אי זימון עדים רלוונטיים

בפניי תביעה כספית. 1. ברקע התביעה עומדות העובדות הבאות. התובעת היא חברה אשר במועדים הרלוונטיים לתיק זה הפעילה תחנת רדיו. בשנת 2007, הזמינה הגב' אילנה מזרחי (להלן - הגב' מזרחי) שירות של שידור פרסומות בתחנת הרדיו האמורה (ראו הצרופה לתצהיר מטעם התובעת). הגב' מזרחי חבה לתובעת כספים שונים בגין שירותים אלה (ראו בהקשר זה פסק דין של בית המשפט השלום בירושלים בת.א. 16371/08; ראו גם בתצהירו של העד מטעם התובעת, מר כהנוב). לשם פירעון (חלקי) של חובות אלה, מסרה הגב' מזרחי לבא כוח התובעת שיק על סך של 12,500 ₪, אותו קיבלה מן החברה הנתבעת. משהוצג השיק לפירעון, חזר מן הסיבה שניתנה הוראה לביטולו. מכאן התביעה שבפניי, אשר עילתה היא השיק האמור. 2. לטענת הנתבעת, ביחסים שבינה ובגין הגב' מזרחי היה כשלון תמורה. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בינה ובין הגב' מזרחי נחתם בהקשר זה הסכם, לפיו לא ייעשה בשיק שימוש כלשהו, לרבות בדרך של מסירתו לצדדים שלישיים, וזאת עד לקיום תנאים שונים. ההסכם נחתם ביום 25.1.10. ההגבלות שנקבעו בו לא צויינו על גבי השיק. גם עצם קיומו אינו מצויין על גבי השיק. יצויין, כי השיק נשא תאריך 30.1.10. המועד בו חזר השיק היה 1.2.10. 3. דין התביעה להתקבל. אבהיר את עיקרי השיקולים ביסוד מסקנה זו. 4. הגב' מזרחי לא העידה בפניי. לא נסתרו טענות הנתבעת בדבר כשלון תמורה, או בדבר ההגבלות על השימוש בשיק ועל עבירותו. עם זאת, אין בטענות אלה כדי להקים הגנה מפני תביעת התובעת, שכן זו הוכיחה כי היא אוחזת כשורה בשיק. כמה טעמים לדבר. 5. ראשית, השיק שנמסר לתובעת היה תקין ושלם על פניו. לעניין זה, לא העלתה הנתבעת בהתנגדותה טענות בקשר לכך, שהתאריך המקורי שעל גבי השיק (30.1.09) תוקן לאחר מסירתו לכתחילה לידי התובעת (ליום 30.1.10). גם לא הועלו טענות לגבי החתימה המופיעה בסמוך לתיקון האמור. יש להעיר, כי לשיטת הנתבעת עצמה, התקשרותה עם הגב' מזרחי היתה בסוף שנת 2009 (תצהיר מר אברהם, נציג הנתבעת), וממילא ברור כי התאריך המקורי שהיה על השיק היה שגוי. מעדותו של מר כהנוב, העד מטעם התובעת, עולה כי הגב' מזרחי מסרה שהתיקון נעשה ונחתם על ידי נציג של הנתבעת. בנסיבות אלה, אין בתיקון האמור בשיק כדי לשנות ממעמדה של התובעת כאוחזת כשורה, או מן החזקה הקבועה לעניין זה בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות (נוסח חדש). 6. שנית, הוכח יסוד התמורה. הדבר עולה הן מפסק הדין הנזכר לעיל, והן מתצהירו של מר כהנוב (ראו פיסקאות 3 - 4), מעדותו, ומעדותו של מר אברהם, לרבות בישיבה מקדמית שנערכה בתיק זה (שם העיד כי התובעת סיפקה שירותים לגב' מזרחי בסכומי עתק). עולה, כי התובעת אכן סיפקה שירותים בהיקף נרחב, של יותר ממאה אלף ₪, לגב' מזרחי. אוסיף, כי אין בפניי טענת פירעון לגבי חוב זה, או תשתית אשר יש בה ולו ראשית ראייה לביסוס טענה כאמור. 