גישה השוללת אפשרות להסתמך על פרשנות מילולית באותם מצבים בהם ברור, או צריך להיות ברור, ללקוח כי לא לכך התכוון הספק, ניתן לבסס על כל אחת מארבע הקונסטרוקציות המשפטיות הבאות: ראשית, כעניין של איתור תכלית החוזה, יש לבחור בתכלית אליה התכוון הספק, ושהייתה ידועה גם ללקוח (השוו לדיונו של פרופ' אהרון ברק במצב בו כוונה סובייקטיבית של צד אחד ידועה לצד האחר. אהרון ברק, פרשנות תכליתית במשפט (תשס"ג) 386; אהרון ברק, פרשנות במשפט - פרשנות החוזה (תשס"א) 421 - 425 (להלן: "ברק, פרשנות החוזה"); כן השוו רע"א 5438/95 דוד רוזנווסר בע"מ נ' Lloyds underwriters through Willis Faber Ltd., פ"ד נא(5) 855, 866 - 867 (1998)); שנית, כלל פרשני ותיק, גורס כי אין לתת לחוזה פרשנות אבסורדית (ראו ע"א 46/74 מורדוב נ' שכטמן, פ"ד כט(1) 477, 482 (1974): "יש לפרש את המילים שבחוזה באופן שימנע תוצאה אבסורדית או המטילה על צד לחוזה התחייבות, שבלתי-סביר יהיה להניח שהוא לקח על עצמו"; ע"א 627/84 נודל נ' עיזבון פינטו ז"ל, פ"ד מ(4) 477, 481 - 483 (1986); ע"א 6701/00 קאלש מרדכי חברה לבנין בע"מ נ' אבנר, פ"ד נו(5) 799, 814 (2002)). ניתן לטעון כי פרשנות הסכם, שלשני הצדדים לחוזה ברור שאין בה כל הגיון מבחינת אחד מהם (ואפילו הוא נסח ההסכם) היא פרשנות אבסורדית (והשוו ברק, פרשנות החוזה, עמודים 243 - 244, 546 - 547, 626 - 628); שלישית, עקרון תום הלב מחייב שצד למשא ומתן לא ינסה להיבנות מטעויות ידועות של הצד האחר. ביטוי לכך ניתן על ידי המחוקק בהוראת סעיף 14(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 הקובע כי "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה" (וראו דברי השופט תאודור אור בדנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארצות-הברית, פ"ד נז(2) 632, 665 (2003): "במסגרת סעיף 14(א) נדונים מקרים שדבק בהם פגם בהתנהגותו של הצד האחר לחוזה"); רביעית, אף אם תאמר כי לשון החוזה ברורה, הרי שמדובר במצב המהווה "טעות סופר", וניתן להפעיל את הוראת סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי), דהיינו לתקן את נוסח החוזה לפי אומד דעת הצדדים (השוו ע"א 424/89 פרקש נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פ"ד מד (4) 31 (1990). באותו מקרה צירפה חברה קבלנית בטעות להסכם נספח מיוחד שהבטיח לרוכשת הנחות מפליגות אם תעמוד במדוייק בהסדר התשלומים החוזי. בית המשפט קבע כי צירוף הנספח הוא בגדר "טעות סופר", ולפיכך יש להתעלם ממנו) פרשנות