מרכב נוסע: 1. בפני תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. 2. התובע יליד 9.7.1997, נפגע לטענתו בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.6.06 בשעה 14:30 או בסמוך לכך, עת קפץ מרכב הנהוג ע"י אביו (הנתבע 1 והתובע 2) ומבוטח ע"י הנתבעת 2. כתוצאה מכך נחבל התובע בכף רגל ימין ואובחן שבר באצבע 4 בכף רגל ימין. 3. הנתבעת 2 מכחישה את נסיבות אירוע התאונה. 4. התובעים טענו כי בעת שנסע התובע 1 עם אביו ברכב ובהתקרבם לביתם בנסיעה איטית, התובע שישב במושב האחורי, פתח את הדלת וקפץ מן הרכב ונחבל בעיקר בכף רגל ימין. מאחר והתובע טען שהוא מרגיש בסדר הוא לא פונה לקבלת טיפול רפואי ורק משהחמירו כאביו, פונה לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים ולמחרת פנה לבית החולים "סורוקה". התובעים טוענים כי הנתבעת לא טענה ולא הביאה ראיות והוכחות לגרסה פוזיטיבית באשר לאופן אירוע הפגיעה וכי מאחר שהיא לא הצליחה להפריך את גרסת התובעים, יש לקבלה. 5. הנתבעת 2 טוענת כי התובע לא הרים את נטל השכנוע וחובת הראייה להוכיח את תביעתו. כן נטען כי חקירתו הנגדית של הנתבע 1 העלתה גרסה רצופה בסתירות מהותיות. עוד נטען כי גרסת התובעים אינה מתיישבת עם ההגיון שכן קפיצה מרכב נוסע מחייבת שהתובע היה נחבל או סובל משפשופים בחלקי גוף נוספים, שהיו מקבלים ביטוי ברישומים רפואיים, בעוד שעל פי המסמכים הרפואיים עולה פגיעה נקודתית באצבע בודדת. 6. ביום 20.10.10 וביום 18.1.11 התקיים דיון בשאלת החבות. מטעם התובעים העיד אביו של התובע (הוא גם התובע 2 והנתבע 1). מטעם הנתבעת 2 העידו ד"ר יוסף אלקרינאוי וכן חוקר מטעם הנתבעת 2, מר יגאל גלאון. 7. הנטל להוכיח כי התובע נפגע בתאונה המהווה תאונת דרכים מוטל על התובע והנתבעת 2 אינה צריכה להציג גרסה חלופית לנסיבות התאונה. 8. כאמור, מטעם התובעים העיד רק אביו של התובע. מדובר בעדות יחידה של בעל דין. סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 שכותרתו "הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי" קובע כדלקמן: "פסק בית המשפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: ..... (2) העדות היא של בעל דין או של בן זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין; ..." הואיל ומדובר בעדות יחידה של בעל דין, ובהעדר נימוקים מיוחדים, מדובר בעדות הטעונה סיוע. יאמר כבר כעת כי לא מצאתי סיוע כנדרש, ובנוסף נמצאו בגרסת התובעים קשיים נוספים כפי שיפורט להלן. 9. האירוע הנטען אירע, כאמור, ביום 16.6.06 בשעה 14:30 ואולם לראשונה פנה התובע לקבלת טיפול רפואי רק יומיים לאחר מכן, ביום 18.6.06, וזאת בפנייה לד"ר יוסף אלקרינאוי משירותי בריאות כללית. מהמסמך הרפואי ממועד זה (נ/1) עולה כי: "נפל ונחבל על כף רגל ימין, צליעה קשיי הליכה ונפיחות". מכאן שבפנייה הראשונה של התובע לגורם רפואי כלשהו כלל לא נזכרה נפילה מרכב או מעורבות כלשהי של רכב. במכתב שחרור מבית החולים "סורוקה" מיום 19.6.06 (צורף כנספח לתצהיר האב) נזכרת לראשונה הגרסה לפיה קפץ התובע 1 מרכב כדלקמן: "לדברי האב, לפני 3 ימים קפץ מרכב נחבל בכף רגל ימין". יצוין כי גם במסמך זה לא נאמר כי הקפיצה מן הרכב אירעה במהלך נסיעה. הודעה למשטרה על תאונת הדרכים (צורפה כנספח לתצהיר האב) נמסרה ביום 25.6.06, כלומר 9 ימים לאחר מועד התאונה. פרק הזמן שחלף בין התאונה לבין הפנייה הראשונית לטיפול רפואי והעובדה כי בטיפול הרפואי הראשוני כלל לא נזכרה נפילה/קפיצה מרכב, פועלים לחובת התובעים. כאמור, רק בחלוף 3 ימים מהתאונה נזכרה, לראשונה, גרסת התובעים ולפיה קפץ התובע מרכב. 10. כאמור, במסמך הרפואי הראשון מיום 18.6.06, לא נזכרה מעורבות רכב. דר' אלקרינאוי, בעדותו, ציין