7. שלישית, הוכח יסוד תום הלב של התובעת. מר כהנוב העיד כי השיק נתקבל מן הגב' מזרחי, בלא שזו מסרה על פגם כלשהו הנוגע אליו. לא נמסר על פגם כאמור גם לאחר שהשיק תוקן. אכן, מר כהנוב היה ער לכך, שלגב' מזרחי חובות רבים. עם זאת, לא היה ידוע לו על פגם, או קושי כלשהו, הנוגע ליחסים שבין הגב' מזרחי ובין הנתבעת. עדותו של מר כהנוב היתה שוטפת וספונטנית. אין לי כל עילה לפקפק במהימנותה. 8. בהקשר זה, לא שוכנעתי מטענת עצימת העיניים שהועלתה על ידי הנתבעת. יסוד תום הלב בהקשר הנדון הוא סובייקטיבי בבסיסו. לא הוכח כי התובעת חשדה בפועל, כי ישנו דבר מה לא כשיר ביחס לשיק האמור. הגם שמדובר בשיק שנמשך על ידי חברה, לא שוכנעתי כי הימנעותה של התובעת מבירורים אודות הנתבעת, או מפנייה לנתבעת בבירור לגבי השיק האמור, מלמדת על חוסר תום לב. לא שוכנעתי גם מן הטענה, כי מודעותה של התובעת לחובות של הגב' מזרחי חייבה אותה לפנות בבירור כאמור אל הנתבעת, וכי ההימנעות מפנייה כאמור בנסיבות אלה עולה כדי חוסר תום לב. מקל וחומר, שלא שוכנעתי מטענת הקנוניה שהועלתה בהקשר זה, על דרך הסתם, ובלא תמיכה בראיות של ממש, על ידי הנתבעת. אוסיף, כי מסקנות אלה אינן משתנות, גם בהינתן העובדה, שמטעם התובעת פעל, בכל הנוגע לקבלת השיק, עורך דין המייצג אותה. 9. לא למותר להעיר, בהקשר זה, כי מר כהנוב העיד כי השיק נמסר לו על ידי הגב' מזרחי בסוף חודש נובמבר 2009. ההסכם בין הנתבעת ובין הגב' מזרחי, לגבי השימוש בשיק ועבירותו, נחתם ביום 25.1.10, ימים ספורים לפני מועד הפירעון שעל גבי השיק. הריחוק בזמן בין קבלת השיק ובין חתימת ההסכם מצד אחד, והקירבה בזמן בין מועד החתימה על ההסכם ובין מועד הפירעון מצד שני, מחזקים את טענת התובעת, כי לא היתה מודעת, במועדים הרלוונטיים, למגבלה או לפגם כלשהם הנוגעים לשיק. 10. לא נעלם מעיני בהקשר זה, כי מר אברהם הצהיר כי נוצר עימו קשר על ידי עובדת של התובעת, בשם ענבל, ועם מנהל התובעת, מר עובד לוי, וכי מסר לאלה על בטול השיק. בתצהיר ההתנגדות לא נקב מר אברהם בשם של העובדת האמורה. גם עתה הוא אינו מוסר פרטים של ממש אודות זהותה של העובדת הנטענת, בשם ענבל. בתצהיר ההתנגדות מר אברהם גם לא הזכיר שיחה כלשהי עם מר לוי. בנסיבות אלה, מדובר בעדות כבושה. אין בפניי טעם סביר לכבישת הטענות לעניין זה. אני מתקשה לייחס משקל רב לטענות כי אכן התקיימו שיחות כנטען. אוסיף ואעיר, כי מר אברהם אינו נוקב במועד ברור בו נוצר עימו קשר כאמור (ראו בפיסקה 10 לתצהירו; ראו גם בעדותו ביום 3.5.11). על רקע זה, אין בטענות שהעלה מר אברהם בנקודה זו כדי לערער את המסקנה, כי התובעת פעלה בתום לב לעניין השיק האמור. 12. (א) עוד יש לציין כי מר אברהם לא ידע למסור פרטים ברורים אודות מועד ביטול השיק (ראו בעדות האמורה). לחסר זה לא ניתן הסבר מניח את הדעת. יש להעיר, כי מדובר בעניין שאין קושי לבררו מול הבנק הרלוונטי, ואף לספק את התיעוד הנוגע לדבר. חרף זאת, לא נמסר כל תיעוד. (ב) יש להעיר, כי שורת ההיגיון מחייבת כי בטול השיק נעשה אחרי יום 25.1.10, הוא היום בו נחתם ההסכם בין הנתבעת ובין הגב' מזרחי לגבי השיק. מתצהירו של מר אברהם (בפיסקה 8) אף ניתן להבין, כי הדבר לא היה מיידית לאחר חתימת ההסכם, כי אם לאחר מגעים שונים בינו ובין הגב' מזרחי, שהתקיימו לאחר כריתת ההסכם. (ג) יוצא מכל האמור, כי השיק בוטל סמוך מאד למועד הצגתו לפירעון. במצב זה, עולה אפשרות סבירה, כי אפילו הייתי קובע (וכאמור, לא ניתן היה לקבוע את הדבר כממצא), כי מר אברהם קיים שיחה או שיחות כנטען על ידו, ובהן מסר על ביטול השיק, כטענתו, היה הדבר לאחר מועד הפירעון ומועד ההצגה לפירעון. במלוא הזהירות ניתן לומר, כי סבירותה של אפשרות זו אינה פחותה מסבירותה של האפשרות כי שיחה כאמור התקיימה לפני מועד הפירעון או מועד ההצגה לפירעון. גם על רקע זה, לא אוכל לקבוע כי הודע לגורם רלוונטי אצל התובעת, במועדים הרלוונטיים, על פגם או מגבלה כלשהם ביחס לשיק, באופן השולל את תום ליבה של התובעת. (ד) אוסיף בהקשר זה, כי מתצהירו של מר כהנוב עולה כי הוא יצר קשר עם מי מעובדי הנתבעת סמוך לאחר חילול השיק (ראו בפיסקה 10 לתצהירו). באותה הזדמנות, הובאו לידיעתו טענות של הנתבעת בקשר להתקשרות עם הגב' מזרחי, אשר הובילו לבטול השיק. מובן, כי אין בכך כדי לגרוע מתום ליבה של התובעת, בעת קבלת השיק והצגתו לפירעון. 13. הועלו על ידי הנתבעת טענות גם בדבר אי זימון עדים רלוונטיים על ידי התובעת. לא שוכנעתי מטענות אלה. לגבי מר עובד לוי, ניתנה סיבה סבירה לאי זימונו. מדובר במי שלא היה מעורב באופן אישי בקבלת השיק, ואף שוהה מזה זמן עם משפחתו בחו"ל. לגבי הגב' ענבל, לא נמסרו פרטים של ממש על ידי הנתבעת או מי מטעמה, המצדיקים את אי זימונה לעדות. מפרוטוקול הישיבה המקדמית עולה, כי גם לעו"ד גפני, נציג התובעת, לא היתה במועדים הרלוונטיים ידיעה מכלי ראשון על נסיבות ההתקשרות, אשר הצדיקה את זימונו לעדות. הוא הדין גם במר בן פורת. יוצא, כי אין בטענות הנתבעת לעניין זה, כדי להועיל לה. 14. נוכח כל האמור, התביעה מתקבלת. על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 13,401 ₪. סכום זה כולל הפרשי רבית והצמדה כחוק עד ליום פסק דין זה. כמו כן, הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך של 540 ₪, המשקפים את האגרה ששולמה על ידי התובעת, ובשכר טירחת עורך דין בסך של 2,500 ₪, המשקף את היקף העבודה בתיק, את מספר הישיבות שהתקיימו בו, ואת התוצאה אליה הגעתי. לסכום זה אין לצרף מע"מ. כל הסכומים ישולמו לא יאוחר מיום 11.11.11. ניתן היום, ו' תשרי תשע"ב, 04 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. עדיםדיוןהזמנת עדים