כי אם מטופל היה אומר שהוא נפל מרכב, הוא מאמין שהוא היה רושם זאת (עמ' 11 ש' 9 - 10 לפרוטוקול) אך בהמשך עדותו העיד כי אין הוא יכול לשלול שהתובע או מי שהתלווה אליו סיפר לו שהוא נפל מרכב (עמ' 14 ש' 10 - 14 לפרוטוקול). הנטל על התובע להוכיח כי האמור ברישום הרפואי אינו מדויק או מלא. לעניין זה, אין די באמירתו של ד"ר אלקרינאוי כי "אין הוא יכול לשלול" שהדברים נאמרו לו נוכח דבריו כי הוא "מאמין שהיה רושם זאת", כמצויין לעיל. משכך, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו בעניין זה. יוער כי הפניה הראשונית לדר' אלקרינאוי בקופת חולים כללית לא נזכרת בכתב התביעה והמסמך המתעד את הפניה האמורה לא צורף לכתב התביעה או לתצהיר העדות הראשית של התובע 2. 11. בנוסף, בהודעת התובע 2 על תאונת דרכים אשר נמסרה לנתבעת 2 ביום 2.7.06 (נספח ב' לתצהיר החוקר מטעם הנתבעת 2), נאמר כלדקמן: "תוך כדי נסיעה בקרבת הבית וכאשר הילד ישב במושב האחורי ולפתע הדלת האחורית השמאלית נפתחה ע"י הילד ואז הילד קפץ ונפל. עקב הנפילה נשברה לו אצבע. אחרי כמה שעות הילד הרגיש בכאב ואז הובלתי אותו לבית החולים סורוקה והתברר שיש לו שבר באצבע" התובע 2 אינו מכחיש חתימתו על המסמך האמור (עמ' 6 ש' 27 - 28 לפרוטוקול). קיימות סתירות בין המסמך האמור לבין גרסת התובע 2, כפי שעולה מחקירתו הנגדית. כך, בהודעה לחברת הביטוח צויין כי הדלת האחורית השמאלית נפתחה והילד קפץ, בעוד שבחקירתו הנגדית ציין התובע 2 כי הילד קפץ מהדלת האחורית הימנית (עמוד 3 ש' 29 - 30 לפרוטוקול). בנוסף, בהודעה לחברת הביטוח ציין התובע 2 כי כעבור מספר שעות הרגיש הילד בכאב ועל כן הוא נלקח לבית החולים "סורוקה", בעוד שמהמסמכים הרפואיים וכן מחקירתו הנגדית של התובע 2, עולה כי התאונה אירעה ביום שישי, כאשר רק ביום ראשון נעשתה הפנייה הראשונה לד"ר אלקרינאוי בקופת חולים כללית (עמוד 5 ש' 2 - 19 לפרוטוקול), ורק בחלוף יום נוסף נלקח התובע לבית החולים "סורוקה", כפי שעולה ממכתב השחרור מיום 19.6.06. מכאן שקיימות סתירות בגרסת התובע 2. 12. יצוין כי התובע 1 עצמו לא העיד על אף שבמועד דיון ההוכחות היה כבן 13 וחצי שנים. "... כלל הנקוט ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע.א. 548/78 פלונית נ. פלוני פ"ד לה (1), 736, 760). 13. משמדובר בעדות יחידה של בעל דין יש משקל רב לקיומה (או להעדרה) של קוהרנטיות בין גרסתו לבין יתר המסמכים שהוצגו. בענייננו, המסמך הרפואי הראשון שנערך יומיים לאחר התאונה, אינו תומך בגרסת התובע ובנוסף קיימות סתירות בין גרסת התובע לבין הודעתו לחברת הביטוח. מכאן, שלא מצאתי נימוקים מיוחדים לקבל את גרסת התביעה, הנסמכת על עדות יחידה של בעל דין, לפיה מדובר בפגיעה שנגרמה כתוצאה מנפילה/קפיצה מרכב, בפרט נוכח הקשיים האמורים. 14. טוען ב"כ התובע בסיכומיו כי עדויות רפואיות בסמוך לתאונה מהוות סיוע לעדות יחידה ואולם, בניגוד למקרים המתוארים בפסיקה שהובאה על ידי ב"כ התובע בסיכומיו, בענייננו, הרישומים הרפואיים אינם מיום התאונה וממילא, כאמור, ברישום הראשון (דר' אלקרינאוי מיום 18.6.06) יומיים לאחר התאונה, כלל לא נזכרה מעורבות של רכב בתאונה. על כן, המסמך האמור אינו מהווה סיוע ואף, בהעדר איזכור של רכב, כאמור, מעורר קושי בהתייחס לגרסת התביעה. 15. לאמור יש להוסיף את העובדה כי בתיעוד הרפואי לא נמצאו חבלות נוספות על גופו של התובע העשויות להתיישב עם גרסתו בדבר קפיצה מרכב נוסע. גם מעדותו של האב עולה כי הוא לא ראה דם או שריטות בגוף התובע (עמ' 5 שורות 8 - 9 לפרוטוקול). 16. אשר על כן, התובעים לא הוכיחו את תביעתם ואני מורה על דחיית התביעה. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪. רכב נוסע